פרסי מידוני

אורלי נוי על דור שני של פרסים בישראל שסוף סוף מרשים לעצמם לחגוג את זהותם הייחודית. ואל תפריעו
אורלי נוי

בילדותי, ילדה-עולה מאיראן, הייתי ה-פרסית האולטימטיבית. תמיד במילעל, כמובן. להדגיש את הלעג, את ההגחכה. אני לא בטוחה שהבנתי למה עצם ציון מוצאי אמור לגרום לי למבוכה, אבל זה בהחלט עשה את העבודה: התביישתי כשקראו לי כך. התביישתי שאני פרסית. במילעל. כשרצו לזקק את הארס ולהחדיר אותו עמוק יותר אל מתחת לעור, היו מטיחים בי "פרסי מידוני". בתור קללה. "פרסי מידוני" מילולית פירושו "את יודעת פרסית", או, כשאלה: האם את יודעת פרסית? וידעתי פרסית. דיברתי בבית פרסית. כשהייתי עצובה, הורי ניחמו אותי בפרסית, כשישבנו לאכול הם הצחיקו אותי בפרסית וכשהשתוללתי, הם נזפו בי בפרסית. כן, אני יודעת פרסית.

לקח לי מעט מאוד זמן להשיל מעלי את "הפרסיות". עבדתי קשה כדי להיפטר משאריות המבטא ולשכלל את העברית שבפי עד שתוך שנתיים הייתי התלמידה המצטיינת בשיעורי העברית בכיתה. במודע או שלא במודע, התחלתי להכניס את הפרסית לקופסאות סגורות שאסור להן בתכלית לחצות את מפתן הבית: הייתי פרסית בביתי ואדם בצאתי. כלומר ישראלית, "שקופה". הורי שיתפו פעולה עם פרוייקט ההיטמעות שלי ככל יכולתם (ומעולם לא העזתי לברר איתם בכמה עוגמת נפש זה עלה להם) ונמנעו מלהשמיע מוסיקה פרסית כשביקרו אצלי חברים, או אפילו לדבר אתי בפרסית בציבור. הפרסית הלכה ונכלאה במרחב הביתי, הפרטי, והפכה משפת התרבות עליה גדלתי לשפה האינטימית, המשפחתית, הכמעט סודית שלי.

אולי משום כך החשיפה לקבוצת הפייסבוק החדשה "סימן שאתה פרסי" היתה מרגשת כל כך עבורי. חברי הקבוצה, אשר מספרם זינק תוך ימים ספורים אל למעלה מ-6,500 איש, הם בעיקר דור שני למהגרים איראנים אשר משתפים בחוויותיהם כבנות ובנים למשפחות פרסיות, מתארים תמונות מההווי המשפחתי ש"הופך אותם לפרסים", ובתוך כך משרטטים בצורה מרתקת את דמותה של תרבות שמתקיימת בישראל בצורה מחתרתית כמעט, מתחת לרדאר של כור ההיתוך. אלפי צעירות וצעירים השותפים לחדוות הגילוי כי האמהות של כולם שרו להם את אותו שיר הערש, או שהאבות זורקים את חתיכות ה"המוציא" בדיוק באותו האופן, או שהסבתא של כולם משתמשת באותן המילים כדי לשדל אותם לשקוד על לימודיהם.

מה חסר כדי שזו תהיה קערת פירות של פרסים? מתוך קבוצת הפייסבוק "סימן שאתה פרסי"
מה חסר כדי שזו תהיה קערת פירות של פרסים? מתוך קבוצת הפייסבוק "סימן שאתה פרסי"

אם ישאלו אותם "פרסי מידוני?" רוב הצעירים הללו ישיבו בשלילה. לא, הם אינם דוברי השפה. אבל הם מסוגלים לשחזר אחת לאחת את מילות השירים, הברכות, הנזיפות והבדיחות ששמעו בבית, וגם להביע את משמעותן. בדרכם, הם יודעים פרסית היטב, אבל הם זקוקים למרחב המוגן שמציעה הקבוצה הזו כדי לא רק להודות בכך, אלא לחגוג את הפרסיות שלהם בציבור. מקום שבו ידיעת הפרסית איננה מושא ללעג, אלא לגאווה. ופתאום הפסיפס הזה, המורכב מאלפי פוסטים על איך מברכים אדם שיצא מהמקלחת, או כשנועלים לראשונה נעליים חדשות, כמה כוסות תה שותים ביום ואיך ממתיקים את התה, איך רומזים לבן שיחה שמפליג בדיבורו ומה חייבים להוסיף אחרי שמזכירים מילים "חדות" כמו סכין, סיכה או מחט, מה הדרך הנכונה ביותר להכות באצבע צרדה ומה המשקה שיחכה לך כשתשובי ביום לוהט אל הבית, פתאום הפסיפס הזה מתגבש לביטויים של תרבות ושל זהות במובנן העמוק ביותר.

הזינוק המרשים והמתמיד במספר חברי הקבוצה, והמספר האסטרונומי ממש של הפוסטים שהחברים כותבים, מעידים על הצורך העמוק של דור שלם במרחב המוגן הזה, שבו אחרי שנים בהן התפתלנו בחוסר נעימות כאשר חברים גיחכו למראה המלפפונים בקערת הפירות שעל השולחן בסלון שלנו, אנחנו יכולים להעלות תמונות מפוארות של הקערות הללו ולהתגאות בהן, כי הן מחזיקות פיסת זהות שלנו. אנחנו זקוקים למרחב המוגן הזה שבו אנחנו לא רק מסתירים את העובדה שאנחנו "פרסי מידוני", אלא שמחים ונרגשים לגלות חברים שיודעים, כמונו, איך מביעים בפרסית כעס, שמחה, התרגשות, אכזבה, הומור, הערכה, ידידות, ידיעה משותפת המכוננת איזו אחווה מהסוג שרק מהגרים ובניהם יכולים להבין. הקבוצה לא מגדירה את עצמה כקבוצת מחאה, ואני לא חושבת שרוב חבריה תופסים אותה ככזאת. עם זאת, קשה להתעלם מהמימד החתרני ממש שהיא אוצרת מעצם תפקודה כאנטי-מחיקון תרבותי: המרכיב האיראני בזהות של הצעירים והצעירות הללו אינו סרח עודף, אלא גרעין מוכר ואהוב שמקבל הכרה ולגיטימציה על אפה ועל חמתה של הגמוניה דורסנית, על נסיונות המחיקה, ההלעגה וההגכחה הכוחניים שלה.

באחד הפוסטים, אחד מחברי הקבוצה שאל "אם היה עכשיו שלום עם ישראל, האם הייתם טסים לבקר באיראן"? השאלה היתה, כמובן, מיותרת. תוך דקות ספורות נרשמו מאות תגובות שכולן אמרו פחות או יותר "על המטוס הראשון". שיטוט בין הסטטוסים והתגובות בקבוצה מלמד שבמובן מסוים, הם כבר, או עדיין, שם.

והערה/בקשה לקוראים: מפתה ככל שיהיה, אנא אל תצטרפו לקבוצה אם אינכם פרסים. אנחנו לא בעניין של לשמוע התפעלויות אוריינטליסטיות, לחלק מתכונים או לשמוע חוכמות על השכן הפרסי שלכם. אנחנו באמת נהנים נורא מהמרחב המוגן הזה שלנו.

תודה.

המאמר באנגלית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. צבי

    מרגש. מותר להיות פרסי של כבוד? אני אוהב ארוז שרוף ואוכל עשבים בכמויות. עיראקי זה געגועים לפרסי. חוץ מזה קראתי רק לפני שעה קלה שבאלף הראשון 75 אחוזים מיהודי העולם גרו או בפרס או במסופוטמיה.

  2. זהבה גולדשטיין

    היום, אני מתביישת . כאשר הייתי ילדה ואבי ז"ל דיבר אלי בפרהסיה בפרסית , הייתי חורקת שיניים ומתחננת שידבר איתי בעיברית. סליחה אבא.

    1. פריץ היקה הצפונבוני

      כשהורי או דודי דברו אלי גרמנית בפרהסיה.

  3. יאיר תימני אורגינל

    אני מאוהב בדבר הזה שנקרא "עדות" בגלל הערכים והמבנה היפה של כל עדה – וזה לא נכון לקרוא לזה "עדה", אלא זו צורת חיים, שראויה לתשומת לב והערכה כפי שהיא
    בהצלחה לכם

    1. אילנה שזור

      תבוא לערב שלנו בענבל, תתענג על "עדה" נוספת, הודים. 19 במאי בערבל איצי'קדנה פוגשת בפריחה.

  4. יאיר תימני אורגינל

    בחיי כאדם בוגר כבר הספקתי להווכח שלכל עדה יש סולם ערכים כבדי משקל שנבנו במשך אלפי שנים ברגישות מופלאה
    רק הבעיה שלנו בחברה ישראלית הנטיה האומללה הזאת לקטלג כל חברה שונה ממנה בתור "עדה" כביכול תופעה שולית חלילה וזה ממש חבל
    כי לחברה הישראלית יש רק מה ללמוד מחברות אחרות וזה מה שאני עושה בחיי מלמד את עצמי ככל האפשר
    וגם את מה שנקרא "העדה הפרסית", כבר הספקתי להכיר קצת בעבר, ומתוך הרבה רחשי כבוד,
    אז כבר שמחתי לשמוע שיש קבוצה כזאת ועוד יותר אשמח אם תסכימו לצרף אותי לקבוצה שלכם

  5. אבי

    אני ממש מזדהה עם הכתוב לחלוטין
    תודה אורלי

    1. לילה

      אני חושבת שכפרסיה לא צריכים להתבייש מהעדה שלנו כפרסים. יש לנו מורשת עשירה שלהרבה עדות אין. קודם כל המטבח העשיר שלנו , שאף עדה לא משתווה לו. דבר שני השירה , והמוזיקה של העדה הפרסית שאין כמותה באף עדה. ההכנסות אורחים שהפרסיםמ מארחים זה מכל הלב והנשמה , מכל טוב , מעשה ידיהן של נשים פרסיות שיכולות בהחלט להתחרות עם שפים גדולים בעולם.
      אני זוכרת שעליתי לארץ בשנת 1971, זכור לי שהיו מסתלבטים על הפרסים , והייתי שומעת הרבה את המשפט פרסי מידוני? כמו כן זכור לי שבאותה תקופה היו אומרים גבר שזכה בבחורה פרסית , הוא זכה במפעל הפייס. אני מסכימה עם זה בהחלט, כי אמא פרסיה , אישה פרסיה , עקרת בית פרסיה , גמישות של אישה פרסיה , הגינות וכבוד של אישה פרסיה למשפחה ולסובבים . אף עדה לא יכולה להתחרות עם אישה פרסיה בנאמנותה לבעלה ולחיי משפחה.
      אנא לכל הפרסים , והפרסיות לא להתבייש בעדה שלכם כפרסים . יש לכם על מה להיות גאים .

      בתודה מראש
      ליילה בודארג

  6. יפה

    מתה על התרבות הזאת-אנשים מלומדים , ברגע שיהיה שלום אני טסה לשם -זה החלום שלי לטוס לטהרהן ובירות .

  7. אורנה

    מזדהה עם כל מילה שלך

  8. אורלי נוי

    תודה למגיבים.
    רק עכשיו עולה בדעתי שה'פרסי מידוני' נדבק ככה לישראלים כי כנראה זה מה שהם שמעו מפי עולים חדשים איראניים שניסו לברר אם מישהו מדבר במקרה פרסית בסביבתם. צורך אלמנטרי של מהגר שלא דובר את שפת המקום. כמה נורא לא רק חוסר האמפתיה לצורך הזה, אלא הדרך שבה לקחו את המילים האלה, הפכו אותם ללעג ארסי והטיחו אותן בהם בחזרה.

    1. אילנה שזור

      הנושא של ה הארוע לספרנו איצ'יקדנה שוברת שתיקה יהיה כשאיצ'יקדנה פוגשת בפריחה. אורלי, רשימה נפלאה, נהנתי ושיתפתי וגם הצעתי להמיר את המילה פרסי מדונה באיצ'יקדנה והנה ל ך כל סיפורם של בני ישראל ההודים בישראל.

  9. עמית

    ההערה בסוף קצת מרתיעה:
    "הערה/בקשה לקוראים: מפתה ככל שיהיה, אנא אל תצטרפו לקבוצה אם אינכם פרסים. אנחנו לא בעניין של לשמוע התפעלויות אוריינטליסטיות, לחלק מתכונים או לשמוע חוכמות על השכן הפרסי שלכם. אנחנו באמת נהנים נורא מהמרחב המוגן הזה שלנו."
    כאילו מה, כל מי שמתעניין בתרבות שאינה שלו חייב להיות גזען בסתר או מתנשא? כל התפעלות מתרבות זרה היא בהכרח אוריינטליסטית? זו אחת הבעיות ב"שיח הזהויות" המטופש, מעבר לזה שהוא גורם לאנשים להיות יותר פוליטיקלי קורקט ממדונה ולהלחם על תואר הקורבן, הוא גם ממיין את כולם בתוך קופסאות "זהות" ומונע מהם לצאת מהן ולהכנס לקופסאות של אחרים.

    זה "מרחב מוגן" בראייתה של הכותבת אך באופן דיי ברור זה חלק מהמרחב הפתוח והישראלי החדש שבו יש נוסטלגיה לתרבויות עדתיות. בפרט בקרב יהודים ממוצא פרסי, שבגלל הסכסוך בין ישראל לאיראן – בגלל ולא למרות – מקבלים ייחודיות לקשר האיראני שלהם.

    1. יעל

      אני מסכימה לגמרי עם עמית.
      אורלי, נראה כאילו בשל ההתבדלות (מאונס) שחווית בילדותך בשל מוצאך הפרסי – עד כדי כך שהחלטת לטשטש אותו ככל יכולתך – את יוצרת לך סוג של חוויה מתקנת/נקמה ע"י התבדלות הפגנתית (מרצון) מול החברה שגרמה לך לחוש בושה במוצאך.
      אני לא חושבת שיש לזה מקום כי זה רק מנציח את הרתיעה וחוסר הפתיחות כלפי השונות הבין-תרבותית.
      מציעה לך דווקא להתעלות מעל רגשות אלו ולפתוח עצמך לכל מי שיצטרף אליך מתוך פתיחות משלו.

      1. אורלי נוי

        יעל ועמית, כמובן שלא היתה כל כוונה תוקפנית מאחורי ההערה בסוף הרשימה ואם היא נחוותה ככזו אני בהחלט מצטערת.
        יעל, נדמה לי שקצת הפלגת בהסברים פסיכולוגיים… את ההערה הזו הוספתי רק לבקשת חברי קבוצה שקראו את הטקסט לפני ששלחתי אותו לפרסום וביקשו שאוסיף אותה. אבל אם הפרסי הלטנטי שבכם מבקש לפרוץ החוצה, אז ברוכים הבאים.

        1. טל

          אורלי יקרה
          בעקבות מה שכתבת בסוף הרשימה שלך.
          "הערה/בקשה לקוראים: מפתה ככל שיהיה, אנא אל תצטרפו לקבוצה אם אינכם פרסים. אנחנו לא בעניין של לשמוע התפעלויות אוריינטליסטיות, לחלק מתכונים או לשמוע חוכמות על השכן הפרסי שלכם. אנחנו באמת נהנים נורא מהמרחב המוגן הזה שלנו."

          1. הרשי לי לפקפק שאת בכלל ממוצא פרסי. פרסים הם דווקא עדה מכניסת אורחים. שאינה נוהגת בגזענות מתנשאת כמו שזועק מתוך מה שכתבת.

          2. מי שאומר אנחנו בדרך כלל סובל מתולעים. לא מאמין ששאלת כל אחד מלמעלה מ 6500 החברים בקבוצה

          3. היחס הגזעני שלך שמתייחס לכל אחד שלא נולד בפרס כאילו כל מה שיש לו לחפש באתר זה לצחוק על הפרסים הוא פוגע ומעליב. אני אומנם לא נולדתי לעדה הפרסית. אבל בגלל אהבתי לאנשים בעדה האופי הטוב המטבח המרתק ועוד. תמיד ששואלים אותי למוצאי אני עונה פרסי. ולא מתוך רצון לצחוק על, או לבזות. אני פשוט מתוך בחירה כמו שיש נאמר נוצרי שמחליט להתגייר ולהיות יהודי. אז אני התפרססתי. מתוך אהבה לעדה. כך שאני מציע שתמחקי את הערה המעליבה והגזענית שכתבת.אחרת תצטרכי הרבה מאוד כוחות להוכיח שאת בכלל משתייכת לעדה.
          בברכה ושיהיה לך רק טוב
          טל

  10. אביבה שמש

    אורלי תודה שכתבת ושיתפת. ברגע שיהיה לי גישה לפייסבוק (צוקרברג נעל אותי מחוץ לדלת) בעוד 6 שעות אצטרף לקבוצה. מזדהה עם כל מה שכתבת ואני מצרה על כך שאימי לא לימדה אותי לדבר פרסית. אני לשמחתי נסעתי לבקר באירן לפני המהפכה כשעוד היו לנו קרובים שם.
    אביבה

  11. אילנה שזור

    מאמר מעלף! פשוט נהנתי מכל מילה ומכל איזכור ומכל התכמרות לב שליוותה את התענוג הזה.
    וכל כך מספר את הסיפור שלי ההודית בישראל.
    וכצפוי, שלל העדות שמבטאות את החלק הזה בזהותם… איזה ססגונים שאנו, כמה טוב לתרום לה קצת צבע!

  12. סוניה כהן

    אורלי,יקרה,
    כנראה שזו התולדה של קיבוץ הגלויות וזה לא מנוכס רק לפרסים. כל עדה ספגה את זה בעלייתה, הכורדים היו "כורדי זכו" הרומנים "גנבים" המרוקאים "מרוקאי סכין" העיראקים "עיראקי פיג'מה" ועוד ועוד וכן הלאה.
    אני חושבת שהתמהיל של קיבוץ הגלויות והתכונה הטבעית של הילדים להתעמרות גרמו לזה ובכל העדות ספגו את זה לא רק ה"פרסי-מידוני".
    לכשבגרו הבינו שלא זה מה שעושה את האדם והנה היום את גאה בפרסיותך!!!

    1. פריץ היקה הצפונבוני

      כמובן היו יקס ולא גרמנים ובד"כ ,,יקה פוץ"

  13. שלומית

    לסוניה. לא מדויק. היתה הררכיה. "פרסי" היה הדבר הכי נורא אחרי "גרוזיני"… סוג של קללה.
    הזדהיתי עם כל מילה.

  14. עליזה

    אורלי כתבת באופן שגרם לי להתבייש….
    כבת לעדה האתיופית בעשורים הראשונים לחייה, אני כ״כ מצטערת על אובדן של תרבות
    שרק בשנים האחרונות אני מודעת למורכבותה ויופיה. תרבות שרק בגלל הרצון להשתלב ו״להתיך״
    את עצמי לתבנית אחת עם כולם, זרקתי מעלי בברוטליות.
    אמנם נולדתי בישראל, אך בשנותי הראשונות(בגלל המגורים במרכז קליטה), שלטתי בשפה האמהרית, והורי כ״כ התגאו בכך שאני דוברת את שתי השפות.
    במהלך השנים משלל סיבות ניסיתי (בהצלחה רבה…) להתנתק מכל מה שאתיופי בעיני.
    והיום אני עומדת נכלמת, חושבת על מה זה עושה להורה לראות את הילד שלו מתכחש למוצא ולתרבות שלו, והתובנה שהפסדתי עולם ומלואו, וכבר לא בטוח שאת הנעשה ניתן להשיב… 

    1. אילנה שזור

      רגשת אותי מאוד בסיפור שלך. מה שלמדתי מהניסיון הדומה (אך הודי במקרי שלי) הוא שהעושר הזה תרם לי והעשיר את עולמי ועל כך אני שמחה יום יום. עולם שיש בו מקום לכל מיני, שיש חופש להיות מי שאת, שיש הבנה למכנה המשותף האנושי לצד היכולת להיות מגוונים. האופק הוא רחב בשבילך.

    2. אורלי נוי

      הבושה היא כמובן לא עליך, וגם לא עלי. הבושה היא כולה על מי שגרם לנו אי-פעם להתבייש שמי שאנחנו. אני חושבת שאחד הגילויים הכי כואבים זה להבין שזה גם לא כל כך עובד, כי רואים עלינו. לא עזר לי "להתחבא" – צבע העור שלי ממילא הפריד תמיד ביני לבין "האידיאל הצברי". אני בטוחה שאת חווה את זה הרבה יותר חזק…

  15. שוש שטיינוביץ

    יכולתי לכתוב את אותו פוסט כמישהי ממוצא טריפוליטאי. מילה במילה. למחוק פרסי ולכתוב טריפוליטאי. או לובי. זה לא משנה.
    אני מרגישה שהצורך הנואש שלי בהטמעות ומחיקת הסימנים הטריפולטאים כלפי חוץ, היו נחוצים ליצירת כור ההיתוך שלנו וליצירת "הישראלי החדש".
    היום, כשיש את הישראלי החדש, אני יכולים להוציא החוצה את המקורות שלנו מבלי לחשוש לזהותנו הישראלית.
    פוסט מקסים.

    1. אילנה שזור

      נוצרו למרות הניסיון לעשות אותנו אחידים. איזה חברה רב תרבותית יפה יש סביבנו, גאוה! עכשיו צריך למסד את זה בתקצוב שירענן את המימסד הארכאי, שעושה אפלייה לכל מה שהוא לא בהגדרות המיושנות של תרבות מערבית/אשכנזית.

  16. איציק ניסני

    היה לפרסי מדונה המשך בעיר חולון :הכול הוא קונה …….
    לפרסי יש צבע מדהים בין טורקיז לחום מדבר
    נכון יש את הצבע התימני והאתיופי והרומני והגרוזיני והפולני והאנגלי והרוסי והמצרי והאיטלקי והבולגרי הם כולם נפלאים בעיני
    המשותף לכולם לפני שהגיעו למדינה הם כולם היו בצבע אור שקופים
    לאחר שעברו את הפריזמה של המדינה
    נתגלו לפתע צבעים מדהימים בשלל צבעי הקשת .
    אז מה היה לנו
    באנו לכאן מיני עדות (משפחתי לפני תשע דורות משיראז
    אבל
    היו כאן כאלה מאלה שלא אהבו את לאה אבושדיד (העשירה )מקנאה ובורות ופחד מהאחר (בבוסתן ספרדי מיטב זאת לתאר נבון שבחבורה)
    ואז הם חיברו מילים ולכלכו את הצבעים הללו ברפש לירי .
    הם היו אנשי העמוד הראשון בעיתון לא ידעו מה הם עושים לך אורלי ולאחיותי שלא ידעו מילה בפרסית וגם לי שהתביישתי באבי המעשן נרגילה .
    היום זה כבר מאחורינו
    וצריך להזהר כי לפתחינו אפלייה רובצת ואנו נמשול בה

  17. מאיר עמור

    מרוקאי-מידוני, רוקד איצ'קדנה וסופר בווס-ווסית
    מאיר עמור
    ה-23 לאפריל, 2013

    כשהייתי ילד רציתי לדעת מה זה "פרסימידוני."
    עכשו אני יודע.
    אני מרוקאי-מידוני.
    כילד, בשכונה שלנו – בקרית טבעון –
    גרו גם יהודים ממזרח אירופה.
    ווס-ווסים ממש. כולם היו גם מהשואה.
    ראו להם על היד. גם בעיניים.
    בעל המכולת היה נכה.
    הוא ואשתו החזיקו את המכולת. היא החזיקה אותם.
    אהבתי לבוא ולחשוב על הדגים המלוחים האומללים בחביות.
    על זהב הדגים המעושנים.
    הם אהבו שהייתי שם. אני אהבתי להיות שם.
    על כן, ושם, גם למדתי לספור בווס-ווסית.
    ביידיש.
    בילדות שלי הייתי גם יידיש-מידוני.
    הייתי ווס-ווסית-מידוני.
    בעלי חנות המכולת בשכונה שלנו בקריית טבעון שדיברו ווס-ווסית.
    הם היו עם לב עמוק. מבין.
    ידעתי לעשות חשבון ביידיש לפני שספרתי בעברית.
    אני מרוקאימידוני, פרסי-מידוני וווס-ווסית-מידוני.
    את סרטי הילדות שלנו ראינו תמיד בהודית.
    איצ'קדנה היתה חברת הילדות שלנו.
    אז אני גם איצ'קדנה-מידוני.
    בסוף, גם שרתי שירים ישראלים, וצעדתי בסך ב"יום ירושלים".

    מוקדש בתודה לאורלי נוי.
    ריגשת אותי.

    1. אורלי נוי

      תודה מאיר. נפלא ומרגש.

  18. אילנה שזור

    שאלתי את המאיר
    ולא מצאתי, לא ראיתי
    רק שפטתי כמה הוא חסר

    ע
    ד

    שיצאתי וחזרתי ומצאתי אותו
    בי.

  19. לא חלק מ(שום)קבוצה

    מה שלא נעשה — כנראה, והנה עוד הוכחה כמה המכבש הזה עובד חזק:
    בסוף משתמשים בשם של שיר הכי ישראלי בשביל להגדיר את הגטו של הקבוצה האתנית בפייסבוק – רשת חברתית נלוזה בפני עצמה.
    וכמה זעם מודחק יש ברשימה הזאת של אורלי… רק אל תתקרבו לקבוצה, רק אל תפרצו לנו את חומות הגטו. רחמנות!

    1. אילנה שזור

      ממי מתחבא/ת?

  20. שוקרון רחל

    נהניתי לקרוא את המאמר , מזדהה ומבינה כל מילה שנכתבה.
    ברצוני להוסיף נקודה נוספת , האם זכור לכם כמה צחקו על הפרסים האוכלים כל כך הרבה עשבים?
    היום קוראים להם עשבי תיבול, ומבינים את הערך התזונתי .
    יישר כוח !!
    רחל מפתח תקוה

  21. מינה

    רוצה אני לכתוב ולהגיב למה שאורלי נוי כתבה בכתבה זו ולא יודעת בדיוק איך לפנות אלייך אישית. אז ככה מאד הייתי רוצה לדעת בת כמה את? ולומר לך שחבל שלא הכרתי אותך בתקופה שהרגשת מבויישת שאת פרסיה. אני ילידת 61 בת שנתיים הגעתי ארצה מאירן, ואף פעם לא הרגשתי את רגשי הנחיתות שהיו לך בגלל היותך פרסייה. זה פשוט משגע אותי מדועעעעעעעעעעע? אני תמיד התגאתי בעדה שלי והיום עוד יותר. אז חיזקי , אימצי והמשיכי בדרכך בהרמת ראש. בהצלחה לכולנו עם האתר המענין

  22. מינה

    אורלי, זאת שוב מינה, סליחה שכחתי לומר לך, שלא אהבתי את ההערה האחרונה שלך, שאת מבקשת מחבר'ה שהם לא פרסים לא להיכנס לאתר, לדעתי זה לא דבר שאומרים אם חושבים על קיבוץ גלויות. לדעתי שדווקא כן יכנסו, היום אני לא חושבת שיש את המילה, פרסי, גרוזיני, רומני אני מרגישה ורוצה מאד להאמין שלא שופטים אותנו כאנשי העדה ה………. זאת דעתי, שכולם יכולים להכנס ולהביע דעה. בי בנתיים

    1. טל

      רק הוכחת לי שלא טעיתי בתגובה שלי

  23. קרן

    אורלי היקרה,

    קוראת את שכתבת ודמעות בעיניי.
    אני דור ראשון בארץ, הוריי עלו מאיראן.
    הצלחת לכתוב את רגשותיי בצורה כה מדויקת.
    תודה רבה!

  24. ערן

    ריגש אותי הפוסט , בזמני (יליד שנות ה90), היו הרבה בדיחות בקטע של כמה קמצנים וכל זה…
    ובגלל שאני חצי פרסי חצי טריפוליטאי. ובגלל שכל פעם צחקו עליי על זה כשהייתי ילד, אז סיפרתי שאני טריפוליטאי שלם, על זה לאשכנזים לא היו בדיחות…

    אז תודה לך :).

  25. לידור נסירי

    היי אורלי הנהדרת.
    דבר ראשון כיף לקרוא ולחוות את תחושותייך את גם מעבירה את זה בצורה מקסימה.אני בתור אחד שנולד בארץ היום בן 23 והוריי עלו בשנת המהפכה ב79.
    מרגיש בנימי ורידיי פרסי אני גאה בזה בעדה הנהדרת והשופעת כל טוב שלנו כיף לי לדבר פרסית לפעמים גם יותר מעברית בתור אחד שנולד בארץ אני יודע את השפה על בורייה מתוך סקרנות מגיל צעיר.אז לכל חבריינו הפרסים צריך ללכת עם ראש מורם וחזה נפוח ולהתגאות שיש לנו עדה מלאת תרבות, שמחת חיים, אוכל נהדר .בתודה רבה

  26. יעקב נצר

    אני עליתי לארץ בספטמבר 79 עם אישתי וילד בגיל 6 . כמובן עברנו כל התקופה הקשה ומפחידה של מהפחת החומיני. גרנו בעיר אבאדן ועבדתי בתעשיית הנפת 12 שנה. בזמן העליה הייתי בגיל 34 .למרות שקיבלו אותי בזרעות פתוחות בבתי זיקוק בחיפה. עד שלא עברתי אולפן של 5 חודשים . לא הסכמתי להתחיל לעבוד. אף פעם לא התביישתי שאני פרסי. פרסים יש להם היסתוריה עשירה מאוד . רק בהתחלה שהגעתי כתבתי 650 פתגמים שחלקם ידעתי וחלקם אספתי מאנשים מבוגרים. בספרות הפרסי הייתי מאוד חזק .בכיתות יא ו יב הייתי כותב אנשא כתבות והייתי משאיר את מורי סיפרות המומים ונרגשים. גם היום המון דברים מתרגם אותם בפרסית .יש לי המון חברים ישראלים .היום אני פנסיונר. יש אוסף גדול של בדיחות וסיפורים ואני מסוגל להחזיק קהל שעתיים עם סיפרים וגם מה שעברנו בזמן המהפחה.