• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מה יהיה אתכם, מרצ?

"המפלגה אינה כזו", "זה רק מקרה פרטי ולא מייצג", "הדברים הוצאו מהקשרם"… עד מתי תמשיכו להתחבא מאחורי תירוצים ותימנעו מלתבוע מנציגיכם אחריות ודין וחשבון? רוויטל מדר קוראת לתומכי ותומכות מרצ להתעשת
רוויטל מדר

שתיקה רועמת שלא מפסיקה להדהד היא מה שאני שומעת מאז שהתפרסמה בשישי האחרון ב"ידיעות תל אביב" הכתבה אודות יגאל שתיים. כתבה שגוללה את שנחשף בפייסבוק זה מכבר. יגאל שתיים במסגרת פועלו למען הפליטים (ואיני מעוניינת להיכנס לדיון באם זו באמת עזרה או הנצחה של המצב) צועק, בדומה לרבים בשמאל הישראלי והממורכז, נגד התבטאויות גזעניות שמופנות נגד פליטים, אולי אף נגד ערבים ופלסטינים. העובדה הזו אין בה כדי לגרום לו לראות שגזענות היא גזענות, ושלא יכול להיות לוחם זכויות אדם שדואג רק לזכויותיהן של קבוצות מסוימות. שתיים לא רואה שההתבטאויות הגזעניות שלו נגד מזרחיות ומזרחים, ביטויי השנאה שלו נגד חרדים וחרדיות, כמו גם גילויי המיזוגניות שלו ביחס לנשים, עומדות בניגוד מוחלט לפועלו למען הפליטים. הוא נותן להן דרור, וזוכה לרמה כזו או אחרת של אהדה בקרב מעריציו.

ידיעות-יגאל2שתיים מתמודד בימים אלה בפריימריז של מפלגת מרצ למועצת העיר תל אביב. ועל כן לקראת סוף כתיבת הכתבה פניתי הן ליושבת ראש מרצ, ח"כ זהבה גלאון, הן לח"כ תמר זנדברג, הן לניצן הורוביץ שמתמודד לראשות העיר תל אביב והן לחברת מועצת העיר תל אביב מיטל להבי. מארבעתן נדרשו תגובות ביחס להתבטאויות של שתיים, ארבעתן בחרו בתגובה האלגנטית של "אין תגובה". במקום הזה החלה להדהד השתיקה שלא עוזבת אותי.

כמזרחית, מרצ היא תמיד כר אינסופי של בעיות עבורי. השילוב בין לוחמי זכויות אדם מסוימות, כאלה שנוגעות לערביות ישראליות, פלסטיניות ופליטות, לבין היכולת להתעלם לחלוטין מהגזענות כלפי מזרחיות והשנאה נגד החרדיות, היא מוטיב חוזר במפלגה הזו (ומספיק להסתכל בקמפיין הבחירות האחרון שלה, כדי לראות כיצד שנאת המזרחיות והמזרחים ניבטת שם מכל פינה). זאת, לצד עבודה פרלמנטרית בלתי מבוטלת בנושאים אחרים, שקרובים ללבי.

לקראת הבחירות האחרונות עשיתי מעשה. הגעתי לחוג בית של ח"כ גלאון בבית אחותי. חשבתי שאפתור שם את הפער שקיים בין פועלה של האשה הזאת בכל הנוגע לנשים, לבין ההתעלמות המוחלטת מכך שהמזרחיות והמזרחים מהווים גם היום בישראל אוכלוסייה מוחלשת ומודרת. חשבתי שתוכל לענות לי על השאלה כיצד יכול להיות שאין כמעט מגזר שלא זכה לייצוג ריאלי במפלגת מרצ, להוציא אותנו, המזרחיות. העליתי את השאלה בפניה של גלאון, ולהפתעתי היא ענתה בהודאה, שקראתי אותה ככנה. היא ידעה לומר שמדובר בחולשה של מרצ, ושלצערה המחיר של שריון מקום היה עולה בשלמותה של המפלגה ולכן העדיפה בבחירות הללו להחיות את המפלגה ולטפל בהיעדר הבוטה בפעם הבאה.

האמנתי לה. אני מודה. והיום אני מרגישה מרומה. ימים ספורים עברו עד שהקמפיין הגזעני של מרצ רץ ללא מפריע ברשת, וללא שום תגובה מצד המפלגה, למעט הטענה שמדובר בקמפיין שמקורו במצביעים ובמצביעות שלהן ולכן אין להן שליטה עליו. כך גם ביחס לקמפיין הזכור "הלב שלך בשמאל – נשמה", טענה גלאון שהיא לא אהבה זאת וחשה אי נוחות, אך דעת הרוב היא שהכריעה את הכף.

כעת שוב שומרות ושומרים במרצ על זכות השתיקה. נכון שכל אחד ואחת יכולים להתמודד בפריימריז של מרצ, אך אין בכך כדי להסביר את השתיקה נוכח דבריו של שתיים. את ההכלה שלו פנימה, מבלי שאף אחד ואחת מהמוזכרות והמוזכרים לעיל לא ירים קול צעקה. לגלאון אמרתי בפגישה ההיא, שעל אף תשובתה הכנה, עד שלא יעבדו במרצ קשה והרבה כדי לתקן את העוול שמקורו בהם בנוגע למזרחיות ומזרחים, אין סיכוי שאשקול לתת למרצ את קולי. אז לא בכך מדובר מבחינתי, למרות שהייתי שמחה לראות את מרצ נענשת אלקטורלית על הקמפיין שלה.

הייתי שמחה גם לראות כעת את מרצ ואת הורוביץ נענשים בבחירות המקומיות, אך אני לא משלה את עצמי. הכורח לבחור, כשחולדאי עומד בראש, הוא שמכתיב את התנהלות רוב הבוחרות והבוחרים לצערי, ולכן הרבה מקורות של אי-נחת נותרים לא פעם בצד. לכן, על אף שהייתי שמחה שהשתיקה תחדל מלהדהד, אני יודעת שהסיכויים לכך מצידם של גלאון/זנדברג/להבי/הורוביץ היא לא יותר מתמימה. עם זאת, אני עדין לא יכולה שלא לתהות איך כל אלה שטוענות וטוענים שאין מה לעשות, שמרצ עצמה אינה כזו, שמדובר במקרים פרטיים וכו', ש"הדברים הוצאו מהקשרם", לא מרימים קול צעקה. איך חברות וחברים שעמן ומולן העליתי את הנושא ושהנהנו בהסכמה, לא פונים למפלגה שלהן ודורשים תשובות. למה תמיד הדרישה למענה מגיעה מבחוץ? האם זהו הפחד שמנהל את כולן וכולם? הפחד להיות אלה שמצביעים על החולי האינהרנטי לשמאל הישראלי הממורכז? או שמא גם השתיקה של אלה מהדהדת באופן חד משמעי את שכולנו יודעות ויודעים – שגזענות נגד מזרחיות ומזרחים היא אותו דבר שהרוב הגדול עדיין רואה בו לא יותר מיבבה, לא יותר מתפיסה קורבנית שלנו את עצמנו.

אחרת, אני מאמינה, השתיקה הכואבת הזו, הרועמת, היתה חדלה מלהדהד. אם לא על ידי מענה פורמלי, אז לפחות על ידי קול צעקה חדה שאומרת עד כאן. אנא התחילו להתמודד עם המציאות, כי זו כבר קראה לכן יותר מדי פעמים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. זרח

    השמאל הציוני בישראל משמש כמחיקון-מצפון ומוסר לאליטה מוגדרת וסגורה, לשם הלבנת כוחה, כל מי שטועה בדברי המתק שלו כבבעלי תוכן ממשי, נופל בפח שמלכתחילה לא נועד לו.

  2. דרור BDS

    "…הפער שקיים בין פועלה של האשה הזאת [זהבה גלאון] בכל הנוגע לנשים, לבין ההתעלמות המוחלטת מכך שהמזרחיות והמזרחים…".

    יבבה ציונית. אין דרך אחרת לקרוא את מאמרה של רוויטל מדר כאשר מביטים נכוחה במציאות הפוליטית מעבר לפריזמה הצרה של מערך יחסי הכוחות בין מזרחים לאשכנזים. רבים ובעיקר רבות, מכל קשת הצבעים הציוניים, מתעלמים, אם לא מסכימים ממש, חלקן – ודווקא הקיצוניות בעיני עצמן שבהן – אפילו מעלות על נס, את "פועלה" של האשה הזו בכל הנוגע לנשים.

    הפער שקיים לכאורה בין ההתייחסות לנשים לבין ההתייחסות למזרחים, לפלסטינים , לחרדים ולכל קבוצה מודרת אחרת, יכול היה להתברר על נקלה לו רק היו אותן נשים המעלות על נס את פועלה של גלאון בכל הנוגע לנשים מבררות טוב יותר, או נכון יותר מרושל פחות, מהי אותה פעולה, באילו נסיבות היא מופעלת, ואת מה ואת מי זה משרת. התבוננות כזו הייתה מייתרת את הדרישה להבדיל בין מי שמכונה יגאל שתיים לבין מה שמכונה מפלגת מרצ.

    ***

    רמי יונס: "מרצ? הפוסטים של תומכיה המדברים על פיתרון מדיני יותר גרועים מהימין הישראלי (אם אני אשמע עוד פעם "בואו נדבר עם עבאס" אני אשבור משהו על מישהו!)". מתוך: מה שרואים מבאב אל-שמס, אתר זה.

    יגאל שתיים הוא תומך מרצ. ישנם עוד כל מיני אנשים התומכים במרצ (באמתחתי רשימה מלאה והיא תימסר ע"פ דרישה). הרעיון המטופש להפריד בין התייחסותה של מרצ – נציגיה הרשמיים כמו גם תומכים מוכרים המזוהים עימה – בכל הנוגע לייחסם למזרחים לבין התייחסותם לעניינים אחרים, חשובים לא פחות (והשאלה היא כמובן למי הם חשובים לא פחות), מעידה בראש ובראשונה על המייבבים הציונים.

    ההתעסקות בביטוייו הגזעניים של יגאל שתיים והנסיון הנואש להפריד בינו לבין שאר חברי מרצ מתקבלת בציבור האשכנזי הרחב כנסיון חיסול פוליטי ותו לא. הציבור הזה, תומכי מרצ – ציבור שתומך במדינה יהודית ודמוקרטית, בערכי הציונות, בשנאת מתנחלים, בשוויון בנטל, בשנאה לחרדים הדומה במהותה לזו של יאיר לפיד, בבוז תהומי למזרחים גם אם לא יודו בכך, באבו מאזן ובפתרון שתי המדינות תוך התעלמות מוחלטת מהשלכותיו של "פתרון" זה ושל "נציג" זה – הוא ציבור שאינו שונה מהותית מכל שאר הציבור הציוני המקדש את עליונות הפריווילגיה היהודית. כל השאר בטל בשישים.
    ב2009 געשו כל הפמיניסטיות בעיני עצמן מכך שאין ייצוג הולם לנשים במפלגות מרצ וחד"ש. את נפשן לא ידעו מההדרה אך לא שמו לב כי הפוסלות במומן פוסלות. לא ההדרה הכללית היא זו שהטרידה אותן, אלא ההדרה שבמפלגותיהן האהובות כל כך אין ייצוג נשי הולם. לו היו באמת נאמנות לדרכן, לא היו מתעלמות מהתקדים ההיסטורי – ייצוג אישה פלסטינית ראשונה במפלגה דמוקרטית. אך אלו, הפמיניסטיות בעיני עצמן, התעלמו כולן מהאישה הפלסטינית ומהמפלגה בה מצאה לנכון לייצג את עמדותיה הפמיניסטיות. כפי שניתן לראות כיום, לא עזרו להן, למייבבות הפמיניסטיות, אותן יבבות.

    חנין זועבי, נאום הבכורה 2009: "אדוני היושב ראש, חברות וחברי הכנסת, אורחות ואורחים נכבדים, בשנת 1977 החליטה העצרת הכללית של האו"ם לאמץ את ההחלטה להקדיש את ה-8 למרץ לציון יום זכויות האשה הבין-לאומי והשלום העולמי. כבר אז הבחין האו"ם בקשר בין ערכי השלום לבין זכויות האשה. כבר אז קשר האו"ם את המאבק לזכויות האישה עם המאבק לצדק ולחירות. אם לתרגם את החלטת האו"ם למציאות המקומית כאן, מגיעים לאותה מסקנה: לא ניתן לנתק את הקשר בין דיכוי של נשים לבין דיכוי מכל הסוגים האחרים, אם זה על בסיס לאום, דת או גזע.

    ואין נשים, נקודה. יש נשים קונקרטיות שחיות בקונטקסט פוליטי וחברתי מסוים. אני מסכימה פה עם חבר הכנסת אריה אלדד, שאמר לפני דקה: איפה היא האשה הבין-לאומית? אני רוצה לפגוש אותה. אין נשים במובן המופשט. יש נשים שחיות בקונטקסט מסוים, אבל יש זכויות נשים במובן המופשט של המילה, שהן לא זכויות מערביות ולא זכויות מזרחיות, הן זכויות אוניברסליות.
    […]
    לא מעניין אותי אם בממשלה שמתנכרת לזהות שלי, לזכויות שלי, יושבות ארבע נשים או ארבע-עשרה נשים. זה ממש לא מעניין אותי. אלה אינם היעדים של המאבק הפמיניסטי. המוטו של תנועת הנשים, שאומץ על-ידי האו"ם הוא: זכויות נשים הן זכויות אדם. מי שדורשת זכויות לנשים אינה יכולה לכפור בזכויות האדם של מדוכאים אחרים.
    … במדינה הזאת יהודים ויהודיות משוכנעים כי קשה לדבר על פמיניזם והשגת שוויון זכויות לנשים בחברה הערבית המסורתית. זה נכון. אבל, כשהם מדברים בנימת עליונות על "הסבל" של נשים ערביות מסכנות בתוך החברה, הם לא מסוגלים לתפוס עד כמה קשה גם לנהל מאבק פמיניסטי בתוך חברה מיליטריסטית וכוחנית, עד כמה קשה להשתלב במערכת ערכים שבה הצבא הוא לא רק המוסד המרכזי אלא ערך עליון ועד כמה המושג פמיניזם עצמו מתעוות בתוך חברה כזאת".
    http://www.knesset.gov.il/plenum/data/00862309.doc

  3. רחביה ברמן

    אי אפשר לצעוק על כל דבר גזענות. אם כל דבר הוא גזענות שום דבר הוא לא גזענות. הקמפיין היה מעפאן (והוא לא היה קמפיין תומכים אלא מבית היוצר הדלוח של בילצקי. קמפיין התומכים היה טוב), משחק אותה עממיקו בצורה לא משכנעת, אבל לא גזעני. אני שכנתוז גמור ומשתמש בביטוי "נשמה". גם אני גזען, או שפשוט אימצתי מטבע לשון רווח?

  4. בני יעקבי (שם עט מעת לאת)

    הפוסט הזה גורם לי תחושות בטן קשות ואני מתכוון ממש תחושות בטן לא הוירטואליות. אני מבין שעל פי תפיסת העולם של הכותבת עדיף אנשים רעבים ורק חלילה שלא תפגע איזה שהיא תקינות פולטיות לא ברורה. לכי תתפסי אותתם ביחד עם עוז ותדאגי שיגורשו כי הם שבעים מהמרק של אורלי ויגאל .אבל זה עוד כלום זה עוד כלום מתחושת הבטן הקשות שאני נזכר שמרצ נולדה גם מתוך תנועה שנקראה של"י שלום לישראל ואני נתתי את כולי בעבורה אז ואני היום נאלץ לקרא פוסט כזה, ולדעת שאלו ייורשי ויורשותיי…

    פוסט שכולו גם מבוסס על שקרים פשוטים וגם כולו כוונת זדון וורוע צרוף של כל מיני "פעילי מצוקה פמניזם ומזרחיות" שעסוקם ועיסוקן הוא הנצחת המצוקה האפליה והגזענות בכדי שתוכלנה ויוכלו למהשך למכור מרכולתן המשומשת גורמת תחושות בטן קשות. במיוחד אבל זה עוד כלום!

    לאציק סופרטה
    היא ביקשה תגוובה מיגאל? או שזה לא צריך כי בעוקץ מקיאים חופשי חופשי אנחנו הרי פעילים חברתיים מזרחיים פמינסטים פסוט מדרניסטטים שנעלבנו כי זהבה גלאון משהו בבחירות הקודמות…. לא יואמן כי יסופר

    1. תמר ג.

      אנחנו קראנו את אותו מאמר? איפה כתוב שעדיף שישארו פליטים רעבים, או שתחושת הבטן שלך הביאה אותך למסקנה שזו הכוונה הנסתרת של הכותבת?

  5. איריס לוי

    לא יודעת, ראיתי גם בשבוע שעבר בעיתון וכולל את תגובתו בתור אדם פרטי, לדעתי עולה מזה ריח לא ממש נעים של קמפיין מתואם נגד פעיל לטובת מהגרים מאפריקה שהוא גם במקרהבמרץ ומנצלים את זה

  6. עמנואל

    את באת מצפה שיו"ר מפלגה, או חברי כנסת עכשיו יתחילו להתעמק במה כתב בסטטוסים בפייסבוק מישהו שמעולם לא היה פעיל מפלגה (תקני אותי אם אני טועה, אבל בתור פעיל מרצ, אני שמעתי עליו עד לפני שהוא הכריז על מועמדותו רק בהקשר של מרק לווינסקי – אף פעם לא בהקשר של מרצ) שלא נושא שום תפקיד במרצ ועוד לא נבחר לשום דבר? זה יהיה חוסר אחריות מצידם להגיב בלי לבדוק מהו בדיוק כתב, ואני באמת לא חושב שבזה הם צריכים להשקיע את זמנם.

    ובכלל, יותר מדי אנשים חיים בבועה של פייסבוק, וכל פעם שמישהו כותב משהו הם נאספים עם האבנים הווירטואליות בידיהם בסגנון "He said Jehova". לדרוש מח"כים להצטרף לחבורת הסוקלות/ים זה פשוט לא הוגן. לא מדובר פה בקמפיין הבחירות ששם המפלגה צריכה להתייחס גם במקרה שזה לא חלק מהקמפיין הרשמי שבשליטתה (וכשראיתי את הקטע עם "הפרוייקט של רביבו" שבאמת היה נורא, מייד נזעקתי וכתבתי לאחד מאלה שהריצו את הקמפיין הזה, אבל כבר היה מאוחר מדי. לגבי ה"נשמה" אני פשוט לא מסכים שהיה בזה משהו גזעני או פוגעני – זה סתם היה מזוייף וחורק, אבל זכותך לחשוב אחרת, ובכל מקרה המפלגה צריכה לתת על קמפיין רשמי שלה דין וחשבון).

    וזה לא הוגן מצידך לדרוש מהם להתייחס, ואז אחרי זה לזעוק שהם סירבו לתת תגובה. בצדק הם סרבו לתת תגובה, ואני מקווה שהם לא ייבהלו ולא יישברו. זה כן יהיה הוגן להביא את הדברים בפני חברי מרצ בת"א, ולומר להם – זה האיש, *אם* תבחרו בו – בזה אתם תבחרו,. *אם* הוא ייבחר זה כן יהיה הוגן לשאול מה זה אומר על המפלגה שהיא בוחרת איש כזה. אבל בינתיים הוא לא נבחר, ומה שאת עושה פה זה פשוט לא הוגן.

    ולשאלה האמיתית והבאמת כואבת שצצה מאחורי כל הדבר הזה, השאלה שצפי סער מעלה, הפתרון שלה לא יהיה ציקצוק שפתיים ומלחמות פייסבוק כאלה, אלא הוא חייב להיות פתרון יותר עמוק, וצריכים להיות לו שני צדדים: מצד אחד מרצ צריכה לדעת לפתוח את עצמה בדיוק לפעילות ופעילים כמוך. אבל יש גם צד שני וזה שאתם גם תיקחו את הדברים ברצינות, ושיהיו מי שיחליטו להיכנס ולהשפיע מבפנים. וזה הזמן להיכנס – עכשיו, בתחילת הקדנציה, לפני שנבחרים המוסדות (הוועידה וכו') ובעיקר כשיש מפלגה שגדלה, ומחפשת לאיזה כיוונים להרחיב את הפעילות. כי זה הפתרון היחידי. לא הצנחה ושיריון של הרגע האחרון, ולא ניסיון של האנשים שכבר במרצ לשחק אותה מי שהם לא (כי זה יחרוק בדיוק כמו ה"נשמה" בקמפיין).

  7. דוב

    אני לא תומך מרץ ולא חד"ש. אבל צריך להודות ביושר שאין כל בעייה במפלגות האלו למזרחיים לפעול, להבחר ולהשפיע בכיוון שנראה להם חסר.
    אני חושש מאוד שפעילים מזרחיים שהשקפת עולמם שמאלית חוששים להכס לשם פן יאבדו את הציבור המזרחי הכללי שהוא, וזה לא סוד, ימני וסולד מהשמאל לא בגלל שהוא אשכנזי.
    באשר למפלגות האלה ואיגונים קטנים כמו אנרכיסטים נגד הגדר ואחרים, הם מטפחים את הסולידריות שלהם עם קבוצות מוחלשות ומדוכאות בחברה כמו ערבים, פליטים מכיון שהללו מקבלים אותם ורוצים בסולידריות שלהם. כדאי שמזרחיים שמאליים יבינו שאין טעם להפגין סולידריות במקום שבתמורה זורקים עליך עגבניות. זה לא עוזר לשום דבר אלא להדיר את השמאל "האשכנזי" עוד יותר מעבר למה שהוא מודר.
    אז הכדור נמצא אצליכם פעילי שמאל מזרחיים ואין מי שיקבל אתכם יותר באהבה מהשמאל הרדיקלי.

    1. ג. אביבי

      "אני לא תומך מרץ ולא חד"ש. אבל צריך להודות ביושר שאין כל בעייה במפלגות האלו למזרחיים לפעול, להבחר ולהשפיע בכיוון שנראה להם חסר." – איך אתה יודע? הרי אתה לא שם ולא מזרחי.
      "אני חושש מאוד שפעילים מזרחיים שהשקפת עולמם שמאלית חוששים להכס לשם פן יאבדו את הציבור המזרחי הכללי שהוא, וזה לא סוד, ימני וסולד מהשמאל לא בגלל שהוא אשכנזי." –
      השמאל המזרחי לא מחפש לשאת חן בעיני הימין ולא בעיני מזרחים ימניים. הוא לא במרצ משתי סיבות: א. משום שבמרצ דוחים בשיטתיות כל מי שמעלה את נושא קיפוח המזרחים ומנסה לתקן במשהו את המצב. ב. שמאל מזרחי אמיתי מדיר את עצמו ממרצ, כי היא מפלגה אשכנזית ציונית, שמן הסתם דוגלת בהנצחת אי-השוויון האתני לטובת האשכנזים.
      בנוסף, לא ראיתי שפעילי מרצ מפגינים למען פתרונות אנושיים למצוקת הדיור בשכונות דרום תל-אביב, לא לפני הגעת הפליטים האפריקאים ולא אחרי.

  8. אמנון מדר

    הרי החברים הכי טובים של "המרצים" יוצאי עדות המזרח.

  9. אהוד

    אני לא מכיר את המועמד ולא קראתי את הכתבה בעניינו. מה שמפריע לי במאמר הוא נושא השנאה שעולה וצץ מכל חור. האם לא יתכן לבקר התנהגות או מנהג של קבוצה באוכלוסיה מבלי להיות מתוייג כ״שונא״ שלה. אני חושש שכותבת המאמר שקועה כל כולה בנושא ההגדרה העצמית שלה ולא מצליחה להתעלות מעליה. דרך הפריזמה הצרה הזו כמעט כולם נראים עויינים.
    לא מזרחיות ולא אשכנזיות (אם יש דבר כזה) הם ערכים. רבים מחברי לא מגדירים את עצמם לפי החלוקה הזו ואני מקווה שהיא תעלם לחלוטין בתוך דור. המאבק על הנצחת הקיפוח רק מעכב את התהליך הזה וחבל שכך.

  10. נועם א"ס

    קראתי את כל התגובות. דיון מעניין, תודה.

    הכשל המהותי שלא מוזכר לא במאמר ולא בתגובות, ושהשיח השמאלי-מזרחי כמו באתר זה ניגש אליו טיפין טיפין ובזהירות גדולה מאוד (ומוצדקת), הוא השאלה התרבותית: במרצ ובשמאל הליברלי המזוהה (בצדק) עם אשכנזיות ישמחו לקבל כל מזרחית ומזרחי שהם לשורותיהם, וינהגו בהם ללא אפליה וללא שום ייחוס חשיבות לעצם המוצא שלהם, אולם כל זאת בהתאם לאידיאולוגיה המרצ-ליברלית הרשמית והעקבית: הווה אומר, שלמוצאו של אדם זה או אחר אכן אין שום משמעות. במידה ומשהי תמצא לנכון לנסות לקדם את השיח והפעולה על בסיס עדתי במפלגה זאת, פעולה כזאת ידחו במרצ, עם מינימום סובלנות ורוב תוך הצגה של אי-הבנה ואי-היכרות אותנטיות עם המקורות והסיבות שלפיהן אחדות (כמוני) סוברות שהשיח והפעולה הפוליטית המזרחיים הם חיוניים במפה הפוליטית בין הירדן לים ובכלל, במיוחד בהקשר התרבותי שלהם (בניגוד לכלכלי, שאותו יש שמקווים שיעלם דרך נישואים מעורבים והתקדמות כלכלית "טבעית" הנובעת מהעמקת עצם ההתבססות של מזרחים בחברה הישראלית).

    מה שמובלע בדינאמיקה הזאת הוא בדיוק ההקשר התרבותי: עיקרון השוויון הליברלי מיושם בקנאות במרצ וללא קושי מיוחד, אולם מקור עצם ההגדרה של "שוויון" שאותה מביע העיקרון שאותו מיישמים נעוץ בהגות הליברלית, שהיא באופן מאוד ספציפי הגות מערבית. בעיקר, הגדרת השוויון הזו מניחה דגש גדול מאוד על האינדיבידואל בתור הישות היסודית שאליה עיקרון השוויון מתייחס, ולעומת זאת היא מוגבלת מאוד ביכולת שלה להחיל את עיקרון השוויון על פי מפתח של קבוצות זהות – שמלכתחילה ההגות הזאת דוחה כחסר משמעות. הסתירה בין שוויון על בסיס הישות של האינדיבידואל לבין זו שעל בסיס קבוצתי-זהותי היא ממשית, וברמה משמעותית האחד חייב לבוא על חשבון השני. לפיכך, הנטייה החזקה במרצ כלפי הראשון היא הכרחית: יש מעט מאוד מקום, אם בכלל, להתפשר על מרכיבים בעיקרון השוויון האינדיבידואלי לטובת אימוץ של מרכיבים של שוויון על בסיס זהויות חברתיות.

    למערך הזה יש השתמעות מכריעה בהקשר התרבותי: במרצ מקבלים "מזרחים" אבל לא מקבלים את "המזרח". כל מזרחית או מזרחי שיצטרפו אליהם יתקבלו בזרועות פתוחות עד שינסו לפעול לכיוונים של שוויון על בסיס קבוצתי-זהותי, אשר חותרים בהגדרה תחת עקרונות ליברליים יסודיים מבוססי-אינדיבידואליזם. וכדי להיות בטוחים: "שוויון על בסיס קבוצתי-זהותי" אינו להכריז על המימונה כחג לאומי או להגיש מעמולים במקום רוגעלך בישיבות המפלגה. הוא נעוץ בדיוק בלב הבעיה של הקונפליקט בין ההגות הליבראלית-מערבית על בסיס האינדיבידואל לבין מסורות מתחרות המבוססות יותר על הפקטור הקבוצתי-זהותי. מכל מקום, הדחייה של מרצ את "המזרח" במובנו הזה מגלה בעיה מהותית: אי-ההבנה ואי-המוכנות להבנה של עצם הקונפליקט הזה והמורכבויות העצומות שהוא אוצר מתבטאות כחוסר סובלנות כה חריף, מחסור יסודי בסקרנות אנושית בסיסית, אי-פתיחות והתנשאות ממשיים ובוערים, עד כדי כך שלמרות שעיקרון השוויון הליבראלי אכן נשמר בקנאות, גם כלפי "מזרחים", את מה שנחשף מאחורי הפורמליזם השוויוני הזה אין לתייג אלא כגזענות.

    התיוג הזה של גזענות נתפס כלא "הוגן" וחוטא למציאות כי על פניו, על עיקרון השוויון הליבראלי-אינדובידואליסטי יש להיאבק בכל מחיר, וזה בדיוק מה שעושים במרצ (…), במובהק גם דרך היחס שלהם לשיח ולפעולה הקבוצתית-זהותית, מזרחית ואחרת. הבעיה היא לא שבמרצ דוחים את "המזרח", מהסיבות הרלוונטיות האלה, אלא שבמרצ דוחים את "המזרח" – במזרח. במזרח התיכון כלומר. לא משנה כמה "מזרחים" יתקבלו למרצ או כמה מעמולים יאכלו בישיבות (או כמה "נשמה" יופיעו בכרזות) – בדבקות הקנאית בעיקרון השוויון המערבי-ליברלי על בסיס האינדיבידואל, וחסרת הפתיחות הבסיסית להגדרות ולפרקטיקות המקומיות של שוויון על בסיס אחר, מרצ היא בדיוק מה שהיא: מפלגה והגות פוליטית שהיא בסיס הכוח של הקולוניאליזם המערבי-אשכנזי-ציוני.

    כמובן שהביטוי המובהק של העמדה החברתית-פוליטית הזו של מרצ מופיע בפער בין היחס המרציניקי למזרחים מול היחס לפלסטינים: הזהות הקבוצתית המזרחית מוכחשת (מעבר למימונה ומעמולים), וההיסטוריה של הזהות הספציפית הזו מופטרת כמין "מה שהיה היה למה אתם לא ממשיכים הלאה מה זה משנה יש פרופסורים/ח"כים/עשירים מזרחים" בלא שום אפשרות להכיר ב**אובדן** הממשי הענק שהתרחש בעולם יהדות ארצות האסלאם, ראשית בעקבות הציונות עצמה ולאחר מכן בעקבות מדיניות כור ההיתוך הישראלי במדינת ישראל גופא. לא ניתן להכיר באובדן עצמו, לא במשמעויות המכריעות של האופן שבו האובדן הזה התממש בפועל, ולא במשמעויות של האובדן הזה המוקרנות להווה – כי מהפרספקטיבה של ההגות הליברלית לא מדובר כלל באובדן: לזהויות קבוצתיות הרי אין משמעות, בעוד זהו הבסיס למה שאבד.

    היחס השונה לפלסטינים, ולאובדן שלהם, מבוסס על אבחנה מסדר אחר לגמרי: הם אינם יהודים. לכן הזהות הקבוצתית שלהם וההיסטוריה של הזהות הזו, בניגוד לזו המזרחית, כן "נספרת", אם כי בדוחק רב: גם הפלסטינים הם "המזרח", ולכן השאיפה המרצית היסודית היא להפרדה אפקטיבית עד כמה שניתן (לפי הנוסחה הידועה של מדינה פלסטינית נפרדת ב"שטחים", ו"זכויות אזרחיות", כלומר אינדיבידואליות-ליבראליות, ל"ערביי ישראל"). בקיצור: מרצ היא ציונות, וציונות, למי שעדיין לא יודע את זה, היא גזענות.

    בכמה תגובות עלתה באופן מרומז או פחות מרומז קריאה לשמאל המזרחי להתמקמות מהותית יותר במפה הפוליטית הכללית. אני מצטרף לקריאה הזאת ומטעים: השאלה הפוליטית העקרונית היא השאלה התרבותית. הקונפליקט בין עיקרון השוויון על בסיס האינדיבידואל/ית לבין זה על בסיס הזהות הקבוצתית הוא ממשי, במידה מסוימת בלתי-פתיר, וניצב בלב הדברים. לשיטתי בלבד, פוליטיקה משמעותית של שמאל מזרחי היא בראש ובראשונה מימוש אפקטיבי של המורכבויות השונות שמעלה הקונפליקט הזה. אנחנו נמצאים בו, אבל עדיין לא הגענו אל המזרח.

    1. י.א

      "כל מזרחית או מזרחי שיצטרפו אליהם יתקבלו בזרועות פתוחות עד שינסו לפעול לכיוונים של שוויון על בסיס קבוצתי-זהותי, אשר חותרים בהגדרה תחת עקרונות ליברליים יסודיים מבוססי-אינדיבידואליזם. וכדי להיות בטוחים: "שוויון על בסיס קבוצתי-זהותי" אינו להכריז על המימונה כחג לאומי או להגיש מעמולים במקום רוגעלך בישיבות המפלגה. הוא נעוץ בדיוק בלב הבעיה של הקונפליקט בין ההגות הליבראלית-מערבית על בסיס האינדיבידואל לבין מסורות מתחרות המבוססות יותר על הפקטור הקבוצתי-זהותי."

      דוגמא?

      1. סמולן

        נועם אומרת בצדק שמרצ מסוגלת להכיל מזרחים כבודדים, אבל לא מזרחים כקבוצה. היות ומזרחיות היא משהו קבוצתי בעקרון (נניח), לא יהיו מזרחים במרצ, סוף הסילוגיזם. היא גם אומרת שזה כך בגלל האתוס הליברלי, כפרה עליו. הבה נתחכמה לו. ודוגמאות הן התחכמות מצוינת.

        קיבוצים וקיבוצניקים: חברה שקבוצתיות מהווה את הבסיס העקרוני לקיום שלה, ובזמנו היתה דוגמה נפוצה לא רק לאיתגור האינדיבידואליזם אלא לדיכוי שיטתי שלו.

        ערבים: חברה קצת, אה, שבטית ומסורתית (לנו הפשיסטים מותר לומר מילים כאלו, זה חלק מהתרומה השיטתית שלנו לשימור העושר האנושי האוניברסלי, וזה גם נכון).

        הומואים ולסביות: אולי נכון שהומואים קיבלו את הזכות לנשום רק בגלל שהליברלים לא הצליחו להדגים שהומואים הם בני אדם, אבל נכון גם שהם מאורגנים בקבוצות די קטנות, מסתובבים אחד בתחת של השני (לנו הפשיסטים מותר וכו'), וככל מקיימים קבוצתיות דביקה למדי.

        פמיניסטיות: מקרה פרטי של הומואים. קצת שונה: נשים קיבלו זכויות מליברלים, ופמיניסטיות הן נשים. אם כל הנשים היו פמיניסטיות, גם ליברלים לא היו נותנים זכויות. אממה, מדובר במיעוט קטן, וגם דביק, בעל שפה משלו, מיתולוגיה משלו, היסטוריוגרפיה משלו, ובמקרים קיצוניים גם תיאולוגיה משלו. בטח שזהות קבוצתית.

        אופסי. בגלל שיש במרצ ממש הרבה מארבעת המינים, נראה שבעצם אלו דוגמאות הפוכות למה שנועם רצתה לומר. לא נורא, היא תתגבר כמו גלוריה גיינור, ואפילו מאד (חדד 2012, ועייני גם חדד 2013).

        אם יש משהו שמזרחים מביאות למקום הזה, מרצ, ושעומד בסתירה לערכיו, הרי הוא הכללה קבוצתית גדולה בהרבה מאסופת השברים שמסתופפת שם. מרצ עוסקת בערעור מיעוטי, קיצוני במיעטיותו, על הגמוניות ישראליות מסוגים שונים. מזרחיות היא איום עצום, שכן לא מדובר במשהו מהסוג שמרצ חוברת איתו, ובוודאי לא משהו שמרצ יכולה להכיל אותו. לא שמאל גדול ולא נעלים. שמאל גדול שקול בגודלו לכל היותר לימין פעוט, ותחת עולם המושגים המרצניקי, המזרחיות כל כך גדולה וכל כך חשובה לישראל ולישראליות, עד שמרצניקיות יכולה להתבטא רק ביציאה נגדה.

        1. סמולן

          ליברלים לא הצליחו להדגים שהומואים הם *לא* בני אדם…

        2. א

          שאפו על התגובה

    2. דרור BDS

      אורלי נוי: "ומילה לחברי במרצ שחוזרים ואומרים שיגאל שתיים רק מתמודד וטרם נבחר לרשימת מרצ ולכן לא מייצג אותה ובכך פוטרים את עצמכם מהצורך להגיב על דבריו:
      אתם מפספסים את העניין. חשבון הנפש שאתם צריכים לעשות הוא איך קורה שמכל הקשת הפוליטית, גזען יהיר וחסר בושה כמו יגאל שתיים מוצא את מרצ כביתו הפוליטי. איך זה שהוא מרגיש כל כך נוח ביניכם"?
      https://www.facebook.com/orly.noy/posts/10151580996307891
      תגובתו המצוינת של נועם א"ס עונה על שאלה זו.

      כדאי להתבונן באבחנותיו של נועם א"ס, להשוותן עם יחסם של אלה לפלסטינים, ולהסיק כי השאלה התרבותית אותה ניסח א"ס היא אכן תרבותית עבור אלו הנהנים מהפריווילגיה להגדירה ככזו, לעומת אלה הנאלצים להגדירה כשאלה פוליטית. עצם הגדרתה כשאלה פוליטית הביאה לדעתי את הגזען היהיר וחסר הבושה יגאל שתיים להרגיש כל כך נוח ביניהם.

      "הבולשיט של חטיפת ילדי תימן… אורטל בן דיין מנסה להמציא שואה שמשפחתי הווזווזית ביצעה בצאן הערסי המובל לטבח". במילים אחרות, מילותיו של רונן שובל: נכבה חרטא.
      מה מבקש הציוני? הציוני מבקש מהפלסטינים אזרחי המדינה הציונית להיות ערבים טובים, לעזוב את הבולשיט הזה של הנכבה, להוקיע שיח המוגדר על ידם כלאומני ואת דובריו ודוברותיו המכונים לאומנים, ולהפוך את עצמם לקרבנות (הם התחילו ב48, הם ירו עלינו קסאמים, וכו').
      מה מבקש האשכנזי? "ישמחו לקבל כל מזרחית ומזרחי… ינהגו בהם ללא אפליה… בהתאם לאידיאולוגיה.. שלמוצאו של אדם זה או אחר אכן אין שום משמעות".
      ממה חושש הציוני-האשכנזי? "במידה ומישהי תמצא לנכון לנסות לקדם את השיח והפעולה על בסיס עדתי[/לאומי] במפלגה [/במדינה] הזאת, [זאת – מדינה יהודית ודמוקרטית/ מפלגה אשכנזית ודמוקרטית], פעולה כזאת…[תוביל לראקציה] עם מינימום סובלנות". (ויסלח לי נועם א"ס על העריכה ועל ההערות)

      לא לחינם הסתכמה ביקורתו של בלוגר אחד התומך במרצ על אורטל בן דיין בכינוי מזרחית-לאומנית. על השאלות ששאלה ("את מה ואת מי השיח הזה משרת") לא הוא ולא אף אחד מתומכיו טרחו לענות, כשם שעל השאלה של אורלי נוי אף אחד מחברי מרצ לא טרח לענות. גם על שאלות חשובות לא פחות – מהי בדיוק מדינה יהודית ודמוקרטית, את מי ואת מה זה משרת – איו טורחים חברי מרצ לענות.

      ומתי ילמדו חברי מרצ מההיסטוריה, אם לא הרחוקה אז לפחות הקרובה? מתי יתקנו את טעותם הרת הגורל משנת 88 ויקראו לכל אדם המתבקש לקחת חלק בנטל עצירת ילדים בני 8 באישון ליל כשהם כפותים ומכוסי עיניים, לקחיתם למקום לא ידוע והחזרתם במועד לא ידוע תוך התעלמות מוחלטת ושוביניסטית מהנפגעות של פורענות זו – אימותיהם של הילדים, ולהבדיל אלף הבדלות, של החיילים – ולהצטרף ל"פועלה" של זהבה גלאון בכל הנוגע לנשים – ניצול החסינות על מנת לקרוא בעולם כולו לשחרור כל האסירות הפלסטיניות, שחרור עזה הנצורה על מנת שאפשר יהיה לפתח גם שם תנועה פמיניסטית ולשמוע מוסיקה קלאסית בביטחה, ושאר פעולות להעצמה נשית ואזרחית, אשכנזית ודמוקרטית?
      על כך ענה ניצן הורביץ: "כשיוכח שצה"ל [הכוונה לצבא הציוני – דרור] משתמש בנשק כימי על מנת לעצור את הילדים אשקול שוב את עמדתי ביחס לסרבנות".

    3. נועם א"ס

      י.א
      אם כוונתך למקרים ספציפיים שהתרחשו בעבר, אז אני חושש שאני לא יכול להביא כאלה. מן הסתם ההיכרות שלי עם המתרחש בתוך המפלגה שואפת לאפס, ולמעשה קשה לי להאמין שאיזשהו מהלך ממין כזה אי פעם הבשיל שם לרמה שבכלל תצריך דחייה גורפת בקנה מידה משמעותי.

      עם זאת אני עומד מאחורי הקביעה הנחרצת שלי: מהלך למטרת הגדלת שוויון על בסיס של מפתח קבוצתי-זהותי בלתי אפשרית במרצ של הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית. אני טוען זאת על בסיס ההיכרות הכללית עם השיח המרצי, היכרות כללית (אך אינטימית) עם ההגות והאפיסטמולוגיה הליברלית, והיכרות כללית עם קשת האינטרסים שבמרצ מזהים בצדק עם בסיס האלקטורט הרחב של התנועה, ושאותם על המפלגה לייצג.

      אז דוגמאות ממשיות אין לי (למרות שאם הייתי חופר קצת, מן הסתם אפשר למצוא כל מיני מקרים רלוונטיים), אבל כמה תרחישים תיאורטיים כמעט-וודאיים יש למכביר:
      מה היתה עמדת מרצ בנוגע לבג"צ הקרקעות של הקשת הדמוקרטית המזרחית? האם היתה נרתמת למאבק מסוג כזה? האם ניתן יהיה לרתום את התנועה למאבק על רפורמה לחלוקה-מחדש של קרקעות מדינה על בסיס מפתח קבוצתי-אתני?
      במסגרת של מאבק על אופני החלוקה של תקציב תרבות עם סכום קבוע מראש, האם במרצ יירתמו למאבק על העברת תקציבים מהאופרה הישראלית לתזמורת האנדולוסית?
      האם במרצ יירתמו למאבק לאפשר ליישוב בעל צביון מזרחי עדתי-ספציפי (נניח ראש העין – לשם הדגמה בלבד וכל זה) להקים ועדת קבלה מוסמכת בדומה לאלו המתקיימות לפי חוק ביישובים קהילתיים שונים, שמטרתה המוצהרת "לשמור על צביונו התרבותי" של היישוב, כלומר בפועל להגביל תושבות על פי כל קריטריון קפריזי שיימצא לנכון ושצפוי להיות מופנה באופן מפלה כלפי ערבים, אשכנזים, זוגות חד-מיניים וכן הלאה?

      האם במר"צ יירתמו למאבק לקריאת כיכר מרכזית בירושלים או בתל אביב על שם זוהר ארגוב? בוא ניכנס לתרחיש תיאורטי כזה קצת יותר לעומק: ארגוב נעצר בחשד לניסיון אונס, שלא הספיק להגיע לבירור בבית המשפט כי הוא מת קודם לכן בנסיבות לא פתורות בזמן המעצר. ההאשמה החמורה הזאת מהווה את אחד הנימוקים המרכזיים (והיחיד שאפשר להתייחס אליו ברצינות, כל היתר לא שווים יריקה) לפסילת מועמדותו של ארגוב ז"ל לקריאת רחוב על שמו. הדיון על ההאשמה הזאת פתוח, ורבות טוענות לחזקת-חפותו של ארגוב, ואף מעבר לכך: שגם אם אכן התרחש ניסיון האונס, יש לשקול אותו כפשע תקיפה (חמורה) בנסיבות שקשה לעמוד על טיבן ושנמנעה בסופו של דבר מלהתממש, וזאת מול חשיבותו חסרת המקבילות כיוצר ומנהיג תרבותי לקבוצה גדולה מאוד, ומודרת, שמזהה את עצמה באופן עמוק ביותר עם יצירתו. כלומר מדובר לא רק בסמל תרבותי ראשון במעלה, אלא גם במשתמע סמל פוליטי מקומי מהקליבר של בילי הולידיי, מוחמד עלי, אחמד פואד ניג'ם או ולדימיר ויסוצקי (או גם, נניח – אלתרמן), שמזוהה באופן חד-משמעי עם מאבק ארוך וקשה לשחרור ולשוויון שטרם הגיע לסיומו (כך שלהנצחתו הרשמית של ארגוב יש משמעות פוליטית קונסטרוקטיבית לקיום והצלחת המאבק בהווה, לא רק כאישרור של המאבק בדיעבד). האם במרצ יירתמו למאבק לקריאת כיכר או רחוב בעיר מרכזית על שמו? לאיזה צד יפנו את תמיכתם במידה ושדולות נשים שונות יתנגדו למהלך כזה בגלל אשמת הניסיון באונס? האם יסתכנו באיבוד אמונן ותמיכתן של קבוצות אלה? האם עמדתן של פמיניסטיות מזרחיות וגם "סתם" נשים מזרחיות, לטובת נתינת השם לרחוב, תישקל ביתר חיוב בשל היותן מזרחיות ולכן מעורבות באופן יותר "מלא" במכלול הנסיבות הנוגעות לדילמה? האם במרצ יקבלו את הטיעון כי יש להעניק יותר משקל לחשיבותו המכרעת של זהר ארגוב לעולם התרבות והרוח של **קבוצת זהות אתנית** שלמה (פחות או יותר) מאשר לסבלה ולפגיעה בה של האינדיבידואל שהייתה הקורבן של תקיפתו, ולפיכך להתפשר באופן הסמלי הזה (נתינת שם לרחוב) על זכות היסוד של כל אישה ואדם באשר הם ובכל הנסיבות לביטחון מפני תקיפות?

      סמולן. תראה, אתה חוזר כל הזמן, בכל נושא שהוא, על אותו התרגיל: אמרת לעצמך, אוקיי – הטכניקה המרכזית של השמאל הרדיקלי על ענפיו השונים היא פירוק של מבנים אידיאולוגיים מקובלים בשיח ההגמוני-מיינסטרימי, כלומר דקונסטרוקציה, אז כל מה שצריך לעשות זה להשתמש בנשק שלהן נגדן, ולערוך דקונסטרוקציה נגדית למבנים האידיאולוגיים שמשחקים בשיח הרדיקאלי. אז קודם כל, ברכותיי: זה תפקיד חשוב בכל שיח פוליטי ראוי לשמו, וטוב מאוד שיש מי שעושה אותו. חידוד הכשלים השונים בשיח הרדיקלי מאפשר לי ולאחיותיי לדרך לערוך את השינויים הנחוצים בהגדרות הפוליטיות המשמשות אותנו, וכך כל הזמן לשפר את הפרקטיקות הפוליטיות בהן אנו נוקטות לשם הפלת המשטר הציוני. עם זאת, העבודה החשובה שנטלת על עצמך לעשות בהתנדבות היא לצערי ברוב המקרים (לא בכולם) חסרת ערך ולא עוזרת לנו כלל. לו היה זה שירות שהייתי רוכשת ממך בתשלום, לצערי היה עלי לפטר אותך כבר מזמן.

      לא תהיה תוחלת להיכנס לעובי הקורה של רשימת הליקויים המתודולוגיים החוזרים ונשנים בעבודתך. את איכות הטקסט הנוכחי שהגשת בפנינו הייתי מדרגת במעלת 3 מתוך 10, לפי שקלול פשוט של אחוז ההיגדים השמישים בפוטנציה מתוך הסך הכולל. היו לך כבר טקסטים יותר טובים. היו גם, למרבה הצער, טובים פחות. הנה טיפ להמשך הדרך: המטרה של דקונסטרוקציה אינה לחשוף "כשלים" לוגיים או קוגניטיביים אחרים. למעשה, אחת מהנחות היסוד המהותיות של הפוסט-סטרוקטורליזם אם לא המהותית שבהן היא שלטקסט בכלל לא יכטלים להיות "כשלים", מאחר וכל קריאה של הטקסט היא אפשרית ובאופן אימננטי היא תהיה שוות-ערך לכל קריאה אחרת. המטרה של דקונסטרוקציה היא לחשוף מבני כוח סמויים המופיעים בטקסט דרך ניתוח ההנחות המוקדמות המכוננות את הטקסט אך שאינן מובעות בו במפורש. לדוגמה: השימוש בצורת זכר בשפה העברית לציון שם גוף כללי. ההנחה המוקדמת המכוננת את צורת השימוש הזו היא שזו פשוט הצורה "התקנית" והמושרשת לדיבור וכתיבה בעברית, שאין מה להוסיף תהייה לגביה. אולם ההנחה המוקדמת הזו משקפת מבנה כוח מסוים שהוביל לשימוש בצורת הזכר באופן זה. על פי התיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית, כל פעם שאני משתמשת בצורת זכר לציון שם גוף כללי ללא התהייה בדבר מקורותיו של השימוש הזה, אני משעתקת את מבנה הכוח שיצר אותו מלכתחילה. כך שאם בדעתי, מכל סיבה שהיא, לבטל את מבנה הכוח הזה, בתור התחלה זה רק מתבקש שאפיק את האמצעים להימנע מהשיעתוק שלו בעצמי.

      בהכרח כל שיח כולל בתוכו מבני כוח לא מובעים, כולל זה של השמאל הרדיקלי לסוגיו ולגווניו, שנזקם למטרה המשותפת נתון. כך שזה חשוב לא להירתע ולחשוף אותם מקטן עד גדול – ועד אינסוף (חרף כל מאמץ נגד, איזשהו פקטור של יחסי כוח הנוכחים בשיח הוא נצחי). "הדקונסטרוקציה"-כביכול שאתה עורך למבעים שונים באתר הזה ובאתרים אחרים בקושי מגרדת מבני כוח אפשריים כאלה, מן הסתם בגלל שבניגוד לדקונסטרוקציה אמיתית, מטרתך היחידה אינה לבטל מבני כוח מתוך התנגדות למבני כוח באשר הם – אלא לבטל באופן ספציפי את מבנה הכוח המסוים שמאפשר את עצם הקיום של השיח הרדיקלי, על סוגיו ועל גווניו (לא חשוב שעצם קיומו של מבנה כוח כזה מלכתחילה טעון בירור). זאת, רק על מנת לאשרר מחדש את מבנה הכוח הדומיננטי ביותר הקיים בקרבנו, זה של תורת הגזע האשכנזו-ציונית. כמה טוב שלא תשתמש בטכניקה של הדקונסטרוקציה (ויש עוד הרבה מקום לשיפור), אין לכך תקווה כי הטכניקה אצלך אינה תואמת למטרות. כדי לתקוע מסמר בקיר אתה משתמש במסור.

      (קיבוצים: קבוצה המגדירה את עצמה באופן אידיאולוגי [מופרך וארכאי], לא זהותי-אתני [אם כי זה בדיוק מה שהיא], ולכן שאינה דורשת פעולות פוליטיות על בסיס הגדרה תרבותית-זהותית, אלא כביכול על בסיס אידיאולוגי אוניברסאלי ו"ניטראלי" לענייני זהות ומוצא. אין סתירה עם עיקרון השוויון על בסיס אינדיבידואליסטי.
      ערבים: בדברי להם הגבת תוארה בפירוט הקונסטלציה הדואליסטית הפתלתלה במרצ לגבי ערבים. לא ברור מה חמק ממך בתיאור הזה. למטרות התגובה הזו נסתפק בזה: ערבים במרצ הם כמו מזרחים – מותרים כפרטים [אינדיבידואלים], אסורים כקבוצה [זהות, תרבות, ערכים קולקטיביים וכו'].
      להט"ביות: מעולם לא דרשו, וקשה לראות תרחיש שבו ידרשו [אם כי אולי זה בדיוק מה שצריך לעשות!] זכויות קבוצתיות, אלא רק השוואה של זכויות פרט עם אלו של כלל האוכלוסיה [יוצא מן הכלל, אולי, הוא מטען הנפץ החד-שנתי של מצעד הגאווה בירושלים]. התיאור הלא-ממש מתוחכם שלך של אורחות החיים הקבוצתיים כביכול של הלהט"ביים לא שייך לטיעון שלי באותה המידה שתיאור של אורחות חייהן של דבורים לא שייך לטיעון לגבי ערכיו התזונתיים של דבש.
      פמיניסטים: לא קבוצה ולא זהות, אלא אידיאולוגיה ותיאוריה. רוב הצורות במנעד הרחב של ההגות והפרקטיקה הפמיניסטית, בוודאי באגפים הרדיקליים שלו [לדוגמה אהובה עלי במיוחד: פמיניזם פגאני http://en.wikipedia.org/wiki/Dianic_Wicca%5D, אינם מיוצגים בשום צורה במרצ, ורבים מנוגדים באופן חזיתי לפוליטיקה המרצית. הפמיניזם המרצי מייצג טווח מצומצם ביותר של פמיניזם, בעיקר פמיניזם ליבראלי מבוסס-אינדיבדואליזם על גבול הפוסט-פמיניזם הריאקציונרי. נשים בשיח הזה אינן מוגדרות כקבוצה מובחנת אלא כמצבור של פרטים [שווי זכויות וכו']. לא ברור מה אתה רוצה ממני ואיך הפיסקה הזאת אצלך קשורה למשהו שכתבתי.)

      שוקראן דרור יא מועלמי. כל שימוש שלך במשהו שכתבתי, בכל אופן שנראה לך, הוא כבוד בשבילי – ובלבד שיקדם את קץ המשטר הציוני. אללה יסלמאכ.

      אחרון: המגיב יאיר הסכים איתי ואני מסכים איתו.

      1. דרור BDS

        א אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת – אֵין לוֹ דָּמִים

        מרצ לא תירתם למאבק למען קריאת רחוב ע"ש זהר ארגוב. מרצ עשתה דבר חמור בהרבה (מאי הירתמות). מרצ נאבקה לקריאת רחוב ע"ש ליבוביץ.
        מן הידועות היא כי מרצ נלחמה בסרבני השטחים משנת 88 ואילך. יוסי שריד יצא בגלוי נגד המעשה לו הטיף ליבוביץ ואפילו שולמית אלוני התנגדה לראות בסירוב מעשה פוליטי – מרי אזרחי וכד' – והסתפקה בהבנה לליבם של הסרבנים מסיבות מצפוניות. בשנת 92, כשגורשו 400 פעילי חמאס ללבנון בתמיכת חברי מרצ, ליבוביץ כינה את אלו בתואר סמרטוטים.
        יוסי שריד מיילל ומתבכיין עד עצם היום הזה על הפורענות הציונית, אותה הוא מתאר יפה אך לעולם לא יקרא לה בשמה, ואינו מיילל כלל וכלל על עצותיו הרעות שהביאו לכליה המוסרית על מה שמכונה עמישראל. ואם לא יתנצל, או למצער יביע את צערו, או סתם יאמר שרק חמור לא משנה את דעתו וכו', איך ידעו זהבה גלאון וניצן הורביץ כי הגיעה עת?
        ***
        ב אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו – דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.

        חברי מרצ, נכון לרגע זה, נמצאים במחתרת. אין בכוונתם לצאת אל אור השמש, להצדיק, ועדיף מאוחר מאשר אף פעם, את שיוך שמם לליבוביץ. במקום לקרוא לסירוב עצירת ילדים בני 8 לצלילי מוסיקה קלאסית, בעוון התנגדות לפורענות שגם יוסי שריד תומך בה בגלוי ("אם לא אבן, מה כן"? – הארץ), גונבים חברי מרצ את דעתם של הבריות. זאת ועוד, לדברי איש מרצ, נעשה דיל שכלל כתמורה מתן אות כבוד לשלדון אדלסון (הארץ).
        זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות לא רק להכחשת הנכבה התרבותית של המזרחים (אם אין ומעולם לא הייתה תרבות מזרחית הרי בהכרח לא ניתן להכחידה) אלא גם להתהדרות עורב בנוצותיו של טווס.
        ***
        ג אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה, חַיִּים – שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.

        חברי מרצ לעולם לא יתמכו במאבק על רפורמה לחלוקה-מחדש של קרקעות מדינה על בסיס מפתח קבוצתי-אתני. הנה תיאור של דיון שלעולם לא יתקיים אצל מחזיקי הקרקעות לא להם:
        "רק דיון מודע ומעמיק במעמד הפריבילגי ויסודותיו ומוכנות לוויתור עליהם יכולים לשנות את המצב שנוצר בעקבות קולוניאליזם מתמשך.
        חוקרים ביקורתיים רבים, במיוחד פלסטינים, הדגישו את העובדה ששוויון בין יהודים ופלסטינים במדינת ישראל אינו בר השגה אלא בשינוי אופי המדינה, המגדירה עצמה כיהודית. אולם טענתם של חוקרים אלה, גם אם היא נכונה, נותרה לפי שעה [2006] בגדר אבסטרקציה. כדי להפכה לבת ביצוע אנו נטען שוויתור על אופייה היהודי בלעדי של המדינה משמעותו ויתור החברה הישראלית היהודית על הפריבילגיות שנטלה לעצמה. בכך אנו מעתיקים את הדיון מההתייחסות לאופיה של המדינה (האבסטרקציה) להתייחסות ממשית לפריבילגיות שנטלו חבריה וחברותיה. המרתו של אופי הדיון תעניק בה מרחב פעולה משמעותי המאפשר התעמתות עם הפריוילגיות. בעוד המשגה אבסטרקטית משחררת את הפרט מאחריותו על ידי כך שהוא מסיט את הדיון לעבר המדינה, הרי המשגה של ויתור על הפריבילגיות תאפשר לפרט לשאת באחריות המוסרית על הפריבילגיות שמהן הוא נהנה".
        מתוך: "כוחניות, מרחב הסובלנות והמצב הפריבילגי" – נדים רוחאנא ואריג' סבאע'-חורי
        בתוך: "יודעים ושותקים – מנגנוני השתקה והכחשה בחברה הישראלית" בעריכת חנה הרצוג וכנרת להד, ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2006

      2. י.א

        נעם, תודה
        אבל לא השבת לשאלתי. אני הבנתי מהפסקה שציטטתי שהבעיה היא התנגשות בין העקרונות הליברליים לבין אג'נדה של "שוויון קבוצתי-זהותי". את זה אינני מבין ולכך הייתי שמח לדוגמא (אפילו היפותטית).
        לגבי מרצ, אין לנו ויכוח כיצד המפלגה נוהגת או תנהג, אלא רק על (חלק מ)ההסבר לכך

        1. נועם א"ס

          י.א
          יש לי איזה קושי ממשי להבין למה אתה מתכוון. מה בכל הדוגמאות שנתתי לא עונה על "התנגשות בין העקרונות הליברליים לבין אג'נדה של שוויון קבוצתי-זהותי"?

          איך אפשר להיות יותר ברורים מתרחיש כגון "ועדת קבלה לראש העין" (שם היישוב נבחר למטרות הדגמה בלבד וכו')? – להערכתי זו סיטואציה די קיצונית. נניח שבראש העין אומרים "אנחנו לא מוכנים לקבל ערבים, אשכנזים, זוגות חד מיניים, רוסים, אתיופים, ובשביל הקטע – גם גרוזינים, ליישוב שלנו". מרצ יתמכו בדבר כזה?

          1. י.א

            נועם,
            אתה מונה סקוריאליות, אינטרסים, ואת הליברליזם כמסבירים את התנהלותה של מרצ. אני מבין איך אינטרסים יכולים לגרום למישהו לפעול נגד שוויון. ואני מסכים שזהו המקרה ביחסה של מרצ לנושאים שונים.
            אני לא מבין איך עקרונות הליברליזם (במובן הרחב שלו) מתנגשים עם סדר יום "קבוצתי-זהותי".
            ונדמה לי שאני גם לא מסכים שזהו המקרה של הרצ – למשל,
            מרצ גם תמכו ב"עופרת יצוקה". גם בכך לדעתי הליברליזם אינו אשם. וגם לא "שיח זכויות האדם" (לא שהזכרת אותו, סתם דוגמא).

          2. י.א

            נ.ב
            סעיף ה' במאמר למעלה ("זהות שמאפשרת פשעים") מרחיב בנקודה זו

          3. נועם א"ס

            אני עדיין מתקשה… ממש. אולי אתה חותר למשהו שאני מפספס. זוג חד-מיני רוכש דירה בראש העין (לשם הדגמה בלבד) אולם אינו מורשה להתגורר בדירה שרכש ע"י ועדת הקבלה של הישוב. נימוק הועדה: אורח חייהם של בני הזוג אינו תואם את הערכים החברתיים המתקיימים בקהילה המסורתית (נניח) של ראש העין. הזוג פונה לבית המשפט. הטיעון המשפטי: פגיעה בזכויות הפרט. ערכים קהילתיים בראש העין = סדר יום קבוצתי-זהותי. זכויות הפרט = ליברליזם. אתה לא רואה פה התנגשות?

            הדיון בנינו נהיה קצת, אמממ, סקולסטי. לא התעסקתי ישירות בסקטוריאליות המרצית או באינטרסים המרציים עצמם, אלא, אם לנקוט במונחים מרכסיסטיים – בסופר-סטרוקטורה הליברלית ובאופנים שבהם היא מתווה את הפוליטיקה המרצית לגבי נושאים שונים, ובפרט לגבי הפוליטיקה הזהותנית המזרחית, שמאלית ובכלל (ובמשתמע – ביחסי הגומלין של הסופר-סטרוקטורה הזו עם הסקטוריאליות המרצית [המוכחשת] עצמה, אינטרסים וכו'). אפשר גם להפוך את הנוסחה הזאת ולהדגים איך הסקטוריאליות האחוס"לית (המוכחשת) המרצית מובילה לפורמליזם הליברלי המרצי ולכל הנובע מכך, ולא להיפך כפי שאני עשיתי. זאת ביצה ותרנגולת, אולם לשיטתי ניתוח שמתחיל מהסופר-סטרוקטורה האידיאולוגית הוא יותר אפקטיבי וקונסטרוקטיבי להבנת הסוגיה הזו של יחסי מזרחים-מרצ מהרקע הסקטוריאלי עצמו. בין היתר, לדוגמה, זה ניתן כהסבר (כפי שפורט) לטיעון שעלה בין המגיבות ועולה הרבה סביב הנושא הזה, לגבי איך זה שבמרצ יכולים לקבל, באמת ללא אפליה (לפחות ככל הידוע לי), כל מני מזרחיות ומזרחים שגם יכולים להתקדם גבוה מאוד במפלגה (רן כהן), ועדיין להיות מוגדרים כגזענים. (בהערת ביניים: לא ברור לי אם אני בכלל בכיוון של הדבר שאליו אתה חותר. אני כבר לגמרי באזור של לנסות לנחש את כוונותיך).

            גם אני הבחנתי באופן שבו סעיף ה' במאמרו המצוין (אם כי החלקי, למרות אורכו והיקפו המרשים) של יובל אילון סותר חלקים מסוימים בטיעון שלי, אבל לא באמת קשה לישב ביניהם. ספציפית, היחס המרצי לפלסטינים כפי שהדבר התבטא באירועי אוקטובר 2000 ובתמיכת המפלגה ביציאה לעופרת יצוקה, אכן אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד ליבראליים. את הסתירה הזאת (כפי שהוסבר כבר באופן מרומז) יש כמובן לזקוף לזכות הציונות. זה לא המקרה הראשון של אנומליה אידיאולוגית-ציונית ולא האחרון ("יהודית-דמוקרטית", "הסתדרות פועלי ארץ ישראל [היהודים]"). אז ככה:
            1) אוקטובר 2000 אצל דוברי ליברלית יוסבר כפונקציה של שמירה על שלטון החוק (אולי שיצאה מכלל שליטה) – ערך עליון בהגות הליברלית, שעל פיה רק החוק והשמירה על תקינותו, הן ברמת נוסח החוק עצמו והן ברמת נחרצות האכיפה שלו, מבטיחים את השמירה על זכויות הפרט (שהן הבסיס האונטולוגי עליו ההגות הליבראלית מבוססת). גם בארה"ב ובבריטניה הממסד הליברלי מאוד קל על ההדק כשמדובר במהומות של מיעוטים אתניים מקומיים, ומאותו נימוק.
            2) את התמיכה ב"עופרת יצוקה" בימיו הראשונים של הטבח (במרצ נסוגו מתמיכתם בשלב יחסית מוקדם) קצת יותר קשה להסביר מתוך עמדה ליברלית, אבל טענתך כי בלתי ניתן לקשור בין זה לבין התפיסה הליברלית המרצית, או שיח זכויות האדם, היא שטחית: חמאס מייצגים, בצדק או לא, את האויב המובהק והמאיים ביותר על החברה והתפיסה הליברליות. קצת ציונות בטיבול כמה קסאמים, שלא לדבר על ליברל חטוף בעורף האויב הפרימיטיבי, ויש לך פלישה רצחנית ל"מדינה" שכנה שמנומקת על בסיס מלחמת הישרדות של אורח הקיום הליברלי עצמו. Wבוש קיווה לפתוח על בסיס הרטוריקה והאפיסטמולוגיה הליברלית הזאת בדיוק מלחמת מאה שנים עם האסלאם כולו, ובהתחלה גם הצליח בכך (כלומר זכה לתמיכה גורפת במהלכיו האלימים בקרב הליברלים בארצות המערב).

            אם מה שאתה רוצה זה איזה מין כלל-מטא לעניין הקונפליקט בין ליברליזם לבין קבוצתיות זהותנית, אז הכי טוב שאני יכול ב-1:00 בבוקר זה משהו כזה: ערכים קבוצתיים מאופיינים בכך שהם פרטיקולאריים – כלומר מתייחסים לקבוצה *מסוימת* אשר דרך היאחזותה והגדרתה העצמית בערכים אלה היא, על פי תפיסתה העצמית, *נבדלת באופן אונטולוגי* כלשהו מיתר בנות ובני האדם הקיימים על פני הגלובוס. ערכים ליברליים – לדוגמה: זכויות אדם, זכויות פרט – מבוססים על אונטולוגיה המחזיקה בקונסטרוקט או רעיון, תקף או לא תקף, של *אדם אוניברסאלי* המכתיב *זהות* מסוימת (נניח: "אנושיות") המשותפת לכל בנות ובני האדם הקיימים על פני הגלובוס, הקודמת מבחינה אונטולוגית (או אפילו מבחינה "טקסונומית", לחובבי הסיינטיזם שבינינו) לכל ההבדלים האפשריים הקיימים ביניהן, ולכן עליה להוות את הבסיס המכונן להתייחסות (הפוליטית, האידיאולוגית, ברמת החוק המדינתי וכו') לכל בנות ובני האדם על פני הגלובוס. כך, עיקרון השוויון הליברלי גורס כי ערך השוויון מתגלם ברמת האדם הפרטי (לדוגמה: עיקרון שוויון האחריות מול החוק, לפיו האחריות הפלילית על ביצוע עברה מוטלת על הפרט שביצע אותה ולא, נניח, על בני משפחתו), בעוד עיקרון השוויון הקבוצתי-זהותי גורס כי ערך השוויון מתגלם בטווח היכולת של אגד בנות ובני אדם כלשהם להגדרה עצמית כקבוצה נבדלת מהמסה האנושית האוניברסאלית, באופן זהה לקבוצות אחרות (לדוגמה: בין קבוצות הזהות הנקראות "לאומים" מתקיים שוויון של הזכות לריבונות עצמית בצורת "מדינות" עצמאיות). הקונפליקט בין הסטרוקטורה הליברלית של עיקרון השוויון לבין הסטרוקטורה הקבוצתית-זהותית נעוץ איפה במעמדו של הפרט האוניברסאלי במסגרת הקשר קבוצתי-זהותי פרטיקולארי כלשהו: על פי עיקרון השוויון הקבוצתי-זהותי, זכות ההגדרה העצמית הריבונית של קבוצת זהות כלשהי דורשת את זכותה של הקבוצה להנהיג אי-שוויון ברמת הפרטים המרכיבים את הקבוצה (לדוגמה: הזכות להעניש את בני משפחתו של מבצע עבירה כלשהי על העבירה שביצע), מה שסותר את עיקרון השוויון הליברלי. כלל: שוויון זכות ההגדרה העצמית הריבונית של קבוצות זהות סותרת את ההגדרה הליבראלית של הפרט (האנושי) כישות המכוננת את עיקרון השוויון. (לדוגמה: ברמת החוק).

            אבל את זה אמרתי כבר, או שלפחות ככה נדמה לי. קידמתי אותנו במשהו? באמת שאין לי מושג.

          4. י.א

            אני לא רואה כיצד העובדה שתתכן התנגשות (פנים ליברלית, לאו דווקא ליברליזם-קהילתנות) בין ערכים שונים בנסיבות שונות מסבירה משהו חשוב על מרצ או הדרת המזרחים בה. באמת לא.
            אפילו אם מתנגדים לוועדות קבלה

          5. נועם א"ס

            אולי אתה רואה כיצד העובדה שתתכן התנגשות בין הליברליזם המערבי לבין האסלאם מסבירה משהו חשוב על הפלישה ב-2002 לעיראק או על ההתנהלות של המעצמות המערביות מול איראן דהיום?

            מצטט מהתגובה הראשונה שלי: "במרצ מקבלים מזרחים אבל לא מקבלים את המזרח"; ומבקש להבהיר, עם כל הכבוד האפשרי, שאם יש משהו ישיר שאותו אתה רוצה להגיד, ישירות אלי או באופן כללי, אולי בקשר למעורבותי הספציפית בשיח שלאחר הפרעות נגד הפליטים בשכונת התקווה, לפני כמעט שנה – תרגיש חופשי. אבל בשביל מניפולציות מעגליות חסרות מוצא יש לי מספיק את סמולן.

          6. י.א

            לא התכוונתי לשום דבר – הכעס ממש לא במקום
            אנחנו באמת הולכים במעגלים, אבל אני באמת לא מבין – מה יש בליברליזם שמפריע למפלגה ליברלית לא להדיר מזרחים. זה שמרצ מדירה, ומתהדרת בליברליות, ושאולי זה משמש לה כאליבי, אני מסכים. אבל לא מה זה מה שכתבת.

          7. נועם א"ס

            מ-ר-צ ל-א מ-ד-י-ר-ה מ-ז-ר-ח-י-ם , מ-ר-ץ ד-ו-ח-ה א-ת "ה-מ-ז-ר-ח" (= תוכן תרבותי, סיגנוני, הגותי, פוליטי, וכו' וכו' וכו', בשלוש מילים: זהות-קבוצתית אתנית — במקרה הספציפי של המזרחים, וקבוצות דומות. יכולות להיות גם הגדרות לא-אתניות לזהות קבוצתית)

          8. נועם א"ס

            סחבאכ (אני, כלומר) יצא קצת אהבל – י.א זה יובל אילון מהמאמר (המצוין, החלקי) השכן. סליחה על האאוטינג, אבל נראה לי שהנסיבות במקרה הזה תומכות בפעולה הזאת. תשמע, כשהמאמר שלך התפרסם עלי לי כמה נקודות בתגובה שהתחלתי לחשוב על ניסוחן (שיהיו באורך סביר, שיובנו נכון בהקשר וכו'). לדוגמה על הטיעון שלך לגבי המשנה הלייבוביצ'ית. בד"כ אני מחכה קצת לראות מה אומרות נשים אחרות כדי לקבל אינדיקציה לגבי הטווח המושגי והדגשים שעולים כדי לנסות לתקשר את דברי באופן האפקטיבי ביותר בהתאם ל"מיקרו-שיח" בעמוד כפי שהוא עולה מהתגובות.

            ואכן, לא עברו יותר משעות ספורות, ותגובה כזאת ניתנה לי, קצרה, חכמה וצלולה כמשל זן נדיר – תגובתה של חיה סדן, שאצטט במלואה:

            כותרת: "כן"

            "באריכות – חלק כן וחלק לא. בקיצור – כן. בעקרון השאלה – זהות או ערכים כלל אנושיים? תפיל אותנו בפח בכל פעם, מצד אחד ומצד שני, ואולי יש כאן קצה חוט לא לשכפל אותה, אלא לשנות אותה."

            התגובה שלי, בתשובה לחיה סדן, היתה צפויה להיות ארוכה יותר. כותרת: "כן לחיה סדן". בעניין הפרכותיך למשנתו של לייבוביץ' לדוגמה, "תפיסתו של לייבוביץ' מובילה לניכור" וכו', הייתי כותב מן משהו כזה (אם כי עם פחות מילים לטיניות): "כן ולא. תפיסתו של לייבוביץ' מובילה לניכור אם היא מוחלת על אפיסטמולוגיה שהיא מעצם מהותה – כלומר מבסיסה האונטולוגי – מנוכרת (חילוניות, פוזיטיביזם, רציונאליזם, אוניברסליזם, "מוסר", ליברליזם), ואינה מובילה לניכור אם היא מוחלת על אפיסטמולוגיה שהיא מעצם מהותה – כלומר מבסיסה האונטולוגי – לא מנוכרת (דת, אידיאליזם, אנטי-רציונאליזם, פרטיקולריזם, רלטיביזם, זהויות קבוצתיות)."

            השיקול השני לגבי תגובה למאמר שלך היה זמן. לא משאב אינסופי. הזמן שהוקצא לכך נלקח ע"י התשובה השלישית שלי אליך בעמוד זה. זו שנפתחת בחשש שהדיון הזה בנינו נהיה קצת "סכולסטי" וערטילאי מדי, ממשיכה בהתנצלות על הטוב ביותר שאני יכול לעשות ב-1:00 בבוקר, ומסתיימת בסוג של שברון לב על תחושת השחתה של זמן יקר, שלך, שלי ושל אחרות שאולי קוראות. זמן שהיה מיועד למשהו טוב ממנה, לפיתוח דיסקורסיבי של אבחנותיך במאמר שלך, המקיפות והמעמיקות, אך החלקיות, וכך אולי להיענות למשל הזן המזרחי שהניחה לפתחנו חיה סדן – "אולי יש כאן קצה חוט לא לשכפל את השאלה, אלא לשנות אותה". אני מקווה שנגיע לכך.

          9. י.א

            המאמר טוען שבתרבות שלנו קיימות שתי אופציות, שאינן אלא שתי הקרניים של דילמה אותה צריך לדחות: או מוסר זר (שרירותי, מנוכר), או לא זר אבל גם לא מוסר (הזהות המכוננת).

      3. סמולן

        מדובר בעניין אחר. לשם שינוי, אני ממש לא בא לבקר ולפורר וכדומה, ופרט ללעג קל לשפה שלך אני לא עושה יותר מאשר הצבעה על אפשרות טובה יותר.

        באופן פשוט, אני רואה את מרצ כקואליצייה של מיעוטים שאינה מאיימת על הגמוניה אלא מתקיימת במקביל לה, תוך שילוב של ביקורת וסיוע משתתף. עד כאן, נדמה לי שבגדול אנחנו מסכימים.

        מה שאני טוען הוא שמהסיבה הזו עצמה, מרצ מוגבלת לייצוג אלו שמסכימים עם העמדה הכללית הזו. פמיניסטיות-מסוג-מסויים, להט"בים (כנ"ל), קיבוצניקים. ערבים הם מקרה מיוחד: גם קבוצה גדולה שיש בה נציגים מלוא החופן לכל עמדה כללית באשר היא, וגם קבוצה מוחלשת, חלשה וממועטת מספיק כדי שהפטנט הזה יתאים לה איכשהו. בסיידר.

        אבל מרצ לא מתאימה, בדיוק מהסיבות האלו, לא למזרחים המייצגים מזרחיות. הבעיה היא לא עם קבלה כפרטים ודחיה כקבוצה, הבעיה היא שהקבוצה הזו ממש לא מתאימה למה שכתבתי למעלה. היא גם גדולה מדי ולא מוחלשת מספיק, והיא גם מעוניינת להתמודד על הובלה של הגמוניה. יש במזרחיות מספיק עמדות שמבקרות את ההגמוניה האשכנזית. לא חייבים להסכים איתן (אני לא מסכים עם רוב המרכיבים בהן) אבל אין שם דחיה עקרונית של הגמוניה באשר היא הגמוניה, ולענ"ד גם לא את זכותם של אשכנזים המייצגים "אשכנזיות" (נניח) להנהיג. מזרחיות דוגלת בייצוג עדתי בשלטון. היא רק רוצה שהייצוג יהיה שלטוני.

        לעומת זאת, ושוב, המרצניקיות לא דוגלת בזה כלל. היא רוצה שליטה גדולה מחלקה באוכלוסיה, אבל – כמו החרדים ומפלגות מגזריות אחרות – מבטיחה שהיא לעולם לא תהיה שלטון הגמוני בעצמה וגם לא תנסה להיות. הדרך שבה היא מבטיחה את העניין הזה, הוא באוסף ערכים שצירופם מונע את שלטון לחלוטין. לא צריך לפרט אותם, רק לשים לב לעמדה העקרונית הזו.

        ולכן, אם היתה בארץ קהילה טריפוליטאית גאה ונפרדת מהמזרחיות, הרי שבגין מועטותה היה יכול להיות לה מנהיג מרצי ראוי. וכך גם חלבים, אתיופים וכדומה. אממה, המזרחיות מבוססת בסופו של דבר על מעין כור היתוך, ועל רקימה של זהות משותפת של הרבה אנשים – רחוק מעבר לאופק של קואליציית המיעוטים המחויבים לשמר את זהותם המקורית. עצם המושג "מזרחים" קשור להתכה הזו של זהויות, ולהתמודדות על זכות להיות שלטון למשך זמן סביר והוגן (נניח וכו'). לכן, יש הבדלים עצומים וניכרים בדרך שבה מרצ עושה פוליטיקה, ובדרך שבה מזרחים עושים פוליטיקה. אלו לא עניינים סותרים. מרצ תוכל להיות חברה בקואליציה שתונהג על ידי שמאלנים מזרחים, ממש כפי שהיא תוכל להיות חברה בקואליציה שתונהג על ידי מפלגה קומוניסטית, מפלגת העבודה, יש עתיד, וגופים דומים שהרעיון של הנהגה של ההגמוניה בא להם בטוב. בכל המקומות האלו מרצ תתרום ותפריע כמיטב כשרונה ומגרעותיה. אבל זה לא העניין. העניין הוא שכמו שמפלגת העבודה לא מיוצגת במרצ, ככה גם המזרחים-כמזרחים וכו'. זה לא עניין של פרטים-מותרים וקבוצה-אסורה, אלא פרטים מותרים שלא מתאגדים בקבוצה-מותרת, לשיטותיה של מרצ. ובגלל השיטות הללו אין ולא יהיה שמאל גדול. כלומר, אולי יהיה, אבל לא ממרצ. וזה לכשלעצמו לא דבר רע במיוחד. סבבה ?

  11. ילי קלריך

    דבר ראשון, אין לי שום כוונה להגן על יגאל שתיים. יש לו פרויקט מבורך בשם מרק לוינסקי, אבל מעבר לזה חוץ משיחה חטופה איתו, לא ממש הצלחתי לתהות על קנקנו.
    דבר שני, מרצ לא מדירה אף אחד. כל מי שיבוא למרצ ויוכיח מנהיגות ומחוייבות לציבור יתקבל בזרועות פתוחות. גם ערבי, גם הומו, גם אשכנזי וכן… גם מזרחי.
    אין לי שום כוונה להתחיל ולכתוב מגילות על הטיעונים שמוכיחים את זה, אבל שוב, הנוסחה היא מאוד פשוטה – מי שרוצה לפעול למען הציבור ומי שמזוהה עם האג'נדות של מרצ מוזמן להתפקד ולפעול במפלגה הזאת.

  12. אורי

    בעיקר פוצים צדקנים נעלבים מאימרותיו של יגאל שתיים.

    גילוי נאות: אני חברו וגאה בכך. ואיני מצביע מרץ, בעיקר כי אני חושב ששותפות ערבית -יהודית היא חשובה.

    אני יודע, כמו שאת יודעת, שמה שהוא אמר נאמר בהומור וללא זדון. הכתבה הזאת היא סיכול ממוקד שנעשה בעזרת מישהי שרק השבוע כתבה סטטוס גזעני ומתנשא על גברים אשכנזים ואחרת שכתבה סטטוס מיזוגני ומתנשא על נשים גרושות תל אביביות.

    את מגדירה את עצמך כמזרחית, אני לא יודע בדיוק מה לעשות עם המידע הזה – הוא ערכי באיזושהי צורה? את טובה יותר? טובה פחות? את מעדיפה אנשים שגם מגדירים את עצמם כך על פני אחרים?

    אשר לקמפיין של מרצ – הוא כושל ואיני חושב שהמזמינים גזענים, אלא חסרי מודעות וטעם. אשר לפירסומאי, בילצקי, הוא ללא ספק גזען ושמעתי אותו אישית מתבטא פעמים רבות כנגד מה שהוא הגדיר כ'פרענקים'.

    1. דרור BDS

      אורי אור 2013:
      1. "מה שהוא אמר נאמר בהומור וללא זדון".
      2. "סיכול ממוקד שנעשה בעזרת מישהי [מגדולות המתנגדות בדורנו] שרק השבוע… [אוימה ע"י הבריון המשפטי והגזען יגאל שתיים בתביעת דיבה]".
      3. "את מגדירה את עצמך כמזרחית, אני לא יודע בדיוק מה לעשות עם המידע הזה".
      4. "זכותו של יגאל להאמין שלא היתה תכנית ממשלתית וזה לא הופך אותו לגזען או מכחיש".
      5. "עד היום לא נמצא ביסוס עובדתי לחטיפה שיטתית ומאורגנת בחסות הממסד – אין הוכחה חד-משמעית והעובדות נתונות לפרשנות".
      6. "ההשוואה שלך למכחישי שואה או ניאו נאצים הוא מגוכחת כמעט כמו שהיא נתעבת".

      די במשפטים אלו כדי לראות כי המגיב אורי אור (זהו שמו ע"פ הפייסבוק) עולה הן על אורי אור המקורי והן על יגאל שתיים בגזענותו, בהצטדקויותיו ובחוסר המודעות שלו.
      כאשר אורי אור אינו יודע מה לעשות עם המידע הזה, ואינו רוצה לדעת מה מכיל המידע הזה, אל להתפלא כי שאר תגובתו הינה שיא של יהירות וגזענות. חובתו האזרחית לדעת, כשם שחובתו האזרחית של שתיים ודומיו לחקור היטב היטב מה אכן קרה בפרשה המכונה "הבולשיט של חטיפת ילדי תימן".

      הסיבה לכך שעד היום לא נמצא ביסוס עובדתי לחטיפה שיטתית ומאורגנת בחסות הממסד היא בגלל שהממסד, כלומר שמעון פרס, לא מאפשר גישה לארכיונים. הציוני יגאל שתיים הביא כאסמכתא לטיעוניו הציוניים איזו וועדת חקירה ציונית שנכונותה לחקור מה התרחש שם דומה לנכונותה של וועדת טירקל לחקור מה התרחש על הנאווי-מרמרה. למרות כל ממשלות הזדון והחורבן עליהן השפיע שמעון פרס, קיימת ספרות מחקר בנושא. ראה למשל, ותעביר הלאה לחברך הטוב יגאל שתיים, את ספרה של ד”ר אסתר מאיר-גליצנשטיין.

      אך גם אם אתה בור ועם הארץ, וגם אם אתה מתגאה בהיותך בור ועם הארץ, ואפילו אם אתה מאמין שאתה מאמין ששותפות ערבית -יהודית היא חשובה ("לו הייתי פלסטיני לא הייתי רוצה שלום איתך גם עוד מאה שנה" – סמי שלום שטרית לגזען אחר, תגובה ב'העוקץ'), לכנות את הנושא "השנוי במחלוקת" בכינוי בולשיט הוא חוסר רגישות ממעלה ראשונה. הוא נבזות לשמה. אין מילה אחרת מלבד גועל נפש. גם את זה, מר אורי אור, אתה מכחיש ומכנה זאת הומור ללא כוונת זדון.

      לאיים על פעילה פוליטית בתביעת דיבה הוא מעשה נבלה של יגאל שתיים. להכחיש את המעורבות הממסדית הציונית בחטיפת הילדים ("כל מה שניסיתי להגיד באותו דיון שהתקיים בין כותלי הפייסבוק הוא שאני לא
      מאמין שהייתה תוכנית ממשלתית לחטוף ילדים מאמותיהם ולמסור אותם לאימוץ להורים אחרים".) גרועה יותר מההתבטאות המקורית המיוחסת לו ומשולה להכחשת התכנית הסדורה של התנועה הציונית לגרש את הפלסטינים ולתרצה ביוזמות מקומיות של יחידים.

      מה לעשות עם המידע הזה? מייבב אורי אור יבבה אשכנזית. לך תתייעץ עם דיסקין מה לעשות עם המידע הזה. אולי אתה, יחד עם דיסקין, עם ניצן הורביץ – תומך נלהב במיוחד של שוויון בנטל וגיוס לכולם – ועם עוד כמה חלאות, תוציאו הצהרה כי המזרחים הם איום אסטרטגי על המדינה הציונית-אשכנזית שאתם כה גאים בה.

      1. אורי

        אופס, כנראה שאתה יכול לטעות.

        אשר לעבודה הרבה שלכאורה עשית בשבילי – את כל זה קראתי בעבר וחקרתי כמיטב יכולתי המוגבלת. ועדיין אינני רואה את ההוכחה למיסוד הממשלתי של העיניין. גם לא ראיתי הוכחה חד-משמעית שציונה היימן היא ציונה סאלם ועד כמה שאני יודע בדיקת הדי.אנ. איי של צילה לוין לא היתה חד-משמעית. ללא ספק היתה התנהלות לא כשרה, אבל לא לגמרי ברור (לי לפחות ולא ראיתי ראיות אחרות) מי עומד מאחורי זה ושזה היה ממשלתי. אני לא מסתמך על ועדות ממשלתיות, אבל גם לא על טענות לא מבוססות. אני לגמרי פתוח לדיון רציני, אבל נראה לי קשה לנהל דיון רציני עם מישהו ששונא אותי כל כך בלי להכיר אותי. נראה לי שאתה רוצה להשתלח, לנשוך ובעיקר להמשיך לשנוא, לא לנהל דיון. אשר למילה 'בולשיט' – לא השתמשתי בה.

        בנוגע לסמי שלום שיטרית – לא בדיוק ברור לי למה הוא חושב שהוא יכול לדבר בשם פלסטינים, אבל סבבה, אם הוא אוהב להיות אימפריליסט, שיבושם לו.

        אשר לחוסר רצוני לעשות משהו עם המידע הזה (המזרחיות של הכותבת):
        אם אתה חושב שמוצאו של אדם נותן או מבטל את תוקף עמדתו, מחייב אותו לשאת את המשא ההיסטורי של אבותיו או מקנה לו זכות כלשהי, כולל ייצוג אחרים, אז שח ואגל לך סוד קטן: אתה גזען.

        1. דרור BDS

          1. אינני יכול לטעות. אני דוחה טענה זו מכל וכל.
          2. יהא שמך אשר יהא, תגובותיך הזכירו לי את המשפט המצוטט של אורי אור.

          וכעת לדיון ענייני:
          3. "קראתי בעבר וחקרתי כמיטב יכולתי המוגבלת. ועדיין אינני רואה את ההוכחה למיסוד הממשלתי של העיניין… לא לגמרי ברור (לי לפחות ולא ראיתי ראיות אחרות) מי עומד מאחורי זה ושזה היה ממשלתי".
          בוודאי שאינך רואה, בוודאי שיכולותיך לחקור מוגבלות. זו הרי הסיבה לכך שהציונים מסרבים לפתוח את הארכיונים. בקצרה, תוכל לקרוא את רשימתו של תום שגב – "טרגדיית הפליטים נדחתה לזמן מה", הארץ, הדנה בהסתרתם של הארכיונים מעיני הציבור ובמשמעותה של הסתרה זו.
          http://www.haaretz.co.il/magazine/historylesson/.premium-1.1965586
          באריכות, תוכל לקרוא את ספרו המכונן של תומר גרדי – "אבן, נייר", הדן במלאכת ההסתרה של הארכיונים ובמשמעותה. תוכל גם לקרוא בספרו של יהודה שנהב, "היהודים הערבים", העוסק גם הוא, בין היתר, בארכיונים ובהסתרתם מעיני הציבור, ותוכל גם לפנות לדוגמה אקטואלית אותה אני חקרתי כמיטב יכולתי המוגבלת – התנהלות הפורעים הציונים בפרשת המאווי-מרמרה – והסתרת מידע רלוונטי מהציבור.

          מה עושים כאשר המידע מוגבל? נאלצים להפעיל את השכל הישר ולהסיק מסקנות. ככל שיש יותר נתונים, כאשר מצטברת מסה קריטית ממנה לא ניתן להתעלם, כך סבירותן של המסקנות עולה. אני לא מאמין לך ולא ליגאל שתיים שחקרתם את כל הפרשה ברצינות. במילים אחרות, למען הסר ספק, אני מכנה אותך ואת שתיים בתואר שקרן. למה שקרן? כי גם מי שמטיל ספק לא יעז לקרוא לפרשה הזו בכינוי בולשיט. רק מי שחרץ דין מראש ישתמש בביטוי כזה עבור אסון אנושי – יהא אשר יהא גודלו.

          נחזור לרגע לדיון לא ענייני, רווי שנאה וגזענות:
          4. " אני לגמרי פתוח לדיון רציני, אבל נראה לי קשה לנהל דיון רציני עם מישהו ששונא אותי כל כך בלי להכיר אותי".
          אני לא שונא ציונים, אני פשוט אוהב פלסטינים (פאראפרזה לדברי כהנא). אם אכן פיך וליבך שווים, ואתה לגמרי פתוח לדיון ענייני (אני, עקב היותי ספקן, יוצא מנק' הנחה שאתה משקר. אדרבא, הוכח כי לא כך הוא), בוא נניח רגע לבולשיט של חטיפת ילדי תימן, לבולשיט של הנכבה חרטא, לבולשיט של עדותה שמעולם לא נשמעה בוועדת טירקל של האנטישמית הטרוריסטית חנין זועבי, ונתמקד בטיעון ענייני המכונה מסה קריטית.

          חוזר לדיון ענייני:
          מסה קריטית הוא טיעון משפטי מקובל כאשר כל פרט ופרט מהראיות לא יכול לכשלעצמו לספק הרשעה, אך הצבתם של פרטים לא קשורים לכאורה והוכחתם ככן קשורים בעליל ברמת וודאות מספיק גבוהה כדי לקבוע הרשעה. למעשה אנו דנים במושג המשפטי (המושאל מתחום הסטטיסטיקה וההסתברות) מהו הסף בו ניתן לקבוע (שוב, בהסתברות מסויימת) כי יש קשר בין הדברים. זכאי מבחינת הספק שונה כמובן מזכאי מבחינת חוסר אשמה ברמה הציבורית אך זהה ברמה המשפטית.

          1. אורי

            המצאת לי שם לא לי, כדי להתאים לנראטיב שלך.
            קראת לי 'ציוני' (אני לא), כי זה עוזר לטיעונך.
            אתה מאשים אותי בשימוש במילה 'בולשיט' בהקשר של חטיפת ילדי תימן, דבר שלא נעשה מעולם, כדי להכפיש אותי.
            גם לא טענתי דבר לגבי הנכבה ולגבי חנין זועבי ושמת דברים בפי כי לסמוך את טיעונייך.
            האשמת אותי בשקרים – מעולם לא אמרתי שחקרתי את הנושא לעומק, לא אמרתי שאני יכול לקבוע את תפקידו של הממסד ואף הודיתי ביכולתי מוגבלת לעשות כן. כן טענתי שזכותו של יגאל שתיים להגיע למסקנות אחרות והוא יכול לעשות כך בלי להיות גזען ושההתקפה עליו נובעת ממניעים אחרים.

            כן, אני בהחלט חושב שאפשר להגיד שהגעת למסה קריטית.

  13. ג. אביבי

    כמו רבים מהנאשמים במשפטי נירנברג, וכמו מכחישי שואה שנשפטו, גם יגאל שתיים "לא זוכר" ולא מבין מה חלקו בפשעים המיוחסים לו. לפתע (עד שתשכח הסערה) הוא לא מכחיש את פשעי חטיפת ילדי המזרחים: "מעולם לא הכחשתי את חטיפת ילדי תימן. כל מה שניסיתי להגיד באותו דיון … הוא שאני לא מאמין שהייתה תוכנית ממשלתית לחטוף ילדים מאמותיהם ולמסור אותם לאימוץ להורים אחרים אולי לא ניסחתי את זה נכון. כשאמרתי שלא היה דבר כזה, לא התכוונתי להכחיש את הטרגדיה של המשפחות, אני מכיר משפחות כאלה, אלא את רעיון הקונספירציה שעומד מאחוריה". כך בפשטות.
    אין טעם לשאול את הגזען הכל כך מצוי, כיצד אלפי תינוקות נחטפים באמצעות מנגנוני המשטר – ולעומד בראש המשטר אין שמץ של מושג על כך. מה גם שהיו מקרים בהם ב"ג התערב בעקבות פניה של הורים והתינוקות הוחזרו להורים.

    כעת ביתר קלות יכול כל ניאו נאצי לטעון, שלא אדולף היטלר, לא גבלס ולא הימלר וכו' נתנו הוראה להשמיד את יהודי אירופה ואת הצוענים, ושבעצם אף אחד לא תכנן את ההשמדה, ושזו בכלל לא הייתה מדיניות של המשטר הנאצי – כי הרי איך מנהיג מדינה (ועוד כל כך תרבותית) יכול לצוות על מעשה כזה נפשע?

    לגבי אמירתו המוכחשת "מזרחים ערבים בכל רמ"ח איבריהם " – אדרבא, אני גאה בערביותי. הערבים לא נופלים ביכולותיהם ובעיקר לא השכליות מהאוכלוסייה אליה משתייך הגזען המתקרבן.
    יגאל שתיים הוא אדם מוחצן, ולכן מבטא כל כך נאמנה את רחשי הרוב הדומם (מתוך זהירות) של תומכי הסמול הציוני. אפשר לראות היטב שהמזרחים והפלסטינים נמצאים באותו צד של המטבע מבחינתם של גזעני ה"שמאל" האשכנזי המתחסדים. הנקודה היא שהימין הציוני והלא ציוני מקרב האשכנזים, לא נופל בארסיותו הגזענית מהסמול הציוני גם כלפי המזרחים.

    (*) ע"ש דיוויד אירווינג, מכחיש שואה שנדון ל 3 שנות מאסר על כך. בדומה ל"שתיים", במהלך משפטו הוא הודה בקיום ההשמדה, אך טען כי רצח העם שביצעו הנאצים, נעשה ספונטנית (כלומר ללא הוראה מגבוה) והסתיים תוך יום אחד בלבד. כששוחרר מהמאסר הוא חזר לגרסתו המכחישה את השואה.

    1. אורי

      והנה הקישור:
      http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1229713

      להיות גאה במוצאך טיפשי בדיוק כמו להתבייש בו.

      זכותו של יגאל להאמין שלא היתה תכנית ממשלתית וזה לא הופך אותו לגזען או מכחיש, עד היום לא נמצא ביסוס עובדתי לחטיפה שיטתית ומאורגנת בחסות הממסד, ונמצאו רק מקרים בודדים (חמורים כשלעצמם) שהוכח בהם כי ילדים נמסרו לאימוץ. ללא ספק הממסד, גם בימינו לא עשה מספיק כדי לברר את הטענות ויתכן כי יש בהן ממש – אבל אין הוכחה חד-משמעית והעובדות נתונות לפרשנות. סיפור השואה וכן אפליית יוצאי ארצות ערב וצפון אפריקה, לעומת זאת, מגובים באין סוף תיעוד והוכחות ולהכחשתם ישנו תמיד בסיס אידאולוגי.

      ההשוואה שלך למכחישי שואה או ניאו נאצים הוא מגוכחת כמעט כמו שהיא נתעבת.

      1. ג. אביבי

        א. אני גאה במוצאי ובערביותי ועדיין מרגיש הרבה יותר חכם ממך.
        ב. הצדקתך את הגרסה המכחישה של שתיים וטענתך שמדובר במקרים בודדים ממקמת אותך עם כל השבט הגזעני האולטרה-דבילי שממשיך לטעון כמוך. הנושא נידון כאן רק לאחרונה והטוענים כמוך הוקעו כאן כגזענים ובמיוחד כטיפשים.

        1. אורי

          אתה לוקה בהבנת הנקרא.

          "הנושא נידון כאן רק לאחרונה והטוענים כמוך הוקעו כאן כגזענים ובמיוחד כטיפשים." וואו. צודק, טיעון מוחץ. נאלמתי דום. אני לא טוען לאמת אבסלוטית ואין בעיה לשכנע אותי באמיתות טענות, אבל בעזרת הוכחות ועובדות. לא בעזרת הוקעה של אנשים שאינם משוכנעים או שלא נחשפו לעובדות שאתה חושב שאתה יודע.

          אני מבין שאתה סבור שמוצאך, שלא בחרת, הוא משהו ערכי שעושה אותך טוב מאחרים. יש לזה שם, מילה שאתה מרבה להשתמש בה. רמז – מתחילה באות ג'. אותי המוצא שלך לא מעניין ומבחינתי לא נותן לך נקודות זכות או חובה.

          אתה ממש לא מבין איך בונים יסוד לדיון או תומכים בטיעון, אבל האמת – אין טעם בדיאלוג איתך, אתה עסוק מדי בניהול בשיח פנימי עם השינאה העיוורת המציפה אותך. מאחל לך התפכחות מהירה ורפואה שלמה.

          1. דרור BDS

            בהמשך לתגובתי הקודמת לתגובתך (הפוסל במומו פוסל).

            "אני לא טוען לאמת אבסלוטית ואין בעיה לשכנע אותי באמיתות טענות, אבל בעזרת הוכחות ועובדות".

            לא השתכנת מדברי סמי שלום שטרית, בוודאי תשתכנע מדברי עמוס נוי. לך, לכל מי שפיספס, ליגאל שתיים, לכל ציוני וציונית תומך מרצ באשר הוא והיא, מובאים הדברים הבאים. אין לגרוע ואין להוסיף:
            "הצלחת לגרור את הדיון לשאלה לא קשורה אליו, לחלק פקודות, ציונים, והערות לסדר, ולרתום את הקוראים למשימת חיסול הבערות שלך, אותה אתה מסווה ביהירות. בקיצור, נוכח האיום בדיון רציני על נושא אחד, בחרת לנסות ולשקם את יחסי הכוח והאדנות שאתה רגיל אליהם – לפחות בדימויך העצמי – כלפי הנחותים ממך.
            עכשו, למרות שאני לא דוד תום שלך, ולא אחפה על העצלות, הבורות, והיהירות שלך, שח ואגל לך סוד: אפילו ועדות הבדיקה הממלכתיות לנושא ילדי תימן, שהביקורת על פעולתן פורסמה וידועה למי שאכפת לו ולבו לא גס (בניגוד אליך) ןשאתה ובני מינך נוהגים להסתמך על מסקנות "כביכול" שלהם קבעו –
            1967: ועדת בהלול-מינקובסקי בדקה 342 מקרי העלמות שהגיעו לידיה. לגבי 316 מהנעלמים נקבע כי נפטרו, לגבי 2 ילדים נקבע כי אומצו
            1988: ועדת שלגי קיבלה עדויות חדשות על 301 ילדים, וקבעה לגבי 65 מהם כי *לא נפטרו* אך גורלם לא נודע
            2001: ועדת חקירה ממלכתית בראשות הוועדה עמדו שופט בית המשפט העליון יהודה כהן, שפרש ממנה, ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי. הוועדה בדקה למעלה מ-800 מקרים, ומסקנותיה פורסמו ב-2001: לגבי 56 נעלמים לא היה ממצא ודאי, וקיימת אפשרות כי נמסרו לאימוץ
            אפילו על פי ועדות אלה (שחלקן הצביעו על הקשיים, הסתרת המידע והעלמותו) מחזיקות בשמות של 2+56++65=123 שמות של ילדים תימנים שנעלמו אך לא נפטרו (למרות שהמשפחה נתבשרה על "מותם", שקר שכשלעצמו אמור להחשיד כל ממסד בעיני איש הגון, ואין הכוונה אליך)
            יתכבד נא כבודו ויבדוק בדוחות ועדות אלה את שמותיהם של 123הילדים שאפילו ועדות המימסד איתרו, שאת אסונם ואת אסון משפחתם הוא מכחיש בעזות מצח (ובלי להזכיר את שמותיהם של צילה לוין וציונה היימן). כי עבורי – ואני ממליץ גם לחברי – זו פעם אחרונה שאני עובד בשבילך. ועכשו אפשר לחזור לדיון המקורי, שלך אין שום מקום בעל ערך בו".
            http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2013/04/09/%D7%A9%D7%A9%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%AA%D7%95-%D7%9E%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99/#comment-105237

          2. ג. אביבי

            "אני לא טוען לאמת אבסלוטית ואין בעיה לשכנע אותי באמיתות טענות, אבל בעזרת הוכחות ועובדות…" – אלה הם פטפוטי שחצנות של בור המתחזה לידען, ראה תשובתו של דרור. היא מסתמכת על מה שידוע לכל מי שבאמת מתעניין, וזו רשימה שעברה את כל הפילטרים של מנגנוני ההכחשה של הממסד האשכנזי הגזעני, שאת פשעיו אתה מצדיק.
            אתה ממשיך להוכיח את טיפשותך תוך כדי התחכמות: "אני מבין שאתה סבור שמוצאך, שלא בחרת, הוא משהו ערכי שעושה אותך טוב מאחרים. … רמז – מתחילה באות ג'." – אתה מבין כפי שגזען מתקרבן משתדל להבין אבל בוודאי שלא את דברי. מעולם לא טענתי שמוצאי עושה אותי טוב מאחרים, אלא לא נחות מאחרים, ולו היה לך שמץ של יכולת לוגית, היית אמור להבין את זה. למה שאתה מנסה לעשות בעזרת התחכמות ילדותית יש שם שמתחיל באות ט' (טמטום).
            "אתה ממש לא מבין איך בונים יסוד לדיון או תומכים בטיעון…" – לא "גאונים" מכחישי פשעים כמוך ילמדו כאן מישהו איך בונים דיון ענייני.

      2. ג. אביבי

        "ההשוואה שלך למכחישי שואה או ניאו נאצים הוא מגוכחת כמעט כמו שהיא נתעבת." (מילא שגיאות הכתיב והתחביר) –
        אתה גם מכחיש את פשעי חטיפת התימנים ("…נצמאו רק מקרים בודדים…שילדים נמסרו לאימוץ…"), וגם לא מבין עד כמה זה תואם מנטלית ואידיאולוגית את הכחשת השואה ("…תוכיחו שמדובר במיליונים ולא בכמה עשרות אלפים…"), ובנוסף גם מטיף מוסר למי ששם מראה מול פרצופכם האמיתי.
        לכן כל הבחילה והגיחוך נמצאים בתגובתך ובתפיסתך.

        1. אורי

          ומייד אחרי זה כותב 'נצמאו רק מקרים בודדים'.

          שוב, איני מכחיש דבר, אני מודה שאיני יודע, אני פתוח להוכחות (שעד היום לא ראיתי), אבל אתה נראה אדם שבעיקר מדבר מתוך שינאה ולא בודק דבר, כי לו היו לך הוכחות היית פשוט יכול להפנות אותי אליהן במקום לגדף.

          1. ג. אביבי

            א. אתה התייצבת כאן להגן על גזען שמרבה להתבטא נגד מזרחים ולהסית נגדם – וכדרכו של סייען מצוי – מאשים את מי שחושף את הפשעים.
            ב. "שוב איני מכחיש דבר…" – באמת? אז מי טען כאן ש"…עד היום לא נמצא ביסוס עובדתי לחטיפה שיטתית ומאורגנת בחסות הממסד, ונמצאו רק מקרים בודדים (חמורים כשלעצמם) שהוכח בהם כי ילדים נמסרו לאימוץ."?
            ג. "אתה…מדבר מתוך שנאה ולא בודק דבר…להפנות אותי במקום לגדף" – כל טענה שכתבתי היא ע"ס ידע בנושא והכרות ארוכה. אין לה קשר לשנאה שאינה רלוונטית לנושא (גם את מי שעוסק בפשעי הנאצים תאשים בשנאה?). כן שנאה או לא שנאה – עובדה שעם כל ההתלהמות הפוחזת שלך לא הפרכת דבר מטענותיי. הציטוטים שדרור טרח להביא בפניך מראים זאת ויש כאן עוד הרבה חומר.
            ד. תאר לעצמך שכל שבוע מתייצב כאן גזען נבער תורן, כמוך מכחיש את פשעי הגזענות האשכנזית (או את חלקה), ומגדף את המתדיינים כאן. האם אני צריך לגמול לו בהעשרת הידע? אני שולח אותם כמו אותך לעיין במאמרים שמתפרסמים כאן באתר, או במרחב הקיברנטי (כגון גוגל). החומר נמצא כאן, קרא ולמד לפני שתאשים כאן מישהו.

          2. אורי

            זו העובדה שהיא משמידה את עצמה בסוף. תמשיך לדבר עם עצמך.

    2. אין לי שם

      אביבי,
      אתה (ערבי יהודי או יהודי ערבי, שגאה במוצא שלהו) נמצא בקבוצת מיעוט. מקווה שברור לך שרוב ה-"מזרחיים" לא מרגישים כמוך.
      ניסיתי לנהל את השיחה הזו ("אין לכם מה להתבייש במוצא שלכם, אתם ערבים") עם לא מעט מחברי המזרחיים. התגובה לרוב היתה עלבון וחוסר רצון אפילו להקשיב ולהבין.
      לפני שאתה בא טענות לאשכנזים (אל תדאג, אני רוסי – לא אשכנזי באמת, מבחינת האשכנזים "הטהורים"), תסתכל על הקבוצה שאתה עצמך מייצג.
      גזענות זו תופעה זרה לה? בבקשה, אתה מוזמן לערוך סקר שיבדוק כמה מן המזרחיים מסכימים שיקראו להם ערבים, שיטענו שאין הבדלים מהותיים בינם לבין קבוצות אתניות אחרות מארץ המוצא שלהם ושאין באמת דבר כזה "טוהר גזע" אצל אף אחד מהם.
      האשכנזים אולי שולטים בישראל (בערבון מאוד מוגבל – יעקב פרי ועוד רבים אחרים הם לא ממש אשכנזים), אבל לא כי הם הרעים, כמו שאתה מציג אותם, אלא כי הם פשוט הצליחו להשתלט על המדינה. אתה באמת כ"כ תמים וחושב שהגמוניה ערבית יהודית הייתה מבטיחה כאן מדינה יותר מתוקנת?
      כמה יהודים ערבים שהם לא געזנים אתה מכיר? 50? 100?

      1. ג. אביבי

        א. ערבים יהודים: ממש לא מפריע לי שרוב המזרחים לא מזהים עצמם כערבים. המושג מזרחי הוא רחב יותר מערבי. המזרחים כוללים גם את יוצאי איראן, קווקז, גורג'יה, בוכרים, הודים, אתיופים, תורכים וכו'. ברור לי שלא כולם ערבים. המזרחים בעיני הם קבוצת אוכלוסייה הרבה יותר גדולה מהערבים בלבד. אני חש שייכות לכל היהודים האלה, ובעד אחווה גם עם הלא יהודים שחיים במקומות האלה.
        ב. "אין לכם מה להתבייש במוצא שלכם, אתם ערבים… התגובה לרוב היתה עלבון וחוסר רצון אפילו להקשיב ולהבין." – זאת תוצאה של עשרות שנות שטיפת מוח אשכנזית גזענית.
        ג. טענות לאשכנזים על הגזענות: שרשרת הגזענות בישראל היא כזאת שהאשכנזים הם הנהנים העיקריים שלה ולכן האליטה שלהם מנציחה כאן תפיסה גזענית. לצערי גם חלק קטן מהמזרחים נגררים לפרקטיקה הזאת.
        ד. אני לא בעד הגמוניה יהודית ערבית אלא בעד שוויון אתני מלא לכל המגזרי אוכלוסייה כולל הפלסטינים. זה אומר ביטול ההגמוניה האשכנזית (ציונית או לא ציונית).

        ה. "כמה יהודים ערבים שהם לא געזנים אתה מכיר? 50? 100?" – בוא נתחיל עם ספירת אשכנזים ורוסים שאינם גזעניים, זה הרבה יותר פשוט וקצר.

        1. אין לי שם

          סתם, מתוך סקרנות, לפי מה אתה קובע שיהודי גאורגיה הם מזרחיים גם כן?

          ברור שהמושג מזרחי הוא יותר רחב מערבי, גם אם נעזוב את גאורגיה או את הקווקז ככלל, לרגע. זה גם מה שכתבתי בתגובה שלי למטה – "ערבי" בשפה העברית היומיומית מתאר הרבה קבוצות של אנשים שאין להם קשר לערבים, או שיש להם קשר מועט ביותר. זה לא העניין בכלל. העניין הוא ההכחשה המתמשכת למוצא, שאולי לא קיימת אצלך, אבל קיימת אצל הרבה אחרים.

          אתה כותב שאתה בעד שיוויון לכולם… זה יפה מאוד. אבל יש בעיה אחת קטנה – אתה לא מייצג אף אחד, חוץ מאת עצמך. אתה יכול להאשים את האליטה האשכנזית עד מחר, אבל לא האשכנזים אשמים בכך, למשל, שהרב עובדיה יוסף, משתמש במושגים כמו "העמלק" כדי לתאר קבוצות שונות שהוא לא מחבב. לא האשכנזים אשמים בכך שחברים שלי, ממוצא פרסי או עיראקי, מספרים לי שההורים שלהם מטיפים להם מגיל 0 לא להתחתן עם יוצאי מרוקו או תימן, או בכך שמי שעשה את מירב המאמצים, כדי לגרום לי להרגיש זר בתור ילד – עולה מרוסיה, היו דווקא בני עדות המזרח, המקופחים לכאורה. למעשה, עד עצם היום הזה, גזענות היא המאפיין הבולט ביותר אולי של מפלגת ש"ס – המפלגה היחידה שמתיימרת להציג את המזרחים ואותם בלבד (וזוכה להצלחה לא רע בכלל פעם אחר פעם).

          זה שקבוצה מסויימת היא קורבן לקבוצה אחרת, עוד לא אומר שהיא לא יכולה להיות התליין ביחס לקבוצות אחרות. היהודים הערבים בישראל הם דוגמא טובה יותר לכך (גם בקרב הפליטים מאפריקה, אגב, קיימים מעמדות גזעים ברורים). זה שאתה, ג. אביב, לא שותף לתופעות הגזענות הרווחת בקרב האוכלוסיה שאתה מנסה לייצג, זה עוד לא אומר שהיא לא קיימת. בדיוק כמו שאני לא יכול להתווכח עם זה שרוב הרוסים שאני מכיר הם גזענים ואליטיסטים ללא שום הצדקה כמובן.

          החלום שלך על מדינה בה כולם שווים, ללא תלות במוצא, לא יתקיים אף פעם, מאותה הסיבה שהוא לא מתקיים בשום מקום אחר בעולם (ואני כותב את זה בתור מי שפשוט לא מאמין שזה אפשרי, לא מי שלא היה רוצה שזה יקרה): לא היהודים האשכנזים, לא היהודים המזרחים ולא הפלסטינאים לא מעוניינים בזה.
          תראה באיזה מונחים אתם מתארים פה את "האליטה האשכנזית" (ושוב, כאילו חסרים בארץ אנשים כמו לב לבייב או יעקב פרי). נניח ומחר תהייה כאן "מהפכה". מה? אתה באמת חושב שכל מי שעסוק בלשפוך רפש על יוצאי אשכנז, כמו אורטל מה שמה, באמת יתנו מקום שווה לאשכנזים?
          אתה אולי לא כזה. זה לא אומר שאחרים חושבים כמוך. לא יהודים אירופאים, לא יהודים ערבים או אפריאקים וגם לא מוסלמים או נוצרים.

        2. אין לי שם

          תפריד, בבקשה, בין קיומה של תופעה, לבין מה שגרם לה.
          גם אם, נניח, נקבל את זה שמי שאשם בגזענות המזרחים כלפי האחרים אלו הם האשכנזים (ואני לא מקבל את זה כמובן, אבל נניח, לשם הויכוח), זה רלוונטי בערך כמו זה שמי שאשם בגזענות היהודים הרוסים אלו הם שלטונות ברית המועצות, ומי שאשם בגזענות האשכנזים אלו הם אבות הלאומנות מן המאה ה19 באירופה.
          אתה, הרי, עסוק בלהאשים את האשכנזים ולא בלתרץ אותם, נכון?
          אז למה אצל המזרחים כן צריך לתרץ? כי אתה בצד שלהם והם לעולם הקורבן, ללא יכולת בחירה?

          1. ג. אביבי

            מר אין לו שם, זרקת כאן הרבה דברים, חלקם השערות סבירות וחלקם לא מבוססים.
            קביעתך שאי-אפשר להשיג שוויון אתני מעולם לא הוכחה. שוויץ היא דוגמה אחת, בחלק מארצות דרום אמריקה הושג שוויון אתני בין הלבנים לילידים. בדרא"פ ההתקדמות לשוויון אתני היא איטית אבל מתקדמת.
            לגבי אי-גזענותם של המזרחים/ספרדים, קח דוגמה: מסוף המאה ה19 ועד סוף השליש הראשון של המאה ה20 הגיעו למצרים אלפי יהודים אשכנזים. ההתערות וההתמזגות שלהם בין היהודים הלא אשכנזים הייתה מהירה והאשכנזים לא קופחו שם, לא ע"י הקהילה היהודית ולא ע"י השלטונות.

            הזכרת את הגזענות שחוו האשכנזים באירופה ואת הלאומנות של סוף המאה ה19 באירופה, בתור המקור לגזענות הנוכחית. זה בהחלט קשור, אבל תוסיף לכך את אחד מאבני היסוד של הציונות המדינית בישראל – המשרד הארצישראלי בראשות ארתור רופין. הלז שהיה חלק ממעצבי תורת הגזע הגרמני העליון בגרמניה, החיל את התפישה הגזענית הזאת גם על היהודים בכלל ובישראל. היחס הגזעני למזרחים ובעיקר לתימנים גובה אידיאולוגית על ידו. אבל לתורתו המקורית (הגזע הארי העליון) היו תומכים רבים בקרב הנהגת היישוב גם בלעדיו. הציונות כאן שאפה שהאדם הישראלי החדש יידמה ככל האפשר לבן העמים האריים ובעיקר הגרמנים. למזרחים, ע"פ התפישה הציונית בא"י שחוזקה ע"י רופין, הם ייעדו את עבודות הכפיים, השדה והדחק ולאשכנזים את המשרות האינטלקטואליות.
            "אתה, הרי, עסוק בלהאשים את האשכנזים ולא בלתרץ אותם, נכון?" – ממש לא נכון. המטרה שלי היא לקדם כאן שוויון אתני, ואי-אפשר לעשות זאת מבלי לציין את אחת התופעות המחליאות שבגינה זה נדרש – הפרקטיקה הגזענית בחלוקה המעמדית. גם לא כל האשכנזים הם גזענים, מכאן שגם מי שחווה גזענות או אבותיו חוו, לא חייב להיות בעצמו גזעני. מבחינת האחריות על תופעות הגזענות, האשכנזים אחראים לה למרות ההקשרים שציינתי. גם מהמזרחים אני מצפה שלא ינציחו את שרשרת הגזענות למרות היותם קורבן לה, אני לא עושה כאן הנחות.
            איך החלטת שיעקב פרי מזרחי? אולי הוא נולד בחלק המזרחי של תל אביב (או של נתניה, לא בדקתי) אבל הוא נולד בשם יעקב פירזונר – לא נשמע ערבי או פרסי.
            לגבי יהדות גאורגיה, הם לחלוטין לא אשכנזים ועל פי סדור התפילה ומסורת הרבנים, הם מייחסים עצמם ליהדות בבל (שכוללת לא רק את עירק אלא גם את אירן, כורדיסטן, בוכרה והקווקז).

  14. ג. אביבי

    החמימות בה גזען אנטי מזרחי (חפר, שתיים, פעיל וכו') מתקבל לחיק מרצ היא לא מקרית. כך גם ההדרה המכוונת של מזרחים במרצ (ולעזאזל כל עדת המכחישים הצבועים כאן).
    א. מרצ היא מפלגה אשכנזית ציונית ולכן דוגלת בהמשך ההיררכיה האתנית הקיימת – אשכנזים למעלה, ערבים בתחתית והמזרחים גם כן. כדי להסוות את גזענותה השורשית נגד העמים הלא לבנים, תעמולתה מציגה סולידריות כביכול עם הפלסטינים (שמבינים עם מי יש להם עסק). ברור לכולם במרצ שלערבים בישראל קיימת תקרת זכוכית נמוכה מאוד (=הציונות האשכנזית), שאותה מרצ מתנגדת להסיר.
    ב. מרצ שמתעלמת מהמזרחים כקבוצה (50% מהיהודים), הכירה בקיבוצים כקבוצה (1.3% מהאוכלוסייה היהודית) ודאגה להונם, לייצוגם המוגבר בין שורותיה ובכנסת. השפעת הקיבוצים על מרצ, למרות ירידה יחסית בייצוג הנוכחי, היא עדיין גדולה. האינטרס של הקיבוצים הוא מניעה ככל האפשר של צדק חלוקתי – חלוקה צודקת של קרקעות ומשאבים אזוריים עם עיירות הפיתוח. מכאן סלידתם / פחדם משתוף פעולה עם השמאל המזרחי.
    ג. לאינטרס הזה שותפים גם העירוניים במרצ – צדק חלוקתי בקרקעות עלול (לפחדם) להתגלגל לצדק חלוקתי במשרות הבכירות במשק.
    ד. חלק גדול מהקיבוצים הנתמכים ע"י מרצ יושבים על אדמת ישובים פלסטינים שאוכלוסייתם גורשה משם בנכבה. חבירה של פלסטינים ושל מזרחים בנושא צדק בקרקעות מרתיעה את מרצ. לכן היא מונעת ככל יכולתה מפגש בין מזרחים לפלסטינים בתוכה.

  15. יאיר

    עזבי אותך ממרץ. ועזבי אותך מבהמות כמו יגאל שתיים.

    אנחנו כרגע ניצבים מול אתגר שהוא גם הזדמנות. ממשלה קפיטליסטית-לבנה-לאומנית. שאין בה מזרחים כמו שאין בה הרבה קבוצות אחרות של הציבור הישראלי. הליכוד כבר מזמן לא נושא את הדגל המזרחי וגם תוצאות הבחירות הראו שההזדהות המזרחית איתו (במוקדי התמיכה הקלאסים) נחלשה מאד.
    כלומר לראשונה מזה עשרות שנים יש סיכוי לחזית(ות) שמאל שתחברנה בין השכבות והקבוצות השונות הנפגעות מהמדיניות הכלכלית-מדינית של הממשלה וצפויות להיפגע יותר בשנים הקרובות. בלי שמאל מזרחי זה לא יקרה כי שמאל מזרחי וערבי הוא כמעט השמאל האמיתי היחיד שיש פה.

    לכן הגיעה השעה להפסיק לקטר על מרץ. את חושבת שמרצ היא פלטפורמה שאפשר לקחת אותה למקום אחר? (אני בספק ומסכים עם נועם א"ס לעיל) אם כן אז להתפקד, או לחבור, ולקחת את זה לכיוונים אחרים.
    ואם אי אפשר, אז צריך לחשוב על פלטפורמות אחרות. אבל די. למי אכפת מיגאל שתיים. את צריכה להכתיב את סדר היום ועל מה מדברים, לא הוא.

  16. רחלי

    שלום
    כשבתי הייתה בכיתה א' ונחשפה לנרטיב של יום השואה,
    היא באה לשאול אותי: "אמא סבתא שלנו הייתה בשואה?" עניתי לא…
    ואז היא שאלה: "וסבא?". עניתי: "לא", וסבתא וסבא מהצד של אבא..?" עניתי:
    "לא".
    בתי ממש התאכזבה, הרגישה סוג של החמצה.
    כמה מוזר…
    גם אני שאלתי את אותן שאלות את אימי, וגם בי התעוררה סוג של אכזבה.

    היום בתי בת 11.
    ובני בכיתה א', בא ושאל אותי את אותן השאלות.
    הפעם עניתי: "כמעט, מלך מרוקו דאז הגן על היהודים בארצו וסירב לתת את היהודים."
    אבל גם הוא יצא בתחושת החמצה.

  17. אין לי שם

    מה אומר בכלל המושג "מזרחים"? למה לא להשתמש במילה האסורה, כדי לתאר את הקבוצה הזו – "ערבים"? נכון שחלקים נרחבים מהם הגיעו ממדינות מוסלמיות – לא ערביות. עדיין, בשיח היומיומי הישראלי, "ערבים" משמש כדי לתאר את בני כל העמים והקבוצות האתניות שסביבנו. מה מבדיל בין יהודי מעיראק למוסלמי מעיראק? קחו מישהו שהגיע היום לישראל ולא חי פה בעבר. תעמידו מולו יהודי ממוצא עיראקי אל מול פלסטינאי מוסלמי ותשאלו אם הוא יודע להגיד מי זה מי. בתור עולה בעצמי, אני יכול לספר בקלות: התשובה היא לא. לי ולבני המשפחה שלי לקחת כמה שנים ללמוד להבדיל, וגם היום אני לא תמיד מצליח.

    לפני שה-"מזרחיים" באים בטענות על גזענות, שיפתרו את הגזענות שלהם, שיודו בפה מלא שהם ערבים, שיבינו שאין כזה דבר "טוהר גזע", שהם התערבבו עם הקבוצות שבקרבן חיו, שזה לא מעליב ולא פוגע וערבי זה לא קללה, שאין כזה דבר "מוזיקה מזרחית", אלא "מוזיקה ערבית", שיפסיקו גם לדרג את עצמם לפי ארצות המוצא (כמה עיראקים או פרסים לא בזים למרוקאים?).

    גזענות היא תופעה שקיימת בכל מקום ובכל חברה, בין אם מפותחת לבין אם לא. ה"מזרחיים" בישראל, שכ"כ אוהבים לבכות על קיפוח, עסוקים בלהיות גזענים לא פחות ממי שלכאורה מקפח אותם. גם בבחירות שלהם בקלפי, גם בסלידה מכל מי שביניהם שייך לעדה שנחשבת לנחותה יותר, הכי גרוע – גם ביחס שלהם לערבים המוסלמים או הנוצרים, אותם רובם שונאים יותר ממה שאשכנזי כלשהו יהיה מסוגל לשנוא אי פעם.

    ולמי שיבוא אלי בטענות על הכללות – יש סיבה גם לזה שמרץ מזוהה עם האשכנזים.

    1. רחלי

      היי
      בתגובה לאין לי שם.
      למה האשכנזים לא מציגים עצמם אני פולני, אני גרמני, אני רוסי וכו' אלא אשכנזי. רק אם שואלים אשכנזי הוא יפרט. כך גם מזרחיים מרוקאי, תימני וכו מעטים יגידו אני ערבי. נכון שרוב המזרחיים לא מודים בערביות שלהם זאת בגלל הקונפליקט הקיים בזהות שלו מדינה שהאויב המסומן הוא ערבי, היהודי הערבי רואה שבעני ה"קול" הקובע כאן האשכנזי הוא בעצם לא כאן ולא שם. והאשכנזי שמוקיע את הערביות שלו גם מקבל נתח שמן יותר במשאבים בחינוך, כלכלה, אדמות שגם הייתה והינה עדיין מפלה.
      ישנם לא מעט אשכנזים שמתייחסים לערבים בצביעות – כאילו מקבלים אותם כדי להראות יפי נפש, לעומת זאת למזרחיים שגם הם ערבים כמו מתייחסים בשאט נפש.
      ולא חסרים אשכנזים שגם הם שונאים ערבים (ולא רק מזרחיים) לצערי.

      האמת היא, אלו מבין המזרחיים שרואים עצמם כערבים הסופרים והמשוררים לא קיבלו הכרה מהמדינה, מערכת החינוך שגם היא לוקחת חלק בגיבוש זהות, מערכת החינוך מחקה את היהודים הערבים ואת הנרטיב שלהם מספרי ההיסטוריה, למה לא לומדים שירים של מזרחיים בבתי הספר? למה לי זהות עצמי כערביה – במדינה שמקפחת זכויות של ערבים, בהיבט ההיסטורי של קום המדינה גרוש הערבים, המטרה הייתה "לנער" את היהודי הגלותי מהעולים גם האשכנזים וגם הערבים היהודים וליצור יהודי חדש לא גלותי וכך המדינה בעצם מחקה בייחוד את היהודי הערבי. הבנים של העולים מארצות ערב שרצו להיות חלק מה"קול " הקובע כאן, והתכחשו לערביות שלהם.
      גם האשכנזים "נלחמים" בינם לבין בעניין מי שווה יותר, רומני נחות יותר, או גרמני, או פולני.
      היהודים הערבים מנסים להתחבר לחלק הערבי שלהם, לדעתי הוא כבר לא דומיננטי כלכך בזהות של הדור הזה, אלא היה יותר בדור הסבים והסבתות, שבדורם המדינה כאמור הוקיעה קשר זה ורצתה ליצור יהודי חדש לא גלותי.

      לסיום, מי שבאמת רוצה לדעת ולא רוצה לקרוא למזרחיים "בכיינים" ולפתור עצמו. כדאי שיפשפש בכל מה שקשור למאבק והנרטיב המזרחי מהרגע שעלו היהודים הערבים הריסוס בד.די.טי. וההצדקה האשכנזית לכך, הנישול מזכויות ונכסים ושכלה. בטוחני שאם תעשה כן "המנגינה" תשתנה!

      כל טוב

      1. אין לי שם

        מסכים עם חלק ממה שכתבת, ולא מסכים עם דברים אחרים.
        לא חושב שזה עניין של לדעת, או לקרוא למזרחיים "בכיינים". זה עניין של בחירה איפה לחפש את מקורות הגזענות ואיפה להצדיק אותם ואיפה לא.
        הרי, כמו שכתבתי בתגובה אחרת כאן, גם הגזענות האשכנזית התפתחה לא כי האשכנזים הם רעים מטבעם. היא התפתחה מתוך הסביבה שהם חיו בה, מתוך תפיסות עולם שהיו נפוצות (ואלי עדיין) בארצות מערב אירופה, וכו'.
        את וגם ג. אביבי מנסים להציג תמונת מצב בה היהודים המזרחיים בארץ הם לא אשמים ולא אחראים על הגזענות שלהם (ג. אביבי בכלל ככל הנראה חושב שהמזרחי הממוצע פחות גזען מהאשכנזי הממוצע). מה שאני טוען הוא, שמקורות הגזענות הם בכלל לא רלוונטיים.

        לי, כילד רוסי בישראל, בכלל לא היה משנה אם מי שדאג להדגיש בפני כל הזמן שאני "רוסי" ולא "ישראלי" ובטח שלא "יהודי" (למרות שאני כן כזה) עשה את זה כי קיפחו את הסבא שלו לפני 30 שנה, או כי הוא קורא חיבורים של גוביניו וצ'מברליין לפני השינה. מה שהיה משנה זו עצם הצקה עצמה, וזה שמי שלקח בה את החלק הפעיל ביותר (כך גם אצל רוב הילדים הרוסים שגדלו כאן בשנות ה90) אלו הם דווקא בני עדות המזרח, המקופחים, אלו שהיו אמורים להבין אותנו הכי טוב מכולם ולעזור לנו להקלט כאן.
        אבל זה לא קרה. וגם לא יכול היה לקרות. את וג. אביבי ואולי כמה אנשים אחרים פה לא סובלים מקסנופוביה על רקע כלשהו, אבל זה לא המצב בקרב רוב האנשים. הניסיון להציג את המזרחיים כ-"לא גזעניים", או לכל הפחות, הרבה פחות גזענים מהאשכנזים (או גזענים כתוצאה מחינוך של אשכנזים) הוא לא מבוסס על החוויה היומיוית שלנו כאן, על אמירות ומעשים של יהודים מזרחיים שונים והיחס שלהם אחד לשני.
        שוב, קורבן יכול להיות גם תליין במקרה אחר. כך קרה עם חלק מהאפריקאים בארה"ב, כך קרה עם העמים הסלאבים וכך קורה גם עם המזרחים בארץ. הם לא ילדים קטנים, שמובלים אל עבר הגזענות ע"י האשכנזים, מבלי שהם מבינים מה הם עושים.

  18. יוסי רוזנמן

    אני גם גבר וגם אשכנזי וגם לבנבן וגם הצבעתי מרצ (על גלגוליה) רוב חיי הבוגרים, ואני מבין שזה שלא הצבעתי בבחירות האחרונות למרצ לא נחשב כנסיבות מקילות.
    או.קיי., אל הגרדום!

  19. אקטואליה

    שניהם מייצגים את תל אביב השבעה. חולדאי עושה זאת טוב יותר

  20. דודי נתן

    קראתי את הדברים, והלכתי אל ההפניות, וכלל לא השתכנעתי שיגאל שתיים כלכך נורא.
    המצב נורא – זה בטח.
    מי שמתקיף את יגאל שתיים כנראה לא רוצה או לא מצליח לטפל במצב הנורא אז הוא/היא מוציא את התסכול על הלבן הקרוב ביותר.
    זה – קרוב לגזענות.

  21. מיכל דהרי

    הכי עצוב שמיטל להבי הביאה את יגאל שתיים למרצ – הוא תמך בה והביא לה מלא מתפקדים.
    זה מקרה קלאסי של עבד כי ימלוך כי מיטל ויגאל חושבים אותו דבר, 10 שנים בעירייה והיא לא ממש תרמה או עשתה למען המזרחיים.
    אולי דווקא אם היא תלך ויבואו חדשים ידאגו יותר.

  22. דרור BDS

    שואלת צפי סער: "בעבר זו היתה גזענות ברורה. במה מדובר היום? מדוע נמשכים ההסתגרות, הוויתור-למעשה על פעילות משותפת עם זרמים בחברה המחויבים לערכים דומים? איך ייתכן, שמפלגה החורתת על דגלה זכויות אדם ושוויון ופלורליזם שולחת לכנסת רק נציגים של שכבה מסוימת – והגמונית – באוכלוסייה"?
    מתוך: בעיה בלב של מרצ, הארץ, דעות. (קישור בגוף המאמר)

    על השאלה הזו ענה נועם א"ס, וענו גם, להבדיל אלף הבדלות, המגיבים המיתממים עצמם. כפי שמראה רם פרומן, הבעיה היא לא רק בלב:
    "אני מצביע מרצ שמתגורר ברמת אביב. בקלפי שלי זכתה מרצ למרב הקולות וגברה אפילו על יש עתיד ועל העבודה. בדיקה של רוב השכונות המבוססות בערים הגדולות וביישובים המבוססים הקטנים יותר, מגלה שיעורי הצבעה ניכרים למרצ. סביר להניח, שחלק משמעותי מההישג של מרצ בבחירות האחרונות נזקף לזכותם של מצביעים ומצביעות אלו.

    […]
    
 מדובר במצביעים שתומכים במרצ בעיקר כי הם מזדהים כשמאל מדיני, ומחפשים את מי שקורא בקול הצלול ביותר… [קוקוריקו ולא קולולולו]
    […]
    [הם] לא בחרו ביש עתיד, כי… ובעיקר, הם לא הצביעו למפלגת העבודה, כי זו בחרה לטשטש את העמדה המדינית ואף פעם לא החזיקה באמת בעמדה מוצקה בנושאי דת וחירויות הפרט. לפחות לחלקם, המצע החברתי־הכלכלי שהציגה שלי יחימוביץ' היה קיצוני מדי.

    […]
    מרצ יכולה לשים את הדאגה לשכבות החלשות בראש המצע שלה, והן עדיין ידחו אותה ויתפשו אותה כאשכנזית מדי… לפיד הפך עצמו לשופרם של המצביעים מקרב המעמד הזה [ריקי כהן, חדרה], המגדירים עצמם כמרכז וימין. האם לא ראוי שמרצ תהיה השופר של אלו מביניהם שנמצאים בשמאל? האם זו אינה אסטרטגיה נכונה יותר מאשר לשוב ולנסות לחזר אחר מי שממילא מרצ פסולה בעיניו"?

    ד”ר פרומן הוא יו”ר הפורום החילוני, וממובילי המאבק החילוני ברמת אביב
    מתוך: "מרצ מתנכרת למצביעיה", הארץ, מה שאלון עידן מכנה דעות:
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.1988428

    צפי סער מדווחת: "על טענת הייצוג הנעלם של מזרחים היו שהשיבו, כי בשלושת המקומות הראשונים ברשימה ניצבים אשה, נכה והומו; ואיך אפשר במפלגה קטנה לייצג את כולם". לידיעתה של סער ולידיעת הקוראים, המשיבה הייתה זהבה גלאון בכבודה ובעצמה (שמעתי זאת במו אוזני ברשת ב').
    על כך ענו לה יפעת ביטון ומירב אלוש לברון: "בעקבות הלחץ הציבורי דרשו הנשיאה ביניש ומספר חברי הוועדה לפתוח את רשימת המועמדים לקראת הדיון הקרוב ולהכניס לרשימה מזרחים. עוד קראנו כי ביניש חפצה להכניס לרשימה זו לא רק מזרחים כי אם גם מועמד אחר בעל זיקה לזכויות אדם. יש לנו סוד כמוס לנשיאה: מזרחים וזכויות אדם אינם ניגודים; יש מזרחים בישראל בעלי זיקה לזכויות אדם, ותתפלאי כבוד הנשיאה – יש כאלו אפילו בקרב מומחי המשפט".
    מתוך: "מזרחים לעליון – תיקון הכרחי לאי-שוויון"
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4150349,00.html

  23. איציק

    מזרחי חמוד כזה, שהלבין כדי לא להיות יותר מזרחי
    נחשל בשם משה מזרחי, אלא רק "ממוצא מזרחי", כלומר,
    מתקדם כזה, משוקם כזה או בקיצור רוסי בשם מוסי רז..

    הוא רץ על הגבעות ונלחם במתנחלים כדי להציל
    את המולדת כי הרי אין שום דבר יותר חשוב מזה
    כמו למשל גזענות ממוסדת נגד מזרחים שלא היתה קיימת
    מעולם או בעצם "זה היה פעם ונגמר" כי מוסי שלנו הרי השתקם והתקדם..

    קאקדילה מוסינק'ה..?

    1. נטליה

      למה לא מצנזרים תגובות דוחות כגון אלו, שכולן שנאה ואד הומינם לאדם יקר, שהחליט להילחם על דברים שנוגעים ללבו, ולא ללב הכותב הזה אולי. מקומן של הדברים אי שם בתגובה 899 בטמקא, ולא באתר דיסידנטי שמנסה לשמור על רמת דיון ומיקוד.

  24. אשכנזיה ממרצ

    האיש בז ,מתנשא ,מקלל, כוחני ומאבחן אותך פסיכיאטרי(!!!!!).רק כי העזתי להביע דעה טיפה שונה משלו.
    הרגשת איכסה אמיתית.
    מה למרצ ולאיש הזה???????