ההורים עוזרים, ומי יעזור להורים?

במקום רשת ביטחון חברתית שהמדינה סיפקה, המשפחה נאלצת לספק את רשת הביטחון. ובנק דיסקונט עוד מצליח לנצל את זה לטובתו
אריאן אופיר

"לעזור להורים לעשות את מה שחשוב להם באמת – לעזור לילדים". במילים אלה נחתמת פרסומת מתוך סדרת פרסומות למסלול חדש שנועד למשפחות בבנק דיסקונט. הפרסומת מתארת כיצד זוג צעיר מגלה כי משפחתם עומדת להתרחב ועל כן נאלצים לפנות להורים כדי שאבא יחתום על צ'ק, תוך שהוא מתלונן על כך שכשהוא היה צעיר, אף אחד לא עזר לו. הפתרון לשלום בית נמצא כמובן בסניף הבנק הקרוב לביתכם.

כל סטודנטית מתחילה לסוציולוגיה יכולה להעלות בקלות כמה וכמה בעיות שעולות מהפרסומת. אבל יש לומר בכנות, הבנק והפרסומאים נוגעים בעצב רגיש במיוחד בחברה הישראלית בימינו – התלות הכלכלית של אנשים בוגרים בהוריהם.

רבות דובר על הקושי הכלכלי של זוגות צעירים לרכוש דירה, הקושי של סטודנטים להתקיים כלכלית במהלך תקופת הלימודים, וגם לאחריה. אבל התלות היא לא רק כספית. תדע כל סבתא עברייה (ולפעמים סבא) שזמן איכות עם הנכדים נועד בראש ובראשונה לאפשר לאימהות הצעירות לצאת לעבודה ולתפקד בה בראש שקט וחסכוני.

התלות בעזרת ההורים בשנים האחרונות נובעת מסיבה עיקרית אחת. רשת הביטחון אותה העניקה המדינה לאזרחיה נעלמת והולכת ואת מקום המדינה תופסים ההורים. כעת, נראה כי סידור זה כה התקבע, עד שלא רק לנו הילדים הוא נראה מובן מאליו, אלא שעכשיו יש גם בנק שבא לעזור למסד את התופעה – "קשה לכם, פנו להורים שלכם. אנחנו נעזור לכם לעשות את זה בצורה מסודרת".

הנטל על ההורים

מאז הבחירות האחרונות מדברים הרבה על הנטל. סיסמת הבחירות של המפלגה הכי פופולארית ומפתיעה, דיברה על הנטל של בני מעמד הביניים הצעירים-בוגרים. אך מה עם הנטל שרובץ על כתפי ההורים שלנו?

מניתוח נתוני הסקר החברתי לשנת 2009 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה תמונה מטרידה: 48% מההורים היהודים בני 50 ומעלה דיווחו כי העניקו לילדיהם, שאינם גרים עימם בבית, עזרה כלכלית (בכסף, בתשלומים או בקניית מוצרים). 44% דיווחו שהעניקו עזרה במעשה (סידורים, תיקונים, בישולים וכדומה). לבסוף, 55% מהסבתות והסבים, עזרו בטיפול ובשמירה על נכדיהם.

בסך הכל, 74% מההורים עזרו באופן כלשהוא לילדיהם שכבר עזבו את הקן ויצאו לדרכם העצמאית. יתרה מכך, 82% מההורים בני 50-59, כלומר עדיין בגיל העבודה, העניקו עזרה כלשהי לילדיהם, כאשר דפוס העזרה השכיח ביותר הוא נתינה של כסף במקביל לנתינה של עזרה המבוססת על זמן (עזרה מעשית ו/או טיפול בנכדים). אחוז דומה של הורים ממשיכים לעזור גם לאחר היציאה לפנסיה.

האישוויון

לכאורה, התופעה חוצה מעמדות כלכליים. אבל, האי-שוויון חוגג גם כאן. 61% מההורים בעלי הכנסות גבוהות מעניקים לילדיהם עזרה מרובה (כסף וסיוע המבוסס על זמן) לעומת 40% מההורים בעלי ההכנסות הבינוניות ורק 17% מהורים בעלי הכנסות נמוכות. האחרונים, אומנם נוטים יותר לעזור באמצעות עזרה המבוססת על זמן כגון טיפול בנכדים, סידורים, בישולים ועוד, אבל אין בכך כדי לצמצם את הפערים הכלכליים שכבר קיימים בקרב דור הילדים.

בחזרה לבנק. מי באמת יהנה מהמסלול? אלו שיש להם. ונחשו מה? אלו שיש להם גם ככה עוזרים לילדים שלהם. הילדים של אלו שיש להם, גם ככה יצאו עם יתרונות רבים מבית ההורים. הם יצאו עם חינוך טוב יותר, עמדו בפניהם הזדמנויות טובות יותר בשוק העבודה. כשהילדים של אלו שיש להם החלו את חייהם העצמאיים, הם חיו ברמת חיים גבוהה הרבה יותר מזו שמשכורתם ההתחלתית אפשרה להם (שגם היא הייתה נדיבה). אין להם בעיה לרכוש דירה וכשיהיו להם ילדים, ההורים יתייצבו ויעזרו לטפל בנכדים ויחסכו הוצאות נוספות. כלומר, היתרונות משוכפלים מדור לדור, ובמדינת ישראל אין עליהם מס. מי שלהורים שלו אין, חבל.

מס ירושה - כרזה של פרויקט ששים ואחת
מס ירושה – כרזה של פרויקט ששים ואחת

אבל כאמור, ההורים צריכים להיות במרכז הדיון. האם כך צריכים להיראות חייהם של אלו שגידלו אותנו שנים רבות כל-כך וכעת מתקרבים לגיל הפרישה בו אמור לעמוד לרשותם זמן פנוי שבו הם יוכלו לנוח אחרי שנים רבות של עבודה קשה וסוף סוף להתפנות ולדאוג לעצמם?

עתידם של ההורים שלנו אינו ורוד כלל. החדשות הטובות הן שהם יחיו שנים ארוכות יותר תודות לתוחלת החיים שעולה בהתמדה ויזכו לבלות עימנו ועם ילדינו שנים רבות יותר. אבל איך החיים הללו יראו? ההוצאות הכספיות על בריאות עולות עם הגיל, ובשנים האחרונות הוצאות של משקי בית על ביטוחי בריאות משלימים ופרטיים עלו במיוחד לאור תהליך ההפרטה המואץ של מערכת הבריאות הישראלית. בנוסף, החובה להפריש לפנסיה חלה על מעסיקים ועובדים רק משנת 2008. בני ה-50 ומעלה כיום, העבירו את מרבית שנות עבודתם ללא חיסכון פנסיוני משמעותי וייאלצו להישען רבות על קצבת הזקנה הבסיסית של הביטוח הלאומי, אשר עומדת בממוצע על 2,000 שקלים לערך.

במילים אחרות, ההורים שלנו אינם מקור אינסופי של משאבים. הם לא כספומט. הגיע הזמן שנפסיק לקבל את העזרה שהורינו נותנים לנו כמובן מאליו. הם אלו שראויים להיות במוקד הדיון הציבורי כי גם הם כורעים תחת הנטל ועתידם הכלכלי אינו יציב יותר מעתידנו שלנו. תפקידם החשוב ביותר בשלב זה של חייהם הוא לא לעזור לנו, הילדים, אלא לעזור לעצמם על מנת שיוכלו לחיות בכבוד כשיגיעו לגיל זקנה. גם הם צריכים רשת ביטחון, ומי שיכולה להעניק לנו אותה היא אך ורק המדינה.

נתוני הסקר החברתי מתבססים על עיבוד של הכותבת במסגרת עבודת התיזה "מי נותן מה: כיצד הורים ישראלים עוזרים לילדיהם הבוגרים" שנכתבה בהנחייתה של ד"ר עליזה לוין מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באוניברסיטת חיפה. אריאן אופיר היא סוציולוגית במרכז אדוה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דניאלה

    המדינה צריכה לתת תנאים טובים לאזרחיה ולשם כך קיימים הבנקים. ישנן אפשרויות רבות איך לחיות בכבוד כך, למשל, בבנק מזרחי טפחות ניתן למצוא כלים הן להורים והן לילדים ליצירת הכנסה נוספת ניתן לפתוח חשבון חיסכון / פיקדון בבנק, לחסוך באחד ממוצרי הביטוח הפנסיוני, לצבור כספים בקרן השתלמות, או להיכנס לשוק ההון ולרכוש ניירות ערך ברמות סיכון שונות.
    לעניות דעתי הבעיה באוכלוסייה שלנו היא הבזבזנות, אנשים לא יודעים איך לשמור על כספם.
    אפשר לקרוא כאן על נכס ליצירת הכנסה נוספת – https://www.tefahot-nadlan.co.il/investment/Pages/Why_Pages/Property_Investment_for_Further_Income.aspx

    1. אסףר

      לא להאמין שבנק התעלק על הדבר הזה לפרסומת.

      1. מירית

        נראה יותר כמו לקוח נאמן

    2. דפנה

      התגובה של דניאלה שלך מלמדת על הוויה וחיים שהם על העננים.
      חיסכון? בבנק? יש דבר כזה? על מה את מדברת?
      מה זה הקישקוש ההזוי הזה?

  2. ליכודניק

    המשפט "התלות בעזרת ההורים בשנים האחרונות נובעת מסיבה עיקרית אחת. רשת הביטחון אותה העניקה המדינה לאזרחיה נעלמת והולכת ואת מקום המדינה תופסים ההורים" פשטני מאוד. משתמע ממנו כאילו המדינה יכולה, בלי השפעות כלשהן, ללחוץ על מתג "הפעל רשת ביטחון", והכל יסתדר. ובכלל, "רשת ביטחון" אמורה להינתן למיעוט שצריך אותה- לא לרוב האוכלוסיה, כל הזמן. הרי אתה אמור להימצא בגובה, לא על הרשת.
    אני יליד 76', ואם אני משווה את תנאי חיי לתנאי הוריי באותו גיל, אני מוצא המון הבדלים- החל מהכלכלה הגלובלית וכלה בתרבות צריכה ובדמוגרפיה פשוטה:
    * מחירי הדירות: סביי ואבי בנו בית פרטי על שטח של דונם בקריות ממשכורת של מעמד בינוני נמוך. כיום, הייתי מתקשה בכך גם ממשכורת של מעמד בינוני גבוה. חלק מזה הוא אשמת המדינה; וחלק אחר הוא פשוט תוצאה של ריבוי האוכלוסין. המדינה לא יכולה לשכנע ישראלים לעבוד בבניה בשכר מינימום, ולא יכולה לייצר עוד שטחים בין גדרה וחדרה.

    * גלובליזציה והפרטה: אבי וסבי חיו טוב ממשכורת של פועלים מקצועיים. הגלובליזציה הרגה את רוב התעשיה הישראלית, מחוץ למגזרי הביטחון והמחצבים. היום, כדי לחיות טוב צריך השכלה אקדמית וניסיון בתחום "חופשי". זה מוסיף תקופת תלות כלכלית בהורים. זה מוסיף גם שעות עבודה, מה שמוסיף תלות בהורים לסידורים. המדינה לא יכולה להמציא כסף יש מאין ולסבסד פועל תעשיה ישראלי עם פריון נמוך ממתחרהו הסיני. אגב, אני מעריך שלסבים של היום, שעבדו מגיל ~20 במקום מסודר עם פנסיה "ישנה" (כלומר, באג"ח מיועדות של האוצר), יהיה חסכון פנסיוני משמעותי בהרבה מלילדיהם, שהתחילו לעבוד ברצינות בגיל ~30, עם פנסיה "חדשה" (כלומר, מושקעת בשוק ההון), ומדי פעם פוטרו והחליטו להוון לפחות חלק מהסכום.

    * תרבות צריכה: כמה מאותם 48% שקיבלו עזרה מהוריהם, נסעו באותה תקופה לחו"ל מדי תקופה? קנו סמארטפון? לבשו בגדי מעצבים? החזיקו שתי מכוניות? אלו נורמות שלא היו קיימות בשנות ה-80' ולפני כן. "רשת הביטחון של המדינה" צריכה לממן לי חולצה של טומי הילפיגר?

    1. שרלי

      המדינה יכול להמציא כסף מגביית מיסים, היא גם יכולה להדפיס כסף, במיוחד אם המטבע חזק.

      זה קישקוש שהדמינה לא יכולה להמציא כסף יש מאין. הכסף הוא יש מאין שבכל מקרה המדינה ממציאה והיא מנהלת בגדול את חלוקת הכסף.
      הליכוד מנהל מדיניות של יש ואין, יש לחברות גדולות ולבעלי הון ואין ויותר אין למי שלא קרוב לצלחת. היא מנהלת את מדיניות השכבות החזקות על חשבון החלשות. הלפידיז עוד יחמירו את המצב.

      1. עמית

        באיזה מין כלכלה אלטרנטיבית את חייה?
        המדינה לא יכולה להמציא כסף. המדינה יכולה לגבות כסף במיסים, ובמקרה הזה היא לא המציאה את הכסף אלא לקחה אותו מהאזרחים – אותם הורים שמממנים את ילדיהם ישירות עכשיו יממנו אותם בעקיפין דרך המנגנונים הכבדים והבירוקרטים של המדינה אחר כך.

        הדפסת כסף ? כסף זה בסך הכל ניירות שבאמצעותם אנחנו מתמחרים את המוצרים השונים בשוק. אין להם ערך בפני עצמם. אם כמות הניירות בשוק תעלה את פשוט תצטרכי יותר ניירות כדי לקנות כל מוצר. i.e. תהיה אינפלציה.

        1. שרלי

          גביית מסים נכונה: גביית מס חברות אמיתי מחברות כמו טבע תשנה את התמונה.

          אם לא תדפיס בכלל כסף ויהיו שמונה שטרות בשוק אז תוכל לקנות הכל בזול, החוכמה היא בין לבין, ארצות הברית לא מטומטמת והיא מדפיסה המון שטרות, כדי לצאת מהמשבר. בישראל אין משבר כי רק העשירים מחליטים מהו משבר ומה לו, בסוף זה יחזור אליהם כמו בומרנג, או במקרה של ישראל כנראה שכולם יעזבו את הארץ כמו עופר.

  3. דבורה

    א. אני בת 50+, כלומר שייכת לדור ההורים המדובר.
    ב. כמו הדור הקודם לי, בחרתי לחיות בצניעות. חו"ל פעם בעשור, בגדים רק כשצריך, רכב ישן. את רוב המשכורת הוצאנו על בתי ספר יקרים חצי-פרטיים (לא, הם לא יותר טובים. רק פחות אלימים בגלל הסלקציה, צר לי).
    ג. התחלנו את חיינו המשותפים ללא שקל מההורים. ככה זה כשאתה עוזב קיבוץ (של פעם). בנינו בית בזול, בפריפריה רחוקה, ובתמריצים של המדינה. היום הבית שווה פי עשר לפחות. עכשיו נוכל למכור, לשים בהשקעות לפנסיה ולעזור לילדים קצת יותר ממה שעזרו לנו.
    ד. לעזור לילדים בזמן זה תענוג ולא "ממצא מטריד". הגדרה כזאת מתאימה רק לאנשים נרקיסיסטים ומנוכרים.
    ה. לטפל בנכדים חלק מהשבוע זה נהדר. גם מקרב אותנו לנכדים וגם עוזר לילדים להתפנות לענייניהם האחרים. מי שלא מבין את זה- יבלה את שנותיו האחרונות בבדידות וחוסר אהבה.
    ו. אם העזרה שלנו תגרום לכך שילדינו יעלו על דרך המלך מבחינת פרנסה, ובהתחשב בחינוך שהם קיבלו ובעזרה שניתנה להם בזמנים קשים- הם ועוד איך יתנו יד (כסף+זמן) להוריהם אם וכאשר יצטרכו. אם היינו אגואיסטים ולא היינו בשבילם כשהצטרכו לנו, מה לנו כי נלין?

    וזוהי התורה על רגל אחת. נכון המדינה צריכה לתת הרבה יותר ממה שהיא נותנת היום, אבל משפחה היא הבסיס.

    1. שרלי

      את קראת את המאמר?