הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
משוררת מזרחית. יש דבר כזה?
הממשלה אישרה אתמול ארבעה שטרות חדשים לשקלים החדשים, אחרי שוועדה בראשות השופט טירקל ישבה על המדוכה כך וכך זמן, והחליטה שעל השטרות יופיעו שאול טשרניחובסקי, רחל בלובשטיין, נתן אלתרמן ולאה גולדברג. נדמה לי שההחלטה הזאת היתה תיקון אחרי שבהחלטה הקודמת של וועדה זאת או אחרת לא היו נשים על השטרות, והוחלט לתקן זאת.
בשטרות החדשים יש אומנם נשים, אבל אין בהם מזרחים, ערבים, אתיופים, דתיים וחרדים (ואולי גם מסורתיים, אבל זה כבר עניין של הגדרה דקה). ומה רע בכך?
א. קודם כל, אולי באמת עדיף שהם לא יהיו על הכסף, כי הכסף הממלכתי כנראה מבקש לסמל משהו אחר [כפי שהציע עמוס נוי: דיוקנאות של מזרחים יוטבעו על מכתבי ההוצאה לפועל], וכי ממילא מה יועילו מאבקים סימבוליים על מי יודפס על איזה שטר – כשעוד צריך להיאבק על "איפה הכסף" ועל "או שהכסף לכולם או שלא יהיה כסף".
ב. בסך הכל אי נוכחותם של אלו מייצגת היטב את הממשלה, שהיא ללא ערבים, חרדים ואתיופים, ועם שלושה וחצי מזרחים וארבעה דתיים.
ג. כמובן שיש הרבה אפשרויות למי יכול היה לעלות על השטרות, למשל בהקשר המזרחי שאף הגיע לדיון בשולחן הממשלה, אבל בגלל שכמעט ולא התרחש תהליך קאנוניזציה לגבי יוצרים מזרחים מהדורות האחרונים בתרבות הישראלית, כל אפשרות שתעלה תוגחך כלא מספיק חשובה כמו המשוררים שנבחרו, או תגרום לחזור 900 שנה אחורה, ולשים את יהודה הלוי על שטר, כפי שהציע ביבי (שכנראה יודע גם כיצד למצוא תמונה שלו כדי לשים על השטר, וכנראה חושב שלא קם משורר מזרחי חשוב לאחריו שגם הספיק להצטלם, או לפחות הוא לא מכיר…). לכלול משורר מתור הזהב בספרד מלפני 900 שנה – יהודה הלוי, הנגיד, אבן גבירול, משה אבן עזרא – שכבר התקבל לקאנון, תוך כדי כך שטושטשה העובדה שמדובר בשירה יהודית-ערבית – לא יצור את האפקט המתאים.
ד. צריך אולי לערער באופן כללי ועקרוני לגבי הבחירה שעל השטרות יהיו רק משוררים שפעלו בעברית, במאה ה-20, גם בארץ ישראל ובהקשר ציוני – איפה אברהם סוצקובר? איפה טאהא מוחמד עלי? ואיפה – אם מכלילים כותבי פרוזה – אידה פינק? איפה אמיל חביבי?
ה. שרי רז, שמסתבר שהיתה בוועדה, הסבירה: "יכול להיות שזו ועדה בורה, אבל אני ממש לא מכירה משוררים מזרחים בולטים במאה ה-20. משוררים שמלמדים אותם בבתי ספר, שצעירים וצעירות כותבים אותם ומלחינים נעימות לפי המילים שלהם. אם אתה מכיר תציע… כל מי שהתראיין היום אמר 'יהודה הלוי', אף אחד לא הציע שם נוסף. לו היו הייתי חושבת שטעיתי". הסברה הוא בדיוק הסבר מעגלי על קאנוניזציה – תראו לי משורר שכבר נכנס לקאנון, שכבר מלמדים אותו בתוכניות הלימודים בבתי-הספר, שצעירים מלחינים אותו (חס וחלילה לא לחנים בבתי-הכנסת) – ואותו היינו בוחרים – מה שכמובן לא יאפשר הכנסה של משורר מזרחי מן המאה העשרים.
ו. אם בכל זאת היה עלינו להציע משוררים שפעלו בעברית בארץ במאה ה-20, אפשר היה לחשוב על משוררים כמו הפייטן ר' דוד בוזגלו, רצון הלוי, ויקי שירן וברכה סרי שנפטרה ביום חמישי האחרון, לשם הדוגמא.
ז. אם היינו חושבים על יוצרים בפרוזה במאה ה-20 (ולאו דווקא מתעקשים על העברית) אפשר היה להציע את שושנה שבבו, ז'קלין כהנוב, יהודה בורלא, יצחק שמי, מרדכי טביב, יצחק בר-משה, סמיר נקאש – ועוד רבים נוספים [בורלא ושמי עברו את מסלול הקאנוניזציה הישראלי-ציוני, כלומר האשכנזי, ואותם יש סיכוי ששרי רז היתה מכירה], וכמובן שאפשר להמשיך את הרשימה באשר ליוצרים בתחומי ההגות והכתיבה הרבנית והתרבות בכלל. ואם לא היינו מצטמצמים רק לארץ היינו מדברים גם על אנוור שאול, אדמונד ז'אבס, אלבר כהן, ז'אק דרידה ועוד.
ח. אם הבחירה לא היתה מוגבלת למאה ה-20, אך במקום לדלג אל המאה ה-11 בספרד היו נבחרים פייטנים מן המאות האחרונות, אפשר היה לדון בר' ישראל נג'ארה מצפת של המאה ה-16, ר' שלם שבזי מתימן של המאה ה-17, ר' דוד חסין ממרוקו של המאה ה-18 או הבן איש חי (רבנו יוסף חיים) מבגדאד של המאה ה-19 – יכול היה להיות מהלך נכון של התרחבות ההתבוננות על השירה העברית (ואי הכרה בהם כמשוררים מרכזיים לא פחות מאלו שנבחרו היתה מגוחכת בפני עצמה), אבל אין תמונות של שלושת הראשונים (כפי שהציעה שלי אלקיים באופן מעניין, אולי לא חייבים תמונות – ואפשר להפוך את כל השיטה, ולהדפיס פשוט שיר על השטר).
ט. אבל לצערי כל וועדה שמורכבת ממי שהקאנון הישראלי העכשווי הוא גבול אופק הראייה שלהם, והם אף אינם מודעים לבורותם ביצירה המזרחית בדורות האחרונים, וועדה כזאת תגחיך את כל ההצעות המובאות כאן ולא תתייחס אליהן.
פורסם לראשונה בבלוג של אלמוג בהר
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
אף אחד מ4 האישים לא נולד בארץ:
אלתרמן בא לכאן בגיל 15
רחל בגיל 19
לאה גולדברג בגיל 24
טשרניחובסקי רק בהיותו בן 56
עברית לא היתה שפת אימו של אף אחד מהם, לאה גולדברג (בקרוב 100 ש') כתבה
"אִתכם אני נשתלתי פעמיים
אִתכם אני גדלתי, אורנים
ושורשיי – בשני נופים שונים"
טשרניחובסקי (50 שקלים) כתב
"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו,
רק מה-שספגה אזנו עודה רעננה,
רק מה-שספגה עינו טרם שבעה לראות"
מעניין מה היו רחל וטשרניחובסקי אומרים על כך שמעולם לא הונצח על שטר בישראל אדם ששורשיו בנוף הישראלי. אל איזה נוף כמהים חברי הועדה של בנק ישרל?
הרשו לי להציע משורר נוסף והוא ממוצא תימני וחבר נתן זך: אהרון אלמוג, יליד תל אביב
לצערי הרב אינני מכירה את מרבית השמות שנקבת בהם. אשמח מאוד להכיר. אולי עמוד פייסבוק שמציג משירתם של כותבים, משוררים והוגים אלה יוכל לקדם את הכנסתם לתודעה הישראלית. לא נחשפתי אליהם לצערי בלימודי הספרות בבית הספר, גם לא המוגברת, וגם לא בלימודיי בהמשך. זאת בהחלט בורות שלי. אולי כתב עת אלקטרוני. לדעתי חשוב לתקן את הדבר.
איך זה שאנו שקופים, כמזרחים, בהיסטוריה הישראלית?
לא רק אנחנו שקופים כמו היוצרים , שלא זוכים להכרה תרתי משמע,
אלא שגם ההיסטוריה שלנו שקופה , היא אינה נלמדת במערכת החינוך כראוי, וכך גם התרומה שלנו בבנית הארץ.
חלק מהדיכוי הוא ביטול יכולת ההזדהות של האוכלוסיה המזרחית ספרדית, עם עברם ושלילת היכולת לקבל מופת חיובי , בלי להזדקק רק לדמות האשכנזית המנוכרת לנו , ומועלית על נס.
רבים מבני המזרח נואשו באמון ביכולותיהם ואת התוצאה אנו רואים במערכת הפוליטית , כששוב ושוב ישנה רתיעה של אנשים איכותיים מביניהם לקחת בה חלק. ורתיעה להצביע עבור מזרחי, יש הפנמה של ההגחכה והזילזול.
אבל דברים משתנים ובקרוב לא יוכלו עוד לנפנף בגאון בדיעות מפלות הנובעות מבורות , או בפחד משיתוף בעמדות כוח.
פן נוסף של הבעיה הוא עוות בחופש הביטוי , המתבטא במרחבי הרשת בחופש שלוח רסן, לנאץ לבטל ולפגוע בצורה גזענית , כשרוב רובם של התגובות האינטליגנטיות הראויות נדחות מפרסום.
וכל זה מתוך רצון להנציח את הבורות של הגזענים מצד אחד, ומאידך הרצון לגמד את התגובות המזרחיות.
עוול מאוד קשה.
שרה לוי-תנאי נולדה בא"י בשנץ 1910 להורים יהודים ממוצא תימני.
(השירים ליצן קטן נחמד" ו"באנו חושך לגרש" הולחנו ונכתבו על ידה כמו 3/4 מספרי הילדים לפני קום המדינה!)
כוריאוגרפית זוכת פרס ישראל, מחברת נכסי צאן ברזל של החוויה המוסיקלית הישראלית כגון, "נסדר מעגל גדול", "שלום לבוא שבת" ו"אל גינת אגוז", היא בעצם יצרה את המחול הישראלי של הצעד התימני, כולל הלחנת המוזיקה, בנוסף אחד מעמודי התווך של המוזיקה המזרחית לפחות זאת שיצאה מכרם התימנים הוא שותפה, עובדיה טוביה מלחין של מוזיקה קלאסית מזרחית תימנית וגם רגילה
האשכנזי המדכא.
שרי רז היא דוגמא מאלפת ורבת משמעות לתהליך ההשכחה המעגלי מטבעו: מה שלא בקאנון – היא לא מכירה. ומה שבקאנון – הוא אשכנזי.
תחילת המזור לבעיות של הזהות המזרחית בישראל תהיה בבניית מוזיאון לתולדות העליה מארצות המזרח ומרוקו.
כמו בית התפוצות – אבל בנגטיב…
מוזיאון שילמד את בני הנוער והבוגרים שעברו שטיפת מוח את תולדות התרבות שלהם עצמם, וייתן להם מושאים לגאווה ונקודת אחיזה.
מוזיאון שיניציח את תרומת עיירות הפיתוח עאלק והפריפריה למדינה.
מוזיאון שינציח את היצירה, השפות, הפולקלור, השירה, המנהגים, המסורות, הכלים, האמנות, הספרות.
כל זה נעדר.
ומתוך ההעדר שלו אפשר להבין את המציאות ואת כוונת מעצביה של המציאות: באמצעות שלילת הזהות של עדות המזרח, רוכש הממסד שליטה על התודעה שלהם.
וכך מגייס אותם לצרכיו.
צודק בהחלט, דרושה התגייסות לעניין. אם אין אני לי מי לי ?
סממן של שלטון הרשע, הפשע והשקר של האשכנזים ממזרח אירופה ורוסיה.
חבל לטמא דמויות נשגבות בהיסטוריה של יהדות ספרד וערב
כמייצגות של מה שהפכו כאן את המזרחי להיות.
המזרחים צריכים להדיר את רגליהם מכל שותפות עם השלטון הרקוב והמושחת הזה עד שתיחשף כל הפעילות של המשטרה החשאית לאורך השנים נגדם בשלב ראשון ובמיוחד שמות האחראים והמבצעים.
ברור שהיא וחברי הועדה לא יכלו לחשוב על משורר/ת מזרחי/ת אחת/ד לרפואה — הרי הם מעולם לא נחשפו לשירה הזאת בבתי הספר, מכיוון שהיא נמחקה מההיסטוריה ומספרי הלימוד בשיטתיות. עם מה אנחנו נשארים? טוקבקים גזעניים של אשכנזים שמציעים בסרקזם לשים את ליאור נרקיס על שטר, כאילו שנעמי שמר הפיקה תרבות גבוהה יותר.
תודה לאלמוג בהר על רשימה מצויינת. תענוג לקרוא.
גם אני שבד"כ מבקר את העדת-ייסטים המקצועיים (אלה שעשים מזה קריירה), לא יכלתי שלא לחשוב כמה בורה אותה שרי רז. האישים שצוינו במאמר הם כאפס לעומת כמות האינטלקטואלים המשוררים והסופרים מקהילות יהודי המזרח מהמחצית הראשונה של המאה ה-20.
בגדאד, קהיר, רבאט, טנג'יר וטריפולי, ועל אחת כמה וכמה הקהילות היהודיות שלהן שהיו האליטה בכל אחת מהערים הללו, היו מפותחות ועשירות בתרבות גבוהה יותר מרוב חלקיה של מזרח אירופה של ראשית המאה ה-20.
בלי קשר לאושיה שרה תנאי הלוי מלחינה, מחזאית, משוררת, כוריאוגרפית, סופרת
היו עוד רבים כמו
עובדיה טוביה
יחיאל עדאקי (השיר מהמקורות כִי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, הלחן שלו…)
ברכה צפירה
שמעון גרידי
רצון הלוי
ברכה סרי
אהרון אלמוג
מרדכי טביב- סופר ישראלי ממוצא תימני
ואם כבר ביבי הולך אחרוה אז שמואל בן עדיה- משורר יהודי שחי במאה השישית לספירה באזור חג'אז שבערב הסעודית ומת בעיר תימאא בסביבות 560 לספירה
אוי לתרבות המזרחית המפוארת שצריכה ליגיטימציה מאחת כמו שרי רז שסובלת מסמינים מאוד מתקדמים של בורות וגזענות. התרבות המזרחית לא זקוקה לשום הכרה מאף גורם ץ בטח ובטח לא מהאשכנזים…
למה בכל פעם שהשד העדתי מתעורר, התגובה של כל העדתולוגים המקצועיים היא תגובה בכיינית, מתלוננת: לקחו לי, גרמו לי, עשו לי. מזרחיים הם יותר ממחצית האוכלוסייה, התרבות שלהם היא תרבות המדינה הזאת, הלכה למעשה, מרבית הפוליטיקאים שלהם וגם הגופים הבוחרים אותם שלהם. ועדיין הם זקוקים ללגיטימציה של מתי-המעט שעדיין מזהים את עצמם כאשכנזים.
חברים עדתולוגיים יקרים, אתם קצת פאתטיים.
יש תרבות של לקיחת אחריות על גורלך, ויש תרבות של ציפייה שמישהו יעשה לך טוב בגב. או בכבוד. אם הייתם "אשכנזים" בהווייתכם, הייתם דואגים למנות ועדה שתבחר משוררים לפי העדפותיכם. אבל אתם "ספרדים" בגישה לחיים, אתם רגילים לחטוף ולהתבכיין. אתם בשלטון מאז 1977, ואתם עדיין בטוחים שאתם מקופחים ושהאשכנזים אשמים.
הקיפוח הוא תרבות בפני עצמה, הוא צורת חשיבה, הוא תודעה. רק חבל שנילווית אליה בכיינות. לא מכובד. פאתטי. וגם משעמם.
למה כל פעם אנחנו צריכים לקרא תגובה של גזען אשכנזי רפה שכל, שחוזר כמו תקליט שחוק ועילג על משנתו האינפנטילית?
יכול להיות שיש דבר כזה משוררת צפון-מזרחית, אולי גם משורר דרום מערבי. אינני מומחה לשירה. אבל אם הייתי אני סופר צפוני או איש רוח דרום-מזרחי, הדבר האחרון שהייתי רוצה בחיי או אחרי מותי זה שפרצופי יתנוסס על השטרות שעמם משחד הכיבוש את משתפי הפעולה שלו, קונה נשק להשמדה המונית ומממן חומות הפרדה גזעניות החוצות את הארץ מצפון לדרום, ממערב למזרח.
זה כל הבדל. "המזרחיים" מחפשים מקום טוב באמצע בפריבילגיה היהודית-ציונית. הערבים שחותרים למדינת כל אזרחיה הם בעד ביטול כל פריבילגיה לפחות במישור הפוליטי
אני חשבתי על יהודה בורלא ומרדכי טביב שני סופרים שהחלו כתיבתם במחצית הראשונה של המאה עשרים, שניהם ילידי הארץ, ממוצא מזרחי ונלמדים בתכנית הלימודים.
ממש פסיכים פשוט אין מילה אחרת
שתסביר את התופעה..
לדעתי היא אידיוטית יותר ממה שהיא נראית במבט ראשון. הנה למה: לכאורה, באמת אפשר להוסיף לשטרות האלו את ר' דוד בוזגלו. אממה, ההשוואה בין בוזגלו לחבורה המדוברת מדגימה הבדל עצום: בוזגלו אמנם כתב שירים לכבוד המדינה ונצחונותיה, עלה לארץ וחי בה, אבל השירה של אלתרמן, רחל, טשרניחובסקי וגולברג היתה כח היסטורי ממשי בהקמתה. אלו לא משוררים שחיו פה וכתבו בעברית וכו' – כמו שמוצע פה בפוסט ובעוד מקומות – אלא משוררים לאומיים שהשירה שלהם הניעה המונים. כל גרילה תרבות, בריבוע, ולמרות המון יחצ"נות יעילה, לא מתקרבת לברכיהם בכל מה שקשור לקשירה בין שירה ופעולה פוליטית. גם בוזגלו, כמובן, הוא לא דמות לאומית בסקאלה הזו.
אבל:
1. דווקא מתוך הזוית הלאומית, ברור שאי אפשר לבחור דמויות לאומיות שבחירתן תהיה פחות טובה לאותו לאום עצמו מבחירה של דמויות אחרות בהקשר אחר. דמות לאומית לא יכולה להיות ייצוג של פגיעה בסולידריות הלאומית. ולכל הפחות, הפגיעה צריכה להיות פחותה מהתועלת. משהו כזה. מטרתי. ככה זה בלאומיות. כולם בשביל אחד, אבל האחד צריך להיות בשביל כולם. או לשבת בבית. נראה לי שכאשפים ביצוג לאומי סמלי, כל אחד מהמשוררים האלו היה מיטיב להבין את השיקול הזה.
2. איכשהו נראה לי שבועדה לא ראו את המצב כפי שאני תיארתי אותו. כלומר, שהם לא רואים במשוררים הללו דמויות לאומיות, אלא אוחזים במשהו אחר: בתפיסה הפרשנית שלפיה הם רק משוררים טובים, וקוראת את שיריהם בעיקר כגעגוע לגולה או ביטוי של טכניקה שירית יעילה, במקום לדון על העיסוק שלהם בביטוי של יצירה לאומית. בתפיסה הזו, אכן אין להם יתרון מיוחד למתגעגעי גולה אחרים או משוררים אחרים עם טכניקה טובה.
לכן, לכל העניין יש מבנה של טעות מושרשת. גם אם הועדה בחרה במשוררים הללו כי הם דמויות לאומיות ששירתם הובילה והשתתפה בכינון המדינה וגם אם משום מה הועדה מסורה לחשיבה הפוכה אודותם, היא צריכה לעצור ולחשוב על דמויות מזרחיות. ובאמת, כל העניין נוגע למעורבות בהקמת מדינה שבה קבוצות שלא נטלו חלק בהקמה יהיו רוב מוחץ (אחד מהפרדוקסים הציוניים). זו המדינה שההם הובילו אליה והשתתפו בהקמה שלה. מדינה שהיא, בסופו של דבר, עבור אבק האדם מהגולה. לאבק יש משוררים משלו, היסטוריה משלו, וראיה משלו לגבי מי אבק ומי אדם. הוא הריבון במדינה שההם הקימו. לכן, למרות ששיערו שהעם היהודי ישמור טובה לאלו שגאלו אותו, הם מן הסתם לא ציפו שהטובה הזו תשאר הגמוניה ייצוגית מוחלטת גם אחרי 65 שנה. ואם ציפו, ציפו בטעות.
רוח קדים חלפה עלי רביעה אחרונה, אז שר לי בן חצרון או יפונה " לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" , אולי הרוח בלבלה אותי, אולי חום קדם, אך למיטב ידיעתי ספרד אינה במזרח.
איני יודע כמה עדכני לדבר בלשון זו של יהודים ערבים יהודים מזרח אירופיים ויהודים מערביים בימים אלה של בליל המוצאים וכבר מלאו עשריים שנים לעלייה המרכזית האחרונה, מרוסיה ומאתיופיה.
מתברר שעלינו לעדכן את ראש הממשלה, כי נראה שעברו עליו יותר מדי שנים בארה"ב, המנותקת, שליהודה הלוי (והרמב"ם כמוהו) אין דבר עם המדינה שקמה ב ה'תש"ח, אולי דווקא במדינות ערב יוכלו להעלותו על נס, כדוגמת מופת לבני מיעוטים שהשתלבו בחיי החברה והרוח של חברת הרוב תוך שמירת זהותם.
ולעניין דיומא ה'תשע"ג לא די שהיהודים הערביים מאבדים את חלקם בבניין האומה לטובת דמויות שאין להן כל קשר לקוממיות, אלא שהם נמצאים מיוצגים על ידיהן.
זו השעה לספר לכם את סיפורם של היהודים הערבים, אלה קיבלו את הייחוס "מזרחי" או "ספרדי" רק פה בישראל ולפני כן היו פשוט יהודים, אם נבקש לתרבות זו יצוג הרי שלא נמצא אותו במי שלא חיי כחלק מקבוצה זו או מעמד זה אלא רק במי שחי את החיים הללו.
אני מתקשה למצוא דמות "מופת" כזו, ואני מתפלא ששאר היהודים הערבים חושבים שניתן בכלל למצוא, הלא הייתה פה הדרה וזו כל המהות של היהודי הערבי, מודר, מופלה, מוזנח ונבער.
יהודים הערבים, איכן אנו כשחלקים בחברה האזרחית שלנו מתגלים נבערים ומודרים( בדואים, ערבי א"י), אמת אנו עסוקים בלחפש את דמות ה"מופת" שטרם קמה מההמעברות, השכונות והיום אלה כבר חפלות, חתונות וערוץ 24, כנראה שגם מבור תחתיות אפשר ליפול.
מעניין אותי רק מי לחש לבנג'י ניתאי שהיה משורר כזה יהודה הלוי ושהוא היה ערבי, אולי שכחו להסביר לו שספרדי באותם ימים זה בעצם ערבי?
יש לי הצעה מעשית שטר ועליו שתי דמויות נתחיל אולי בשטר עם שייקה אופיר והשוטר אזולאי אחד מזרחי אחד מהמזרח אבל של אירופה.
אולי הם שם בגולה סבלו כל כך עד שהמתיקו במרירות חייהם אלפי אותיות שהפכו לשירים הנקטפים כמו פירות מעצי פרי ?!
ידידי
אין כאן משורר לבן מכה משורר שחור.!!
אבל יש כאן עלבון וכאב בשם ולמען זכרם של הסבים וההורים שלנו שמהווים דוגמא ומופת .ורוצים להוביל את זכרם בכבוד .
ועכשיו זה הזמן להכניס לליבות ולליבת הלימודים פירות הבוסתן ספרדי ומהם ייצמחו לא רק שטרות כסף הנמחקים ברוחות הזמן אלא מטבעות זהב השוקלות פי כמה .
מקרה ראשון מארק אדלמן ,סגן מפקד גטו וארשה בונדיסט ובלתי ציוני
מתוך הויקיפדיה
""בקיץ 2007 יצאה לעיר לודז' שבפולין משלחת בני נוער מטעם סינמטק ירושלים, במטרה לצלם סרטים תיעודיים. אחד הסרטים שצולמו עסק במארק אדלמן, והתמקד בעובדה שהנערים הישראלים לא שמעו אודותיו מעולם כיוון שהוא אנטי-ציוני. במהלך הצילומים ביקרו חברי המשלחת בביתו של אדלמן וערכו ראיון עמו.
בשנת 1993 הגיעה משלחת מישראל לאירועים לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. כשנערכה רשימת הנואמים, ביקש נשיא פולין דאז, לך ולנסה, שמהצד הפולני ינאם אדם שהוא גיבור לאומי – מארק אדלמן, סגנו של מרדכי אנילביץ במרד. באי המשלחת שעמה נמנה ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, לחצו על כך שאדלמן לא יהיה בין הנואמים בטקס, רבין היה נבוך, אבל נכנע לאנשי המשלחת. ולנסה חסך לרבין את המבוכה וביטל את נאומו של אדלמן. ולנסה לא לגמרי ויתר וכשהגיע תורו להניח את זר נשיא פולין על האנדרטה, הוא ניגש אל אדלמן שהיה בקהל והזמין אותו להצטרף אליו.
אדלמן היה נשוי לאלינה מרגוליס-אדלמן, שנפטרה בשנת 2008, ולזוג נולדו בן ובת. מארק אדלמן נפטר ב-2 באוקטובר 2009 בפולין ונקבר בבית הקברות היהודי בוורשה. היה אחרון מפקדי מרד גטו ורשה ששרד.""
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%A7_%D7%90%D7%93%D7%9C%D7%9E%D7%9F
אמנון נבות על לאה גולדברג
מתוך האתר במחשבה שניה
""אמנון נבות על לאה גולדברג
העניין בלאה גולדברג היה מורכב ומסובך לאין שיעור – משום שהפואטיקה שלה ,כמעט מכל היבט, הייתה חיקוי לא משוכלל במיוחד של האקאמאיזם הרוסי (אנה אחמאטובה,אוסיפ מנדלשטאם).ההשוואה אינה פשוטה, ורוב התרגומים מרוסית של אחמאטובה ומנדלשטאם בעייתיים מאוד ;
לאה גולדברג העניקה לאקאמאיזם הרוסי חזות מצמצמת,ולא נמנעה גם מסימבוליקה שהיא בחינת "צלם בהיכל" בהקשר המשוכלל של האקאמאיזם,שעיקרו שקיפות של האובייקט השירי.
אלא הואיל ושום חוקר שעיניו בראשו לא יסתכן בהערכה מ ח ו ד ש ת
של שירת גולדברג (הוא יסתכן בבוזם הסוברני של עמיתיו ובזעם הקרוש של קוראיה שהגיעו הישר מן הפזמון אל קובץ השירון המודפס) – פעלה כאן מערכת עוקפת,שעסקה בעיקר בביוגראפיה שלה,במעמדה כמשוררת
בתוך יקום ג ב ר י,במאבקיה (המוצדקים) בנורמות התרגום השלונסקאיות,ביחסיה הלא מספקים עם גברים,ביחסיה עם אברהם בן יצחק ,אינטלקטואל מזהיר שמחצית מדבריו לא הבינה כלל,אם להאמין
למה שהיא עצמה ציטטה ממנו." ""
http://2nd-ops.com/esty/?p=72477
אין חיה כזאת
זה אף פעם לא באמת חיובי
מובן ש"לא מכירים/לא שמענו/ידענו" נוסח שרי רז, הוא תירוץ עלוב של מי שמזלזלים במזרחים וברגשותיהם. הבורים (עם או בלי מירכאות) מסוגה ממלאים את תפקידם בממסד הלבן – דחיקת המזרחים ככל האפשר לשוליים עד מחיקת קיומם התרבותי.
גם אמילי עמרוסי התבטאה לפני מספר ימים בעניין השטרות וצייצה בערך כך: "זאת גזענות לדרוש שיופיע לפחות מזרחי אחד על השטרות, מה לעשות שאין אנשי רוח מזרחים ראויים? ממש כשם שזה גזעני להצביע לאובמה, רק משום שהוא שחור…".
לעמרוסי ודומותיה יש תפקיד ברור בממסד התקשורתי של מדינת האשכנזים. אישה אחת, מתנחלת אחת, דתייה אחת ומזרחית אחת. כך, כמו הדנונים-חוטובלים בליכוד, במטבע אחד משלמים להסתרת כמה וכמה קיפוחים לרווחת האשכנזים הוותיקים. בדומה לתפקיד הבזוי של הצמד הפשיסטי-מזרחי בליכוד, גם עמרוסי מצדיקה בקנאות את המשך ההגמוניה האשכנזית בישראל – עוד סיבה טובה לממסד הלבן לטפח את הקריירה שלה.
אני בן חמישים.
ביסודי ובתיכון למדנו אך ורק את ביאליק וכל השירה והספרות של מזרח אירופה.
לצערי זו הייתה התודעה.
הואיל והמערב שולט במאה האחרונה והיהודים מאירופה נחשבים למערב
זאת המציאות כרגע.
הכל זמני .כמו שהקומוניזים נפל ככה הקפטליזים נושם את עשר שנותיו האחרונות.
המוהיקני האחרון נתניהו וכל שריו הלבנים גם הם בסוף שילטונם.
.ישראל תהפך לכל אזרחיה ואין צורך בפרצופים לבנים על השטרות
שנלקחו מכל עמליי שכר המינימום!!
אני מאחל לארז ביטון עוד הרבה שנות חיים ותרומה לתרבות העברית.
כל מה שמייצג ארז ביטון היה חש לא טוב , אם היו תוחמים אותו במסגרת של שטר מתרוצץ מכיס לכיס.
אך אני הייתי חש טוב , אם עולמו הרוחני השירי של ארז ביטון היה לפחות עוצר אדם אחד לנהל דיאלוג אם עולמו ןלהעשיר את עצמו, כאשר הוא יזדקק לשלוף שטר הנושא את דיוקנו
ולחברת הוועדה , שאני מתבייש להזכיר את שמה, אני כאשכנזי אומר לה , שהיא מכרה מרכולת של בורות ונתנה לה פומביות , המביישת אותה ואת מרכולתה.
ריף כהן הלחינה שיר של המשוררת ברכה סרי, והוא חלק מדיסק הבכורה של ריף.
בס"ד
בעקבות החלפת הדיוקנים על השטרות, הוחלט שבמקום פוליטיקאים שנפטרו, יונצחו על השטרות משוררים שנפטרו,
לאחר שהוחלט על ארבעה משוררים שיונצחו בשטרות, נשמעו קולות למה אין יוצא עדות המזרח שמונצח.
בעקבות הדיאלוג, החלטתי לכתוב שיר על הנושא הנ"ל.
שלחתי את השיר הנ"ל כהודעת טוקבק לאתר וואלה, ולאתר ערוץ שבע, וכן לעיתון ישראל היום.
בערוץ שבע פירסמו את השיר הנ"ל כטוקבק, בוואלה לא פרסמו, ובישראל היום, בנתיים לא, אולי בעתיד יפרסמו.
למה באתר וואלה לא בחרו לפרסם (בהודעת טוקבק) איני יודע, לעומת השטויות האחרות שהם פרסמו, אני לא מבין אותם.
אשמח מאוד אם תקראו את השיר הנ"ל, ותחוו דעה עליו
להלן השיר
הערכה כבוד וצדק / משה עמרני / יט אייר התשע"ג 29/04/2013
בימים חמים של אביב,
כשהכל כאן נמדד
בדיוקן על שטרות
אני מחפש ולא מוצא
את האמת שהולכת לאיבוד
בתוך הארנקים.
הערכה, כבוד, וצדק,
לא נמדדים בחפיסות של נייר.
הערכה, כבוד, וצדק,
אינם צומחים להם על העצים.
הערכה, כבוד, וצדק,
אינם נמצאים בדפים הלבנים.
באין הערכה, באין כבוד, ובאין צדק,
לפחות הכתב השחור נשאר.
משהעמרני
הצג הודעות משתמש
הצג פרופיל
בית > פורומים > דת ואמונה > אלמדרש > שיר : הערכה כבוד וצדק – בעקבות הדיוקנים החדשים על שטרות הכסף.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
אחיי המזרחים!
בואו נודה על האמת – האשכנזים טובים מאיתנו!
למזלי הרב אני נשואה לאשכנזי טהור ומנסה להתרחק ככל האפשר מהתרבות הפרימיטיבית בה גדלתי.
אין מקום למשוררים מזרחיים על שטרות הכסף.
איך אפשר בכלל להשוות בין לאה גולדברג לברכה צפירה?!
צפירה הייתה זמרת ואילו גולדברג משוררת .
אני מתביישת ב"אחים" ספרדיים שצועקים את בורותם.
אינני יודע אם כותבת תגובה זאת היא אכן ספרדייה כדבריה. אני יודע שדברים אלה משקפים בורות תהומית של מוכי תסביך נחיתות ועליבות שכלית. ה"הסבר" הגזעני על "עליונות" האשכנזים – ממש כמו ההסבר ה"מדעי" על עליונות הגזע הגרמני/ארי – תמיד היה משאבה של טיפשי הדור מכל העדות.
דמות הכסף : על השטרות החדשים | תנאי האפשר
ר' דוד בוזגלו, רצון הלוי, ויקי שירן וברכה סרי
לילות קראיוקי ב2 בלילה בפול ווליום
והשכנים יקפצו
תרבות נפלאה
היו משוררות מזרחיות נפלאות. אבל החברה הישראלית על כל צדדיה לא בשלה עדיין להכיר בקיומן.
השם של אחת המשוררות הללו – פרחה – הפך בישראל לכינוי גנאי המסמל בורות, רדידות וגסות המרוחק אלף שנות אור מתדמיתם של משוררים, בעלי הנפש העדינה. המיינסטרים הישראלי לא מסוגל להעלות על דעתו את דמותה של פרחה, המשוררת.
מנגד, שירתה של פרחה – מרירות על החיים תחת יד הישמעאלי ותפילה להתקבצות האומה בהר הגלילי – היא לא משהו שהפעילים המזרחיסטים מסוגלים להכיל. הם שקועים בתבניות מוזרות ואנכרוניסטיות שהומצאו בישראל בשנות ה-70 וה-80 ונכפו על ההיסטוריוגרפיה של היהודים בארצות האסלאם. שירתה של פרחה מנפצת את אותן תבניות.
כך קרה שמשוררת בדמותה נפלה לה בין הכסאות, ושמה אבד ואובד בתהומות הנשיה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%90_%D7%91%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3
שרה תנאי הלוי כתבה והלחינה שירי ילדים כמו ליצן קטן שלי ובאנו חושך לגרש מי לא גדל על השירים האלה שיצביע