עובדים, מעסיקים וההכנסה הלאומית

לכבוד 1 במאי משרטטים חוקרי מרכז אדוה את מצבם העגום של עובדים במדינת ישראל: הון שהיה שלהם עבר לידיים אחרות ומרביתם משתכרים שכר נמוך. עכשיו יותר ברור איפה הכסף. דו"ח לשנת 2012
שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ואריאן אופיר

בשנת 2012 ניכרו בישראל השפעות המשבר הכלכלי המתמשך באירופה, יעד הייצוא השני בגודלו של ישראל. שיעור הצמיחה – 3.1% – היה נמוך מזה של 2011 – 4.6%, ומזה של 2010 – 5.0%. זהו אמנם שיעור צמיחה גבוה מן הממוצע בארצות המפותחות – 1.3%, אלא שבארצות אלו התמ"ג לנפש גבוה יותר ואם חפצה ישראל להשתוות אליהן, עליה לצמוח בשיעור גבוה יותר.

מבחינת העובדים, שתי הבשורות החיוביות ביותר היו, גידול בתעסוקה וירידה מתמשכת באבטלה, שעמדה ב-2012 על שיעור של 6.9%. עם זאת, במבט על פני כל העשור האחרון, מתברר שהוא היה טוב למעסיקים הרבה יותר מאשר לעובדים. אמנם, במהלך המשבר שפתח את העשור הקודם (פקיעת בועת ההיי טק והאינתיפאדה השנייה), חלקם בהכנסה הלאומית ירד מ-12% ב-2000 ל-8% ב-2002. אלא שבשנים 2004-2003 חזר חלקם של המעסיקים כמעט לרמתו הקודמת. יתרה מזאת, מכאן ואילך הוא המשיך לגדול וב-2012 הוא עמד על 15% – השיעור הגבוה ביותר בעשור הנוכחי.

עבור העובדים, העשור הנוכחי היה פחות טוב: ב-2002 עמד חלקם על 67%, בעוד שמאז שנת 2005 הוא עומד על 63%-62%, למעט כאמור ב-2008, השנה בה פרץ המשבר הפיננסי העולמי. גם כאשר מדובר בתנודות של אחוזים בודדים, הסכומים הם משמעותיים. ב-2012 לדוגמא, עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על 788 מיליארד ₪. אחוז אחד מזה היה 7.88 מיליארד ₪. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2012 על 67%, כפי שהיה בשנת 2002 (ולא על 62%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים ב-2012, כקבוצה, 39.4 מיליארד ₪ נוספים. אם נחלק את הסכום הזה בהיקף הכולל של כוח העבודה בישראל ב-2012 – כ-3.606 מיליון (לא כולל עובדים לא ישראלים, שכאמור מייצרים הכנסה לאומית של ארצותיהם השונות; משנת 2012 המספר כולל חיילים בצבא קבע וסדיר) – נמצא, כי באותה שנה עשויים היו כל עובד ועובדת לקבל בממוצע, תוספת של 10,924 ₪ או כ-910 ₪ לחודש.

דרך נוספת להמחיש את העובדה שהעשור האחרון היה טוב למעסיקים ופחות טוב לעובדים היא, להשוות בין שיעור הגידול בהכנסה הלאומית ובין שיעור הגידול בהכנסתם של המעסיקים והעובדים: בין 2002 ל-2012 גדלה ההכנסה הלאומית ב-46% (מ-541,032 מיליון ש"ח ל-788,074 מיליון ₪, במחירי 2012), אך בעוד שהכנסת העובדים גדלה ב-35%, הכנסת המעסיקים גדלה ב-%160 לערך.

רוב החלק הנותר כ-17% (ב-2012) – הוא מסים המשולמים למדינה. ב-2002 חלק המדינה בהכנסות הלאומיות עמד על 19%.

חלוקת ההכנסה הלאומית 2012-2002

התמונה המצטיירת מהנתונים הנ"ל אינה מבשרת טובות למשק ולחברה בישראל. היא מעידה על היחלשות מתמשכת של כוח המיקוח של העובדים והעובדות בישראל. הרווח שגורפים המעסיקים כיום עלול להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים, יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח.

ישראל וארצות ה-OECD

הירידה בחלקם של העובדים בהכנסה הלאומית אינה ייחודית לישראל. לפי הדו"ח האחרון של ארגון ה-OECD, בין שנות ה-1990 הראשונות לשנות ה-2000 המאוחרות, חלקם של העובדים (השכירים) בהכנסה הלאומית של הארצות החברות בארגון ירד בממוצע, מ66.1% ל-61.7%. בארצות אירופה, הירידה נבלמה מעט במהלך משבר החובות הנוכחי.

ברוב הארצות, הירידה החלה באמצע שנות ה-1970. בכמחצית הארצות שעבורן יש נתונים נמצא כי חלקם בהכנסה הלאומית של העובדים הצטמק בכ-10% בממוצע.

ירידה זו לא היתה אחידה בקרב כל קבוצות העובדים. בארצות ה-OECD עבורן יש נתונים, חלקו של המאון העליון של העובדים בעוגת הכנסה הלאומית גדל בממוצע מ-6.7% באמצעות שנות ה-1970 ל-10.3% באמצעות שנות ה-2000.לעומת זאת, חלקם של בעלי ההכנסות הנמוכות התכווץ. יש לציין כי בחישוב חלקו של המאון העליון בולט הגידול בהכנסות של מאון זה משכר – עדות, בין השאר, לקפיצה שנרשמה בעשורים האחרונים בתיגמול המנהלים הבכירים של התאגידים הגדולים בארצות המערב, כולל ישראל.

חוקרי ה-OECD מצאו כי כאשר מנכים את הכנסותיהם של אנשי המאון העליון מכלל הכנסות העובדים, הירידה בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית נהיית תלולה עוד יותר.

הדו"ח של ארגון ה-OECD מונה מספר סיבות לידירה בחלקם של העובדים בהכנסה הלאומית: פיתוחים טכנולוגיים שאיפשרו העלאה של הפריון ובו בזמן ייתרו העסקה של חלק מן העובדים;עלייה בכוח המיקוח של המעסיקים עקב תהליכי הגלובליזציה, המאפשרים לשנע קווי-ייצור מארץ לארץ;הפרטה של תאגידים ממשלתיים;היחלשות האיגודים המקצועיים והצטמקות שורותיהם.

האם זה צריך להדאיג את הממשלות? עקרונית, ירידה בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסות הלאומית אינה מלמדת בהכרח על ירידה בשכרם, שכן אם הדבר מתרחש תוך כדי צמיחה משמעותית, רמת החיים של העובדים אינה חייבת להיפגע. אלא שקיימות ראיות רבות לכך שהירידה בחלקם של כלל העובדים בהכנסה הלאומית היתה מלווה בהקצנת האי שוויון בכל ארץ ואפילו בתוך כל ענף כלכלי: הירידה בחלקם של העובדים משתקפת בעיקר בירידה בחלקם של בעלי ההכנסות הנמוכות, בעוד שחלקו של המאון העליון דווקא גדל בתקופה הנדונה.

חוקרי ה-OECD מזהירים שהגידול באי שוויון – הצטמקות חלקם בעוגת ההכנסה הלאומית של בעלי ההכנסות הנמוכות במקביל לגידול חלקו של המאון העליון – טומן בחובו סכנה ללכידות החברתית וגם סכנה כלכלית: של ירידה בביקושים המקומיים עקב ירידה בכוח הקנייה של חלק גדול מן העובדים.

שכר גבוה, שכר נמוך

הנתון העיקרי על השכר בישראל המדוווח באופן סדיר באמצעי התקשורת הוא השכר הממוצע במשק. זהו נתון המתפרסם באופן שוטף, אחת לחודש, על ידי הלמ"ס. השכר הממוצע נחשב לנתון המסמן את מצב המשק ואת רמת החיים: כאשר הוא יורד נתפס הדבר כסימן להאטה כלכלית ולירידה ברמת החיים של האוכלוסייה; כאשר הוא עולה נתפס הדבר כסימן לצמיחה ולעלייה ברמת החיים.

אילו היה השכר הממוצע במשק עולה כתוצאה מעלייה בו-זמנית בשכרם של כל השכירים או של רובם, הוא אכן היה מצביע על עלייה כללית ברמת החיים. אלא שהשכר הממוצע עשוי לעלות גם כאשר שכרם של 99% מהשכירים עולה מעט, או שאינו עולה כלל – אבל שכרם של מיעוט קטן של שכירים – למשל, המאון העליון – גדל מאוד. זה אכן מה שקרה בישראל בעשור האחרון: בעוד שהשכר של רוב השכירים כמעט ולא השתנה, שכרם של מנהלי התאגידים הגדולים במשק גדל בממוצע פי 2.7. אמנם מדובר בקבוצה קטנה מאוד – אלא ששכר כל אחד מחבריה עשוי להגיע למאות אלפי שקלים בחודש, ודי בכך כדי להעלות את הממוצע הארצי.

מכל הבחינות הללו, השכר החציוני במשק מייצג טוב יותר את ההכנסה ואת רמת החיים של רוב הישראלים. טוב היה אילו הלמ"ס ואמצעי התקשורת היו מדווחים באופן סדיר על השכר החציוני במקום על השכר הממוצע, או אילו דיווחו על שני הנתונים זה לצד זה.

מהו השכר החציוני? הבה נדמיין מצב בו אנו מעמידים את כל העובדות והעובדים במשק בשורה אחת, לפי גובה השכר שלהם: בקצה האחד של השורה נציב את העובד/ת בעל/ת השכר הגבוה ביותר, בקצה השני את העובד/ת בעל/ת השכר הנמוך ביותר. השכר החציוני הינו השכר של העובד או העובדת הנמצאים בדיוק באמצע השורה. אזי, מחצית מהעומדים בשורה מרוויחים יותר מהחציון ומחצית פחות ממנו.

המוסד לביטוח לאומי ומינהל הכנסות המדינה מפרסמים הן את הממוצע והן את החציון. אך הלמ"ס אינה מפרסמת נתונים על שכר חציוני וגם לא על הכנסה חציונית. חוקרים המעוניינים בכך יכולים לחשב זאת בעצמם – כך נהגנו אנו.

החציון מייצג טוב יותר מן הממוצע את התפלגות השכר במשק וזאת מן הטעמים הבאים:

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי המעודכנים ביותר, לשנת 2010, 60% מן השכירים השתכרו לא יותר מ-75% השכר הממוצע.

על פי נתונים שעיבדנו מתוך סקר הכנסות של הלמ"ס לשנת 2011, מספר השכירים שהכנסתם (ברוטו) מצויה בטווח שבין 85% לבין 115% מן ההכנסה החציונית לשכיר, גבוה ממספר השכירים שהכנסתם מצויה בטווח דומה סביב ההכנסה הממוצעת. כלומר, מספר השכירים ששכרם נע סביב ההכנסה החציונית גדול מזה של שכירים שהכנסתם נעה סביב ההכנסה הממוצעת.

השכר החציוני נמוך באופן משמעותי מן השכר הממוצע. התרשים שלהלן מציג את תנודות השכר החציוני והממוצע בין השנים 2000 – 2010. בעוד השכר הממוצע נע בין 9,350 ₪ בשנת 2000 ל- 9,484 ₪ בשנת 2010 (במחירי 2012), השכר של מחצית מהשכירים במשק נע באותן שנים רק בין 5,588 ₪ ל- 5,806 ₪.

שכר ממוצע ושכר חציוני

בכל הענפים, רוב העובדות/ים מקבלות/ים שכר נמוך

כאשר הלמ"ס מפרסמת, אחת לחודש, את השכר הממוצע במשק, התקשורת אוהבת להתמקד במספר ענפים ובראשם ענף החשמל, שבהם השכר הממוצע הוא גבוה.

אלא שהנתון הממוצע עבור כל אחד מענפי המשק מסתיר בדרך כלל שתי עובדות:

א. החלוקה הפנימית בתוך כל ענף היא מאוד לא שוויונית;

ב. בכל הענפים, ללא יוצא מן הכלל, חלק גדול מהעובדים והעובדות משתכר שכר נמוך. גם בענפים שבהם השכר הממוצע הוא גבוה, רק מיעוט קטן מקבל שכר גבוה: אלא ששכרו של מיעוט זה כה גבוה עד שהוא מעלה את השכר הממוצע בענף, גם כשהרוב מקבל שכר נמוך. מבחינה זאת, טוב היה לו פירסם הלמ"ס את השכר החציוני בכל ענף. ב-2010, שיעור המשתכרים יותר מהשכר הממוצע לשכיר עמד על 27.5%. השיעור היה גבוה יותר בענפי התעשייה, התחבורה, הבנקאות, השירותים העסקיים והשירותים הציבוריים; לעומת זאת, בענפי המסחר, שירותי אירוח ואוכל ושירותים אחרים (שירותים אישיים וחברתיים, שירותים למשק הבית על ידי פרטים, ארגונים וגופים חוץ מדינתיים) – הוא עמד על 15% בממוצע. בענפי התעשייה והבנקאות והשירותים העסקיים נרשם השיעור הגבוה ביותר של משתכרים שלוש פעמים השכר הממוצע לשכיר ומעלה – 6.5% ו-5.8%, בהתאמה. השיעור הנמוך ביותר, 0.8%, נרשם בענף החקלאות.

ועוד נתונים בולטים:

בכל העשור האחרון, השכר החציוני לשכיר לא עלה על 63% מהשכר הממוצע לשכיר. ב-2010, כאשר השכר הממוצע (במחירי 2012) עמד על 9,484 ש"ח, השכר החציוני עמד על 5,806 ש"ח.

השתתפותם של התעשיינים הישראליים במימון התנאים הסוציאליים של עובדיהם נמוכה מזו של רוב הארצות המפותחות.

עם מקבלי השכר הנמוך נמנו 34.7% מהנשים, 34.3% מן הערבים, 34% חסרי תעודת בגרות ו-26.8% מן העולים ממדינות חבר העמים.ב-2012, התגמול הממוצע של מנכ"לים בתאגידי "תל אביב 100" ירדה, יחסית ל-2012; הירידה נרשמה בעיקר בבונוסים ולא בשכר עצמו.

לקריאת הדו"ח המלא

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. עמית

      מול העלייה של כ 6% בשכר החציוני במהלך העשור 2000-2010 , חסרים לי נתוני עליית המחירים באותה תקופה. אם נשער כי האינפלציה הייתה במהלך עשור זה 20% בקירוב, אז ברור כי רמת החיים של רוב האוכלוסייה, ושל רוב העובדים בפרט, ירדה במהלך העשור.

      1. נגה תדמר

        היי, לא שמת לב כי הנתונים הם במחירים קבועים (2012). משמע, זה כבר בנטרול השפעת האנפלציה. ועוד דבר, אם השכר הריאלי הממוצע נשאר כמעט ללא שינוי, אז חלקו ה י ח ס י בתמ"ג (שהוא עצמו עלה בתקופה הנסקרת בגרף) י ר ד – וזה מדד להרעת מצבם של השכירים .

    2. עמית אחר

      הבעיה של כל נתוני השכר של הלמ"ס היא שהם מערבבים בין כל מיני קבוצות עם מעט מאוד קשר בין אחת לשניה ומזה עושים ממוצע או חציוני, ובסוף מקבלים ממוצע או חציוני שלא מייצג אף אחד. זה לא נכון להגיד שנתון השכר הממוצע מוטה כלפי מעלה, לא פחות מזה הוא מוטה כלפי מטה וכך גם השכר החציוני.

      כך למשל יש במשק מאות אלפי צעירים וסטודנטים. כל אותם צעירים וסטודנטים משתכרים בשכר נמוך מאוד ומשרות חלקיות כך שבסך הכל רובם הגדול מרוויח פחות מ-4500 ש"ח בחודש. ככל שמצבו של המשק יותר טוב כך יותר צעירים ימצאו עבודה וכך יהיו יותר משתכרים בשכר אולטרא-נמוך. אם כן למעשה יש פה מתאם שלילי בין המצב של המשק ושל האזרחים לבין נתון ה"שכר הממוצע"\"החציוני" של הלמ"ס.

      השכר הנמוך של קבוצת הצעירים והסטודנטים נובעת מהשלב שלהם בחיים ומהבחירה שלהם בלימודים. להשוות בין הקבוצה הזו לבין קבוצת ראשי המשפחה בשיא הקריירה שלהם ולעשות ביניהם שכר ממוצע משותף ולהגיד שזה מייצג את השכיר הממוצע במשק זה דיי מגוחך.