שומרי החוק מהבויז קלאב

כשזה נוגע לנשים, ההבחנה בין משפט שדה למשפט הוגן מתגלה כבעייתית. ההליך ההוגן הפורמלי נחשף פעמים רבות כמוטה נגד נשים, ומשפט שדה? זה מה שנעשה לנשים בבתי המשפט, במשטרה, בעבודה, ברחוב ובחברה בכלל, כשהן מעיזות להתלונן. טל רובין בעקבות פרשת עמנואל רוזן
טל רובין

כל פעם שמתפוצצת (עוד) פרשה של אונס או הטרדה סדרתית שביצע איש ציבור או ידוען כלשהו, מתגייסים כל החבר'ה מהבויז קלאב ומחליטים להתפנות רגע מלשרוק לבחורות בכדי להפוך למשפטנים שומרי לשון החוק וזכויות האדם: "למה מוציאים אותו להורג לפני משפט?" "שקודם יתלוננו באופן רשמי במשטרה!" (ראו למשל כאן, כאן, כאן או כאן).

הזכות למשפט הוגן, או הזכות להליך הוגן, היא זכות יסוד חשובה. כשאומרים שלמישהו נעשה משפט שדה מתכוונים שנשללה ממנו הזכות להישפט באופן הוגן ולא מוטה, או שגורלו נחרץ טרם ניתנה לו הזכות להוכיח את חפותו; ואכן, אלו הם חלק מהעקרונות שבבסיס הזכות להליך הוגן. אבל כשזה נוגע לנשים, כמו גם לקבוצות נרדפות ומדוכאות אחרות בחברה, ההבחנה בין משפט שדה למשפט הוגן מתגלה לא רק כשגויה, אלא שגם מתקיים כמעט קשר הפוך בין שני המושגים למשמעותם: ההליך ההוגן הפורמלי נחשף פעמים רבות כמוטה נגד נשים, לכוד בסבך סטריאוטיפים שוביניסטיים ודעות קדומות, והזעקה הציבורית/חברתית מתגלה ככלי אפקטיבי וחשוב לאור כשלונו של מושג הצדק היבש. אם הטיה מובנית היא מאפיין מרכזי של משפטי שדה, אז ככלל, משפט שדה זה מה שנעשה לנשים בין כותלי בית המשפט, בתחנות המשטרה, במקום העבודה, ברחוב, ובחברה בכלל, כשהן מעיזות להתלונן.

ספר חשוב שמעיד על כך הוא "סיפורי אונס בבית המשפט" מאת ד"ר עירית נגבי. ניתוח שיטתי של מאות פסקי דין חושף כיצד תפיסות שוביניסטיות וסקסיסטיות של שופטים/ות בנוגע למיניותן של נשים ומקומן במרחב הציבורי ובחברה עושות את דרכן לפסיקה במשפטי אונס. בית המשפט משחזר תפיסות פטריארכליות כשהוא מבחין שוב ושוב בין נשים "הגונות" הראויות להגנה, לאלו ה"מופקרות" שלכאורה מביאות את האונס על עצמן. כך למשל, נשים שיוצאות לבילוי לבדן זוכות להרמת גבה אוטומטית. באחד מפסקי הדין המוצגים בספר, מתאר השופט יעקב קדמי את התנהגותה של נפגעת שסירבה לקיים יחסי מין לאחר שעלתה לביתו של גבר איתו יצאה לבילוי כ"תמוהה", ואת הנאשם כמי שבסך הכל "הקדים את המאוחר" כשכפה עצמו על הנפגעת.

אבל למה לנבור בפסקי דין בחיפוש אחר סקסיזם בבית המשפט? רק לפני כשבועיים אמר השופט שלמה אטינגר-נחשון לתובעת במהלך דיון בבית המשפט לתעבורה: "אני רואה שז' את מוצאת מהר", ובמקרים אחרים הטריח בקלדנית: "אני לא אוהב שנשים עונות לי" ו"שבי במקום שלך. את לא תדברי עכשיו. אני רוצה שתסתמי את הפה שלך. מילה לא להוציא מהפה, אני מתחיל להתרגז". העובדה שמי שמתבטא באופן שגור בצורה מיזוגנית ומבזה יכול לכהן כשופט זמן רב לפני שהדבר נחשף לעין הציבור, מעידה גם היא על כך שאולמות בתי המשפט אינם זירה ידידותית לנשים (בינתיים, הוא פרש מתפקידו).

הטיות נגד נשים שכיחות גם בפסקי דין במקרים של הטרדות מיניות. בפוסט מומלץ, ד"ר אורית קמיר מנסה להסביר איך קורה שבית המשפט קובע שלא התקיימה הטרדה מינית במקרה בו מעסיק אמר לעובדת "אני אאנוס אותך". לפי גרסת המעסיק הוא "בסך הכל" התכוון שהוא יכריח את העובדת לעבוד ביעילות. נשמע מופרך? יכול להיות, אבל כששופט מטרידן מיתמם ש"בסך הכל התכוונתי לאות השביעית בשפה העברית", אולי לא ניתן לצפות מבית המשפט לדחות טיעון לפיו "אני אאנוס אותך" הוא ביטוי מקובל.

בעבור נשים רבות, גם ההליך הראשוני של הגשת תלונה במשטרה מתנהל כמשפט שדה. אפשר להיזכר, למשל, במקרה שבו מוקדנית של המשטרה השיבה למתלוננת שהתקשרה מדירתו של האנס: "את לא נשמעת כמו מי שאונסים או הורגים אותה". לא חסרים מקרים בהם חוקרים במשטרה הטרידו מתלוננות שהגיעו להגיש תלונה, והיקף עבריינות המין במשטרת ישראל עצמה מעורר שאלות קשות לגבי יכולתו של מוסד זה להגן על נשים.

כל זאת לא מפריע למתרעמים בפרשת רוזן לטעון שעד שהנשים שהוטרדו לא "יתלוננו כמו שצריך, באופן מסודר", ראוי להשאיר את הפרשה מחוץ לעין התקשורת והשיח הציבורי. נראה שכאשר זה נוגע לנשים ולאלימות (בין אם ישירה או נרמזת) המופנית כלפיהן, מרחב הפעולה הלגיטימי שלהן מוגבל לתחומה של תחנת המשטרה. זאת, על אף שהחוק למניעת הטרדות מיניות כלל לא מחייב הגשת תלונה במשטרה.

הדרישה להשתיק את השיח הציבורי/תקשורתי ולהשאיר את העניין לטיפול "הגופים המקצועים", כל מקרה לגופו, היא לא מפתיעה. אחרי ככלות הכל תמיד ניסו להסביר לנו שדיכוי נשים על כל צורותיו הוא בעיה פרטית של נשים, ולא תופעה חברתית רחבה שמקורה בהפעלה של אלימות וכוח, פיזי, כלכלי, סמכותי, או סימבולי, על ידי גברים. ובכל מקרה, הרי שיריעת החוק קצרה מלהכיל את טבען והיקפן של ההטרדות והסקסיזם אליהם נשים נאלצות להיחשף מדי יום. המסקנה המתבקשת לדידם של שומרי החוק מהבויז קלאב היא שגברים יכולים להטריד נשים ככל העולה על רוחם, כל עוד מעשיהם לא נכנסים למשבצת העבירה הפלילית, ועל נשים להשלים עם כך ולשתוק.

בניגוד לדימוי הרווח בימים האחרונים לפיו נשים מחומשות בכלי התקשורת כשהן יוצאות נגד מטרידנים ואנסים, נשים משלמות מחירים כבדים כשהן בוחרות להתלונן. צריך לזכור שהן-הן אלו שלרוב מוצגות במדיה כלא אמינות, מופקרות או פתייניות. הן גם אלו שנאלצות לשקול את הצורך להתלונן אל מול סיכון עתידן, יכולות הקידום שלהן בתחום, אובדן קשרים חברתיים ומשפחתיים, וחשיפה ללחצים ואיומים שונים. לפי נתוני משטרת ישראל, אחוז תלונות הסרק בדיווחים על הטרדות מיניות זהה ואף נמוך מאחוז תלונות השווא בכל עבירה אחרת ועומד על 1%-3% בלבד. אף על פי כן, שבה ועולה הטענה כנגד אמינותן של המתלוננות. הסיבה לכך היא שבחברה הנשלטת על ידי עודף כח ופריבילגיה גברית, נשים עדיין נשפטות מראש ובחומרה.

ההתעקשות לצמצום דרכי הפעולה של נשים והניסיון להשתיקן תחת אמתלות פרוצדורליות (מה גם ששגויות) ותוך התחבאות מאחורי קריאות "משפט הוגן" לנאשם, במקרה הזה איש תקשורת מוכר, רק מוכיחה שוב כי הרעיון לפיו אדם חף מפשע עד שנמצא אשם הוא עקרון שנשים למרבה הצער לא זוכות לחסותו.

הכותבת היא אקטיביסטית פמיניסטית וסטודנטית לתואר שני במשפטים באוניברסיטת לונדון

לקריאה נוספת:

מלים שמדברות את הטאבו | מיכל אביעד

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור BDS

    בנושא ההתנכלות לנפגעות תקיפה מינית בבית המשפט,מומלץ מאד לקרוא את רשימתה של טל שניידר – "הטרדה על דוכן העדים, אודליה כרמון" http://blogs.haaretz.co.il/talschneider/864/
    כתבת תחקיר מצויינת על המוטרדות במקום העבודה מומלץ לראות ב"מבט שני", ערוץ1, היום, 1 במאי.

    ככל שבוחנים לעומקה את ההתנכלות המשפטית המתנהלת בבית המשפט עצמו, את מלחמת ההתשה שמנהלת הפרליקטות נגד המתלוננות, את חקירות המשטרה העוינות, אין לתמוה כי רבות מהנאנסות מדווחות על תחושת אונס שני במקרה שבחרו להתלונן.

    כתב אישום ציבורי חמור יש להגיש לא רק נגד בתי המשפט והפרקליטות המקיימים, ע"פ הבנתם, את לשון החוק, אלא נגד מערכת החוקים כולה בכל הנוגע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. גם השופטים ואנשי הפרליקטות – ממלאי פקודות למעשה – משולים לאלה שיודעים ושותקים.
    הדרישה אינה צריכה להיות צדק מבית המשפט. הדרישה חיבת להיות בית משפט שיוכל לעשות צדק.

    דבר נוסף. בכל הדיווחים בכלי התקשורת בעניינו של עמנואל רוזן מדברות הכותבות אך ורק על הטרדות, לא על אונס שתואר בכתבה הראשונה שדיווחה. בכתבה זו יש תיאור מדוייק של אונס, גם ע"פ החוקים הקיימים: "הוא חתר כל הזמן למגע ושוב ושוב אמרתי לו שאני לא רוצה. באיזשהו שלב פשוט הפסקתי להגיד לא. אמרתי לעצמי תשכבי בשקט וזה ייגמר. גם תוך כדי שקיימנו יחסי מין המשכתי להגיד לא, אני לא רוצה, והוא המשיך. אחרי שתי דקות זה פשוט נגמר".
    http://www.haaretz.co.il/news/.premium-1.2004732 (חוסר אחריות ציבורית ומוסרית להגביל את הקריאה ע"י דרישה לתשלום).

    זהו תיאור אונס! גם במהלך קיום יחסי מין, נניח אפילו בהסכמה מלאה, כשא' (המדווחת) אמרה שהיא לא רוצה והוא המשיך, זהו אונס. תמוה כי עניין זה כלל לא עולה לדיון.

    1. דרור BDS

      השופט ס' ג'ובראן:

      1. ראובן ולאה קיימו ביניהם יחסי אישות בהסכמה. בשלב מסוים תוך כדי קיום היחסים, חזרה בה לאה מהסכמתה מסיבה כלשהי ויידעה את ראובן על כך. ראובן לא שעה לדרישתה והמשיך בקיום היחסים, חרף התנגדותה של לאה. האם יורשע ראובן באינוס, על אף תחילתם המוסכמת של היחסים? זוהי השאלה המרכזית העולה בפרשה שבפנינו.
      http://elyon1.court.gov.il/Files/05/510/079/h04/05079510.h04.HTM

  2. סמולן

    נתחיל בהתחלה. הסיפור על האיש שאמר "אני אאנוס אותך" לעובדת ויצא זכאי נשמע מוזר כל כך, עד שהלכתי לבדוק אותו. הנה פסק הדין: http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=7935.

    המציאות הספציפית הזו מסובכת הרבה יותר מהפרשנות שלה פה בפוסט, וגם בפוסט של קמיר. בית המשפט קבע באופן מוחלט כי מדובר בשקרנית לא נבונה במיוחד, שכיזבה כמעט בכל טענותיה כלפי המנהל שלה. הטענה היחידה שלא הוכחה ככזב מוחלט היא זו שבה אמרה שהוא (א) צבט בישבנה, (ב) לחש באוזנה "אני אאנוס אותך", באולם הייצור ובנוכחות עובדות אחרות. החלק הראשון הופרך, כלומר הודגם כשקר. החלק השני התקבל.

    באופן מעניין, החלק השני מסתמך רק על עדות נוספת אחת, זו של המנהל עצמו. הוא היה יכול להכחיש אותו (שהרי גם היא אמרה שלחש את האמירה באוזנה, ושמדובר באמירה חריגה, כלומר לא כזו שאפשר היה להדגים שהוא נוטה לומר). במקום זאת, הוא בחר להעיד בשבועה שאכן אמר את המשפט הזה, אבל התכוון לכך שיגרום לה לעבוד. ביסודו של דבר, היא שקרנית שיטתית והוא אומר אמת קיצוני.

    התיאור המלבב הזה מופיע בפוסט לא בהקשר של ביקורת ההחלטה השיפוטית כמו אצל קמיר, אלא בהקשר של אמירת אמת ושקר בתביעות להטרדה מינית. ובכן, אפילו אם החלטת השופטת במקרה הזה תמוהה ואולי יותר מדי אמפתית לגבר, קשה להתחמק מהעובדה שבמקרה הזה הגבר הנתבע אמר אמת גם כשהזיקה לו, ואילו האישה המתלוננת שיקרה ללא הרף.

    הנמשל המטריד: אם המצב עם עמנואל רוזן דומה למקרה המבחן הזה בפוסט, אז לפחות רוב מה שנאמר עליו הם שקרים מכוונים ומתוכננים. לא בטוח שזו היתה הכוונה בפוסט. אני מקווה שפרטי המקרה הנוכחי נבדקו יותר טוב.

    1. אפרת

      אווירת העבודה, בה מנהל רואה את המשפט "אני אאנוס אותך" כלגיטימי – זו בדיוק הבעיה שהוצגה בפוסט. כדי שלא תתקיים השלכה מהמקרה הספציפי כלפי כל תלונות בנוגע להטרדה מינית, נכתב בפוסט גם שאחוז "תלונות הסרק בדיווחים על הטרדות מיניות זהה ואף נמוך מאחוז תלונות השווא בכל עבירה אחרת ועומד על 1%-3% בלבד". כלומר, על מנת שאני ארגיש כסובייקט יצרני ולא כאובייקט מיני במקום העבודה שלי, כמו גם נשים אחרות, נדרשים שינויים מהותיים ביחסי הכח ובנורמות ההתנהגותיות. כל עוד מעסיק שקורא לעובדת שלו "כוסית" יוצא זכאי וכדו', הדרך היחידה שלי כנגד האווירה הזו – היא פשוט לצעוק ולהביע סולידריות כלפי נשים שעוברות את אותה חוויה מפלה (כמובן, תוך ניסיון לשנות את התמודדות המערכת עם מצבים כאלו).

      1. סמולן

        1. כנראה שגם את לא קראת את פסק הדין שקישרתי אליו. בשום מקום לא נאמר שהמנהל חשב שהאמירה שלו לגיטימית. נראה שהיא חד פעמית. לכן, בלי קשר ללגיטימיות של האמירה, המקרה הזה לא רק שמציג אשה שקרנית שיטתית וגבר דובר אמת ויהיה מה שיהיה, אלא גם לא מבטא בשום צורה אווירת הטרדה נפוצה במפעל.

        2. למעשה, הודגם בפסק הדין כי החפצת נשים אכן התקיימה במפעל, אבל היא לא התבצעה על ידי המנהל אלא על ידי אחת מהעובדות, שאספה כתחביב כרטיסי ביקור של נערות ליווי והציבה אותם על שולחנה. היות וההחפצה והתמיכה בניצול המיני בוצעו על ידי אישה, אף אחת לא הרימה גבה בעניין זה: לא השופטת, לא קמיר, לא כותבת הפוסט וגם לא את. מוזר, כי במקרה שכן קראת את פסק הדין, בוודאי שמת לב שכרטיסי הביקור האלו הם הביטוי היחיד לאוירה מחפיצה וכו' במפעל. כלומר, הם החלק היחיד בסיפור שבכלל מתכתב עם התגובה שלך, והוא בוצע על ידי נשים.

        3. יש משהו מוזר במקרה הזה. נהוג בפמיניזם ובכלל לטעון, וזה גם די משכנע, שאונס אינו מין. חוץ מזה נטען, וזה לפעמים יוצא פחות משכנע, שהלא-מין הנדון הוא ביטוי אלים של היררכיה פטריארכלית, שמבוצע כדי לשמור את הנשים במקומן. עכשיו, שימי נא אל ליבך את העניין המוזר: אם זה אונס, אז איום באונס הוא איום בהפעלה של הסנקציה הזו, וכמו האונס הוא כלי בהיררכיה הפטריארכלית. עד כאן יש, נכון ? ובכן, במקרה הזה, מדובר בגרסת ההגנה. זה בדיוק מה שהמנהל אמר ושהשופטת קיבלה. רק שהרקע היה לגיטימי, לפחות משפטית. באולם הייצור אכן היתה היררכיה, ובראשה אכן עמד גבר. ולגבר הזה היתה עובדת שהוא לא היה מרוצה ממנה כעובדת, ולפי פסק הדין נראה שזו מחשבה סבירה מאד. ואז, לשיטתו, הוא אמר לה "אני אאנוס אותך", תוך שהוא מתכוון לטענתו שהוא יכפה עליה להשתלב היטב בהיררכיית הייצור שתחת ניהולו. זו קריאה פמיניסטית לעילא. מנגד, קמיר, כותבת הפוסט וגם את, נוקטות בפרשנות לפיה אונס הוא סוג של מין, רק בכפיה. הידד לעקביות.

        4. בואי נסכם: היה לנו מנהל אחד, שלכל הדעות אינו מטריד מיני סדרתי (גם לא במובנים מתונים), שפלט בזעם אמירה שנשמעה רק על ידי העובדת שלו. הוא הצטער עליה, אבל העיד על קיומה ובמשתמע היה מוכן לתת עליה את הדין. בסיפור שלך, הוא הנבל.
        היתה לנו עובדת גרועה, מרושעת ושקרנית, כולל לבית המשפט ובבית המשפט, שהעלילה עליו סדרה ארוכה של עלילות. היא הגיבורה: שלך, של כותבת הפוסט, של קמיר. מדוע אני חושב שהיא הגיבורה שלכן? כי אתם משתמשות בה כמודל לתיאור האישה הסטנדרטית, ומזהות את עצמכן איתה.
        היתה לנו שופטת שלא פעלה בהתאם לציוויי הגירלז קלאב. מייד היא סופחה למועדון הבנים.
        היתה לנו תיאורטיקנית פמיניסטית (מעולה, באמת), שלא שמה לב שהתיזה של המנהל והשופטת מיישמת בפירוט עמדות פמיניסטיות כדבעי לגבי אונס, בהשלכתן על איום באונס (טוב, קמיר מצטיינת יותר בקומון סנס, ופחות במקרי קצה: זו גם הטעות שלה במקרה הספציפי הזה, שנמצא בקצה).
        היתה לנו כותבת פוסטים, אקטיביסטית פמיניסטית וסטודנטית לתואר שני במשפטים בלונדון. יש לקוות שהיא תמשיך את הקריירה שלה שם. בארץ יאכלו אותה עם רמת הכנה רשלנית כל כך. היא אשכרה לא קראה את פסק הדין, ואם קראה אז המצב גרוע יותר, שכן לא הבינה שהוא עוסק בשקרים נשיים בוטים. לא מה שהיא רוצה להציג.
        ואת, כנראה, הלכת להסביר לי ולסגור שורות עם הכותבת. סביר שגם את לא קראת את פסק הדין, ואם קראת אז כנראה שהקפדת להרשיע את הגבר ולזכות את האישה. בקיצור, דוגמה גרועה לפוסט הזה. היות ורוזן מעצבן אותי בשמאלנות שלו, אני מקווה שהעדויות נגדו מוצקות יותר.

  3. אילנה

    אין ספק שהלחץ הציבורי הנובע משימוש בכלי התקשורת הוא ערוץ חשוב להפסקה ואולי אף מניעה (למען יראו וייראו) של אלימות מינית נגד נשים. הוא גם חשוב בהעלאת מודעות (גם אם לשבריר השנייה שהתקשורת תעסוק בעניין) לשכיחות התופעה. אינני מלינה על נשים שלא התלוננו במשטרה, בעיקר כשמדובר באלימות מילולית. השפה והמציאות הישראלית היא כל כך אלימה בלאו הכי, שאולי קשה לזהות את הסיגנל בתוך הרעש.
    עם זאת, נשים חייבות להתלונן במשטרה. ודרך אחת להפחתת האונס המשני בזמן התלונה היא ללכת עם אדבוקטית ממרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.
    הרי חשיפה תקשורתית היא רק אפשרית כאשר יש עניין ציבורי בדמויות – כמו דמות תקשורת מוכרת, נשיא, שר וכד׳. כלומר הנשק הזה יעיל רק לנשים ״מקורבות״, ומשאיר לבד וחסרות קול את רב יתר הנפגעות מאלימות מילולית או פיזית שאין להן נגישות לשופר התקשורתי.
    אך מה הוא, בסופו של דבר, המסר כאשר נשים בעמדת כח (יחסית, כמובן) אינן פונות למשטרה, שלאישה שהתוקף שלה אינו מפורסם, והיא עצמה אינה דמות ציבורית – לה אין לאן לפנות.
    זהו מסר מאד בעייתי.
    העמדה הפמיניסטית, לדעתי, היא זו שמגנה על החלשות ביותר מביננו. שעל מנת שכל הנשים תהיינה בטוחות במקום העבודה שלהן ובחייהן הפרטיים עליינו לנכס את המשטרה ומערכת המשפט לשירות נשים והפחתת האלימות נגדנו.
    הבעיה שמעלה רובין היא נכונה, מערכת החוק והמשפט היא חלק ממנגנוני הפטריארכליה, אולי חלק חשוב כי ביכולתה גם להנציח אותם על ידי מתן עונשים קלים לאנסים, ואלימות שלה עצמה כלפי נפגעות ונשים בכלל.
    אבל מערכת זו חייבת להשתנות על מנת להגן על כולם. הדרך לעשות זאת היא דרך שימוש חוזר ונשנה, בעיקר במקרים שגם חשיפה תקשורתית מהווה זרז לטיפול הולם בתוקף.

    1. טל רובין

      אילנה, תודה על התגובה,

      אני חושבת שהמציאות היא כזו שנשים נאלצות להיות 'יצירתיות' ולפתח דרכי פעולה שעובדות בשבילן, מכיוון שרוב הערוצים המקובלים למעשה חסומים עבורן באופן פרקטי, גם אם לא באופן פורמלי.

      מעבר לכך, מכיוון שהבעיה היא כל כך רחבה ומושרשת, יש ערך מוסף אדיר לפעילות במישור הציבורי-חברתי לעומת הפרטני משפטי, זאת משום שהיכולת של פעילות ציבורית להשפיע על המערכת המשפטית כמו גם על התנהלות המשטרה היא גדולה בהרבה מזו של תלונה או תביעה/כתב אישום.
      הסיבה לכך היא שפעילות משפטית מאלצת אותך לאמץ את השיח שבית המשפט מכתיב, ולכן עו"ד רבים/ות ידגישו בדיוק את אותם סטריאוטיפים פטריאכלים גם כשהםן מייצגים/ות מתלוננות כל עוד הדבר יתרום לסיכויי ההצלחה שלהם בבית המשפט. מהבחינה הזו, פעילות ציבורית לא-מוסדית היא יותר גמישה ומאפשרת שליטה רבה יותר על סוג המסרים שבוחרות להעביר דרכה.

      בכל אופן, אני מסכימה איתך שצריך לעשות גם מזה וגם מזה.

  4. יורם ברט

    את עצמי איפה ומי חינכו את כל האוסף האקראי הזה של גברים מטרידים?
    באמת הם לא מבינים?
    באמת אין להם את הפונקציה הזאת שמבחינה בין גבר לבריון?!
    האחד באנטרופולוגיה שלנו נותן מגן ומחסה (ועד היום הוא גם מחזר וזה בסדר)
    השני הוא מהברברים. ממשמידי התרבויות. אלה שעליהם נאמר "כל דאלים גבר".

    אולי זה המסר שיעצור אותם?
    "רבותי! כך לא נוהג גבר, כך נוהג פחדן!
    תסתכלו בראי ותשאלו את עצמכם מי ומה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים?"

    פשוט בושה וחרפה.

    1. שרון

      וזו מהסיבה הברורה שאם פעם גופה או נפשה של אשה היה בבעלות של אבא שלה או האחים שלה ואחר כך של בעלה (והוא ממש היה הבעלים שלה) הרי שהיום , ולפחות כך על פי חוק במדינת ישראל וברוב העולם הנאור, אשה היא יישות עצמאית בפני עצמה בחוק ובחיים(לפחות כשהאשה נותנת לעצמה את הסכות הזו ואת הכבוד להיות בן אדם עצמאי), רק אשה יכולה להבין נפש אשה אחרת כשהחיא מתארת את "החוויה" שעברה עם המטריד . יש לנו מספיק שוטרות, עובדות סוציאליות, חוקרות ושופטות , אשה כבר יכולה לתת עדות בבית משפט .
      ולפני שזה מגיע לזה יש צורך בשיעורי "כישורי חיים" בבתי הספר החל מהיסודי לחנך שוב ושוב ועוד ועוד על כבוד בין בני אדם, בין אדם לאדם ובין גבר לאשה ובין מבוגר לילד וילד למבוגר. רק בחינוך, והזמנת הורים לימי חלינוך כחובה נצליח לשנות משהוא בחוסר כבוד הזה.

  5. שחר

    טור מעניין מאד. אשמח לאסמכתא בנוגע לאחוז תלונות השווא (שזהה לאחוז תלונות השווא בעבירות אחרות). שכן שמעתי את הנתון הזה פעמים רבות ועדין לא ראיתי שום מסמך של משטרת ישראל שמאשר אותו.
    תודה

  6. ירון

    מערכת המשפט מעוותת ומבוססת על דעות קדומות – אני מסכים. אכן נעשה שם עוול. אך האם ניתן לתקן את העוול הזה בעזרת עוול אחר? איזה צדק יש בהתבטאויות אלמוניות ברשתות חברתיות? כל אדם שמגיע לבית משפט יכול להתגונן בעזרת עורך דין טוב, אבל איזו הגנה יש לאדם שמבצעים כנגדו לינץ' בפייסבוק?

    ורק להבהרה, אני מעלה פה השערה עקרונית. זה לא ספציפי למקרה של עמנואל רוזן.

    אני לא מתפלא שאחרי פוסט כל כך מוטה, קיצוני וחד צדדי תהיה חתימה המבהירה כי הכותבת היא "אקטיביסטית פמיניסטית". פמיניסטיות כבר הוכיחו שמתנועה אדירה וחשובה הן הפכו לקיצוניות שמסכנות כל סיכוי אמיתי לשחרור האישה. הייתי רוצה לראות פוסט של טל רובין על ההטייה של מערכת המשפט *לטובת* נשים בכל מה שקשור למשמורת ומזונות, ועל כך שבמהלך משפטים אלו גברים נוטים להתאבד פי 14(!!!) מאשר במצבים רגילים, לעומת נשים שם המצב אינו משתנה.

  7. דרור BDS

    ההתקפות הפרועות של גברים מסויימים נגד הדס שטייף עלו מדרגה הבוקר, כאשר ירון דקל, מפקד (מפקד?) גלי צה"ל החליט כי "חושפת פרשת ההטרדות לכאורה של עמנואל רוזן לא תעניק יותר ראיונות בעניין עמנואל רוזן עד להודעה חדשה… בגלי צה"ל הרגישו כי חשיפתה האינטנסיבית של שטייף בכלי התקשורת השונים הולכת והופכת אותה לנושא דומיננטי מדי בשיח הציבורי סביב הפרשה, וחושפת אותה למתקפות אישיות הולכות וגוברות. כך יצא שהראיון אחד על אחד שהעניקה שטייף לטל ברמן השבוע בכנס "שובר מסך" ובו קראה לרוזן "אנס" והאשימה את ראשי חברת החדשות של ערוץ 2 בכך שהם "פושעים" – יהיה נכון לעכשיו הראיון האחרון שלה בנושא. (וואלה).

    לחשוף הטרדות (לכאורה, לכאורה) למה לא? אבל לאמר את המילה הזו, אונס, להטיח את ההאשמה הזו, ועוד להרחיב את היריעה ולקרוא לאנשי ערוץ2 בכינוי פושעים? עד כאן גברת נכבדה. התכבדי ושתקי עד שמה שמכונה משטרה, או רשויות החוק, יטפלו הם בבעיה. הם הרי הריבון ותפקידם להחזיר את הסדר על כנו.

    על מנת להחזיר את הסדר על כנו זומנו המתלוננות להעיד. הבדיקה תיעשה באגף החקירות והמודיעין, ויפקח עליה ראש האגף, ניצב יואב סגלוביץ'. בהתאם לתוצאות הבדיקה תחליט המשטרה אם לפתוח בחקירה. אם אלה יאששו את החשד הראשוני לביצוע עבירות, תוטל החקירה על להב 443 של המשטרה בראשות ניצב מני יצחקי, שקרוב לוודאי ימנה צוות חקירה מיוחד, וזה ירכז את כל התלונות והעדויות. (YNET)
    מה זה להב 443? ע"פ אתר המשטרה, חזון היחידה הוא להוביל מאבק כלל מערכתי לצמצום תופעות הפשיעה החמורה הארצית, הבין-לאומית והשחיתות הציבורית ומאבק נחוש בארגוני הפשיעה במטרה להגן על שלום הציבור ועל ביטחונו. במה עוסקת היחידה? עבירות מחשב, עבירות בתחום השחיתות במינהל הציבורי, פשע מאורגן בין-לאומי, פשיעה חמורה שעניינה נושאים ביטחוניים וכלכליים, ועוד עניינים. האם חוקרי היחידה, גברים מן הסתם, ערוכים לחקור מקרי אונס? בוודאי. אלא שהחקירה תיערך בדרכים המקובלות: גביית עדויות מהמתלוננים ומהנאשמים, הצלבת העדויות וכו'.

    נאמר בוקר טוב לרביב דרוקר, ערוץ10. מר דרוקר, האם ידעת ושתקת?
    דרוקר: "העדות הכי קשה שפורסמה בתחקיר ״הארץ״ היא העדות הראשונה של א׳. היא מתארת ממש אונס. שמעתי את העדות הזאת לפני כמה שנים. לא מא׳ עצמה, אלא ממישהו ששמע ממנה. התיאור שאני שמעתי היה שונה בפרט אחד מרכזי. לא היה בו את אמירת ה׳לא׳ תוך כדי יחסי המין. היה סוג של קיפאון, רצון שזה ייגמר, משהו כזה אמביוולנטי, אבל לא התנגדות. אני לא טוען שהפרטים הללו הומצאו עכשיו. באמת שלא. ייתכן שהם לא נאמרו לזה שסיפר לי, אולי הוא לא סיפר לי, לך תדע, אבל כמו שאני שמעתי את זה, זה היה רחוק מאונס. זה נשמע יותר כמו גבר חסר רגישות, אולי אפילו מגעיל, שלוקח בלי לשאול, שמנצל חיילת צעירה, שברגע של חולשה הזמינה אותו הביתה".
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=394281&blogcode=13763806

    בעוד הדס שטייף ייללה והתבכיינה על אונס מעל כל במה אפשרית, עד שהגבר האחראי ירון דקל החליט לשים לזה סוף, בעוד רביב דרוקר לא יודע, ומחכה אף הוא למוצא פיו של הגבר מני יצחקי וחוקריו המיומנים, כדי שיוכלו לקבוע בצורה חד משמעית האם במהלך האונס – לכאורה יש להזכיר ולהדגיש, ותנו למשטרה לחקור, וכל אדם הוא חף מפשע וגו' – אמרה א' את המילה המפורשת "לא, לא". האם דאגה כי אכן האנס (לכאורה) שמע היטב, מעל לכל ספק סביר, את המילה "לא" (זוהי הרי חובתה, אחרת מה היא מתלוננת?), והאם יש סתירות בעדותה, אותם ינסו כל מיני אביגדורפלדמנים ואחרים לחשוף ע"י חקירות אינטנסיביות, כמקובל בפשעים כלכליים, בטחוניים, שחיתות וכדו'?

    אמרה או לא אמרה "לא, לא"? ואם אמרה מתי אמרה? ואם אינה זוכרת במדויק אם אמרה או לא אמרה, מה זה אומר עליה, ועל זכרונה המפוקפק, ועל מהימנות עדותה? ואם עדותה אינה מהימנה, כפי שקובע החוק, וכפי שידגישו מו הסתם פלדמנים למיניהם, איך תקבל הפרקליטות החלטה להגיש כתב אישום? והרי סיכויי ההרשעה הם רק 99% , לא 100% כמקובל אצל פרקליטי המדינה החוששים כל כך להכשל. והרי, כך הם טוענים, איך ירשיעו השופטים המכובדים את רוזן באונס, אם ע"פ כללי ההרשעה המקובלים התגלו סתירות בעדותה של המתלוננת, והרי לא זכרה עד אחרון הפרטים, ואולי אפילו הגישה שתי עדויות סותרות, ואולי המציאה מדמיונה, אולי זו מזימה של הדס שטייף, אולי אמרה לא והתכוונה למעשה לכן. סיכום חקירה להב443, ותודה לפרשננו לענייני אונס רביב דרוקר: "זה נשמע יותר כמו גבר חסר רגישות, אולי אפילו מגעיל, שלוקח בלי לשאול, שמנצל חיילת צעירה, שברגע של חולשה הזמינה אותו הביתה".

    שלום לך רביב דרוקר. מה זה לוקח בלי לשאול? מה בדיוק הוא לקח בלי לשאול? אבנר הופשטיין, שנזרק בבושת פנים מערוץ10 על רקע מילוי חובתו האזרחית – כתבה על שלדון אדלסון באולפן שישי: "כשראש הממשלה ביקש לסנגר על אשל מקורבו אחרי שזה נאלץ להתפטר וביקש להעסיקו כמנהל המו"מ הקואליציוני, העיתונות מחתה בקול. האם לא כך בדיוק חיבקו בחדשות 10 את הטאלנט החדש, שנזרק בבושת פנים מחדשות ערוץ 2 על רקע התנהלות מוסרית מפוקפקת"?
    http://www.the7eye.org.il/61239

    1. דרור BDS

      פרשת עמנואל רוזן – המילון המעודכן המלא:

      "חיי היומיום" – דברים שאנשים עושים בשעות הפנאי, בהיסח הדעת, בשיגרה. למשל ללכת לסרט או לסמס לבחורה צעירה 30 פעם באישון לילה ולשאול אותה אם היא אוהבת לגעת בעצמה…

      "פרשנות סובייקטיבית" – הדרך שבה מסתכלים על "אירועי היומיום". יש שרואים בהם אונס, יש שרואים בהם "חיזור לגיטימי" או "רומנטי" ויש שרואים בהם "סטוץ שהתחרבן" (ע"ע).

      "סטוץ שהתחרבן" – ניסינו ולא הלך. לכן שכבתי בשקט ולא זזתי וקיויתי שזה יגמר. לולא היה מתחרבן הייתי נהנית מאד ורצה לספר לשאר חברותיי.

      "גומרים, הולכים" – שם של תוכנית שבסוף מתברר שהוא בעל משמעות גדולה יותר משנדמה היה בתחילה.

      "מסע הכפשות" – כשכתבת בלונדינית אחת מאגדת 40 שפוטות שממציאות סיפורים.

      "שהתנפח למימדים מפלצתיים" – מילא אם היו 200 עדויות. אבל לכל היותר היו 60, באומדן הליברלי. ובכל זאת אתם כבר משתוללים פה שבוע תמים.

      "למה לפרסם את השם?" – הרי היינו מעדיפים שזה ישאר אנונימי. כך נוכל להמשיך במלאכת מחשבת של חשדות והשערות לנצח – ולהמשיך לענות לקרובי משפחה ששואלים "נו, נו, אז מי זה המטרידן?".

      "סמסים" – פיצ'ר שעלה לגדולה אצל רונית אשכנזי ועכשיו זוכה לשיא של 15 דקות התהילה שלו. בפרשה הבאה יוחלף כנראה על ידי ווטסאפ.

      "קופסה שחורה" – שם של תוכנית. וגם כל אלה שעדיין לא התלוננו.

      "תלונות במשטרה" – עד שהן לא קורות אסור לדווח. כי בינינו, עד עכשיו העיתונות עבדה אצל רשויות החוק.

      "רדיפת שמלות" – ביטוי צ'יזבטי סביב המדורה, קליל כזה, בסבבי. כמו פרד אסטר או ריצ'רד ברטון. וזה מה שידענו עד עכשיו. וכשאמרו לנו שיש דברים אחרים – פירשנו אותם עדיין כסוג של פלמחניקיות נאורה.
      https://www.facebook.com/avner.hofstein/posts/10152805655975444

  8. אור

    בעולם בו אפילו הפרקליטה הראשית מודה שיש גברים חפים מפשע בכלא, ואשה יכולה להכניס גבר על סמך מילה, ללא כל צורך בעדות או עובדה תומכת, אי אפשר לטעון שההליך מוטה נגד נשים. מה עוד אתן רוצות, את הזכות ללכת עם חבל ברחוב ולתלות כרצונכן כל גבר?
    אתן בטוחות שאתן רוצות שהבן שלכן יחיה בעולם בו כל אשה נקמנית יכולה לחסל אותו? ואל תגידו לי שאתן לא יודעות על מה אני מדבר!
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2919824,00.html

    1. דנה

      האם אתם רוצים שהבת שלכם תחיה בעולם בו כל זב חוטם יוכל להטרידה, להשפילה, לשלוח ידיים, לסנן לעברה גסויות, לנצל אותה מינית ולהמשיך ממנה ישר אל הבת של החברים שלכם?
      ממתי המילה פמיניזם הפכה לקללה? מדוע כל פמיניסטית נחשבת מיד לקיצונית? נשים החליטו להגיד ״די!״ להתנהגות משפילה שבמשך שנים היתה נורמטיבית כלפיהן. רק גברים שאינם בטוחים בגבריותם ירגישו מאוימים עקב כך. שאר הגברים, ומסתבר שישנם לא מעט! יתמכו במהלך, וזה אחד הדברים שהכי משמח אותי לגלות, את כמות הגברים שמתייצבים לצד הנשים הללו.

  9. אורית

    הי. בתור אחת שעברה הטרדה מינית מספר רב של פעמים, ותקיפה מינית כמה פעמים , רוצה להגיד למתלוננות- למה הסכמתן. ברגע שזה פוגע בך פשוט אומרים לא. כמו שאף אחד לא יכה אותך מבלי לשלם על כך אותו דבר לגבי ההטרדה/ תקיפה. עצוב לי שיש נשים שחושבות שמקום העבודה הוא קדוש עד כדי כך שהן מעדיפות להפקיר את גופן ובלבד שלא יפותרו. שלא ישתמע מכך שאני בעד המטרידים להפך, אני חושבת שאישה צריכה לעמוד על שלה ולהתגונן מפני אותו אחד שלא יודע את הגבול. ובנוגע לגב' שטייף- טוב וחשוב שאת וחברותיך כאן, אבל תחשבי על ילדיו)ואשתו אם יש לו(, כל חטאם היה זה שהוא קרוב אליהם, למה הם צריכים לסבול!!!! תני למערכת המשפט חעשות את שלה, אם הנשים לא רוצות להתלונן- כניראה שזה לא בדיוק כמו שאת מתארת וחבל. ליבי ליבי עם המשפחה המסכנה שלו על מה שהם צריכים לעבור על לא עוול בכפם.

    1. לא הדס שטייף היא שפגעה בילדים

      הוא זה שהרס לעצמו, ולא אף אחד אחר.

  10. אנה

    גם אם לא יכניסו אותו לכלא, כי הוא לא אנס, "הוא רק דיבר", דיבורים לא נעימים, נכון? גם הנשים שהתלוננו עליו רק דיברו.
    כוחו של המטריד הוא בשתיקת הנשים. זכותנו, במינימום, לספר זו לזו ולהזהיר מפני מטרידן.
    מי שלא רוצה שידברו עליו שלא יציק.
    ומי שמציק ומטריד, שלא יתפלא שמדברים עליו.
    זה נראה לו הגיוני לשמור את הסוד מהציבור ומהמשפחה שלו?
    טיפשי מצידו.

  11. דבורה

    כדאי לכם, גברים ונשים, להתחיל לדבר על זה עם ילדיכם, חבריכם ועמיתיכם בעבודה. תופתעו לגלות כמה הטרדות חווים האנשים שמסביבכם ואיש לא בא לעזרתם.
    שוחחתי על העניין עם בני, קצין צעיר, והוא טען שלהגיד לחיילת צעירה שהיא "כוסית" זה בכלל לא הטרדה. גם החיילות אומרות לו דברים מהסוג הזה.
    ביקשתי ממנו שיתחיל לשים לב אם חיילת מרגישה לא בנוח. שילמד לשים לב לתגובות בלתי-מילוליות המרמזות על מבוכה או עלבון. שישאל את זוגתו, חיילת בעצמה, אם היא חוותה הטרדות מיניות בבסיס או בכלל. שתספר לו איך היא הרגישה. נתתי לו דוגמאות מהיותי חיילת. הוא אמר שיבדוק.
    אני חושבת שבסופו של יום, לא עמנואל רוזן חשוב כאן. הוא כבר צנח ממעמדו. מה שחשוב הוא שגברים כמוהו יתחילו לשים לב למה שהתנהגותם גורמת. שגברים נורמטיבים יעירו להתנהגות נלוזה ובעיקר- מספיק כבר עם מועדון הגברים המטופש הזה.
    נ.ב. רוב הגברים מסביבי מעולם לא התנהגו כך. המעט שכן- עושים זאת להמון נשים. הגיע הזמן להעניש אותם חברתית (לא לקדם בעבודה, להרחיק מחברתנו). זה יעיל יותר מבית משפט.

  12. דרור BDS

    חלק א' – עידן לנדו
    http://idanlandau.com/2012/11/16/men-time-nause/
    חלק ב' – מרב מיכאלי
    http://e.walla.co.il/?w=/6/2639133

    הגברים הם אותם הגברים והבחילה היא אותה בחילה. סוחרי הדמים והנשק וקיני הטרור בנווה אילן המדבררים אותם לא יוותרו בקלות על הפריבילגיה לזרות חול בעיני הציבור, להחליף קרבן למקרבן ומקרבן לקורבן ולהשתלח באלימות באלו המנסים לחשוף את התרמית. מוקפת בחמישה גברים (קושמרו, משה נוסבאום, רוני דניאל, אמנון אברמוביץ' ונחמיה שטרסלר) ישבה מיכאלי ושמעה כי "יש מישהו שנמצא בבית כבר שבוע, שלא נמצא בעבודה ודמו נשפך… אפילו במשטרה נשמעת ביקורת בנושא הזה", וגם "האם נראה לך שמשפט השדה הזה, משפט הרחוב הזה הוא משהו שנכון לו להתקיים?"

    קלמן ליבסקינד: "המחשבה שצריך לחכות להכרעה של מערכת אכיפת החוק, שמלוא כל העולם משפט ומה שלא פלילי הוא בסדר, היא מחשבה איומה… החשש הגדול שלי הוא מהאפשרות שבעוד כמה ימים יתברר שההליך הפלילי הוא בכלל קרש ההצלה של עמנואל רוזן. תארו לעצמכם מה יקרה, למשל, אם רוב הנשים כלל לא תתלוננה, על אחרות תחול התיישנות ואנחנו נישאר עם שתיים שלגביהן תהיה התלבטות האם בעניינן נחצה בכלל הקו הפלילי. אתם הרי יודעים היטב מה יהיה אז. רוזן ייצא באותו יום במחול הקורבן, כמו רבים שקדמו לו בסיטואציה כזו, והוא ומקורביו יסבירו לנו שלא רק שהוא יכול… לחזור להתארח אצלנו על המסך אלא שהחוויה הקשה שעבר עושה אותו אדם רגיש עוד הרבה יותר ממה שהיה קודם לכן… שהרי נסגר נגדו התיק, לא"?
    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4476

    אין תימה כי הפורעים הציונים חותרים לכוון את מה שמכונה פרשת עמנואל רוזן דווקא אל מערכות החוק הקיימות. זהו מגרשם הביתי. שם ניצחונם מובטח. קיני הטרור המשפטי והטרור התודעתי המשתוללים כשריפות ביום קיץ בין הרי יהודה לירושלים מאיימים לכלות את כל מי שאינו שייך לו או מזדהה עימו כאשר שולחיהם חשים שאשה מאיימת על מקור כוחם ועל האינטרסים מכונני השליטה שלהם. הדרישה לפעול במערכת החוקים הקיימת, זו המנציחה את הדיכוי ואת הפריבילגיות של החזקים – במקרה זה הגברים – וחמור מכך, הדרישה מהצד השני לקבל מערכת חוקים זו, דרישה זו היא היא הדיכוי. משטרת אונס (בדומה למשטרת תנועה), חקירות המתלוננות ע"י בעלות מקצוע (נשים כמובן, לא יחידת להב 433) והבנה כי סתירה במתן העדות היא הדבר הטבעי ביותר עבור קרבנות האונס, שמצבן הנפשי שונה ממצב של מתלונן\ת בנושאים אחרים, הוא הדבר היחיד שאנשים הגונים צריכים להאבק למענם. ניצול המצב המשפטי הקיים וקיבועו הוא המשך התקיפה המינית בדרכים אחרות.

    "בל"ד לא דורשת צדק מהמשטר, בל"ד דורשת משטר צודק", אמרה חנין זועבי. מן הראוי לדרוש, לכל הפחות, לא צדק מהמשטרה אלא משטרה (ופרקליטות – ימח שמם של אלו) צודקת. כאשר תוקם משטרה צודקת, רצוי תחת משטר צודק, גדי סוקניק יוכל להנצל בעור שיניו רק כשיהפוך לעד מדינה, רביב דרוקר – פרשננו לענייני אונס – לא יוכל לטעון לא שמעתי לא ידעתי מבלי שיישלח אף הוא למאסר בעוון אי מניעת פשע ועמידה על דם רעיך, ואילו העונש ההולם לפשעי כנופיית שלטון ההון-עיתון-און-בטחון, נבזי ופושעי ערוץ2, ייקבע במשאל עם בין כלל התושבות בין הים לנהר. http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1838637