• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הן היו צעירות. הן בחרו בשתיקה. אז מה?

זהו סיפור שאני לא זוכרת ממנו הרבה, אבל זוכרת די כדי לדעת שחייבים לבטל את חוק ההתיישנות על עבירות מין
רוויטל מדר

זה היה מתישהו בין גיל 18 ל-20. הייתי צעירה וחיפשתי עבודה. בתום לימודי תיכון במגמת קולנוע, מה שהכי רציתי היה לעבוד בתעשייה, בעיקר בעריכה. לא היו לי קשרים שיכלו לעמוד לצדי כדי לחדור את הגבול הראשון, ולכן המודעה שפגשתי בעיתון שהודיעה על חיפוש עורך/ת משכה את עיני. התקשרתי וקבעתי ראיון. די מעכשיו לעכשיו. חשתי בת מזל. בעיקר כשהסטודיו שלו היה כה קרוב לבית הוריי, ברחוב נחלת בנימין, בין אחד העם לשדרות רוטשילד.

הגעתי לראיון, והוא לא התנהל כפי שדמיינתי. כלומר מחד אותו גבר שאיני זוכרת את שמו, הביע עניין בהעסקתי. זאת על אף שניסיוני התחיל והסתיים בעריכת סרט גמר אחד; מאידך הגבר הזה, המראיין, הביע בי עניין שחרג מכישוריי כעורכת. זו היתה הבעת עניין שלמעשה שמה בסימן שאלה גדול את ההכרה שקיבלתי ממנו (בלכאורה הכי גדול שיש) על כך שיש בי את הכישרון להתפתח כעורכת וידאו.

אני לא זוכרת מה אירע שם. האם הוא רק הביע עניין מיני מילולי, שזעזע אותי ובלבל אותי ובעיקר גרם לי לחוש חסרת ערך, או שמא הוא ניסה גם לגעת בי? אני לא יודעת. אני יודעת בוודאות שאירע שם אירוע שלא היה אמור להתרחש. חזרתי לבית אמי, שביקשה לדעת איך היה בראיון שכשיצאתי לקראתו כל כך התרגשתי ממנו. אני זוכרת ששאלה, ואני לא זוכרת את שעניתי. האם אמרתי לה את שאירע, והיא ענתה בהבעת זעם וזלזול בגבר הזה, או שמא מלמלתי איזו תשובה על כך שנראה, כי צריכים לחזור אלי. תשובה שנעוצה בבושה שחשתי כבר שם וביתר שאת כשיצאתי אל החוץ מאותו סטודיו ארור.

זמן קצר לאחר מכן פגשתי חברה שעמה למדתי במגמת קולנוע בתיכון. דיברנו על חיפוש עבודה בתעשייה וסיפרתי לה על המודעה הזו והראיון הזה. אולי סיפרתי לה גם על מה שעורר בי אי-נחת. מה שעורר בי אי-נחת ואיני יודעת לספר אותו כעת, כי אני לא מצליחה להגיע לזיכרון הזה. אך גם אם כן, וגם אם לא, אני זוכרת שסיפרה לי סיפור דומה להפליא לזה שעברתי. זוכרת כיצד סיפרה לי סיפור שזיהיתי בו את שאירע לי.

החוויה שקיבלה תוקף עזרה והעציבה. אישרה את שחששתי לומר אף לעצמי, כי בהודאה בכך שעברתי הטרדה מינית, ושאותו גבר ככל הנראה ידע את מי תמשוך אליו מודעה בעלת תוכן כה אטרקטיבי, היה ברור עד כמה יהיה קשה לי להגיע לדברים שאני רוצה. איך לא פעם, כשארצה דבר מה, ושביני לבין הדבר הזה יעמוד גבר שיהיה מודע לכוחו עלי; שירצה לתת לי לא רק את שאני רוצה, כי אם את שאני רוצה רק בתנאי שאתן לו את שהוא רוצה – אז אפגוש סיטואציה דומה. ובסיטואציה הזו אדרש לבחור, בין עצמי וגופי לבין עתידי וכלכלתי.

אני מספרת דווקא את הסיפור הזה ולא אחד מני הסיפורים הרבים האחרים שיש בי אודות תקיפות והטרדות מיניות שעברתי ב-31 שנותיי, כי זה סיפור שאני לא זוכרת ממנו הרבה, כי זה סיפור שרק לא מזמן הכרתי בו, כי זה סיפור שמזכיר באופן מעורר צמרמורת את עדויותיהן של העיתונאיות שעברו הטרדות ותקיפות מיניות על ידי העיתונאי עמנואל רוזן. גם הן היו צעירות. גם הן הבינו שיאלצו לבחור, והן בחרו בשתיקה. אילו עוד אפשרויות יש לנו מעבר לשתיקה?

הפגנה לביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין. מתוך דף הפייסבוק "ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין"
הפגנה לביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין. מתוך דף הפייסבוק "ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין"

יקפצו כל המלעיזים ויאמרו שתמיד ניתן להגיש תלונה, ושניתן לפנות לממונים, ושניתן לחשוף את התוקפן ולביישו, ושניתן לתקוף אותו פיזית כשהוא מאיים, אך כל אלה אינן אפשרויות אמיתיות. הסיבות לכך הן רבות. ביניהן נתונה העובדה ש-50% מהתלונות שמוגשות על ידי נשים וגברים בנושאים של עבירות מין נסגרים לפני שהם מגיעים לבתי המשפט. אך גם בלי כל אלה, בלי הנתונים הללו שנגישים לנו, יודעת כל אישה שהותקפה במקום עבודתה, מה המחיר הרב שאנחנו משלמות כאשר אנחנו מחליטות להתלונן בתוך מקום העבודה.

מעבר לכך, בחברה שמושתתת על תרבות אונס לא פעם לוקח לנו זמן רב להודות בינינו לבין עצמנו שמדובר אכן בהטרדה, בתקיפה, ולא בחיזור, במחמאה. החברה דואגת לכך שנדע לתרגם את החוויה הלא נעימה שלנו, כאי הבנה שלנו את הסיטואציה, ודואגת לדרוש גם מול תקיפות מיניות, קוהרנטיות שאינה בנמצא לאחר שהטראומה חתכה בבשר. לכן, כל שנותר לנו הוא לדבר, הזכות לדבר, והזכות שהדיבור שלנו תמיד יוכל לקבל אוזן, גם חוקית. לא יכול להיות שהתקיפות שלנו הופכות ללא קבילות בעיני החוק לאחר 5 שנים, לפעמים לאחר 10. זה לא מספיק זמן, ויעידו על כך העדויות הרבות שמלוות את פרשת רוזן. הזכות שלנו לדבר, הזכות שלנו להחליט מתי אנחנו מוכנות לדבר חייבת לקבל עוגן חוקי, והעוגן החוקי הזה משמעו ביטול חוק ההתיישנות על עבירות המין. כדי שכל אשה וכל גבר יוכלו תמיד להשמיע את קולן-ם, להגיש תלונה, לתבוע פיצויים, להרגיש שהכאב שמלווה אותם ואותן כל יום לא חדל יום בהיר אחד להיות כאב שלא יכול לקבל מענה מהחוק.

לעמוד הפייסבוק ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אברהם

    כשאני חושבת לעומק אני יותר ויותר מאמינה שהמין הגברי הורס את העולם. חשבו על זה לעומק: מלחמות, פשע, עבריינות , רצח, אונס, אלימות, עריצות ועוד ועוד…….כל אלה הם פרי מוחו של הגבר בעולם לאורך השנים בהסטוריה הרחוק ועד היום.

    למה זה קורה? אולי תהליך "יצורו"? גדילתו? התפתחותו?

    משחר ההסטוריה יצרו הגברים אלימות רבה מאוד בעולם. אלימות שלא נגמרת. משהו מעוות באופן חריג ביותר ביצור הזה שנקרא – זכר אנושי.

  2. אסף

    קשה לי להבין עד הסוף מדוע סיפרת את מה שסיפרת ואת הדרך שבה עשית את זה, במקום לומר בשורה אחת בודדת שאין לך מה לומר על זה כי את לא יודעת או כי לא עיכלת את זה עד הסוף. מדוע? כי משם את ישר קופצת למסקנה ש"אם זה נראה כמו הטרדה מינית, נשמע כמו הטרדה מינית, ואני חושבת שזה הטרדה מינית, אז זה הטרדה מינית". אין לי ביקורת על חוסר היכולת שלך להכיל את העניין – כנראה שאף פעם לא אבין, כמו שנהוג עכשיו לומר הרבה. אבל יש לי ביקורת על הקפיצה המוסרית בין אותו אירוע לא ברור שאת לא יודעת בדיוק לעמוד על טיבו, לבין הטרדה מינית (לפי החוק או לא לפי החוק, זה ממש לא משנה בעיניי – ואני מסכים איתך שההתיישנות צריכה להתבטל לאלתר) – כי אז כל דבר שאינו הולם, כל תנועה, כל מצמוץ, יהפוך להטרדה. ואז, בבת אחת, גם שום דבר לא יהיה הטרדה.

    מה שאני בא לומר הוא זה שבעולם שלך אין גבולות בכלל וכל פנייה לא ברורה אלייך יכולה להתפרש כהטרדה מינית, מה שמעורר חשדנות אוטומטית לגבי כל אחד (ואחת) וחוסר אמון מוחלט בחברה שיש בו רק מן ההרס ולא מן הבנייה. את לא נותנת שום דרך לצאת מזה. יכולתי לומר בפשטות – יכול להיות שהמראיין שלך סתם זלזל בך, הקניט והעליב אותך (דבר שהוא פסול לעצמו, בין אם זה באופן מיני ובין אם לאו) ואת פירשת את זה באופן שאינו הולם, אך בין המציאות לבין זה אין שום קשר?

    1. ל.ק

      אסף,
      את כותב, "בעולם שלך אין גבולות בכלל וכל פנייה לא ברורה אלייך יכולה להתפרש כהטרדה מינית". באם מעסיק/מדריך/מרצה/כל גבר זר אחר, הומוסקסואל מוצהר, גדול ממך פיזית, גונב ממך מגע, מתחכך בטעות נשנית באחוריך, מביט בך בשקיקה, מחמיא לך שוב ושוב על מבנה גופך או אומר לך שוב ושוב כמה חמוד אתה וכו' וכו' במסגרת מקצועית, ייתכן שגם אתה תתקשה לעקל ולהבין מה בדיוק גורם לך לאי-נוחות, שהרי לא אנסו אותך ולא ייתכן ש"כל דבר שאינו הולם, כל תנועה, כל מצמוץ, יהפוך להטרדה". באם היית אישה, היית חווה סיטואציות כאלו שוב ושוב מגיל 12 ועד גיל 55 ובשלב כלשהו ייתכן והיית טועה לחשוב שכך מתנהל העולם ושעליך לספוג את כל אותן חוויות שאין לך כל עניין בהן, כי אין ברירה אחרת. אם חונכת להיות "ילדה טובה", סימפטית ומנומסת, אט אט גם תגבור בך התחושה שאם שלא גררו אותך לחניון חשוך ודפקו לך אבן בראש, ייתכן וחוסר הנעימות שחשת לאור "תשומת ליבו" העודפת של המעסיק שלך, עלולה להיות אשמתך או בכלל תחושה מדומיינת שכן נראה ש"זה תמיד ככה" ואחרי הכל, לא אנסו אותך ולכן ייתכן ותרגיש "חוסר יכולת להכיל את העניין".
      רק בעשורים האחרונים מתחילות נשים להבין שיש ברירה אחרת ומתחילות לדרוש את אותו יחס שלו זכו גברים מאז יצאנו כולנו מהמערות. בעבר, ההגדרות למה נחשב "הטרדה מינית" בוצעו עבור נשים ולא על ידי נשים ולכן החוק עדיין לא משרת אותן בנוגע לנושא זה באופן משביע רצון ולא מגדיר ועוקף את הגבולות הקיימים בין הטרדה ליחס "נורמטיבי" כלפי נשים. כרגע "אם זה נראה כמו הטרדה מינית, נשמע כמו הטרדה מינית, ואני חושבת שזה הטרדה מינית, אז זה הטרדה מינית" היא הדרך ההגיונית ביותר עבור נשים להתמודד עם סיטואציות פוגעניות שהן חלק "נורמטיבי" ובלתי נפרד משגרת חייהן. כשאתה כותב "יש לי ביקורת על הקפיצה המוסרית בין אותו אירוע לא ברור שאת לא יודעת בדיוק לעמוד על טיבו, לבין הטרדה מינית", אתה למעשה מבטא את אותו פחד גברי מקביעת גבולות מוגדרים להטרדה מינית כי נשים כביכול עשויות לדמיין פגיעה מינית כשלגבר הפוגע היתה כוונה אחרת ("יכול להיות שהמראיין שלך סתם זלזל בך, הקניט והעליב אותך"). אך כמו בפדופיליה ו"רצח על רקע רומנטי"- הכוונה פחות עקרונית עבורנו מן התוצאה.

  3. יואב 2

    למה בכלל יש התיישנות על פשעים? נניח שזו לא הייתה הטרדה מינית, אלא שוד.
    שוד טראומטי, עם אלימות קלה.

    למה פה צריך התיישנות ובהטרדה מינית לא?

    לבטל התיישנות לאלתר.