הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
תקציב המדינה כפרוזה צרופה
"חיי ראשי! זה למעלה מארבעים שנה שאני מדבר פרוזה ואינני יודע זאת כלל". (מר ז'ורדן בגם הוא באצילים של מולייר)
"תקציב המדינה אינו עוסק רק במספרים, בקיצוצים, במסים וברפורמות. אלה הם הפרטים הקטנים המרכיבים תמונה גדולה בהרבה. תקציב שעומדת מאחוריו תפיסת עולם אמיתית יהפוך למורה דרך, לכלי המגדיר סדרי עדיפויות, למעצב של חברה אנושית. דרך התקציב, המדינה מגדירה את מדיניותה ומשקפת את קשייה, הוא דרכה הכלכלית והחוקית לספר את הסיפור של עתידה". וכך על מה שעוז גורה ואני לא העזנו להעלות על בדל שפתינו מצהיר מחברה העלום (פסאודו יאיר?) של התוכנית הכלכלית לשנים 2013-2014 בראש חוצות. הפרוזה של העולם החברתי נכתבת בספר התקציב, המהווה בתורו את דרכה הכלכלית והחוקית של המדינה לספר את הסיפור של עתידה.
הצעת קריאה
את הרצאותיו בקולז' דה פראנס בין השנים 1977-79 הקדיש מישל פוקו לחקר האופן בו שלוש הרגליים עליהן ניצבת הממשליות מתארגנות מחדש בארבעה פרקים בהיסטוריה של המערב – בנצרות שבין המאה השנייה למאה החמישית, במדינת המשטרה של המאות ה-17-18, בליברליזם הקלאסי מן המאה התשע עשרה, ובניאו-ליברליזם החל מן המחצית השנייה של המאה העשרים. שלוש הרגליים אותן זיהה פוקו הן: האובייקט המיוצר, צורת הידע שבה מתנסח היגיון הפעולה, והכלים הטכניים באמצעותם היא מופעלת. במקרה של התוכנית הכלכלית אטען כי האובייקט הוא החברה בישראל, היגיון הפעולה הוא ההיגיון הכלכלני והכלים הטכניים הם גיליונות אקסל, חקיקת חירום ופוסטים בפייסבוק.
נדמה לי שהמפתח לקריאה ביקורתית בתוכנית מצוי בהתמקדות במטבעות הלשון הרבות מספור המשובצים בה. מוצע לעין הביקורתית לראות בהם אתר בו מתרחשים חילופי דברים בין מייצגה הנבחר של החברה בישראל – מר לפיד, סוחר ממולח במטבעות לשון, לבין ההיגיון הכלכלני המנחה את נערי האוצר, ולבין הטכנולוגיה הממשלית בדמותם של גיליונות האקסל וחקיקת חירום.
במטבעות הלשון המופיעים בתוכנית מתקיים מה שלואי אלתוסר כינה "היקבעות יתר". ככאלה, מתקיים בהם מגע ומשא בין שלושה משלבים לשוניים: הפרוזאי של לפיד, הכלכלני של נערי האוצר, המשפטני של חוק התקציב וחקיקת החירום. נדמה לי שניתן לזהות את דפוס היחסים הבא: התוכנית היא הדרך שבה מתורגמים קבצי אקסל לכדי האופן שבו מספרת המדינה את עתידה באמצעות חוק התקציב וחקיקת החירום המתלוה אליו.
הבחירה לספר את סיפור עתידה של המדינה באמצעות חוק התקציב וחקיקת החירום מלמדת על כך שהתוכנית הכלכלית מציירת (ומייצרת) את המדינה כאפקט של ממשליות ניאו-ליברלית. השילוב המנצח בין השניים הוא הכלי המרכזי ששימש את המדינה בעיצובה של החברה בישראל מאז השלטתו של ההיגיון הניאו-ליברלי בתוכנית הכלכלית לייצוב המשק ועד היום.
המגיפה
משלל המטבעות הממלאים את תיבת האוצר, בחרתי להתמקד במטבע לשון שחוק אחד – "אוכלוסיית המובטלים הכרוניים". אסתכן ואנחש שמטבע זה שאול מעולם הרפואה, מן התחום אותו נוהגים רפואנים לכנות אפידמיולוגיה, תחום אותו זיהה פוקו כאתר מועדף לקריאת ההיגיון הממשלי בטקסטים מן המאות ה17-18.
בראשית ההסבר להצעה לשנות את אופן הטיפול באוכלוסיית המובטלים הכרוניים, מזוהים הנגועים באבטלה כרונית באמצעות התסמין הבא: הם מקבלים גמלת הבטחת הכנסה. בשלב השני מעמיק המחבר העלום אל מתחת לפני השטח ומספק אבחנה קלינית למצבם: אוכלוסיה זו "מאופיינת בחסמים ביציאה לשוק העבודה המביאים לעוני ולעוני בין דורי".
האבטלה הכרונית מאובחנת בתוכנית כמגיפה הניתנת לניהול, כמו היתה כשל חיסוני נרכש. הפצתו של הנגיף – החסמים ביציאה לשוק העבודה – הוכלה לכדי אוכלוסייה הניתנת לניהול מתוך שאיפה להביא לביעורו בעתיד הנראה לעין. נדמה שהסיבה לכך שהאבטלה הכרונית מאובחנת כמגיפה אינה בגלל סכנת הידבקות, אלא מכיוון שפגיעתם הרעה של החסמים נתפסת כחורגת מתחומי משק הבית של המובטל הכרוני וצאצאיו. החסמים נתפסים כבעלי השפעה הרסנית על הגוף הכלכלי-חברתי שבלבו האדם העובד. הדבר נובע מכך שהם מחבלים ביכולתו של "כלל המשק" "לשפר את פוטנציאל הצמיחה" (עמ' 31) של תוצרי "פרי עמלו [של האדם העובד] המחזיק ומתחזק את המשק" (עמ' 7).
ביעורו העתידי של נגע האבטלה הכרונית המיוצר על ידי החסמים תובע טיפול ממוקד ופרטני ב"פריסה ארצית" המתורגם על ידי המחבר עלום השם לכדי "השקעה משמעותית" בשני מישורי פעולה: א. "שינוי הדרגתי" בטיפול הניתן למובטלים הכרוניים על ידי המדינה – ממתן גמלה ל"הסרת חסמים". ב. פיתוחו של כלי דיאגנוסטי חדשני – מבחן תעסוקה בוחן כליות ולב "אפקטיבי למקבלי הגמלה במטרה לוודא את כוונתם לנסות ולהשתלב בתעסוקה" (עמ' 32), ושיכתיב את אופי הטיפול הממוקד בכל אחד מן הפרטים הנמנים על אוכלוסיית המובטלים הכרוניים.
ההתייחסות ל"אבטלה הכרונית" כאל מגיפה ניכרת יותר מכל באופן שבו מציעה התוכנית לטפל באוכלוסיית מקבלי קצבת הבטחת הכנסה: ריכוזם ב"מרכזי תעסוקה" בהם יבוצע אבחונם ותותאם לכל אחד ואחד מהם חבילת טיפול אישית. וכאן תוכלו לקרוא על ייצורה וניהולה של אוכלוסיית מקבלי הבטחת ההכנסה, על הנעשה במרכזי התעסוקה, ועל האופן בו נהגו ויושמו של תוכנית דומות במדינות אחרות.
דותן לשם היה יועץ כלכלי וחשב שעסק בחיבור ובניהול תקציבים. כיום הוא חוקר כלכלה כמלומד אורח במכון לספרות השוואתית וחברה באוניברסיטת קולומביה
קוראים בין שורות התקציב – פרויקט בהמשכים:
התוכנית הכלכלית: חיבור פוסט-אמוראי | נעמה נגר
איך נהיה פה גירעון ומה עושים איתו | איציק ספורטא
מה אין בתקציב? חזון, עתיד | אמנון פורטוגלי
חוק נפגעי הגזזת: בור ללא תחתית | רמי אדוט
מס הגולגולת של תאצ'ר קופץ לביקור | אברהם דורון
מה שהכי פחות צריך | הני זובידה
מדיניות המסים "החדשה": ההפך משוויון בנטל | נוגה דגן-בוזגלו
הרבה לפני בעיית גזי החממה | יוסי לוס
עוני זה עניין של מצפון. לא צריך להיות סוציאליסט | איציק ספורטא
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
חיכיתי למישהו שינתח את שפת חוק ההסדרים המעודכן ברוחו של המפקד הדוגמן(להזכירכם מדובר בצו חירום הפועל החל משנת 85)
נדמה לי, ואולי זאת בגלל זוית הראיית המשפטית, שחקיקת החירום איננה רק כלי טכני, למרות שזה נכון שדפי אקסל, פוסטים בפייסבוק וחקיקת חירום זה מספקים תמונה מוצלחת בהחלט של מחסן הנשק של שר האוצר החדש. חקיקת החירום היא אלמנט מכונן של חוק ההסדרים בגלל שזה מאפשר את ריסוק כוחה של הכנסת על ידי הממשלה, או באופן ספיציפי על ידי משרד האוצר. כדי להבהיר: חוק ההסדרים לוקח את החקיקה הקיימת שעליה החליטו חברי הכנסת, ומקפיא ומחייה את החוקים בתקציב, לפי מטרות הממשלה. האמצעי הוא חקיקת חירום, שמאז תקופת המנדט משמשת לא רק ככלי לניהול הבטחון והאוכלוסיה, אלא גם ככלי לרגולציה כלכלית. תכנית החירום הכלכלית ב 85 היא מעין פיתוח של אמצעי החירום המשפטיים שהיו בשימוש ממשלת המנדט ב שנות הארבעים
לישראל יש שתי בעיות שלכאורה אינן קשורות: האחת, כסף רב בידי מעטים שתקוע ולא מזיז את כלכלת המשק.
השניה היא מטבע חזק שמקשה מאוד על הייצוא.
לכן כל איש בר הגיון יגיד לך שיש פיתרון אחד לשתי הבעיות האלה: הדפסת כסף עד שהמטבע הישראלי יירד לרמה נאותה של ייצוא.
הכסף הזה צריך להיות מועבר לעניים ולמעמד הביניים, הכסף יכול לשמש להחזר מיסים, אם הכסף יילך למעמד הביניים, הוא יזרום בתוך המשק.
אמנם כולם זוכרים את ימי האינפלציה העליזים, שבהן הממשלה הדפיסה כאוות נפשה כדי לפתור כל בעיה, אבל הקיצוניות השניה של בנק ישראל שקונה דולרים במקום להדפיס כסף ובסוף ישאיר את ישראל עם הררי כסף במטבע שערכו יורד מיום ליום, הוא הרבה יותר גרוע.
אז החוכמה היא להדפיס כסף בכמות נכונה.
הייתי שולח את כלכלני משרד האוצר עם תוכנית כזו כדי שיחשבו כמה כסף נכון להדפיס, במקום לדרוש מהם עוד תוכנית קיצוצים.
הוא חוקק ב1985 במסגרת התכנית להפסקת האינפלציה ( היה באמת הכרח להפסיקה) אבל בדלת האחרורית פרס ושותפיו הכניסו את העז של כלכלת שוק לא מרוסנת החוק נועד לשנה אחת.אבל זה יהי כל כך נוח לאוצר ש הוא הפך לקבוע ו אע'פ שהוא פגע בסמכויוח הכנסת ומפר את האיזון שעוד קיים בין הרשויות היא מאשררת אותו פעם אחרי פעם.כנ"ל עם חקיקות דומות בעניני תכנון והגנת הסביבה.