• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מעבר לסוויטה: על ביקור נתניהו בסין

בצל הגזירות הכלכליות, נסיעתו של ביבי לסין נתפשה כמעין מסע תענוגות בזבזני, מביך ומיותר. אבל אנחנו מבקשים לטעון אחרת. איך נראה הביקור בתקשורת הסינית? איך קשור לעניין הגז של תשובה? ומה בין ארוחת הערב של שי ג'ינפינג למיטה הזוגית של הזוג נתניהו?
רחל בית אריה וקובי לוי

שאלת היחס הראוי לסין, מדינה שאי אפשר להתעלם ממנה וקשה מאד לחיות איתה בנוחות, מטרידה יותר ויותר מנהיגים במדינות המתועשות, וגם באלה המתפתחות. בתחילת החודש הגיע תורו של בנימין נתניהו להתמודד עם הבעיה בביקור מתוקשר במעצמת העתיד, ביקור שנדחה מאז תחילת הקדנציה הקודמת שלו וסוף-סוף יצא לפועל.

התקשורת הישראלית, וכנראה גם הציבור בישראל, היו טרודים בזמן הביקור בסערה סביב הגזירות שממשלת נתניהו מנחיתה על ראשינו, והנסיעה נתפשה לפיכך כבריחה זמנית של ראש הממשלה מעיסוק בבעיות הפנים הבוערות, מעין מסע תענוגות משפחתי באוריינט, בזבזני, מביך ומיותר. אנחנו מבקשים לטעון אחרת. היחסים עם סין קריטיים ורק הופכים חשובים יותר ויותר. דווקא משום כך חשוב לעקוב מקרוב אחרי פרטי הביקור, מה נאמר בו, איך התקבל בציבוריות הסינית, ובעיקר אילו מין סיכומים הושגו בו ומה משמעותם עבור אזרחי ישראל.

בסעיף האחרון, למרבה הצער, קשה להשיג מידע של ממש על חלקים גדולים של הביקור. כנראה שכמה מהשיחות שקיים ראש הממשלה – ובמיוחד זו עם שי ג'ינפינג, נשיא סין ויושב ראש המפלגה הקומוניסטית – נסובו בעיקר סביב עניין הגרעין האיראני והניסיון של נתניהו לשכנע את סין להירתם לעצירת הפרויקט. הסינים, מצדם, מעוניינים לדבר דווקא על הנושא הפלסטיני-ישראלי, עניין שכידוע נתניהו עושה כל מאמץ לדחוק לשוליים.

בני הזוג נתניהו חוזרים מהביקור בסין. (צילום מתוך דף הפייסבוק של בנימין נתניהו)
בני הזוג נתניהו חוזרים מהביקור מתוקשר במעצמת העתיד (צילום מתוך דף הפייסבוק של בנימין נתניהו)

הביקור הבו-זמני של נתניהו ואבו-מאזן על אדמת סין היה החמצה. החמצה לא משום שפגישה בין שני המנהיגים לא יצאה לפועל במהלך היממה שבה שהו השניים במקביל בבייג'ינג; ייתכן שהיה מוגזם לצפות שפגישת פסגה אכן תתממש. אחרי הכל, אם אפילו האמריקנים לא הצליחו לארגן פגישה כזו אחרי מאמצים כבירים בארבע שנות כהונתו הקודמת של נתניהו, לא בטוח שלהשאיר לסינים את הבמה הזאת היה צעד חכם ביחסים בין ישראל לארה"ב. קשה אף לדמיין את הסינים עצמם, ריאליים ופרקטיים כתמיד, שוגים באשליות שדווקא על אדמתם תתחולל פריצת הדרך המיוחלת בקיפאון המדיני בין ישראל לפלסטינים. ואכן, הדיווחים בתקשורת המקומית קיבלו בברכה את האפשרות לפגישה, אך ככלל לא דחפו אליה באופן אקטיבי או הביעו אכזבה מכך שלא התממשה. מראש, ההתיחסות הרשמית בסין לסיכויי הפגישה ההיסטורית הייתה יותר תגובה לספקולציות שעלו בתקשורת הזרה, בין היתר בזו הישראלית, מאשר יוזמה פעילה.

אם כך, היכן בכל זאת הייתה כאן החמצה מצדו של נתניהו? בעת האחרונה העלתה סין הילוך בכל הקשור למעורבותה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם עד עתה הייתה בגדר משקיפה ומינתה שליח מיוחד למזרח התיכון בצעד שהוא בעיקר סמלי, הרי שלקראת ביקור שני המנהיגים נכנס הנשיא שי ג'ינפינג לעובי הקורה של הסוגיה המזרח-תיכונית ופירסם תוכנית בת ארבע נקודות (אנגלית) לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התוכנית אינה מחדשת הרבה בהצעות שהיא מעלה, אבל היא חלוצית בעצם פרסומה – זו הפעם הראשונה שנשיא סין בכבודו ובעצמו נדרש לסוגייה ומגלה בה מעורבות אישית. בצד המעשי, תוכניתו של שי חוזרת אמנם על העמדה הרשמית של סין בדבר הצורך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית על בסיס שטחים תמורת שלום ודורשת להפסיק את מדיניות ההתנחלויות, אך בנשימה אחת גם מביעה לראשונה הבנה לצרכיה הביטחוניים של ישראל.

ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, וראש ממשלת סין. כמה חבל שמלותיו של חה וונפינג נפלו על אזניים ערלות (צילום מסך מדף הפייסבוק של עבאס)
מחמוד עבאס בפגישה עם ראש ממשלת סין. החמצה (צילום מסך מדף הפייסבוק של עבאס)

לפני הביקור ובמהלכו ניכרה התרגשות רבה בתקשורת הרשמית מהעמדה החדשה שבה מיצבה סין את עצמה. מאמרי מערכת בביטאון המפלגה המוביל "יומון העם" ובסוכנות הידיעות הרשמית שינחואה בירכו על המעורבות הגוברת של הסינים בסוגיה המזרח תיכונית והתגאו בקולה המתעצם של סין בזירה הבינלאומית, שיתרום לדברי הכותבים לתדמיתה בעולם. את ההתלהבות הסינית היה אפשר לראות במאמר שכתב חֶה וונפּינג, חוקר במכון ללימודי אסיה המערבית ואפריקה באקדמיה הסינית למדעים, ל"גלובל טיימס", עיתון שמרני המסונף ל"יומון העם" ועוסק בעיקר בנושאי חוץ. הוא לא רק ציין כי הימצאות שני המנהיגים בעת ובעונה אחת על אדמת אותה מדינה היא אירוע נדיר בהיסטוריה של הדיפלומטיה הבינלאומית, אלא אף הוסיף כי הביקור המקביל מעיד בבירור כי שני הצדדים מוקירים את התפקיד של סין כמעצמה המקדמת את תהליך השלום ומתיחסים אליו בכובד ראש.

ביקור בחומה הסינית. נסתפק במידע הזה, תודה (צילום מדף הפייסבוק של נתניהו)
ביקור בחומה הסינית. השראה (צילום מדף הפייסבוק של נתניהו)

כמה חבל אפוא שמילותיו של חה והרוח הנושבת מסין הרשמית נפלו על אזניים ערלות. לאורך כל הביקור הקפיד נתניהו להשיב את סין אל "מקומה הטבעי" כמעצמה כלכלית אדירה ושותפת סחר חשובה של ישראל, אחרי שהסינים אותתו בבירור כי הם לא מסתפקים עוד במעמד זה. השכיל להבין זאת מתן וילנאי, שגריר ישראל בבייג'ינג, שציין בביקור מולדת שערך בתחילת אפריל כי: "[הסינים] חושבים שאנחנו חייבים לפתור את העניין מול הפלסטינים. מבחינתם, אנחנו החזקים ואנחנו האחראים לפתרון הסכסוך. אם מדברים על המצב המסובך שלנו בעולם בגלל שאין תהליך מדיני, סין זו דוגמא בולטת". טוב היה עושה נתניהו אילו נתן לסינים את הכבוד הראוי ולפחות היה מחמיא פומבית ליוזמה של הנשיא הסיני או מתיחס אליה בכובד ראש, קל וחומר כשבפגישתו עם שי ג'ינפינג קיווה להשיג את תמיכתו של האחרון בהמשך הסנקציות נגד איראן. אולם מסרבן שלום סדרתי, שמשקיע כל מאמץ להתחמק מניסיונות פיוס, ובראש ובראשונה מהיוזמה הערבית, זו תהיה כנראה ציפייה לא מציאותית.

מעניינת עוד יותר מהפגישה עם הנשיא היא הפגישה האחרונה שקיים נתניהו לפני שחזר לקלחת המקומית. לשכת ראש הממשלה הפיצה תצלום מחויך של ביבי עם אדם בשם צ'ן יואן, נשיא הבנק לפיתוח סין, הידוע כ-CDB. הפגישה לא אוזכרה כמעט בתקשורת הסינית ולא עוררה עניין גם בתקשורת שלנו, וחבל, כיוון שצ'ן יואן והמוסד שהוא עומד בראשו הם כיום מהמנועים החשובים ביותר לא רק של כלכלת סין אלא של הכלכלה העולמית כולה.

CDB הוא בנק מדיניות, כלומר מוסד שמעניק הלוואות לפרויקטים של פיתוח כגון מסילות ברזל, תשתיות ובנייה בהיקף גדול בסין עצמה ומסביב לעולם. הוא ממומן מהנפקת איגרות חוב שנרכשות בעיקר על ידי הבנקים המסחריים בתוך סין, בנקים שהם חלק מאותה מערכת ונמצאים גם הם בשליטת המדינה. כך, למעשה, פרויקטים גדולים של פיתוח ש-CDB מקדם ממומנים מכספי החסכונות של אזרחי סין המופקדים בבנקים במדינה (לסינים אפיקים מצומצמים ביותר להשקעת כספם מעבר לתוכניות חיסכון בבנקים). ניתן להתווכח ארוכות על היתרונות והחסרונות של המודל מנקודות המבט השונות של הממשל הסיני, של אזרחי סין ושל ממשלות ואזרחי המדינות ש-CDB מלווה להן, אבל כאן נסתפק בהסבר הבסיסי (פרטים נוספים על CDB ואופן פעילותו ניתן למצוא בכתבה הזאת, עם התנצלות מראש על הפניה לכתבה שלי, וסקירה מפורטת בהרבה, באנגלית, בספר China’s SuperBank).

נתניהו בדף הפייסבוק שלו: "בפגישה אמרתי לאנשי העסקים הישראלים: אני מייצג אתכם מול ממשלת סין. אני רוצה לדעת מה להגיד להם כדי לעזור לכם."
נתניהו בדף הפייסבוק שלו: "בפגישה אמרתי לאנשי העסקים הישראלים: אני מייצג אתכם מול ממשלת סין. אני רוצה לדעת מה להגיד להם כדי לעזור לכם"

על מה דיברו נתניהו וצ'ן? אנחנו לא יודעים. ראש הממשלה ואנשיו הדגישו בביקור את שיתוף הפעולה שהם מקווים ליצור בין חברות טכנולוגיה ישראליות לחברות סיניות ולשוק הסיני הענק, וכן העלו את האפשרות לשיתופי פעולה באפריקה, שם CDB הוא במובהק המלווה העולמי הגדול מכולם (סכום ההלוואות שהעניק ב-2012 כפול מזה של הבנק העולמי, לשעבר מכשיר המדיניות העיקרי במדינות מתפתחות). אפשרות נוספת שוודאי עלתה היא כניסה משמעותית של הבנק לפעילות בישראל עצמה, כשעל הפרק עומד פרויקט הרכבת המהירה לאילת שעליו הכריז נתניהו לפני מספר חודשים.

חלק גדול מההלוואות שמעניק CDB מגובות בביטחונות בדמות משאבים טבעיים של המדינות להן מוענקות ההלוואות. דוגמה מובהקת היא ונצואלה, שקיבלה יותר הלוואות מכל מדינה אחרת, ונותנת תמורתם בטחונות ממאגרי הנפט העצומים שלה. נקודה חשובה היא כי לא מדובר בהכרח במכירה של המשאבים הטבעיים לסין – רוב הנפט של ונצואלה לא מגיע לשם בשל עלות השינוע הגבוהה – אלא בחיוב לשמור על המאגרים ובהשפעה שהממשל הסיני, דרך בנק המדיניות שלו, משיג על האופן בו ייעשה בהם שימוש.

משאבי הטבע שלנו, מאגרי הגז תמר ולוויתן ועוד כמה קטנים יותר, עומדים בימים אלה במרכזו של מאבק ציבורי. אם נזכור כי יצחק תשובה ניהל כבר לפני שנתיים מגעים עם גופים ממשלתיים סיניים למכירת הגז ממאגר לווייתן, נראה לנו כי אחת הדרישות העיקריות של המאבק צריכה להיות שקיפות מלאה של השיחות שניהל נתניהו בעניין בסין, של ההבנות שהגיע אליהן ושל האינטרסים הסיניים בישראל בכלל – הכלכליים כמו גם הפוליטיים. אם אזרחי גאנה דרשו וקיבלו מממשלתם שקיפות כזאת, גם אזרחיות ואזרחי ישראל יכולות (ראו למשל, סקירה ארוכה של מאמצים של ארגונים ומכוני מחקר בגאנה לקבל תשובות על תנאי ההלוואה המדויקים, וסקירה של ד"ר דבורה בראוטיגן שחוקרת את הפעילות הכלכלית של סין במדינות אפריקה את ההליך הפרלמנטרי בנושא).

אוליגרכיה סוציאליסטית?

ולבסוף כמה הערות על נראות ציבורית: בסוף דצמבר 2012, זמן קצר אחרי שזכה במינוי הרשמי ליושב-ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית, ביקר שי ג'ינפינג בנפת פוּפּינג שבמערב מחוז חביי, מדרום לבירה בייג'ינג. ביקור שגרתי לגמרי, שממשיך מסורת ארוכת שנים שראשיתה עוד בימי הקיסרות, ועל פיה יורד ראש המדינה אל האזורים הכפריים, מאזין לדיווחים מפי הפקידים המקומיים ובא במגע בלתי אמצעי עם נתיניו. אולם הפעם בחרה התקשורת הסינית – או יהיה מדויק יותר לומר, קיבלה הוראה – להבליט היבט מסוים מאוד בביקור. בימים העוקבים התפרסמו בכל הכותרות הראשיות ידיעות על התפריט הצנוע של היושב-ראש שי ופמלייתו בארוחת הערב. המארחים אף התבקשו במפורש לא להגיש משקאות אלכוהוליים, ומנהל המסעדה שבה סעד שי הסביר כי מדובר במנות ביתיות פשוטות בהרבה ממה שהגיש לאורחים רמי דרג בעבר. לידיעה אף צורפו תמונות של שי יושב כאחד הכפריים על מיטת הקאנג ומשוחח עם המקומיים וסריקה של התפריט המלא, להתרשמות הקוראים.

הארוחה הצנועה של שי והבלטתה בתקשורת המקומית היא חלק מקמפיין מתוזמר היטב שמובילה ההנהגה החדשה של סין בראשות שי, ושניצניו החלו עוד בשלהי כהונתו של קודמו בתפקיד, חו ג'ינטאו. חלק לא מבוטל בקמפיין יש לזקוף לזכות הלחץ הציבורי שנוצר בעקבות המיאוס הממושך מארוחות השחיתות הבזבזניות של צמרת המפלגה. אותו מיאוס חלחל אט אט מהתקשורת הלא-ממשלתית והרשתות החברתיות אל התקשורת הממוסדת, שם התפרסמו חדשות לבקרים ידיעות מגובות בתמונות על הראוותנות מנקרת העיניים, עד שהוביל בסופו של דבר להגברת הפיקוח ולשורה של תקנות שנועדו למגר את התופעה.

כרזה בבית מלון בעיירה סינית נידחת - סונגיאנג שבדרום מערב מחוז ג'ה-ג'יאנג שמבטאת את קמפיין הצניעות של ההנהגה הסינית: "החבר שי ג'ינפינג, בשעתו מזכיר המפלגה הקומוניסטית במחוז ג'ה-ג'יאנג, התארח יחד עם פמליתו במלון ג'ונג-אאו, בעת שסייר במסגרת תפקידו בנפת סונגיאנג". צילום: קובי לוי
כרזה בבית מלון בעיירה סונגיאנג שבדרום מערב מחוז ג'ה-ג'יאנג, המבטאת את קמפיין הצניעות של ההנהגה הסינית. צילום: קובי לוי

במקביל לתסכול שבעבע בתוך החברה הסינית מהיווצרותה של אוליגרכיה מנותקת במדינה שרשמית עדיין קוראת לעצמה סוציאליסטית, דיפלומטים ומנהיגים זרים שהוצבו או ביקרו בסין הציגו לציבור הסיני מודל מעט אחר. ראש וראשון בהם הוא שגריר ארה"ב גארי לוק, שכבר עם מינויו בקיץ 2011 הופצו תמונותיו נושא תרמיל על גבו בשדה התעופה, עומד בתור בסטארבאקס כאחד האדם, מוזג לעיתונאים שתייה קרה במעונו וכיוצא באלה מפגנים של חום, קרבה וצניעות. המשיך בכך סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, שבביקורו בסין באוגוסט 2011 קפץ לאכול צהריים במזללה עממית בבייג'ינג, שם התישב על שרפרף וזלל קערת אטריות לצד כמה מנות מקומיות פשוטות וזולות. סעודת האטריות של ביידן הפכה ללהיט רגעי ברשת הסינית ולוק נישא עד היום על גלי ההערצה ונחשב לשגריר האמריקני הפופולרי ביותר בסין מאז ומעולם. ביידן, לוק ואחרים לא רק השכילו להבין את הלך הרוח בחברה הסינית כדי לצבור לעצמם ולמדינתם נקודות חשובות, אלא גם תרמו תרומה לא מבוטלת לשיח הפנים-סיני בנושא. קרוב לוודאי שלא נהגו כפי שנהגו מתוך פרץ של ספונטניות, אך ייאמר לזכותם שהתכוננו היטב למפגש עם הסינים.

גם מנהיגים אחרים השכילו לנצל ביקורים רמי דרג לשיח בלתי אמצעי עם העם הסיני. כך למשל ראש ממשלת איסלנד, יוהנה סיגוררדוטיר, האשה הלסבית הראשונה שעומדת בראש מדינה, הגיעה השנה לביקור בבייג'ינג יחד עם בת זוגה, והציתה דיון ציבורי סוער ונחוץ במדינה שבה הקהילה הגאה נאבקת על נראות ולגיטימציה. זהו חלק מהמאמץ של פוליטיקאים במדינות דמוקרטיות להתמודד עם שאלת היחס למדינה שאינה דמוקרטית, ועם הצורך בקשרים עם השלטון אך גם בדיפלומטיה ציבורית מול החברה האזרחית.

והיכן עומד ביקורו של נתניהו בכל הסיפור? נראה כי הדגש הושם על הצד השלטוני בלבד. הפגישות של נתניהו לא כללו כמעט אינטראקציה עם האזרחים מלבד צ'אט מנוטר היטב באתר של סוכנות הידיעות הרשמית שינחואה, שם השאלות הועברו וסוננו מראש. ברק אובמה, כמו גם מנהיגי דרום אפריקה, בריטניה, אוסטרליה ועוד, בחרו לשוחח עם סטודנטיות באוניברסיטאות העילית ביידה (אוניברסיטת פקין) ופודאן (שבשנגחאי), מעוזים ליברליים יחסית במדינה אוטוריטארית. נתניהו, כמו ראש ממשלת סינגפור וקאנצלרית גרמניה, נאם בבית הספר המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. זה מועיל לחשיפה למי שיהיו בעתיד בכירים במנגנון המפלגתי, אבל אולי קצת פחות למיצוב של ישראל בצד הדמוקרטי של העולם.

בנימין נתניהו בפני בית הספר הגבוה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. קצת פחות מועיל לקטע הדמוקרטי (צילום מתוך דף הפייסבוק של נתניהו)

החשיפה התקשורתית הרבה שלה זכתה בארץ הסוויטה בעלות 70 אלף ש"ח (על חשבון הסינים, כמובן) ולקיחת שני הבנים לביקור ממלכתי עניינה הרבה פחות את הסינים מההד שעוררה בישראל. אולם בהחלט מותר לשאול מדוע ראש הממשלה או יועציו לא הכינו שיעורי בית, שהיו מסייעים בוודאי לנתניהו לחדור ללבבות של בני הדור הצעיר שהוקירו את הצניעות של ביידן ולוק, ושהנשיא אובמה, כמו גם ראש ממשלת איסלנד, נגעו ללבם בפתיחות שהפגינו. מצד שני, אולי זו דרישה מעט מוגזמת מאדם שמתקין מיטה במטוס בעלות של חצי מיליון ש"ח, שהוצאות אחזקת מעונו, מכספי משלם המסים כמובן, מסתכמות בלמעלה מ-5 מיליון ש"ח, ושעסוק בהעברת חוקים שיבצרו את שלטונו ויגנו עליו מפני פעולות דמוקרטיות כמו הצבעת אי-אמון.

רחל בית אריה היא עיתונאית שסיקרה את סין בדגש על כלכלה וחברה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דב קולר

    כתבה מרתקת ומקיפה, המעמידה במרכז את אופן גיבוש סדרי העדיפויות של מנהיגנו, המייצג מדיניות של שמרנות, חנופה, ובריתות בין עמים מדכאים.

    עלינו להרחיב את חקירותינו, ופעולותינו במה שנוגע לשיטתיות בה מדכא המשטר הסיני מיעוטים לאומיים, מיעוטים דתיים, מיעוטים מגדריים, אסירים, אומנים, וסופרים.

    מוטלת עלינו חובה מוסרית והיסטורית, שלא לנהל נורמאליזציה "מפוארת" ונטולת קונפליקט, עם מעצמה מדכאת זכויות אדם, בסדר הגודל הנוראי והאכזרי המתנהל בסין.

    עניין זה הוא אתגר גם למערכת "העוקץ".

  2. דפנה

    הטיל את לפיד אל היורה אותה הקדיח והתנתק אל מעל לעננים