להכיר את התרבות המזרחית מקרוב

שבוע שלם של תרבות מזרחית חיה, נושמת ובועטת. התרבות שלנו, מהבית ומהנשמה. כרמן אלמקייס מזמינה אתכם/ן לפסטיבל "לבי במזרח” השבוע
כרמן אלמקייסכרמן אלמקייס

מנהלת פרויקטים בתנועת אחותי – למען נשים בישראל, וממקימות קבוצת הלא-נחמדים / לא-נחמדות

תמיכה בתרבות מזרחית חשובה ליצירת שינוי חברתי ולמיתון השסעים החברתיים בישראל. זהו ללא ספק צורך דחוף ביותר, שיניע תהליך חיוני מאין כמוהו – לקראת הכלה של כל חלקי החברה ולשם יצירת תחושה של מעורבות, שייכות וערך עצמי. תמיכה בתרבות מזרחית וחשיפה נרחבת שלה תתרום רבות לא רק למזרחים ומזרחיות במדינה, אלא גם להגמוניה האשכנזית ברובה שתזכה להרחיב את מנעד השיח החברתי-התרבותי שלה. הכרה הדדית בריבוי התרבויות תביא לדיאלוג, לשיתוף פעולה פורה ולשינוי חברתי משמעותי, במקום להעמיק את הניכור.

המצב הקיים כרגע בחלוקת תקציבי התרבות הוא בלתי נסבל. אני משתפת אתכם/ן במספר נתונים מדו"ח של קואליציית "לבי במזרח" בדבר חלוקת משאבי התרבות במדינת ישראל: בתחום המוזיקה והתזמורות, תזמורות מזרחיות קיבלו בשנת 2008 3.3 מיליון ש"ח המהווים 7% מהתקציב השנתי, ואילו בשנת 2010 ירד התקצוב ל-1.3 מיליון ש"ח המהווים 3% מהתקציב. נתונים אלו חמורים עוד יותר לאור העובדה שהתקציב הכללי גדל: בשנת 2008 סך התקציב לתחום המוזיקה היה 48.5 מיליון ש"ח, ובשנת 2011 – 55.9 מיליון ש"ח. גם בתיאטרון מסתמנת ירידה בתקצוב: בשנת 2008 תיאטרון מזרחי תוקצב ב-340,000 ש"ח לעומת 165,000 אלף ש"ח בשנת 2011. בשנת 2009 התקציב שהופנה לתחום התיאטרון הסתכם ב-106,800 ש"ח בלבד, כמעט כרבע מתקציב התרבות כולו, ובשנת 2011 מתוקצב כבר ב-118,900 ש"ח. אנו רואים כי חלה עלייה משמעותית בתקצוב לתחום התיאטרון – ועדיין התקצוב לתרבות מזרחית יורד. אנו דורשות ממשרד התרבות להפסיק את הדיכוי התרבותי כלפינו המזרחים/ות ולהקצות משאבים בצורה הוגנת ושיוויונית כדי שנוכל כולנו ליהנות ממגוון התרבויות הקיימות במדינת ישראל.

ועכשיו אספר לכם/ן על כמה מהאירועים המיוחדים שלנו בפסטיבל:

שלשום (ראשון) פתחנו עם סדנה ייחודית עם פמלה דה קסטרו – אמנית גרפיטי ברזילאית בעלת שם בינלאומי, המשלבת יצירה עם אמירה חברתית ועשייה למען קידום זכויות נשים ומיגור האלימות נגדן. פמלה הגיעה לבית אחותי במטלון 70 שבדרום תל אביב ומשם הלכנו כולנו יחד לקיר הגרפיטי הנבחר.

מכיוון שגיבורות וגיבורי התרבות שלנו לרוב נעדרים מטקס פרסי ישראל, נעניק אנחנו את הפרסים שהם כל כך ראויים להם. אותות הוקרה יוענקו היום (שלישי) ליוצרות וליוצרים, לאקטיביסטיות ולנוספים שנבחרו על ידי צוות ההיגוי של קואליציית "לבי במזרח": גב' מרסלה אדרעי – אקטיביסטית; מר אהרון אלמוג – משורר; גב' רבקה בכר – שחקנית תיאטרון וקולנוע, ציירת; מר יוסף דחוח הלוי – עיתונאי; פרופ' סמדר לביא – חוקרת; גב' אהובה עוזרי – מוזיקאית. הטקס ילווה במופעי מחול של הרקדנית והכוריאוגרפית יפעת נח ליברה.

ואיך אפשר בלי מופע של התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון, בקונצרט מיוחד שכולו הצדעה לכוכבות הזמר הענקיות בארצות ערב והמגרב – הזמרות היהודיות הערביות שהיו מובילות ופורצות דרך במוזיקה ובזמרה הערבית-היהודית החל משנות ה-30 של המאה הקודמת. הערב הוא גם מחווה לזמרת המרוקאית הגדולה ריימונד, המסמלת את סופו של עידן הפריחה התרבותית של היהודים בארצות ערב וצפון אפריקה. לצדה תופענה זמרות צעירות ממשיכות דרכן של כוכבות הזמר היהודי-ערבי בישראל, כמו ליז ממן, נכדתו של גדול זמרי מרוקו, סמי אלמגריבי, והזמרת המבטיחה ריהם חיאדרי.

עוד מופע בכורה מרהיב שיציג בפסטיבל: סוק אל כלאלה: נטע אלקיים, עמית חי כהן ושיקו בכר, ילידי/ות נתיבות, יוצרות/ים ומבצעות/ים קלאסיקות צפון-אפריקאיות בעיבודים חדשים.

לפסטיבל גם יגיע היישר ממרוקו הבמאי קאמל השקאר עם סרטו "טינריר ירושלים". הסרט, שעורר הדים רבים במרוקו, בצרפת ובמקומות נוספים בעולם, עוקב אחר משפחות מוסלמיות ויהודיות בכפר הברברי טינע'יר בהרי האטלס שבמרוקו והגירתם של האחרונות בשנות ה-60-70 לישראל. בסיום ההקרנה יתקיים דיון עם השקאר בהנחיית עמית חי כהן.

עוד בפסטיבל: המופע "שירים באשדודית" – משיריו של סמי שלום שטרית; המופע "שכונת התקווה, קהיר" של סיגלית בנאי וחנה וזאנה גרינוולד; שיחה בין רון כחלילי ליוסי סוכרי על "סרטי בורקס"; ועוד. לנעילת הפסטיבל תתקיים מסיבת צהריים ביום שישי בבית אחותי עם "אנסמבל נחלה".

רק לפני חודש טענה שרי רז קבל עם ועדה שאין תרבות מזרחית ראויה להנצחה. פסטיבל "לבי במזרח" הוא הזמנה והזדמנות להכיר את התרבות שלנו מקרוב. תרבות מלאה ועשירה, שבאופן פרדוקסלי, אילו היו דואגים להנציח ולשמר אולי לא היינו צריכים לשמוע טענות כל כך מגוחכות על היעדרה.

תודה לשולה קשת שניצחה יחד איתי על הפקת הפסטיבל המדהים הזה! וכמובן לצוות ההיגוי המבריק של הפסטיבל: ראובן אברג'יל, שירה אוחיון, יורם בלומנקרנץ, שלומי חתוקה, ליאורה לופיאן, רון כחלילי, קציעה עלון.

לתוכנית המלאה של "לבי במזרח" ולהזמנת כרטיסים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    אני לא בטוח שמדובר בפסטיבל להכרת התרבות המזרחית כמו שזה פסטיבלה ולסטייה ורה קונסטרוקציה של התרבות המזרחית למשהו שהיא מעולם לא הייתה, על בסיס מספר מיתוסים;
    1. מיתוס של דו קיום משגשג בין יהודים לערבים בארצות ערב, כזה שכבר הופרך על ידי המחקר ההיסטורי המודרני (שלא לדבר על סיפורים אישיים), והפרכות עבורו אפשר למצוא עוד בכתבי הרמב״ם.
    2. מיתוס של ״יהודיות ערבית״, קטגוריה שיהודים שחיו במזרח התיכון וצפון אפריקה לאורך ההיסטוריה מעולם לא ראו את עצמם כמשתייכים אליה, אלא בדיוק כמו מיעוטים עתיקים אחרים שחיו במזה״ת (הברברים, הסוריים, הכורדים והקופטים), הם חיו בקרב הערבים אך מעולם לא ראו את עצמם ככאלה ושמרו על זהות מובחנת ונבדלת (וגם במחשבה הערבית הם היו מובחנים ונבדלים).
    3. מיתוס/אתוס אנטי ציוני.

  2. מאיר עמור

    איזה יופי! לילד/ה הזו/הזה פיללנו בשנת 2009 כאשר התחלנו את הדרך (מתי מעט, עם הרבה חזון ומעט משאבים). הנה היא/הוא גדל/ה ומתפתח/ת ופורח/ת ומעלה על נס. בתקווה לפעולה מבורכת ויצירתית שנים רבות אל תוך העתיד. תחשבו על פסטיבל "לבי במזרח" בעוד 15 שנה. בשנת העשרים לקיומו! תודה ליודפת גץ, לשירה אוחיון, לשולה קשת, לקציעה אלון, לתמי קצביאן, ליורם בלומנקרץ, למואיז בן הרוש, ליוסי אוחנה, למרק אליאני, לאורטל בן דיין ולעוד רבות ורבים שהזו וחזו את הפסטיבל הזה. תודה רבה. מאיר עמור.

  3. מאיר בביוף

    מפעל חשוב ביותר, והעיקר – שיהיה רציף ועקבי. להנכחתו של מפעל חלופי זה במרחב הציבורי יש חשיבות רבה. יש בו אמירה תרבותית ופוליטית חד משמעית כלפי פעולת המכבש האגרסיבית של ההגמוניה הלבנה. נוצרת כאן דינמיקה פוזיטיבית להיווצרותה של תרבות חלופית. הדרך עוד ארוכה, אך כמו שאמר ז'ול ורן (נדמה לי שזה הוא): גם מסע של עשרים אלף מייל מתחיל בצעד אחד.

  4. איציק

    ע"י יהודי גרמניה האשכנזים – מערביים, (בגרמנית "אוסטיודן"),שאליהם הם נורא ניסו להדמות ובעצם מנסים עד היום.

    הם אוהבים לראות בעצמם מערביים למרות, שהמערב ממשיך לראות
    בהם מזרחיים מהמזרח התיכון כפי שאפשר להתרשם מצפייה חופשית ברשתות טלויזיה מערביות בשידורים הנוגעים לישראל ללא עריכה וסינון של התקשורת הישראלית.

    היום ב"סקייניוז" הבריטית, בכתבה על מאגרי הגז של ישראל הוסבר שישראל אוהבת לראות את עצמה כמאחז של המערב outpost of the west ..