• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אויבי העם מן הנמל

"לרסק", "לפרק", "לשבור" – אלה הפעלים הפופולריים בשיח הישראלי בהקשר של ועדי עובדי הנמלים. רטוריקה צבאית שתפקידה לצייר את המתנגדים כטרוריסטים ולהסיט את הדיון משיח כלכלי-חברתי. וחוץ מזה יש לשאול, עד כמה הפנים המזרחיות הייצוגיות משחקות תפקיד?

English

"שם קוד 1981" זעקו כותרות העיתונים בתחילת השבוע וחשפו את תוכניתו של השר נפתלי בנט: "הצבא יחליף את העובדים בנמל במקרה של שביתה". היה זה הצעד הבוטה ביותר מתוך קמפיין מאורגן ומנוהל היטב של פוליטיקאים ובכירים במשרד האוצר כנגד עובדי הנמלים בישראל. העיתוי גם הוא מתוכנן בקפידה – מספר ימים לאחר שאלפים יצאו לרחובות למחות כנגד התקציב הקשה שגיבש שר האוצר יאיר לפיד, שותפו הפוליטי וחברו של בנט. הייחודיות של צעד זה היא לא בפרקטיות שלו, שלמעשה כמעט ואינה קיימת (מי בדיוק יתפעל את האופרציה הסבוכה בנמלים? חיילים נטולי הכשרה בסדיר?), וגם לא בחוקיות המפוקפקת שלו. הייחוד נובע מן השימוש בכלי התודעתי החזק ביותר בדמיון של הציבור הישראלי – צה"ל. השימוש ב"צבא העם" על מנת להילחם באויבי העם מן הנמל הוא חסר תקדים. חיילי צה"ל כידוע הם הקבוצה האהודה ביותר על מרבית אזרחי מדינת ישראל והשימוש בהם מעניק אוטומטית אהדה עיוורת, ומי כמו בנט יודע זאת.

הספין המגוחך של בנט תרם תרומה מסוכנת למסע ההסתה הארוך נגד עובדי הנמל. בנט המשיך את העבודה בדף הפייסבוק שלו בו הטיל את אשמת יוקר המחייה בישראל על פועלי הנמל, חוסר יעילותם והשחיתות שלהם (שימו לב לסטטוס שלו מהיום). ההתקפה הזו אינה מפתיעה. שימו לב כי הפעלים הפופולאריים ביותר בשיח הישראלי בהקשר של ועד עובדי הנמל הם "לרסק", "לפרק", "לשבור". אלה הם פעלים אלימים השמורים ל"אויב הפלסטיני" בדרך כלל. בנט הבין כי הדימוי של עובדי הנמלים בישראל מצוי בשפל, וזה הזמן להכות, אך הוא אינו לבד. על העגלה קפץ גם שר התחבורה ישראל כץ, שהרגיש שתהילת העולם על ניגוח עובדי הנמל נגזלת ממנו והצטרף לחגיגה של הכפשת שמם. הוא מיהר להודיע כי אינו חושש מועדי הנמלים "המיליטנטיים" וכי יעמוד מולם בעוז. זוהי חזרה נוספת על רטוריקה הלקוחה מעולם המושגים הצבאי על מנת לצייר את המתנגדים כטרוריסטים, ולהסיט את הדיון משיח כלכלי-חברתי.

השימוש בשיח אלים כנגד עובדי הנמל אינו תופעה חדשה. עוד בשנות השישים הם כונו "מחבלים" בעת שהעזו להילחם על זכויותיהם במקום העבודה, כאשר המזרחיות של העובדים שימשה כאמצעי תיוג עוצמתי שהבדיל אותם מועדי עובדים אחרים במשק הישראלי. השיח הישראלי הפך יותר מעודן בהקשר זה בגלל המודעות לרגישות הגדולה שהנושא מעורר בציבור, אך נשאלת השאלה עד כמה המזרחיות של הפנים הייצוגיות של עובדי הנמל משחקת תפקיד בעיצוב היחס אליהם. האם קל ונוח להפוך את עובדי הנמל ל"חמולה" – מושג בעל קונוטציות שליליות בשיח הישראלי, או ל"חבורה של ערסים" בגלל שהם נתפסים כציבור עובדים בעל דומיננטיות מזרחית? התשובה לטעמי היא בהחלט כן. ציבור עובדים עם דומיננטיות אשכנזית ככל הנראה לא היה מתואר באותם מונחים לשוניים שמשויכים בישראל לציבור המזרחי. התנהלותם הבלתי-מתנצלת של יושבי ראש ועדי הנמלים בחיפה ובאשדוד, מאיר תורג'מן ואלון חסן, תורמת לתדמית הכוחנית הזו, והיא מנוצלת עד תום על ידי בעלי עניין.

צילום:  aaron goldstein, cc by-nc-sa
נמל חיפה. השימוש בשיח אלים כנגד עובדי הנמל אינו תופעה חדשה. צילום: aaron goldstein, cc by-nc-sa

העובדה כי על פי דו"ח החברות הממשלתיות לשנת 2012 (pdf) הציגה חברת נמלי ישראל רווח נקי של 218.5 מיליוני ₪ בשנת 2012, לעומת 86.9 מיליוני ₪ בשנה שקדמה לה, כמעט ואינה מוזכרת, שלא לדבר על מתן קרדיט חלקי לפחות גם לעובדים המושמצים על חלקם בהצלחה.

גם ההתקוממות הגדולה על שכרם "המנופח" ו"חגיגות השכר" מוצאת מכל הקשר הגיוני. הנתבים המככבים ברשימות מובילי השכר במגזר הציבורי עושים עבודה שוות ערך לזו של טייס. נתב הוא רב חובל עתיר ניסיון המנתב פיזית כלי שיט זר אל תוך הנמל בהגיעו אליו. זהו תפקיד המחייב ניסיון, מיומנות וקור רוח. נתבים מתוגמלים במשכורות גבוהות כיוון שהם בדרך כלל בני חמישים ומעלה בעת שהם נכנסים לתפקיד, ולכן צברו ותק רב. ההתקוממות סביב המשכורות הגבוהות כביכול שמרוויחים מלגזנים ומפעילי מנוף גם היא מגוחכת כאשר לוקחים בחשבון שמדובר בעבודה פיזית מתישה ושוחקת, בכל עונות השנה. השכר מבוסס ברובו על פרמיות ושעות נוספות, והעובדים מעודדים על ידי הנהלת הנמל להגדיל את התפוקה כחלק מרפורמת ההתייעלות. אבל, כשהם עושים שעות נוספות ומתוגמלים על כך, הם מותקפים שוב. למעשה תלושי הסטייקים המפורסמים היו אף הם חלק מניסיון ההנהלה לתמרץ את העובדים, ואכן הניבו תוצאות חיוביות. פיריון העבודה גדל במיליוני שקלים, אך ההטבה בוטלה בעקבות המהומה הציבורית. בפועל, בנמלים ישנה שכבה מצומצמת של עובדים בעלי ותק רב שבקרוב ייצאו לפנסיה ובכך יורידו באופן משמעותי את השכר הממוצע, אך זוהי עובדה לא מעניינת מספיק בשביל עיתוני הכלכלה המובילים.

האם קל ונוח להפוך את עובדי הנמל ל"חמולה" או ל"חבורה של ערסים" בגלל שהם נתפסים כציבור עובדים בעל דומיננטיות מזרחית?
האם קל ונוח להפוך את עובדי הנמל ל"חמולה" או ל"חבורה של ערסים" בגלל שהם נתפסים כציבור עובדים בעל דומיננטיות מזרחית?

בשיח הציבורי בישראל שלעיתונים הכלכליים יש חלק נכבד בייצורו, אין זה יאה שפועלי צווארון כחול ישתכרו משכורות מכובדות, ההולמות את הניסיון הרב ואת העבודה הקשה והמסוכנת שהם מבצעים. בו בזמן, שכר של עשרות-אלפי שקלים למגיש חדשות כמו שהיה עד לא מזמן השר לפיד הוא לגיטימי וסביר. זוהי דוגמה לאבסורד הקיים בחברה הישראלית ולמהפך התודעתי שעברה המדינה. ערך העבודה העברית שכה העריכו פה (או אהבו לחשוב שמעריכים…) ואשר אוהבים להזכיר בגאווה, בטל שבעתיים כאשר מדובר במזרחים מן הנמל. בנוסף, חשוב להבין כי מהלך של הפרטת נמלים כרוך בסיכונים גדולים המוסתרים מן הציבור. ראשית, שד השביתה האיום קיים גם בנמלים מופרטים. ראו ערך השביתה בנמל הונג קונג שנמצא בבעלות פרטית, שביתה שנמשכה ארבעים יום ונסתיימה רק לאחרונה. שנית וחשוב מכך, נמל מופרט עלול להפוך לנמל מופקר מבחינה בטיחותית. הרשו לי להציע תסריט דימיוני. מדינת ישראל מפריטה את הנמלים. רמת הבטיחות יורדת בגלל פרישה של עובדים ותיקים דור א' וכניסה של עובדים חדשים לא מנוסים שעולים למעסיק הפרטי הרבה פחות. סדרת תאונות קטלניות מובילה לסערה ציבורית שבסיומה מחליטה המדינה להלאים את הפיקוח על שירותי הבטיחות בנמל. זה בדיוק מה שקרה ברכבות באנגליה. זהו מהלך שיגרום להוצאות אדירות של כספי ציבור שהיו יכולות להיחסך.

אינני טוען שבנמלי חיפה ואשדוד לא קיימות תופעות פסולות כנפוטיזם ודאגה למקורבים לוועד, או התנהלות כוחנית של בכירים. אך אלו תופעות שיש בידי מדינת ישראל את הכלים לטפל בהן מבלי להשמיץ ציבור עובדים שלם ולנהל על גבו מאבק לשבירת השרידים האחרונים של עבודה מאורגנת בישראל. לטעמי ניתן ואף רצוי לדרוש מוועד עובדי הנמל להפגין סולידריות גדולה יותר עם ציבור העובדים המוחלש בישראל ולא להישאר מסוגרים בתוך עצמם. אינני חושב שאלון חסן הוא לך ולנסה הישראלי, אך הוא גם לא אל קאפונה; הצגתו ככזה ואת ציבור העובדים שאותו הוא מייצג כמשפחת פשע הוא עוול וכתם גדול בהיסטוריה של שוק העבודה הישראלי.

יוסי אדרי הוא סטודנט לתואר שני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב

לקריאה נוספת:

אשדוד על הכוונת של בנט | מאיר עמור

כנראה שיעניין אותך גם: