המתקפה על אוצרות הטבע נמשכת

בזמן האחרון עלה פרויקט פצלי השמן בעמק האלה מחדש על סדר היום. הארץ פרסם לפני כחודש מאמר מקיף על המיזם, בעיקר על הצד הפוליטי של מתן הרשיון לפרוייקט. במאמר זה אתמקד באיפיונים הטכניים והסיכונים לסביבה של הפרוייקט.

בחודש יולי 2008 קיבלה החברה הישראלית (Israel Energy Initiative) IEI רישיון לחיפוש והפקת נפט מפצלי שמן בשטח של 238 אלף דונם באזור שפלת יהודה, בכפוף לחוק הנפט התשי"ב-1952. לפי החוק, רישיון כזה כולל זכות ייחודית לבצע קדיחות ניסיון ופיתוח בשטח, ומקנה זכות לקבלת חזקה לצורך הפקה מסחרית לאחר הגעה לתגלית בשטח הרישיון.

IEI היא חברת בת של התאגיד האמריקאי ג'יני אנרג'י (Genie Energy). לג'יני אנרגי יש חברת בת אמריקאית נוספת AMSO, העוסקת בפרויקט פצלי שמן בשיטה דומה לזו של IEI, בקולורדו, ארה"ב, וחברת בת נוספת בישראל בשם 'אפק חיפושי נפט' שקיבלה רישיון לחיפוש והפקה של נפט וגז בדרום רמת הגולן.

במסגרת הרישיון, חברת IEI מחויבת לבצע קידוחי סקר גיאולוגיים ברחבי השטח המורשה, והפקה ניסיונית של נפט מפצלי שמן בקנה מידה קטן (מתקן פיילוט).

מתוך בעיות רבות בסוגייה זו אציין רק שלוש בעיות בולטות:

• נתנו בחינם ליזמים פרטיים אוצרות טבע של המדינה בהיקף עצום.

• הפכו את עמק האלה וחבל עדולם לשפן נסיונות של חברה פרטית, לבדיקת טכנולוגיה לא מוכחת.

• לא ברור מהם התמלוגים שהחברה תשלם. לדעתי כלום.

הבעיה הבסיסית היא בחוקים הארכאיים בארץ ובדרך המופקרת בה משרד האנרגיה נותן זכיונות ורשיונות ליזמים. מתן רשיון לפיילוט משמעותו למעשה מתן זכיון/רשיון להפקה בהיקף מלא, הניתן לפי תנאי המיסוי הנוכחיים, ולפני שנעשו כל הבדיקות הנדרשות. יתרה מזאת, הרשיון ניתן על פי חוק הנפט. אבל בפצלי שמן אין נפט,יש קרוגן (הסבר בהמשך), וייצור נפט מפצלי שמן אינו נופל תחת הגדרת נפט בחוק הנפט. אין פה לא תגלית נפט ולא הפקתו.

בנסיון לפתור את הבעיה ולטהר את השרץ, תיקן ב-2012 שר האנרגיה והמים, 4 שנים אחרי מתן הרשיון, תקנות הנפט (הרשאה לסטייה מהוראות חוק התכנון והבנייה), תשע"ב-2012. בתקנות אלו, שמטרתן הקלות לענין חוק התכנון והבניה, הגניבו בהגדרות את המינוח "חיפוש נפט מפצלי שמן" שאינו קיים בחוק הנפט.

מתעוררות שתי בעיות. הראשונה נראית משפטית פורמליסטית לכאורה, אך יש לה השלכות כבדות משקל. לדוגמה, היא תשפיע על תשלום תמלוגים שישלמו הזכיינים למדינה , ועל היקפם. מדובר בכסף גדול, גדול מאוד. IEI מדברת על ייצור של כ-50,000 חביות נפט ליום לפחות, ששוויו כ- 1.8 מיליארד דולר לשנה. תשלום התמלוגים צריך להגיע לכ-200 מיליון דולר לשנה. כשמדובר בסכומים כאלו, החברה תערער, להערכתי, על הצורך בתשלום תמלוגים על פי חוק הנפט, ועל היקפם.

הבעיה השנייה היא שהסדר התהפך. הרשיון צריך להינתן רק לאחר ביצוע הפיילוט ובדיקות נוספות. למעשה, לפי מסמכי החברה עצמה הפיילוט, שהיקפו ומשכו מצומצמים, אינו מתוכנן כלל לדמות את תהליך הייצור במלואו. לפי אתר החברה, זה יקרה בשלב הדמו (demo). די לציין שהפילוט יימשך כשנתיים, מתוכם 270 ימים הם משך חימום הסלעים שבמעבה האדמה שהוא רק שלב אחד (הרביעי במספר) מתוך שלבי הפיילוט. לעומת זאת, תהליך ייצור הנפט מפצלי השמן כולו מחייב חימום לשלש עד חמש שנים.

בעיה בסיסית נוספת היא שבמקרה זה לא מדובר בהפקת נפט 'רגילה' ממאגרי נפט כמו למשל בים הצפוני, או בארץ בפרוייקט של גבעות עולם, אלא בתהליך ייצור דלקים נוזליים כמו נפט ודלקים גזיים כמו גז טבעי, מחומר אורגני אחר – קרוגן (Kerogen) – שנמצא בסלעי משקע בעומק אדמת עמק האלה. מדובר בתהליך כימי-תעשייתי מורכב הנעשה כולו במעבה האדמה, לכן הוא אינו יכול להיות להיות מבוקר באותה רמה כמו תהליכים כימיים תעשייתיים 'רגילים'.

הבחנה חשובה וקריטית שחומקת מעיני עיתונאים רבים היא בין Shale Oil ו-Oil Shale. יש בלבול רב בין שני המושגים והוא אינו פוסח על ויקיפדיה. Shale Oil הוא נפט 'רגיל' הכלוא באדמה צפופה והפקתו הכלכלית אפשרית מזה כחמש שנים באמצעות טכנולוגית פרקינג (Fracking), זו שמשתמשים בה בהרחבה בארה"ב. המינוח המקובל כיום הוא Tight Oil.

לעומת זאת, Oil Shale אינו נפט. Oil Shale הם פצלי שמן כמו אלו הנמצאים בעמק האלה שהם סלעי משקע העשירים בקרוגן. מהם IEI מבקשת לייצר דלקים. אנשי IEI ערים להבדל, כך, ד"ר ברטוב מ-IEI הדגיש כי הנפט שייוצר מפצלי–שמן יהיה איכותי במיוחד.

IEI מציעה לייצר נפט מפצלי השמן בשיטת חימום In-Situ. בשיטה זו מחממים את הסלע לאט לאט ובהיעדר חמצן, לטמפרטורות גבוהות של 300-400 מעלות צלזיוס, באמצעות גופי חימום שהטמפרטורה שלהם תגיע לכ-600 מעלות צלזיוס. החימום נמשך זמן ארוך של 3-5 שנים, בבטן האדמה, בסביבה נטולת חמצן ומכונה פירוליזה (Pyrolysis).

תהליך הפירוליזה דומה במהותו לתהליך פיצוח (Cracking) של נפט הנעשה בבתי הזיקוק בתנאים ידועים שמבוקרים ומנוטרים באמצעות חיישנים שונים שמאפשרים הפסקה מיידית של התהליך ומיזעור נזקים בעת הצורך. יחסית לתהליך בבתי הזיקוק, התהליך המוצע על ידי IEI נעשה בתנאים לא מבוקרים.

יש לציין שהשיטה המוצעת על ידי IEI אינה משמשת להפקה מסחרית בשום מקום בעולם. בארץ ובמקומות אחרים בעולם יש פצלי שמן מהם ניתן למצות דלק. הבעיה היא שברוב הגדול של המקרים לא כדאי לעשות זאת. תהליך הפקה בדרך הדומה לזו המוצעת על ידי IEI יושם בהצלחה בשבדיה משנות ה-40 עד שנות ה-60 של המאה שעברה. אבל גם בשבדיה הפסיקו את הפעילות הזו לפני למעלה מחמישים שנה, ולא חידשו אותה למרות העלייה המסחררת במחירי הנפט מאז.

בארץ עבדו על כך קרוב לעשרים שנה. בין השנים 1982-2000 פעלה במישור רותם שבנגב חברת פמא (פיתוח משאבי אנרגיה) בע"מ. זו חברת בת ממשלתית שמטרתה היתה לבחון טכנולוגיות לניצול פצלי השמן למטרות אנרגיה. פמא השקיעה כ-100 מיליון דולר במחקר, פיתוח, והדגמה, במכלול ההיבטים שלהם יש זיקה לניצול פצלי השמן בישראל: פעולות לאיתור פצלי השמן בישראל (פרוספקציה), כרייה, טיפול במוצקים, שריפה ישירה, מיצוי, השפעות סביבתיות ובדיקות טכנו-כלכליות. התוצאות לא היו מרשימות מבחינה כלכלית, והחברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2000.

פצלי השמן בעמק האלה עשירים יחסית בקרוגן – מעל 15% חומר אורגני בסלע עם תכולת גפרית גבוהה יחסית. למרות התכולה הגבוהה יחסית של קרוגן יש הרבה חומר טפל, וכדי להפיק נפט מהקרוגן יצטרכו לחמם כמות גדולה פי 5-6 של חומר שממנו לא מופק נפט רק כדי לחמם את הקרוגן.

החומרים המתקבלים בתהליך כוללים גזים שונים ותוצרי נפט נוזליים. הרכב התוצרים תלוי בהרכב הקרוגן, בקצב החימום ובטמפרטורה. על פי דוח 'כריית פצלי שמן בחבל עדולם' של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הרוב המכריע של הגזים שיווצרו בתהליך הם גזים דליקים ונפיצים מסוגים שונים: 55% גז טבעי (מתאן, אתאן, ובוטאן), 25% מימן, 15% פחמן דו-חמצני ופחמן חד-חמצני, ו-5% מימן גופריתי. מתאן אתאן ובוטאן הם מרכיבים של גז טבעי, דליקים ונפיצים. מימן הוא גז דליק ביותר ונפיץ בקלות (אזכיר את אסון ספינת האויר 'הינדנבורג'), פחמן חד-חמצני ומימן גפרתי הם גזים רעילים מאוד. פחמן דו-חמצני ומתאן, שהם כמחצית מן הגזים שיופקו, הם גזי חממה.

סיכום חלקי של הסיכונים וההשפעות השליליות של פרויקט פצלי השמן על עמק האלה וחבל עדולם הם כדלהלן:

• הרס הסביבה עקב בניית דרכים לאזורי הקידוחים, הקמת תחנות כוח לאספקת החשמל, או קווי גז הנדרשים לחימום הפצלים, הקמת מתקני טיפול בדלק שייווצר ובשפכים, וכו'.

• פליטת גזים רעילים וגזי חממה לאטמוספירה.

• סיכוני שריפה תת-קרקעית, ופיצוץ תת-קרקעי של הגזים שיווצרו בתהליך.

• אפשרות לזיהום אקוויפר המים מתחת לשכבת הפצלים. לטענת IEI, שאותה מרכז המידע והמחקר של הכנסת מקבל, אחד הגורמים המסיר את החשש מזיהום מקורות המים כמעט לחלוטין הוא ש"המים באקוויפר הם במצב של על-לחץ", כלומר הם בלחץ גבוה מלחץ אטמוספירי ולכן תמנע כניסת נוזלים אל האקוויפר. אבל שיטת החימום המוצעת תביא להיווצרות גזים בלחץ גבוה, ככל הנראה הרבה מעל הלחץ הקיים באקוויפר, ולכן סכנת זיהום האקוויפר קיימת גם קיימת.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, המכללה החברתית כלכלית