שקט שמערער את תחושת המציאות

"הבחירה האם לאכול בשר או לא – היא אישית".

קשקוש מוחלט.
האם בגלל שהפלסטינים סובלים, או שהסינים סובלים, או שבני אדם בכלל סובלים, אין הצדקה לציין גם את סבלם של שאר בעלי החיים?
לידיעתך. הבחירה לאכול או לא לאכול בשר היא פוליטית. בגלל תאוות הבשרים נגרמות גם עוולות נוראיות לבני האדם. תאוות הבשרים, כמו גם צריכת מוצרי חלב וביצים, היא חלק מתרבות הצריכה הגורמת לפערים הכלכליים בין בני האדם השונים. בגלל שסינים מהמעמד הגבוה החלו לצרוך עוד ועוד פרות למאכל, החלו במקומות אחרים בעולם לייצר מזון לאותן פרות אומללות וזאת על חשבונם של בני אדם אומללים שאינם יכולים להתחרות במחירי התבואה העולים. כמו כן, תעשיית הבשר מייצרת כ16% מזיהום האוויר התעשייתי.

במדינה הציונית הפורענות גדולה פי שבעים ושבעה, היות וכאן פרה מספקת כמות חלב פי שניים עד שניים וחצי מבאירופה, וזאת ע"י האבסה וכליאה של הפרות על מנת שאלו ישמינו ויספקו כמות חלב גדולה יותר.

פחות אכילת פרות משמעותה פחות ילדים רעבים. לא רק באפריקה ובדרום אמריקה, גם כאן במדינה הציונית. אפילו הרב הגאון הראי"ה קוק הראה כי אכילת בשר מביאה למלחמות וכאשר כל בני האדם יסתפקו במזון צמחוני יבוא שלום, וראה חיבורו חזון הצמחונות והשלום.

מיותר להטיף ללילך בן דוד על סבלם של הפלסטינים. היא מכירה את הנושא לא פחות טוב ממך וממני. מי שרוצח עגלים ופרות סופו שירצח ילדים פלסטינים לצלילי מוסיקה קלאסית.

אבל כדאי להסתכל עליהם ולראות אם רוצים שהם יגנו על מה שהם מגינים.

אחד מהם זה להגן על התפיסות והפרקטיקות הנוכחיות על־ידי רלטיביזציה של הדברים הנאמרים („כת” = מחייבת רק את המאמינים בה, במסגרת פלורליזם דתי; ר׳ התגובה הזאת בבלוג של תומר פרסיקו) או בחסימת הדברים הנאמרים כי הם נתפסים (בכנות או שלא) כ„מטיפים” או „אליטיסטיים”.

בנוסף, אני לא יודעת אם „השיחה עם בחור הטבעוני” בדויה או לא; אם כן, זאת טכניקה רטורית מאוד זולה, להכניס דברים בפה של אחרים, ואם לא, תגידי, לא ברור לך שזה דבילי ולא מייצג?

בנוסף, כדאי לא לבדות „עובדות”, גם אם זה עוזר לשמר את התפיסות והפרקיטות. טבעונים לא מהווים 0.01% ואוכלי־בשר לא יודעים ב־98.1% על מה בדיוק הם משלמים. למעשה, הידע על זוועות התעשייה שהופכת יצורים חיים וחשים למוצר, כשכל חייהם מכוונים לרווח הכלכלי ולתאוות של בני־אדם, הוא מה שגורם לעוד ועוד אנשים להפוך לטבעונים וצמחונים (פעמים רבות כשלב־מעבר). יש כאן שתי רמות: האחת היא שבאמת הרבה אנשים לא יודעים מה קורה שם בחוות (את יודעת, כשמישהו מדבר על זה, מציג את העובדות, בין אם באופן וורבלי ובין אם באופן גרפי, ישר יש מי שצועקים — ולא אתפלא אם את אחת מהם — „פרופגנדה טבעונית!”. כן, על הצגת המצב הקיים, שאנשים פשוטים אחראיים לו בבחירות שלהם לאן הולך הכסף שלהם), והידע הזה גורם אצלם לשינוי בתפיסות ובפרקטיקות (ר׳ הטבעוגארים); האחרת היא שגם אחרי שהידע קיים, לוקח זמן להסיר את ההדחקה שלו (מחוויה אישית, הרבה זמן ידעתי על תעשיית הביצים והחלב, אבל עד שלא נהייתי הורה וראיתי בחוויה ישירה מה זה להיות הורה ומה זה הנקה, לא נהייתי טבעונית).

בנוסף, זה לא „לקחת את החיות ולעשות להם הומניזציה” (כלומר, כאשר הקריטריון ללא לגרום סבל למישהו הוא האנושיות שלו אז מי שטבעונים אומרים שפסול לגרום לו סבל בהכרח מואנש), אלא לשנות את הקריטריון לכזה שהוא עקבי ולא אגו־/אנתרופוצנטרי („פסול לגרום סבל למי שדומה לי, אנושי”): פסול לגרום סבל למי שסובל (sentient beings; איך אומרים את זה בעברית?). את — אני מקווה — לא בועטת בחתולים ברחוב לא בגלל שהם מואנשים על־ידך אלא בגלל שזה יכאב להם; אותו כנ״ל פרות ותרנגולות ועיזים וכו׳. זה שמישהו לא חלק מהחברה האנושית (מה שאפשר וכדאי להתווכח עליו לגבי בעלי־החיים שבני־האדם משתמשים בהם; ר׳ החברה הרב־מינית) לא אומר שלגיטימי לנצל אותו.

בנוסף, דיברת על „צורה לא מתלהמת”. מה לעזאזל פחות מתלהם מלעמוד בשקט במרחב הציבורי עם גופה של מישהו שבני־אדם הרגו למטרותיהם ובחברה שלנו נהוג להסתיר את הגופה הלא־מעובדת יפה יפה (ומסיבה טובה; שקיפות קירות בתי־המטבחיים וכאלה…)?

בנוסף, יש הבדל בין לעזור לעניים או קשישים („עשה טוב”) לבין להמנע מלנצל ולהכאיב ולהרוג („סור מרע”). יש הבדל בין לעשות משהו טוב ובין להפסיק לעשות משהו נורא.

אני לא יודעת שום „אמת אבסולוטית שאף אחד לא יודע”, כלשונך. אני כן יודעת שחשוב לי לנהוג לפי הכלל שמה שלא הייתי מוכנה לעשות בעצמי בגלל שהוא נורא מדי מבחינה מוסרית, אני לא רוצה לשלם לאחרים שיעשו. ככה פשוט.

זהו, הגיע הזמן להפסיק להשתמש בכתיבה של התגובה הזאת כדי לדחות את הכתיבה של התיזה… כתבתי הרבה בגלל שאני מאמיןה שהתגובה שלך כנה, שטרחת לכתוב את כל המלל — גם אם חלקו לא עקבי או בגסות־רוח — הזה בגלל שיש לך רצון בשיח.