• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

משטרת הממשלה ולא משטרת הציבור

המדינה מעדיפה שהמאבק החברתי-כלכלי-פוליטי יהפוך למאבק כנגד אלימות המשטרה, וייגרר בבתי המשפט. כך המשטרה משרתת את הממשלה בהסטת האש מן המדיניות הפושעת של ראשיה. אלמוג בהר על ההתנהלות של משטרת ירושלים בהפגנות האחרונות במערב ובמזרח העיר
אלמוג בהראלמוג בהר

משורר, סופר ומבקר ספרות, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע

אמש התקיימה הפגנת המעברה והלא נחמדים בירושלים, נגד גזרות תקציב ביבי-לפיד-בנט-ליברמן-לבני, נגד הייבוש והמחיקה של הדיור הציבורי, נגד ייצוא אוצרות הגז, נגד עליית המע"מ ונגד ההתעמרות בעשירונים התחתונים והברית של ממשלת ישראל ושריה עם המיליארדרים. כבר לפני ההפגנה המודיעין המשטרתי, שהקים לו יחידת בילוש פייסבוקית ואימץ תודעה של שב"כ, התקשר לכמה מן הפעילים לשיחות איום, וניסה לדלות פרטים ולגייס אנשים שיהיו משת"פים. זאת בהמשך לניסיונות דומים בהפגנות קודמות, בעיקר בקיץ שעבר.

בהפגנה עצמה, עם הכניסה לרחוב יפו מרחוב שבטי ישראל, התארגנו השוטרים בחומה כדי לחסום את דרכה של הצעדה, ולמעשה גרמו בכך לחסימה של חצי שעה בנתיב הרכבת הקלה. המשטרה הביאה הכל להפגנה: גם כיתת מג"ב, גם יחידת יס"מ וביניהם גם שוטרים רגילים, גם פרשים וגם אופנוענים, ובכוננות ברחוב אגרון עמד זרנוק מים וצבע וסירחון (בואש). השוטרים נהגו באלימות רבה מן הרגע הראשון, פתחו מיד במעצרים שכללו מכות קשות, כולל בעיטות על מי שכבר היה על הקרקע, שברו אוהל שנשאו המפגינים באופן סמלי, ועדויות סיפרו על עלייה של פרשים – וכן של אופנוען אחד – על מפגינים.

השוטרים ניסו למנוע את התהלוכה לבית ראש הממשלה שליד כיכר פריז, ואכן הצליחו לפצלה לחלקים קטנים. כשהגיעו המפגינים לרחוב עזה התחילו להכניס אותם השוטרים ל"מכלאה", ולתחום אותם בברזלים משלושה צדדים ובפרשים מן הצד הרביעי, ובשלב מסוים השתמשה שם המשטרה בגז מדמיע. רוב העצורים מן ההפגנה שוחררו עוד בלילה, ועצור אחד הותירה המשטרה ללילה.

הפגנה בירושלים, 09.06.13. צילום: Tali Mayer/Activestills.org
ההפגנה בירושלים, 08.06.13. צילום: Tali Mayer/Activestills.org

ירושלים כבר מזמן אינה דמוקרטיה, ואלימות המשטרה היא עניין של יומיום בהפגנות של המחאה החברתית, בהפגנות חרדים ובהפגנות במזרח העיר (כפי שרואים בימים אלו כיצד המשטרה מבצעת קרימינליזציה של מאבק אזרחי נגד הרחבת כביש בגין אל תוך בית צפאפא, בצורה שתבתר את השכונה לארבעה חלקים), וזאת המורשת של משטרת ירושלים ששברה ידיים ורגליים בזמן הפנתרים, והתעסקה בחיפוש משת"פים, בפתיחת תיקים ללא צורך ובהגנה על הממשלה. כל מי שמגיע להפגנות שם לב שהשיטות של המשטרה נודדות בין חלקי העיר, ובינה לבין השטחים: חיילי מג"ב מגיעים גם למערב העיר, וכך גם הניסיון למעצרי "מנע", או לפחות לשיחות איום עם פעילים מרכזיים (רק מעצרי קטינים באמצע הלילה עדיין לא "גלשו" למערב העיר).

עוד מאפיין בולט של ההפגנות הוא שרבים מהשוטרים לוקחים את ההפגנה באופן אישי, כאילו המפגינים מפגינים נגדם ממש, ולא רק מולם. לכך מצטרפת העובדה שהמפגינים מסומנים פעמים רבות כ"אחרים" – ערבים, חרדים, מזרחים עניים אשר עוברים קרימינליזציה בעיני השוטרים, ושמאלנים. אבל מתרחשת גם התופעה הנגדית, וגם המפגינים משתכנעים בהדרגה שהם מפגינים נגד השוטרים,  ולעתים קוראים את הסיסמאות ממש כנגדם ולא אל מול העוברים והשבים. המפגינים "לוקחים" את תגובות השוטרים באופן אישי, כי קשה למחות נגד הסמל – ראש הממשלה, הטייקון, שר האוצר – שחונקים את גרונך בבנק, כאשר ממול עומד הפרצוף שחונק את גרונך הפיזי ממש.

תחושות אלו הן לעתים טרגיות כאשר המדינה שולחת פלוגות מג"ב, חיילים שהוריהם נזרקים מן הדיור הציבורי, כדי לגרש מן הרחובות את מי שתובעים דיור ציבורי. המחאה כנגד אלימות המשטרה היא לעתים רגע השיא של הפגנה, מבחינת האנרגיות שלה, כאשר הזעם נגד השוטרים ונגד השיטה מתערבבים זה בזה ומאיצים את המאבק, ולעתים רגע השפל, כאשר בזבוז האנרגיה מול השוטרים מרוקן מאנרגיה למאבק מול השיטה. המדינה מעדיפה שהמאבק החברתי-כלכלי-פוליטי יהפוך למאבק על חופש הביטוי, כנגד אלימות המשטרה, וייגרר בתיקים למיניהם בבתי המשפט שהתנהלותם תבזבז זמן ומשאבים לכולם. כך המשטרה משרתת את הממשלה בהסטת האש מן ההתנהלות החברתית-כלכלית-פוליטית הפושעת של ראשיה.

הפגנה בירושלים, 08.06.13. צילום: Tali Mayer/Activestills.org
הפגנה בירושלים, 08.06.13. צילום: Tali Mayer/Activestills.org

המשטרה והממשלה חיות בתודעה מעוותת על-פיה המשטרה היא משטרת הממשלה ולא משטרת הציבור, ולכן היא יותר מודאגת ממחאה אזרחית כנגד הבוסים – ראש הממשלה ושר האוצר – מאשר מאלימות ברחובות שלא זוכה לשום מענה, וכמובן שיותר משחיתות השרים והטייקונים, שמנהלת את המדינה. הממשלה שולחת את המשטרה למנוע את המחאה עוד בטרם התקיימה, ולהשתיק אותה ברגע שהיא יוצאת לרחוב, במקום שהמשטרה תשרת את הדמוקרטיה שאחד ממימדיה הוא החופש של האזרחים למחות ולהפגין.

במובן הזה, התודעה הדמוקרטית של ביבי וארדואן דומה, ומבקשת שלטון סמכותני שבו מתקיימות בחירות פעם בארבע שנים, ואילו בזמן שבין בחירות לבחירות שניהם מבקשים להשתיק מחאה ומאבק בעזרת המשטרה, ולשניהם עוזרת התקשורת המקומית שפעמים רבות ממעטת לסקר את המתרחש (כפי שקורה כרגע בישראל, וכפי שהיה לפחות בראשית המאבק האחרון בטורקיה, לפחות על פי סיקורו בישראל).

אף על פי כן, המאבק יימשך.

כנראה שיעניין אותך גם: