• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

תרבות שמנהלת מו"מ תמידי על דמותה

טורקיה היא לא מערבית, אבל גם לא ערבית. היא גם לא ייצור כלאיים.
בטי בנבנישתי

לפני כחודשיים נסעתי לביקור משפחתי באיסטנבול. נהג המונית שלקח אותנו משדה התעופה הסביר כי בקרוב "גם פה תהיה מלחמת אזרחים כמו בסוריה". הוא התלונן על כך שארדואן מוכר את המדינה לערבים ולמוסלמים, על כך שהטורקים מאבדים את טורקיה. "תהיה פה מלחמה", הוא שב ואמר, ואני חשבתי שהוא מגזים. נהגי מוניות תמיד מתלוננים, אבל הם גם סוג של ססמוגרף חברתי – כפי שמלמדות ההפגנות ההמוניות שמתקיימות בשבועות האחרונים ברחבי טורקיה.

המתח בין טורקיה לעולם הערבי ולאסלאם הולך אחורה למאה ה-19, לתקופת האימפריה העות'מנית ולניסיונות המרידה של הטורקים הצעירים בסולטן, מרידות אשר ביקשו להציל את "האיש החולה על הבוספורוס" באמצעות ייבוא רעיונות על קידמה אירופית. מתח זה התעצם במלחמת העולם הראשונה, כאשר מנהיגי הערבים במזרח התיכון שיתפו פעולה עם אנגליה וצרפת בהפלת האימפריה. הטורקים מהדור של אבא שלי לא שוכחים להם את הבגידה הצורבת, ובמשך עשורים רבים היה קונצנזוס רחב בקרב החברה הטורקית סביב החזון האטאטורקיסטי – לאומיות חילונית שמתנכרת לכל סממן ערבי. לא פלא שמוקד גל ההפגנות הנוכחי הוא כיכר טקסים ההיסטורית שבאיסטנבול, אשר במרכזה ניצב פסל הרפובליקה שייסד בשנות העשרים של המאה הקודמת מוסטפא כמאל אטאטורק.

הפגנה בפארק גזי בכיכר טקסים, איסטנבול, 03.06.13. צילום: Oren Ziv/ Activestills.org
הפגנה בפארק גזי בכיכר טקסים, איסטנבול, 03.06.13. צילום: Oren Ziv/ Activestills.org

תהילתו הראשונה של הקצין הצעיר מוסטפא כמאל היתה במלחמת העולם הראשונה בקרב בגליפולי שעל מיצרי דרדנלים. הפלוגה עליה פיקד, שלמעשה הוצבה ככוח גיבוי, הצליחה לעצור את ניסיון הפלישה של הבריטים בסיוע הצרפתים. אם היו מצליחות בעלות הברית בפלישה, הן היו מבתרות את טורקיה לשניים דרך ים המרמרה ומיצרי הבוספורוס ועד לים השחור. האימפריה אמנם נפלה, אבל בקרב הזה ניצלה טורקיה וכמאל הפך ליקיר הטורקים. עד מהרה הוא הצליח לתפוס את השלטון, להדיח את הסולטן ולייסד את הרפובליקה הטורקית. בהנהגתו בוצעו שורה ארוכה של רפורמות במטרה לייסד לאומיות טורקית חילונית המתכחשת לערביות ולאסלאם ומישירה מבט לעבר אירופה: הוא ביטל את השימוש באותיות הערביות ואימץ את האותיות הלטיניות והתחביר הצרפתי; סגר את בתי הספר המוסלמיים והנהיג מערכת חינוך לאומית אחידה; ביטל את חוק האסלאם כחוק מדינה והנהיג את חוק העונשין האיטלקי והחוק האזרחי השווייצרי; הוביל ניסוח חוקה שקובעת הפרדה בין רשויות המדינה; וב- 1929 אף העניק זכות בחירה לנשים. הרפורמות נגעו בכל תחומי החיים של הטורקים ועסקו גם בלבוש ובהנהגת שמות משפחה, במסגרת זו, מוסטפא כמאל אימץ כשם משפחה את השם: אטאטורק – אבי הטורקים.

עם זאת, טורקיה מעולם לא הייתה דמוקרטיה של ממש. מפלגתו של אטאטורק, שמת ב-1938, הייתה המפלגה היחידה שהתמודדה בבחירות עד לשנות החמישים (של המאה העשרים). אולם גם לאחר שמפלגות נוספות החלו להתמודד בבחירות לפרלמנט, לא הייתה זו דמוקרטיה חופשית. רוב הממשלות הנבחרות התאפיינו בשחיתות שלטונית ובחוסר יציבות ולעתים נפלו תוך חודשים בודדים, הכלכלה הייתה בכי רע: פערים ענקיים בין עניים לעשירים, אינפלציה מטורפת. שלוש פעמים תפס הצבא את השלטון, נאמנים למורשתו של אטאטורק, בכל פעם מחדש ניסחו הגנרלים את החוקה שזכתה לאישור במשאל עם ובתוך מספר חודשים השלטון הוחזר לעם. היריבויות הפוליטיות המרכזיות היו בין ווריאציות של מפלגות לאומיות חילוניות, האופוזיציה הייתה שמאל סוציאל-דמוקרטי והמפלגה המוסלמית כמעט ולא הורגשה עד שנות התשעים. בביקורי בטורקיה במהלך שנים אלו ניתן היה לראות את הרחוב נעשה יותר ויותר מוסלמי, בכל פעם ראיתי יותר מסגדים פעילים ויותר נשים עטויות מטפחות ובגדים ארוכים המכסים את כל גופן. עלייתה של המפלגה המוסלמית בראשותו של ארדואן ב-2002 הייתה המשך של תהליך החזרה לאסלאם של הטורקים.

מתוך הטאמבלר occupygezi

"הכסף עבר ידיים", הסבירה לי בת דודתי. בשני העשורים האחרונים עשירי טורקיה הם כבר אינם החילונים (וביניהם היהודים), אלא האסלאמיסטים. לטענתה, זו הסיבה שהם הצליחו לכבוש את השלטון. אבל ארדואן גם מנהיג מדיניות רווחה שמיטיבה עם עניי טורקיה והם בתמורה מעניקים לו את קולם. הוא גם הצליח להעביר חקיקה שמגבילה את כוחו של הצבא, זאת בעקבות ניסיון הפיכה צבאית לכאורה שסוכל ב-2007, ובעקבות לחץ מצד האיחוד האירופי. עם זאת, עדיין ניתן למצוא בעמדות מפתח בכלכלה ובתרבות גם את האטאטורקיסטים, רבים מהם רכשו השכלה באוניברסיטאות יוקרתיות במערב והם זועמים על האסלאמיזציה של טורקיה. בחברת ההיי-טק בה עובדת בת דודי כמנהלת בכירה, אחת מהחברות הגדולות בטורקיה, פנו העובדים להנהלה וביקשו חדר לתפילה – מנכ"ל החברה שהוא אטאטורקיסט מובהק סירב בתוקף. האסלאם אמנם תפס את השלטון, אבל הוא לא הצליח לדכא את הלאומיות החילונית כמו שהאטאטורקיסטים לא הצליחו לדכא את האסלאם.

טורקיה חצויה בין מזרח למערב, חלקה באסיה וחלקה באירופה, מפוצלת על ידי מיצרי הבוספורוס אותם חוצים מדי יום, לשני הכיוונים, מיליונים מתושבי איסטנבול אשר מתחככים זה בזה במעבורות ובגשרים הפקוקים החוצים אותו, בשווקים המסורתיים ההומים ובשדרות הרחבות המעוטרות בחנויות מותגים יוקרתיים. היטיב לתאר זאת אורהאן פאמוק בספר הזיכרונות: איסטנבול, שבו הוא מתאר בשפתו הסוחפת את העיר המתארגנת סביב גדות הבוספורוס. הוא מתאר תרבות שמנהלת מו"מ תמידי על דמותה, המתבטא גם בקו הרקיע של איסטנבול – כאשר בעשור האחרון הצטרפו לצריחי המסגדים המעטרים אותו גם עשרות רבות של מגדלי בני 50 ו-60 קומות, שנבנו דווקא על ידי המשטר האסלאמיסטי.

טורקיה היא לא מערבית, אבל גם לא ערבית. היא גם לא ייצור כלאיים. כמו השפה הטורקית, כמו המטבח הטורקי הייחודי, כך גם התרבות הטורקית היא בעלת היסטוריה של מאות שנים, מושפעת ממזרח וממערב, אבל עומדת בפני עצמה.

קשה לי להאמין שהמפגינים החילוניים במחאות של השבועות האחרונים יביאו להפלתו של שלטון ארדואן. לא הם שיעשו זאת, יש כוחות חזקים ונסתרים שמושכים בחוטי הפוליטיקה הטורקית, ביניהם הצבא שהוא עדיין חזק וקבוצות אליטה מסורתיות שסביבן נלחשות תיאוריות קונספירציה המייחסות להן כמה מהתרחשויות הפוליטיות המרכזיות של המאה העשרים. אבל המפגינים גם אינם קוראים להפלת ארדואן, שמקיים למעשה את השלטון היציב ביותר מאז שנות החמישים, אלא דורשים שיכללו את תפיסת עולמם בעיצובה של טורקיה במאה ה-21.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    ברצותם כפי שנכתב לרפא את ,,האדם החולה על הבוספורוס" שהמעצמות האירופיות חיכו לחלק את עור הדוב. הם ייבאו התקדמות טכנולוגית. אבל גם רעיונות לאומניים וזנחו את הסובלנות שהיתה אופיינית לאימפריה העות'ומנית מזה דורות . זה קבל בטוי ביחס לקהילה הארמנית שהסתים בג'נוסייד.. אבל גם הרצון להשליט אחדות אנטולית -טורקית על האימפריה ולהורדת הסטטוס של הערבית והערבים כשווי זכויות . זה אחד הגורמים להקמת התנועה הלאומית הערבית ולמרד הערבי . מוסטפה כמאל היה זה שפיקד על הצבא התורכי שהדף את הפלישה היונית ב1923 מפלתם חסלה נוכחות של אלפי שנות ישוב יוני באסיה הקטנה.בשביל הטורקים זאת כבר היתה מלחמה על הבית כמו הפלישה לגליפולי.
    לזכותו של ארדואן יש לצין,שיפור המצב הכלכלי והמאמץ לסיום הסכסוך הכורדי טורקי . ממשלות הרפובליקה החילונית רצו לכפות מחיקת היחודיות התרבותית של הכורדים כהמשך לכפית ההאחידות הטורקית הנזכרת עד כדי איסור לשימוש בשפה הנפרדת על התוצאות האלימות שהיו למהלך זה.

  2. גדעון

    לפני 528 שנה, כשארה"ב עוד טרם "נגלתה" וילידי היבשת — שקרויים בשפתנו "אינדיאנים" — עוד שלטו בה, פרסם הסולטן העות'מאני בַּּאיֶזיד השני צו אימפריאלי (פִירְמַאן) האוסר את השימוש בדפוס ברחבי האימפריה. הנימוק לכך היה חשש, שמא ייצוּר המוני ובלתי־מבוקר של טקסטים כתובים יגרום לחילול כתבי הקודש ואף לחילול השפה עצמה, אשר לה יוחסה באיסלאם (בדומה ליהדות) מידה רבה של קדושה… שורש הבעייה, כאז כך היום, היה רתיעתם המסורתית של השליטים מחידושים כלשהם, ובייחוד כאלה שמקורם זר. ואולי, מעבר לכך, היו לסולטנים ולעֻלַמַאא גם שיקולים פוליטיים: כמי שהיו המקור הבלעדי לצווים, הוראות והנחייה רוחנית־דתית באימפריה, וכמי ששלטו בהעברת מסרים מגבוה לציבור הנשלטים, היה להם אינטרס ברור למנוע מאחרים גישה לאמצעים של תקשורת המונית. ארדואן, שהוא קפיטליסט ואיסלמיסט, ותלוי בחסדי ארה"ב, מנסה למנוע את כניסת הגישה הירוקה-אדומה והאנטי-קפיטליסטית ולכן הוא נמרץ בהחלטתו למנוע את כניסת המחשבות המסוכנות שמקורן באירופה. ולכן, כמו שלטונות הכיבוש הציוני, הוא מעדיף להשתמש באלימות, בגז, בתותחי מים ובכדורים מצופים גומי. ואולי, זו גם הסיבה שאין נשמעים קולות מחאה שממשלת ישראל, והשקט של הידידה הישנה-חדשה מאפיין את מדיניות יצואני הנשק (לכל דיכפין)

  3. גדעון

    שצו זה של ביאזיד השני הוא אחד מן הגורמים העיקריים לכך שהעולם המוסלמי נשאר מאחור במירוץ המודרניזציה, עד עם היום הזה.