• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הרווח הדקיק בין האמת לבדיה

שלוש הערות קצרות על המשך חייהם של גיבורים ספרותיים אחרי צאת הספר לאור • מעבר לדפים: סופרים וסופרות על מפגשים מעניינים עם קוראים וקוראות
איריס אליה-כהן

ברגעים רבים בעצם תהליך הכתיבה, נדחקות אל הרווח הדקיק הזה, שבין האמת לבדיה – תמונות. לעתים הן ממשיות עד כאב. לעתים זחוחות ומצחיקות. לעתים קפואות, אילמות. לעתים מלאות חיים. לעתים רצות מולי כמו בסרט.

ואחרי, כשיוצא הספר, והוא ככה, סחורה עשויה מלים, עובר בין האנשים, מטייל מפה לאוזן, מדופדף, נקרא, נח על שידות בבתים זרים, על מדפים צפופים בערים סמויות, ממריא אל ארצות שמעבר לים, נוחת מהוסס, סוחב ג'ט לג, ונשלחות אליו ידיים, ומלטפות אותו עיניים, ונוגעים בו לבבות, והוא הולך, ומדבר, פתאום הוא מדבר, אני מוסיפה לאלבום תמונות חדשות. הנה שלוש. הראשונה שלי. השתיים האחרות הגיעו אלי מקוראת ומחבר.

cc by- {studiobeerhorst}-bbmarie

תמונה 1

לילה. אני בדרך כלל כותבת בלילה. ספונה מול המחשב. ופתאום עירית של "מכתוב" נעמדת לידי. והיא יפה משחשבתי. גבוהה משחשבתי. רזה כל כך. שברירית. לגופה כותונת מוכרת, (בטח השאילה אותה מארון הבגדים שלי) והיא עטופה בסריג הזה שאריק נתן לה פעם, מזמן. כשעוד אהב אותה. נדודי השינה ניכרים בפניה, או שאלו דמעות. כלומר, היא בוכה. מה הפלא. שלושת הגברים של חייה עזבו אותה. קודם אביה. אחר כך אחסאן. ועכשיו אריק. וכמו תמיד כשאני רואה מישהו בוכה, אני מיד מצטרפת אליו. מי שבוכה לבד, מת לבד. ועוד היא ניצבת ככה, ללא אומר, מסתכלת עליי בייאוש לא כבוש, אני מבינה שאני לא מסיימת את הספר כפי שהתכוונתי, ואני מקלידה בקדחתנות סוף אחר. אני משאירה לך איזה חלון קטן, מואר, אני אומרת לה. אם תרצי, ממש תרצי, תוכלי לפתוח אותו.

תמונה 2

את תצחקי, את בטח תצחקי, לא תאמיני. אבל הרגע אספתי את חנה שלך. היא עמדה בתחנת האוטובוס, ביציאה ממושב שדה אליעזר. נראה לי שהיא עצרה טרמפים. לא התכוונתי לעצור לה. אני לא אוספת טרמפיסטים. אבל פתאום קלטתי שזאת חנה. מה היא עושה פה, בצפון? היא בכלל גרה בדימונה. ובכלל – עשיתי רוורס. והיא נכנסה לאוטו. תודה, תודה, כפרה עלייך. שאלוהים יעזור לך. חייכה אלי והצמידה את הסל שלה בין הברכיים והניחה את התיק קרוב לבטן. עוד לפני שהגענו לקריית שמונה כבר סיפרה לי על הילדים שלה. אחד עורך דין. אחת מורה. אבל מה, עוד לא נשואה –

בקושי התאפקתי מלשאול אותה על אושרי.

תמונה 3

תגידי, איריסית, סיפרתי לך כבר? סיפרתי לך שאני מכיר את דימה? אז אני מכיר את דימה. אבל רק קוראים לו אולג. אותו דבר, נשבע לך. אני קורא, ולא מאמין. אותו דבר. גם הוא כזה גדול, ומסורבל. אף פעם לא מתגלח. מן דובי לבן כזה. חמוד. אנחנו מתים עליו. כולם מתים עליו פה. הוא באמת דושינקא. כזה נשמה. הקטע הגדול, זה שכשהוא מדבר בעברית, הוא אשכרה מגמגם. ברוסית פחות, אני חושב. אבל זה קטע, נכון?

עוד בפרויקט "מעבר לדפים":

אולי תכתבי עלינו ספר? | רונית חכם

קוראי/חוקרי: הטוב, הרע והמכוער | סלמאן נאטור

בתוך שדה קוצים נותרה רק קשת | עדי שורק

חלומות באַלְ-קַאהִרָה | אלמוג בהר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ורד נבון

    ספר נהדר איריס, כל הדמויות מוחשיות וחד פעמיות, כמובן עירית מתחברת עם דמותך, את שתיכן לא פגשתי כדי לדעת מה תואם מציאות ומה לא, ועד כמה הרווח דקיק. ואני אמשיך גם לדושינקא, כמובן.