• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הסיבוב הנוכחי - ברזיל

להמוני המפגינים נמאס מדימויי "השמחה הברזילאית" להשתקת ביקורת על שחיתות וראוותנות שלטונית, אלימות משטרתית, ושירותים לא מספקים. ותעזבו אותם מהמונדיאל המתקרב. איל וינברג משרטט מברזיל את הקווים המרכזיים של המחאה
איל וינברג

ברזיל היא החוליה הנוכחית בשרשרת האביב העולמי. ההפגנות החלו ביום שלישי לפני כשבועיים בסאו פאולו, העיר השנייה בגודלה באמריקה הלטינית (22 מיליון תושבים), במחאה על העלאת תעריף התחבורה הציבורית בעיר ב-20 סנטבוס (30 אגורות). תנועת "פסה ליברי", המקדמת תחבורה ציבורית בחינם, ארגנה הפגנה במרכז העיר בקריאה להורדת מחירי האוטובוס והרכבת התחתית. למרות ממדיה הקטנים של ההפגנה השלווה, המשטרה הגיבה בתוקפנות לא פרופורציונלית ודיווחים על שימוש באלימות פיזית, בתרסיסי פלפל ובגז מדמיע התפשטו במהירות ברשתות החברתיות. התגובה לא איחרה להגיע, וכעבור יומיים נערכו הפגנות גדולות יותר במרכז סאו פאולו, בריו דה-ז'ניירו ובערים מרכזיות נוספות. בברזיליה הבירה המפגינים הצליחו להפתיע את המשטרה שלא הייתה ערוכה לגל ההפגנות, והצליחו לעלות לגג הקונגרס. מאז, המחאה תפחה לממדים עצומים, ובהפגנות המרכזיות ביום חמישי שעבר יותר ממיליון איש צעדו בכל רחבי ברזיל. בריו לבדה הפגינו כ-300 אלף איש.

עם התפשטות המחאה, התרחבו גם מטרותיה. הדרישה להורדת מחירי התחבורה הציבורית הפכה במהירות למחאה על מצבן הגרוע של תשתיות החינוך והרפואה הציבורית במדינה. נטל המס הגבוה אשר מוטל על שכבות הביניים לא נוצל לשיפור שירותים אלה, מוחים המפגינים, ובמקום זאת הממשלה משקיעה סכומי עתק בהכנות לאירוח המונדיאל שיתקיים בשנה הבאה והאולימפיאדה המתוכננת ל-2016. יותר מכל, המפגינים זועמים על השחיתות הפושה במערכות השלטון ובקרב המנגנונים המפלגתיים.

brazil
הפקד/י את אמונך [בנו], אנחנו מפגינים בשבילך. צילום: איל וינברג

זהו זמן רגיש להפגנות ענק עבור ברזיל, המארחת כעת את גביע הקונפדרציות, טורניר ההכנה למונדיאל בו נבחרות בינלאומיות משחקות בשש ערים מרכזיות במדינה. בזמן זה ברזיל נבחנת על ידי ראשי פיפ"א העולמית, על ידי תאגידי החסות הכוחניים של המשחקים העתידיים ואף על ידי משקיעים בינלאומיים. זוהי אולי הסיבה למהירות ולאגרסיביות בה פוזרו ההפגנות שנערכו בסמוך לאצטדיוני הכדורגל לפני פתיחת משחקים.

בדומה לביקורת שהושמעה כלפי תנועות מחאה בעולם ובישראל בפרט, גם כאן פרשנים בכירים בתקשורת וחברי מפלגות שמרנים מבקרים את המחאה על כך שהיא חסרת הנהגה ואינה מציגה אג'נדה ממוקדת כי אם טענות עמומות על שחיתות ובזבוז תקציבים. אבל בשטח דרישות המפגינים והמפגינות דווקא נשמעות ברורות למדי: הם דורשים פוליטיקה נקייה יותר וקוראים להדחתם של פוליטיקאים ידועים לשמצה כמו רנאן קאליירוס, נשיא הסנאט הברזילאי, אשר נחקר בעבר בחשד למתן שוחד והונאת מס. קאליירוס, שהצליח להינצל מהרשעה בעזרת בריתות פוליטיות מפוקפקות, מהווה עבור המפגינים סמל מרכזי לשחיתות השלטונית. הוא אינו לבד ברשימה – רק בסוף השנה שעברה בית המשפט העליון פסק כי שלושה מעוזריו הבכירים של הנשיא הקודם, לולה דה סילבה, אשמים בשוחד בפרשת ה"מנסאלאו". חקירת הפרשה חשפה מנגנון תשלומים של מפלגת השלטון (מפלגת הפועלים, ה-PT) לחברי קונגרס על מנת לקנות את קולותיהם בהצבעות פרלמנטריות.

שבעי שחיתויות מעין אלה, המפגינים טוענים נגד התיקון לחוקה "PEC 37" שיעמוד להצבעה בקרוב. אם יעבור, התיקון יגביל את כוחו של היועץ המשפטי לממשלה לחקור פרשות שחיתות ויעניק למשטרה, הידועה כמוסד מושחת בפני עצמו, את הסמכות המוחלטת בחקירות מסוג זה. לבסוף, נשמעות קריאות גם כנגד פוליטיקאים גזענים דוגמת מרקו פליסיאנו, כומר אוונגליסט וחבר קונגרס הידוע בהצהרותיו ההומופוביות. במסגרת תפקידו החדש כראש הוועדה לזכויות אדם ומיעוטים (מינוי אשר גרר ביקורת ציבורית רחבה), פליסיאנו מקדם בחודש האחרון חידוש תוכנית שבוטלה בעבר המעודדת טיפול פסיכולוגי בהומוסקסואלים בכדי "לרפאם".

הפגנה נגד התיקון לחוקה "PEC 37" בסאו פאולו, 13.06.13. צילום: rodrigomcv, cc by-nc-nd
הפגנה נגד התיקון לחוקה "PEC 37" בסאו פאולו, 13.06.13. צילום: rodrigomcv, cc by-nc-nd

ההפגנות ככלל אינן אלימות. מצעדי הענק אמנם חוסמים כבישים מרכזיים, אך לא יותר. יחד עם זאת, רבות מההפגנות בסוף השבוע האחרון הידרדרו לבסוף לאלימות, לעתים קרובות לאחר שכוחות המשטרה החלו להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות. הרשתות החברתיות ובלוגים עצמאיים הרבו בדיווחים על תקיפות של "יחידות השוֹק" של המשטרה הברזילאית (Tropa de Choque) האחראיות על שמירת הסדר הציבורי ופיזור הפגנות. התקשורת מצדה (בעיקר רשת גלובו השמרנית) התרכזה בעיקר בקבוצת מפגינים אשר הצליחה לפרוץ לבניין אסיפת המחוקקים של ריו, ושידרה תמונות של מכוניות שרופות, חלונות ראווה מנופצים וכספומטים שבורים פעם אחר פעם.

תגובות המשטרה אף הסלימו בהפגנות הגדולות של יום חמישי האחרון. בסאו פאולו ובריו נעשה שימוש לא רק בגז מדמיע אלא גם בירי כדורי גומי לעבר גופם של מפגינים, לעתים לפלג גופם העליון. כבר בשעה 22:00 העיתון החזק במדינה, "פוליה דה סאו פאולו", דיווח באתרו על 40 פצועים בריו ועוד עשרות בסאו פאולו, בלו הוריזונטה וסלבדור. גם כאן, בעוד המסוק של רשת גלובו החג מעל שדרות הערים המרכזיות שידר תמונות מרהיבות של צעדות המונים, הרשתות החברתיות הציגו נרטיב שונה לגמרי, כאשר עדויות וסרטונים של פצועים זרמו בלי הפוגה בעמודי הפייסבוק.

ידה הקשה של המשטרה בשבוע האחרון הציפה את זיכרון אלימות הדיקטטורה הצבאית ששלטה בברזיל במשך 21 שנה, בין 1964 ל-1985. רק בשנה שעברה הוקמה לראשונה "ועדת אמת לאומית" שמטרתה לחקור את הפרות זכויות האדם שהתרחשו בזמן המשטר הצבאי. הקמתה החזירה את נושא הדיכוי הפוליטי של התקופה לשיח הציבורי, ומאז תחילת ההפגנות נשמעות השוואות בין האלימות הנוכחית לבין דיכוי העבר. החשיפה כי מכלי הגז המדמיע בהם המשטרה משתמשת בהפגנות הנוכחיות מיוצרים על ידי חברה ברזילאית ששמה "קונדור" – כשם תוכנית חיסול "מתנגדי משטר" שהוצאה לפועל על ידי המשטרים הצבאיים של דרום היבשת בשנות ה-70 וה-80 – לא עזרה להרגעת הרוחות. אין פלא אפוא שהמפגינים ברחוב צועקים בגנות "הדיקטטורה הנוכחית".

כמובן שהאלימות המתרחשת כעת אינה זהה לדיכוי בתקופת המשטר הצבאי, אך הזכרתו כעת מעידה על הרגישות החברתית והפוליטית של האוכלוסייה למראה הפגנות ענק המידרדרות להתנגשות עם כוחות הביטחון. כמו כן, עושה רושם שרגישות חברתית זו הינה סלקטיבית, שכן אין זה חדש שהמשטרה הברזילאית נוקטת ביד קשה כלפי אזרחים. לפי נתונים רשמיים, משטרת ריו לבדה הייתה אחראית להריגתם של 372 אנשים בחצי השנה הראשונה של 2011. זאת ועוד, במשך שנים מנהלת המשטרה מאבק אלים בלבן של הפאבלות (שכונות העוני בברזיל) נגד ארגוני הפשע המאורגן. אך בה בעת מאבק זה פוגע בתושבי השכונות משוללי הזכויות. היבט זה של אלימות המשטרה אינו מקבל במה תקשורתית רחבה בדרך כלל. לעומת זאת, המידע אודות ההתנגשויות האלימות הנוכחיות כבר הגיע לאוזניהם של מיליוני ברזילאים. אלימות המשטרה אינה רק מתרחשת מול בנייניה ההיסטוריים של העיר במקום בהרים הסובבים אותה; היא גם מערבת קבוצת אוכלוסייה אחרת.

בדומה לגל המחאות העולמי בשלוש השנים האחרונות, גם בברזיל המפגינים מגיעים ברובם מן המעמד הבינוני. רבים מהם סטודנטים או בעלי תואר אקדמי וכולם מדגישים את אי-השתייכותם למפלגה פוליטית זו או אחרת. בנוסף, גם כאן המפגינים מעלים לרשת סרטונים ויראליים אסתטיים, המיועדים להפצת המסרים לקהל מקומי וזר. אך אולי בשונה ממחאות במדינות אחרות, חשוב להבין שמעמד הביניים בברזיל השתנה לחלוטין מאז תחילת המאה הנוכחית. כמעט 40 מיליון איש יצאו ממעגל העוני בעשור האחרון תודות לצמיחה הכלכלית במדינה ותוכניות סוציאליות ממשלתיות שקודמו בידי לולה, נשיא המדינה הקודם, ודילמה רוסף, הנשיאה הנוכחית. תכניות אלה סיפקו עבודות, העלו את שכר המינימום, סיפקו תמריצים כלכליים לשליחת ילדים לבית ספר והגדילו את היצע מוסדות החינוך הגבוה. על אף השינוי, חברי המעמד הבינוני החדשים עדיין משתכרים שכר קרוב למינימום ומוגבלים באפשרויות איכות החינוך והטיפול הרפואי שהם יכולים להרשות למשפחתם. אלה הם השחקנים החדשים במפת הפוליטיקה הלאומית, וכמו אחרים, גם הם נמצאים ברחוב בכדי לדרוש זכויות וחיים טובים יותר, וכדי להזכיר שאינם עוד "מצביעים מובטחים" למפלגת הפועלים של לולה ודילמה.

FILME 100 MIL RJ from TRÊS FILMES on Vimeo.

מן הצד השני, בניגוד למחאות במקומות אחרים, ובפרט בישראל, בברזיל שולטת כעת קואליציית שמאל, ולא מפלגת ימין שמרני. ואכן, דילמה (עדיין) לא נתפסת כאויב. קריאות להחלפתה כמעט ואינן נשמעות. יותר מכך, בתוך שבוע וחצי נענתה הממשלה לכמה מהדרישות המקוריות של המוחים: העלאת תעריפי התחבורה הציבורית בוטלה (מה שגרם לארגון "פסה ליברי" להכריז על סיום המחאה מצדו, ולחזור בו לאחר מכן), והרשות הלאומית לפיתוח (BNDES) הכריזה כי אישרה הלוואה של מיליארד דולר להשקעה בהרחבת תשתיות הרכבת התחתית של סאו פאולו. כמו כן, בבוקר אתמול, דילמה נפגשה עם נציגי המחאה ולאחר מכן עם 26 ראשי עיר ומושלים. היא הכריזה כי תקצה 23 מיליארד דולר לשיפור התחבורה הציבורית במדינה, ותקדם את קיומו של משאל עם לגבי רפורמה פוליטית כללית.

בנאום לאומה לאחר ההפגנות האלימות בחמישי האחרון, דילמה, אשר בצעירותה השתייכה לגרילה האורבנית COLINA ואף נעצרה, עונתה וריצתה שלוש שנות מאסר, הודתה לעם הדורש את זכויותיו כפי שהיא וחבריה דרשו את זכויותיהם בימי המשטר הצבאי. היא הסכימה כי יש להעצים את המאבק בשחיתות, אמרה כי תמשיך לפעול לשקיפות שלטונית והכריזה כי תשתמש בתמלוגי הנפט של המדינה להשקעה בתשתיות החינוך. במקביל גינתה את אלימות המפגינים, ודרשה מהם לבטא עצמם אך ורק במסגרת החוק. לבסוף, דרבנה את האזרחים להציג לבאי גביע הקונפדרציות את הכנסת האורחים החמימה של ברזיל, "עם כבוד, חיבה ושמחה".

לא בטוח שהנאום המאופק של הנשיאה חדר ללבבות המפגינים השבעים מפוליטיקאים המשתמשים בדימויי "הסמבה" ו"השמחה הברזילאית" בזמנים רגישים פוליטית. התגובות המיידיות לאחר הנאום של קבוצות המחאה באינטרנט ביטאו אי-אמון ביכולתה של דילמה להוביל לשינוי מהותי. כך גם הסביר רנאטו, תושב ברזיליה המנסה להתקבל לעבודה בבנק הלאומי של ברזיל: "אין לי בעיה עם דילמה, אני מעריך אותה ואת דעותיה, אבל המערכת כולה רקובה. השחיתות והכסף הגדול שמסתובב במסדרונות השלטון לא מאפשרים שום שינוי. שום שינוי. אפילו PT [מפלגת הפועלים שבשלטון] נגועה בשוחד, ומנגנון הכוח הפוליטי שלה ימנע רפורמה אמיתית".

תגובות אחרות, שבוטאו בעיקר בממים בפייסבוק, היו יותר ביקורתיות כלפי נאום הנשיאה:

לך, שציפית לי כל היום [לשידור הנאום] – בלה בלה בלה...
לך, שציפית לי כל היום [לשידור הנאום] – בלה בלה בלה…

השבוע הקרוב יהיה קריטי לעתיד המחאה. פורום המאבק קורא להמשך ומתארגן להפגנה כללית בכל רחבי ברזיל מחר (רביעי, 26.06). יהיה מעניין לראות האם יצליח להוציא מספר מפגינים גדול יותר משיא מיליון המפגינים של חמישי שעבר. דילמה ומושלי המדינות מצדם יבקשו לסיים את המחאה במהירות, בתקווה לפני גמר גביע הקונפדרציות, ובטח לפני "יום הנוער העולמי" של הכנסייה הקתולית שיתקיים בחודש הבא בריו. לכבוד האירוע, ברזיל תזכה לביקורו הראשון של האפיפיור פרנציסקוס. אף אחד לא רוצה אפיפיור כועס.

איל וינברג הוא דוקטורנט להיסטוריה של ברזיל באוניברסיטת טקסס באוסטין. הוא נמצא בברזיל כעת

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    כדאי שיחווה או לפחות יחזה את החיים הפבלות.
    שם באמת קיים עוני, שם באמת המגורים אינם מגורים, שם באמת "קשה" להסתובב חופשי בסמטאות בכל שעות היממה.

  2. רוברטו קארלוס

    ֿכל מי שראה את הסרט של פלדמן יודע שפיזור ההפגנות נעשה בעזרת נשק ואימון ישראלי

    אח, איזו גאווה. בחורינו המצויינים עושים חייל