13 שעות התהילה של וונדי דיוויס

לפני שעה קלה בא אל סופו – בקתרזיס – אחד הערבים המותחים, המעניינים והחשובים שיירשמו בדפי ספרי ההיסטוריה הפמיניסטית בארה"ב, במהלכו מצאתי את עצמי ביחד עם עוד כ-150 אלף גולשות מרחבי העולם מרותקת עד השעות הקטנות של הלילה ללייבסטרים של דיון ארוך ומייגע בסנאט של טקסס. למשך ערב אחד, היתה זו ההצגה הטובה בעיר. בדיווח שלהלן אני משתדלת לטלגרף הרבה מהפרטים הטכניים של הדיון, אבל בשלב מסוים הם הפכו ללב-לבו של העניין הפמיניסטי – ראו הוזהרתם מראש. ראשית כל, יש להציג את הדמות שהתניעה את העלילה.

וונדי דיוויס (50) היא סנאטורית דמוקרטית מטקסס. היא באה מרקע פשוט. בגיל 14 יצאה לעבוד כדי לתמוך באמה שהיתה הורה יחידה ובאחיה הקטנים, והפכה בעצמה לאם-לשניים גרושה בגיל 19. היא הראשונה במשפחה שלמדה בקולג', ואחרי תואר ראשון המשיכה למשפטים בהרווארד, עבדה בעריכת דין ובעסקי ביטוח, והגיעה לסנאט אחרי שנים של עבודה פוליטית במועצת העיר שהיא מייצגת ובבית התחתון. אמש היא עשתה היסטוריה כשהתייצבה – ממש בגופה – להביס יוזמה רפובליקאית לצמצם את הזכות והאפשרות לבצע הפלות.

הצעת התיקון לחוק שהגישו הרפובליקאים עמדה לאסור על ביצוע הפלות בקליניקות שלא עומדות בסטנדרטים של חדרי ניתוח – כשרק חמש קליניקות בטקסס עומדות, נכון להיום, בתקן המוצע – וכן לאסור על הפלות אחרי שבוע 20. מסיבות טכניות שלא זה המקום לפרטן, היו לסנאט רק 13 שעות שבמהלכן היה יכול להתכנס ולהצביע על החוק (שכבר עבר אישור בבית התחתון). במקרים כאלה פיליבסטר הוא אמצעי נפוץ של האופוזיציה – דיון ארוך שכל מטרתו היא למרוח זמן עד שיפוג הדד-ליין להצבעה, בעל חוקים נוקשים: רק דובר/ת אחד/ת, רק נושא אחד שחייב להתקיים לגביו תנאי ה"רלוונטיות" ביחס להצעת החוק שעליה הוא מערער, כשלדובר/ת אסור להפסיק את הדיון – גם לא כדי ללכת לשירותים, אסור לשבת, אסור להישען, אסור להיעזר באף נציג אחר, אסור לאכול וכיו"ב.

לא כל אחד יכול לעמוד בזה (תרתי משמע) 13 שעות. דיוויס היא שועלת פיליבסטרים מנוסה: היא הגיעה מצויידת עם נעלי ספורט ורודות והרבה תמיכה מהקהילה: נוכחות בולטת של פמינסטיות באולם הסנאט (ביציע) ומחוץ לו.

תקשורת מסחרית, תקשורת עצמאית וטוויטר: מי טוב לפמיניזם?

ערוצי התקשורת הממסדיים בארה"ב לא הקדישו לאירוע שום כיסוי מכובד בזמן אמת. סביר להניח שהבוקר כבר יעטר דיווח צבעוני את העמוד הראשי, אבל הם לא טרחו לשלוח כתבים או צלמים למקום. נכון, זה שבוע עמוס בחדשות חוקתיות חשובות שמגיעות כולן מביהמ"ש העליון בוושינגטון: שלשום התקבלה החלטה שמרנית לגבי אפליה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות. אתמול ביהמ"ש ביטל חקיקה מתקופת תנועת זכויות האזרח, שעתידה לקצץ בזכות ההצבעה, והיום התקבלה החלטה לגבי נישואי להטב"ק. אלא שהכל קשור. באופן ספציפי, הפגיעה בזכות ההצבעה והפגיעה בזכות ההפלה שתיהן מהוות שלילת הזכות לבחור, הזכות לקול – בעיקר ממיעוטים ומנשים.

במקרה של וונדי דיוויס, ההקשר הפוליטי אינו רק עקרוני ואידיאולוגי, אלא גם אישי: דיוויס זוהתה כאיום על המפלגה הרפובליקאית כבר בכהונה הראשונה שלה בסנאט, וערב היבחרה מחדש ניסו הרפובליקאים "לשרטט מחדש" את גבולות המחוז שלה באופן שמפצל ומפריד הרבה מהמצביעים הדמוקרטים (בעיקר שחורים ולטינו) ומעביר אותם למחוזות סמוכים. דיוויס ערערה על התוכנית, בהתבסס בדיוק על אותו סעיף בחוק האמריקאי (סעיף 5 בחוק הזכות להצביע) שבית המשפט העליון של ארה"ב עיקר שלשום. כעת, משסלולה הדרך של מדינות הדרום לשנות את כל חוקי ההצבעה שלהן בלי התערבות פדרלית, לא ברור אם דיוויס או מחוקקים דמוקרטים אחרים ייבחרו שוב.

מי שכן התעלה למעמד התקשורתי הוא ארגון מקומי ללא מטרות רווח בשם טקסס טריביון, העוסק רק בדיווחים אלקטרונים על הממשל (מעין ערוץ 9 פוגש את הטלוויזיה החברתית), אשר העביר את כל שעות הדיון בלייבסטרים (שלא קרס!). בטוויטר של הטקסס טריביון ליוו את השידור מעט דברי פרשנות, הסבר ודיווחים על הפגנת האלפים בבניין הקפיטול, מחוץ לאולם הסנאט. עד לשעות הערב לא קרה שום דבר יוצא דופן במיוחד. דיוויס דיברה לאט ולעניין, והרפובליקאים הצליחו לרשום לחובתה שתי נזיפות: אחת שנגעה להפרה של עקרון ה"רלוונטיות" בדיון, ושניה על הפרה של עקרון העצמאות בפיליבסטר, לאחר שאחד הסנאטורים הדמוקרטים ניסה לסייע לדיוויס להרכיב חגורת-גב. לאחר ההפרה השלישית, על פי חוקי הישיבה, על הסנאטורים לדון ולהצביע בשאלת המשך הפיליבסטר.

בסביבות שמונה בערב (נו, אמריקאים, חזרו מעבודה וסיימו ארוחת ערב) ניכרת תכונה בטוויטר, ונראה שגם הדיון צובר מנוף ואנרגיות, ובנקודה זו אני עולה על השידור המקוון – ממנו לא אצליח להתנתק עד אחרי חצות. דיוויס מרשימה בעוצמות. אחרי למעלה מעשר שעות רצופות היא העלתה נקודות שכרוכות בהרבה ניואנס משפטי ורפואי בלי להתבלבל, בלי לחזור על עצמה, ובלי לקרוא כל הזמן מהנייר (אסור! סנאטור דמוקרט מספק לדיוויס הפוגה למנוחה כשהוא מעלה שאלה לסדר הדיון: האם גם מחשב נחשב נייר?). הרפובליקאים עושים כל מה שביכולתם כדי להציב לה מקלות בסניקרס – היא הודפת את כל הנסיונות לשאול שאלות עד לתום הדיון – והדמוקרטים מצדם לא נשארים חייבים. האתנחתאות הקומיות (אוקי, הערות פרוצדורליות) בדיון מספקות גם לאנשים במושבים הזולים (אני, אני) הרבה הנאה ולכל השנונים שבקהל הזדמנות לרדת על הרפובליקאים. ובאמת, מי לא בא/ה לטוויטר הלילה הזה: ריקי ג'רוויס, מיה פארו, ג'וס וידון, דניאל הנדרסון (שכתבה את "פמיניסט ריאן גוסלינג") ועוד רבות וטובות. יותר חשובות מהן, המון פעילות ותומכות מכל העולם, ומצביעות צעירות ומצביעות-לעתיד. מי שרוצה לעקוב אחרי הנעשה, ההאשטג העיקרי הוא standwithwendy.

עכשיו החלק הטכני

בשעה מאוחרת (סביבות 22:00) נכנסת לדיון הסנאטורית הדמוקרטית לטיציה (קרי לטיסיה) ון-דר-פוטה, שנעדרה מהדיון במשך היום בגלל לווית אביה שנהרג בתאונת דרכים בשבוע שעבר. בשלב זה דיוויס מדברת על הצעת החוק בהקשר של החוק שהתקבל לא מזמן, ולפיו כל מי שמבקשת לעשות הפלה צריכה לעבור אולטרסאונד. היא מציגה את הדברים כדי לחדד את מסע הדרישות המוגזמות שייאלצו לעמוד בהן נשים המעונינות לעבור הפלה. הרפובליקאים קוראים להפרה שלישית – הם טוענים שהדיון בחוק אחר מפר את עקרון הרלוונטיות. היו כבר מי שהעירו שסנאטורים גברים לפני דיוויס קראו מתוך ספר הטלפונים במהלך פיליבסטר, ולא נתקלו בכזו התנגדות. גם עמיתיה הדמוקרטים של דיוויס בדיון מנסים להעלות טענות דומות. אחד הסנאטורים מספק דוגמאות לטיעונים שעברו בסנאט את מבחן ה"רלוונטיות", ובהשוואה לדיוויס נשמעו כמו שמיטה והר סיני. אבל נשיא המושב מקבל את עמדת הרפובליקאים ומחליט על שלוש הפרות – הוא קורא לסיום הפיליבסטר. מה פתאום? נזעקים הדמוקרטים. הרי אם יש ספק להפרה שלישית, הדיון בהפסקת הפיליבסטר אמור לעבור להכרעת הסנאט. ואכן, לאור המחטף, סנאטור דמוקרטי מעלה תביעה להצבעה להפוך-על-פניה את החלטת הנשיא (זה גם מצריך חילופי גברא בעמדת הנשיא).

ון-דר-פוטה מבקשת מהנשיא פרטים מדויקים לגבי ההפרות הקודמות של דיוויס, כי זה מהותי לסוגיית ההצבעה על ההפרה השלישית. הנשיא בהתחלה מנסה להתחמק – הוא אומר לה שתקרא בספר החוקים, ושההחלטות על ההפרות הקודמות כבר התקבלו. היא חוזרת ואומרת: אני רוצה לקבל החלטה מושכלת, אני מבקשת מידע כי הייתי בלוויה של אבא שלי ולא התעדכנתי אונליין. בסוף הנשיא נענה (בקצרנות רבה) לבקשתה, אבל ההרגשה היא שלדידו היא סתם מנסה למשוך זמן, ואף אחד לא מנסה להכליל אותה באופן מקבל לתוך הדיון. הוא גם לא אמר לה שהוא משתתף בצערה. תזכרו את זה לחלק שיבוא עכשיו.

באיזה שלב צריכה סנאטורית להרים את ידה או את קולה?

בערך עשרים דקות לדד-ליין. נשיא המושב קורא להצבעה שמית אודות הערעור על ההחלטה (של קודמו) על ההפרות של דיוויס – הצבעה שיכולה להביא לסיום הפיליבסטר ולהעברה מהירה של התיקון לחוק ההפלות. בתוך כל זה, הסנאטורית ון-דר-פוטה קוראת לפיזור המליאה. זהו צעד פרוצדוראלי, וככזה יש לו עדיפות על סדרי הצבעה. הנשיא אדיש לקריאתה, וההצבעה מתקיימת (ברוב רפובליקאי כמובן), כלומר: הסנאטורים מכירים בהפרה השלישית, והפיליבסטר נחתם בזאת. בכל רגע יוכל הרוב הרפובליקאי להעביר את חוק ההפלות. מיד עם סיום ההצבעה השמית ון-דר-פוטה תובעת "הערת-הבהרה" (point of inquiry – שוב, זהו צעד פרוצדוראלי שדוחה הצבעה): מדוע הנשיא לא עצר את ההצבעה כדי לאפשר את הקריאה-לפיזור (שיש לה עדיפות). הנשיא משיב: לא שמעתי אותך. ון-דר-פוטה אומרת: הרבה אנשים מסביב שמעו אותי. הנשים בקהל מן הגלריה שבקומה השנייה מעודדות אותה, לאות תמיכה בדבריה, בשריקות צעקות ומחיאות-כפיים. הנשיא משיב לה: אולי שמעו אותך, אבל אני לא הכרתי בך (recognize – מונח פרוצדורלי של מתן רשות הדיבור לחברת מליאה). הנשים בגלריה קוראות קריאות בוז כלפיו.

ון-דר-פוטה מתיישבת במקומה, לא רגועה. הדיון ממשיך במשך דקות ארוכות כשסנאטור דמוקרטי אחר מעלה שאילתת הבהרה חשובה נוספת (אף היא מיועדת לגנוב זמן כמובן) והוא מתפלפל עם נשיא המשוב. בינתיים בטוויטר ובערוץ הלייבסטרים הרוחות סוערות. "מה שקורה כאן עכשיו, ב-2013, זה שגברים עומדים ודנים בשאלה האם לתת לאשה לדבר", כותב אחד הגולשים.

עשר דקות לדד-ליין. ון-דר-פוטה נעמדת שוב, ודורשת את הזכות להביע עוד "הערת הבהרה": "אדוני הנשיא, באיזה שלב צריכה סנאטורית להרים את ידה או את קולה כדי שיכירו בה על-פני קולגות גברים בחדר?". קשה לתאר בכתב את רמות האדרנלין שעברו לי בדם-וכנראה לכל מי שצפה – כששמעתי את המשפט הזה. האינטרנט יצא מדעתו בתשואות. ההערה הזו, בוטה וכנה, כואבת וחריפה, שנאמרה בבירור בסערת רגשות הגיעה מאשה שזה-עתה הביאה את אביה למנוחות, ושדקות ספורות לפני כן אולצה להתיישב בבושת פנים אחרי שסנאטור-עמית התעלם ממנה. היא כמובן לא באמת מצפה למענה גם לא מוצאת אותו אצל נשיא המושב, אבל עשרות הנשים שביציע האולם נענות לה במחיאות כפיים סוערות, שריקות וקריאות עידוד שנמשכות דקות ארוכות, וברחבי העולם האמיתי והמקוון היא הופכת בן-רגע לאימרה המצוטטת ביותר מהיום הזה. יותר מכל טיעון או נתון לגבי הפלות, זכות האשה על גופה או זכות האשה לבחור, ון-דר-פוטה מבטאת את התסכול על נסיונות השתקה של נשים – גם בעמדות כוח – שאפיין את הדיון לאורכו.

הפיליבסטר ההשתתפותי הראשון בהיסטוריה?

הרעש מהיציע העליון לא שוכך. בשלב זה, להזכירכן, הפיליבסטר רשמית הסתיים, וגם הסבלנות של הרפובליקאים הולכת ופוקעת. אין יותר הערות פרוצדורליות חדשות מצד הדמוקרטים – הם מנסים לדבר עם נשיא המושב לגבי ההערה של ון-דר-פוטה, ואיכשהו יש כבר קריאה ראשונה ושנייה של הרפובליקאים "להעביר להצבעה" (move to vote). לבלרית הסנאט מתחילה בקריאה שמית של ההצבעה, אבל הרעש באולם כל כך מחריש אוזניים שהיא נאלצת להפסיק באמצע, ונשיא המליאה מנסה שוב ושוב (עם הפטיש, כן) לקרוא את הנוכחות בגלריה לסדר ולנסות לאיים בסילוקן. ואז השעון מורה חצות.

זו לא ההגדרה הרשמית מספרי מבוא למדעי המדינה, אבל מה שקרה כאן בעצם זה פיליבסטר חסר תקדים, שאת שתים-עשרה (וקצת) השעות הראשונות שלו סחבה דיוויס על רגליה, ולאחר שהסנאט הפקיע ממנה את זכות הדיבור באופן אלים (חוקי, בטח שחוקי), ון-דר-פוטה הרימה את הכפפה, וכל הנשים ביציע גררו את הפיליבסטר לאורך עשר דקות של הישורת האחרונה. אני לא מכירה תקדים שבו הקהל הרחב הצליח לנצח פיליבסטר – הפיליבסטר ההשתתפותי הראשון!

הרפובליקאים מנסים להחזיר את הזמן לאחור – תרתי משמע

בבלגאן ששרר, שיחרר כל צד הודעה סותרת. סנאטור רפובליקאי הצהיר שההחלטה עברה ברוב, ואילו דובר דמוקרטי טען שההחלטה עברה אחרי הזמן הנקוב, ולכן הינה בטלה ובכוונת המפלגה לערער עליה. מספר ערוצי תקשורת, בהם אי-פי, שחררו הודעות שגויות בזמן אמת (הגרדיאן לעומת זאת היה מדויק לעילא, כמובן). עם פיזור המושב המיוחד, התחילו כוחות משטרה לעצור מפגינות ששהו מחוץ לאולם. אל מול תחושות הזעם, היו קולות במפלגה הדמוקרטית שניסו לקרוא למפגינות לנתב את הכעס לנתיבים הצפויים – להתפקדות מפלגתית ולהצבעה בבחירות 2014, מה שמאוד הרגיז מפגינות רדיקליות שקצו באופן שבו המפלגה משתקת מחאה חברתית עממית. זה היה יכול להתפתח לכיוונים מעניינים, או מדכאים (כמו בוויסקונסין), אבל המאבק בין דמוקרטיה צרה לרחבה לא הבשיל כי מהר מאוד נסתם הגולל על הברדק בסנאט: בסביבות שתיים בלילה חשפו גולשים חסרי-מנוח שני צילומי מסך מעמוד ההצבעות של הסנאט הטקסני. אחד מקורי, שבו מופיע זמן ההצבעה האמיתי, ב-26 ביוני, וצילום מסך מאוחר קצת יותר שבו מופיעה הצבעה ב-25 ביוני.

במילים אחרות, קובץ הנתונים שונה במכוון, בזדון ותוך עבירה על החוק. הרפובליקאים פידחו את עצמם מול עיני העולם המשתאות. למושל טקסס לא היתה ברירה: הוא חזר בו מקביעתו המוקדמת (מדי) והודה בריש גלי שהחוק עבר אחרי המועד. כמובן שהוא לא עשה זאת עד שלוש לפנות בוקר (שעון אוסטין), כשרק חמשת אלפים צופים ראו בשידור חי את ההודעה המגומגמת של נשיא המליאה, שנאלץ להודיע ש"לצערו" ההצבעה לא עמדה בדרישות המושב. וסיים ב: "It’s been fun, but see you soon".

אינדיד.

לקריאה נוספת:

התוכנית הכלכלית: חיבור פוסט-אמוראי | נעמה נגר

פוסטים נוספים של נעמה נגר