סמנו עבורנו את פוליטיקת העתיד

כמו בישראל ובברזיל, ההתקוממות בטורקיה חלה בעיצומה של "צמיחה" תחת ממשלה פופולרית. כמו בישראל, גם בטורקיה יש מחלוקת על זהות המחאה ומטרותיה. במכתבו קורא הפילוסוף הצרפתי החשוב אלן באדיו לפעילים בטורקיה להימנע מקרע בין חילוניים לדתיים ומהערצה עיוורת למערב, ולחבר בין צעירים משכילים לבין עובדים, מהגרים, נשים ומיעוטים אתניים –…
אלן באדיו

תרגם מאנגלית: מתן קמינר

ברחבי טורקיה מובילים כעת הצעירים תנועה עצומת-ממדים נגד מדיניותה הדכאנית והריאקציונית של הממשלה. זהו מומנט חשוב ביותר במה שאני מכנה "הולדתה מחדש של ההיסטוריה". במדינות רבות ברחבי העולם בני נוער וצעירים מחטיבת הביניים ועד האוניברסיטה, יחד עם חלק מהאינטלקטואלים, מפיחים חיים באמרתו המפורסמת של מאו: "נכון להתמרד!" הם כובשים כיכרות ורחובות, מקומות סמליים; הם צועדים בסך, קוראים לחירות, ל"דמוקרטיה אמיתית" ולחיים חדשים. הם דורשים מהממשלה לשנות את מדיניותה השמרנית או להתפטר. הם הודפים את מתקפותיה האלימות של משטרת המדינה.

אלו הם תכונותיה של מה שאני מכנה התקוממות בלתי-אמצעית: אחד מכוחות הפעולה הפוליטית העממית המהפכנית – במקרה הזה, צעירים משכילים וחלק מהזעיר-בורגנות השכירה – מתקומם, בשם עצמו, נגד המדינה הריאקציונית. ואני אומר בהתלהבות: נכון לעשות כך! אך בעשותם כך, הם מציבים את בעיית משכה והיקפה של ההתקוממות. נכון לנקוט בפעולה, אך מהי המחשבה האמיתית העומדת מאחוריה ומה צופן עתידה?

השאלה כולה היא שמא יכולה ההתקוממות האמיצה הזו לפלס את הדרך להתפרעות היסטורית של ממש. התפרעויות היסטוריות, כמו זו התוניסאית וזו המצרית שמאבקן טרם הוכרע לכאן או לכאן, מאחדות תחת ססמא משותפת לא שחקן אחד של הפוליטיקה המהפכנית, אלא כמה כאלה: למשל, על הנוער המשכיל והמעמד הבינוני הן מוסיפות מגזרים רבים של נוער בן מעמד הפועלים, עובדים, נשים מהשכבות העממיות, שכירים במדרגים הנמוכים, וכן הלאה. תנועה זו מעבר להתפרעות הבלתי-אמצעית, והלאה אל תנועת מחאה המונית, מעלה את האפשרות של פוליטיקה מאורגנת מזן חדש, פוליטיקה ארוכת-טווח המשלבת בין כוחות העם לבין זרימה של רעיונות פוליטיים, פוליטיקה המסוגלת לשנות את המצב הכולל של הארץ בה היא מתחוללת.

אני יודע שרבים מבין ידידינו בטורקיה מכירים בבעיה. יתר על כן, הם יודעים שלושה דברים: שאין לשגות באשליות לגבי הסתירות; שלתנועה אסור לנהות אחר "תשוקה למערב", ושמעל לכל יש לאחד כוחות עם המוני העם כדי להוליד – יחד עם פועלים, שכירים זעירים, נשים מהמעמדות העממיים, חקלאים, מובטלים, זרים וכן הלאה – צורות ארגון פוליטיות שטרם נודעו.

למשל: האם הסתירה המרכזית בטורקיה כיום היא בין דת האסלאם השמרנית לבין חופש המחשבה? אנו מכירים את הסכנה שבחשיבה כזו, על ואף ובגלל התקבלותה על דעת רבים במדינות אירופה הקפיטליסטיות. כמובן, ממשלת טורקיה הנוכחית מצהירה בגלוי על נאמנותה לדת הדומיננטית. דת זו היא האסלאם, אבל בסופו של חשבון זהותה אינה חשובה: גם היום, בגרמניה שולטת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, נשיא ארצות הברית נשבע אמונים על הביבליה, הנשיא הרוסי פוטין מתחנף ללא הרף לכמורה האורתודוקסית, וממשלת ישראל מנצלת ללא בושה את הדת היהודית. מאז ומתמיד השתמשו ריאקציונרים בדת כדי למשוך חלקים מהעם אל דגל המדינה; אין בכך שום דבר מוסלמי במיוחד, ואין בכך כלל כדי להביאנו לראות את הסתירה המרכזית במצב הנוכחי בטורקיה כנעוצה בניגוד שבין הדת לחופש המחשבה. מה שיש להבהיר הוא שניצול הדת משמש למעשה כדי להסתיר את השאלות הפוליטיות האמיתיות, להעיב על ההתנגשות הבסיסית בין שחרור המוני העם לבין התפתחותו האוליגרכית של הקפיטליזם הטורקי. מניסיון העבר אנו יודעים שדת, כאמונה אישית ופרטית, אינה סותרת כלל וכלל מחויבות לפוליטיקה של שחרור. אין ספק שכיוון סובלני זה, שרק מבקש לא לבלבל בין הדת לבין כוח המדינה, ושבני האדם יבחינו בתוך תוכם בין אמונתם הדתית לעקרונותיהם הפוליטיים, הוא הכיוון שבו ראוי כי ההתקוממות תנוע כדי לזכות במעמד של התפרעות היסטורית ולייסד מסלול פוליטי חדש.

מפגינים מול משטרה בטורקיה. צילום: אינדימדיה
מפגינים מול משטרה בטורקיה. צילום: אינדימדיה

בדומה, ידידינו בטורקיה מתנגדים לחלוטין להשתלטותה של תשוקה לשעתק את הקיים במדינות עשירות ורבות עוצמה כארצות הברית, גרמניה וצרפת. בהקשר זה המלה "דמוקרטיה" היא דו-משמעית. האם רוצה העם לייסד ארגון מחודש של החברה, החותר לשוויון אמיתי? האם הוא מבקש להפיל את האוליגרכיה הקפיטליסטית, הנעזרת כיום בממשלה "דתית" אך מסוגלת להחליפה שוב, כפי שעשתה פעמים רבות בטורקיה, בצרפת ובמקומות אחרים, בפלג אנטי-דתי אך צייתני לאוליגרכיה הקפיטליסטית ויעיל לא פחות? האם מה שמוביל את התנועה הוא הרעיון בה"א הידיעה, רעיון השחרור העממי והשוויון, או שמא זוהי תשוקה לייסד משענת בטוחה למעמד הבינוני כדי שזה יהיה לחוט השדרה של "דמוקרטיה" בסגנון מערבי, קרי דמוקרטיה המוכפפת לחלוטין לסמכותו של ההון? הרוצים הם בדמוקרטיה במשמעותה הפוליטית האמיתית, כלומר, כוח אמיתי בידי העם, הכופה את שלטונו על בעלי האדמות והממון, או "דמוקרטיה" במשמעותה המערבית הנוכחית – קונצנזוס סביב הקפיטליזם האכזר ביותר, כל עוד המעמד הבינוני נהנה ממנו ומסוגל לחיות ולשוחח כרצונו, כל עוד אין נוגעים במנגנון המהותי של המחזור העסקי, האימפריאליזם והרס כדור הארץ? בחירה זו תקבע את גורל ההתקוממות הנוכחית: מודרניזציה של הקפיטליזם הטורקי והשתלבותו בשוק העולמי, או לחלופין מפעל יצירתי באמת של שחרור, הנותן תנופה מחודשת להיסטוריה האוניברסלית של הקומוניזם.

הקריטריון הבסיסי לכך הוא למעשה פשוט מאד: על הצעירים המשכילים לנקוט בצעדים שיקרבו אותם אל השותפים הפוטנציאליים האחרים להתפרעות ההיסטורית. עליהם להפיץ את להט תנועתם מעבר למעגלים הקרובים של קיומם החברתי. עליהם ליצור אמצעים שיאפשרו להם לחיות יחד עם המוני העם הרבים, לחלוק עמם את המחשבות והחידושים המעשיים של הפוליטיקה החדשה. עליהם להימנע מהפיתוי לאמץ, לטובתם שלהם, את התפיסה ה"מערבית" של הדמוקרטיה, כלומר, את התשוקה הפשוטה והאנוכית לכינונו בטורקיה של מעמד בינוני, לקוח אלקטורלי ודמוקרטי-שקרי של שלטון אוליגרכי המשולב בשוק ההון והסחורות העולמי. לכך קוראים – קשירת קשר עם ההמונים. בלעדיו, ההתקוממות הנוכחית, הראויה להערצה, תיקלע לכניעה קשה לזיהוי אך מסוכנת יותר, כניעה מהסוג שאנו מכירים היטב בארצותינו הקפיטליסטיות.

אנו האינטאלקטואלים והפעילים בצרפת ובמדינות המערב האימפריאליסטי האחרות קוראים לידידינו בטורקיה להימנע מהיקלעות למצב דומה לשלנו. לכם, ידידינו בטורקיה, אנו אומרים: שירות טוב מכול תעשו לנו אם תוכיחו שהתקוממותכם מובילה למקום אחר משלנו, שהיא יוצרת מצב שבו ההשחתה החומרית והאינטלקטואלית הפושה בארצותינו הזקנות והחולות תהיה בלתי-אפשרית.

למרבה המזל, אני יודע שבטורקיה של ימינו, בקרב כל ידידינו בטורקיה, קיימים האמצעים הדרושים להימנעות מהתשוקה השגויה להיות כמונו. ארצכם הדגולה, העתיקה והמעונה עוד מסוגלת להפתיע. טורקיה היא האתר האידיאלי להתהוותו של חידוש היסטורי ופוליטי עצום.

תחי התקוממותם של הצעירים בטורקיה ובעלי בריתם! תחי לידתו של מקור חיים חדש לפוליטיקת העתיד!

המאמר המקורי באנגלית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אייל

    "תחי לידתו של מקור חיים חדש לפוליטיקת העתיד". יאיר לפיד לא יכול היה לומר זאת טוב יותר.

    1. יובל א

      כי בצרפתית זה נשמע יותר טוב….

  2. יובל א

    1. אם יש משהו משותף למחאה ברחבי העולם (אם יש חריג זו ישראל בגלל משטר הכיבוש שמקובל כנתון) זוהי הקריאה לדמוקרטיה – נגד עריצות במדינות שונות של ה"אביב הערבי", נגד הפער הדמוקרטי (יורוקרטיה) במדינות אירופה, ושלטון העושר ("אנחנו ה 99%") בארה"ב. כוחה של הדמוקרטיה כמקור לגיטימיות, וכגורם מאחד, הוא אולי ההיבט הבולט ביותר של המחאה ברחבי העולם.
    אמת – מדברים על דמוקרטיה "מהותית" יותר מזו הנוהגת – בעיקר במחאה במערב. אבל עדיין, הדמוקרטיה בשמה מדברים הרבה יותר "בורגנית" ממה שבדיו מוכן להודות,או היה רוצה.
    2.הוא כותב: "למשל: האם הסתירה המרכזית בטורקיה כיום היא בין דת האסלאם השמרנית לבין חופש המחשבה? אנו מכירים את הסכנה שבחשיבה כזו, על ואף ובגלל התקבלותה על דעת רבים במדינות אירופה הקפיטליסטיות. כמובן, ממשלת טורקיה הנוכחית מצהירה בגלוי על נאמנותה לדת הדומיננטית. דת זו היא האסלאם, אבל בסופו של חשבון זהותה אינה חשובה: גם היום, בגרמניה שולטת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית,"
    פסקה מפליאה. ממש.
    הוא מתעלם לא רק מהכירסום בדמוקרטיה הליברלית (במידת מה) בטורקיה וההקשר שלה הכרוך בחילוניות וכיו"ב, אלא גם ובעיקר מההצדקות שניתנות על-ידי השלטון הטורקיה ותומכיו לפעולותיו.
    וזאת לטובת השוואה עם גרמניה – מדינה בה באמת טעמים דתיים כמעט לא ממלאים תפקיד במרחב הציבורי. אבל טוריקה שונה. ולהדחיק זאת זה פשוט ביזיון.
    ההערות על טיבה וטבעה של הדת הן הבל – הן לא שונות במהותן מהחוכמעס של מי שמבקשים להוכיח (כי הם קראו בקוראן, או בתנ"ל, או איפשהו) שהאיסלם, או היהדות, רצחניות מטבען או לחלופין שואפות שלום מטבען.(ומוסלמי או יהודי שמחזיקים בעמדות אחרות משקרים או לא מבינים את עצמם).

  3. ליכודניק

    למה בעצם "טורקיה היא האתר האידיאלי להתהוותו של חידוש היסטורי ופוליטי עצום"? מה בהיסטוריה, בחוקה, בגיאוגרפיה, בפוליטיקה ובתרבות שלה מעיד על כך? אני שואל ברצינות, בלי ידע מיוחד על מדינה זו.

    אם כבר, טורקיה נמצאה מאות שנים תחת שלטון אוטוקרטי יחסית. האם הכותב התכוון שבדומה למהפיכה הקומוניסטית שפרצה דווקא ברוסיה החקלאית ולא במערב-אירופה התעשייתית והפרולטרית, בטורקיה טרם התפתח האיזון המורכב בין האליטות לעם- מה שמאפשר מהפיכה בידי גוף, שאולי לא מייצג משהו מהותי באופי הלאומי, אך בכ"ז מצליח לרכב על שנאת העם לאליטות? במיקרה כזה, אינני מקנא בטורקים.

  4. דמוקרט

    אכן, אין כמו מאו צה טונג להפיח חיים במאבק "לחירות ולדמוקרטיה אמיתית". כל מהותו משמשת השראה למושגים האלה…