• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

להחזיר לעצמו את מושכות ההיסטוריה

כדי להבין מי נגד מי ולמה בגל המחאה הנוכחי ברחובות קהיר, צריך לבחון את התנהלותם של מורסי ותנועת האחים המוסלמים בשנת שלטונם הראשונה. מרזוק אלחלבי קורא לאחור
מרזוק אלחלבי

נראה כי העם במצרים מנסה זה כמה ימים להחזיר לעצמו את מושכות ההיסטוריה, שנחטפו ממנו בזמן הדמדומים שבין הדחתו של מובארכ לבין תרגומה של הדמוקרטיה העממית לדמוקרטיה מוסדית ייצוגית. לכן ההתרחשויות כעת הן המשך של מה שהחל במצרים כבר ב-2011 – ביטוי עממי מובהק לרצון העם לשנות את הסדר הקיים במדינה מאז מהפכת הקצינים החופשיים בהנהגתו של גמאל עבד אלנאצר ב-1952. קשה לכתוב את ההיסטוריה בהתרחשותה. כך חשתי שהתחלתי לכתוב על המתרחש במצרים בשעות אלו. ובכל זאת הפיתוי היה יותר חזק מהקושי. שורות אלה נכתבו שעות לפני שהאולטימטום שניתן לנשיא מצרים מוחמד מורסי פג. מכאן האפשרות שהאירועים בכיכר תחריר שבקהיר יתפתחו מעבר למתואר כאן, ולכן המאמר שלי כאן הוא בחזקת ניסיון צנוע לאחוז ברגעים הממהרים לעבור.

כדי להבין מה קורה, צריך לבחון את מעשי הנשיא מוחמד מורסי ותנועת האחים המוסלמים בשנת שלטונם הראשונה. אקדים ואומר כי התנועה הייתה, מאז הנשיא סאדאת ובמידה גדולה בסיועו, מדינת צל – להבדיל מחברה אזרחית. היא הציעה שירותי רווחה, חינוך וסיוע כלכלי ואחר להמוני המצרים. היא התפתחה כישות מובלעת בתוך ההוויה הדתית לרבות מסגדים, בתי המשפט לענייני משפחה ואף בחוקה שהכניסה תחת כנפיה אלמנטים מובהקים של השריעה. מכאן, הדרך הייתה קצרה לקפוץ על הזדמנות הפז שבהדחתו של מובארכ ולאחוז במושכות השלטון. האחים נהנו מחולשתו של המשטר הקודם, ניצלו את היזדקקותו לתנועה כמשקל נגד לכוחות השמאל הרדיקאליים והליבראליים ולתנועת החברה האזרחית שהתפתחה בערוב השנים וקפצו לשורות הראשונות. אלא שבחווייתם של המצרים, תנועת האחים נתפסה כאופורטוניסטית, המקבלת את השלטון על מגש של כסף כשזה לא מגיע לה. המצרים זוכרים לה את עמדתה המתמהמהת ואת ישיבתה על הגדר בעת שאנשים חירפו את נפשם ושילמו ביוקר במאבקם לשנות את המציאות.

המצרים קראו את הכיוון של התנועה במהלך השנה האחרונה, לרבות צעדיה בכינון חוקה חדשה. היא מיהרה לנסות לכבוש עמדות מפתח, בין השאר בתקשורת. נעשו ניסיונות ברורים להצר את צעדי האופוזיציה והחירויות הפוליטיות שנרכשו בעמל רב. התנועה שינתה את החוקה ללא שיתוף משמעותי של כוחות אחרים ותוך התעלמות ממי שחוללו את המהפך – רובם חילונים, מעמד ביניים ותושבי ערים. כל זאת בעת שהיא עצמה היוותה כישלון מהדהד בניהול הפיננסי של המדינה וכן בכמה נושאים כבדים כמו השאלה הקופטית, ענייני חוץ, האלימות ואכיפת החוק, המחלוקת עם מערכת המשפט והצבא, ובנוסף לתחילתו של גל כפייה דתית.

האכזבה מתנועת האחים המוסלמים התווספה למשא העוני והנחשלות שהעם המצרי נושא על גבו מזה עשרות שנים. הדבר יצר סיר לחץ שמוציא המוני-המונים לרחובות מצרים כדי לבטא את זעמם לאור: א. חטיפת תנועת האחים המוסלמים את ההישג שלהם מלפני יותר משנה בדמות הדחתו של מובארכ. ב. המשכו של שלטון מובארכ בשמות אחרים. ג. איום מוחשי של כפייה דתית וחזרתה של הפטרונות הממסדית על האזרחים בכסות דתית פנאטית. ד. סיכון מעמדם של העיר ומעמד הביניים במצרים בידי אידיאולוגיה דתית פופוליסטית נטולת מתווה פעולה בר-קיימא.

העם המצרי, על פי כותביו ומעצבי דעת הקהל שלו, ראה בהתנהלות הנשיא מורסי ובתנועתו סיכון להישגים (או לפחות מה שנראה לו כהישגים), שהושגו בעמל רב, בדם וביזע בגל המחאה הראשון, כגון חופש הביטוי הכמעט מלא וחופש ההתאגדות שלא היה מובן מאליו. כך שהעימות במצרים כעת הוא בין מעמד ביניים שגילה את עוצמתו בדמות הצלחתו בהדחת מובארכ לבין משטר פופוליסטי חדור אמונה דתית הנשען על המוני מאמינים קשי יום; בין השאיפה לכונן דמוקרטיה סבירה אזרחית לבין שאיפת האחים המוסלמים להכניס את המדינה ואת אזרחיה תחת כנפי התנועה והשריעה; בין כוחות ההתחברות אל העולם הגלובאלי לבין כוחות ההתחפרות במבצר הזהות האסלאמית.

הצבא המצרי נראה כרגע ככוח השובר שוויון בין שני הכוחות המתעמתים. האולטימטום שהציב לנשיא מורסי מהווה איתות כי הצבא – אחת האליטות החזקות במצרים – בוחר כעת במה שנראה לו בחירה של העם. מפקדי הצבא, מעודדים מההמונים שיצאו לרחובות הערים הגדולות, סימנו את המתווה הנכון מבחינתם וקראו לנשיא לעשות בהתאם. בינתיים, כל העולם נחלץ לבחוש בקלחת המצרית, דבר הממתן את התנהלותו של הצבא ומפקדיו. אני נוטה להאמין כי מתינות זו לא תימשך הרבה זמן, אני סבור שההתערבות הצבאית תבוא קודם ההתדרדרות למלחמת אחים.

אין בעולם הערבי מודל מוצלח של שלטון האחים המוסלמים, ואין בניסיונן של התנועות האסלאמיות במרחב אספקטים שמעודדים את מעמד הביניים והאליטות לקבלן כמנהיגות של חברות, מדינות ומשטרים. כמו כן, השיח שיצרו תנועות אלו מבטא את גישתם הלעומתית, המתחפרת, אל מול העולם – לרבות המערבי – דבר שנתפס בקרב חוגים רחבים במצרים, ובמידה רבה של צדק, כמדרון חלקלק שבסופו עימות עם שאר העולם. כל זה לא נעלם מעיני המוני המצרים שגילו מאז 2011 כי ביכולתם לשנות את העולם, או לפחות את השלטון בארצם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יואב

    1) "נראה כי העם במצרים מנסה זה כמה ימים להחזיר לעצמו את מושכות ההיסטוריה, שנחטפו ממנו בזמן הדמדומים שבין הדחתו של מובארכ לבין תרגומה של הדמוקרטיה העממית לדמוקרטיה מוסדית ייצוגית."

    לא הבנתי אם אתה חושב שדמוקרטיה מוסדית ייצוגית – שזאת בעצם דמוקרטיה בורגנית – היא השלב הנכון/לא נכון, ואם זה לדעתך אפשרי או לא אפשרי במצריים

    2) " אלא שבחווייתם של המצרים, תנועת האחים נתפסה כאופורטוניסטית, המקבלת את השלטון על מגש של כסף כשזה לא מגיע לה. "

    בוודאי שלא מגיע לה, אבל, לפחות בזמן הבחירות לא כל המצרים חשבו את זה עליהם.

    3) "סיכון מעמדם של העיר ומעמד הביניים במצרים בידי אידיאולוגיה דתית פופוליסטית נטולת מתווה פעולה בר-קיימא."

    אתה שוכח את התפקיד של העבודה המאורגנת במצריים (וגם בתוניס) בהפלה של משטר מובראק (ובן עלי) גם כגורם שנאבק בשנים האחרונות במשטר מובראק (בין היתר בעזרת יצירת התאגדויות חדשות ולא חוקיות תוך סיכון חיים), התפקיד המכריע שלהם – הכניסה שלהם למהפכות במצרים ובתוניס היא זאת שהכריעה, וגם, לאורך כל השנה האחרונה, היו יותר מ 1,000 שביתות, 800 עיצומים ועוד.
    חלק ממעמד העובדים (וגם חלק ממעמד הביניים) הצביעו למורסי נגד שפיק. אבל שכבות רחבות של מעמד העובדים התנערו ממורסי (כאלה שתמכו בו) בשנה האחרונה.

    4) "ין השאיפה לכונן דמוקרטיה סבירה אזרחית לבין שאיפת האחים המוסלמים להכניס את המדינה ואת אזרחיה תחת כנפי התנועה והשריעה"

    האם זאת השאיפה היחידה של המצרים? לכונן דמוקרטיה אזרחית סבירה?

    5) "הצבא המצרי נראה כרגע ככוח השובר שוויון בין שני הכוחות המתעמתים. האולטימטום שהציב לנשיא מורסי מהווה איתות כי הצבא – אחת האליטות החזקות במצרים – בוחר כעת במה שנראה לו בחירה של העם. מפקדי הצבא, מעודדים מההמונים שיצאו לרחובות הערים הגדולות, סימנו את המתווה הנכון מבחינתם וקראו לנשיא לעשות בהתאם. בינתיים, כל העולם נחלץ לבחוש בקלחת המצרית, דבר הממתן את התנהלותו של הצבא ומפקדיו. אני נוטה להאמין כי מתינות זו לא תימשך הרבה זמן, אני סבור שההתערבות הצבאית תבוא קודם ההתדרדרות למלחמת אחים."

    לא ברור לי בכלל מהקטע הזה מה עמדתך לגבי ראשי הצבא. הם עושים טוב? הם עושים רע? אתה בעדם? אתה נגדם?

  2. נתן

    במיצריים היו בחילת המאה ה20 2 מיליון איש היום יש שם 85 מיליון .זה הכל.
    ולכן מדובר במדינה אבודה ,שום דבר שיקרה או ל א יקרה לא יעזור למדינה הזאת, משום שלכל מדינה יש קיבולת מסוימת של משאבים ויכולת שניתן להוציא ממנה ובמיצריים עברו את הסף העליון כבר מזמן.

    ואיך זה קשור אלינו? גם ישראל דוגלת במדיניות "ילדים זה שמחה" ובטווח של עשרות שנים גם אנחנו נהיה מיצריים.

  3. איציק

    שיעור בדמוקרטיה מנציגת העולם החשוך..