• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

תשובה לצלף בודד

נעמה קטיעי עונה לירון לונדון, ולא רק "לגופו של עניין"

מאמרה המטלטל של פרופ' שושנה מדמוני-גרבר, שפורסם כאן לפני מספר ימים, נוגע נקודה אחר נקודה בשאלות שמעלה ירון לונדון בתגובתו לוויכוח המתגלגל בפרשת ילדי תימן החטופים, והרבה מעבר לכך. ובכל זאת, מכיוון שאין ברצוני להסתתר מאחורי דוברים אחרים, ומכיוון שנדמה שלונדון מפנה את טענותיו אלי אישית, אני מוצאת לנכון להגיב בשמי.

ראשית לנקודה בה פותח לונדון את דבריו, אף כי נדמה שאינו מבין אותה לעומקה. לונדון מעיד על עצמו כי הוא "צלף בודד". ובכן, איש מאיתנו אינו צלף בודד. כולנו, גם אם לא נעים לנו להודות בכך, גדלים לתוך מצב חברתי, מיקום גיאוגרפי, מעמד כלכלי, תרבותי ופוליטי. אין אדם העומד בודד – הוא תמיד נטוע כבר במצב נתון, קרוב (או רחוק) ממוקדי כוח ושליטה, נגיש (יותר או פחות) למוקדי הון תרבותי וסימבולי, מרושת חברתית ברשת כזו או אחרת, מזדהה (מי יותר מי פחות) עם הממסד או השכבה הנמצאת בעמדות הכוח ונהנה (או מנוע) ממשאבים פיזיים וסימבוליים.

מי שנהנה מהכוח ההגמוני לא חייב להיות דווקא "המלך" או איש השלטון באופן מובהק. ההגמוניה מוגדרת קודם כל כמי שקובעת מהי "האמת". באמצעות נוכחות ושליטה במוקדי הכוח – בתי המשפט, מוסדות ממשלתיים, כלי התקשורת ומערכות חינוך – היא זו שתעצב את דעת הקהל, ובכוחה להעניק לטענה מסוימת תוקף של "אמת" ולסמן טענה אחרת כ"שקר" או כ"תיאוריית קונספירציה". האופן שבו לונדון, במחי עט וללא בדיקה מעמיקה וביקורתית של מסקנות הוועדה עליה הוא מסתמך, בחר לסמן את טענת האימוץ הבלתי-חוקי של ילדי תימן כ"קונספירציה", מוכיחה בדיוק את הטענה הזו.

גם חוסר הבנת הזיקה שבין שייכותו האתנית של הכותב לעמדת הכוח ממנה הוא נהנה מעידה בהחלט על חוסר הרצון לוותר על אותה עמדת כוח, ועל ניתוק חמור מהבנת ההיסטוריה החברתית העגומה שמתקיימת במדינת ישראל כבר עשרות שנים. שדות הכוח מעולם לא היו עיוורי צבעים, וה"לבן" לא טיפס לעמדות כוח באופן מקרי, על סמך כישוריו כאדם פרטי בלבד, כפי שה"שחור" לא נכשל באותה משימה בדיוק בגלל היעדר כישורים ראויים. הדבר נכון כמובן לא רק במציאות הישראלית, והדברים מוכרים לכל מי שעוסק באופן בסיסי בתיאוריות סוציולוגיות.

כך, טענת ההגמוניה שהועלתה אינה "צדדית" לביקורת שהוטחה בלונדון – זהו חלק מהותי ובלתי נפרד מהתנהלות שנויה במחלוקת של אנשים שתופסים עמדות כוח. הניסיון של לונדון לעבור כפי שהוא כותב "לגופו של עניין" היא חלק מאותה התנהלות בעייתית.

ובכל זאת – לתוכנם של הדברים. למרות שהחומרים עליהם ביססתי את טור הדעה שפתח את חליפת הדברים גלויים ונגישים לכל דורש, נדמה שלונדון עדיין מסרב בתוקף לעיין בהם, ודורש ממני את התשובות. אז כדאי אולי לפתוח בכך שמדובר בדרישה מעט תמוהה. מדוע מתעקש לונדון שלא לעיין בחומרים המפורסמים, שאוזכרו שוב ושוב במאמרים השונים? האם לא סביר לצפות מזה ששואל שאלות לפתוח מאמר, אליו הפניתי באופן ברור ומפורש, כדי להבין את הטענה עליה אני מתבססת?

הורים מעולי תימן מחכים לבקר את ילדיהם שהועברו לבית החולים במחנה ראש העין, בתקופת הקור והשלג של פברואר 1950. צילום: ELDAN DAVID
הורים מעולי תימן מחכים לבקר את ילדיהם שהועברו לבית החולים במחנה ראש העין, בתקופת הקור והשלג של פברואר 1950. צילום: ELDAN DAVID

מתוך תחושה קשה אני עונה לשאלותיו, על אף שעצם הדרישה היא בעיני לא יותר מהפגנת כוח. אם לונדון היה מעוניין באמת ובתמים בתשובות, היה פונה למקורות שצוינו ועונה על שאלותיו בעצמו. אני מוצאת לנכון לענות על השאלות ולו בשביל לשלול את התחושה שעלולה להתעורר בלב קהל הקוראים כאילו מדובר במגדלים פורחים באוויר.

1. מבין אותם ילדים שאומצו באופן לא-חוקי וגילו על כך, יש מי שאכן יצאו לחפש את המשפחות הביולוגיות. חלקם הסכימו להיחשף בתקשורת, רובם העדיפו לשמור על פרטיותם משיקולים מובנים. מאמר של שלומי חתוכה בנושא זה בדיוק עומד להתפרסם ממש בימים הקרובים. אני תקווה שלונדון יתאזר בסבלנות הדרושה כדי להתרשם מהדברים.

2. הוועדה הממלכתית, כפי שמציין בועז סנג'רו בניתוח שלו, לא חיפשה אשמים ולא סימנה חשודים אפשריים. כשלא מחפשים חשודים – גם לא מוצאים אותם. אבל בטור הדעה אותו פירסמתי לא חיפשתי חשודים – ביקשתי להכיר בעובדה שאין צורך למצוא "אחראים" כדי להכיר בעוול שנעשה למשפחות ובסבלותיהן. האם אי-מציאתו של הפושע מלמדת שלא בוצע פשע? האם אלמוניותם של האחראים לעוול מבטלת את כאבם וסבלם של הקורבנות? כשחברה שלמה מתנהלת מתוך תפיסות גזעניות בוטות וגלויות, אין צורך ב"אחראים" למעשה, וכפי שמציינת פרופ' מדמוני-גרבר במאמרה – תפיסות גזעניות כאלה אכן היו נחלתם של אנשי המקצוע שהיו אמונים על הטיפול והרווחה של העולים מתימן. אם כך, אימוצים בלתי-חוקיים (או כפי שהוועדה מכנה אותם "מסירות מזדמנות לאימוץ", כלומר, מבלי ניסיון רציני לאתר את ההורים ובוודאי ללא הסכמתם) התקיימו באווירה גזענית (כפי שמודה לונדון בעצמו) וישנן אף עדויות לגבי תפיסות עולם גזעניות של המעורבים עצמם, בהקשר של היחס לעולים ולילדיהם. האם לא די בכך בשביל להעלות את הסברה שאין מדובר רק ב"בלגן תקופתי" או ב"מחדל מקרי"? לאיזה הוכחה נוספת מצפה לונדון? למסמך אימוץ עליו כתוב "אומץ בהתאם לתפיסת עולם גזענית"?! זאת ועוד, מסירת ילדים "למשפחות ראויות יותר" הייתה פרקטיקה מקובלת במקומות נוספים בעולם, כפי שמציינת ד"ר רותי אמיר במאמרה. כלומר – הטענה שאימוצים לא-חוקיים התבצעו, על בסיס שיקולים בלתי-רלוונטיים, וביניהם שיקולים גזעניים, בוודאי אינה "מופרכת" או "קונספירטיבית", אלא משקפת את רוח התקופה.

3. כלל לא טענתי שאין מסמכים המעידים על גירוש פלסטינים, אלא שהשמאל אינו דורש לראות מסמכים המוכיחים שהיה גירוש שתוכנן מלכתחילה על ידי הממסד, כדי להכיר בעוול ובסבל הפלסטיני – וזאת בצדק רב. עדות קיומם של הפליטים מספיקה בהחלט בשביל להבין שהתרחש כאן עוול. באותה מידה, עדויות הדומות זו לזו להחשיד של מאות משפחות צריכה להספיק כדי שהחברה הישראלית תכיר בכך שיש כאן פרשה מדממת, מורכבת, שלא ניתן לבטל אותה באמצעות מסקנות של ועדת חקירה שהתנהלה באופן תמוה ושערורייתי.

בסיכומם של דברים, בקשתי היתה צנועה ביותר: גם אם אין אחראים וסוכנים ישירים שניתן להעמיד לדין פלילי (על אף שהדין הפלילי מכיר בפשעים גם כשהם נעשים מתוך אדישות או עצימת עיניים) – יש בהחלט מקום להכיר בסבל של אותן משפחות שילדיהם נעלמו. פרשת היעלמותם של ילדי תימן צריכה להיות חלק מתוכנית הלימודים בישראל, לעורר דיון חד ונוקב, כפי שפרשות כאובות אחרות צריכות להיות שם. הארכיונים שמרכזים את החומרים מועדות החקירה השונות צריכים להיות פתוחים לציבור הרחב (!), על מנת שהמשפחות יוכלו לקבל סוף סוף מענה כנה, ולו חלקי, לשאלות הקשות שמלוות את חייהן כבר יותר משישים שנה.

ולסיום – מכיוון שאינני, וגם לא מתיימרת להיות, "צלף בודד", אני רוצה להודות כאן לחבריי – איתמר טובי טהרלב ושלומי חתוכה שסייעו ודייקו.

לקריאה נוספת:

מה אם שמו של הילד לא היה יחיא? | שושנה מדמוני-גרבר

הגמוניה? אני? | ירון לונדון

על אמת וכוח: תגובה לירון לונדון | נעמה קטיעי ואיתמר טובי טהרלב

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור BDS

    מן הידועות הוא כי התימנים, בהיותם אנשי עבודה, מסתפקים במועט, חרוצים וישרים, והם יטיבו למלא את מקום הערבים. גם ירון לונדון יודע זאת. כאשר נעמה קטיעי מבקשת בקשה צנועה – להכיר בסבל של אותן משפחות שילדיהם נעלמו, לעורר דיון חד ונוקב, לפתוח את הארכיונים לציבור הרחב (!), נאחז לונדון בפריוילגיה הציונית-אשכנזית השמורה לו החל מראשיתה של הציונות: הבורות.
    לונדון יודע כי אם רק ייכנס לפרדס הוא עלול רק מעצם הצצתו להפגע, ממש כמו בני מוריס בשעתו. אפשרות נוספת הוא להתפס בציבור כאחרון פרופסורי החצר היושבים בקיני הטרור באריאל, דבר שלונדון – עקב תפיסתו המהוגנת בעיני ציבור – אינו יכול להרשות לעצמו. לצאת בשלום מהפרדס – כפי שקרה לרבי עקיבא או לטלי פחימה (אין מקרים נוספים) – היא אפשרות שהיתכנותה זניחה.

    מה נותר לו, ללונדון, לעשות, על מנת לשמור על הפריוילגיה שלו? להשתמש בפריוילגיה אחרת כאמצעי על מנת לשמור על שאר הפריוילגיות שלו. זו מטרתו.
    אין הסבר אחר מדוע מנפנף לונדון בבורותו כדבר שיש להתגאות בו. גם לונדון יודע כי בורות אינה דבר שיש להתפאר בו. התחמקותו של זה מהכניסה לפרדס – המאמרים אליהם הפנתה קטיעי, האשמתו המרומזת (בשאלה השלישית) כי עדות המזרח הם אספסוף הצועדים כתולעים להצביע לליכוד או לש"ס ולא נאורים כמוהו הדורשים לטענתם את טובתם של הפלסטינים, וחרדתו לכאורה מהתדרדרות לכאורה של מוסדות אקדמיים מכובדים כמו אונ' ת"א אם יאפשר מוסד זה לקטיעי להמשיך במחקר תיאוריות אותן הוא מכנה קונספירציה שאותן היא חוקרת, כל אלה מעידות כי הבורות בה הוא נאחז כבקרני מזבח אינה מקרית, או כפי שציין רועי חסן, "תגובתו מלמדת על הכוח הבלתי סביר שדור ה"מייסדים" השתמש בו כדי לקעקע ביקורת ולשמר את המצב הקיים" (מתוך: הבורות של ירון לונדון, הארץ דעות).

    בעוד אחרים קוראים לחרם אקדמי על קיני הטרור התודעתי בשטח בין הנהר לים, טוב עושה לונדון כששומר על רמתה האקדמית של אונ' ת"א. זהו אינטרס בטחוני של ישראל לדידו של לונדון, אבל – מציין רועי חסן – נדמה שאפילו לונדון, עם כל התנשאותו, מרגיש ומבין שהזמן תם ואין מנוס מכך שהאמת תצא לאור.
    אלו ימי פומפי האחרונים. בימים כתיקונם, עת ניסח את שאלה מס ' 3, לא העלה לונדון על דעתו כי התנועה הציונית 'נכבה חרטא' ממנה הוא מסתייג, תתמזג עם תנועת ' הבולשיט הזה של חטיפת ילדי תימן' בה הוא חבר.
    A new report from the Academic Watch Project shows that instead of promoting critical thought and inquiry, these [Various Israeli academic institutions have introduced courses and programs on hasbara] courses at academic institutions serve to promote the policies of the State of Israel and the whitewashing of its crimes. The Academic Watch Project is a group of Palestinian students at Israeli academic institutions dedicated to exposing discrimination within Israeli academia and its connection with Israel’s military occupation and apartheid policies.
    http://electronicintifada.net/content/hasbara-courses-israeli-universities-exposed-new-report/12612
    ובהרחבה כאן:
    http://alrasedproject.wordpress.com/2013/06/25/a-new-report-about-the-hasbara-courses-in-israeli-academic-institutions/

    בעוד שבעבר לעגנו לכל אתרי הקונספירציה, אלו שדיברו על שליטת מה שהם כינו אילומינטים בעולם כולו, היום אנו יודעים שהדמיון שלהם, גם אם היה מפותח באופן יוצא דופן, התבסס על אי אילו אמיתות לא מבוססות מדעית המנוסחות כיום ע"י כל המומחים והמוחים בעולם כולו. אין לדעת מי רצח את רבין, אך יש לדעת מה נאמר בפגישה בין בארי חאמיש לבין משולם. http://www.conspiracyarchive.com/Commentary/Yemenite.htm
    בעוד שבעבר לעגנו לאותם משוררים מרוקאים ופרימיטיווים היודעים רק לקלל, היום אנו יודעים כי הדיאלוג בו דוגל המשורר ברק כהן הוא היחידי העובד.
    מוקדש לך ירון לונדון, לך ולחברך הטוב עיתונאי החצר דן מרגלית.

    א : דה הומניזציה !
    ב : מה ? מה אמרת ?
    א : דה הומניזציה !
    ב : לא הבנתי מה אתה רוצה.

    א : נו, החרגה מוסרית !
    ב : מה ? שו מוסרית ?
    א : החרגה, החרגה מוסרית !
    ב ; מה יש לך אתה, באיזו שפה אתה מדבר.

    א : מספיק להיות בן זונה !
    ב : מה ? מי בן זונה !
    א : אתה ! אתה בן זונה ! אתה בן אלף
    זונה ! מספיק עם זה !
    ב : טוב בסדר, הבנתי, רק דבר יפה !
    http://www.facebook.com/barak.cohen.560/posts/4073088034077

    1. דניאל

      דווקא נראה יותר שפחימה הציצה ונפגעה וגם קיצצה בנטיעות

  2. מאיר עמור

    לנעמה קטיעי שלום רב וברכות רבות,
    למרות גסות הרוח של ירון לונדון וכפי שמעידה עבודתה של פרופסור שושנה מדמוני של רבים/ת אחרים/ת את משתדלת להמשיך ולנהל דיאלוג עינייני ואנושי. על כך, על הניסיון החוזר ונשנה הזה, על טיפוח התקווה האנושית, על ההכרה באחר למרות אלימותו, על כל אלה מגיעה לך ברכה. על אומץ הרוח ועומק הרצון הטוב. המלצתי בתגובה שלי לירון לונדון לקרוא ולהגיע למסקנות משלו. הצעתי לו להתנצל בפניך. מקווה שיום אחד הוא עוד ימצא את תעוזות הגוף ותעצומות הנפש לעשות צעד של התנצלות ובקשת סליחה. התקווה שלי גדולה אם כי הסיכוי שירון לונדון יעשה זאת הוא קטן. הפריבלגיה האשכנזית תקועה לו עמוק בגרון.

    לך אני רוצה לומר תודה. מאיר עמור.

  3. שמעון אשל

    מתי כבר תפסיק הגברת לחוש רגש נחיתות בגלל מוצאה?

    1. ערן

      איפה כאן ראית רגשי נחיתות? או שזו התגובה האוטומטית שלך כל פעם שמזרחי/ת כותב משהו?

      1. נעים

        למה נחיתות? מן המפורסמות שקטיעי היא חצי ייקית.
        ועוד מפורסם שהתיאוריות הסוציולוגיות המרגשות ודיוני הרב-תרבותיות רק בטעות מיוחסים לאוניברסיטאות האשכנזיות. בפועל הן כולן פותחו, נוסו ושופרו על ידי מזחים משנות העשרים.
        בשנים אלו יש לציין, המחקר המדעי במיוחד בתחומי האנרגיה ומדעי הרוח במדינות המפרץ הפרסי וצפון אפריקה היה מהמובילים בעולם.

        רק גזענות ממוסדת של מדינות אירופה וצפון אמריקה מונעת מכולנו להכיר בהישגים המופלאים של שנים אלו.

        אה, גם ניקולא טסלה היה חצי תימני. חטוף כנראה.

    2. גל לוי

      כן, פשוט לשתוק. אם אין לך מה להגיד חוץ מאשר לבקש מאחרים לסתום את הפה, אז פשוט תשתוק. תרצה ללמוד, תלמד, תרצה לדעת, תדע. אבל אם אין לך משהו ממין העניין, פשוט תשב בשקט ותקשיב לאחרים שמדברים. ברוך השם, עדיין אנחנו לא צריכים את רשותך כדי לדבר ולהתבטא. עדיין לא.

  4. אילנה שזור

    בדרמת הטלוויזיה "כרם התקווה" עומדת המשוואה על חייל נעדר מול ילד תימני /טריפוליטאי נעדר. כתבתי דרמה חברתי וביים ימין מסיקה, שאחיות תאומות שלנו נעלמו מבית החולים ביקור חולים.

  5. אילנה שזור

    הבהרת עובדות – התאומות הן אחיות של ימין מסיקה.

  6. נטלי מסיקה

    לא ברור לי מדוע המדינה נתעקשת לא לפתוח את הארכיונים הנוגעים לפרשה, אלא אם יש לה מה להסתיר. יש איזושהי דרך לערער על כך (בג"צ, היוע"מ – משהו?…)
    חוץ מזה דיון חשוב שטוב שחזר ועלה. עוול הוא עוול הוא עוול. גם אחרי שישים שנה.

    1. איציק

      היא באמת הפתרון לחשיפת פשעי הממסד עצמו..?

      גבירותיי ורבותיי מספיק כבר עם התמימות המזרחית הזאת

  7. אלונה יהודה

    מישהו יודע מה עלה בגורלו של הרב עוזי משולם??האיש שהעז לצאת בעוז ובעקשנות נמרצת כדי לחקור ולשאול מה עלה בגורלם ש חטופי תימן.
    כאשר העלה מישהו בדעתו להבין מה קרה בשנות השישים ולקבל תשובות מצא עצמו מאחורי סורג ובריח..התיאוריה מספרת כי חלק מהילדים נשלחו לאימוץ וחלק מהילדים נמכרו תמורת כסף לקניית נשק למדינה.שהרי דמם הפקר וצבע עורם היה למורת רוחם של האשכנזים. את דוד שלי ניסו לחטוף מידיה של סבתי בטענה כי יישמרו עליו אך היא לא הרפתה ממנו והצמידה אותו חזק אל בית החזה..וכך נצל הילד מחטיפה..מה שלא קרה אצל השכנים שלי..את הילדה שלהם הצליחו לחטוף לצערי ולצער עוד הרבה משפחות.
    ועוד סיפור—את האחות של המורה שלי חטפו–ולימים כאשר הסכימו לפתוח את הקבר נמצאה בובה עם תלתלים זהובים בתוך מזוודה שוכבת בשקט בשקט מתחת לאדמה.אז כן—היה עוול מאוד גדול וחטיפות ילדי תימן בשנות השישים מה שדאגו לטאטא מתחת לתמימות של בני העדה התימנית.ועד היום איש לא נתן הדין על כך.

    1. יניב

      עוזי משולם שוחרר מהכלא שיחרור מוקדם עקב מצבו הבריאותי* ובתנאים מגבילים**. מאז ועד מותו לפני כחודש, במשך כעשור שנים, המשיך להתגורר בביתו ביהוד, במצב בריאותי מדורדר למדי. הוא הפסיק להוות מוקד-עניין תקשורתי וציבורי למעט מספר קטן של נאמנים ותומכים שהמשיכו לדבוק בו.
      * לעניין מצבו הבריאותי, אין ספק שהמאסר פגע בבריאותו. משפחתו טענה שמדובר בפגיעה מכוונת וזדונית של השב"ס ושירותי המדינה, שהכחישו כמובן. מספר אנשים שפגשו אותו, שהיו מקורביו בעבר, אמרו שלא התרשמו שמצב בריאותו היה קשה מאוד.
      ** לעניין התנאים המגבילים, לפי מקורביו אחד מתנאי שיחרורו היה שלא ימשיך לעסוק בנושא הילדים החטופים. בכך הצטרף לשורה של אנשים שנכלאו ושוחררו בתנאים פוליטיים מגבילים (וענונו, פחימה – מעניין לציין שגם הם מזרחים, וגם הם נתפסו בעיני הציבור כמשוגעים / ליצנים, כפי שאיפיין צבי בן-דור בנית את היחס למשולם במאמר לזכרו באתר זה מה-27.6).

      בנו הבכור של משולם, עמנואל משולם, היגר לקנדה בעשור הקודם וביקש שם מעמד של פליט עקב רדיפה פוליטית. לטענת הבן, עזיבתו מהארץ נבעה מלחץ של השלטונות עקב חששם שימשיך לעסוק בנושא שהתחיל בו אביו. למיטב ידיעתי הוא ממשיך להתגורר שם.

  8. איציק

    מה בדיוק אתם מצפים שתגיד חבורת עבריינים שחטפה תינוקות וביצעה ניסויים במאה אלף ילדים מרוקאים וממשיכה עד היום לרדוף את הקורבנות מאחורי הקלעים תוך שימוש אינטנסיבי במשטרה חשאית – השב"כ כדי להשתיק ולהרתיע..?

    זאת כבר לא תמימות מזרחית אלא טיפשות.

  9. אסף

    שלחתי לך מסר בפייסבוק עם קצת חומר ואני לא בטוח שראית אותו, בדק בתיקיית Others. אודה על פידבק שהתקבל

  10. אילנה עמרמי ירימי

    "גזע שלא ידענו כמותו בישראל. מדובר באנשים פרימיטיביים ביותר. רמת השכלתם גובלת בבערות גמורה, וגרוע מזה, הם חסרים לגמרי את היכולת לקלוט משהו רוחני. כללית, הם טובים רק במעט מהערבים (…) שביניהם חיו. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם (…) אך יותר מכל דבר אחר קיימת עובדה בסיסית אחת – אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל, ומעל לכל אלה – עצלנותם הכרונית וסלידתם מעבודה".
    – אריה גלבלום, הארץ, 22.4.49.

    1. דוד גהרי

      לא נוהג להגיב, אבל אומר לגב' נעמה קטיעי שהירון לונדון הזה, מוכר בדעותיו הבהמיות,
      ולא ראוי לתגובה, ואת צריכה לאמץ את דברי שלמה המלך: "אל תען כסיל כאיולתו"
      בשנת 1960 קיבלנו צו גיוס לאחי יהודה שנגנב ע"י אשכנזים "נאורים" = אנשי החושך
      לפחות 5 מקרים שידועים לי מהכרות אישית בשכונתנו, אחת נמצאה לפני כ-8 שנים

  11. הרצל ברוך

    אני מלמד במכללה האקדמית בית ברל ובשנים האחרונות אני מעלה את הנושא בקורסים רלוונטיים כמו דמוקרטיה ושוויון (בהקשר לזכויות אדם תפקידה החוקר של התקשורת) ותורת ההוראה (בהקשר ללימוד הנושא בבתי הספר). למותר לציין שאני מסכים עם דברייך ומברך אותך על פעילותך ובעצם כבר קראתי את הדברים בעבר כאשר התפרסמו כי המאמר של לונדון הרגיז אותי בזמנו. הפעם אני פונה אלייך כי הייתי שמח לפגוש אותך בין השאר עקב שתי תגובות ששלחתי בשבועיים האחרונים למדור תגובות ב"הארץ" (האחד כתגובה לראיון עם האחות ח' (לפני כשבועיים בעיתון הארץ)שלדאבוני לא התפרסם (כי שלחתי נוסח ארוך וכאשר קיצרתי כבר היה מאוחר לפרסמו); והשני שלחתי אתמול כתגובה למאמרו של דב לויטן "פוליטיקה של כאב" (מיום ו' האחרון). יש לי גם עניין אישי לנושא שניסיתי לפני שבוע להכניסו לאתר של העמותה ואינני בטוח אם הוא נקלט (כי חסרה לי אפליקציה מתאימה כנראה).

    טל.
    0522334658

    הרצל.