• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

על האוטומט הליברלי

כשאנחנו יודעים מראש מה תפסוק ההלכה הליברלית, לא רק הסקרנות יוצאת נפגעת: הדיון על סגירת עסקים בשבת בתל אביב מזמן חשיבה מורכבת יותר מאשר כפייה וחופש, נאורות וחשכה, קידמה וקיבעון

English

החלטת בית המשפט העליון להורות לאחרונה לעיריית תל אביב-יפו לאכוף – או לחלופין לשנות – את חוק העזר העירוני לסגירת עסקים בשבת, היא הזדמנות לבחון את מידת האוטומטיות בתגובה לשאלות העוסקות במתח שבין זכויות אדם, זהות קבוצתית והמרחב הציבורי.

אני רוצה להציע כאן לנסות להשתהות ולהרהר.

נקודת ההתחלה, למרבה הצער, הייתה אוטומטית באופן אדוק וקפדני: כותרת ראשית היסטרית למלוא רוחב עמודו הראשון של "הארץ", "העליון לעיריית תל אביב: לסגור עסקים בשבתות". כי ככה זה כשהעולם מתחלק לשחור ולבן: צריך להיות בעד העליון כשהוא תוקע לחרדים (חוק טל) ונגד העליון כשהוא משליט תיאוקרטיה (בלי סופרמרקטים בשבת בבירת החילוניות!); בעד חופש הפולחן כשמדובר בנשות הכותל, אבל נגד כשמדובר בנאמני הר הבית; וכן הלאה.

אבל אולי המציאות קצת יותר מורכבת מההתמיינות האוטומטית והמשמימה הזו?

elyon

העניין הוא שהאוטומטיות הזאת איננה רק משעממת, היא גם חלולה ושקופה. חלולה כי חוט השדרה הנעדר שלה איננו בסיס לשום עמדה קוהרנטית, אלא רק לאוסף גחמתי ואינטרסנטי של פוזיציות בשם ציבור עם קוהרנטיות סוציו-דמוגרפית מסוימת ולא יותר. שקופה כי הזיגזוג הזה הוא כבר חלק לעוס לעייפה מהפרהסיה הציבורית שלנו, כאשר אפשר לצפות מראש בדייקנות מה תהיה התגובה האוטומטית כמעט בכל עניין.

כשאנחנו יודעים מראש מה תפסוק ההלכה הליברלית, לא רק הסקרנות יוצאת נפגעת. בדפוס תגובתי כזה, לפחות חלקנו כבר למדנו שאין לנו למה לצפות ושזכויות האדם אף פעם לא תהיינה בשמנו או עבורנו. לפעמים מדובר בשאלות שלגביהן באמת קשה לגבש הסכמה, למשל כשמדובר בסוגיות עקרוניות של שוויון אל מול מסורת קולקטיבית מגובשת. אבל כשמדובר בסופרמרקטים בשבת, גם אז, אוטומטית, אין על מה לדבר? האם באמת שתי החלופות היחידות הן "תיאוקרטיה דורסנית" או עיר "נאורה, חופשית ופתוחה"?

על פי התגובות להחלטת בית המשפט, היה ניתן לחשוב שמדובר בהליך משפטי שקודם על-ידי הציבור המכונה בפי רבים "העלוקות" או "הטפילים", כחלק מהמלחמה המתמשכת כאן בין "בני האור" ל"בני החושך". אבל מה לעשות שמדובר היה בבעלי מכולות, חלקם אולי אפילו חילונים גמורים. ומה לעשות שיש מקומות בעולם, נאורים בעיני עצמם לא פחות מאשר תל אביב, אשר בהם דווקא יש הגבלות שונות על פתיחת עסקים ביום המנוחה. קחו למשל את ברלין, גם היא עיר חובבת הומואים, כלומר על-פי הנוצץ שבקריטריונים נאורה לא פחות מתל אביב. שם ככלל יש איסור על פתיחת עסקים ביום המנוחה, להוציא מספר מוגבל של ימי א' בשנה. אז מי כאן ה"נאור" ומהי בכלל ה"נאורות" הזו?

makolot

החלטת בית המשפט העליון היא הזדמנות דווקא לא לצאת אוטומטית למאבק ה"נאור" התורן לשינוי חוק העזר העירוני או למציאת מעקפים מתחכמים לאכיפתו. אלא, הזדמנות לחשוב ברצינות הן על ההיבטים החברתיים החשובים והן על ההיבטים הציבוריים החשובים של החוק. איזו נורמה חברתית היינו רוצים שחוק זה ישקף, בתל אביב ובמקומות אחרים, כל עיר עם נקודת האיזון שלה הן בראייה מקומית והן בהיותה חלק מחברה שלמה המנהלת שיחה מתמשכת על זהותה?

מבחינה חברתית, לפתיחת חנויות בשבת יש השלכות על זכויותיהם של העובדים בעסקים אלה. זכויות העובדים בישראל, כידוע, נרמסות גם כך על בסיס יומיומי, וארגוני המעסיקים פועלים כל העת כדי לצמצם עוד יותר את ההגנות שמספק חוק שעות עבודה ומנוחה. האומנם מי שנאבקים עד כלות – בשם זכויות האדם! – על פתיחת אחרון הסניפים של השנואה ברשתות יזכרו גם את זכויותיהם של העובדים בעסקים הפתוחים בשבת? או שמימוש ה"זכות" לקניות בשבת יהיה על גבם של עוד יותר עובדים מנוצלים?

מבחינה ציבורית, צביונו של יום המנוחה אינו שאלה רק לחלק מהציבור. יש כל מיני יהודים, מוסלמים ונוצרים בישראל, חלקם דתיים, אחרים מסורתיים או חילונים. יש חילונים בתל אביב שמעדיפים כמה שיותר עסקים סגורים בשבת, יש דתיים בירושלים שאינם מתנגדים לעסקים פתוחים בשבת בחלקים מסוימים של העיר וכן הלאה. ההתמיינות איננה תמיד אוטומטית.

האם אפשר למצוא כזו נקודת איזון לא אוטומטית? נקודה שלוקחת בחשבון מרכיבים אינדיבידואליים של זכויות ומרכיבים קהילתיים של זהות? נקודה שתאפשר ליותר אנשים למצוא את עצמם ואת זהותם בשיח הזכויות – ושתאפשר לשיח הזכויות למצוא את עצמו ואת זהותו במרחב הלוקאלי שלנו, כאן?

חגי אלעד הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל

לקריאה נוספת:

עוד של חגי אלעד

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    לא ברור לי מה מביא את הכותב לחשוב שהייתה תגובה אוטומטית להחלטת בג"צ. ההפך, הסיקור התקשורתי של ההחלטה הביא לידי ביטוי את כל הטענות שהכותב מעלה כאן בהרחבה רבה. כבר מההתחלה הובהר בדיווחים בתקשורת שלא מדובר רק בסוגיה של דת ומדינה, אלא גם בשאלה של התנהלות ממסדית ואף אולי צדק חברתי. בכל כלי התקשורת הביאו לאור את ההסברים של שופטי בג"צ על ההתנהלות הקלוקלת של עיריית תל אביב.

    למרבה הגיחוך, אפילו בצילום העיתון שמופיע במאמר עצמו רואים את ההפניה לכתבה שלמה תחת הכותרת "ישראבלוף בשבת: העירייה מרוויחה מאי אכיפת החוק".

    לא ממש ברור לאיזה "תגובה אוטומטית" הכותב מתכוון. נראה ש"תגובת האוטומט הליברלי" היחידה היא דווקא מצד הכותב עצמו, שמצטרף לגל "אולטרא-ליברלי" לכאורה שמתייחס לחרדים כאיזה שהוא מיעוט נרדף שהציבור הישראלי הגזעני מתנכל להם ברשעותו, והופך את כל היוצרות.

  2. שמעון

    מאלף. מי שמחפש "נקודה של איזון" במדינת אלף השבטים שכול אחד מהם, הוא "רוב" או לפחות מבטא את דעתו של רוב…דומם או צעקני. מדוע לא ללכת פעם אחת,לפחות ולהציץ במדינה כמו צרפת . מבקרים בה, בימי ראשון, בכנסיות, בתאטרון, בכול אתרי הפנאי…כולל תחבורה ציבורית. ארגוני העובדים אינם "נאנקים" ואיש אינו מרחם עליהם. מסעדות ,שבוחרות להיסגר (איטלקיות בעיקר)…סגורות. סופרמרקטים זעירים הרוצים להיפתח (בעיקר של הודים) נפתחים.
    …וכולם חיים בהסכמה ובשלווה. מסעדה פתוחה ביום ראשון. סגורה ביום שני. כך גם מרב המוזיאונים הקטנים. כך חווים, ליברליזם פרטני,שמעוגן בחוק גם הרשמי וגם זה של "חיה ותן לחיות" .לא ,במדינה היהודית הדמוקרטית. מדינת הלכה אינה יכולה להיות דמוקרטית. מדינה דמוקרטית אינה יכולה להיות מדינת הלכה. האמנם?. בישראל הכל אפשרי…או בלתי אפשרי.

  3. יאיר אלחייק

    חגי אני מזדהה לחלוטין עם האמירה שלך בכתבהשהיא מאוד חשובה. ולעניין עצמו לצערנו הרב עובדים במשק עיקר השתכרותם היא בעבודה בימי שבת אם זה במפעלים או ברשתות השיווק . ככה שלפני שאוכפים את עניין יום המנוחה צריך להבטיח את יכולת השתכורתם הרילאית להתקיים. בקיצור צריך להיזהר לא לשלוח מאות אלפי עובדים למנוחת עוני.
    לגבי האוטמטיות מאוד פשוט להבין אותה היא הנוחות של הפרט -האגוזאיזם המוחלט

  4. יוסי ברנע

    התחשבות משמעה גם ביום המנוחה המועדף של האזרח, תהיה דתו אשר תהיה. אזרח לא יהודי יכול לבחור את יום השבתון שלו, לא כך הדברים כשמדובר באזרח יהודי.
    צריך לאפשר כמה שיותר חופש בחירה.
    אם עובד ,עובד בשבת הוא זכאי לתוספת תשלום. חובת המדינה בקיום מסגרות כמו בתי דין לעבודה, ולאכוף זאת, כל עוד זהו החוק.
    לליברליזים יש מספר פנים, יש שהוא רזה, יש שהוא שמרני, אבל בכל מקרה זה לא הופך אותו לאידיאולוגיה פחותת משקל לעומת הסוציאל דמוקרטיה ותפיסתה את מדינת הרווחה.

  5. עמית

    השבת קשורה לדת, לצביון יהודי של המדינה – כלומר לכל הדברים העומדים היום בסתירה גמורה לשיח של זכויות אדם ולשיח של זכויות קבוצה.
    לכן יש להפריד את הדברים. בישראל חייב להתקיים שיח של זכויות אדם, זכויות עובדים – אבל הוא חייב להיות מנותק מהדת.
    מצד אחד יש לחייב המעסיקים להעניק לכל עובד יום מנוחה – ואין זה משנה אם היום הדתי או אחר.
    מצד שני יש לאפשר לכל עסק הרוצה לפתוח בשבת, לעשות זאת ללא קנסות או עיכובים ומטלות יצירתיות אחרות.
    ואת שני הצדדים הללו אסור לקשר ואסור להתנות.
    יש לזכור כי החובה להעניק יום מנוחה לכל עובד – אלא אם הוא ירצה לפדות אותו בתשלום מוגדל – תיצור כבר את השוויון המיוחל בין דתיים לחילונים.