עניי העיר והחווה המזור(גגת)

סיפורה של פריחה מסתורית, השלכותיה החברתיות ומשמעויותיה המוסריות והפסיכולוגיות. מרק ציון מלול ממשיך לכיוון נוסף ובאמצעים אחרים את הדיון ב"עניי עירך קודמים"
מרק ציון מלול

לא הצלחתי להבין את פשר התופעה. ללא כל התראה מוקדמת ולמרות ששנים אני לא נוגע במקדונלדס, הייתה מדי פעם מתפרצת על עורי פריחה פתאומית על גבי הזרועות והחזה ונעלמת כלעומת שבאה כעבור שעות אחדות. לא מצאתי קשר בין הפריחה המוזרה הזו לבין תנודות קיצוניות במצב רוחי, שינויים בהרגלי האכילה או כניסה חוזרת לחיי של מערכת יחסים רעילה.

לכן בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות. הערכתי שאלו הם ודאי תסמינים חולפים של משבר גיל 40. האמת שלא הרגשתי במשבר כלל וכלל. אם לדייק, חיי הם משבר ארוך ורצוף ועל כן לא מצאתי בגיל 40 שום שינוי מהותי. אבל הנחתי שגופי מרמז לי אולי על רגשות מודחקים שאני מסרב לשים אליהם לב. חיכיתי שזה יעבור.

אלא שהתפרצויות הפריחה הללו לא חדלו. להיפך, לאחר כמה שבועות החלו להתווסף גם כתמים אדומים ומכוערים על הפנים ובאזור הצוואר. יתכן שגם מזה לא הייתי עושה עניין אלמלא הייתה מתפרצת הפריחה על פניי בכל מיני תזמונים בלתי מתאימים בעליל. לפני כמה זמן, למשל, יצאתי לדייט עם צעירה מדליקה. הרצנו צ'ייסרים על הבר, מוסיקה מעולה ניגנה ברקע, השיחה קלחה והצחוקים רצו. אני לא זוכר בדיוק איך זה קרה, יתכן שבהשראת הלוק הגברי והמצ'ואיסטי של הברמן, אבל איכשהו השיחה התגלגלה לקופים. עשיתי טעות קריטית ובמקום לזרוק איזה בדיחה על קופים נכנסתי לדיון על חוות מזור. התחרטתי בשנייה הראשונה. הבטחתי לעצמי בעבר לא להכניס עניינים פוליטיים או הומניטאריים לדייטים ראשונים, אבל זה כבר היה אבוד.

שחזור אמנותי של נקבת אוסטרלופיתקוס אפרנסיס על פי השלד המפורסם של "לוסי"
שחזור אמנותי של נקבת אוסטרלופיתקוס אפרנסיס על פי השלד המפורסם של "לוסי"

בהתחלה היא חשבה שחוות מזור זה הוספיס לחולים סופניים ואמרה שהיא מתה להתנדב שם. אמרתי שזה לא מקום כל כך סקסי כמו שהיא חושבת ושבעצם כלואים שם קופים שעוברים כל מיני ניסויים מזוויעים למען הקוסמטיקה של העשירות. הם חיים חיי ניצול והתעללות עד שנגמר להם לחיות למען הטייקונים שלנו ואז עוברים בייסורים לעולם טוב יותר. סיפרתי לה שהיום הם מיוצאים כסחורה למדינות שמעבר לים כי קמה סערה ציבורית ובעלי החווה נאלצו להעביר את פשעיהם לאזור רחוק מהעין. הצעתי לה לקיים את הדייט הבא בהפגנה מול ביתו של עמיר פרץ בדרישה לסגור את החווה.

היא נראתה מאוכזבת. "תראה.." היא אמרה "… במקור אני ממשפחה דתית. אצלנו מאמינים שעניי עירך קודמים. יש כל כך הרבה ילדים מסכנים, למה אני צריכה להקדיש זמן לקופים?"

האמת הייתי צריך לחתוך באותו רגע. אבל התקשיתי לוותר. אמרתי לה שראיתי קופיף תינוק שמחבק את אימא שלו כולו רועד מפחד ממה שתיכף יעוללו לו ושזה נראה לי לגמרי אותנטי. אך בבת אחת היא התנתקה מהשיחה. היא הפסיקה להסתכל לי בעיניים, שלחה מבטים חטופים בשעון ואז קמה ואמרה "סורי, אני צריכה לחזור לילדים".

"אבל אמרת שאת רווקה בת 24?" תמהתי.

"מצטערת" אמרה ונסה מהמקום.

נכנסתי לשירותים מהורהר מהתפנית הפתאומית של הדייט וכשהסתכלתי במראה הבנתי את הסיבה להתנהגותה ההפכפכה. פניי נראו מוכתמים באדום כמו אחרי הפצצה של חיל היתושים הישראלי. הזמנתי תור לרופא עור.

הדוקטור בחן במבט מזוגג את פניי שהיו ללא דופי בזמן הבדיקה מלבד פזילה קלה בעין שמאל ואף גדול. הוא רשם לי ציפרלקס. "תוך שלושה שבועות תרגיש הרבה יותר טוב" אמר, ונראה מרוצה. הציפרלקס רק דרדר את המצב. הוא הוריד לי את החשק המיני, התפרצויות הפריחה המשיכו, נמנעתי בהדרגה ממפגשים חברתיים והרגשתי שאני הולך ומסתגר בתוך עצמי. אני מוכרח לפתור את החידה הזו, נשבעתי.

בוקר אחד חלה פריצת דרך מקרית בהבנתי את פשר התופעה. שתיתי קפה של בוקר על הגג ותוך גלישה בפייסבוק נתקלתי במודעה של הרב דב ליאור, יו"ר רבני ארץ ישראל. המודעה קראה לציבור הישראלי שלא להעסיק ערבים ולא להשכיר להם דירות כי "עניי עירך קודמים". לא היה לי זמן לכלות את זעמי על עדר תומכיו הנלהבים כי הייתי מוכרח להתגלח לפני העבודה. מול המראה נחרדתי לגלות אינספור כתמים אדומים על פניי, כתפיי וצווארי. כאן ירד לי סוף-סוף האסימון. הפריחה היא תגובה אלרגית לביטוי "עניי עירך קודמים".

כעת, כשסיבת הפריחה ברורה לעין אמרתי לעצמי שלפני שאני מוציא 4,500 ₪ לפגישה של 34.5 דקות עם פסיכולוג, אנסה לפתור את זה לבד.

ובכן, שאלתי את עצמי מה כל כך מקומם אותי בציווי המוסרי הקדום הזה מימי התלמוד שנעשה כה שימושי ופופולארי במדינה הציונית המודרנית?

אז מה אם הפך לאימ-אימא של כל התירוצים להמשיך לפצח גרעינים מול האח הגדול ולשים קצוץ על כולם, על עניי העיר, על עניי הרחוב ואפילו על עניי הדלת שממול? אז מה אם הוא מנוצל בציניות להכשרת גזענות, אנטישמיות, שנאת מיעוטים וזרים?

אז מה אם בשם הציווי הזה חוקקו נבחרינו הנאורים חוק שמתיר לכלוא פליטי רצח, אונס ושיעבוד ל-3 שנים ללא משפט? למה זה צריך כל כך לחרפן אותי? הרי יהודים אנחנו, אי אפשר להיות יפי נפש כאלה! אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ורק לעצמנו לא כמו כל הגויים האלו שאכפת להם רק מעצמם, הלא כך?

עוד שאלתי את עצמי אז מה אם ברוח העיקרון המוסרי הזה, בנקים וטייקונים נחלצים לעזור קודם כל לחבריהם המולטי-מיליארדרים, עניי עירם, מפשיטות רגל והידרדרות לתהום? הרי עניי עירך קודמים, לא? קצת סולידריות באמת. הרי מאז ומתמיד נוצלו עקרונות מוסרים ע"י הקבוצות החזקות בחברה כדי לשלוט בהמונים. אז למה זה כל כך מקומם אותי? אז "עניי עירך" הפך לצידוק האולטימטיבי לראות רק את האינטרסים של קבוצת ההשתייכות שלך, גם אם היא חזקה, ולהתעלם מהסבל של כל מי שנמצא מחוצה לה. אז מה? זה לא דבר יוצא דופן. כך היה מאז ומתמיד, אין חדש תחת השמש.

אז מה אם ילדים סינים מנוצלים בשכר רעב ומתעוורים בשרשרת תוך מלאכת ייצור האייפונים שלנו? עניי עירך קודמים, לא? קודם כל נדאג לאייפון לכל ילד שלנו ואחר כך נטפל בילדים בסין הרחוקה, הלא כן?

אז מה אם אקטיביסטים, פעילים הומניטאריים ומגני זכויות בעלי חיים נלחמים בכל דרך לנפץ את החומות הבצורות של הז'רגון ההמוני הזה ולא מצליחים ליצור בו אפילו סדק? מה כל כך אכפת לי מכל החרא הזה? למה דווקא זה מרגיז אותי כל כך שאני חוטף מזה פריחה?

the-evolution-of-humanity

ובכן חפרתי בעצמי, בדקתי ומצאתי את כמה תשובות. התשובות שגיליתי אינן נוחות לי כלל וכלל אבל בכל זאת, בגלל שאנחנו כבר קצת מכירים, אשתף אתכם. ובכן, ככה:

  1. אני משליך על העולם את אנוכיותי הטבעית. כי גם אני כמו כולם ניצלתי בעבר את העיקרון הזה כדי להצטנף בתוך הקונכייה שלי.

  2. אני גזען כמו כולם כי בתוך תוכי אני מצפה מאיתנו, כמי שבאו בברית אברהם ומתחנכים על ברכי המקורות, ליותר מצרפתים, אמריקאים או גרמנים.

  3. אני מקנא. כן, גם אני הייתי רוצה שיספרו לי את החובות כמו לדנקנר.

  4. אני מפחד, כמו כל מאמין עיוור וחסר רציונאליות, מזעם יהוה המפורסם כשיחליט סופית שנשבר לו מאיתנו.

  5. אני צדקן ומתחסד. גם לי יש אייפון ועוד מלא דברים שיוצרו בחטא. אני מתרגז על החברה כדי לנקות לעצמי את המצפון.

  6. אני מקנא פעם נוספת. אני מקנא בכל אלה שמצליחים להבחין בין עני לעני ומי חשוב ממי. אני אף פעם לא הצלחתי להבדיל בין מקבץ נדבות יהודי, ערבי או כושי, כולם נראים לי דומים וכשמתסכלים היטב הם אפילו נראים די דומים לי ולשאר היצורים שמסתובבים ברחובות. אם הייתי יכול להבחין לא הייתי כואב את הצרה של שלושתם אלא רק של אחד מהם והיה לי קצת יותר מרווח בנשמה.

אבל כל זה מתגמד לעומת פחדי הגדול מכולם. הוא הפחד שלי מפני ההיגיון. למה מההיגיון? כי השכל הישר שלי אומר לי שמדרון העוול תלול וחלקלק. שהרחוק והזר ממנו התעלמנו אתמול הוא הקרוב והמוכר של היום והדפוס הקבוע של המחר.

העוולות וחוסר הצדק כלפי המעמד הנמוך דרדרה את המיינסטרים האדיש למציאות בה גם הוא היום קורס תחת הנטל. הברוטאליות מאתמול של כוחות הביטחון כלפי פלסטינים היא הברוטאליות של היום כלפי פעילי המחאה. רצח-העם בדרפור עליו שמנו קצוץ בעבר כי היה אי שם באפריקה, הפך לבעיה אנושית קרובה ומשותפת לכולנו. יש לעניין הזה עוד אינספור דוגמאות, לא אלאה אתכם.

the-evolution-of-humanity not relatedאז אני מפחד, אני מפחד על עצמי, על ילדיי, על נכדיי לעתיד, על חבריי ומשפחתי, על הקהילה ועל המדינה שלי, אני מפחד שאם נמשיך בדרך הזו, יגיע היום בו יכלאו אותנו בחדרים דמויי כלובי-תרנגולות כדי להפיק מאיתנו ביצי זהב, שיום אחד יכו אותנו כמו פרות בשוקר חשמלי כדי לזרז את קצב חליבת האנרגיה שלנו, שיחברו לנו אלקטרודות לתוך המוח כדי לבצע עלינו ניסויים בכפייה.

ההיגיון המוזר שלי אומר שאדישותנו היום לסבלם של בעלי חיים תדרדר אותנו מחר לחיי צער וסבל דומים לשלהם.

כן, בהיותנו מחוברים כולנו יחד וקשורים זה לזה בחוטים עדינים ובלתי נראים, ההבדל בין האחר לביני הוא רק הזמן. ככה זה. כל הפקרה של פיסת אדמה זניחה בקצה השדה של המציאות הפיסית, מתפשטת במהירות לנוכח עקביותה הבלתי מתפשרת של הרוח.

לקריאה נוספת:

זהות שמאפשרת פשעים | יובל אילון

"עניי עירך קודמים" משמע ויתור על פריבילגיות | אריאל הנדל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    אפשר לחשוב שמתישהוא בעבר האדם ובעלי החיים חיו בהרמוניה, וניהלו מערכת יחסים של סחר חליפין הוגן או תרומה ללא תמורה, ואז באו אנשי חוות מזור ומגדלי העופות בכלובי סוללה המרושעים, ופסעו במדרון החלקלק שעלול לדרדר אותנו לקניבליזם או לא יודע מה.

    הרי המין האנושי אדיש לסבל בעלי החיים מאז שנוצר. אז מה חדש? הרי באלפי השנים האחרונות התגברנו על העבדות, על חלק גדול מאפליית הנשים, על השיטה הפיאודלית וכו', כשכל התקופה שחתנו כבשים ופיתמנו אווזים כאילו אין מחר. איך פתאום דווקא האדישות לסבל בעלי החיים תוביל אותנו חזרה לימי העבדות והפיאודליזם?

    בקיצור, דומני שהטיעון הוא שאם אין זכויות לכולם- לא יהיו זכויות לאף אחד; וזה מופרך ע"י המוני דוגמאות היסטוריות (חותמי BILL OF RIGHTS שהיו בעלי עבדים, מנהיגי המהפכה הצרפתית שנשותיהם נשארו חסרות זכויות, מנהיגי שחרור לאומי ששמרו על שייה כלכלת שמנצלת עניים).

    1. נועם א"ס

      לאורך כל תולדות האנושות שחטנו כבשים, אבל ממש לא פיטמנו אווזים – זה עניין של עשרות השנים האחרונות לכל היותר. לתעשיית המוות של המזון מן החי ומוצרים נלווים אין אח ורע בהיסטוריה האנושית. כך גם ניסויים בבעלי חיים בשם "המדע" (כלומר, המדע של ייצור קרם פנים), כך גם השימוש במיכון ובטכנולוגיות חשמליות של שליטה ואלימות – במכלאות בעלי החיים בתעשיית המזון, במכלאות הילדים בתעשיית מוצרי הצריכה, וכמובן במכלאות בנות ובני האדם בכל הגילים בתעשיית ההון הקולוניאלי על בסיס כיבוש-גזל-שיעבוד-ניצול. המאפיין המובהק של מערך השליטה והאלימות הציונית (זו רק דוגמה אחת, בפירוש לא בלעדית) על הנתינים תחתיו, חסרי הזכויות – הוא הרציונליזציה המדעית, הטכנולוגיזציה והמיכון של האמצעים המשמשים למימושו, ההולכים וגוברים. גרף ההתפתחות הזה חותר לנקודה בה מערך השליטה האנושי על בנות ובני אדם אחרים, לפי האינטרס של קבוצת האינטרס X המחזיקה באמצעי הייצור של השליטה הטכנולוגית, יהיה ממוכן לחלוטין, ללא מגע יד אדם או מעורבות אנושית. המיכון של מערך השליטה האנושית על בעלי החיים, בן לכל היותר 200 שנה, הוא מודל אפקטיבי שהוכיח את עצמו, בהתאם לאינטרסים של קבוצת אינטרס Y (בני ובנות אנוש), המחזיקה בשליטה הזאת. השאלה היחידה היא איזה מודל אפיסטמי חלופי קיים בשביל למנוע את המעבר של המודל הזה מבעלי חיים לבנות ובני אדם. לי לא ידוע על מודל חלופי כזה.

      ולכותב המאמר: תודה על מאמר מצוין. מבקש להימנע להבא מלהשתמש בשם המפורש. הממשק שאתה מתאר בין גוף (פריחה) לבין נפש (תגובה נפשית ל"עניי עירך קודמים") כנגד התיעוש והרציונליזציה המדעית של סבל, רצח, אלימות, שיעבוד, עינויים ורווח – עובר דרך השם הזה כפי שהוא נשמר במסורת העממית. אל תהרוס את הממשק הזה, שהוא המקום שאותו אתה בעצמך מנסה להציל.

      1. יהושאפט

        הנבואה ניתנה לשוטים. כשהמכונית הומצאה, היו רופאים שהזהירו מפני כך שנסיעה במהירות מעל 12 קמ"ש מזיקה ומסוכנת לבריאות. ולא כך היא. המציאות לא עלתה בקנה אחד עם ההפחדות.

        הטיעון שלך נשמע על פניו רציונלי אבל הוא מבוסס על פרנויה, ועל תפיסה שלפיה יצר לב האדם רע מנעוריו, ואם רק תינתן לאנשים ההזדמנות הם ישחטו, ינצלו, יעשקו יאנסו וירצחו. בנוסף אתה אומר שאם לא ידוע לך על אפשרות חלופית, אז תקרה האפשרות הגרועה שתיארת. כלומר לא אפשרי למשל שהמציאות פשוט תישאר כפי שהיא. גם תומכי העבדות לא יכלו לדמיין עולם ללא עבדות. גם מתנגדי שוויון האשה לא ראו איך אפשרי בכלל שלנשים תהיינה זכויות. גם הם לא ראו שום אפשרות חלופית. גם אלה גם אלה הפחידו עם מדרון חלקלק. אבל הנה, זה קרה, וזה עדיין קורה, ויש ריאקציה וריאקציית נגד. אין שחור ולבן.

        הרוח האנושית מתרעמת כנגד כל שיעבוד. גם שיעבוד של המיינד. ובוודאי שלא בעולם בו השאיפה היא יותר ויותר לחופש ואחווה. אנשים נהיים יותר צמחונים וטבעונים, התהליך ההפוך כמעט ולא קיים. אני חושב שעלינו בהחלט לשים לב ועין על השימוש שאנו עושים בטכנולוגיה ולהיות יותר ביקורתיים כלפי מידע שאנחנו מולעטים בו מדי יום. וזה אכן קורה, יותר ויותר. המציאות מתגלגלת במדרון אחר ממה שאתה מתאר.

        1. ליכודניק

          "אנשים נהיים יותר צמחונים וטבעונים, התהליך ההפוך כמעט ולא קיים"- אני חייב להעיר שמאות מיליוני הודים, סינים וכו', שבפועל היו צמחונים (פשוט כי היו איכרים עניים שבקושי יכלו להרשות לעצמם בשר, או פירות, או כל משהו מעבר להישרדות) החלו בעשורים האחרונים לאכול בשר באופן סדיר.

          המחיר הסביבתי הוא אדיר; את הסכנה לזכויות האדם- איני רואה.

          1. נועם א"ס

            יהושפט וליכודניק –
            הוויכוח בינינו אינו מהותי, אלא מעשי.

            האבחנה של ליכודניק על השינויים בהרגלי צריכת מוצרים מן החי ב"עולם השלישי" נכונה וחשובה: עם ההתפתחות המתמדת של חברת הצריכה בעיקר בדרום ובמזרח אסיה, יותר ויותר מבני המעמד הבינוני המתפתח שם עוברים לצריכה הולכת וגדלה של מוצרי מזון מן החי. כבר מוכרת תופעה של "חטיפת" הפרות שנהגו לשוטט ללא פגע ברחובות הערים בהודו, שנחשבו לקדושות, למטרות תעשייה זו. אבחנה זו עשויה לחשוף הטייה (bias) אירופוצנטרית בפרשנויות הנוגדות את תזת "המדרון החלקלק" שמעלה המאמר – אפרופו "תומכי העבדות לא יכלו לדמיין עולם ללא עבדות". כך שפרשנויות אפשריות למציאות הקיימת הן פונקציה אידיאולוגית יותר מכל דבר אחר. אמור לי את מי אתה רואה מתחלק במדרון ואומר לך אם המדרון חלקלק או לא חלקלק.

            והרי מה טוען דרור בד"ס בתגובתו? – בפשטות הוא מצביע על קשר ישיר (ואם לא ישיר אז בוודאי משתמע) בין צריכת מוצרים מן החי לרעב ומוות ברעב של בנות ובני אנוש. "המדרון החלקלק כבר כאן", לאמור: כל נגיסה של כל אחד מאיתנו במוצר מן החי, לפחות במבנה המתועש הנוכחי של הצריכה הזו – מחישה רעב המוני של בנות ובני אדם. ובעוד האפשרות להפסיק להיות שותף לפרקטיקה שמשמעה רעב ומוות ברעב של מיליונים זמינה לכל אחת ואחד, המאמר מצביע על רציונאל ספציפי שדוחה את האפשרות הזאת: "עניי עירך קודמים". אולם באיזה אופן הרציונל הזה מנוגד לאפשרות להפסיק לצרוך מוצרים מן החי? האם צריכת מוצרים מן החי מרפה את עניים של עניי עירך? המאמר טוען שהרציונל (הכושל) הזה *הוא* המדרון החלקלק. לא צריך לחכות שבני אדם יפוטמו בתערובת תירס דרך צינור מתכת התחוב במורד גרונם עד לקיבה.

            יצר לב האדם אינו רע מנעוריו אבל הכוח משחית. טכנולוגיה היא הארכה מלאכותית של פוטנציאל הכוח הטמון בגוף האנושי הביולוגי. בהחלט אין שום סיבה להניח שאם רק תינתן לאנשים ההזדמנות הם ישחטו, ינצלו, יעשקו יאנסו וירצחו. אבל אם תיתן לאנשים לא רק את ההזדמנות, אלא גם את *הסיבות והנסיבות* לעשות את המעשים הנתעבים ביותר – ובכן, למרבה הצער אין סיבה להיות אופטימיים מדי. וככל שהנסיבות חריפות יותר (רעב, לדוגמה) כך הצפי וודאי יותר. ליכודניק העלה את המקרים של הנאציזם והסטליניזם בחצי הראשון של המאה שעברה. התיעוש של המוות המאפיין את המקרים האלו, ובשום פנים ואופן לא רק אותם, אינו מאפיין שולי או אקראי שלהם – הוא לב ליבם. מקרים אלו הם חלק מרצף של מקרים שהמשותף להם הוא המעמד המכונן של הטכנולוגיה עצמה במערך שאותו קיימו. הטכנולוגיה עצמה, כהארכה של הכוח הביולוגי האנושי – היא שניצבה במרכז שלהם, כוננה את התפיסות שהובילו אליהם.

            כשג'ורג'יו אגמבן סירב לתת נתונים ביומטריים למשטרת הגבולות האמריקאית (פרוצדורה סטנדרטית) וכניסתו לארה"ב סורבה, הוא השווה בין הפקדת הנתונים הביומטריים לידי הבירוקרטיה של המדינה למספר הסידורי המקועקע על הידיים של האסירים במחנות הריכוז. עד לאן ההשוואה הזו מגיעה? לפחות עד לגוף האנושי עצמו: בשתי הפרקטיקות הגוף הזה עצמו הופך להיות חלק בלתי נפרד מהמערך הבירוקראטי של המדינה, כלומר מהמערך הריכוזי של ניהול הגופים המסומנים כך. ההבדל בין השיטה הנאצית של סימון הגוף בידי הבירוקרטיה המדינתית, לבין השיטה הביומטרית הנוכחית טמון בפער טכנולוגי טריוויאלי: השיטה האחרונה משתמשת בטכנולוגיה זמינה "מתקדמת" יותר משל הראשונה.

            תיעוש וטכנולוגיה יכולים להתגלגל בכל מיני מדרונות, אבל המציאות לעולם לא "פשוט תישאר כפי שהיא". *כשהנסיבות המתאימות* מתרחשות, הטכנולוגיה, כל טכנולוגיה, היא כלי שמשרת אינטרסים – כל אינטרס. כשאני אומר שלא ידוע לי על אפשרות חלופית, זה לא שאני "מנבא" שתקרה האפשרות הגרועה דווקא, אלא שמעבר לזכויות אדם והנטייה המובנית ברוח האדם נגד שיעבוד, אני לא רואה עדות לתפיסה חלופית לדומיננטיות של הטכנולוגיה עצמה, כהארכה של הכוח האנושי, על "רוח האדם" או "זכויות אדם" (לדוגמה: תעשיית המוצרים מן החי, מדיניות החיסולים מהאוויר בידי רובוטים של ארה"ב בעיראק, בפקיסטאן). זה פשוט עניין של נסיבות, של המקום המקרי שבו אתה נמצא על המדרון, מתחת לסכין השוחט (או המל"ט) או מעליו, לאמור – "עניי עירך קודמים" וכו'.

    2. דרור BDS

      בהמשך לדבריו של נועם א"ס.

      לייצר קילו אחד של בשר בקר דרושים 16 קילו של דגנים!
      לייצר קילו אחד של בשר בקר דרושים 40,000 ליטר מים זורמים!
      למעלה ממיליארד איש חיים ללא מקור קבוע של מי שתיה זמינים!
      פרות במשקים לעולם אינן מתות מרעב.
      לעומת זאת 1.2 מיליארד איש סובלים מרעב בעולם!
      אבל בכל 2.3 שניות בעולם מת ילד מרעב!
      בעוד ש 1.2 מיליארד איש סובלים מהשמנת יתר מבשר!

      10 דונם של קרקע מספיקים לגידול תפוחי אדמה ל-22 בני אדם.
      אורז ל-19 בני אדם,
      בשר כבש ל-2 בני אדם,
      ובשר בקר לאדם אחד בלבד!

      90 אחוז מיערות הגשם נכרתו מהשורש משנת 1970
      על מנת לפנות שטחי מרעה לבקר!

      בכל שנה 760,000,000 טון דגנים משמשים להזנת בעלי חיים לבשר!
      כמות כזו יכולה לפתור את בעיית הרעב העולמי 14 פעם!

      אכילת בשר היא סטירת לכי מצלצלת לכל ילד או ילדה רעבים בעולם השלישי שמוכרים את היבול שלהם למערב בשביל להאכיל בעלי חיים שמיועדים לבשר, בשביל שאנחנו נאכל לאכול עוד סטייק?!?
      אבל יש בידכם את הכוח לשנות זאת, עכשיו!
      מדובר בצלחת שלכם, בחרו בטבעונות!
      https://www.facebook.com/ariella.azoulay.5/posts/476061769137276

      עד למהפכה התעשייתית גדלו התרנגולות והפרות בהרמוניה עם בני האדם. בכפרים נידחים בעולם השלישי עדיין מסתובבות תרנגולות ופרות חופשיות, מטילות ביצים ומספקות חלב ע"פ נטיית ליבן ולא ע"פ מה שנכפה עליהן ע"י בני בליעל – מגדלי העופות בכלובי סוללה ומעני הפרות. לו היו בני האדם מסתפקים במה שנתן להם הטבע ולא דורשים עוד ועוד, לא היה צורך בכלובי סוללה ובעינוי פרות. ארגון מגדלי הבקר, כמו גם ארגון החלב העולמי (IDF)ׂהיו מוכרזים כארגוני טרור.

      יעקב בכר, מנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר במדינה הציונית, מתגאה כאחרון חיילי הצבא הציוני באזיקתן של הפרות ובקשירת עיניהן, למען האינטרסים של בולסי וזוללי הבשר במה שמכונה מדינת ישראל: "הכנס ציין את תנובתה הגבוהה של פרת החלב הישראלית ביחס לפרות בעולם בשל תנאי הטיפוח ברפתות הישראליות ואישר קיומו של כנס החלב העולמי בישראל בשנת 2014".
      http://www.ihaklai.org.il/home/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA/tabid/56/ctl/ArticleView/mid/368/articleId/3346/——-IDF——.aspx

      התאווה לצרוך עוד ועוד בשר הוא המדרון החלקלק. זוהי אותה תאוות בצע לרצות עוד עוד כסף ומוצרים אותם ניתן לקנות בעזרת כסף. זהו אותו מדרון חלקלק.

      1. ליכודניק

        אני מסכים לנזק הסביבתי שבצריכת בשר ומוצרים מהחי.
        אני מסכים גם לטיעון המוסרי שההנאה מאכילת בשר אינה מצדיקה את סבל החיות.

        אני חולק על הטיעון לפיו ניצול בעלי חיים, דווקא הוא, יוצר סכנה של ניצול בני אשם. רבאק, בשנות ה-30' וה-40' נוצלו והומתו מיליוני בני אדם בשיטות תעשיתיות יעילות. הסוביטים והנאצים לא היו צריכים לא את טכניקת כלובי הסוללה ולא את מלמד הבקר החשמלי; כפי שהמתנגדי הנאציזם והסטליניזם, מייסדי האו"ם וכו' לא היו צמחונים דוקא.

  2. אמיל

    מה בדיוק אתה רוצה? להגיד שאין צדק? אוקיי אין צדק. מה הלאה? להגיד שהעולם חרא? אוקיי אמרת…
    או שמדובר בילד מתבגר שפתאם מגלה שהעולם רקוב…
    בכל מקרה קצת מאכזב.

  3. יוסףה מקיטון

    תודה לך על כתיבה יפה ומחויבת. מזכיר את פאטריס ג'ונס בחיבור היפה בין עוולות "שונות" (הן לא כל כך שונות הרבה פעמים).

  4. מרק ציון מלול

    אז כעת שגיליתי לכם שגם אני פחדן, גזען, צבוע, צדקן, ומתחסד. כעת, שחשפתי בפניכם שגם אני מתחפר בנוחיותי, בולס מדי פעם בשר, וצורך להנאתי ריאליטי, ובכן מה אני עושה עם כל זה עכשיו כדי לגמור אחת ולתמיד עם הפריחה הזו ?

    ובכן קיבלתי החלטה.

    שמעתי על משהו שנקרא מצפון. אני הולך לחפש אותו. שמעתי שהדבר הזה נמצא איפשהו בלב. מספרים שהמצפון הזה, מצפון הלב האנושי הוא חומל-כל, הוא לא מפריד בין דם לדם, בין סבלו של יהודי, כושי או ערבי, בין מקבץ הנדבות באלנבי לזה שבקינג-ג'ורג', שאכפת לו מכל אחד ומכל דבר שמונח על שולחנו, שהוא לא מוכרח תמיד לעשות משהו, אבל לפחות הוא כואב את הכאב של כל מי שסובל ומקווה בשבילו לטוב. הוא לא מתגונן ולא מתקיף בחזרה, הוא לא מצטדק ולא מאמץ טיעונים חסרי עקביות או עקרונות חלולים. כשהוא ער הוא מחבק, אוהב כל ילד ויצור חי באשר הוא, בין אם הוא אנושי ובין אם הוא לא ניחן במוח כל כך מפותח כשלנו.
    אני הולך לחפש אותו, את המצפון. אולי, כשאמצא אותו, זה יעביר לי את הפריחה.