תלונות שווא - שכפול המיתוס
התוכנית של אושרת קוטלר מתאריך 20 ביולי ותוכנית הבוקר של אורלי וגיא מתאריך 21 ביולי, הציגו גבר שבור, מסכן שחייו נהרסו בגין משפט על הטרדה מינית אשר זוכה מחמת הספק. זיכוי מחמת הספק פירושו, שהתביעה לא הצליחה להוכיח מעל כל ספק סביר את טענותיה. אין זה אומר שהמקרים לא קרו. בשתי התוכניות הציגו את הגבר כמי שהואשם על לא עוול בכפו, ומספר פעמים הדגישו כי מדובר בתלונת שווא. אחוז תלונות השווא בתקיפות מיניות עומד על 2%. בשתי התוכניות תיארו מקרה אחד של מעשה מגונה-ניסיון לנשק את המתלוננת במעלית. פסק הדין מציין מספר תקיפות, כגון הערות מיניות וצביטה במותן. עוד שכחו לציין בתוכניות, כי על פי פסק הדין הייתה שמועה שהוא נגע לאחת העובדות בחזה. בתוכנית של אורלי וגיא הגדילו לעשות כאשר הביאו את עורך הדין ששי גז שאמר שהוא ייצג את הנאשם, ושמדובר בתלונת שווא. לדבריו, הסיבה שבגינה הגבר זוכה היא בגלל שהמתלוננת התבלבלה ביום התקיפה. על פי פסק הדין: "אין בידי לקבל טיעוניה של ב"כ הנאשם כי עדותה של המתלוננת לוקה בסתירות מהותיות (להבדיל מהתנהגות תמוהה מצידה) היורדות לשורשו של עניין."
מקריאה של פסק הדין מצטיירת תמונה אחרת לגמרי. השופטת,קלרה רג'יניאנו ציירה את הנאשם כגבר כוחני, בעל שפה זולה ובוטה ולא אמין. לעומת זאת, את המתלוננת היא ציינה כמישהי אמינה, וכן שהיא מאמינה לגרסה שלה לאירועים. "בניגוד לאמון שנתתי בעדותה של המתלוננת, עדותו של הנאשם איננה אמינה עלי. הנאשם הותיר עלי רושם שלילי ביותר. על פי התרשמותי הוא איננו בוחל בשום אמצעי כדי להשיג את מבוקשו. כך על דוכן העדים כדי להוכיח את חפותו וכך גם במקום העבודה כאשר בעיניו כל האמצעים מקדשים את המטרה." התחקירנים/ת של התוכניות האלו, היו צריכות/ים לעשות את עבודתן/ם, ולקרוא את פסק הדין. מקריאתו עולה שהשופטת מאמינה למתלוננת שעברה את התקיפות ולא מאמינה לנאשם, אותו נאשם שבתוכניות הוצג כאדם שלא יכול לפגוע בזבוב.
הנאשם זוכה מאחר והשופטת לא רצתה להרשיע אותו על סמך עדות יחידה. על פי סעיף 54א. לפקודת הראיות, מספיקה עדות יחידה במקרה של תקיפות מיניות, כי לרוב הן קורות בין שני א/נשים ולא בחברת קהל. בנוסף, נשים הרבה פעמים גם מתביישות לספר וחשות אשמה, כך שהן נוצרות זאת בליבן לפעמים לתקופות מאוד ארוכות. כך, על סמך העדויות שהועלו באחת מתוך אחת. על פי פסק הדין, למרות שמספיקה עדות יחידה כדי להרשיע, השופטת החליטה לזכות מחמת הספק בגלל התנהגות המתלוננת לאחר הגשת התלונה. לאחר הגשת התלונה במשטרה, המתלוננת המשיכה לעבוד יחד עם הנאשם ואף נסעה איתו ברכב לבד. השופטת ראתה זאת כסתירה למצב הנפשי הקשה בו היא הייתה נתונה. "לענייננו, למרות שהעדפתי גרסתה של המתלוננת על פני גרסתו של הנאשם הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה לאור התנהגות תמוהה ובלתי מוסברת לחלוטין של המתלוננת לאחר הגשת התלונה במשטרה (להבדיל מסתירות), לא יהיה זה בטוח לקבוע ממצאים עובדתיים מרשיעים בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר על יסוד עדותה היחידה של המתלוננת."
השופטת החליטה לזכות את הנאשם למרות שמצאה את דברי המתלוננת אמינים, ואת דברי הנאשם לא. יש שקוראים לשופטות/ים לעבור הכשרה בנוגע לאלימות מינית. קריאה זו רלבנטית לא רק לשופטים שהתבטאו באופן הפוגע בנשים באופן כללי ובנפגעות שעומדות בפניהם/ן בפרט, אלא גם לשופטים/ות כאלו, שלא מבינות/ים את מצבן הנפשי של קורבנות תקיפה, ואת הסיבות לכך שיש מגוון רחב מאד של תגובות והתנהגויות של קורבנות אחרי תקיפתן. אין תגובה אחת שנגזרת מחוויה של תקיפה.
להבדיל ממה שנאמר בתוכניות הנ"ל, התלונה אינה תלונת שווא. השופטת אף כותבת זאת. "התרשמתי כי העידה כמי שחוותה את האירועים ולא כמי שבודה את הדברים מליבה". בתוכנית של אורלי וגיא, הביאו את הנאשם כדי שיבכה מול שלומית הברון, אחת ממנהלות העמוד אחת מתוך אחת. זה נועד כדי ליצור את הרושם שנשים מגזימות ובעלות רגישות גדולה מדי, שכולנו יכולות בכל רגע נתון להגיש תלונת שווא על הטרדה מינית.
אז גם המקרה הזה, הוא לא תלונת שווא. רצוי שהתוכניות יתקנו את עצמן, כי העבירו מסר מאוד שגוי לצופות/ים.
גל שרגיל היא ממנהלות העמוד אחת מתוך אחת, בעלת MA בלימודי מגדר בבר אילן וסטודנטית למשפטים
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
מה שמכונה השופטת קלרה רג'יניאנו: "בנסיבות המקרה לאור התנהגות תמוהה ובלתי מוסברת לחלוטין של המתלוננת לאחר הגשת התלונה במשטרה (להבדיל מסתירות), לא יהיה זה בטוח לקבוע ממצאים עובדתיים מרשיעים בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר על יסוד עדותה היחידה של המתלוננת".
ענת גור, מתוך 'מחשבות על חוות דעת מומחית במשפטי טראומות מיניות': "לא קל לבנות ברית טיפולית עם נפגעת שחשה כי נזנחה, הופקרה ונבגדה, לא רק על ידי הפוגע, אלא על ידי סביבה אדישה, שבאמצעות השתיקה והסבת המבט הצידה, שיתפה פעולה עם הפוגע. לעיתים נדרשים מאמצים כבירים, וזמן ממושך על מנת לבנות מחדש את האמון שנפגע אנושות.
ואז, כשסוף סוף, באותן פעמים נדירות שבהן הנפגעת אוזרת עוז ובאה לתבוע את פגיעתה הקשה בבית המשפט, בניסיון לעבור מן הפרטי אל הציבורי, דבר שמהווה שלב חשוב בהתקדמות הטיפול והשיקום של הנזקים הקשים שהותירה הפגיעה המינית. היא מוצאת עצמה עומדת מול מערכת שבאופן מהותי, באמצעות התפיסות המקובלות של ההליך המשפטי , לא רק שאינה נותנת אפשרות למתן קול והכרה בפגיעות הקשות, אלא, יתרה מזו, היא עלולה לגרום לשחזור של הפגיעות מבלי שבית המשפט יספק הגנות מתאימות לעדה הקורבן.
הנפגעת המגיעה לבית מהשפט סובלת משוליות כפולה: היא אישה בתוך מערכת פטריארכאלית – גברית, והיא נפגעת טראומה בתוך מערכת שכשלה בהבנת השפה המיוחדת (או העדר השפה) של הטראומה. המערכת המשפטית היא מעצם טבעה סביבה עוינת. היא מאורגנת כשדה קרב, שבו אסטרטגיות של טיעונים תוקפניים ומתקפה פסיכולוגית באים במקום אסטרטגיה של מתקפה וכוח פיסי. המערכת המשפטית מיועדת להגן על גברים מפני כוחה העודף של המדינה, ולא על נשים וילדים מפני כוחם העדיף של גברים . היא מספקת איפה ערובות חזקות לזכויות הנאשם, אבל בעיקרו של דבר אין בה שום ערובות לזכויות הקורבן. נשים שביקשו צדק במערכת המשפטית משוות את החוויה לאונס חוזר. אין פלא איפה שרוב נפגעות הטראומות המיניות בוחרות שלא לדווח ולא להגיש תלונה רשמית. הטראומה הנפוצה ביותר בקרב נשים נשארת סגורה בתחום החיים הפרטיים, בלי הכרה רשמית ובלי פיצוי מן הקהילה. אין שום מצבה ציבורית לנפגעות אונס (ג'ודית הרמן, 1994)
http://anatgur.wordpress.com/2009/03/28/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99-%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%9E/
במקום אחר (לא מוצא כרגע) כותבת ענת גור כי "התנהגות תמוהה ובלתי מוסברת לחלוטין של המתלוננת [כך מה שמכונה השופטת – דרור]" נפוצה מאד בקרב אלו המעידות (משטרה, בית משפט וכו') ולעיתים קרובות ישנן סתירות בעדויותיהן – דבר המעיד דווקא על נכונות דברי המתלוננת, בניגוד לשפת בית המשפט בו סתירה במתן עדות מעידה בד"כ כי העד\מתלונן משקר. (ציטוט לא מדוייק מהזכרון – דרור).
עכשיו נשאר לשאול את כל תומכות מרצ בעבר ובהווה מה יש לחה"כ מיכל רוזין לומר על כך. כי משום מה אני לא שומע אותה, לא רואה אותה עוסקת אך ורק בעניין זה. היא עוסקת, ר"ל (ללא מרכאות!) גם בדברים אחרים.
ולמרות הכל, תלונות שווא הן דבר נפוץ.
הכי נפוץ שבעולם.
https://www.facebook.com/oneoftwofalsecomplaints
ומשתקים את השיח בכוח.
גברים רבים מסתובבים עם אות קלון, ומתביישים.
מסתבר שבושת גברים וחוסר אמונם עולה על זה של הנשים המוטרדות.