• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

רכבת שדים: מקבץ שלישי

תגובות של כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי, "השד העדתי"
נעמה קטיעי, אברהם הרן מוטחדה, יוס ברוך

רגעים ברורים של חוויה דומה להפליא / נעמה קטיעי

English

בגמר התיכון אני נוסעת באוטובוס. בחור מתיישב לידי, שם בינינו את הכובע שלו ומתחיל להתעסק בו. חמש דקות עוברות ואני חושדת שהוא מלטף לי את הרגל. אבל אני לא בטוחה. הלב שלי מתחיל לדפוק. אבל אני אילמת, ואחר כך אני כועסת על עצמי.

לקראת סוף שירותי הצבאי אני יושבת בדיון בוקר שגרתי. אנחנו משהו כמו חמישה עשר קצינים, ואני הבחורה היחידה בחדר. אחד מהקצינים זורק לעברי: "אם לא היית כל כך רזה בטח היית כוסית". שאר הנוכחים בחדר שותקים. הצעירים יותר זעים בחוסר נוחות על הכסא. אני נדהמת ושותקת. אחר כך אני כועסת על עצמי.

כמה שנים אחר כך, אני יושבת עם עוד שני זוגות חברים. כולם שמאלנים למופת, אנשים משכילים ואינטליגנטים. השיחה מתנהלת בניחותא עד שמגיעים לענייני פוליטיקה. מדברים על טומי לפיד. אני זורקת משהו על זה שהוא גזען, אחת מהחברות עונה לי: "אז מה, גם אני גזענית". אני שואלת למה היא מתכוונת, והיא עונה לי: "לי אין חברים מזרחים". אני מנסה להוציא אותה יפה – "בסדר, לא חייבים לאהוב מוזיקה מזרחית, אבל מה זאת אומרת שאין לך חברים מזרחים?". "לא", היא עונה לי, "למזרחים אין תרבות, זו תרבות פרימיטיבית ושוביניסטית". אני בודקת שוב ושוב שאני שומעת ומבינה היטב. "את יודעת שאני מזרחית, נכון?" "את לא באמת מזרחית", היא אומרת לי, ומוחקת אותי בשנייה. אני נדהמת ושותקת. גם שאר הנוכחים שותקים. אני מזדרזת להגיד משהו על זה שאני חייבת לזוז, ואחר כך אני כועסת על עצמי.

אלה היו רגעים ברורים של חוויה דומה להפליא, אבל לקח לי הרבה שנים להבין את הקשר ביניהם ומדוע הם עוררו בי בדיוק את אותה תחושה. אולי כי הבושה והכעס העצמי, כמו שאמנון לוי מגלה על עצמו, מעורבבים בהם ומייצרים את הקושי הבלתי אפשרי. את רגע המבוכה שאי אפשר להיות בו, ואי אפשר שלא להיות בו. הרגע שבו את כלואה. הרגע הזה שבו את רוצה לעמוד על זכותך להיות אישה כמו שבא לך להיות, אבל באותו זמן רוצה לכסות את עצמך, לקצץ לעצמך את השיער, לחתוך לעצמך את השדיים. הרגע הזה שבו את רוצה לדבר עם החית והעין שלך, אבל באותו זמן להיות שקופה, בלתי מסומנת, לא נציגה של אף אחד, כמו כולם.

נדמה לי שזה גם היה הרגע הזה שבו גיליתי שבעצם השתכנזתי. יש לי חצי גנים אשכנזיים ממילא, אז לפחות באופן רשמי ההשתכנזות תמיד היתה שם כפוטנציאל, אבל מאז שזכרתי את עצמי, ראיתי את עצמי "תימניה". אפילו בשנים הארוכות והעליזות בתל אביב, הייתי "תימניה". אלא שהזהות הזו הצטמצמה די מהר לסוג של קריקטורה שלכולם, כולל לי עצמי, היה הרבה יותר נוח לחיות איתה. והרגע ההוא, כשאותה חברה הצביעה עלי ואמרה: "אבל את לא מזרחית", היה הרגע שבו הבנתי שהמשחק שלי שירת יותר מכל את התוקפן. וכמו כל נפגעת הטרדה מינית, כעסתי על עצמי שלא עשיתי משהו. מאוחר יותר דמיינתי מה הייתי אומרת לו יכולתי להגיב, והתביישתי בעצמי שמחקתי את עצמי עד אז, ושהרשיתי לה למחוק אותי.

כי הרגע המזוקק הזה בעצם תימצת תקופה ארוכה של מחיקה עצמית – עבדתי קשה בלהתרחק מהמשפחה, להכחיש, להגיע הביתה פעם בחודש, להתנתק, לאמץ דמות חדשה, לאמץ משפחות מזדמנות, להאשים את עצמי, ולגלות שגם לי, בעצם, אין חברים "מזרחים", ואלה שכן צימצמו את עצמם כמעט כמוני, לכעוס על כל העולם, ושוב להאשים את עצמי, לחפש בהיחבא את המזרחים בגילמן, להביך אותם ואותי, להתבייש. אז גם התחלתי לשמוע ש"זה הכל בראש שלך", ו"די כבר עם רגשי הנחיתות", וזה בכלל הכל באשמתך. מה את מסתובבת עם מחשוף, מה את מסתובבת מסומנת, תתאמצי תצליחי, ולמה לכל הרוחות את צריכה לדבר על זה.

אז מעכשיו אני כותבת, ולא מוחקת.

שד1

טקס אוורור השד / אברהם הרן מוטחדה

תשע ועשרים בבוקר וכבר הודעות, תזכורות וטלפון שלא פוסק מלצלצל. חברים, שכנים ובני משפחה הציפו אותי בברכות. לרגע חשבתי שמדובר בערב חג. חג הקורבן. אפילו אימא התקשרה ואמרה שנשב כולם בסלון ונצפה יחד. במשך היום ניסיתי להבליג. השיח המזרחי נטוע בי. עם שם משפחה כמו מוטחדה, המטען המזרחי רובץ עלי בכול פינה. לא פעם נתקלתי בהערות שנעו במנעד גזעני עד לחשד בפגיעה בביטחון המדינה. השיח הוא לא חלק מעולמי, הוא כל עולמי. כל נתון סטטיסטי, דיאלוג וקלוז-אפ עם מנגינה מסולסלת ברקע ידוע מראש.

כשהגיע הערב. הכול כבר היה מוכן לפי כללי הטקס. עוד רגע שוב נשפשף חזק את עינינו ונוציא את השד הארור לסיבוב התאווררות. מה כבר לא נאמר. הרי כל ארוחת שישי הוא מתנוסס מעלינו בצבעים שונים, אבל הפעם הוא מגיע לסלון. לאבא הספיקו עשר דקות של איפוק, עד שקילל את המטוס שהביאו אותו ארצה ואת האדמה שהוא דורך אליה. ילדים בפריפריה חושבים שאין להם סיכוי במדינת ישראל. האשכנזים, שיש להם שפה משלהם ואפילו דת שונה מהם, הם חכמים ומוצלחים יותר. אמא מנסה להסות את אבא לפני שמשטרת ההגירה תגיע וקוראת לו להיכנס פנימה מהחצר. אני לא מתבלבל. גם אמא יודעת וכואבת, אבל מעדיפה לשתוק.

למזלי, אני דור ראשון בארץ. זכיתי להבין את שפת הוריי ולנשום במעט את התרבות הפרסית. משפחתי לא רק שימרה הערכים והמסורת שהביאה עמה, אלא גם לימדה אותי להתגאות בכך. אבל עמוק בפנים אני מבין שלעולם יישאר בי פער עצום של ידע ורגשות. הרי גם אני, בעל כורחי, השתכנזתי וחשתי נבוך מול החברה הישראלית פעמים רבות.

רמי

ואז הגיע השחקן רמי דנון ונשברתי גם אני. אמא קפצה מצלצול הטלפון שגאל אותה מייסוריה לכמה רגעים. אבא הצטמצם לתוך הספה ושקע במחשבות גלותיות. אחיי הצעירים החליפו מבטים נבוכים במעין קשר שתיקה. אחר כך הפרק חלף די מהר. קיוויתי שאמנון לוי ידבר על "מזרחיות" ופחות על "מזרחים", אך כנראה שהחברה אינה מוכנה עדיין להבין מדוע אנחנו נטע זר בישראל. כי עם כול הכבוד לפערים החברתיים-כלכליים, הפער הגדול ביותר הוא התרבות השונה. תפיסת עולם שרחוקה כמזרח ממערב, ורק נרמזה במעט בפרק הנוכחי.

בסיום טקס הוצאת הבקבוק, התגובות לא איחרו לבוא. האשמות והטחות מכל עבר שהדבר פס מהעולם, ושוב אנחנו בוכים על העבר במקום להביט לעתיד. עכשיו הכל בסדר, כולנו שווים. טשטשו את הזהות של כולנו תחת מכחול עבה של ישראליות. אבל זאת אותה ישראליות שמעדיפה להתחבא באותה מערה חשוכה כדברי אפלטון, להישאר בבערות ולא לצאת אל האור. הם אינם רוצים להכיר במציאות. היא קשה מדי, אכזרית מדי. לא ייתכן שאלו הם פני הדברים. כי אותנו לימדו שאנחנו מערביים והומניים, חברה מתוקנת.

מכל הרעש וההמולה מהשד שיצא לסיבוב, ובוודאי יישכח ויעלה שוב, יישאר רק פער הולך ומתעצם. גם האגף השמאלי, המתפאר במאבקו למען זכויות שוות ונגד אפליה, נותר דומם לזעקתנו. אין הסכמה או הבנה. אפילו "משתתפים בצערכם" בחצי פה. נגזר עלינו להילחם לבד במערכה ולהתפלל לישועה. "אולי", כפי שאמר זאת איתמר בבאי מקרית מלאכי, "אולי יש איזה אשכנזי שחושב שגם מזרחים יכולים לחשוב. יכולים להצליח, והוא יעזור לנו."

שד2ברוכים הבאים למדינת המזרחים / יוס ברוך

כשצפיתי בפרק הראשון בתוכנית של אמנון לוי, נעצבתי. נעצבתי על ילדי הפריפריה ותפישת עולמם, על תקרת הזכוכית הלבנה שהם רואים בגיל צעיר כל כך, תקרה לא שקופה כלל, המהווה חסם עליון לחלומותיהם. נעצבתי על אמנון לוי המתמודד בצורה כל כך כנה ורגישה עם הצלקת שנושאים אותה בדרך זו או אחרת רוב אחי יהודי ספרד, נעצבתי על אביו שהושפל, שהזכיר לי את ההשפלות שספגה סבתי היוונייה בוגרת אושוויץ, שסיפרה לי איך היו קוראים לה כאן "שוורצע שוורצע", בגזענות שלא הבחינה במספר המקועקע על זרועה, וודאי שלא בבת האדם שהיא.

היה לי ברור שאכתוב על הפרק, אבל לא ידעתי האם אכתוב עליו בלשון אשכנזית, כלומר אנסה לנתח את הנרטיב המובא בו, או שמא אדבר בו בלשון מזרחית, הנוגעת בלב ההוויה, בפצע הפתוח שרבה בו המוגלה ורחוק הוא מרפואה. אם כן, הנה בחירתי הראשונה – אדבר מזרחית ישירה כבן המזרח שאני. לקח לי מעל 48 שעות לשבת ולכתוב, כי הייתי זקוק שהדברים יחלחלו בי וישקעו, ממחוזות העצב הרב אל מחוזות המילה הכתובה, הצרופה. אז קודם כל, נעשה קצת סדר במונחים, אחר כך נסדר טיפה את הפרק, ובסוף, נתחיל לעשות סדר במדינה.

נתחיל במושג "השד העדתי". שד, הוא דמון, דבר לא רציונלי, מפחיד, שפועל מחוץ לכללים הנורמטיביים המוכרים לנו. בדרך כלל, אומרים לנו: "למה להוציא את השד מהבקבוק", ורומזים שהשואל היה מעדיף את השד כלוא בבקבוק, כמו השד של אלדין, מרוסן בתוך הזכוכית העבה, נטול יכולת להשפיע על העולם. ולמי יש אינטרס לשמור את השדים בבקבוק? למי שיודע שהשחרור שלהם עלול לסכן אותו, את מעמדו, את נכסיו או את אלה של חבריו לסדר הקיים. שדים, הם דבר שעלול לערער סדרי עולם, ושדים עדתיים בפרט, ובישראל בכלל.

אז בואו נעשה ניסוי מבוקר של שחרור השד העדתי הזה, ונתבונן בו, מיהו ומה שמו ומה דמותו, ונדעהו. ופה אולי הסוד הגדול. השד העדתי אינו הזעם המזרחי, אפילו שהאשכנזים אוהבים להאשים את המזרחים בזעם. השד העדתי הוא שד ההכרה בגזענות האשכנזית. זו שהתפרצה בשנות החמישים ונמשכת מעל לשישים שנה עד ימינו אלה – באקדמיה, בבתי המשפט העליונים והתחתונים, בבתי האסורים, על המרקע הקטן ובפרלמנט הגדול, ואפילו בממשלת ישראל שהעומד בראשה הוא באופן מסורתי, אשכנזי. השד העדתי אם כן הוא קודם כל שד אשכנזי. לכל אשכנזי שמוכן להיות כנה עם עצמו, יש איזו סבתא גזענית או סבא גזעני, יש איזו פריבילגיה בקרקע, בדירה או בנכסים אחרים, יש יתרונות מובנים, מה שנקרא פריבילגיות, בתוך הסדר הגזעני הקיים. עכשיו אנשים לא אוהבים להסתכל במראה ולראות גזענות. כי גזענות בשיח האשכנזי שמורה לנאצים ולצוררים אחרים, לא לאנשי שלומנו זהובי הבלורית שבאו ארצה לבנות ולהיבנות בה.

אבל "שד עדתי" הוא מושג שמגיע כמעט תמיד מכיוון האשכנזים כשהם רוצים לסתום את הפה למזרחים שמדברים על אפליה. והמושגים, בואו נחלק אותם למושגים מזרחיים של מאבק ומרד, ולמושגים אשכנזיים של הכחשה ושימור הסדר הקיים: "קיפוח", "בכיינות", "שד עדתי", "פגוע", "רגשי נחיתות" כולם מושגים שאשכנזים משתמשים בהם כדי להתנער מהבעיה. המזרחים לעומתם תמיד ידברו על "אפליה", "שוויון", "גזענות", "קולוניאליזם" ודומיהם – כלומר מושגים שבקרבם טמונה גם האפשרות לתיקון וגם ההכרה בעיוות. הטרמינולוגיה הזו מביעה וקובעת גם את היחס לבעיה וגם את גבולות השיח, והאמת היא שברוב המקרים אין התנגשות בין השניים. השיח המזרחי והשיח האשכנזי אינם נפגשים כי המחיר הכלכלי, החברתי והמעמדי שייגבה מהאשכנזים ברגע שהם יכירו בלגיטימיות של השיח המזרחי הוא בלתי נסבל – מדובר בלא פחות מפירוק הקסטה הלבנה המושלת בישראל.

שנית, בקשר לפרק עצמו בסדרה, אכתוב רק שמעבר להיותו אמיץ, ישיר ופורץ דרך, ומעבר לאופן העדין ומעורר ההשראה שבו הוא מטפל בטראומה לאומית כואבת, אצביע רק על הסכנה הגלומה בו, ובפרט בתיוגה של בעיית "השד העדתי" כבעיה של מזרחים. הבעיה אינה אצל המזרחים. הבעיה היא בעיה של גזענות, והגזענות הזו היא קודם כל בעיה של אשכנזים (מסוימים, לא כולם, כמובן). גזענות היא בעיה אוניברסלית, כללית, היסטורית ומוכרת לאדם מקדמת דנא. מרגע שמכירים בה, יש לה פתרונות פשוטים מאוד – שוויון פוליטי, פיצוי, בחינה מחודשת של מוקדי הכח וחלוקה מחודשת שלהם. עשו את זה בגרמניה אחרי שהנאצים הובסו, עשו את זה השחורים בארצות הברית שהציבו לא מזמן נשיא שחור בראש המדינה, ואפילו בדרום אפריקה נעשה מהלך אנושי מדהים של מחילה וכפרה ציבורית בקנה מידה רחב. אז בואו נדבר קצת על איך עושים את זה אצלנו.

אחי היהודים בני עדות אשכנז, ברוכים הבאים למדינת המזרחים. אולי לא שמתם לב לזה, אבל ישראל כבר מזמן אינה מדינתם של יפי הבלורית הזהובה והתואר. ירון זהבי הוא סוס מת, והמערה החשמלית די נטושה. למי מכם שעדיין מתעקש לשהות בה, אנו, בני עדות המזרח, רואים לעצמנו חובה מוסרית ואנושית לתת יד, ולסייע לו לצאת ממנה. אם פספסתם, בישראל יש רוב מזרחי. המוסיקה הפופולארית ביותר במדינה הזאת היא מזרחית. אם זה לא נשמע כך בקול המוסיקה, בגלגל"צ או ברשת בית, אנחנו מבטיחים לתקן את זה מהר מאוד. האוכל הפופולארי ביותר במדינה הוא מזרחי. הסלנג שלנו, של כולנו כמעט הוא מזרחי, והכי חשוב – רוב המצביעים הוא מזרחי. ישראל, חברינו האשכנזים, היא מדינה מזרחית השוכנת באסיה במזרח הים התיכון, ולא באירופה, למרות המניפולציה הזולה של האירוויזיון וליגות האלופות השונות. עכשיו, ככל שתכירו בעובדה הפשוטה הזאת – שישראל אינה וילה אירופאית ממוזגת בג'ונגל, יהיו חבלי קליטתכם במדינה הזאת קלים יותר. ככל שתשכילו לוותר על הפריבילגיות הישנות שהקנה לכם המשטר הקולוניאליסטי הישן, מרצון, יהיה לכם קל יותר להיטמע במרחב, ולהיות חלק ממנו. ככל שתאבקו, ככל שתתנגדו, ככל שתתנשאו – התהליך עצמו יהיה כואב יותר, אלים יותר ומתסכל יותר, עבורכם.

המהפכה המזרחית נמצאת בעיצומה. היא סוערת בשיח, הוא קולחת בצלילים, היא בוערת גם ברחובות, בהפגנות חוזרות ונשנות של הפנתרים החדשים בשחור של 2013. ניסיונות ההתנגדות, ההתבצרות וההתעלמות של ההגמוניה הלבנה הם מובנים וחסרי תוחלת. כל אריסטוקרט וקולוניאליסט מנסה להגן על הווילה שהוא מספר לעצמו שבנה במו ידיו בג'ונגל. אבל את הווילה הזו בנו עבדים שחורים, והם הרוב, לא רק בווילה ובנחלה, הם גם הרוב במדינה. ובכוחם של העבדים האלה להביא לקץ שלטון האחוס"לים, לא כמאמר אקדמי, ולא כספר עיון, אלא כמציאות פוליטית.

אל תאמרו עוד "ממזרח שמש", אמרו "ממזרח מהפכה". ישראל החדשה היא הדמוקרטיה המזרחית הראשונה.

שד3

>>רכבת שדים: מקבץ רביעי: שלמה וזאנה, אור סיונוב ואלמוג בהר

>>רכבת שדים: מקבץ שני – רועי חסן, שלומי חתוכה ואיתמר טובי טהרלב

>>רכבת שדים: מקבץ ראשון – אינס אליאס, תום מהגר וגל לוי

>>לצפייה בפרק הראשון של "השד העדתי"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תום

    שתי התגובות הראשונות מתכתבות עם מאמר מעניין שקראתי לפני כמה ימים של שתי חוקרות ישראליות בנושא השתכנזות. כדאי לקרוא. כמו תמיד חבל שהוא באנגלית. מאמר כזה צריך להיכתב בעברית. הנה הקישור למאמר
    Passing" as (Non)Ethnic: The Israeli Version of Acting White 83(3): 448-472

  2. עמית

    שוב, כפי שהיה בשני המקבצים הקודמים, גם מהמאמרים מהקובץ השלישי עולה ש"מזרחיות" אותנטית בעיני הכותבים שוות ערך לסממנים חיצוניים שטחיים כגון ח' וע', ובנוסף למאפיינים של "עילגות". נראה כאילו שמזרחיות אותנטית זאת בעיקר דחייה של האופי ה"אקדמי" (שמשותף לרובם). כולם מדברים על ה"השתכנזות" כתופעה מגונה, תוצאה של יחסי-הכוח החברתיים בישראל, אך כולם מגדירים השתכנזות באופן שמפנים לחלוטין סטריאוטיפים אוריינטליסטים.

    כך למשל הכותב השלישי כתב:
    "לא ידעתי האם אכתוב עליו בלשון אשכנזית, כלומר אנסה לנתח את הנרטיב המובא בו, או שמא אדבר בו בלשון מזרחית, הנוגעת בלב ההוויה, בפצע הפתוח שרבה בו המוגלה ורחוק הוא מרפואה. "

    כלומר, בהתאם לאחרון הסטריאוטיפים האוריינטליסטים, הכותב חושב שניתוח אנליטי קר ומחושב של נרטיבים ושטויות אקדמיות אחרות, עומד בניגוד לדרך ה"מזרחית" ה"ישירה" שמתעמתת עם "לב הפצע".

    הכותבת הראשונה גם היא מרבה לדבר על ה"מחיקה העצמית" של המזרחיות, שהיא וחברים שלה נאלצו לעשות בניסיונם להשתלב בחברה הישראלית. מהי הייתה אותה "מזרחיות" שהם מחקו היא לא מציינת. היא כותבת שהיא כן הזדהתה כתימניה בפני עצמה ובפני חבריה מאז ומעולם, ומהי המזרחיות אם לא זהות? כמובן שהזהות המזרחית כוללת מורשת תרבותית מאחוריה, אך לא נראה שההיסטוריה של יהודי המזרח היא מוקד העניין המרכזי של הכותבים. הבעיה הגדולה ביותר של הטקסטים – וכן של התכנית של אמנון לוי עצמה – שהם רואים את ה"מזרחיות" באופן מהותני אוריינטליסטי כמשהו שמהווה לא רק זהות\מורשת היסטורית\תרבות, אלא "אופי" מסוים (חם, ישיר, פשוט, א-אקדמי, עם ח' וע').

  3. נעמה

    בעניין טענותך על מהותנות, ממליצה לך לקרוא כאן https://sge.lclark.edu/2012/03/12/an-introduction-to-strategic-essentialism/

    ואם זה עדיין לא מדבר אליך, לא נורא, הדברים שלי מופנים קודם כל למזרחים.יות שמכירים את החוויה ולא זקוקים לשיעורי סוציולוגיה בשביל להבין על מה מדובר.

    1. עמית

      ומה בתגובה שלי גרם לך להניח שאני לא מזרחי? שאני לא תואם את ה״אופי״ שמזהים הכותבים כאן עם ״מזרחיות״? אני לא מבין את החוויה שאת מדברת עליה מכיוון שנראה לי שאני מגדיר אחרת ממך ״מזרחיות״ ולכן גם ״השתכנזות״. המזרחיות היא היסטוריה/מורשת/תרבות שהיא מנת חלקו של כל מי שממוצא מזרחי ומזדהה איתה. לפי הגדרה זו רוב מי ש״יוצאים מהארון״ כמשתכנזים אינם כאלה. אין לעומת זאת ״אופי״ שהוא-הוא המזרחיות האותנטית, ומי שלא שותף ל״אופי״ הזה הוא משתכנז, למרות שכך עולה מהמאמרים ולכל הפחות מהפרומואים לפרק השני של אמנון לוי.

      במאמר שקישרת אליו הכותבת מתייחסת למהותנות שכזו כרע הכרחי, כאסטרטגיה לאחד אוכלוסיות. כלומר היא מבינה שמדובר בדבר שגוי ומזיק, ואם קישרת למאמר אני מניח שאת מסכימה איתה, היא פשוט חושבת שאי אפשר להימנע מזה כטקטיקה של מאבק.

  4. שרלי

    אתה קוראמה שאתה רוצה ומבין מה שאתה רוצה.

    אין על הזעם האשכנזי שנועד להגן על זכויות היתר

    כל הכבוד.

    זו האשכנזיות במיטבה.

  5. יואב

    לא נראה לי שהכותבים במקבץ השלישי (או השני והראשון) חושבים שמזרחיות היא זזות אסנציאלית שמתבטאת ב"חום" "פשטות" ו"א-אקדמיות". מדובר בחבורה של מזרחים משכילים, ביקורתיים, שמכירים היטב את השיח האינטלקטואלי על מזרחיות. זאת טעות חמורה לייחס להם את מה שאת/ה מייחס/ת להם/ן. התיאור שלהם מלמד בראש וברשונה שמזרחיות היא המצאה של השליטים האשכנזים של שנות הארבעים והחמישים (כמו נניח היום יאיר לפיד ונפתלי בנט- אשכנזים, עשירים ושבעים (כלמור שניהם אחרי "אקזיטים"- אחד היי טקי, השני ערוץ שתיימי ובוגר אבא טומי לפיד) שמרשים להם להמציא כינוים ותופכעות כמו "ריקי כהן מרוויחה 20000 שקל או "אל תלכו ללמוד משפטים"). בנוסף, נראה גם שהם מדברים על מזררחיות כחוויה של פצע, של כאב כלומר של גזענות יומיומית. ולבסוף, הם מדברים על הצורף בשינוי מבני!!!!!!!!!!!!!!!! לא יכול להיות שעדיין מרבית הפסיכיטארים, פסיכולוגיות, רופאים, בכירי משרדי עורכי הדין והיועצים הפניננסים שמאיישים את האליטה הם אשכנזים

  6. גל לוי

    אני דווקא לא חושב שהדברים של עמית משקפים עוד התנשאות אשכנזית, אלא מעוררים את הצורך לבדוק את עצמנו מול שאלת הזהות ומשמעויותיה. מה שעמית מחמיצה או מחמיץ, זה שמדובר בפנומנולוגיה של מזרחיות, בחוויות אישיות שהן מעוגנות בהיסטוריה ובניתוח המעידים על כך שלא מדובר בעוד תחושת תסכול אינדיבידואלית. לחוויה הזו יש סממנים "חיצוניים" ו"גופניים" של דיאלקט ויחס לצבע עור שחוזרים על עצמם, וגם בשפה שתפקידה היה למחוק את הסממנים המזרחיים מהתרבות הכללית. השפה, כמו ההיסטוריה, נכתבת על ידי המנצחים. לכן, כאשר "המדע" מדבר על המזרחיות במלים של חום ומשפחתיות זה תהליך של מחיקה, אבל בה בעת כאשר מזרחים מספרים על חוויותיהם מהמפשחה זה ניסיון להשיב לעצמם את היכולת לדבר עליה מבלי להמשיך ולהתבייש.
    בשורה התחתונה, ההצמדות דווקא להבט הזה מאפשר לעמית, למשל, להתעלם לגמרי מהאופן שבו הדרישה לדבר על המזרחיות בדרך אחת ולא אחרת, היא עצמה משתיקה ומשתקת, וכמובן מתעלמת לחלוטין מההבט הדמוקרטי של דיבור זה.

  7. שי אילן

    אני מסכים ומזדהה בגדול עם חלק גדול מהדברים שנאמרו בשני המאמרים הראשונים. עם זאת, אני חייב לומר שהמאמר השלישי מחריד במסר ובניסוחים שלו. הרטוריקה הברורה של אונס, "ככל שתאבקו, ככל שתתנגדו, ככל שתתנשאו – התהליך עצמו יהיה כואב יותר, אלים יותר ומתסכל יותר, עבורכם…" וגו' היא פסולה כאקט באותה מידה שהיא חוטאת לכל מטרה אנטי גזענית שניתן לחשוב עליה. יוס ברוך אינו שונה בהרבה מאנשים כמו ג'וזף קוני לורן נ'קונדה, רוברט מוגבה וצ'רלס טיילור האפריקאים, שהפכו את אפריקה שהייתה זוועה בתקופה הקולוניאלית לגהינום עלי אדמות. גם הם משתמשים באונס כפרקטיקה, אלא שמבחינתם כמובן לא חשוב אם המטרה היא לבנים או שחורים. בכך הם כמובן ממשיכים את המסורת הקולוניאלית ומחזקים את הדיכוי גם אחרי שהוא כבר לא נוכח פיזית. באיזו שפה, מעניין, קרא ברוך את פרנץ פאנון? בערבית? האם הוא הבין אותו כמי שקורא להתנגדות אקטיבית, או כמי שקורא להקים פלוגות מוות בנוסח קונגו? כלומר, מדובר ברטוריקה שמביסה את עצמה כי היא פוגעת במאבק שלך להגדרה עצמית ולשוויון וגם מחזקת במקביל את הצד המדכא. המאמר של ברוך בוודאי לא כתוב לא במזרחית, לא בהגמונית, לא באשכנזית, לא בשפה כאוטית-אנטי-לוגוצנטרית-פאלית-מערבית או כל הגדרה אחרת שברוך היה רוצה לעטות. הוא כתוב בשפה מעוררת שאט נפש, בזויה, והמסר הוא פשטני ונמוך: ז… אותנו, עכשיו נז… אתכם. לכך, אני, חצי אשכנזי חצי מזרחי, חובב מוזיקה קלאסית ומוזיקה מזרחית, ספרות מערבית וספרות מזרחית התומך במאבק נגד ההגמוניה אומר: בוא תז… אותי. נראה אותך.

    1. גל לוי

      יכול להיות שכשהתחלת לקרוא את המאמר השלישי החלון באינטרנט שלך התחלף באחר? כי לא נשמע שקראנו את אותם הדברים.
      אז עוד תזכורת קטנה. המזרחים מעולם לא כינו את עצמם שדים עדתיים, או שדים מכל מין שהוא. מי שכינה אותם כך, הוא זה שבראשו מתרוצצים השדים. ומי שסובל משדים, כדאי שפשוט יזמין מגרש שדים. הוא יכול לעות את זה לבד. לא חייבים שאיזה מזרחי יוציא את השדים בשבילו…

      1. שי אילן

        קראתי היטב את המאמר הזה. לא אמרתי שום דבר על שום שד, וזה לא קשור לטיעון שלי. מאמר שנחתם ב"ישראל היא הדמוקרטיה המזרחית הראשונה" הוא מאמר גזעני במהותו. הודו היא לא דמוקרטיה? בטוניס לא היו בחירות דמוקרטיות? או שרק ישראל היא מזרח. אפילו במצרים היו בחירות דמוקרטיות, ועל ביטולן אפשר לנהל ויכוח. אבל רבאק, מי שמצטט אחר כך את האיש הזה, כדאי שיחשוב טוב טוב מה הוא מכניס לדיון: "נאנוס אתכם, כי אנחנו אנשים חמים". זה מה שאתה רוצה להגיד?

  8. יוסי בר

    אני לא מבין כיצד מעיזים אחרי 65 שנות מדינה לאחר שהורינו שעלו מצפון אפריקה הלכו לעולמם ואנו יוצאי חלציהם נולדו כאן כצבריים,הכיצד אתם ממשיכים להתריס לקטר ולהגדיר עצמכם בסד של מזרחיים??? עד מתי עול היסוטריה יעיק עליכם? מתי תפסיקו להתגדר במזרחיות??בעוד דור? שניים ארבעה? לדעתי לעולם לא!! זו אובססיה של גזענות ובכיינות. נולדתי כאמור להורים שעלו מטוניס ועברו את "מטחנת" יסורי הקליטה הקשיים שלא היו נקיים מדעות מוקדמות.גדלתי בשכונת המצוקה הגדולה בישראל עם סיכויים נחותיים להצליח בחיי.ובכל זאת את המעט שהשיגו הורי ואנוכי ,עשנו זאת על אף הקשיים באמונה חרוטה שהרשות נתונה ושגם את תקרת הזכוכית ניתן לנפץ!! והנה כעת אנו חיים במציאות המערבת רייטינג זול בקורטוב של בכיינות כדי להעלות מהאוב תרגנגול מרוט וחבוט.מדוע הסתיר העיתונאי את זהותו המזרחית עד כה? האם הוא היה מגיע לאותם הישגים גם ללא השתכנזות?בפני מי הוא מנקה את מצפונו? זו צביעות אומללה ומסכנה! והאגב מוזיקה- את המוזיקה מזרחית שלדברי חלק מהכותבים הפכה למוזיקה כה נפוצה במחוזותנו-לא הייתי ממהר להכתירה ואם כן הרי בכתר של זרדים יבשים ,שכן רובה המכריע איומה ונוראה בכל מובן וקול המון ככל שדי..
    להכיר ולהוקיר את תרבות המזרח כן וכן.לא להתבכיינות ולצקצוק העיינים לא לעשיית רווח תקשורתי וכלכלי מהמשך האבסת השדון הוורטואלי.

  9. דןש

    ההבדל הוא במנהגים ובהילכות החיים.
    הולכת ונוצרת הוויה ישראלית ומצויים בתוכה כל שכבות האוכלוסיה. זה מוכיח שלמרות הכל "כור ההיתוך" עובד לאט אבל מוכיח את עצמו.
    נכון שעדיין קיימים בתוכנו ( גם מזרחיים וגם מערביים ובמיוחד רבנים ואנשי דת) כאלו שהמיזוג מפריע להם והם יעשו ככל האפשר על מנת לשמר מסורות ישנות.
    זה לא "ילך" להם והמיזוג יגבר. לא עוד מזרחי ואשכנזי – אלא ישראלי ו"גלותי" (מבלי לפגוע באלו שעדין בגלות).

  10. יניב

    בעקבות הקטע האחרון של אלמוג בהר ואמירתו שהמזרחיות מצליחה להתבטא כדיאלוג ולא כמונולוג:

    לנעמה, לשרלי, ולשאר הכותבים והמגיבים לעמית –
    מי שעוקב אחרי תגובותיו של עמית באתר הזה ובשאר אתרי שמאל/מזרחי יודע שתגובתו אינה פרובוקטיבית. עמית הוא מגיב רציני, מעמיק ולא מתלהם שבאופן עקבי, ותמיד בהתבססות על ידע היסטורי, לרוב גם בגיבוי של עובדות ומחקרים, מנסה לעקור דעות קדומות ומיתוסים נפוצים לגבי ההיסטוריה והפוליטיקה המזרחית. אחד מהם, למשל, הוא שמזרחים היו נחותים תרבותית והשכלתית מהאשכנזים – מיתוס שאשכנזים רבים מחזיקים בו כדי להצדיק לעצמם את מעמדם העדיף, את חוסר השוויון החברתי שבולט גם היום, וכדי לא להתמודד עם העובדה שהמצב הנוכחי מבוסס על היסטוריה של אפליה ודיכוי נגד מזרחים. מיתוס אחר, נפוץ פחות ומקומם פחות, אבל לא פחות מיתולוגי, הוא שהיהודים בארצות ערב חיו בהרמוניה גמורה וברווחה כלכלית בקרב שכניהם ורק בגלל הציונים האשכנזים והקמת מדינת ישראל נאלצו לפתח יחס עויין לערבים המוסלמים ולהתכחש לזהותם הערבית. המיתוס הזה מקודם בידי אליטה אינטלקטואלית מזרחית, אולי מתוך שאיפה פוליטית להתערות של ישראל במרחב הגיאו-פוליטי ואולי מתוך ניסיון ליישב את הדיסוננס-לכאורה שבין העמדות המדיניות-השמאלניות שלהם לבין תחושת השייכות שלהם לציבור המזרחי הימני באופן מסורתי.
    מכל מקום, לפטור את טענותיו של עמית כהתנשאות או זעם אשכנזיים זו טעות, שלא רק חוטאת לעמית ולתוכן התגובה שלו, אלא גם מחמיצה את האפשרות לקיום דיאלוג פורה.

    לעמית – נדמה לי שנקודת העיוורון שלך בהגדרתך את המזרחיות כ"היסטוריה/מורשת/תרבות" הוא שאתה מתמקד בהיסטוריה/מורשת/תרבות שלפני קום המדינה או ההגעה למדינה. אלא שלמזרחיות יש גם היסטוריה קרובה יותר, היסטוריה ישראלית. למעשה, אולי אפילו מה שמאפיין אותה ומגדיר אותה הוא ההיסטוריה הישראלית (שהרי מה עוד מחבר תחת קטגוריה אחת בין ההיסטוריה המורשת והתרבות של יהדות תימן, יהדות יוון ויהדות בוכרה?) אכן, ההיסטוריה של יהודי המזרח היא לא מוקד העניין של הכותבים או של התוכנית של אמנון לוי, אבל ההיסטוריה של היהודים המזרחים בישראל היא כן מוקד העניין שלהם. ההגדרה הישראלית למזרחים בהחלט הפנימה סטריאוטיפים אוריינטליסטיים למכביר והחריפה קיטובים דיכוטומיים. אנשים שגדלו במדינה והתחנכו במוסדותיה, אשכנזים ומזרחים, הפנימו את הסטריאוטיפים הללו, כשם שסובייקטיבים מפנימים אידיאולוגיות (ואוריינטליזם הוא הרי אידיאולוגיה לשמה). ההפנמה הזו ניכרת במילותיהם של הכותבים כאן באתר, שם שהיא מדברת מגרונם של הילדים המרואיינים בתוכנית של אמנון לוי.
    ה"השתכנזות" היא ביטוי נוסף להפנמה של הסטריאוטיפים הרווחים, אבל היא לאו דווקא נובעת מראיה מהותנית, היא נובעת מהכרה (מודעת או לא-מודעת) במציאות החברתית שמסביב.
    ההשתחררות מהסטריאוטיפים המופנמים וההכרה בהיותם סטריאוטיפים מחייבת התעמתות עימם ועם המציאות שמכתיבה אותם. שוב, זו אינה מהותנות, או לפחות זו אינה מהותנות בהכרח, וככל שייחשפו וידוברו המנגנונים המוסדיים, המעמדיים, התרבותיים והכלכליים שמשעתקים ומנציחים את הסטריאוטיפים – ומנגנונים אלה הם הם שאחראים ל'אסנציאליזציה' של ההגדרות – כך תתערער הקרקע המוצקה מתחת ל"מהות" של המזרחיות.
    דרך אחת לעשות זאת היא דרכך שלך, של ההתעמקות ההיסטורית בגורלם, בתרבותם ובמורשתם של יהודי המזרח – והיא דרך מבורכת. היא לא צריכה לבוא על חשבון דרכים אחרות – ולמעשה אף רצוי שתשתלב בדרכים אחרות בעיקר כמו אלה הנכתבות למעלה.

    נ"ב – שים לב שבניגוד לדבריך, לאחר הצהרתו של הכותב השלישי על דיבורו ב"לשון מזרחית ישירה" מגיע אחד ניתוח אנליטי, קר ומחושב, אחד המוצלחים והחדים שנכתבו כאן, של המצב החברתי הנוכחי, של המושג "השד העדתי" ושל הסדרה על הסכנה הגלומה בה לשיח החברתי.

  11. ג. אביבי

    ראשית, chapeau על התמיכה במזרחיות בלי גמגומים וליטופים לאשכנזים שכביכול "גנבו" להם את היידיש (שכיום נלמדת ע"י עשרות אלפי צעירים אשכנזים דור 3, 4 וכו).
    הלוואי יכולתי להרגיש כמוך – המהפכה המזרחית לא התחילה, למרות השיח הער שאתה שומע ברחוב. ירון זהבי לונדון ושות' ממשיכים במלאכת ההכחשה שהייתה לפולחן רב עוצמה בקרב משנארי המזרחים בארץ. לא ראיתי את ה"קונטרה" בקרב אינטלקטואלים מזרחים, אלא כניעה רופסת כולל באתר הזה.
    המהפכה תתחיל להתקרב, כאשר גם אתה וכל/רוב המזרחים יתחילו לספור (בראשים, באחוזים) בקול רם את תת הייצוג בכל מוקדי הכוח בישראל, לדרוש בלי גמגום והתייפייפות את תיקון המצב לאלתר.
    נסה לתרגל: "אנו דורשים שיהיו לפחות 50% מזרחים בעליון, 50% מזרחים במחוזיים ובשלום !", "אנו דורשים חלוקה שוויונית של קרקעות פר-נפש בין עיירות הפיתוח לבין הקיבוצים" וכו'.
    כשתשמע קולות יומיומיים כאלה בקרב ה"עמך" המזרחים, אפשר להתחיל לדבר על מהפכה מזרחית (עדיין רק בדרך). נכון לרגע זה כחציר העם (המזרחים).

  12. אזיאת

    ובאיזו אות תבחר לייצג את תנועתך? האם ט'?
    שמא תעדיף את צרוף האותיות כ"ך?

    סוף לאפליה, השפלה, רמיסה וחוסר שוויון – כן!
    אבל תנועה סוציאל-מזרחיסטית – לא ולא!
    החזון שלך, יוסי ברוך, מזכיר לי נשכחות. ואם אינך יודע במה מדובר, שאל את סבתך היוונייה…

  13. epk

    ליוס: בסה"כ יפה דיברת, אבל – בגרמניה _לא_ עשו זאת אחרי מלחמת העולם השניה. כמעט כל המשטר הנאצי הושאר על כנו (במערב; במזרח הרוסים תלו הרבה בכירים), ורק המפלגה פורקה. דומה למה שקרה במצרים ב-2011 בהרבה מובנים. בפרט, כל בעלי ההון נותרו ואחזקותיהם בידיהם.

    גם ה'דמוקרטיה המזרחית הראשונה' היא מושג בעייתי כפי שציינו לפניי, שלא לדבר על העובדה שדמוקרטיה היא צורה חברתית המבנה קפיטליזם ואני ממליץ לחשוב עליה באופן פחות אוהד.

    למגיבים ליוס: כן כן, כדאי שתתרגלו לזה, והתהליך הכואב שאתם (אנחנו?) עומדים לעבור הוא לא בגלל יוס אלא בגלל המציאות באזור בו אנו חיים והפינה שאתם ואבותיכם תקעתם אותנו לתוכה. עשו לעצמכם טובה והתחילו לקחת שיעורי ערבית, כי לא לעולם חוסן.