הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
רכבת שדים: מקבץ חמישי
שם הבנתי שאני מרוקאית / כרמן אלמקייס
צפייה בפרק הראשון בתוכנית של אמנון לוי לא ממש גילתה לי דברים חדשים. אבל דבר אחד השאיר לי חלל גדול בלב ובנשמה, ולא יכולתי לעצור את הדמעות גם בפעם השנייה והשלישית שצפיתי בפרק. היה זה מראה הילדים ללא חלומות.
גדלתי בשכונת השיכונים באשקלון. למדתי בבית הספר היסודי רמב"ם בשכונה ומשם עברתי לחטיבת הביניים. אני חושבת שאלה היו הפעמים הראשונות שבהן שמתי לב שאני כרמן, או איך שהייתה קוראת לי המנהלת: גברת אלמקייס. שם הבנתי שאני מרוקאית. היא נחרדה כי הרסו לה את תיכון רונסון, התיכון שנחשב לטוב ביותר באזור הדרום, התיכון שכנראה רצוי שלא יהיו בו מזרחים ומזרחיות מהשכונות כי מי שלומד שם הם תלמידים שהגיעו מבחוץ, רובם מהקיבוצים מסביב לאשקלון או מהשכונות הצפוניות בעיר. אבל מה? עכשיו חצי מרמב"ם הובאו מהשיכונים, וכל מה שהמנהלת רצתה זה לנקות אותנו משם… יש ציטוטים שלה שאני לא אשכח עד היום, כמו "גברת אלמקייס עזבי אותך מלימודים. קחי שקית זבל. יש המון בדלי סיגריות במגרש" או "לכי שבי עם יעקב השרת", "שבי בסוף הכיתה, ציירי ציור יפה לאמא. רק אל תפריעי". השיא היה בפתיחת שנת הלימודים בכיתה ט', כשאמרה לי: "אל תטרחי השנה. גם ככה, איך שנגמר חוק חינוך חובה בסוף השנה, אני זורקת אותך מפה. אותך ואת אחיך."
בסוף השנה באמת נזרקתי משם ולא משנה מה היו הציונים שלי או היכולות שלי. הופניתי לבית הספר המקצועי אורט שער הנגב, כי שם לדעתה היה מקומי. בית ספר שלא לומדים בו כלום מלבד להיות פועלות ובעלות מקצוע. הגעתי לשם בפעם הראשונה יחד עם בני נוער מנתיבות, מאופקים, מירוחם, משדרות. לימדו אותנו חומרי לימוד של כיתות ג' וד'. התוצאה הייתה שרוב התלמידים השתעממו בשיעורים. מהר מאוד לא מצאתי את עצמי. וישנו גם העניין של המקצוע: לומדים שלושה ימים בשבוע ועובדים יומיים. המגמה היחידה לבנות הייתה מגמת מטפלות, אז שמו אותי שם כדי שאהיה סייעת בגן ילדים, ושבע"ה אני אהיה יום אחד גננת טובה או אולי מטפלת.
מול בית הספר המקצועי שלנו נמצא בית הספר של קיבוץ שער הנגב, שהיה ברמה גבוהה יותר. בינינו הפרידו רק כביש והגדר של הקיבוץ. הרבה פעמים כששאלו אותי איפה אני לומדת, התביישתי ואמרתי רק שער הנגב. קיוויתי שאולי יחשבו שאני לומדת בקיבוץ ולא בבית הספר המקצועי שבו שמו אותי. אחרי שנה עזבתי מכיוון שלא באמת היה לי מה לעשות שם. ככה בערך נגמרו לי האפשרויות ללמוד בדרום. אלו הדברים שעלו לי מיד לראש בשנייה שראיתי את אמנון לוי מדבר עם הילדים ובני הנוער האלו. הרי זה מה שמספרים להם. זה מה שהם מכירים וזה מה שהם יודעים, ואם הם כבר יוצאים מהגטו המזרחי בשכונה ומגיעים לבית ספר שהוא לא בשכונה, אז זה גם מה שהם ממשיכים לשמוע. הילדים האלה חכמים מאוד. הם יודעים איפה הם חיים, ויודעים להבדיל בינם לבין האשכנזים, למרות שלא פגשו בהם מעולם מלבד צפייה בטלוויזיה. הם מבינים את ההבדלים.
ואז אני רואה את התגובות הגזעניות מכל עבר, וחושבת לעצמי, איזה מין אנשים חסרי לב ואטומים אתם? אתם רואים ילדים שאפילו לא מסוגלים לחלום, וזה מה שיש לכם לומר? עדיף שתשתקו. אולי אפילו תתביישו! כי אין לכם מה לומר מול ילדה שלא העיזה אפילו לחלום. הילדים האלה זו אני.
למרוד או להסתלק / סמי שלום שטרית
במהלך הצפייה בתוכנית ולאחריה בא לי לומר כמה פעמים "נו, אמנון לוי גילה את אמריקה," כי זה באמת קצת מקומם שיושב אדם בעל עצמה רבה בתקשורת ופתאום בשנת 2013 הכל מכה בו בהפתעה.. וגם כשהוא מוכה תדהמה מהילדים בקריאת מלאכי ובאופקים שלא ראו אשכנזים בחייהם (זה לא כזה הפסד גדול למען האמת), הוא הולך לחוקרים כדי לאשש את תדהמתו.. אבל לא אמרתי מלה. כי זה חשוב מאוד שאמנון לוי שאני זוכר מעיתון "חדשות" (בו זכיתי לכתוב בשנתו האחרונה), אשר התאמץ בכל כוחותיו במשך שנים רבות לא להביט לעבר ירוחם ושכונת התקווה (אחת הן!), מוציא את הכל החוצה ואף את עלבון אביו הוא מביא אל המסך בקול נשנק מדמעות. זה חשוב כי זה המינימום לו אנו מצפים ממזרחים חזקים בתקשורת ובאקדמיה – אל תשכחו את אלה שנותרו מאחור, אל תתבשמו בניחוחות ההצלחה שלכם, כי לעולם לא תצליחו לברוח מהצלליות השחורות המלוות אתכם לאן שלא תלכו. כולכם מגויסים בעל כורחכם, כי אתם תמיד אחד ממאה ואחת מאלף. ההצלחה שלכם היא רק כלי לשליחות שאתם מצווים להוביל, בכל תחום בו אתם עוסקים. רציתי עוד לומר – היכן היית כשאנחנו, בני דורך, הלכנו לאופקים, לקרית מלאכי, לשכונת התקווה ולקטמונים להקים בתי ספר עיוניים שיהוו מודל לפריצת המלכודת הנוראית הזאת? היכן הייתם? היכן היו המזרחים החזקים אז שלא אזכיר כאן את שמותיהם? איך עמדתם והסתכלתם מהצד כשחנקו אותנו למוות ולא ידעתם שאתכם הם חונקים יחד איתנו.
אין לי עניין כאן להשתפך על ילדותי וחוויותיי כילד מרוקאי באשדוד. כתבתי ודיברתי על כך רבות. היינו עולים חדשים מסומנים ומתויגים היטב, אבל אז עוד היה לנו סיכוי קלוש כי עוד לא עבר דור אחד אפילו שייקבע את רגשי הנחיתות שטבעו בנו. היום מדובר כבר בילדי הילדים של ילדותי, אפילו נכדים. זה עמוק. זה מושרש. זה טרגי. רק אש גדולה תשחרר אותם. שום תיקון חברתי ושום "אשכנזי טוב" כפי שהילד המתוק מקרית מלאכי מפלל לו, לא יציל את הילדים האלה. אין לי שום בשורות לנערים ולילדים האלה. טרגי בעיניי שהם עדיין משלים את עצמם וכל כך מתאמצים להגיע ליחידות מובחרות, אולי גם הם יזכו להוריד זקיף בסכין קומנדו או להגיע לשיא השיאים של חיסול ממוקד ממסוק אפאצ'י. המודלים האלה נוראיים וטרגיים. הילדים האלה לא שמעו על סטארט-אפ שיקפיץ אותם לפסגת הכלכלה וההצלחה. הם לא מעזים לחשוב על לימודים בפקולטות מבוקשות כמו רפואה ומדעי המחשב. הם לא מעזים כי מוריהם לא מעזים. כי מה שהיה הוא שהווה והוא שיהיה. המדינה לא ממש צריכה אותם, אפילו לא כפועלים. אולי כלוחמי חי"ר וטנקיסטים שגם הביקוש אליהם יורד עם הזמן. אמנון לוי ודאי יחשוף את הנתונים באוניברסיטאות ויביא אל המסך עוד מזרחים מומחים ואחרים שמתפכחים אצלו על המסך. זה טוב. זה חשוב. כולם צריכים לדעת שוב ושוב, והאמת היא שבעידן בו מעטים קוראים ספרים, המדיום הזה חשוב מאוד. אבל מה יהיה שבוע לאחר שידור הפרק האחרון בסדרה? נמשיך הלאה לעניינים "הבוערים באמת".
אני לא אוהב נוסטלגיה. היא כמו סם המכיל את הכאב ואת משכך הכאב גם יחד. לא אוהב רומנטיזציה. צריך לדבר אמת וגלויות ובלי הנחות. אילו התראיינתי לסרט הזה לא הייתי מדבר כמו בספריי ובסרטים ובתוכניות טלוויזיה (ביניהן אצלו לוי עצמו) במשך כשני עשורים. לא רוצה לדבר יותר עם מזרחים על אשכנזים, או עם אשכנזים על מזרחים. די! צריך לדבר אל עצמנו גלויות, בלי ליטופים. היום בדור הרביעי זה ברור: רק בנו האשם. באמת שאנחנו מתבכיינים כל הזמן. מספיק עם זה. הרי אנו כבר יודעים הכל. כתבנו עשרות ספרים ועשינו אינספור סרטים והכל מתועד וברור כשמש – אין למדינה האשכנזית שום אינטרס לשנות את מאזן הכוחות הכלכלי-חברתי. כל שינוי דרסטי משמעו חלוקה מחדש של המשאבים. למה להם? איפה יש דוגמא כזאת בעולם שהקבוצה השלטת והנהנית ממצב של דיכוי כלכלי-חברתי תתנדב פתאום לחלק את כוחה ומשאביה עם מדוכאיה? תנו לי דוגמא אחת של מהפכה כזאת. זאת היא בדיוק הסיבה שאין לפלסטינים שום סיבה להאמין שהם ישיגו משהו במו"מ עם האשכנזים.
די עם הנאיביות מעוררת הרחמים הזאת. עמים וקבוצות אתניות שינו את גורלן במהלך ההיסטוריה רק כאשר נטלו את גורלם לידיהם ב כ ו ח! אבל איזה כוח יש כאן? אנחנו עלובי נפש דור רביעי. אנחנו עם של רכיכות חסרות עמוד שדרה. פחדנים מהצל של עצמנו. מוכני להקריב את חיינו רק כזה לתועלתו של בעל ההון האשכנזי, בעל האדמות וכוחות הייצור. כל עוד האידיאל של אותם ילדים בירוחם הוא יחידות עילית בצבא, הם ממשיכים לחפור לעצמם את הקבר הזה שנקרא ירוחם. כמה עצוב שכל החלומות מסתיימים אצל קצין המיון בצבא. שמעתם את האכזבה בקולו של הילד כאשר נודע לו שנפתלי בנט אשכנזי? ראיתם איך נפלו פניו. הם ניצחו בגדול. המזרחים ללא כל תודעה מהפכנית משועבדים לדורות רבים. אני יודע שיש המון פריחה של תרבות ומוסיקה. אני שותף לזה פה ושם וזה באמת יפה ומרגש. ויש גם הרבה פעילות ופעילים למען דיור הוגן לכולם. גם לכך הייתי שותף לפני כמעט עשרים שנה. גם זה נחמד ומרגש. גם בחינוך נעשים דברים טובים על ידי אנשים טובים, וגם שם הייתי לפני עשרים שנה… למה אני מתעכב כאן על חלקי הצנוע בכל זה? כי לא הצלחנו להוציא פירור אחד מחורבן מידי השלטון-הון האשכנזי ושותפיו המזרחים. אפס! המהפכה לעולם נמשכת, רק המהפכנים מתחלפים. אבל מי צריך דיור הוגן ואוניברסיטה כשיש מדי צה"ל עם דרגות ורובה וגאווה לאומית? הא? שום דבר לא מנצח את זה. אתם יודעים איזה חתיך הייתי במדי צבא עם אפוד מלא? רוצים לראות תמונה?
אין לי בשורות לאחיותיי ואחיי המזרחים. באמת שאין. הרי גם מפלגה גדולה כמו ש"ס לא העזה להניף אפילו את הזרת מתוך האגרוף. תארו לכם כמה מצביעים וכמה כוחות צריך כדי להגיע למימדים של ש"ס שבשיאה הגיעה ל-17 מנדטים (כמו המפלגה האשכנזית של יש לפיד)! וכל זה סתם. עוד טישטוש חושים של דת ממוסדת ומסרסת. לא מפריע לי התלבושות השחורות והשטריימלים – הייתי מתלבש כך מחר ומצטרף כאחרון החיילים אם התנועה הזאת הייתה מעזה להניע את התהליך שיהפוך את הכל על פניו. אבל איפוא? סתם ועד העדה הספרדית שמתמקח על כסף לעוד תלמוד תורה ועוד מקווה. אפשר להתפוצץ. יהיה טוב אם הם יעלמו בבחירות הבאות.
אם אמנון לוי היה נותן לי מיקרופון, הייתי מציע לכל נער ונערה מזרחים שיתחילו ללמוד אנגלית ברמה גבוהה מאוד בכל דרך ויכוונו את עצמם להגר אחת ולתמיד מהארץ. לצאת ולא להביט לאחור. זו עצתי כי אני יודע שהם לא יעשו שום דבר אחר שישנה את עתידם. כלומר, הם לא ימרדו. ובלי מרד לא יהיה להם תיקון או קיום. למרוד כדי להגיע לתודעה ולשלום עם עצמך והעולם ממנו באת. למרוד או לחדול, זה מה שיש. או להסתלק. ולמרוד זה הפלת המשטר, לא החלפת השלטון. הסתכלו סביבנו. אז לפחות שיצילו את עצמם ואת הדור הבא ואחרי דור שיבואו נכדיהם לטייל בארץ הקודש עם מצלמות ומבטא אמריקאי. עם של פראיירים הוא העם המזרחי שעדיין מאכלס את רוב שטחה של ישראל, שטחים ששום אשכנזי לא יגור בהם וכך הם משמשים למעשה חיילים לנצח המקיימים בישיבתם את האחיזה היהודית בדרום ובצפון. רוצים אזרחים על הגדרות, או במדבר? שישלמו לכם שכר. אבל אתם עוד משלמים. טרגי. אילו נפלו עליי כמה עשרות-מליוני דולרים, הייתי מקים בתי ספר לאנגלית ושפות מחשב בלבד ומכשיר חינם את הדור הבא להגירה מהארץ. מפעל הצלה הייתי קורא לזה. כי אני רואה כבר דור רביעי שהולך לשום מקום. גם המעטים שהצליחו ואולי מישהו ימנה אותי ביניהם, הם המיעוט שמלמד על הכלל התקוע, שהם אחינו ואחיותינו. ובאיזה מחיר הצלחנו? אוי לו למחיר. מכרנו את תרבותנו בנזיד לבן וחסר טעם.
איזו הרגשה אדירה היא זאת לחזור לעצמך, לתודעה שלך, לשלמות שלך עם כל כרומוזום שעשה אותך, כל צליל וכל ניחוח. לא עוד להתנצל על שום דבר שלא מוצא חן בעיני האדון הלבן. תודה לאל כל יום. אני יהודי מרוקאי, מזרחי שלם ומעבר לכך – בנאדם החי בניו יורק באופן שלם ומסוגל להציע לה לא פחות ממה שהיא מציעה לי. ואת הכל הכל הבאתי מכפר קטן מפאתי הסהרה למרגלות האטלס. כמה כוח יש בזה!
למרוד, לחדול או להסתלק. עברתי את כל האפשרויות בחיי, חדלתי להיות אני בנעוריי ובבחרותי כדי להפוך לאחד מהם. זה לא עבד. ניסיתי למרוד, אך הייתי מעודן מדי וריסקו אותי. רגע לפני שהתרסקתי לחלוטין, או שהייתי מוצא עצמי בכלא כמו מזרחים רבים לפניי, רגע לפני זה הסתלקתי. זה עשה לי רק טוב. ולילדיי עוד יותר טוב. תודה לאל. ישראל האשכנזית היא לא מציאה כזאת גדולה כשמביטים מכאן. הברירה העומדת בפני הדור הצעיר, וכן יש לי את כל הלגיטימציה והזכויות לזרוק עצות ממרחקים, זה להפיץ את התודעה ולהתסיס את ישראל מבפנים עד שהמשטר יקרוס פנימה. אבל רוב הסיכויים שזו פנטזיה הזויה ולכן ידידיי הצעירים, קומו ולכו לכם מארצכם, כי היא לא ארצכם, ממולדתכם, כי היא לא מולדכם, מבית אביכם ואמכם אשר אהבתם אך הם חסרי אונים מול עתידכם. קומו משם ולכו לארץ אחרת. אם לא למענכם, אז למען הדור הבא.
מכתב לחבריי האשכנזים מהשמאל / צחי אבינועם
אני רוצה לנסות לקיים אתכם דיאלוג אחר, שוויוני. עד היום גרמתם לי להרגיש שכל השוואה בין המצב הפלסטיני לזה המזרחי פוגעת במאבק להפסקת הכיבוש. שתקתי וקיבלתי. אני קורא את הספרים והמאמרים הרבים שאתם כותבים, בהם אתם מנתחים את יחסי ישראל-פלסטין, את הכיבוש, תוך שימוש בהוגים כמו אלתוסר, פוקו, פרירה, גרמשי. באמת חבר'ה מצוינים, אינטלקטואלים מהשורה הראשונה. אתם נכנסים לניואנסים, יורדים לפרטים, מתעכבים על סיטואציות ותצורות-יחסים שבכלל לא שמתי אליהם לב. מרשים.
אבל כל השיח המורכב הזה – הסוציולוגי-פילוסופי-היסטוריוסופי-פסיכולוגי – נעלם כשמתחילים לדבר על יחסי הכוח בין יהודים אשכנזים ליהודים מזרחים. הניסיון לעורר דיון כזה מושתק מראש. האם המתאם המובהק בין מעמד נמוך למזרחים ובין אליטה לאשכנזים נתפס בעיניכם כמקרי? האם אין מקום לנתח את יחסי האליטה בישראל עם המוכפפים לה? את ההרכב האתני של האליטה? את היווצרותה? ואולי אתם מסכימים לניתוח החלופי שמציעים אשכנזים מסוימים שלפיו יהודי המזרח הגיעו מארצות נחשלות, ולכן הם נחותים לעומתכם שהוריכם באו מארצות אירופה המתקדמות יותר?
ישראל היא מדינה צעירה ומורכבת שהוקמה על ידי מהגרים בני תרבויות שונות. איך קרה שבמדינה כה צעירה, הפער בייצוג במוסדות השלטון והתרבות השונים אינו פרופורציונלי ביחס לשבט המיוצג? זה לא מסקרן אתכם? לאן נעלמת הסקרנות כשעולים לדיון יחסי הכוח בחברה היהודית, בין מרכז לפריפריה? לאן היא נעלמת כשמדובר בפיזור האוכלוסייה והתעשייה הישראלית? כשמתבוננים במוצא האתני של האסירים הגודשים את בתי הכלא?
לא, מאבק לשוויון הזדמנויות וייצוג של יהודי המזרח, כמו גם לתיקון עוולות היסטוריים שנעשו על ידי מוסדות השלטון, הצבא, מערכת החינוך, התרבות, כלפי המזרחים לא יוציא אף אחד לסמינרים וסימפוזיונים בארצות אירופה, לא יסייע לאיש בטיפוח הקריירה, לא יסמן פעילים בו כאבירי זכויות אזרח. זה לא שיח יוקרתי. זו אינה אדמה שכדאי לדרוך עליה. היא מסוכנת מדי.
>>רכבת שדים: מקבץ רביעי – שלמה וזאנה, אור סיונוב ואלמוג בהר
>>רכבת שדים: מקבץ שלישי – נעמה קטיעי, אברהם הרן מוטחדה ויוס ברוך
>>רכבת שדים: מקבץ שני – רועי חסן, שלומי חתוכה, איתמר טובי טהרלב
>>רכבת שדים: מקבץ ראשון – אינס אליאס, תום מהגר וגל לוי
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
אתם מספיק, יש לכם חגורה מעוררת התפעלות של משכילים ומודעים, לא רק בארה"ב, גם כאן. תתאגדו למפלגה. אשכנזים מוסריים יתמכו בכם, אבל גם אם לא, אתם מספיק. מפלגה של חד נס תספיק בתור התחלה – רפורמה מקיפה בארנונה, כמו ששלמה מעוז הציע. די לארנונה המופקעת שמקבלים יישובים קטנים מסביב לעיירות פיתוח. מה יותר הגיוני מזה? שני א-נשים נכנסים/ות לכנסת, מצליחים/ות להעביר את הדבר הזה, שאף איש הגון לא יכול להתנגד לו, צוברים כח, ולאט לאט מעבירים רפורמות שהיום אפשר רק לחלום עליהם.
(כן, עוד אשכנזייה, רוסייה למען האמת, שאומרת לכם מה לעשות, אבל רק כוונות טובות)
את יודעת ממתי מקימים כאן מפלגה מזרחית, מאז ומעולם.
יש דרך לקצר את התהליך: אתה הולך ישר לכלא מעשיהו ואומר שחשבת להקים מפלגה וחבל על הזמן ואתה יושב ישר בכלא. מה שנקרא מסלול מהיר.
המאמר של סמי שלום שטרית מעיד עד כמה מנותקים המזרחיסטים מהמזרחים. כאילו היהודיות והיהדות אינם קיימים, שטרית מדבר על ה״עם המזרחי״ ועל אמריקה כעל ״הארץ המובטחת״.
שיגידו לך שיותר קל להיות יהודי באמריקה מאשר כאן.. סתם. מחשבה.
קראי שוב .. באנגלית של סמי קוראים לזה "הייתי שם, עשיתי זאת". לא עוד מפלגה. המערכת הפוליטית מסרסת ומסורסת. לכרסם מלמטה, עד אינסוף. כי אין ברירה. עוד ילד ועוד ילדה… עוד שכונה ועוד יישוב, פשוט לעקר את התודעה העקרה הציונית מראשם של כל כך הרבה נשים ואנשים טובות שמגיע להם ולילדיהם עולם קצת אחר…
זה שהעניינים נכשלו פעם אחת לא אומר שהם חייבים להיכשל שוב ושוב. התנאים השתנו. התודעה השתנתה, ופתוחה לסוגייה הכלכלית. מה שאתה מציע נשמע לי קצת פחות ריאלי. ציונות זה חלק אינטגרלי מרוב יהודי המרחב הזה, מזרחים כאשכנזים. צריך לצקת תכנים חדשים לכלי הזה. או לחכות, כמו דרור BDS, שיצקו לכולנו את הצורה. גם זו אפשרות.
שרתתי בצבא.
נפצעתי קשה. אני נכה 100%.
למרות הנכות, למדתי בטכניון.
אני עובד בהייטק ומרוויח יפה.
רבים מחבריי לעבודה אגב בני העליה שלך.
תאמיני לי: איני מקנא בהם. גם הם עברו הגירה לא פשוטה. עובדים קשה. וכשהם יורדים לקנדה – וכמה וכמה עשו זאת לאחרונה – אף אחד לא מרים גבה ומציע להם להקים עוד מפלגה.
ואני אומר לך שאילו יכולתי מבחינה רפואית – הייתי קם ועוזב עם ילדיי.
הקש ששבר אותי היה כשגיליתי את מנגנון החושך.
שהמדינה הקרינה במנות קרינה של 700-350 רם – שווה ערך ל- 35,000 עד 70,000 צילומי רנטגן, מאה אלף מילדי עליית מרוקו במה שקראו אז "טיפול נגד גזזת".
גזזת היא מחלת עור שעוברת בגיל ההתבגרות. לא מתים ממנה. ויש טיפולים אחרים נגדה מלבד קרינה.
קרינה במנות האלו היא קטלנית. אחרי הירושימה – העולם ידע.
כל אלו היו עובדות ידועות בזמן ההקרנות.
עשרות אלפים יהודים מרוקאים מהם נפטרו עד עכשיו ממחלות קרינה.
המדינה מודה בחלק מהעובדות.
אבל מסתירה נתונים עד היום.
המדינה התייחסה אליהם כמו אל אבק אדם. חומר לניסויים רפואיים עבור ארה"ב תמורת סכומי עתק.
בארץ חי היום אדם אחד שיודע את העובדות: שמעון פרס.
לא היתה שום חקירה. שום בדיקה. שילמו פיצויים עלובים לנפגעים אחרי השפלות רבות – והחתימו אותם על העדר תביעות כמו גנבים בלילה.
אף אחד לא נתן דין וחשבון.
על זה אין סליחה ומחילה.
תקשיבי טוב לסמי שלום – המדינה הזאת בלי המזרחים תלך לקיבינימאט.
הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על הפשעים. על הרצח ההמוני. על האפליה. על שטיפת המוח. תתנצל ותשלם פיצויים לנפגעים ולבני המשפחות.
סמי שלם צודק: עולי מרוקו תקועים עד היום בפריפריה לשם נשלחו. הם לכודים שם.
אז ללמוד אנגלית – ולעוף.
ההנחה כאילו בלי המזרחים המדינה הציונית תלך פייפן היא אשליה. אם תושבי הפריפריה ינטשו בהמוניהם ולכולם יהיה טוב יותר בחו"ל – אמן! אלא שעזיבה מסוג זה לא קורית בין לילה ואף לא בשנה אחת. זהו תהליך שנמשך שנים שמאפשר לממסד למלא את החסר בזרים וסלאבים מקומיים. מי בכלל מבטיח שמצבם של רוב המהגרים המזרחים ישפר עליהם בחו"ל. מי מחפש כל כך הרבה תכנתים מארץ הקודש בחו"ל? ההגירה מציבה קשיים אובייקטיבים רבים למהגרים, מה גם שבניגוד למהגרים הסלאבים כאן, איש לא מחכה להם עם פתרונות דיור וזרי פרחים.
המרוויחים העיקריים מכך יהיו ללא ספק גזעני אשכנז הציונים והממסד הציוני הלבן. הממסד האשכנזי מלכתחילה לא רצה כאן מזרחים אלא נאלץ להביאם. כעת כשאת העבודות השחורות עושים בזול יותר מהגרי עבודה ופלסטינים, מי צריך את הפרענקים – אליבא הממסד וגזעני אשכנז? חלומם הרטוב של רבים מאוד מקרב אשכנזיי ישראל הוא להתעורר ולמצוא את "ארצם" "נקיה" ממזרחים – משהו בסגנון ה"יודן-ריין" של גרמניה של שנות ה40.
מה שבטוח, אם תתרחש הגירה כזאת, הוא שהמזרחים כבר יחדלו להיות ציבור או ישות, שהרי הם יתפזרו על פני הגלובוס. גם בטוח שהמדינה האשכנזית-ציונית לא תקרוס ותמשיך לשגשג. כך הרגנו את המזרחים כציבור ופתרנו לגזעני אשכנז את הבעיה הנפשית. אין כאן אפילו מראית עין של win-win business.
יכולתי לסיים את דברי בנוסח "ובחורבן…… ננוחם", אבל אני לא מאמין בתפילות.
אין תחליף למאבק מתיש וממושך עד להשגת ניצחון מלא – שוויון מוחלט למזרחים כולל האתיופים ולפלסטינים עם האשכנזים!
כך מתחיל הפרק השני של מה שמכונה הפנים האמיתיות של השד העדתי. אמנון לוי מתהלך, נינוח, אף פצצת זרחן לבן לא מאיימת ליפול על ראשו ולהחריב את ביתו: "לפני שנתיים וחצי קיבלתי טלפון מהבן שלי, חייל בתחילת דרכו. הוא מילא טפסים של סיווג בטחוני והייתה שאלה שהוא לא ידע את התשובה עליה: אבא, מה המוצא שלי? אני לא זוכר. זה כמובן החלום הגדול שלנו, שהבעיה העדתית תיפתר ע"י נישואי תערובת, שהילדים שלנו בכלל לא יידעו שיש פה בעיה".
לעומת זאת, כך נראה השד העדתי ע"פ המשורר אייל נחמיאס:
שירים – אייל נחמיאס 2005-09-01
האשכנזים המטורפים שבשלטון
הביאו אותנו להאג
האשכנזים האלה הכתימו את כולנו
כשהביאו אות כולנו להאג
האשכנזים הלוחמניים הקימו חומה
שהביאה את ישראל להאג
לאשכנזים המטורפים שבשלטון אין כבר כל בושה
אחרת לא היינו מגיעים להאג
אין לי מילים לומר לאותם אשכנזים
כי כבר אמרו אותם בהאג.
אבל עכשיו האשכנזים המטורפים רוצים להתנתק
בחיי שאתם מטורפים,
אבל מכם להינתק זה בלתי אפשרי…
http://www.kedma.co.il/index.php?id=645&t=pages
באמת לא צריך את פוקו, אלתוסר, דרידה, ז'יז'ק, גרמשי. מספיק איל נחמיאס. מספיקים סמי שלום שטרית, צבי בן דור, מאיר עמור, אמנון רז קרקוצקין, שיקו בהר, אריאלה אזולאי, עדי אופיר. מספיק עידן לנדו כדי לספר לכם מדוע חלומם היחיד האפשרי של הילדים האלה, ילדי אמנון לוי – בנו של לוי לא נכלל בקטגוריה הזו – הוא להתגייס ליחידה קרבית ולרצוח ילדים – לא כולל את בנו של אמנון לוי חלילה – לצלילי מוסיקה אשכנזית המכונה ע"י יודעי דבר מוסיקה קלאסית.
חבריך האשכנזים ממה שמכונה השמאל – אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה – לא שונים מהותית מחבריך המזרחים. על דברי התועבה בו בחר אמנון לי לפתוח את הפרק השני לא פצה איש את פיו. הרהוטים, ובייחוד הרהוטות, מבין דוברי השיח המזרחי כפי שהם\ן מגדירים אותו, משתמשים תדיר בקיפוח (קיפוח, פחח) של פושעי מלחמה כמו מופז ועמיר פרץ. הלוואי עלי, האשכנזי, משכורת עתק והון כלכלי כמו זה של עמיר פרץ, תנאי פנסייה ובית מפואר כמו זה של מופז. במקום זאת מספרים לנו, ובעיקר מספרות, איך אחד, גדול פושעי המלחמה, בחר לעזוב את המפלגה ב2005 כשנבחר פרץ, איך אחת, מגדולות פושעות המלחמה, עזבה את מפלגת פושעי המלחמה כאשר מזרחי – לא צויין כמובן, ולו ברמז, כי גם הוא פושע מלחמה – נבחר לראשות המפלגה הזו.
ציון אמיר. ייצג אנס. שיתף פעולה עם מרוקאי אחר, מני מזוז, כדי לכפות עיסקת טיעון חלומית. כאשר יצחק לאור מרואיין בהארץ כולן יודעות לצעוק: עיתון של אשכנזים. כאשר ציון אמיר מרואיין באמנון לוי כולם מוחאים כפיים.
ואתה, צחי אבינועם, אותך לא מעניין איך קרה שבמדינה כה צעירה, הפער בייצוג במוסדות השלטון והתרבות השונים אינו פרופורציונלי ביחס לשבט המיוצג? זה לא מסקרן אותך? לאן נעלמת הסקרנות כשעולים לדיון יחסי הכוח בחברה הציונית, בין הנהר לים? לאן היא נעלמת כשמדובר בפיזור האוכלוסייה ותעשיית הנשק והדמים הציונית? כשמתבוננים במוצא האתני של האסירים הגודשים את כלא עופר?
רוצה דיאלוג אחר, שוויוני? תתחיל מזה שתעיר לכל מי שכותבת עמיר פרץ או שאול מופז שמן הראוי להזכיר מה עשה עמיר פרץ או שאול מופז. זו הסיבה מדוע הילדים האלה רוצים להיות חיילים. עד היום גרמתם לי להרגיש שכל השוואה בין המצב הפלסטיני לזה המזרחי פוגעת במאבק המזרחי. מאבק מזרחי לא יהיה על חשבונו של העם הפלסטיני, ואם יהיה, אתם תפסידו בו.
הזדהות עם החוטפים, הם אולפו בכח ומניפולציות
דמגוגיות להפסיק להאמין בעצמם ולאמץ את תודעת
הגזע האשכנזית כנכונה וצודקת.
כפי שביטאה בעבר, הבובה המזרחית התורנית, רן כהן, "העיראקים זה הפולנים של המזרחיים"..
כשמזרחים חולמים להיות פולנים אז יש כאן בעיה פסיכולוגית\נפשית\שכלית בסיסית קשה שצריך
לטפל בה לפני שיוצאים למאבק באפרטהייד ה"אשכנזי".
המרכאות זה בגלל שלא באמת מדובר באשכנזים אלא
בעגלונים פולנים ופלאחים רוסים שהתחפשו לאשכנזים – יהודי גרמניה, שמבחינתם נורא ניסו להדמות לגרמנים הקפדה עקשת להיבדל מיהודי המזרח, אותם כינו מזרחיים – אוסטיודן.
וזה היה השיעור הראשון ב"תולדות הנחיתות האמיתית" למזרחים
התמימים והפאתטים.
בשיעור הבא נלמד מה עושה מזרחי שהצליח להיות אשכנזי, בתפקידו החדש, כראש השב"כ, למזרחים.
זהו כבר הפרק השני בסידרה המסוקרת של אמנון לוי, על פניו האמיתיות של השד העדתי. עד עתה הציון שאני מעניק ל"גילויים" ול"התגלויות" השונות שהוא גילה וחווה, הוא "מספיק בקושי". אי אפשר להיות סומא מרצון, חסר רגישות חברתית מבחירה ועיוור פוליטי מאינטרס אישי, וזאת לאורך שנים ולטעון שכעת, לפתע פתאום הוא רואה את האור ולפתע הוא נתקל בהארה ובהבנה. אני מכיר מספר פרופסורים/ת מזרחים שכאלה באוניברסיטאות. זאת במיוחד לאור העובדה שכלי הניתוח העיקרי שהוא מפעיל להבנה הוא מכשיר פסיכולוגיסטי עלוב (מה הרגשתי? מה חשת? מה פיספסתי? הכאב הזה?). זהו מכשיר המביא לידי ביטוי מלא את דלות הפסיכולוגיזציה ככלי להבנתה של מציאות הדיכוי, הנישול והשיסוי הישראלו-אשכנזי. אך, מאחר וזוהי רק מחצית מהעבודה העצמית והציבורית של לוי, אמתין עם הציון הסופי. כפי שרבים אומרים, לפחות רצוי מאוחר מאשר אף פעם לא. רצוי הייצוג הזה לעומת חוסר ייצוג וקבירת הדיון. מעניין גם לראות ולאפיין את התגובות למעט שכן הובא בשידורים. אומר רק שמאחר ורבים/ת לא רוצים/ת לראות נכוחה ובאופן ישיר את המצב החברתי בישראל (זה עלול לפגוע באינטרסים עמוקים ובדימויי ייסוד שלהם) אין כל כך מה לומר להם/להן. לאלה הרואים/ת אך אינם/ן יכולים/ת להגר, אומר כי מה שנותר להם/ן לעשות הוא להפוך את מדרך כף הרגל (הקטן) שיש להם, למנוף פעולה אזרחית. למעשה זו האפשרות היחידה שיש בידם. לפעול מהיכן שהם/ן מצויים ובאופן הכי טוב שהם/ן יכולים/ת. מזה שנים רבות אני ממליץ על סירוב חברתי. עליהם לסרב. סירוב לשתף פעולה עם שיטת הדיכוי, הניצול והשיסוי האשכנזו-ישראלית. זהו סירוב חברתי. אין זה מאבק נגד "אפלייה וקיפוח". זהו מאבק שהוא חלק אינטגרלי ממאבק למען זכויות האזרח והאנוש שלהם/ן. זהו מאבק לתיקונה האזרחי של החברה הישראלית. הסירוב לשתף פעולה עם משטר הדיכוי, הניצול וההשפלה השליט בישראל הוא הכלי היחיד שנותר לבודדים/ת ולבודדות ולקבוצות המבינות את המצב לאשורו. אמנון לוי עדיין רחוק מאוד מהתובנה הזו. הפוליטיקה שלו מתגדרת במסגרת הפסיכולוגיזציה של הפריבלגיה האשכנזית והשפעותיה ההרסניות. הוא רחוק מאוד מהדרישה לשינוי המציאות באופן אזרחי ואנושי כך שאזרחיה של מדינת ישראל יוכלו לחיות כבעלי זכויות וחובות מלאים. את המצב הזה אמנון לוי עדיין לא מדמיין. אולי בפרקים הבאים נראה משהו מהדרישה לשינוי פוליטי ואזרחי לא רק התאמות ותיקונים פסיכולוגיסטיים אישיים.
ברור לגמרי שפונקציית הדובר שלוי משחק היא חלק מהרטוריקה, העריכה והפקת התגובה אצל הצופה בסדרה שלו. בחירה של יוצר מיומן, שהחליט לשחק אותה בעצמו. לא יותר, לא פחות, ולא העיקר.
גדלתי במושב בפרוזדור. פרוזדור ירושלים. כולם היו הולכים לבית ספר מקצועי. להרביץ עם הפטיש במסמר ארבע שנים! הבילוי בשבתות: האחים הגדולים היו חוזרים שבת ומביאים תחמושת, לבנות חבלה. היינו יורדים לואדי ומפוצצים הכל. ביום ראשון חוזרים להכות בפטיש…
איציק, בטח פשוט לא רציתם ללמוד כי ההורים שלכם לא חשבו שזה חשוב.
אם הוא ידבר בגלוי על הדיכוי של המזרח אירופים("אשכנזים")?
אמנון לוי: "מזרחי זקן ברמת-השרון אמר שיהרגו אותי"
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000870015
מאיפה מגיע החשש הזה לאדם שחי כל חייו במדינה דמוקרטית?
האם הוא מזדהה באמת עם השורה "להיות עם חופשי בארצנו" כשהוא שר את ה"תקווה" שכתב עבורו מזרח אירופי?
האם הוא חי בדיכוטומיה כל חייו ולמד לשקר לעצמו כל כך טוב
כך שיוכל להזדהות עם המשטר המזרח אירופי שלא מפסיק לרמות אותו?
האם הוא רואה את עצמו כאדם גאה ובמיוחד כמזרחי גאה?
במה לעזאזל חולים המזרחים במדינה הזאת?!?
אני יודעת שיש הבנייה ושהדיכוי מובנה טוב טוב. ומה יותר מהחלק של סמי שלום שטרית מבהיר זאת. ובכל זאת, כרמן, אני אומרת לך תודה שלקחת את האומץ לתאר את אותה מנהלת אטומה ורעה ופושעת. למקרא הסיפור עליה, בכל זאת, עם כל ההבנה שלי עד כמה הפוליטי מושרש ועמוק, עולה הרצון שיתבעו אותה על הדברים שהיא אמרה לילדות ולילדים
אין דבר מצחיק יותר מחוסר מודעות. ולכן הסדרה של אמנון לוי היא קורעת.
על המסך הופיעו בזה אחר זה אנשים חביבים כמו ציון אמיר, הני זבידה ומירב אלוש אשר כל חזותם מעידה עליהם כי לא ישרדו יתר מ2 דקות בחדר ללא מיזוג וגם המקצועות שבהם הם עוסקים(דוקטור למדעי המדינה, עורך דין ודוקטור לקולנוע בהתאמה) רומזים כי לא יצליחו להדליק צמיג גם באיומי אקדח, ולמרות זאת האנשים הללו הבאים מלב הממסד הבורגני באמת בטוחים שהם סוג של צה גוורות עזי נפש ומרי לב אשר מובילים את רבבות המהפכנים הקשוחים והמחוספסים שעומדים מאחוריהם ובפקודה אחת יסתערו על הבסטיליה האשכנזית ויחריבו אותה עד עפר ( סביר יותר להניח שהדבר היחיד שהם יסתערו עליו מחר יהיה הסופר-פארם לקנות מוצץ לילד).
גם לוי היה מודע היטב לדיסוננס ס הזה ולכן ניסה גם הוא לתפוס טרמפ על המיזם הקרוי ה"לא נחמדים". במאמר מוסגר ניתן להגיד שמי שלא שמע על הקבוצה הזאת כנראה חי במאדים – מעולם לא זכתה קבוצה קטנה כל כך שעושה מעט כל כך ליחסי ציבור גדולים כל כך.
בפרק השלישי הודיע לוי שהוא מצטרף לפעילות לילית וחשאית של הקבוצה ופה נכנסתי למתח- האם הם יחטפו אשכנזי וידרשו להוציא להורג את חוה אלברשטיין בתמורה לשחרורו ? האם הם יחדרו ללב הריכוזים האשכנזים( היציע של אוהדי הפועל רמת גן?) וינחו פצצות?
לא.
מסתבר שהמהפכנים המסוקסים הללו יצאו לפעולה נועזת של הדבקת מדבקות עם שמות מזרחיים על רחובות עם שמות של אשכנזים- הפעולה הזאת שהזכירה לי ספרי ילדות שקראתי בסגנון " קופיקו והשד העדתי עושים תעלולים" – גרמה לי להבין סופית שהיורשים של טרוצקי, דני האדום,רוזה לוקסמבורג וסעדיה מרציאנו יבואו כנראה ממקום אחר.
רק ככה ננצח אותם.
דיעות לא דיעות ועוד מאמרים. בבחירות הבאות המוניציפאליות תראו להם את הכוח שלכם, אל תצביעו בעד שום רשימה שבראשה עומד אשכנזי. תצביעו בעד מזרחי או אל תצביעו בכלל.
אם 20% מהמזרחים יעשו את זה, אין להם סיכוי. האשכנזים יגלו מהר מאוד שהם מיעוט די קטן בישראל (כן כן, זה הסוד הגדול, יש רק 30% אשכנזים בישראל, הם אבודים בקלפי). האשכנזים הפכו את המוצא לפוליטיקה והם יודעים למה, רק המזרחים לא יודעים וממשיכים להצביע ביבי או בגין או לפיד או יחימוביץ' כאילו כל האשכנזים לא מצביעים רק אשכנזים כמו עדר.
יאללה, לעשות!
תפיצו
"..וגם כשהוא מוכה תדהמה מהילדים בקריאת מלאכי ובאופקים שלא ראו אשכנזים בחייהם (זה לא כזה הפסד גדול למען האמת), הוא הולך לחוקרים כדי לאשש את תדהמתו.."
(ציטוט מתגובתו של סמי שלום שטרית)
ההערה הכאילו אגבית שבסוגריים, בוודאי לא נעלמה מעיני איש מהקוראים.
היא נכתבה ונקראה על ידי אנשים שבוודאי ראוים את עצמם כמודעים לעוולות ולגזענות, חלק לא הגיבו כי לא מצאו לנכון להגיב כלל, חלק הגיבו כאן ואולי לא מצאו לנכון להתייחס לאמירה זו של שלום שטרית, אך אין ספק שהוא כתב אותה, ולא כלאחר יד.
יש עוד כמה בעיות פעוטות יחסית לנ"ל כמו למשל שיר ההלל לניו יורק, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בעיקר למי שצבע עורו לבן, אך אשאיר את זה ועוד כמה לפעם אחרת.
בשנת 98 עברתי מקריית מלאכי אל לב הארץ.
אני, נער שעלה בשנת 90 מחבר העמים, עם אמי שרצתה לעבור למקום פחות מדכא ומדוכא, ישר אחרי גירושיהם של הוריי.
בקריית מלאכי למדתי במגמת אלקטרוניקה, 5 יח' לימוד.
כשבאנו להרשם לתיכון החדש והנוצץ במרכז – רכזת שכבה מזרחית בעלת שם משפחה "מעוברת", הציצה בנו, אמי בהירת העור ובי, ילד בחולצה של להקת רוק כבוד ועם שיער ארוך – ושלחה אותי בלי לחשוב פעמיים אל הכיתה המקצועית, זו שללא תעודת בגרות.
לא עניינו אותה הציונים, המגמה בה הייתי, שום דבר.
ילד רוסי מהדרום.
אחרי חצי שנה – יועצת השכבה זימנה אותי ואת אמי לשיחה בה היא התנצלה על טעות שנפלה כנראה, היה בלבול היא אמרה, הבן שלך לא מתאים לכיתה הזו, הציונים שלו טובים מדי, ילד חביב בסה"כ, אבל כבר היה מאוחר מדי.
סירבתי לעבור כי נטמעתי בין התלמידים שהתנהגותם גבלה בפשיעה, שהגיעו משכונות מצוקה של עיר יפה עם ראש עיר אשכנזי מושחת.
אי אפשר לעקור ילד אחרי שהוא ביזבז חצי שנה על להשתלב חברתית בכיתה חדשה בעיר חדשה.
אולי אני סתם בודה, אולי לא הייתה שם העברת דיכוי, כמו בריצה אולימפית בה מעבירים את שרביט הגזענות לקורבן הטרי ביותר.
אבל אני עד היום שואל את עצמי איפה היו התלמידים האתיופיים של התיכון שלנו, איך זה שכל האתיופים של עירי למדו בבתי ספר ייעודיים ומי שלח אותם דווקא לשם.
ועוד נקודה אחרונה על חוק שימור הגזענות:
בקריית מלאכי, הילדים יודעים כבר מגיל מאוד צעיר מה המוצא של כל אחד מהילדים האחרים, שהרי כשהחלק הארי הוא מזרחי – חייבים למצוא משהו אחר להעזר בו בכדי להעליב.
אז כורדים ופרסים ומרוקאים ועיראקים וכו' הופכים לשמות גנאי.
ותחשבו על זה.
עוד חיזוק לסדרה של אמנון לוי.
העיתון כלכליסט מראיין את פרופסור מנחם מאוטנר, משפטן דתי ובשר מבשרה של האליטה האשכנזית של ישראל, שעומד לפרסם מאמר בכתב העת "עיוני משפט". במאמר , מטיל מאוטנר, בשר מבשרה של האליטה האשכנזית, פצצה לא אופיינית למילייה שלו: בקורת על ההתנהגות המקפחת שלהם נגד המזרחים.
לטענתו:
גם אחרי שהיה נדמה שאיבדה את השלטון, האליטה האשכנזית מצאה שלל דרכים להנציח את כוחה ולהעמיק את הפער בין האשכנזים למזרחים ובין המרכז לפריפריה. זאת ע"י יישום התורה הכלכלית ליברלית שמניעה את המדינה בשלושת העשורים האחרונים.
מאוטנר טוען מפורשות: "האליטה האשכנזית נמצאת בדרך כלל בהכחשה של הבעיה המזרחית. היא מסוגלת לעשות זאת בין השאר בגלל ההפרדה הגיאוגרפית הקיימת בינה לבין חלק מהמזרחים, אבל הנתונים הסוציו־כלכליים מראים שהבעיה קיימת".
"ההגמונים לשעבר הליברלים" (צאצאיהם של יהודים שהגיעו ממזרח אירופה וממרכזה) הם משכילים יותר ואמידים יותר מאנשיהן של קבוצות אחרות, ובדרך כלל הם מתגוררים ביישובים שבמרכז הארץ". בהמשך מסביר שעליית מחירי הדיור בארץ, נובעת מהאינטרס הזה של הגדלת הפערים בענם לבין השאר ובעיקר המזרחים.
עולי המזרח הופנו ליישובים מרוחקים ולשכונות שבשולי הערים. בעקבות ההפרדה הזאת נוצרה הפרדה בין אשכנזים ומזרחים גם במערכת החינוך. כתוצאה מכך עדיין קיימת בין אשכנזים לבין המזרחים הפרדה על בסיס גיאוגרפי, החופפת לחלוקה סוציו־כלכלית: שורה של מדדים מגלה כי הישגיהם הסוציו־כלכליים של המזרחים כקבוצה נופלים מאלו של האשכנזים כקבוצה". (ברור, אבל כשאשכנזי אליטה טוען זאת בפרצופם של אלופי ההכחשה, יש לזה משקל).
שעור המזרחים בין סגל האקדמי: ב־2005 שיעור היה פחות מ־9%; מחקר אחר מצא כי רק 6% מהמרצים בפקולטות למשפטים הם ממוצא מזרחי. להשלמת התמונה, מאוטנר מביא גם שלל נתונים על מיעוט הבכירים ממוצא מזרחי באליטה המשפטית, האקדמית, העסקית, האמנותית והתקשורתית.
כנגד הטענות על צמצום הפערים כביכול: מחקר של הסוציולוג פרופ' ינון כהן מאוניברסיטת קולומביה, מצא כי פערי השכר בין אשכנזים למזרחים בישראל גבוהים מפערי השכר בין לבנים לשחורים בארצות הברית.
על הפערים בגורם ההון הנצבר: אותו מחקר הראה כי פערי ההון עתידים להתרחב משום שאשכנזים מחזיקים יותר ממזרחים בנכסים במרכז הארץ, נכסים ששוויים עולה יותר מזה של נכסים באזורים אחרים.
השפעת הניאו-ליברליזם: הוא מעודד את המדינה להתנער מאחריותה כלפי אזרחיה ובמקביל מעודד את היחיד להיות אדון לגורלו, לטוב ולרע. בכך, מעמיקות את הפער בין מי שנולד עם נקודת פתיחה נוחה (כגון רוב האשכנזים בארץ) או עם כישרונות יוצאי דופן לבין כל השאר (מן הסתם מזרחים ופלסטינים). הניאו־ליברליזם מגביר מאוד את הפערים בין עשירים לעניים, ובתוך כך גם מגדיל את מספרם של העניים. בישראל פירוש הדבר הוא הגברת הפערים בין אשכנזים, מזרחים וערבים.