גבעת בוורלי

אחמד, אזרח סוג ת', שומר מצוות, לא אוכל לחם בפסח ולא בשר בפסחא, חשב וחשב לעצמו ואמר: "אני אזרח שומר חוק. לא אעבור על החוק. אתן לחוק לעבור עלי"
יוסף עספור

פעם אחת, לא לפני הרבה שנים, גר לו אחמד בשכונת גבעת בוורלי אי שם בצפון מערב הנגב. הוא חי חיים רעשניים. היו לו 4 בנות ואשה, עיישה שמה. הוא היה בועז (הבוקר הערבי). מדי יום לקח את עדרו למרחבים שבבעלותו. יום אחד שריף הסיירת הירוקה הגיע עם 140 יסמהורסים וצו פינוי שהודיע לאחמד שהוא חייב לפנות את גבעת בוורלי, כי אדמת בוורלי שייכת ל"קרן קיימת לבועלים", ושהמדינה הדמוקרטית היחידה במזרח הפרוע לא מוכנה להכיר שיש מקום כזה שנקרא "גבעת בוורלי", ושעל אדמות המקום אמור להיות יער ירוק בשם בוורלי איכס.

אחמד, אזרח סוג ת', שומר מצוות, לא אוכל לחם בפסח ולא בשר בפסחא, חשב וחשב לעצמו ואמר: "אני אזרח שומר חוק. לא אעבור על החוק. אתן לחוק לעבור עלי". פנה לעיישה ואמר: "אין לנו מקום בגבעת בוורלי על אף שאני 12 דורות כאן. אני לא רוצה שהבנות יהיו הדור ה-13, כי המספר 13 מביא מזל רע".

"לאן נלך?" שאלה עיישה.

"מה זאת אומרת," ענה אחמד, "נלך קדמה לבירה הנצחית של המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח הפרוע".

"ובמה נעבוד? "שאלה עיישה.

"הא הא," צחק לו אחמד, "ביפנית אומרים אם אין קמח אין פרנסה".

"נו, למה אתה מתכוון?" שאלה עיישה.

"בייגלה. בייגלה עם שומשום," ענה אחמד, "אין בבירה, חסר הרבה יותר מסושי וסושימי".

בייגלה
מוכר בייגלה בירושלים. קולאז': יואל הרצברג

וכך היה. אחמד עלה קדמה לבירה. מדי בוקר יצא למאפייה בשכונת צרצרה, ומכר בייגלה ופלאפל לאורחים הזרים שהגיעו מחולון. הוא גם היה מצטלם לידם וליד תיירים בלונדינים וגם שחורים (שחורים פחות כי גם הוא היה שחור ופחד שלא יזהו אותו בתמונות). יום אחד הגיע עוד שריף ממחלקת ברקת בע"מ שרשם לו דוח ועוד דוח ועוד דוח.

כאשר פנה אחמד ושאל את השריף מדוע הוא קונס אותו ומדוע הוא מקבל המון דוחות, ענה השריף, "שומשום! בגלל גרגירי השומשום".

"מה?" שאל אחמד, "על שומשום נותנים קנס?"

ציחקק השריף ואמר: "מה, לא ידעת? אסור לקטוף שומשום ולמכור אותו. זו עבירה בטחונית. אבל אתה משלנו אז אני סולח לך, ורק רושם דוחות על כל גרגיר שומשום. תגיד תודה שהפכתי את זה מבטחוני לפלילי."

"מה עושים? מאיפה יש לי את הכסף הרב לשלם?" צעק אחמד ביאוש.

"אל נא תילחץ," ענה השריף והציע לו לגשת לבנק האוריינטלי, "בנק זה מעניק הלוואות לכל מוכר ומוכר".

"אתה בטוח?" שאל אחמד.

"כן," ענה השריף.

בו ביום ניגש אחמד לרחוב הרצל אלדין בבירה נכנס לבנק האוריינטלי, פנה לפקיד ובירר לגבי חשבון בנק ואשראי. "אין בעיה," ענה הפקיד, "רק תן לי את שמך ושם משפחתך".

התרגש אחמד וענה, "שמי אחמד".

"מדהים," ענה הפקיד "ומה שם המשפחה?” אחמד ענה ללא היסוס, "אוולאד אל-עם".

"יפה," ענה הפקיד וביקש פירוש.

ענה לו אחמד, "בשפת האם שלי המשמעות היא בני דודים".

נבהל הפקיד, קרע את הטופס, ואמר, "ידידי היקר, על פי חוק הבנקים סעיף כפר שמונה, אסור לתת אשראי לכל אחד העונה לשם הזה".

ישב אחמד וידו על ראשו חשב וחשב… ידידי הקורא אם אתה יכול לעזור לאחמד ושם המשפחה שלך לא בני דודים נא ליצור איתו קשר לפי הכתובת הבאה:

אחמד אוולאד אל-עם, רחוב העצמאות 48, קומת המרתף.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    הכורכת במשל יפה כמעט את כל העוולות שמבצעת ישראל נגד אזרחיה ונתיניה. בושתי ונכלמתי. צריך להוסיף גם את החרמת מיכלי המים של תושבי דרום הר-חברון היש רשעות גדולה ממהצמאה הזאת קראו בתנ"ך.

  2. יצחק גורן

    לפני זמן לא רב חיו במדינה אחת הרבה אחמדים ומעט שריפים, השריפים היו לבני וטיפחו כרסים גדולות. האחמדים היו שחורים כפחם ומטרת חייה הייתה לשרת את בעלי הכרסים. וכדאי גםלהזכיר שלצד האחמדים חיו גם אחמדיות שחורות כמו משחת נעליים.
    אבל הצבע לא מנע בעד השריפים מלתחוב לתוכם נקניקיות לבנות רופסות וכך קיבלו הנולדים שמו. כמו ג'ונסון, וסימפסון וצרלסטון.
    אבל שחור אחד לא שינה את שמו המקורי ונשאר עם השם העברי למהדרין ברק.
    ולא תאמינו . השחור הזה נבחר להיות ראש עיריית יבוס. ומה עשה מיד להיבחרו? שומו שומיים. הוא החליט לפטור את מוכר הבייגלס מעונשם של בעלי הכרסות ושלח את כל השריפים לאלף אלפי קיבינימאט.
    חכו חכו. זה קרה שם בוונשיגטון זה יקרה גם באורשלים אל קודס.

  3. דןש

    במיוחד כאשר מדובר על בן דוד "פורע" חוק וסדר. לערבי בארץ לא מגיעה זכות רעיה. הועדר שלא אינו מוגדר כעדר מורשה ואינו זכאי להכלל ברשות המרעה המקצה שטחים אך ורק ל"יהוד". לעדרים הערביים נותנים בעת בצורת ו/או בעת מצוקה, לרעות בשדות שלף או רחמנא ליצלן בתוך יערות הקק"ל. זאת לאחר שהוכח שאין כמו רעיה (במיוחד של עיזים (שחורות)), המסייעת למניעת התפשטות שריפות ביער.
    גם למכירת ביגאלאך ברחוב, בעיקר עם סומסום וזעתר, חייבים ברשיון. במיוחד זקוקים לו הערבים. כי אלו יהודי מוכר את המוצר הזה ? ארטיקים ליד רמזורים ו/או סתם מתרימים בצידי רמזורים – אינם מפריעים לסדר הציבורי הם רק מסכנים את עצמם ואת הנוהגים ברכב.
    לצערי כזאת היא מדינתנו ה"נאורה"