הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אגדת נישואי התערובת
אשכנזים רבים מתרצים את הכחשתם הגורפת של הפער הגזעי ביניהם לבין המזרחים על ידי הצהרתם, כי יש שיעור גבוה של נישואי תערובת בין אשכנזים למזרחים. הם מצביעים על נישואין אלה כעל ראיה להיעלמות מחסום הצבע-מעמד בין המזרחים לבין האשכנזים. האגדה על שכיחות נישואי התערובת היא מרכיב מרכזי במיתולוגיה הציונית של קיבוץ הגלויות היהודי שהתרחש במדינת ישראל. מזרחים ואשכנזים השייכים לתפוצות שונות אכן מתחתנים זה עם זו: יקים עם פולנים, מרוקאים עם תימנים. אך על פי מחקרה של רינה שחר מ-1998, ומחקר עדכני יותר של ברברה אוקן ואורנה חייט-מראלי מ-2006, נישואין בין מזרחים לאשכנזים, למרות שהם יותר נפוצים כיום מאשר בעבר, עדיין מהווים רק כשליש מהנישואין בין יהודים במדינת ישראל. קל לאבחן את דפוסי האפליה בתוך האוכלוסייה היהודית בארץ כאשר הנתונים הללו מזוהים, למרות היעדרם ממפקד האוכלוסין (המשטר מתייג בנוחיות את ילדי הנישואין המעורבים כ"ילידי הארץ" בלבד, כדי לטשטש את הפער הגזעי בין האשכנזים למזרחים).
בשני העשורים בהם ערכתי מחקר אנתרופולוגי בארץ הבחנתי בכך, שהרבה יותר גברים אשכנזים מתחתנים עם נשים מזרחיות מאשר ההפך. לא מצאתי נתונים כמותיים או מחקרים הבוחנים את אחוזי הנישואין של גברים אשכנזים לנשים מזרחיות, או גברים מזרחים לנשים אשכנזיות. אולי היעדר הנתונים קשור למבוכה אותה יוצר הנושא בקרב הוגי מפקדי האוכלוסין. אוקן וחייט-מראלי דיווחו ב-2006: "אם כך אנו מצפות כי הילדים של אב אשכנזי ואם מזרחית יהיו במצב כלכלי טוב יותר מאשר הילדים של אב מזרחי ואם אשכנזית. אברהם יוגב וחיה ג'משי מצאו ב-1983 כי הנחתנו זו נכונה, אך בעיקר כי במדגם שלהם, זוגות של נשים מזרחיות וגברים אשכנזים אופיינו על ידי סטטוס סוציו-אקונומי גבוה יותר מאשר זוגות של נשים אשכנזיות וגברים מזרחים". אוקן וחייט-מראלי לא מכמתות את הנחתן.
על פי מירי בלומנפלד (1997), הן נשים והן גברים מזרחים מעדיפים בני זוג אשכנזים, המופיעים באתרי היכרויות כ"אירופאים, תרבותיים ובהירים." ראויה לציון ההעדפה של גברים אשכנזים על ידי נשים מזרחיות, המאמינות כי נישואין לאשכנזי ישחררו אותם מהפטריארכיה המזרחית של אבותיהם ואחיהם. הן מכחישות את העובדה כי השדרוג בהון (הכולל, כמובן, גם כסף) וביוקרה גזעית בא יחד עם הציפיות של בעליהן ומחותניהן שהן תהיינה בו זמנית אקזוטיות וכנועות. נישואין מעורבים אינם שכיחים כמצופה, וכשהם קורים, על פי בלומנפלד ושחר (1998), המזרחי/ת עובר/ת מרצונו/ה תהליך השתכנזות, אותו הן מכנות "ישראליות". ההשתכנזות בנישואין כוללת נטישה של תבנית המשפחה המורחבת, ובמקומה אימוץ תבנית קומפקטית של משפחה גרעינית. הקשר עם המשפחה המזרחית המורחבת מצטמצם לביקורים בשבתות וחגים. במקומו יש דגש על קשר תכוף יותר עם המשפחה האשכנזית המורחבת, היכולה לספק עזרה כספית לזוג הצעיר. ילדים של זוגות מעורבים גדלים לפעמים ללא מודעות של כללי ההתנהגות במשפחה מורחבת מזרחית, על הדינמיקה המגדרית שלהם. על פי מחקרה של קתרין פורבורג-מו מ-2012, אלה ננטשים לטובת החוצפה האשכנזית – סוג של "מגיע לי" נטול ביקורת עצמית וקהילתית, ולטובת דינמיקה מגדרית אשכנזית.
נשים מזרחיות, אם כך, מוצאות את עצמן בתחתית ההירארכיה המגדרית היהודית במדינת ישראל. הן נתונות לפחות לשתי מערכות של דיכוי פטריארכלי – זו של מדינת הלאום האשכנזית, וזו של משפחותיהן המזרחיות. כיום, יש נשים מזרחיות המודות בכך. רבות עדיין מכחישות את הדיכוי. ואם באינטלקטואליות עסקינן, הן לפעמים מייפות אותו על ידי הגיגים נוסטלגיים לשורשיהן שהיו נטועים כאליטה יהודית בעולם האיסלאמי בתקופת היותו תחת קולוניאליזם בריטי או צרפתי.
בתקופת השלטון העותמאני והמנדט הבריטי, פלסטינים ומזרחים בארץ חלקו דפוסים ופרקטיקות דומים של שארות ונישואין. הן בתקופת ה"יישוב" והן בתקופת ההגירה הנרחבת של שנות ה-50, כל קבוצה אתנית מזרחית התחתנה לרוב בתוך עצמה. היו אלה הקבוצות האתניות האשכנזיות השייכות לתרבויות דוברות יידיש שהתחתנו אחת בשנייה בשיעורים גבוהים. בשנות ה-50, נישואין מעורבים בין מזרחים לאשכנזים היוו כ-14 אחוז מהנישואין בין יהודים במדינת ישראל. בסוף שנות ה-90 שיעורים אלה הוכפלו ועמדו על 28 אחוז. ההכפלה הזו אינה זניחה. אך בשנים בהן ערכתי את מחקרי, רוב האשכנזים עמם דיברתי התגאו בכך שהבעיה האתנית במדינת ישראל נפתרה לחלוטין: "כמעט כולם היום נשואים בנישואי תערובת. בן אחי התחתן עם תימניה משהו-משהו, והילדים יצאו כל כך יפים, גפילטע פיש עם סחוג במקום חזרת." מובלעת בהצהרה הזו היא ההנחה, כי האישה המזרחית נטשה את מסורתה ואימצה את השקיפות של ה"ישראליות", קרי אשכנזיות כברירת מחדל.
גם האינטלקטואלים-אקטיביסטים המזרחים הנאורים אינם מחוסנים מפני מהותנות ההתכה של מין, מגדר וגזע הנמצאת בבסיס הקיום הישראלי-יהודי בחיי היום-יום. זאת למרות שהם כותבים ומתפייטים על הזהות המזרחית כהבנייה פוסט-קולוניאלית או כהמצאה אשכנזית-ציונית. ורדית דמרי-מדר ואלי ברקת העירו בציניות ב-2002 על מה שניתן לכנות "הפוליטיקה המינית של המאבק המזרחי," או אולי "הארוטיקה של המאבק המזרחי." אצל אותם דוקטורים ופרופסורים, גברים ברובם, ההוגים ופועלים מתוך מה שהם מכנים "תודעה מזרחית," דפוס החתונה הנפוץ ביותר הוא לאשכנזייה אמידה, עדיף בעלת אזרחות כפולה, קל וחומר, כשהאזרחות הנוספת היא אמריקאית. נישואין אלה מסייעים להם בלימודים לתארים מתקדמים בחו"ל עבור שכר לימוד שאינו אסטרונומי כמו זה אותו נדרשים לשלם סטודנטים ללא אזרחות אמריקאית. נישואין אלה מגיעים בדרך כלל עם תמיכה כלכלית במטבעות זרים, היציבים יותר מהשקל, ובאדיבות הורי הכלה. אלה שמחים כל כך שבתם התחתנה עם גבר יהודי נאה וחסון, ובעל בגרות רגשית יחסית, הנובעת, אולי, מהשירות בצה"ל, ולא עם רכרוך נברוטי מסוגו של וודי אלן. הנישואין מגיעים גם עם דרכון זר, המרגיע את ההורים, במידה ובתם החליטה לחיות עם גבר חלומותיה בארץ, אם, חלילה, הגישפט המתקרא מדינת ישראל מתמוטט, או במידה והנכדים לא בדיוק רוצים לשרת שירות קרבי בצה"ל.
רבות מהפעילות הפמיניסטיות המזרחיות אינן נשואות. הן מסרבות להשתתף בתסריט בו המחותנים האשכנזים שלהן ייבחנו אותן בזכוכית מגדלת. ובלאו הכי, הגברים המזרחים הנחשקים "תפוסים" ברובם על ידי אשכנזיות. פמיניסטיות מזרחיות נוספות הן גרושות. מעט מאוד מהפמיניסטיות המזרחיות נשואות לגברים מזרחים בנישואין ארוכי-טווח. רוב הפמיניסטיות המזרחיות שהצליחו כלכלית ומקצועית, והמתגוררות בבתים שבבעלותן, ולא בשכירות, התחתנו עם גברים לבנים. "נישואי נדל"ן" הוא שם הסלנג המתאר נישואין בין מזרחי/ת אשר אין במשפחת המוצא שלו/ה העברות בין-דוריות של הון, ואשכנזי/ת אשר יש במשפחת המוצא שלו/ה העברות בין-דוריות של הון. מקור ההון הזה יכול להיות בפיצויים מגרמניה עקב השואה, בנדל"ן שנרכש בזול בתקופת היישוב, או מייזמות עסקית גרידא, המצריכה הון התחלתי במזומנים. בדרך כלל הכסף המגיע מהצד האשכנזי מאפשר את רכישת המדור הראשון של הזוג הצעיר בשכונה טובה במרכז המדינה.
ואסיים בציטוט שניתן בבדיחותא על ידי אחת ממכוננות השיח הפמיניסטי המזרחי, כעצה חונכת לאינטלקטואליות-אקטיביסטיות מזרחיות צעירות: "אם את רוצה קריירה ואין לך כסף מהבית, את צריכה לדעת למי לפתוח את הרגליים".
לקריאה נוספת:
כל מקבצי הפרויקט "רכבת שדים – כותבים וכותבות בעקבות התוכנית של אמנון לוי"
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
לא הבנתי מדוע זאת "אגדה", אם גם לפי הכותבת לא פחות מ-30 אחוז מהזוגות הנשואים הם זוגות מעורבים עדתית.
במצב אידיאלי בו כולם בוחרים את בן זוגם בצורה עיוורת לחלוטין למוצא היה צריך להיות 50 אחוז נישואים בין עדתיים. הרי אם האוכלוסייה היא חצי-חצי מזרחים אשכנזים, אז אם מישהו\מישהי בוחרים את בן\בת הזוג תך התעלמות מהמוצא, הסיכוי להינשא למישהו ממוצא אחר הוא 50 אחוז.
את ההפרש בין 30 שיעור הנישואים הבין עדתיים בפועל ל-50 אחוז שיעור הנישואים העדתיים האופטימלי, אפשר להסביר בנקל על ידי זה שהאוכלוסייה החרדית והחרד"לית שמונות כ-20 אחוז מהאוכלוסייה היהודית נמנעות מנישואים בין עדתיים מסיבות דתיות באופן מוחלט למדי, גם אשכנזים וגם מזרחים.
בכל שאר האוכלוסייה היהודית אנחנו מתקרבים, אם כן, לשיעור נישואים עדתיים של "בחירה עיוורת", אם לא כבר הגענו אליו. "המיתולוגיה הציונית", שבתחום הזה הייתה ליבראלית מעין כמוה, וקראה לאנשים ממוצאים שונים להינשא אחד לשני, השיגה את מבוקשה דור אחד באיחור. אחרי שהגזענות העדתית, אחת התופעות האנטי ציוניות ביותר שצמחו בישראל, כבר לא משפיעה על בחירת בני הזוג של יליד ישראל החילוני הממוצע.
עמית, תגובתך מעניינת ואכן מספקת חומר למחשבה. גם אני לא הבנתי על איזה אגדה מדובר פה. מספרים של 25% ולתובנתך עד 50% הם אסטרונומיים. אני ממליץ לכל החוקרים בנושא לבדוק במחקר השוואתי ארצות הגירה אחרות. חיפוש אחד בגוגל הביא אותי ל 4% נישואי תערובת בארה"ב כאשר נישואי לבנים ואפרו-אמריקאים הם 0.5%. נכון שמידור על רקע מוצא אתני קיים פה אך נישואי התערובת השכיחים פה הם בהחלטת חלק מהפתרון.
פסבדו מחקרים מלפני 15 שנים מבססים מסקנות?? אין רישום של מוצא, כי עצם הרישום הוא הוא מולדת הגזענות וההפרדה, והמחקרים, לא עונים על הבעיה של שמות שלא אומרים דבר, אז זו סיבה טובה לחוקרים לכעוס, אבל להגיד שבגלל שאין לך נתונים, זו אגדה, זה נוח כדי לקיים את התיאוריה , שחלילה לא תיפול ממנה שערה, אבל זו רק נוחות ללא קשר למציאות. ואם שם המאמר היה אחר, אולי לא הייתי מגיב
תסלחי לי, ידידי פרופסור יהודה שנהב, אמר כי להערכתו אחוז נישואי התערובת נשארו כמו שהיו בשנת 1973 25% מכלל המתחתנים. אני חולק על המספר הזה לחלוטין. אם נוציא החוצה את החרדים, שנמנעים מרצון מנישואין בין עדתיים, ונוסיף למניין גם את כ-6,000 נשים הנשואים לערבים, הרי שסכום נישואי התערובת עומד כנראה, על 40%.
כך או כך, נושואים בין עדתיים, כנראה עברו מתחום האינטלקטואלים גם לשכבות אחרות.
אני תמיד מסתכל על משפחת רעייתי המונה 11 ילדים כדוגמא, 2 נשואות לעירקים, 7 נשואים לאשכנזים/ות ורק 2 נשואים/ות למרוקאים. אגב, הנשואין המעורבים הללו ו"ההשתכנזות" שלהם לא מנעו מהם להישאר קשורים למשפחתם, לתרבותם ולמנהגיהם. אף אחד מהם לא זנח את הוריו.
ההסברים המספריים שלך ושל עמית נכונים לרוב האוכלוסיה, מה שנקרא "מעמד ביניים"; הם אינם מסבירים את הקצוות- עיירות הפיתוח בהן גדל דור שלישי של מזרחיים "טהורים", ובצד השני- הקיבוצים העשירים, השכונות המבוססות במרכז הארץ, והיישובים הקהילתיים, בהם תמצא מעט משפחות עם אב גבר.
יש לנו בקיבוץ העשיר שלנו ערב רב של אשכנזים, של ספרדים, של אמריקאים, ושל דרום אמריקאים. הרוב אגב יוצאי עדות מזרח. אז לאן אנחנו שייכים?
ההנהגה הכלכלית שלנו, אגב, מתחלקת בין ספרדים לאשכנזים שווה בשווה (חלק חברי קיבוץ וחלק שכירים).
ההנהגה החברתית שלנו היא עם דומיננטיות מזרחית מסוימת (יותר יוצאי עדות המזרח בעמדות מפתח בתחומי החינוך והתרבות).
כדי לספק לכם את הנתונים הייתי צריך להשקיע מאמץ חשיבתי לא קטן, משום שבלעדיו לא היה לי מושג להגיד לכם מה הסטטיסטיקות. זה פשוט לא מעניין חוץ מלצורך דיונים מופרכים כאלה.
יש והייתה אפליה.
היא מעןלם לא החחתה חזות הכל, ואפילו לא המרכיב הדומיננטי בהתפתחות החברתית במדינה, ובכל מקרה יש מגמה מתמדת של שיפור לטובה, ולהתעלם ממנה זה מגוחך.
דרך אגב, כיום יש כבר דור שלישי שמתחתן. אז 30 אחוז זה המון, כי כבר בדור השני היו נישואי תערובת. מי שיתחתן/תתחתן עם ספרדי/ה או אשכנזי/ה, והיא/הוא ממשפחה מעורבת, כבר אינו נכנס לסטטיסטיקה של נישואי תערובת, אבל גם לא לסטטיסטיקה של נישואים בתוך העדה, כלומר 30% לא אומר שכל יתר 70% מתחתנים בינם לבין עצמם.
אני די בטוח שקראתי מחקרים שטוענים שרוב הנישואין הבין עדתיים בישראל הם בין גברים ממעמד מזרחי "גבוה" (עיראקים אם אני זוכר נכון) לנשים אשכנזיות רומניות. אולי מישהו שמכיר את המחקר יכול להגיד משהו על זה?
ואיך זה שאיני מוצא בגוגל שום "קתרין פורבורג-מו "?
חברים יקרים,
יש להימנע מנישואי תערובת במדינת ישראל:
בפרק ב, בתוכנית של אמנון לוי "השד העדתי" ששודר בערוץ 10 ביום חמישי ה-8.8.2013, הועלו דברים חשובים בנושא נישואי התערובת. מסתבר כי בנוסף לנזקים מהבחינה הקבוצתית-אתני, נגרמים לנו נזקים במישורים: האישי, המשפחתי והפסיכולוגי.
הרב אריה דרעי הבהיר באופן חד-משמעי שאינו מוכן לחתן את בנותיו עם אשכנזים. בחורים אשכנזים שמוצעים לבנותינו יש פגם כלשהו, שהרי לא סתם מציעים אותם לנו. לאחר מכן, הוא ריכך את דבריו ואמר שיש לבדוק אחרי הבחור המוצע ולנהוג בזהירות. הרב דרעי אמר שזהו המצב במגזר החרדי והוא אינו יודע את המצב במגזר החילוני. למעשה אותו המצב קיים גם בין החילוניים. אחד השותפים בשיח, כנראה עו"ד ציון אמיר, ציין כי בנישואי התערובת המזרחים מביאים את האינטליגנציה הגבוהה והאשכנזים מביאים את תחושת המקובלות ושל האפשרות להסתדר טוב יותר.
מציאות זאת היא פועל יוצא מתחושת העליונות שהתנועה הציונית ומדינת ישראל מטמיעות בציבור האשכנזי לעומת הטמעת תחושת הנחיתות בקרב היהודים. וכן, היא תוצאה הכרחית מהיחס של איפה ואיפה, כלפי שני המגזרים: היהודים והאשכנזים, לפי פרמטרים גזעניים, שהולכים ומחמירים בשל המשך הצטברותם.
בשל תנאי האפרטהייד המייחדים את יחס מדינת ישראל לאוכלוסייתה, הנישואין בין בני זוג מעורב אינם רק עניין של יחסים שבינו לבינה כי אם במידה רבה הם תוצאה של מעורבות ממלכתית. המשתמע מכל השותפים בשיח שקיים אמנון לוי שקיימת הסכמה עם העובדה שנישואי התערובת מטיבים עם האשכנזים וגורמים נזקים קשים לנו היהודים גם במישור האישי והמשפחתי.
הנזקים שנגרמים לנו מנישואי התערובת קשים ברמת הקולקטיב. נישואי התערובת תולשים מתוכנו את הטובים לטובת הנחותים האשכנזים. המשמעות הורדה ברמה האינטלקטואלית המגזרית שלנו ויש לכך גם השלכות מרחיקות לכת במובן האישי והמשפחתי. כמו-כן, נישואי התערובת פוגעים קשות ובהתמדה באיזון המספרי בין בנים ובנות בתוכנו. לכך השלכות טראגיות, אישיות ומשפחתיות. האשכנזים משלימים את החסר בתוכם מבנינו ומבנותינו ובדרך זו הם יוצרים בתוכנו מחסור וחוסר איזון בין מספר הבנים ומספר הבנות.
היוצא הוא שנישואי התערובת במדינת ישראל הם תופעה פסולה מכל וכל. הם גורמים לפגעים קשים בנו גם במישור המשפחתי והאישי. ראינו בעדויות שנישואי תערובת נובעים בין השאר ובמידה רבה מאילוצים שאינם קשורים ביחסים בין בני הזוג. הללו הם אילוצי קבלה והכרה במסגרת הממסד האשכנזי. כמו-כן, לאחר הנישואין, בני הזוג האשכנזים חשים את הפער האינטלקטואלי לטובת בני הזוג היהודים. בני זוג אשכנזים אינם יכולים להשלים עם עובדה זו של עליונות אינטלקטואלית של יהודים. עובדה זו נוגדת את כל מה שחינכו אותם באמצעות שטיפת מוח מתמדת. בשל כך, האשכנזים, לעיתים עם הרבה חוצפה, מנסים להוכיח את עליונותם באמצעות טענות שהממסד הגזעני האשכנזי החדיר בתוכם, טענות המבוססות על סטיגמות וסטריאוטיפ שלילי שהפך לחלק בלתי נפרד מאישיותם של האשכנזים לא רק במרחב הציבורי כי אם גם במישור האישי. בשל כך, יש שנוהגים בתוקפנות ובגסות רוח, כפי שהמדינה לימדה אותם, בכדי להסוות את הנחיתות האינטלקטואלית שמאפיינת אותם.
לסיכום:
נישואי התערובת גורמים נזק רב לנו היהודים, הן במישור הקולקטיבי המגזרי והן מהבחינה האישית והמשפחתית.
בשל התנאים הממלכתיים והציבוריים הייחודיים למדינת ישראל, נישואי התערובת בין היהודים והאשכנזים הם תופעה פסולה לחלוטין.
בשל אילוצי האפרטהייד במדינת ישראל, חשוב לנו, היהודים, להימנע מנישואי תערובת עם אשכנזים.
11.8.2013
אהרון
אם אלו דבריו, מדובר בגזען מדופלם.
ולאמת, כנה ישר והגון שכל האקדמיה האשכנזית בישראל, גם אם יעמדו זה על כתפיו של זה, לא יגיעו לקרסוליו.
"אשכנזים" ו"יהודים". כלומר לפי המומחה המדופלם ד"ר יצחקי, האשכנזים אינם יהודים. למה לא תכתוב את זה בפירוש, אהרון?
והוא עוד מעז לכתוב כאן מגילות על גזענות ואפרטהייד.
שני היסודות האלה קיימים גם קיימים בארץ לצערנו – יותר מכל כמובן כלפי הפלסטינים ולא-יהודים אחרים.
אבל מגזען כפייתי כמו יצחקי, אי אפשר ללמוד על הסיפור הזה שום דבר חוץ מאשר את העובדה המצערת שכנראה אין גבול לצביעות, לציניות ולחוסר-המודעות העצמית.
מר אסף הנכבד,
עיין בבקשה בתגובתי לעמית, מהיום 9.9.2013, בה אני עונה בין השאר על זאלה זו.
אמר חתימה טובה
אהרון
על הדבר הזה הקטן הטיפשי שקוראים לו אהבה שמעת?
אני מכירה לפחות זוג אחד,שלא נישא עדיין אבל יינשאו בודאי
הוא ממוצא תימני,היא אשכנזיה. נפגשו בתיכון ומאז הם יחד כמעט 10 שנים.
ההורים התיידדו ביניהם.ואולי יש הבדל ביניהם אך לא פער.הבדל מבחינה זו אולי גדלו בתרבות שונה אך שונה ולא פחותה.
האמא שלו היא חברתי הטובה ואנחנו חברות טובות ואוהבות למרותהמוצא השונה.שתינו כבר נולדנו בארץ וכל אחת מביאה לקשר הידידות את עצמה שחלק ממנו הוא בוודאי בית הוריה
וכך קורה עם בנה וחברתו.
תגובה ליונה ניצן.
נכבדי,
הפנית שאלה אישית אלי: אם בכלל שמעתי על המילה אהבה.
למרות שהשאלה שלך היא רטורית שמניחה שהתשובה האמתית ניתנת בתוך השאלה עצמה, אענה ואומר, כן שמעתי את המילה הזאת: אהבה. מילה זו חוזרת על עצמה כל יום פעמים רבות. אך אין לשכוח, ישנן גם מילים אחרות שיש להן חשיבות במרקם היחסים בין בני אדם, כיחידים וכקבוצות אנושיות.
אנחנו לא יכולים להתבסס על התרשמות של יחיד ועל פיה לקבוע מסקנות סוציו אקונומיות והיסטוריות. לא מדובר בנישואים רגילים. מדובר בנישואי תערובת. יש הבדל בין שני סוגים נישואים אלה הן ככלל והן באופן ספציפי במדינת ישראל בשל מאפייניה שמייחסים אותה.
להזכיר: לא אנחנו, היהודים המזרחים, טבענו את המונח נישואי תערובת. הממסד האשכנזי של מדינת ישראל הוא זה שטבע מונח זה. ומשמעותו שנישואים אלו אינם נישואים סתם בין בני הזוג יחידים. זה אומר שמנקודת הראות האשכנזית, לפחות כקולקטיב וכמוסדות, נישואין אלה משמעותם היא יצירת תערובת בין מין עם מי שאינו מאותו המין במובן האישי והקבוצתי כאחת. ולא רק זאת. הוכח לאחר מחקר ממצא וממושך שמדינת ישראל, חרף תרגילי ההכחשות המתוחכמות שלה, היא מדינה גזענית לכל דבר ועניין. אנשים נרתעים או אינם יכולים לדעת את העובדות האמתיות מטעמים אדמיניסטרטיביים של המדינה ומוסדותיה, וכן בשל סינון הידע המועבר לאזרחי המדינה, ובכללם האשכנזים בשטח.
במדינה גזענית בה האשכנזים שולטים שליטה מוחלטת, היחסים אינם מתבטאים רק בעושק הכלכלי וההשפלה החברתית שלנו כקולקטיב. האשכנזים מנצלים אותנו, היהודים המזרחים, בכל תחום אפשרי מתחומי החיים. יש לזכור שהגזענות היא במידה רבה שאלה של אינטרסים.
נישואי התערובת, שמשמעותם העברת יחידים מקבוצה אתנית אחת לאחרת, ובישראל מגזע אחד לאחר, מפירים את האיזון בתוך הקבוצה החלשה מוראלית. מוכח שעל ההרס המוראלי עבדו וממשיכים לעבוד הממשל וכל המוסדות האשכנזיים מראשית הציונות המדינית, תופעה שגברה עם הקמת המדינה. תופעה זו לוותה תכנון מדוקדק וביצוע התוכניות בכדי להביא אותנו, היהודים, בפועל ממש, למצב כפי שתיאר מיתוס הנחיתות הכל-צדדית שהנחילו האבות המייסדים הפוליטיים והרוחניים של מדינת ישראל.
ליוקרה יש ערך רב. לכן, בני זוג ובנות זוג אשכנזים מועדפים בשל תחושת היוקרה והפתיחות המוסדית האשכנזית, שיוצרים בקרב היהודים המזרחים מתוך עצם ההתקשרות עם אשכנזים.
העליונות האשכנזית, במישור המוסרי והגזעי, היא בפועל מיתוס כוזב. אולם מיתוס זה פועל את פעולתו, גם בקרבנו, היהודים.
מדינת ישראל וכל מוסדותיה מטילים את כל כובד משקלם לשכנע את אוכלוסיית המדינה בעליונות האשכנזים לעומת הנחיתות של היהודים המזרחים. (דמיות כמו נתן זך וקלמן קצנלסון הם חתני פרס ישראל).
מקסם השווא של העליונות האשכנזית הוא הנדוניה רבת העוצמה שמביאים לנו, בני הזוג האשכנזים באמצעות נכונותם להתערבב עמנו. התמורה, שאנחנו משלמים תמורת מיתוס כוזב זה, כבדה מנשוא, ותמיד נהיה בדפיציט.
כאמור לא מדובר בנישואים רגילים כי אם בנישואי תערובת בתנאים של מדינה גזענית. כמו בכל תחום אחר התנהלותה של מדינה גזענית מנצלת ופוגעת בצד החלש.
בתנאים האמורים נישואי התערובת מועילים לאשכנזים ומזיקים לנו. בניגוד ליתרונות שמעניקים לאשכנזים הם יוצרים הפרה של האיזון בין רווקים ורווקות בתוכנו. וכן הם מוציאים יחידים מחוננים מתוכנו. כל זאת בנוסף לפגעים הפסיכולוגיים והפסיכו סוציאליים שנגרמים לנו עקב ניתוק בנינו והצטרפותםלצד המועדף.
הסטטיסטיקה מלמדת שיש מיעוט מבוטל של יהודים בשלטון. למיעוט זה אין כל השפעה על המדיניות, כיוון שיהודים מזרחים אלה ממונים על-ידי הממסד הגזעני האשכנזי. ככל משתפי הפעולה עם המשטר הזדוני, לעיתים הם גרועים יותר מן המקור.
בנוסף לאמור, יש להבין שכל המתפרסם באמצעי התקשורת ההמוניים בקשר אלינו נעשה באמצעות הממסד האשכנזי. כל יצירה שלנו המתפרסמת באמצעים המוניים חייבת להתקבל על דעת האשכנזים, כולל כתבים ופרסומים להוצאת הקיטור, שנראים כמו שלנו נטו.
18.8.2013
אהרון
על מה אתה מדבר? ה״ממסד״ בארץ לא משתמש בטרימינולוגיה כגון ״נישואי תערובת״. ההפך, ״אנטי-ממסדיים״ ואנטי-ציונים משתמשים במונחים כמו ״נישואי תערובת״ ובאופן דומה מדברים על מזרחים או אשכנזים כ״קבוצות אתניות״, במטרה להדגיש זרות ונתק ביניהם. לעומת זאת קיימים המונחים הלאומיים כמו ״עדות״ ו״נישואים בין-עדתיים״ שמדגישים שמדובר בענפים שונים של אותו עץ.
לגברת עמית הנכבדה,
שלום רב,
אני מסיק שאת מתעניינת במונחים בלשון העברית שלאחר הופעת הציונית המדינת. ואכן, בחרת בנושא חשוב ומורכב. הציונות המדינית ומדינת ישראל הן תופעות דרמטיות שחייבו את התאמת הלשון העברית לצרכים של התנועה הציונית כאידיאולוגיה ושל ההסתדרות הציונית ושל מדינת ישראל שהציבו לעצמן מטרות מוגדרות ברמה אסטרטגית במדיניות הפנים. כל אלה חייבו שינויים לשוניים. שינויים אלה טרם נחקרו על-ידי הממסד האקדמאי. נוצרו קודים שללא הבנתם לא ניתן לקרוא ולהבין מאמרים עיוניים, כשמדובר ביחס של מדינת ישראל לאוכלוסייתה, לפי מרכיביה האתניים. במיוחד לא ניתן להבין את הפער ביחס מדינת ישראל לשני המגזרים היהודי והאשכנזי. הפער ביחס המדינה לשני המגזרים הללו בא לכלל ביטוי מילולי מצד האבות המייסדים והפוליטיים והרוחניים של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל.
היו גם דיבורים פשוטים וישירים בקשר ליחס המדינה ומוסדותיה הציבוריים לשני המגזרים הללו בלשון פשוטה וישירה. כגון הסתה פרועה בלשון זולה, לפני שהובילו אותנו למחנות, היו הנחיות שניתנו בישיבות סגורות מפסגת הפירמידה המוסדית. והללו חלחלו כלפי מטה. תעייני בעיתונות של התקופה, כשהכינו את דעת הקהל לקראת הבאים מהמזרח. הסתה פראית, קשה ומסמרת שיער, עוד לפני שהגענו לארץ שלנו. ואין לשכוח את העובדה הזאת: בו בזמן היו אנשי מדע שישבו על המדוכה, אפילו בימי מלחמת העצמאות כאשר הדם של בנינו זרם במלחמה. קיימת החלטה מפורשת על סודיות בעניין אופן קליטת העלייה.
בכדי להבין שאלות לשוניות, ביניהן קודים לשוניים, אני מפנה אותך לעיין בספר: "הבגידה – מקורות אידיאולוגיים של המשטר במדינת ישראל" מאת ד"ר אהרון יצחקי, 2007, הוצאת כותרות, פרק 3, תחת הכותרת: "השפעת הגזענות על הלשון העברית", עמ' 146-199.
למונחים: "אשכנזים" ו"יהודים" התייחסתי ספציפית לא מעט. בכדי להבין את הבסיס העובדתי שמחייב שימוש במונחים אלה ביחס לשני המגזרים, עייני בבקשה, אם תרצי בכך, בספר: "אקטואליה כרך א – היחס של מדינת ישראל לאוכלוסייתה היהודית", מאת ד"ר אהרון יצחקי, הוצ' כותרים, 2012, תחת הכותרת "בין אשכנזים ליהודים", עמ' 119-124.
לצערי בכדי להבין תופעות מורכבות, במיוחד במדינת ישראל, יש להקדיש מאמץ ולעיין במקורות. בספרי החדש, שאמור להופיע בקרוב: אקטואליה – כרך ב, אני משתדל לגבור על קושי זה באמצעות דיאגראמות צבעוניות להבהרת מבנה המשטר של מדינת ישראל, יחסי הגומלין בין ערכים לתחיקה כתובה, הכפיפות המשמעתית ומקומם של כל אלה ביחסה המפלה של מדינת ישראל ביומיום לטובת האשכנזים ולרעת היהודים. אני מנסה באמצעות דיאגראמות אלה להבהיר תופעות אינטרדיסציפלינריות, רב תחומיות, מורכבות בישומן היומיומי מצד הממסד האשכנזי, תוך מבט חטוף והסבר קצר.
גברת עמית הנכבדה,
מאחר שבפועל אין ליהודים דריסת רגל במרחב הציבורי של מדינת ישראל, אנחנו לא קובעים מונחים כלשהם ולא חורטים קודים כלשהם בתודעה של האוכלוסייה במדינת ישראל. כמו בכל תחום אחר במדינת ישראל, המרחב הציבורי והנעשה במסגרתו הוא הוא מונופול בידי האשכנזים ומוסדותיהם, ובכלל אלה מדינת ישראל, כגוף משפטי.
גמר חתימה טובה.
אהרון.
9.9.2013
ולא באהבה אמיתית..
בדרך כלל נשאים בני זוג הדומים מבחינת המנהגים ורמת ההשכלה. משפחות גדולות וחמות אינן ה"כוס תה" (בתרגום חופשי) של מי שבא מבית שבו קיים ילד אחד וכלב (בהגזמה כמובן)..
בני זוג נפגשים כאשר הם נמצאים בחברה דומה, כאשר יש להם שאיפות דומות, כאשר יש להם נושאים משותפים ( פשוט יש להם על מה לדבר), כאשר יש להם אמונות דומות (קשה מאד לגשר בין המאמין בקמעות ומזלות לבין מי שרואה בהם עבודת אלילים. בקיצור בני אדם נישאים ובמיוחד מחזיקים מעמד בנישואין כאשר מרבית המשותף על השונה. ככל שיקטנו הפערים בחברה הישראלית כך העדתיות לא תהווה פונקציה בבחירת בן הזוג.
בעקבות האימרה שהובאה ע"י הכותב הראשי אני מרשה לעצמי להביא אימרה המבטאת את המצב המובא בכתבה: ה"ווזווזים" אומרים – הפרנק הוא חיה והפרנקינה מחייה.
כשנותנים הפניה למאמר אקדמי (למשל "בלומנפלד 1997") נהוג להביא את המקור המלא בחלק הביבליוגרפי או בהערת שוליים.
ומה כל הברבור הזה משנה במשהו למישהו אם בסופו של דבר כל אחד מסיבותיו ומניעיו שלו מתחתן ומקים משפחה עם מי שהוא מצא לנכון? בלה בלה בלה
האם רמת ה'ערבוב' בין שחורים ללבנים, אסייתים ללבנים, היספניים ללבנים, טובה יותר באיזושהי אוכלוסייה בעולם? 30% בעולם הגזעני שאנו חיים בו זה הישג לא מבוטל כלל. יש כור היתוך, יש צביעות, יש עליונות מוסרית – הכל נכון, אבל אי אפשר לחכות שיהיה שיוויון מוחלט לפני שנוכל לחבק את התופעה של זוגות מעורבים. הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי שרמת נישואי התערובת בין ערבים ליהודים בארץ היה מגרדת את האחוז הבודד של שכיחות זוגיות אשכנזית-מזרחית.
הלוואי הלוואי הלוואי שיהודים יתחתנו עם "גויים" ויפסיקו עם הגזענות המטורפת שלהם. מאחלת לכל הישראלים התבוללות עם העולם כולו.
"…ראויה לציון ההעדפה של גברים אשכנזים על ידי נשים מזרחיות, המאמינות כי נישואין לאשכנזי ישחררו אותם מהפטריארכיה המזרחית של אבותיהם ואחיהם." מה???? החברה המזרחית היא פטריארכלית?? אני המום. לימדו אותנו דר. זובי זובידה ועמיתיו כי המזרח מתקדם מהמערב ובתרבותו מונחלים ערכים של שיוויון ואחווה, ופתאום כל מיני ערסים שוביניסטים עם שרשראות צצים להם מבפנים לגלות שבעצם הכל סתאאאם. אני מזועזע. ודרך אגב למה המשתפ"ים המשתכנזים כמו סמדר איריס ואחרים עוזבים את ישראל מערבה במקום לאחת האוניברסיטאות המפוארות בג'רבה, קהיר, או אויסטנבול?
היהודים בארצות האיסלאם היו עירוניים. בשל כך, הם היו ברמה גבוהה בניגוד לטענות של ראשי האקדמיה, אנשי הרוח והממשל במדינת ישראל. בשל כך הם היו על רמה גבוהה וספגו את החיובי בתרבות המערב. פשיעה כמעט שלא הייתה ידועה (כמעט – לצורך הזהירות) בין היהודים בארצות האיסלאם.
מדינת ישראל הפכה את היהודים הללו לאנשי פריפריה ושכונות עוני, לאחר שהות ארוכה במחנות ריכוז, כפי שאחד מחברי הכנסת כינה אותם בזמנו. מדינת ישראל הרסה את ההשכלה בתוכנו, השפילה אותנו והרסה את המוטיבציה בתוכנו תוך שימוש אכזרי באקדמיה נגדנו, פיזור אוכלוסין ותשתיות חלשות במקומות המגורים שלנו. פיעה לא הייתה בתוכנו. תופתע אולי לדעת, שהערסים וכיוצא בהם מפשיעה בתוכנו תוצרת מקורית ישראלית נטו. אתם פוגעים בנו באופן שיטתי ומתוכנן בקור רוח, ואפילו תוך שמחה לאיד.
ואל תתנשאו עלינו.
אז למה גם בערים המרכזיות – ילדים מזרחיים בכל זאת היו יותר אלימים וערסים, גם לעומת אשכנזים עניים ממשפחות דפוקות ומסכנות ?
אשמח לגלות שערסים זו תופעה שנוצרה כאן בתוך הישראליות, אבל בינתיים שמעתי רק סיפורים מגעילים על חיתון ילדות קטנות במזרח. גועל.
בפני נישואין של זוגות המוגדרים כבעלי דתות שונות ובמיוחד בין יהודים למוסלמים עומד מכשול החוק והדת. חל איסור חמור על מוסלמי לשאת בן זוג בעל דת אחרת כמו גם על יהודי. בן הדת האחרת חייו להמיר את דתו אם ברצונם להנשא. קשה יותר היא הגדרת הצאצאים שאצל המוסלמים הם מוגדרים על פי האב ואצל היהודים על פי האם.חייבים להסיר את המכשול הזה תחילה, במסגרת הפרדת הדת מן המדינה – זה יביא לקרוב ואף לנשואים מעורבים. כמובן שתמיד יוותר הפער החברתי תרבותי שבני הזוג יהיו חייבים לגשר עליו.
אינטרסים הם חלק מכל מערכת יחסים, האופציה הטהורה של 'אהבה אמיתית' שאינה תלויה דבר היא מומצאת, לא קיימת, ובטח לא ניתנת לבידוד מבחינה מחקרית. סוג הנישואים המתואר בטקסט הנ"ל, הוא עוד נקודה על הרצף הקיים ועל כן התייחסות לנושא של- צרכים מטריאליים אל מול כאלה 'רגשיים בלבד'- היא מיותרת, לא נזכרת בו כלל, ובצדק.
הכותבת מציינת שזהו תחום המחקר שלה מזה שני עשורים ועדיין כל המגיבים (הגברים ברובם- ואולי גם אשכנזים?) קופצים לחלוק עליה וללמד אותה עם מיני מספרים שמצאו באינטרנט וציטוטים ששמעו מעמיתים משכילים. אולי אותו הדחף הדידקטי מצוי גם הוא אי שם בתוך המוטיבציה ל'נישואי תערובת' (אם לא לנישואים בכלל).
ניתוח איכותי על נישואי התערובת וחדירה לאינטימיות של דפוסי הנישואין בקרב המזרחים. כל הכבוד!
אחד מגורמי הכישלון של המזרחים הוא הדימוי הנמוך של המזרחי/ת בקרב ציבור המזרחים ובעיקר של הגבר המזרחי בעיני הנשים המזרחיות. ההסבר על הפטריארכליות המזרחית או של השוביניזם הגברי המזרחי היה רלוונטי עד לפני כמה עשרות שנים. המזרחי הצעיר של היום אינו יותר שוביניסט או שתלטן מהאשכנזי הצעיר של ימינו. אכן קיימת תופעה נרחבת של מרוץ אחר בן/בת הזוג הלבן/נה. נראה לי שלאימא המזרחית היה/יש חלק בזה. מזרחיות רבות שמעו בבית משחר נעוריהן את המסר "לתפוס אשכנזי ולהתקדם בחברה" או "תתחתני עם השואה [מי שזכאי לפיצויים מגרמניה, ג.א]". במצב העוני שנכפה על המזרחים, בהעדר תפיסה חברתית מזרחית ובהעדר סולידריות פנימית, מזרחים רבים בחרו להתקדם בשיטות נוסח "התפרצות/הסתננות יחידים". אצל הנשים המזרחיות נישואים לאשכנזי היו ונשארו קיצור דרך לשדרוג הסטטוס החברתי והכלכלי. גם אצל הגברים המזרחים התופעה קיימת, אבל עם פחות הצלחה בהשתדרגות החברתית (לא לטעות, רבים מהמזרחים שהצליחו בכוחות עצמם וללא קשרי משפחה נישאו לאשכנזיות).
מניסיוני, גם רוב בני התערובת לא מלקקים דבש בחברה האשכנזית. לכן כדאי לבחון את הנקודות הבאות:
האם בני תערובת שאביהם אשכנזי זוכים ליחס שוויוני עם האשכנזים,
האם ובאיזו מידה בני תערובת שאביהם מזרחי מופלים ביחס למי שאביהם אשכנזי, ביחס לאשכנזים וביחס למזרחים (משני הצדדים),
מה היחס המספרי בין זוגות מעורבים שבהם הבעל אשכנזי לבין אלה שבהם הבעל מזרחי,
מה המאפיינים הסוציו אקונומיים של כל אחד מבני הזוג לפני הנישואין (בשני המקרים),
מה יחס האליטות האשכנזיות ומקורביהן (כגון: העשירון העליון של האשכנזים, בני הקיבוצים) כלפי בני התערובת,
האם לאור שעור נישואי התערובת יש בחברה האשכנזית (ה"טהורה") התנגדות גדולה או קטנה יותר למזרחים.
הרושם שלי הוא שההתייחסות אשכנזי/ מזרחי היא בעיקר להתנהגות ("תרבות") ופחות למוצא .
ראיתי גבות מורמות על מהנדסים וקצינים עם מראה מזרחי- לא ראיתי דיון האם פלוני עם שם מעוברת והופעה "ישראלית" (קרי, אשכנזית) הוא בן לאב מזרחי או אשכנזי.
הופעתי אשכנזית, שם משפחתי נשמע מזרחי (עיברות של שם משפחה אשכנזי), וכשנשאלתי למקורו לא התרשמתי שמישהו חושב "אה, אז הוא "משלנו"".
כך שאני מעריך שלסטטוס החברתי של הילדים במשפחה מעורבת יהיה קשר פחות מובהק לשאלה האם האבא או האמא הם מזרחים, אלא למידת ה-"השתכנזות" של ההורים.
ליכודניק נכבדי,
חג שמח,
הבעיה אינה התנהגותית כי אם בחלוקת המשאבים החומריים והאנושיים של מדינת ישראל לטובת באשכנזים ולרעת היהודים:
לא ברור לי למה אתה משתמש בכינוי "ליכודניק". האם אתה מייצג את הליכוד? מעמדך בליכוד אינו ברור מדבריך הקצרים. אתה מתבסס על רשמיך האישיים, בשל כך, אני מניח שאתה כותב בשמך בלבד.
מאופן השימוש שלך בלשון העברית, אני מסיק שאינך מודע לשינויים המהותיים שהביאה התנועה הציונית בלשון העברים.
לצורך ניהול מדיניות הפנים והחוץ של ההסתדרות הציונית ולאחר מכן של מדינת ישראל חלו שינויים מהותיים בלשון העברית. חיוני מאוד להכירם לשיח עיוני בענייני ציבור. בכלל השינויים הללו, השינוי בתיבה: תרבות, שהיא המוקד של תגובתך. בכדי שתקבל מושג כללי על השינויים בלשון העברית בעידן הציוני, תוכל לעיין בספר: "מקורות אידיאולוגיים של המשטר במדינת ישראל", מאת ד"ר אהרון יצחקי, 2007, הוצ' כותרות, בפרק: "השפעת הגזענות על השפה העברית", עמ' 144-199.
אתה טוען:
"הרושם שלי הוא שההתייחסות אשכנזי/מזרחי היא בעיקר להתנהגות ("תרבות") ופחות למוצא. במשפט האחרון בתגובתך אתה ממקד את דבריך ב"השתכנזות" לשינוי היחס ליהודים.
לא אכנס לרשמים האישיים שלך, כיוון שאיש איש ורשמיו.
כל התפיסה שלך, מר ליכודניק נכבד עומדת על כרעי תרנגולת, בשל השימוש השגוי שלך במונח: תרבות,.
דנתי במונח: תרבות, בהרחבה ואביא להלן אזכור לתיבה זו שמתייחסת לתגובתך בלבד:
מדינת ישראל הרשמית ומוסדותיה הציבוריים אינם מקבלים את הקביעה שלך שגם ליהודים, שאותם אתה מכנה "מזרחים", יש תרבות. מדינת ישראל והמוסדות הציבוריים האשכנזיים דוחים לחלוטין את הנחת היסוד שלך שליהודים יש תרבות כלשהי. המונח תרבות שגור בפי רבים ובכללם אצל אינטלקטואלים יהודים שדיברו על "רב-תרבותיות", שיח "רב תרבותי" וכיוצא בכל אלה. הטעות שלהם היא בכך שהניחו שמנקודת הראות הממלכתית יש תרבות יהודית, שהיא שונה מזו של האשכנזים וצריך לתת שוויון הזדמנויות בשיח הציבורי לתרבויות השונות.
מדינת ישראל ומוסדותיה הציבוריים דוחים לחלוטין את העובדה שליהודי יש תרבות. מנקודת ראות אשכנזית וממסדית ליהודים יש פולקלור ולא תרבות. בשל כך לא ייתכנו חילוקי דעות תרבותיים ושיח רב-תרבותי בשל ה"עובדה" שבמדינת ישראל קיימת תרבות אחת בלבד, היא זו של האשכנזים, שהם היחידים, לכאורה בני-תרבות. "בני-תרבות" הוא כינוי לאשכנזים בלבד, הם הלבנים מאירופה בלבד. וראה לצורך זה מאמרו של אורי קיסרי: "פרוטקציה", ("הארץ", 6.10.1961). הוא מחייב מאוד את הפרוטקציה שנוהגת דרך שגרה במדינת ישראל, שהיא העדפה של אשכנזים, הם הלבנים יוצאי אירופה בלשונו: "אנשים בני תרבות". זוהי לשון נקייה למונח: גזענות. היהודים מצוינים במפורש כחסרי תרבות וכן על דרך שלילת כל מאפיין תרבותי בקרב היהודים, בכל מקצועות האקדמיה הרלבנטיים.
ליכודניק נכבד,
הבעיה במדינת ישראל היא בחלוקת המשאבים הכלכליים והאנושיים והשימוש בהם לטובת האשכנזים ולרעת היהודים. הבעיה היא מדיניות הדורסנית של האיפה ואיפה לטובת האשכנזים ולרעת היהודים שקיימת מראשית ההתיישבות האשכנזית בארץ. תופעה קשה זאת נובעת מהעמדה הבלתי אנושית של מקבלי החלטות ובשום פנים ואופן לא בגלל התנהגותו של אדם זה או אחר מתוכנו. עובדה היסטורית היא שהאידיאולוגיה שבבסיס האסטרטגיה של מדינת ישראל לטובת האשכנזים ולרעת היהודים נקבעה לפני שדרכו רגלי היהודים על אדמת הארץ.
אנחנו זקוקים למהפך במשטר במדינת ישראל ממשטר של איפה ואיפה לטובת האשכנזים ולרעת היהודים
למשטר סוציאל דמוקרטי.
חג שמח
אהרון
25.9.2013
בעל תגיד לחפצים.
זו אחת הסיבות שאסור להתחתן. המילה בעל.
למה לקרוא לכך נישואי תערובת שכולם בעצם יהודים ממוצא שונה.אני חושבת שגם האיפיונים של המוצאים משתנים עם השנים כי בסך הכל כולם הולכים לבתי ספר של אותו מערכת חינוך.אני בתור אמא רוצה שהבן שלי יינשא למי שתגרום לו אושר וממש לא חשוב אם הסבתא שלה הכינה חריימה או גפילטע פיש.אני לא חושבת גם כפי שנטען בכתבה שגברים אשכנזים מחפשים נשים כנועות ואז מתחתנים עם מזרחיות. התנועה הפמיניסטית תבורך,די הוציאה מחוץ למחנה את הכניעות הנשית.מאחר ורוב חברותי ממוצא מזרחי ורק אני אשכנזיה לא ראיתי כניעות אצל אף אחת מהן.רובן נשואות לבעלים מזרחיים גם הם.הן ממוצא מזרחי כי בעצם כבר נולדו בארץ והפנימו את ערכי החברה הישראלית.
אתנוצנטריות מיזרחית מיזרחים מתחתנים רק בין עצמם נשארים כלואים בתוך השבט השחור שלהם ומנסים לייצר הגמוניה שחורה !
ממצאים מדהימים! יש לממן בדחיפות מחקרי המשך בנושא חשוב זה.
המונח "נישואי תערובת" הוא עוד אחד מאותם עיוותים שמנסים לתאר את יחסי אשכנזים-מזרחים בישראל בכלים תיאורטיים שלא כל כך מתאימים.
המונח הזה בא לתאר נישואין מחוץ לקבוצה החברתית (במינוח האנתרופולוגי המקצועי: אקסוגמיה). בחברות אנדוגמיות נישואין מסוג זה אסורים על פי חוק ומלווים בסנקציות חברתיות ולפעמים משפטיות. למשל, חברות הבנויות לפי קאסטות. יצא לי להתארח בחתונה בין-קסטאית בנפאל, שבה שרוב האורחים החרימו את החתונה.
דוגמא אחרת היא נישואין בין-גזעיים, שהיו אסורים בחברות קולוניאליות במטרה לשמור על טוהר הגזע, למשל בדרום-אפריקה. גם בגרמניה הנאצית, כמובן. בארצות הברית החוקים הקולוניאליים שאסרו נישואים בין-גזעיים היו בתוקף עד שנת 1967(!)
הדוגמה הרלוונטית בישראל היא נישואין בין-דתיים. היהדות אינה מכירה בהם, והמונח נישואי-תערובת בעברית מגיע משם. (מונח לועזי מקביל מגיע גם הוא במקור מדיוני הכנסיה הקתולית בנישואין כם שאינם קתוליים). באתנוקרטיה הישראלית-יהודית, נישואים בין-דתיים אינם מוכרים בחוק. כל דיון בנישואי תערובת בישראל רצוי שיתחיל מהעובדה הזו.
האידיאולוגיה הציונית היא גזענית כלפי מזרחים אבל זו גזענות תרבותית, לא גזענות גנרית ומהותנית (להבדיל מהגזענות כלפי ערבים – מוסלמים ונוצרים). האליטה הציונית-אשכנזית, עם כל עוולותיה (והן רבות), מעולם לא שאפה לשמור על איזה טוהר גזע אשכנזי. נישואי תערובת במובן של נישואים בין-עדתיים הם, לכן, לאו דווקא הסיוט של הציונות אלא דווקא התגשמות החלום שלה. אולי זה נובע מתוך הנחה שזוהי הדרך לפיתרון "הבעיה העדתית" מכיוון שבאמצעות נישואין בין-עדתיים תיעלם המזרחיות (אבל לא המזרחים), כפי שמרמז המאמר. נדמה לי שהדברים נכונים בעיקרם, אבל המציאות הפרקטית (וגם המציאות של האידיאולוגיה) יותר מורכבת מזה. השאיפה לא הייתה בדיוק להעלים לגמרי.
כך או כך, גם בעניין הזה הציונות השיגה הישגים משמעותיים, אם זה לשמחתם ואם למגינת-ליבם של המשקיפים והמבקרים. שיעורי הנישואין הבין-עדתיים בישראל הם משמעותיים לפי המחקרים האחרונים שנעשו – בין אם הם גדלו מאז ובין אם לא (וייתכן שאלה שמשערים שהם לא גדלו נותנים לאידיאולוגיה האנטי-ציונית שלהם להדריך את השערותיהם). הם משמעותיים במיוחד לנוכח ההסללה הגיאוגרפית והמעמדית שנכפתה על מזרחים בישראל. מכיוון שהאי-שוויון העדתי בישראל מוצלב עם האי-שוויון המעמדי ועם פערי פריפריה-מרכז, יכול להיות שאלה הם גורמים שמסבירים את המגמות של גידול או ירידה בנישואין הבין-עדתיים. זה עומד בניגוד לתחומים אחרים, שבהם הטענות "זה בכלל עניין מעמדי / עניין של פריפריה-מרכז" באות כדי להשתיק ולהסיט את הדיון מנושא האפליה נגד המזרחים וזכויות-היתר של האשכנזים.
וזה לא שאין גזענות בתחום של בחירת בני-זוג (בוודאי שיש. זה כנראה אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הבחירה שאינם מדוברים) – אבל בניגוד לתחומי הדיור, התעסוקה והחינוך, דווקא כאן, בתחום הנישואין, לא מדובר על גזענות ממסדית ומבנית.
המאמר של פרופ' סמדר לביא נראה לי כמו ניסיון נואש, אפילו פאתטי במידה מסוימת, לשמר תמונת מציאות שהולכת ומתפוגגת לנגד עיניה, אבל היאלא מוכנה להכיר בכך.
דוגמה משפחתית: אני אשכנזי (במוצא לא בהכרה). הבן שלי נשוי לבחורה שאביה עלה מטורקיה כנער ואמה היא ילידת הארץ ממוצא עיראקי. לאחת הבנות שלי יש בן זוג מזרחי. משלושת הילדים של בת זוגי שניים נשואים בנישואים בין עדתיים. הבן נשוי למזרחית והבת הצעירה נשואה למזרחי. למיטב ידיעתי כל הזיווגים האלה נעשו על יסוד של בחירה אישית שאינה תלוית מוצא. זו לא הנמקה אנקדוטלית אלא תופעה נפוצה בקרב בני הדור השלישי בישראל.
כל זה לא אומר שאין פער עדתי ואין קיפוח ואין "כיסים" של הומוגניות עדתית. אבל מה שצריך לעשות זה לא להשתדל לשמר את העבר אלא לעשות למען התקדמות אל העתיד, אל מיזוג העדות האמיתי.
מה גודל המדגם עליו מבוססת הפסקה:
"דוקטורים ופרופסורים, גברים ברובם, ההוגים ופועלים מתוך מה שהם מכנים "תודעה מזרחית," דפוס החתונה הנפוץ ביותר הוא לאשכנזייה אמידה, עדיף בעלת אזרחות כפולה, קל וחומר, כשהאזרחות הנוספת היא אמריקאית. נישואין אלה מסייעים להם בלימודים לתארים מתקדמים בחו"ל עבור שכר לימוד שאינו אסטרונומי כמו זה אותו נדרשים לשלם סטודנטים ללא אזרחות אמריקאית. נישואין אלה מגיעים בדרך כלל עם תמיכה כלכלית במטבעות זרים, היציבים יותר מהשקל, ובאדיבות הורי הכלה"
לא ניתן לנתח את יחסי הכוח בין מזרחים אשכנזים בלי להתייחס למימד המגדרי . כשבדקתי את הייצוג האתני במשרד התרבות ניכר בבירור הייצוג הנמוך של המזרחים לעומת אשכנזים, אך כשבדקתי את הפער בין מזרחיות למזרחים , הסתבר לי שהפער הזה גדול יותר מהפער בין אשכנזים למזרחים. עוד נתון מעניין גיליתי שהייצוג של נשים מזרחיות הוא מתחת לייצוגן של נשים ערביות. אגב, ייצוג הנשים האתיופיות היה אפס! ההסבר לנתון כזה בהחלט נעוץ בנתונים שמביאה סמדר על נישואי תערובת. אבל הוא נעוץ בדיכוי הפטריאכלי של נשים בתוך קהילותיהן וגם בקרב המזרחים המשכילים שמנצלים את כוחם באקדמיה כדי למנוע קידומן של נשים ו/או מנצלים את כולם במוקדי הכוח הפוליטיים לניצול מיני ולסחיטה מינית של אחיותיהן המזרחיות. זה קורה בפוליטיקה אבל גם באקדמיה. אלו נקודות רגישות. הדיכוי של הפמיניסטיות המזרחיות ב"קשת הדמוקרטית המזרחית" הוליד קרע ואת הקמת תנועת "אחותי". השסע המגדרי הזה עמוק לא פחות מהשסע האתני ולכן כשלה הקשת להפוך לכוח פוליטי מזרחי מאורגן
הסדרה מדלגת על הפער הזה כי יועציה ויוצריה הם גברים מזרחים שלוקים בעוורון
אחת הבעיות המעצבנות עם מזרחיות לדעתי. המזרחיים מנצלים כוחום לפגוע בהן והן מצדן מגוננות על הגברים המזרחיים, כאילו היו תינוקות מתוקים ותמימים שזקוקים להגנה. ועוד אוסרות את השימוש במילה "ערס", בעוד המזרחיים הערסים לא פועלים למען נשים כלל. אלא רק פוגעים בחברה כולה.
מאיפה התסכול הזה, וערימת ההנחות הזו "מצפים מהן שתהיינה כנועות" "לא רוצות להתחתן כדי לא לעמוד בציפיות". זה פשוט לתקוע חץ ואז לסמן מטרה! מתחתנים כי אוהבים, כי מוצאים התאמה בין בני זוג, כי רואים עתיד משותף, כי רוצים להקים משפחה ביחד. מי מתחתן עם אשה "כי היא מזרחית ולכן תהיה כנועה?"
הרבה יותר נכון יהיה לומר שהפמיניסטיות המזרחיות סבלו בילדותן ולכן הן מתקשות להתחתן ואז מספרות לעצמן שהן פמיניסטיות. וזה, כמובן, נכון על אשכנזיות באותה המידה רק שלגביהן לא מציינים את זה.
למען הגילוי הנאות, אני אשכנזיה. נשואה למזרחי. לא רואה סיבה לדוש בזה בכלל, למרות שבשבילי זה בכל זאת היה אישיו בגלל שאני שומרת מצוות ופירוש הדבר היה כמה שינויים משמעותיים בחיים כמו שינוי נוסח התפילה, שינוי במנהגים ושוני בהלכות. זה עדיין לא סיבה לעשות מזה עסק. התחתנו כי אהבנו ואנחנו מאד מאד מתאימים, ושום דבר אחר הוא לא נושא כאן.
שינית את ההלכות בגלל מוצאו של בן זוגך ואת עוד גאה בזה?
בעצם, את מקיימת הלכות של דת אולטרא פטריארכלית ועוד גאה בזה?
עיזבי, אין לך תקנה.
השתמשתי בביטוי "נישואי תערובת" ולא "נישואים בין עדתיים" כי הביטוי הינו המצאה אשכנזית (או מה שנקרא סלאנג "ישראלי"), כשם שכותב ד"ר אהרון יצחקי. לכן כותרת המאמר עוסקת ב"אגדה". בדיבור היום יומי בעברית, המונח "נישואין בין עדתיים" מובא לעיתים רחוקות, והמונח "נישואי תערובת" מוזכר בתדירות גבוהה יותר.
בסערת הדיבור על תכנית "השד העדתי" הושמטה לחלוטין סוגיית היחסים בין נשים לגברים, בין נשים לעצמן, וגברים לעצמם. תודה שירה על ההנכחה של הסוגיה הזו. ולא רק עסקינן במיגדר, אלא גם באירוטיקה ובמין, ובהקשר של מין, ארוטיקה ומגדר ליחסי שליטה-תלויית-הון (כלכלי, פוליטי, תרבותי, חברתי, גיאוגרפי וכיו"ב) לא רק בין מזרחים/יות לאשכנזים/יות, אלא גם תוך-מזרחים/יות ותוך אשכנזים/יות.
ובנוגע ל"מגזר" הדתי וחלקו בנישואים שאינם בין אשכנזים/ות למזרחים/ות, כוכבי, יש בעייתיות רבה בנתונים על ההתפלגות הדמוגרפית של דתיים/חילונים בארץ, כי גם הנתונים הללו, לפחות אלה הרשמיים, לוקים בחסר, כמו הנתונים על התפלגות "מזרחים" מול "אשכנזים". כדאי לעיין בעבודתו של ד"ר יעקב ידגר בנושא.
באופן כללי, הנתונים שנאספו בנושא יחסי שארות ונישואין, במיוחד ע"י פרופ' אוקן, עוסקים באוכלוסיה הטרוסקסואלית. קיים מאמר של ד"ר דיאנה לוצטו על הכלכלה האירוטית של זוגיות בין אשה אשכנזית לאשה מזרחית. למאמר מטרייה אמפירית די רעועה, אבל הטענה של לוצאטו דומה לטענה של אוקן וחייט-מארלי על ה"השתדרגות" של המזרחי/ית בזוגיות כזו.
אי אפשר להשוות נישואין בין מיעוטים מוגזעים בארה"ב לבין אוכלוסיית הרוב, לסוגיית "נישואי התערובת." הציבור המזרחי מהווה כמחצית מאזרחי המדינה. בארה"ב, הציבור ה"לבן" עדיין מהווה רוב אזרחי.
מזרחים מהווים כשליש מאזרחי המדינה, לא מחצית.
קראתי לא מעט מאמרים בהעוקץ, רובם טובים, חלקם טובים פחות. אבל זה ללא ספק המאמר הגרוע ביותר שנתקלתי בו כאן.
אוסף של אמירות פסקניות שלרובן אין כל ביסוס עובדתי, הכללות גורפות מעליבות וגזעניות לגבי התנהגות של בני אנוש אוטונומיים, ותיאוריות קונספירציה שלא ברור לאן הן מובילות. וכל זה במאמר מאת חוקרת אקדמית. ידוע שמדעי החברה הם התחום הפרוץ ביותר באקדמיה מבחינת סטנדרטים, אבל בכל זאת יש גבול.
הטענה העיקרית של לביא מבוססת על ההתרשמות האנקדוטלית שלה שנישואי גבר אשכנזי עם אישה מזרחית נפוצים בהרבה מההיפך. בהינתן ההיקף הנרחב מאוד של נישואים אלה (ואגב, לא משנה כמה לביא וחבורת השד העדתי המתחדשת ינסו לזלזל ולהמעיט בנתון זה, מדובר בנתון מעודד) – אם אכן היה חוסר איזון משווע בין הרכב המינים בנישואים בין-עדתיים, היינו מצפים לראות תופעה המונית כפולה:
1. עודף של מאות אלפי רווקים מזרחים
2. עודף של מאות אלפי רווקות אשכנזיות
אולי אני לא מעודכן, אבל לא שמעתי שום דבר, בשום מקום, על קיומן של תופעות כאלה.
בקיצור, ד"ר לביא מקימה יש מאין, על בסיס שום-כלום, איש קש של "נישואים בין-עדתיים משמעם שהאשכנזי לוקח לו מזרחית כדי שיוגל ליהנות מאישה מזרחית אכזוטית וכנועה, וקורע אותה מהמרקם התרבותי שלה", ומפתחת ומפארת אותו – תוך שהיא מעליבה בעיקר את כל הנשים המזרחיות שהעזו להמרות את ההוראה הלא-כל-כך מוצנעת שהיא משגרת אליהן, שלא להיכנס לנישואין כאלה ("רבות מהפעילות הפמיניסטיות המזרחיות אינן נשואות. הן מסרבות להשתתף בתסריט…").
לא פלא שהגזען הבוטה ד"ר אהרון יצחקי חוגג אחר-כך עם שלל הערות בעלות אופי נאצי. את הרמת לו להנחתה, סמדר.
האשמותיו של אסף הן סתמיו ואינן נכונות. הגבתי בהרחבה בפייסבוק שלי. המעוניינים יכולים לעיין שם.
חג שמח
אהרון.
"הפוסל במומו פוסל", הכותבת בעצמה גזענית, שונאת אדם ושונאת את בני עמה האשכנזים.
לא עשיתי מחקר אבל כמעת כל זוג,שאני מכיר בסביבה הקרובה שלי הוא בין "אשכנזים" ל"מזרחים", ההתערבובת הזו היא טבעית, אנחנו חיים יחד כבר שבעים שנה, רוב אזרחי ישראל נולדו פה ורובם כמוני איבדו את הזיקה העדתית.