• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הפרטת נמלים בטייוואן. נסיון אומלל

מה נתניהו יכול ללמוד מהפרטת נמלים אחרים בעולם? היחידים שמרוויחים ממנה הם הבעלים הפרטיים. כל השאר מפסידים
יאיר ברק

שוב חוזר ריטואל ההפרטה הידוע, המתופעל על-ידי האוצר והמטופח בהצלחה ניכרת על-ידי אמצעי התקשורת (כולם): חנוק את המועמד להפרטה, הכפש אותו, הצג אותו כמושחת, סחטן, עצלן, לא-יוצלח ועל כן יש להבריאו באמצעות תרופה בדוקה אחת – הפרטה. האמנם בדוקה? נבדוק בהמשך.

המועמד הפעם הוא הנמל. יוצרים יחסי-עבודה מעורערים, מעלימים עין מבעלי זרוע המשתלטים על חלקים מן הנמל, ונטפלים לפרטים תפלים כסטייקים של עובדים או מתנות חינם לעובדים אחרים. מגייסים עיתונאים המשגרים תחקירים "מסמרי שיער". הציבור מזדעזע ודורש סדר. ראש-הממשלה חובב הפאתוס הנבוב מכריז: נפריט, נעשה סדר, נחולל מפנה, והציבור מרוצה.

מתי יתופעלו הנמלים הפרטיים אם בכלל? במקרה הטוב, אולי בעוד 15 שנים בשל התהליך שאין להימלט ממנו: הקצאת קרקע, תכנון, משא ומתן עם עובדים, אישורי ועדות בניה מחוזיות למיניהן, ערעורי ארגונים ירוקים, בג"צים, מכרזים, ערעורים על תוצאות המכרזים, גיוס הון להשקעה, התחלת בניה, בניה, קבלן כושל והחלפת קבלן, כמו בטרמינל 3 בנתב"ג והרכבת התחתית בת"א. ואולי תוך כדי כך תעלה ממשלה שסדר-יומה המשקי יהיה שפוי יותר ופומפוזי פחות וחסל סדר פורט (port) מופרט. ואם בכל זאת הפורט יופרט. מה עד אז? מה עושים בנמלים ועם הנמלים עד הגשמת חלום הנמלים הפרטיים, חוץ מהפרחת סיסמאות ריקות של נתניהו והשרים לפיד, כ"ץ ובנט?

רוב רובם של הנמלים בעולם הם בבעלות מלאה של הממשלות. הממשלות אף שולטות בטיפוס נמל המכונה "נמל של בעל בית" ואשר אותו מנהלת רשות הנמל שהיא זרוע ממשלתית, האחראית לפיתוח מתקני התשתית שלו. בנמל כזה משולבים גורמים פרטיים העוסקים בתיפעולו – בעיקר בהטענת האוניות ופריקתן באמצעות ציוד שבבעלותם. שני נמלים באירופה, המתנהלים בשילוב של בעלות, אחריות וכוח המדינה עם יתרונות היזמות הפרטית, נחשבים למוצלחים במיוחד – המבורג שבגרמניה ורוטרדם שבהולנד. מכאן, שיש מיגוון של שילובים בין אחריות ובעלות מדינה לבין תפעול יום-יומי של נמלים באמצעות קבלנים מקצועיים למשימות מוגדרות, על-פי ההיסטוריה, הפוליטיקה, יחסי העבודה במדינה ותפישת ניהול המדינה.

חוקר כלכלת הנמלים אורסטיס שינס מבית-הספר למינהל עסקים בהמבורג, קובע במאמר שפרסם, כי הוצאת המדינה מן ההשקעה בנמלים וניהולם איננה מעשית. על מידת כדאיותה של הפרטת הנמלים הוא אומר כי "למרות שרוב הנמלים הם בבעלות המדינה או, במקרים של מודלים אחרים של בעלות כמו נמלים של בעלת בית, תחת פיקוחה, הוכח שהם יותר יעילים או אף יותר מוטי שוק [מאשר נמלים בבעלות פרטית] שכן הם משלבים את האינטרסים של המדינה עם אלה של משקיעים פרטיים". עוד כותב החוקר כי יעילות כלכלית וחיזוק התחרות אינם קני-המידה היחידים להכרעה על בעלותם המיטבית של נמלים, ויש לבחון שורה ארוכה של תנאים כלכליים נוספים, שאותם הוא מונה, כדי להחליט על מבנה הבעלות המתאים לנמלים. ההחלטה, הוא טוען, היא פוליטית וחברתית לא פחות מאשר כלכלית.

נמלים פרטיים של ממש מהווים מיעוט מבוטל מבין נמלי העולם ורובם בבריטניה, שהפרטת נמליה החלה ב-1981. חוקרי הפרטת נמלי בריטניה, שנמכרו בנזיד עדשים על הקרקע והחוף שעליהם הם בנויים (ייחודי בעולם), אלפרד ביירד ווינסנט ולנטיין טוענים, בשורה של מחקרים שפרסמו, כי המרוויחים המוכחים היחידים מהפרטה טוטלית זו הם בעליהם הפרטיים, שאף היו גלויי לב לומר זאת במפורש לחוקרים. כלכלת בריטניה לא ראתה שום רווח מוכח מן המהלך. קשה להעריך, הם קובעים, מהי תרומתה של ההפרטה לנמלי אנגליה. קרוב לוודאי שהיא חסרת ערך.

Kaohsiung port.
נמל קאוסיונג (Kaohsiung) בטייוואן. צילום: Windslash

שורה של מחקרים בעולם, כולל מחקר שפורסם באתר המחקרים של ה-OECD בשנת 2012, העלתה כי אין כל קשר בין סוג הבעלות על הנמל לבין יעילותו ואין כל עדיפות לנמל בבעלות פרטית. מחקר זה מצא שנמל חיפה נמנה עם הנמלים היעילים ביותר בעולם בשינוע מכולות ובלתי יעיל בעליל בשינוע חיטה בתפזורת.

מאלף במיוחד הוא מהלך הפרטת נמל קאוסיונג (Kaohsiung) בטייוואן. הנמל דורג בין השנים 1995 ל-1999 כשלישי בעולם בשינוע מכולות. מאז שנת 2000 הלך נפח המכולות בנמל וקטן עד שדורג בשנת 2009 במקום ה-21. כבר עם ראשית תהליך ההתדרדרות החליטה ממשלת טייוואן להפריט את הנמל יחד עם נמל נוסף (Keelung) מתוך 7 בסך הכל. "הפרטה וליברליזציה" כונה התהליך. (המאמר של Rong-Her Chiu עוסק בהפרטת ובהלאמת נמלי טייוואן).

כל תפעול הנמל הועבר מן הפועלים השכירים של רשות הנמלים הממשלתית לידי עובדי קבלנים פרטיים, שיכולים היו להתחרות זה בזה בחופשיות ובלי מגבלות ולתפעל כל רציף ופינה בנמלים כולל סוורות, נתבות (!), שירותי גרירה, תדלוק, אספקת מים, שירותי חירום, שירותים לנוסעים, החכרת שטחי איחסון למכולות. כל שירות הופרט תוך קיום תחרות של הכל בכל. לאחר שכל האמצעים המופלאים הללו, שהיו אמורים על-פי הספרים שקרא נתניהו, להציב את נמלי טייוואן בפסגת עולם הנמלים לא הועילו, הוסיפה הממשלה אמצעי פיתוי נוסף והכריזה על הנמלים כאיזור סחר חופשי לאסיה. אך הכל היה לשווא. ההפרטה לא רוממה את הנמלים אלא הטביעה אותם.

יאיר ברק חוקר את ההיסטוריה של ההפרטה בישראל לתואר דר' בביה"ס להיסטוריה של אוניברסיטת ת"א

כנראה שיעניין אותך גם: