• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

הפרטת נמלים בטייוואן. נסיון אומלל

מה נתניהו יכול ללמוד מהפרטת נמלים אחרים בעולם? היחידים שמרוויחים ממנה הם הבעלים הפרטיים. כל השאר מפסידים
יאיר ברק

שוב חוזר ריטואל ההפרטה הידוע, המתופעל על-ידי האוצר והמטופח בהצלחה ניכרת על-ידי אמצעי התקשורת (כולם): חנוק את המועמד להפרטה, הכפש אותו, הצג אותו כמושחת, סחטן, עצלן, לא-יוצלח ועל כן יש להבריאו באמצעות תרופה בדוקה אחת – הפרטה. האמנם בדוקה? נבדוק בהמשך.

המועמד הפעם הוא הנמל. יוצרים יחסי-עבודה מעורערים, מעלימים עין מבעלי זרוע המשתלטים על חלקים מן הנמל, ונטפלים לפרטים תפלים כסטייקים של עובדים או מתנות חינם לעובדים אחרים. מגייסים עיתונאים המשגרים תחקירים "מסמרי שיער". הציבור מזדעזע ודורש סדר. ראש-הממשלה חובב הפאתוס הנבוב מכריז: נפריט, נעשה סדר, נחולל מפנה, והציבור מרוצה.

מתי יתופעלו הנמלים הפרטיים אם בכלל? במקרה הטוב, אולי בעוד 15 שנים בשל התהליך שאין להימלט ממנו: הקצאת קרקע, תכנון, משא ומתן עם עובדים, אישורי ועדות בניה מחוזיות למיניהן, ערעורי ארגונים ירוקים, בג"צים, מכרזים, ערעורים על תוצאות המכרזים, גיוס הון להשקעה, התחלת בניה, בניה, קבלן כושל והחלפת קבלן, כמו בטרמינל 3 בנתב"ג והרכבת התחתית בת"א. ואולי תוך כדי כך תעלה ממשלה שסדר-יומה המשקי יהיה שפוי יותר ופומפוזי פחות וחסל סדר פורט (port) מופרט. ואם בכל זאת הפורט יופרט. מה עד אז? מה עושים בנמלים ועם הנמלים עד הגשמת חלום הנמלים הפרטיים, חוץ מהפרחת סיסמאות ריקות של נתניהו והשרים לפיד, כ"ץ ובנט?

רוב רובם של הנמלים בעולם הם בבעלות מלאה של הממשלות. הממשלות אף שולטות בטיפוס נמל המכונה "נמל של בעל בית" ואשר אותו מנהלת רשות הנמל שהיא זרוע ממשלתית, האחראית לפיתוח מתקני התשתית שלו. בנמל כזה משולבים גורמים פרטיים העוסקים בתיפעולו – בעיקר בהטענת האוניות ופריקתן באמצעות ציוד שבבעלותם. שני נמלים באירופה, המתנהלים בשילוב של בעלות, אחריות וכוח המדינה עם יתרונות היזמות הפרטית, נחשבים למוצלחים במיוחד – המבורג שבגרמניה ורוטרדם שבהולנד. מכאן, שיש מיגוון של שילובים בין אחריות ובעלות מדינה לבין תפעול יום-יומי של נמלים באמצעות קבלנים מקצועיים למשימות מוגדרות, על-פי ההיסטוריה, הפוליטיקה, יחסי העבודה במדינה ותפישת ניהול המדינה.

חוקר כלכלת הנמלים אורסטיס שינס מבית-הספר למינהל עסקים בהמבורג, קובע במאמר שפרסם, כי הוצאת המדינה מן ההשקעה בנמלים וניהולם איננה מעשית. על מידת כדאיותה של הפרטת הנמלים הוא אומר כי "למרות שרוב הנמלים הם בבעלות המדינה או, במקרים של מודלים אחרים של בעלות כמו נמלים של בעלת בית, תחת פיקוחה, הוכח שהם יותר יעילים או אף יותר מוטי שוק [מאשר נמלים בבעלות פרטית] שכן הם משלבים את האינטרסים של המדינה עם אלה של משקיעים פרטיים". עוד כותב החוקר כי יעילות כלכלית וחיזוק התחרות אינם קני-המידה היחידים להכרעה על בעלותם המיטבית של נמלים, ויש לבחון שורה ארוכה של תנאים כלכליים נוספים, שאותם הוא מונה, כדי להחליט על מבנה הבעלות המתאים לנמלים. ההחלטה, הוא טוען, היא פוליטית וחברתית לא פחות מאשר כלכלית.

נמלים פרטיים של ממש מהווים מיעוט מבוטל מבין נמלי העולם ורובם בבריטניה, שהפרטת נמליה החלה ב-1981. חוקרי הפרטת נמלי בריטניה, שנמכרו בנזיד עדשים על הקרקע והחוף שעליהם הם בנויים (ייחודי בעולם), אלפרד ביירד ווינסנט ולנטיין טוענים, בשורה של מחקרים שפרסמו, כי המרוויחים המוכחים היחידים מהפרטה טוטלית זו הם בעליהם הפרטיים, שאף היו גלויי לב לומר זאת במפורש לחוקרים. כלכלת בריטניה לא ראתה שום רווח מוכח מן המהלך. קשה להעריך, הם קובעים, מהי תרומתה של ההפרטה לנמלי אנגליה. קרוב לוודאי שהיא חסרת ערך.

Kaohsiung port.
נמל קאוסיונג (Kaohsiung) בטייוואן. צילום: Windslash

שורה של מחקרים בעולם, כולל מחקר שפורסם באתר המחקרים של ה-OECD בשנת 2012, העלתה כי אין כל קשר בין סוג הבעלות על הנמל לבין יעילותו ואין כל עדיפות לנמל בבעלות פרטית. מחקר זה מצא שנמל חיפה נמנה עם הנמלים היעילים ביותר בעולם בשינוע מכולות ובלתי יעיל בעליל בשינוע חיטה בתפזורת.

מאלף במיוחד הוא מהלך הפרטת נמל קאוסיונג (Kaohsiung) בטייוואן. הנמל דורג בין השנים 1995 ל-1999 כשלישי בעולם בשינוע מכולות. מאז שנת 2000 הלך נפח המכולות בנמל וקטן עד שדורג בשנת 2009 במקום ה-21. כבר עם ראשית תהליך ההתדרדרות החליטה ממשלת טייוואן להפריט את הנמל יחד עם נמל נוסף (Keelung) מתוך 7 בסך הכל. "הפרטה וליברליזציה" כונה התהליך. (המאמר של Rong-Her Chiu עוסק בהפרטת ובהלאמת נמלי טייוואן).

כל תפעול הנמל הועבר מן הפועלים השכירים של רשות הנמלים הממשלתית לידי עובדי קבלנים פרטיים, שיכולים היו להתחרות זה בזה בחופשיות ובלי מגבלות ולתפעל כל רציף ופינה בנמלים כולל סוורות, נתבות (!), שירותי גרירה, תדלוק, אספקת מים, שירותי חירום, שירותים לנוסעים, החכרת שטחי איחסון למכולות. כל שירות הופרט תוך קיום תחרות של הכל בכל. לאחר שכל האמצעים המופלאים הללו, שהיו אמורים על-פי הספרים שקרא נתניהו, להציב את נמלי טייוואן בפסגת עולם הנמלים לא הועילו, הוסיפה הממשלה אמצעי פיתוי נוסף והכריזה על הנמלים כאיזור סחר חופשי לאסיה. אך הכל היה לשווא. ההפרטה לא רוממה את הנמלים אלא הטביעה אותם.

יאיר ברק חוקר את ההיסטוריה של ההפרטה בישראל לתואר דר' בביה"ס להיסטוריה של אוניברסיטת ת"א

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    זה רק אני או שציטטת את אורסטיס שינס באופן מסולף?

    אתה ציטטת:
    "למרות שרוב הנמלים הם בבעלות המדינה או, במקרים של מודלים אחרים של בעלות כמו נמלים של בעלת בית, תחת פיקוחה, הוכח שהם יותר יעילים או אף יותר מוטי שוק [מאשר נמלים בבעלות פרטית] שכן הם משלבים את האינטרסים של המדינה עם אלה של משקיעים פרטיים".

    בעוד שהמקור הוא:
    Although most ports are state owned or controlled other models of ownership, such as of the landlord port, are proved to be more efficient or market-oriented, as they combine the interests of the State and of private investors".

    אני לא יודע אם הסילוף נובע מאי הבנה טובה של האנגלית (אני מקווה שזאת הסיבה), אך מה שהוא אומר שונה לחלוטין ממה שייחסת לו. הוא אומר שנמלים של "בעלת בית" טובים מנמלים בבעלות המדינה. לא שנמלים בבעלות המדינה ונמלים של בעלת בית הם טובים מנמלים מופרטים.

    התזה הכללית של המאמר מפוקפקת גם היא. מדדי תפוקה או יעילות משווים בין נמלים לא בהכרח מלמדים אותנו על יעילות העובדים שלהם. יותר סביר להניח שהם מלמדים אותנו על רמת הטכנולוגיה שלהן, שהיא הגורם המרכזי ביעילות הכוללת של נמל לעומת משנהו. מי שעקב אחרי פרסומים לגבי נמל חיפה יודע שהשידרוגים הטכנולוגיים הם שגרמו לו לשיפורים בתפוקה.

    1. יואש

      מניתוח הציטטה שמביא עמית כלל לא ברור שיאיר ברק טועה.
      אין די בציטוט חלקי שאינו מתייחס כלל לבעלות פרטית מלאה.
      במקום לפרשן רמוי להביא קישור למאמר ומי שרוצה יוכל לעיין בו ולהבינו/לפרשו כרצונו.

      1. עמית

        הוא כן הביא קישור למחקר:
        http://econstor.eu/bitstream/10419/41606/1/638789648.pdf

        הבעיה היא שהוא לקח את הפסקה הראשונה מ"הערות הסיכום" של המחקר, ו"ציטט" אותה כאן בצורה שמעוותת לחלוטין את מה שהחוקר כתב. באקדמיה על דברים כאלה פוסלים עבודות ומעמידים לוועדת משמעת. בפני ציבור קוראים קטן במאמר דעה זאת אולי לא עבירה, אבל זאת הטעייה לא הוגנת.

    2. צחי

      קודם כל, חשוב מאוד לציין שהוא רושם במפורש, שנמלים פרטיים יעילים פחות ! אחת הסיבות לכך היא שהם לא מספקים את הצרכים של המדינה, אלא את האינטרסים של בעל הבית הפרטי.
      אתה רשמת :
      "הוא אומר שנמלים של "בעלת בית" טובים מנמלים בבעלות המדינה. לא שנמלים בבעלות המדינה ונמלים של בעלת בית הם טובים מנמלים מופרטים."

      וזה תרגום לא נכון, (כנראה שנובע מאי הבנת המושג לנדלורד )

      הקטע שאתה הבאת:
      Although most ports are state owned or controlled other models of ownership, such as of the landlord port, are proved to be more efficient or market-oriented, as they combine the interests of the State and of private investors".
      והתרגום שלי:
      למרות שרוב הנמלים הם בבעלות מדינות או בשליטתן , מודלים אחרים של בעלות, כמו מודל הלנדלורד (שבו המדינה! בעלת הקרקע וקובעת את המדיניות וכו! כמו שקיים היום בנמל חיפה למשל, שבו המדינה בעלת הקרקע וקובעת מדיניות, וחברת נמל חיפה שהיא חברה ממשלתית, שיכולה להיות פרטית באותה המידה, רק מפעילה את הציוד, מתחזקת אותו ומשלמת דמי שכירות לחנ"י) מוכחים כיעילים יותר.. ההמשך ברור.

      ( מודל הלנדלורד שימש בסיס לשינוי המבני בנמלי הים, התחיל ב 2005 ולא לגמרי הושלם, ואם הממשלה רק תרצה היא תוכל להשלים אותו, אך באופן חד צדדי היא עזבה את הרפורמה שהתחילה ב2005)

      בנוסף הקטע שהבאת לא מייצג את כל המאמר !

  2. רועי

    YNET וערוץ 2 – שני כלי תקשורת עם מפת אינטרסים פתלתלה, וגם השאר לא חפים מאג'נדות פרטיות. עליהום על 200 עובדי נמל במקום לפתור את בעיות המדינה האמיתיות.

  3. אביטל

    העניין הוא שאף אחד בממשל אצלנו לא יקרא , ואם יקרא לא יבין ואם יבין לא יקבל כלל את הכתוב.
    יש הסכמה גורפת על ההפרטה, אלא שלא אומרים לציבור מי המרוויח מכל זה. כך גם לא אומרים לציבור למה ומדוע גלגלו את כספי הפנסיה שלו לבורסה. ומי הוא זה שגלגל אותם לשם, לידיים של המוסדיים ומשם לידיים אחרות.
    אלא שבניגוד לעבר המחליטים , משהפריטו את האוצרות של הציבור, הולכים אחר כך בעקבותיהם, כדי ליהנות מפריים.

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    ע"כ שוייץ וצרפת לא הפריטו את רשת הרכבות שלהם. שנים רבות היורוסטר נסע 300קמ"ש בצרפת וכשעבר את ה תעלה לבריטניה היה צריך להאט ל100קמ"ש תוצאות ההפרטה התאצ'ריסטית. גם טיב השרות ברכבות גרמניה הדרדר אחרי ההפרטה.

  5. ליכודניק

    מעבר להיבט הכלכלי (שאודה שאינני מבין בו ואינני יכול לשפוט האם המודל המוצע של נמלים ממשלתיים+ נמלי פרטיים בצידם יהיה יקר יותר, במישרין ובעקיפין, למשק מהמצב הקיים), יש שתי נקודות אחרות:
    א. קינאה במי שזכה להיות חלק מהמיעוט הקטן והולך במשק הישראלי שיש לו ביטחון תעסוקתי, כוח מול המעסיק, ושכר הוגן+; בפרט כשהם מתקבלים בזכות קשרים ומעמד מונופוליסטי, ולא בזכות יכולות מיוחדות; ובפרט שנראה שעובדי הרכבת, הנמל וכו' משתמשים בכוחם בעיקר כדי לדאוג לעצמם ולבני משפחותיהם, ולא לכלל העובדים או אפילו לעובדי הקבלן העובדים לצידם.
    אפילו אם נמל פרטי יביא דווקא לייקור הסחורות, יהיו ישראלים שיסכימו לכך כדי למחוק את החיוך מפרצופי עובדי הנמלים. סוג של אנטי-סולידריות. יש רגש חזק מאוד נגד עובדי הנמלים והרכבת, לאחרונה גם נגד אנשי הקבע, ואני מניח שבעתיד- נגד עובדי חברת החשמל, מקורות, רשות שדות התעופה והבנקים. האירוניה היא שהרגש הזה מלובה ע"י התקשורת הפרטית, שעובדיה יכולים רק לחלום על תנאי העובדים המאוגדים בחברות הממשלתיות המונופוליסטיות.
    אני טוען שאפילו אם ההאשמות האלו אינן נכונות, הן מעוררות התנגדות רבה להמשך המונופול של החברות הממשלתיות- ואפילו יוכח שהוא עדיף כלכלית.

    ב. קשור לכך- נראה ששיעור ניכר מהעובדים וראשי הועדים באותן חברות ממשלתיות מונופוליסטיות הם מזרחיים:
    נמל אשדוד- אלון חסן
    נמל חיפה- מאיר תורג'מן
    רכבת ישראל- גילה אדרעי
    תעשיה אוירית- חיים כץ (חריג, אשכנזי)
    חברת חשמל- מיקו צרפתי (אינני בטוח שזה שם מזרחי לחלוטין)
    רשות שדות התעופה- פנחס עידן
    ההסתדרות- עופר עיני; ולפניו, עמיר פרץ)
    מקורות- מאיר אלעזרה
    בנק לאומי- מאיר רוט (אשכנזי)
    בנק הפועלים- שרלי אמזלג
    נראה שחלק מהביקורת עליהם היא בדיוק בגלל שהם חלק ממין "סדר חדש", ליכודניקי-עממי, שחותר תחת ההגמוניה האשכנזית שהעוקץ כה אוהב לתקוף
    (וכמובן, גם מראה שכוחה חלף במידה רבה- כי בימי בן-גוריון היו שוברים את ועד הרכבת כמו את שובתי "שביתת הימאים").