• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

לזכרו של חברי אלי חמו

היום, שבת ה-31 באוגוסט 2013, האיש היקר ולוחם הצדק, אלי חמו נפטר. תנוח בשלום חבר יקר
שלמה וזאנה

אלי היה אחד החברים הבולטים והקרובים אלי בקבוצת התיאטרון בשכונת הקטמונים בירושלים שהעלתה בחודש מאי 1972 את הצגת התיאטרון "יוסף יורד קטמונה". היה זה אירוע מכונן ונקודת ציון בהיסטוריה של האקטיביזם החברתי בישראל. פעם אחר פעם חזרנו להדהד, במפגשים בינינו – שבשנים האחרונות הלכו ופחתו, לצערי – פרגמנטים מתוך ההצגה ומתהליך התהוותה והזכרנו אותם כאתר של תום, יצירה והתחדשות. סימנו אותה כאפשרות שהוגשמה לקיומו של שיח מעצים ומהפכני בשכונות. הגם שאיש מאיתנו לא זכר באמת את פרטי המופע בשלמותו, עוצמתם של רסיסי הזיכרונות הקטועים והחלקיים הפכו עם הזמן לקרקע שהנביטה ביטויי התנגדות למכביר שבחלקם הגדול נטל אלי חלק כגורם מוביל, מעודד ומדרבן.

יוסף יורד קטמונה

בקוויו הכלליים התבסס המחזה "יוסף יורד קטמונה" על הסיפור המקראי של יוסף ואחיו ובעיקר על האפקט שהיה לחלומותיו של יוסף על הסביבה בה גדל ושבתוכה השמיע אותם. גם כאן כמו בסיפור המקראי היוו חלומותיו של יוסף איום על הסדר החברתי ועל מערך הציפיות הנורמטיבי של אחיו/קרוביו. אלה בתגובה שפטו אותו והשליכו אותו לכלא. שם הוא חווה התעללויות מסוגים שונים ובתוכן אונס אלים וקשה.

יוסף מהקטמונים שחלם, להתקדם ולפרוץ את מעגלי המצוקה, נדון, כאמור, כמקבילו המקראי, להיזרק אל הבור, להימכר ולהישלח אל הכלא. אך, גורלו של יוסף, זה מהקטמונים, לא שפר עליו בכלא. שם הוא נאנס וניצלב עד צאת נשמתו. ובנשימתו האחרונה הוא משמיע את הרפליקה הבאה: "אני לא ישו, אני לא משה, אני לא מוחמד, אני ימין מסיקה מהקטמונים".

12 הנערים ובתוכם אלי שנטלו חלק בהצגה היוו את הבסיס להקמתה של תנועת האוהלים שפעלה בירושלים במהלך שנות השבעים והשמונים. בהקמתה של התנועה ביקשנו להעניק משנה תוקף לתכנים ולמסרים שעלו מן ההצגה. מאז המשיך אלי ללא לאות להתריע, לסמן, לספר ולתבוע תיקון על העדר הצדק והשוויון במקומותינו ברוח שיר מתוך המחזה שכתב משה סלח "אנו הם ילדי קטמון".

תנוח בשלום חבר יקר עוד יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים:

אנו הם ילדי קטמון

אשר רוצים כאן לספר הכל

על החברה ועל המדינה

ועל תיקנו שבמשטרה

ימים רבים שתקנו לגדולים

אך בא היום שגם אנחנו עצמאים….

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רמי אדוט

    אדם מיוחד ומרשים. יהי זכרו ברוך

  2. סמדר לביא

    יהי זכרו ברוך – איש מבריק ומצניע לכת. עוד חלל במאבק המזרחי. וכולם הולכים מאתנו כל כך צעירים/ות – ויקי שירן, תקווה לוי, ירדנה עלון, דודי מחלב, ברכה סרי, סעדיה מרציאנו, ועוד. הנה מוטלות גופותינו.

  3. מאיר בביוף

    עצוב. תהי מנוחתו עדן.

  4. כוכבי שמש

    והנה לנו עוד אדם יקר שחייבים לקרוא שם של רחוב על שמו.

    איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה.

    יהי זכרו ברוך

  5. שיקו

    בשנת 1988 הוציא חלוץ המוסיקה הלבנוני רביע אבו-חליל (ربيع أبو خليل) את אלבומו הראשון נאפס (בחברה המפורסמת אי סי אם). בשנת 1990 או 1991 אלי חמו היה מוכר קסטות שהוא עצמו הרכיב והקליט. היה זה הוא שהכיר לי גם את נאפס וגם מוסיקות "עולם שלישי" רבות אחרות. לזכרו של אלי (קשה מאוד עבורי לכתוב את הפראזה הזו) אני מקשר את הפתיחה של נאפס. נוח בשלום אחי הרדיקל.

    http://www.youtube.com/watch?v=2BV-ggq3U7U

  6. סמי

    בלוק 102 הוא עבורי האוניברסיטה לתודעה מזרחית וחברתית בכלל. משם שאבתי הכל משני מורים של החיים – אלי חמו ז"ל ושלמה וזאנה יבדל"א. רק בשורות טובות שלמה. שנה טובה.

  7. גל לוי

    ושנצליח להביא את מלוא התיעוד שאלי יצר לתודעה הציבורית.

  8. אבנר אברהם

    המום ומזועזע מפטירתו של אלי חמו איש יקר לוחם הגון למען השיווין .היה מחברי הטובים בכל שנות לימודנו בבני עמי ,חכם ומוכשר וכמה חבל שלא היתה יד מכוונת לתעל את כישוריו למקומות הראויים לו. לצערי הרב שנים רבות לא הייתי בקשר איתו . ואודה לכל מי שיש בידיו מידע על שנותיו האחרונות חייו ומותו,אנא כתבו. תודה אבנר.

  9. Rafael Goldchain

    Eli, chaver yakar, good friend, full of life and attitude and smart sense of humour. I have not seen you for decades but I remember you as we had embraced today. I am so sorry you are gone and I had no chance to say good bye. You are forever engraved in the story of my youth in the Katamonim. I will remember you with a smile. Lehitraot on the other side.