ברכת העורכות לחגים

וגם סיכום שנה קצרצר
יוסי לוס ותמי ריקליס

אחד האירועים שעוררו סערה מתמשכת מעל דפי אתר זה לאחרונה, החל עם היוודע דבר מותו של עוזי משולם ז"ל ביוני השנה. האירוע היה זרז לפרסום כמה מאמרים אצלנו ובעיתון "הארץ" שעסקו בפרשה הכואבת של חטיפת ילדי תימן (וכמובן שאין זו הפעם הראשונה שבה עסקנו בכך). אולם שיטפון אמיתי של תגובות נוצר רק לאחר שירון לונדון הטיל פצצה. הראשונות תבעו מלונדון לקחת אחריות על מעמדו והפריבילגיות שנגזרות ממנו, לקרוא חומרי מחקר קיימים וללמוד את הנושא במקום להיתמם. תגובות אלה היו זועמות ובצדק רב. אולם, הן גם הכילו מידע שאינו ידוע לרבים, מזרחים כאשכנזים. מאמרי התגובה שהתווספו והצטברו הנגישו עוד ועוד ידע מבוסס, ביקורת מחקרית, הפניות, ואיפשרו לקוראי "העוקץ" שלא ידעו די בנוגע לפרשת ילדי תימן להחכים, להרחיב את ידיעותיהם, להבין מהן הטענות, ועל בסיס מה הן מנוסחות. לפזר את מסך הערפל.

כך, בבורותו, איפשר הצלף הבודד את הדיון המחודש בסוגייה שלא נפתרה מעולם בצורה משביעת רצון ונותרה פצע פתוח בהיסטוריה הישראלית, אשר ההתעלמות ממנו והזלזול בו בגלל בורות כמוהו כזריית מלח. מאמרו גרם להפצה מחודשת של ידע, אשר במידה מסוימת סייעה למנוע בהווה ובעתיד ואולי אף להחליש את ההתעלמות מן הפרשה. זאת, כמובן, בניגוד לכוונתו המקורית.

בנקודה זו שווה להיזכר בשירו של ברטולט ברכט:
"אגדה על התהוות הספר טאו-טה-צ'ינג בדרכו של לאו-טסה לגלות"

עת הגיע לשבעים ולחולשות הגוף
המורה החל אל מנוחה לכלות
כי הטוב נחלש בארץ שוב
והרשע שוב החל לעלות.
ונעל את נעלו.

וארז כל שנצרך לדרך
אך מעט. קצת הא, קצת דא.
המקטרת שעישן תמיד בערב
והספר שתמיד קרא.
לחם במידה.

על העמק שוב שמח ושכחו
כשהדרך להרים עלתה.
על העשב הטרי שמח שורו
תוך ליעוס, את הזקן נשא.
לא נחפז עם המשא.

אך ביום הרביעי, בין צוק וסלע
הוא ראה איש מכס בדרכו עומד:
"דברי ערך להכריז?" – "לי אין מאלה."
והנער, שהוליך שורו, שח: "הוא לימד".
והחיפוש יורד.

אך האיש, בעליצות הרוח
שוב שואל: "האם מצא דבר מה?"
שח הנער: "כשהמים הרכים ינועו
עם הזמן יכריעו אבן עצומה.
התבין: קשה לרך נכנע."

ושלא לצאת בחושך, בלי לנוח
שוב זרז הנער את השור.
וכשנעלמו מאחורי אשוח
פתע המוכס קפץ לאור
וצעק: "היי, שם! עצור!"

"מה המעשה הזה במים?"
"מעניין אותך?" – השיב לו הזקן.
והאיש: "אני מוכס, עובד כפיים
אך את מי מכניע מי, זה מעניין.
אם תדע, תגיד אכן!

כתוב לי זאת! תכתיב הכל לנער!
הן דבר כזה לא תסלק אתך.
יש לנו נייר ודיו. בצד השער
גר אני: אתי תאכל ארוחתך.
התסכים, ללא טרחה?"

הזקן רואה מאחורי גבו
את האיש: מעיל בלוי. יחף עתה.
והמצח בקמטים רבו.
בין המנצחים זה לא תעה.
ומלמל: "הגם אתה?"

לסרב לבקשה כה מנומסת
הזקן היה זקן מדי.
ואמר: "כל השואל ראוי לחסד
התשובה." הנער: "קר כבר, רבותי".
"טוב, שהיה קלה, בלי גנאי."

החכם נשאר, כאשר הבטיח
ושבעה ימים כתבו יחדיו.
המוכס הביא מזון (ואך קלות השגיח
על המבריחים, על ערב רב).
עד שתם הכתב.

בוקר בא, ולמוכס הביא הנער
את הכתב: שמונים ואחת אמרות.
בתודה על מתנה קטנה, אמרו שלום בשער
ויצאו לעבר האשוח, בלי לשהות.
מנומס יותר יכול אדם להיות?

אבל אל נא נשבח רק את החכם
אשר שמו על ספר מתנוסס!
מחכם את החוכמה יש להפקיד, מן הסתם.
ועל כך נודה גם למוכס:
הוא ביקש וגם עצה טכס.

(ברטולט ברכט, גלות המשוררים, שירי סוונדבורג, 1935-1938, עמ' 147-144)

אז תודה רבה מקרב לב למי ששואלים/ות שאלות בכוונה אמיתית, מתוך רצון כנה לראות ולא להסתגר בעיוורונם הבטוח, וגם מקשיבים/ות בעוד מנסחים/ות החכמים/ות תשובות לטובת הדורות הבאים.

וכעת, סיכום קצרצר של השנה שחלפה – שנת העשור להעוקץ. מי היה מאמין? זו היתה שנה מרתקת, עבורנו כעורכות ומקווים שגם עבורכם/ן כקוראים/ות. מדי שבוע נמלאנו גאווה לפרסם באתר פוסטים יוצאי דופן במנעד רחב של נושאים: מעניינים אקטואליים ועד מגדר ומיניות, מזרחיות ופמיניזם, כלכלה ותרבות – וכל מה שביניהם. איננו יכולים למנות ולציין את כל הפוסטים, לצערנו הרב. אבל תודה לכל אחד ואחת מכם/ן שתרמו לנו מידיעותיהם והעשירו את עולמנו והכי חשוב – יצרו שיח וקהילה שאין כמוה בכל המרחב המקוון. נסתפק כאן רק בהפניה לכמה מן הפרויקטים המיוחדים שלנו, פרויקטים משובחים שמי שטרם העמיקו בהם, עדיין לא מאוחר. הם יכולים לספק חומר קריאה מרחיב אופקים, מרגש ומעורר מחשבה בחגים.

> > > התחלנו עם ארבעה מאמרים שפורסמו ב"לקסיקון פוליטי – קריאת מחאה":

מתנחלים במחאת האוהלים | ריבי גיליס

בית הוא יותר מקורת גג. הוא כבוד, היסטוריה, תרבות ונראות | קלריס חרבון

חלומות המעמד הבינוני: בין געגועים להבטחות כוזבות | רמי אדוט

נשק השמדה פיננסי | אייל דותן

> > > אחרי הבחירות, המשכנו עם הפרויקט "אפטר פארטי" – 31 קטעים קצרים של כותבים וכותבות שונים לציון סיומה של מערכת הבחירות והשקת הפרלמנט הישראלי, טייק 19.

> > > בעקבות פרסום טיוטת הצעת תקציב המדינה – לא נבהלנו מהמסמך הארוך. 18 כותבים וכותבות קראו בין שורות התקציב הכואבות, בחרו כל אחד וכל אחת סעיף בהצעה וניסחו ביקורת ביחס אליו:

מס הגולגולת של תאצ'ר קופץ לביקור | אברהם דורון

מדיניות המסים "החדשה": ההפך משוויון בנטל | נוגה דגןבוזגלו

תקציב המדינה כפרוזה צרופה | דותן לשם

התוכנית הכלכלית: חיבור פוסטאמוראי | נעמה נגר

ישנו אור שאיננו כבה ויסקונסין | יעל בן יפת

ועוד רבים אחרים…

> > > לרגל פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי "דוקאביב" במאי השנה פרסמנו סקירות על סרטים בולטים:

אילת מעוז על "המעבדה"

חן משגב על "ברוקלין שלי"

תהל פרוש על "סופרוומן"

דני פילק על "אש בתוך הדם"

ליאור שטרנפלד על "לפני המהפכה"

מיכל אביעד על "החלוצות"

> > > לרגל שבוע הספר סופרים וסופרות יצאו עבורנו מעבר לדפים וכתבו על מפגשים מעניינים שהיו להם עם קוראים וקוראות:

רונית חכם עם ילדים וילדות משכונה ג' בבאר שבע

סלמאן נאטור עם חוקרי/קוראי שב

אלמוג בהר עם קוראים וקוראות בקהיר

עדי שורק עם מוחים ברוטשילד

איריס אליהכהן עם דמויות מספרה שלה

> > > כמו כן, פרסמנו השנה תרגומים של מאמרים מצויינים מאת הוגים זרים:

השנה ה-514: גלובליזציה לטובת מי? | נועם חומסקי שתרגם פרופ' הנרי וסרמן

דיור ותקווה: להיות בבית בעולם | ארג'ון אפאדוראי שתרגמה עדי גרבינר קינן

סמנו עבורנו את פוליטיקת העתיד | אלן באדיו שתרגם מתן קמינר

צרות בגן עדן: המחאות בטורקיה וביוון | סלבוי ז'יז'ק שתרגם אלירן בר-אל

> > > בחודש שעבר, לרגל הקרנת הסדרה של אמנון לוי, "הפנים האמיתיות של השד העדתי", פרסמנו את הפרויקט המיוחד "רכבת שדים". השמענו כאן קולות חזקים של מזרחים ומזרחיות שכתבו על זכרונות ילדות כואבים, על התמודדויות עם מערכות הגמוניות מסלילות, על המאבק המזרחי, על מחיקת זהויות ועל יצירת זהויות דכאניות ומשחררות, על פריבילגיות אשכנזיות, על שפה, על עיוורון, על ייאוש, על תקווה. כולם/ן נגעו בקצוות חשופים של האישי והפוליטי, שילבו את האחד בשני, ויצרו יחד תמונה חזקה ועשירה של זהות מזרחית:

רכבת שדים: מקבץ ראשון – אינס אליאס, תום מהגר וגל לוי

רכבת שדים: מקבץ שני – רועי חסן, שלומי חתוכה, איתמר טובי טהרלב

רכבת שדים: מקבץ שלישי – נעמה קטיעי, אברהם הרן מוטחדה ויוס ברוך

רכבת שדים: מקבץ רביעי – שלמה וזאנה, אור סיונוב ואלמוג בהר

רכבת שדים: מקבץ חמישי – כרמן אלמקייס, סמי שלום שטרית וצחי אבינועם

> > > מדי שבוע השנה פרסמנו כאן שיר במדור השירה באסטה, בעריכתו של מתי שמואלוף.

> > > ומכיוון שהדיון הציבורי בישראל בעולם הרחב מתחיל ונגמר בדרך כלל בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הבנו שלמאמרים שמתפרסמים ב"העוקץ", ובמיוחד אלה שעוסקים בנקודות מבט מזרחיות, יכולה להיות תרומה ייחודית גם לדיון הציבורי בסוגיית ישראל (ופלסטין) שמתנהל מחוץ לגבולות ישראל (ופלסטין). לכן, במרץ השנה השקנו את אתר העוקץ באנגלית שבו פרסמנו מבחר מן המאמרים שהתפרסמו באתר בעברית – דבר שהתאפשר תודות לשורה של מתרגמים/ות נדיבים/ות שהצטרפו למאמץ. השקת האתר באנגלית לוותה בשיתוף פעולה עם מגזין 972 המצוינים שבו נפתח לנו ערוץ מיוחד.

אנחנו רוצים לאחל לכולכםן שנה טובה ומאושרת. שנה של מאבקים מוצלחים, שנה של כתיבה פורה, שנה של שינוי וצמיחה. אנחנו זוממים לעשות הרבה דברים במהלכה, אז – Stay Tuned.

צוות העוקץ

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דנה ג. פלג

    שמחה על הכבוד והעונג – באמת – להימנות על הכותבות בהעוקץ. שמחה שיש מקום כזה, שבו אני יכולה לקרוא וללמוד ולדון בנושאים המעניינים אותי, וכן, לפעמים גם לכתוב. תודה!

  2. נפתלי אור-נר

    כה לחי

  3. יוסףה מקיטון

    המון תודה על העבודה הקשה בודאי, שתוצאותיה נהדרות. הסיכום עושה חשק לקרוא מחדש חלק מהמאמרים שכבר קראתי, וזה אומר הכל 🙂