• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מעשה היה בעיר הקדושה צפת

שני סיפורים מן המקורות לקריאה, לביקורת עצמית, להתבוננות פנימה, לווידוי, לסליחה, לכפרה, לתשובה, לוויתור…
לא ידוע

הצדיק, האבנים ומחילת העוונות

היה היה צדיק אחד, ישיש נערץ ומכובד היה על כל הבריות. באו אליו אנשים ונשים להתודות לפניו על חטאיהם, לבקש ברכתו וללמוד מדרכיו.

פעם באו לפניו שתי נשים. התוודתה אחת מהן על חטא כבד שחטאה, ותאמר לצדיק:

"כבר הלכתי ובקשתי סליחת האדם שגרמתי לו רעה, ובכל-זאת, אין מצפוני נותן לי מנוח. אמנם סלח לי האדם, אך מי יודע אם סלח לי אלהים. חמור מאד מאד החטא שעשיתי, ובקשתי היא כי גם האלהים יסלח לי."

החריש הצדיק. אחר פנה אל האשה השנייה ושאל אותה:

"ומה לך?"

ענתה: "אני רק ליוויתי את חברתי, זו שהתוודתה לפניך זה עתה."

שאל הצדיק: "ומה רצונך?"

ענתה האשה: "לקבל את ברכתך."

"יפה מאד," אמר הצדיק, "ברכתי נתונה לך. כנראה שלהתוודות אין לך צורך."

אמרה לו האשה: "אין דבר מכביד על מצפוני, ברוך השם, אם חטאתי, הרי אלה רק חטאים פעוטים, עבירות קלות, ולא כדאי אפילו לגזול זמנך בסיפורן: אלו הן עבירות של מה בכך."

אמר הצדיק הישיש לאשה הראשונה:

"ראיתי כי נכנע לבבך לפני האלהים ולכן זאת עשי, בתי: צאי אל מעבר לגדר ביתי. בקשי והביאי לי אבן גדולה ככל שתוכלי שאת, כי גדול החטא שחטאת."

ואל השנייה פנה ואמר:

"צאי גם את, וצברי אבנים קטנות, כי עבירותיך קטנות היו."

יצאו השתיים ועשו כמצוותו.

חזרה האחת והביאה אבן גדולה, והשנייה הביאה שק מלא צרורות אבן קטנים. העביר הישיש עיניו העששות אל פני האבן והצרורות ואמר:

"היטבתן לעשות. ועתה הואילו בטובכן ושימו את האבן והצרורות שצברתן במקום שממנו לוקחו וחזורנה אלי – אז אגיד לכן את דברי."

הלכו השתיים לעשות כדבריו. הראשונה מצאה על נקלה את המקום שממנו לקחה את האבן הגדולה והניחה אותה שם. והשנייה טרחה ועמלה ולא יכלה בשום אופן לקבוע את המקומות שמהם נצברו כל הצרורות וחלוקי האבנים. חזרה על הישיש עם משא האבנים הקטנות.

אמר הזקן: "עתה אגיד לכן את דברי."

“את הראשונה, הנחת את האבן הגדולה במקומה, כי זכרת מהיכן ומנין לוקחה, כך גם ענין העוון שלך. זכרת את עוונך הגדול ועינית את נפשך, נשאת בתוכחות אנשים, שנזפו בך, ובתוכחות מצפונך שלא נתן לך מנוח, התבישת בחטא ורצית לשוב בתשובה ולא התבישת להתודות עליו, והאלוהים סלח לך."

ואת, בעלת האבנים הקטנות, חטאת לכאורה חטאים קלים, פעוטים ושונים, והם לא הכבידו על לבך ולא הכאיבו לך, לא זכרת אותם ולא התחרטת עליהם, גם לא תקנת את מעשייך ואולי גם הטפת מוסר לאחרים, ואיך יסלח לך האלוהים?"

מתוך: "חגיגה של מעשיות לחגים", שלמה אבס (הוצאת עגור). עמ' 20-23.

צילום:  Phil W Shirley, cc by-nc-nd
צילום: Phil W Shirley, cc by-nc-nd

דין לכף זכות

מעשה היה בעיר הקדושה צפת, תיבנה ותיכונן, באיש אחד שהלך לעיר אחרת והשכיר עצמו אצל אחד בעל הבית לזמן שלוש שנים לעסוק במלאכתו. ויקר מקרהו, שתשלום זמן שכירותו של שלוש השנים נשלם בערב יום הכיפורים. ויאמר אותו האיש השכיר לבעל הבית: "תן לי שכירותי, שאני רוצה לילך לביתי, לפרנס בני ביתי ולחוג החג עמהם."

‏אמר לו בעל הבית: "לא יש לי ממון."

אמר לו השכיר: "אם אין לך מעות, תן לי פירות משדותיך כפי הערך שנמכרים בשוק."

השיב לו: "אין לי."

אמר לו: "תן לי חתיכת שדה, ואני אשתדל למכרו."

אמר לו: "אין לי."

אמר לו: "תן לי בהמות בשָוְיָן."

אמר לו: "אין לי."

חזר ואמר לו: "תן לי כרים וכסתות ממטלטלי ביתך."

אמר לו: "אין לי."

סוף דבר נלאה אותו השכיר לשאול, כראותו שבכל דבר היה משיב שלא היה לו והוא היה יודע שלא היה חסר כל אלו הדברים. ובכן אחז דרכו והלך לעירו סר וזעף בלי שום פרוטה.

‏אחר המועד לקח בעל הבית בידו כל סך השכירות שהיה חייב להשכיר הנזכר, ועוד לקח עמו שלוש בהמות נושאות, אחת מיני מאכל והשנייה יין והשלישית מיני פירות. ויקם וילך לעיר הקדושה צפת, תיבנה ותיכונן, ונתאכסן בבית שכירו הנזכר. ואחר שאכלו ושתו, שילם לו שכירותו במשלם.

‏ושאל לו לשכירו: "בחייך, רצוני שתאמר לי, כששאלת ממני שאפרע לך שכירותך ואמרתי לך שלא היו לי מעות – במה חשדתני בלבך?"

השיב לו לאמור: "דנתיך לכף זכות ואמרתי בלבי: אפשר שמצא לקנות איזו סחורה בזול והוציא עליה כל ממונו ונשאר בלי שום ממון; ולהיות ערב יום כיפור אינו מוצא למכור מקצת מסחורתו לפרוע לי."

חזר ושאל לו: "וכששאלת ממני ליתן לך בהמות בשכירותך ואמרתי לך: לא יש לי – במה חשדתני?"

השיב לו: "אמרתי, אפשר שהשכירן לאחרים ואינו יכול ליקח אותן עד שיושלם זמן שכירותן."

אמר לו: "וכששאלת ממני ליתן לך איזו חתיכת שדה ואמרתי לך שלא היה לי – במה חשדתני?"

השיב לו: "אמרתי, אפשר נתן שירותיו לאריסים ונתפשר עמהם שיתנו לו כך וכך פירות לשנה, ונמצא שהשדות אינם ברשותו ואינם שלו."

חזר ושאל לו: "וכשאמרתי לך שגם פירות לא היו לי – במה חשדתני?"

השיבו: "אמרתי, אפשר שעדיין לא הפריש מהם מעשר, ולזה אינו יכול ליתן לי; ולהיות אותו היום ערב יום כיפור, לא יש לו זמן להפריש מעשר."

חזר ושאל לו: "וכשאמרתי לך שלא היו לי אפילו כרים וכסתות – במה חשדתני?"

השיבו: "אמרתי, אפשר שהקדיש כל נכסיו."

‏אז נשבע לו בעל הבית ואמר לו: "באמת שכך היה, שהקדשתי כל נכסי בעבור הורקנוס בני שלא עסק בתורה, כדי שלא ייהנה מנכסי; וכשהלכתי אצל חברי החכמים שבצד דרום, התירו לי הנדר. וכשם שדנת אותי לכף זכות, כך ידינך הקדוש ברוך הוא לכף זכות. שכל מה שדנתני לכף זכות בכל הדברים ששאלת ממני, כך היה המעשה בכל דבר; לא חיסרת דבר."

‏להלן הנוסח בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכז, עמוד ב:

תנו רבנן: הדן חברו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. – אמר לו: אין לי. – תן לי קרקע. – אין לי. – תן לי בהמה. – אין לי. תן לי כרים וכסתות. – אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? – אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. – ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? – אמרתי  שמא מושכרת ביד אחרים. – בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. – ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? – אמרתי שמא אינן מעושרות. – ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. – אמר ליה: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות.

מתוך האתר של יואל פרץ

עוד ליום כיפור:

אייל שגיא ביזאווי | איכָּה, לאחר כל השנים האלה?

מאיר בוזגלו | וידוי של לוחם צדק

סיגלית בנאי | הבית אשר נחרב. היכן ייבנה?

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.