פֹּאִמָהּ
לאליס (אוחיון) משעלי, 2004

מָה אַת עוֹשָׂה כָּעֵת
כְּשֶׁאֲנִי לֹא לְיָדֶךְ
הַאִם שָׁדֶךְ הִתְרוֹקְנָה
כְּשֶׁהֱפְסַקְתִי לִגְמוֹעַ מִמֶךְ
וּזְרוֹעוֹתַיִךְ
הַאִם הֵן עֵירוֹמוֹת מִחִיבּוּקִי
אוֹ אוּלַי הִתְעַטָפְתְ בְּשִׂכְמִיָת הַעֶרֶב
הַאֲרוּגָה מִצְלִילֵי מִרְקַע מְהַבְהֵב וְסָלָט יְרָקוֹת טָרִי
אַת שׂוֹכַחַת מֶה הָיוּ חַלוֹמוֹתַיִךְ
אַךְ זוֹכֶרֶת שֶׁלֹא לְזַהוֹתִי בְּקִרְבָּם
אֲנִי מְבַקֶשֶׁת לְגַלֵם אֶת אַחַת הַדְמוּיוֹת הַפּוֹקְדוֹת אֶת לֵילוֹתַיִךְ
אַךְ אַת חוֹשֶׂפֶת אוֹתִי בִּתְנוּעֲה עֲצוּרָה
עוֹדִי צְעִירָה
אַךְ עֵינַיִךְ תּוֹשֵׁשׁוֹת בִּי
עוֹדִי מַמְתִינָה לְכוֹבֵד חִיבּוּקֶךְ
מוֹתַחַת יָדַי מִחוּץ לִגְבוּלוֹתַי
עַד לִשְׂפָת גְבוּלוֹתַיִךְ.
כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ מַקְשִׁיחוֹת עוֹרָן
לַמְרוֹת שֶׁאַת מְמַעֱטֶת לִפְסוֹעַ
וַאֲנִי בְּנַעֲלָיִם פְּתוּחוֹת
מְאֲבֶּקֶת צְעֲדַי לִקְרַאתֵךְ
מְאַוְרֶרֶת אֶת נַקְבּוּבִיוֹת לִבִּי
הַאִם תֵּדְעִי עַד כַּמָה חַסֵרָה לִי
לֹא רַק מִי שֶׁהִינֶךְ
מִי שֶׁיָכוֹלְתְ לִהיוֹת
לִי
מִי שֶׁיָכוֹלְתִי לִהיוֹת
אִם הָיִית
אִם שְׁתֵינוּ
מָה בְּאֱמֶת אֵדָע לְסַפֵּר עַל אוֹדוֹתַיִךְ אִם יִשְׁאֲלוּנִי
שִבְרֵי עֲלִילוֹת שֶׁאֵינָן מִתְלַכְּדוֹת
כְּמוֹ מִילִים בְּמִשְׁפָּט בְּשָׂפָה שֶׁאֵינֵנָה
שְׂפַת אֵם
הַכּוֹחַ וְהַחֶשֶׁק לִגְדוֹל
פּוֹסְקִים מִלְבַעֲבֵּע בִּי
וְאַת פּוֹתַחַת שׁוּלֵי סִיר
וּמְעֲשֶׁנֶת אֶת הַחֶדֶר
מַכְתִימָה אֶת לִיבִּי
בְּשֶׁמֶן שָׂרוּף.
מְקַפֶּלֶת גַרְבַּיִם בִּשְׁתֵי יָדַיִם
לֹא חוֹשֶבֶת – עוֹשָׂה
לֹא רוֹאָה – בִּלְתִי-נִרְאֵית
וַאֲנִי אֵינִי נָעָה
מִתְעַטֶפֶת בִּקְרָעִים שֶצִבְעָם עֲזָב
לֹא תוֹלָה אֶת בְּגַדַי תַּחַת חַבַטוֹתֶיהָ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ הַלוֹהֶטֶת בִּצְבָתוֹת פְּלָסְטִיק
מְנִיחַה לָהֶם לְהִסְתַחְרֵר בְּנַחַת תַּחַת הֶבֶל פֶּה מֵכַנִי
וְאַת מוֹחָה אֶת חַרוֹשׁ מִצְחֵךְ
אֵינֶךְ רוֹאָה אוֹתִי
נִמְשֶכֶת בְּחֶבְלֵי הַכְּבִיסָה שֶאֲת מְסִיטָה
כִּלְאֲחַר יָד
מְעִיר אֲחֵרֶת
בְּגוּף חִוֵר מִשֶׁלָךְ.
אַת לֹא תָבוֹאִי לָקַחַת אוֹתִי
אֵינֶךְ יוֹדַעַת אֶת כְּתוֹבְתִי
אוֹ לִנְהוֹג
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת כָּאן וְאַת שָׁם
אַת מַפְרִידָה בֵּינֶנוּ
אֲבָל גַם שָׁנִים שֶל מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת חַמוּרוֹת סֶבֶר וּמְצוּלְצָלוּת מִנְהָגִים עַתִיקִים
הֵיכַן צְרוֹר הַמַפְתֵחוֹת שֶׁשִׁכְפַּלְת עֲבוּרִי
בְּצַלְמֵךְ
אֲנִי פּוֹתַחַת דְלָתוֹת שֶׁאֵינֶךְ מֵכִּירָה
וּמַפְתֶחֶךְ נָח בְּתִיקִי
מַחְלִיד תַּחַת מָבַּטִי
אִילֵם מִחוֹסֶר שִׁימוּשׁ
מָה אַת עוֹשָׂה כָּעֵת
כְּשֶׁאֲנִי לֹא לְיָדֶךְ
הַאִם שָׁדֶךְ עוֹלָה עַל גְדוֹתֶיהָ
כְּשֶׁאֲנִי אֵינִי זְקוּקָה לְחַלָבֵךְ
שֶׁיֵאַשְׁרֵנִי
יְחֵפָה אַת פּוֹסַעֲת בְּקִרְבִּי
כַּפּוֹת רַגְלַיִיךְ חַמוֹת
עַל מִרְצֵפוֹת גַעֲגוּעַי
אֲךְ רְאִי
רָמַסְתְ מִבְּלִי מֵשִׂים
צֶמָח קָט שֶׁהֱגְבִּיהָ בֵּין הַמַשְׁקוֹף לַדֶלֶת
אַת יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת כִּרְצוֹנֶךְ
וַאֲנִי כְּלוּאָה בַּאֶפְשָׁרוּת
שֶׁיוֹם אֶחָד תִּשָׁאַרִי
אוֹ אָז אַתְקִין לָךְ כִּיסֵא רְחַב מִידוֹת
אֶתְכַּרְבֵּל עַל הַרִצְפָּה לְמַרְגֵלוֹתַיִיךְ
רַק הָבִּיטִי
כֵּיצָד אוֹר הַיוֹם אֵינוֹ כְּשֶׁהָיָה
וּבְפָנַי קְמָטִים שֶׁלֹא תֵּדְעִי לְזַהוֹת מְקוֹרָם
מִקִרְבַתֵנוּ נוֹתָר אַךְ גַלְעִין
שֶׁצָמַק וְהֶשְׁחִיר
אֲכַסֶה אוֹתוֹ בְּרִגְבֵי אֲדַמָה לַחִים
וְלֹא אֶקְרָא לזֶה
לִקְבּוֹר.
הפואמה היא הראשונה בסדרת "פואמות לאמא", שהשנייה שבהן פורסמה ב-2007 בספר לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.
תודה רבה.

יעל, איזו פואמה נפלאה! כל הכבוד, קראתי והתרגשתי. יישר כוח!
כתיבה יוצאת דופן. נוגעת. תודה