פֹּאִמָהּ

שיר לתחילת השבוע במדור השירה באסטה
יעל משעלי

לאליס (אוחיון) משעלי, 2004

צילום: זהר אלמקייס
צילום: זהר אלמקייס

 

מָה אַת עוֹשָׂה כָּעֵת
כְּשֶׁאֲנִי לֹא לְיָדֶךְ
הַאִם שָׁדֶךְ הִתְרוֹקְנָה
כְּשֶׁהֱפְסַקְתִי לִגְמוֹעַ מִמֶךְ
וּזְרוֹעוֹתַיִךְ
הַאִם הֵן עֵירוֹמוֹת מִחִיבּוּקִי
אוֹ אוּלַי הִתְעַטָפְתְ בְּשִׂכְמִיָת הַעֶרֶב
הַאֲרוּגָה מִצְלִילֵי מִרְקַע מְהַבְהֵב וְסָלָט יְרָקוֹת טָרִי

אַת שׂוֹכַחַת מֶה הָיוּ חַלוֹמוֹתַיִךְ
אַךְ זוֹכֶרֶת שֶׁלֹא לְזַהוֹתִי בְּקִרְבָּם
אֲנִי מְבַקֶשֶׁת לְגַלֵם אֶת אַחַת הַדְמוּיוֹת הַפּוֹקְדוֹת אֶת לֵילוֹתַיִךְ
אַךְ אַת חוֹשֶׂפֶת אוֹתִי בִּתְנוּעֲה עֲצוּרָה
עוֹדִי צְעִירָה
אַךְ עֵינַיִךְ תּוֹשֵׁשׁוֹת בִּי
עוֹדִי מַמְתִינָה לְכוֹבֵד חִיבּוּקֶךְ
מוֹתַחַת יָדַי מִחוּץ לִגְבוּלוֹתַי
עַד לִשְׂפָת גְבוּלוֹתַיִךְ.

כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ מַקְשִׁיחוֹת עוֹרָן
לַמְרוֹת שֶׁאַת מְמַעֱטֶת לִפְסוֹעַ
וַאֲנִי בְּנַעֲלָיִם פְּתוּחוֹת
מְאֲבֶּקֶת צְעֲדַי לִקְרַאתֵךְ
מְאַוְרֶרֶת אֶת נַקְבּוּבִיוֹת לִבִּי

הַאִם תֵּדְעִי עַד כַּמָה חַסֵרָה לִי
לֹא רַק מִי שֶׁהִינֶךְ
מִי שֶׁיָכוֹלְתְ לִהיוֹת
לִי
מִי שֶׁיָכוֹלְתִי לִהיוֹת
אִם הָיִית
אִם שְׁתֵינוּ

מָה בְּאֱמֶת אֵדָע לְסַפֵּר עַל אוֹדוֹתַיִךְ אִם יִשְׁאֲלוּנִי
שִבְרֵי עֲלִילוֹת שֶׁאֵינָן מִתְלַכְּדוֹת
כְּמוֹ מִילִים בְּמִשְׁפָּט בְּשָׂפָה שֶׁאֵינֵנָה
שְׂפַת אֵם

הַכּוֹחַ וְהַחֶשֶׁק לִגְדוֹל
פּוֹסְקִים מִלְבַעֲבֵּע בִּי
וְאַת פּוֹתַחַת שׁוּלֵי סִיר
וּמְעֲשֶׁנֶת אֶת הַחֶדֶר
מַכְתִימָה אֶת לִיבִּי
בְּשֶׁמֶן שָׂרוּף.

מְקַפֶּלֶת גַרְבַּיִם בִּשְׁתֵי יָדַיִם
לֹא חוֹשֶבֶת – עוֹשָׂה
לֹא רוֹאָה – בִּלְתִי-נִרְאֵית
וַאֲנִי אֵינִי נָעָה
מִתְעַטֶפֶת בִּקְרָעִים שֶצִבְעָם עֲזָב
לֹא תוֹלָה אֶת בְּגַדַי תַּחַת חַבַטוֹתֶיהָ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ הַלוֹהֶטֶת בִּצְבָתוֹת פְּלָסְטִיק
מְנִיחַה לָהֶם לְהִסְתַחְרֵר בְּנַחַת תַּחַת הֶבֶל פֶּה מֵכַנִי
וְאַת מוֹחָה אֶת חַרוֹשׁ מִצְחֵךְ
אֵינֶךְ רוֹאָה אוֹתִי
נִמְשֶכֶת בְּחֶבְלֵי הַכְּבִיסָה שֶאֲת מְסִיטָה
כִּלְאֲחַר יָד
מְעִיר אֲחֵרֶת
בְּגוּף חִוֵר מִשֶׁלָךְ.

אַת לֹא תָבוֹאִי לָקַחַת אוֹתִי
אֵינֶךְ יוֹדַעַת אֶת כְּתוֹבְתִי
אוֹ לִנְהוֹג
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת כָּאן וְאַת שָׁם
אַת מַפְרִידָה בֵּינֶנוּ
אֲבָל גַם שָׁנִים שֶל מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת חַמוּרוֹת סֶבֶר וּמְצוּלְצָלוּת מִנְהָגִים עַתִיקִים
הֵיכַן צְרוֹר הַמַפְתֵחוֹת שֶׁשִׁכְפַּלְת עֲבוּרִי
בְּצַלְמֵךְ
אֲנִי פּוֹתַחַת דְלָתוֹת שֶׁאֵינֶךְ מֵכִּירָה
וּמַפְתֶחֶךְ נָח בְּתִיקִי
מַחְלִיד תַּחַת מָבַּטִי
אִילֵם מִחוֹסֶר שִׁימוּשׁ

מָה אַת עוֹשָׂה כָּעֵת
כְּשֶׁאֲנִי לֹא לְיָדֶךְ
הַאִם שָׁדֶךְ עוֹלָה עַל גְדוֹתֶיהָ
כְּשֶׁאֲנִי אֵינִי זְקוּקָה לְחַלָבֵךְ
שֶׁיֵאַשְׁרֵנִי

יְחֵפָה אַת פּוֹסַעֲת בְּקִרְבִּי
כַּפּוֹת רַגְלַיִיךְ חַמוֹת
עַל מִרְצֵפוֹת גַעֲגוּעַי
אֲךְ רְאִי
רָמַסְתְ מִבְּלִי מֵשִׂים
צֶמָח קָט שֶׁהֱגְבִּיהָ בֵּין הַמַשְׁקוֹף לַדֶלֶת
אַת יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת כִּרְצוֹנֶךְ
וַאֲנִי כְּלוּאָה בַּאֶפְשָׁרוּת
שֶׁיוֹם אֶחָד תִּשָׁאַרִי

אוֹ אָז אַתְקִין לָךְ כִּיסֵא רְחַב מִידוֹת
אֶתְכַּרְבֵּל עַל הַרִצְפָּה לְמַרְגֵלוֹתַיִיךְ
רַק הָבִּיטִי
כֵּיצָד אוֹר הַיוֹם אֵינוֹ כְּשֶׁהָיָה
וּבְפָנַי קְמָטִים שֶׁלֹא תֵּדְעִי לְזַהוֹת מְקוֹרָם
מִקִרְבַתֵנוּ נוֹתָר אַךְ גַלְעִין
שֶׁצָמַק וְהֶשְׁחִיר
אֲכַסֶה אוֹתוֹ בְּרִגְבֵי אֲדַמָה לַחִים
וְלֹא אֶקְרָא לזֶה
לִקְבּוֹר.

הפואמה היא הראשונה בסדרת "פואמות לאמא", שהשנייה שבהן פורסמה ב-2007 בספר לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חן משגב

    יעל, איזו פואמה נפלאה! כל הכבוד, קראתי והתרגשתי. יישר כוח!

  2. נעמי טישלר

    כתיבה יוצאת דופן. נוגעת. תודה