אי אפשר למחוק זהות

אמנון רובינשטיין טוען כי "איבד את אשכנזיותו", אבל אי אפשר וגם לא צריך. ניתן להיות בעל ברית ותלמיד נצחי. תגובה של אסתר עילם
אסתר עילם

במאמרו של אמנון רובינשטיין ב"ישראל היום" ערב ראש השנה, הוא תיאר כיצד עבר כמה שלבים בחייו בהם נפגש עם מזרחים ועם התרבות המזרחית, והתוודע לעוול שנעשה למזרחים במסגרת התחייה הציונית בכלל ובמסגרת מדינת ישראל בפרט, וכיצד השתדל לתקן עוולות מסוימות כלפיהם כאשר כיהן בזמנו כשר החינוך. בסופו של דבר הוא מודיע שהשיל מעליו את זהותו האשכנזית, כעת הוא חסר זהות עדתית. אכן, יש להעריך את התהליך שעבר רובינשטיין לגבי הבנת העוול שנעשה למזרחים, ואת נסיונותיו לתיקון המצב בתחום החינוך כאשר היה בעל אחריות מיניסטריאלית בנושא; אולם המסקנה לפיה בעקבות תהליך זה הוא "איבד את זהותו האשכנזית" היא שגויה ביותר.

רובינשטייןראשית, לגבי הקריירה האקדמית: אמנם רובינשטיין מודע לביטויי האפליה השונים של מזרחים באוניברסיטה, אבל בפועל ברור שאשכנזיותו – ולא כל שכן היותו גבר אשכנזי – הייתה פקטור חשוב בבניית הקריירה שלו הן באקדמיה והן בפוליטיקה. באופן אישי, אני זוכרת שאי שם בשנות השבעים בכנס השנתי של האגודה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, היה רובינשטיין אורח הכבוד והדובר בארוחת הערב שחתמה את הכנס. הייתי אז תלמידה לתואר שני בסוציולוגיה (זו הייתה ה"קריירה" השניה שלי באקדמיה: הייתי בשנות השלושים המאוחרות לחיי, נשואה ואם לשני ילדים) ולא נראה היה לי סביר לשלם סכום נכבד בעד ארוחת הערב. הסתובבתי בגן בחוץ, ונכנסתי לשמוע (בעמידה) את הפרופסור רובינשטיין. היה ברור שהוא מדבר על "הישראלי" בתור גבר אשכנזי ולא בתור אשה ממוצא ספרדי, כמוני. עם תום ההרצאה הייתי בלחץ עקב הצורך לחזור בתחבורה ציבורית לתל אביב. באותם ימים הייתה זו סאגה בפני עצמה, שהסתיימה בהגעתי לביתי בשעות הקטנות של הלילה במונית שירות. מבחינתי, פרופסור רובינשטיין – הגבר האשכנזי בעל האמצעים ובעל התארים – היה רחוק ממני שנות אור.

ובחזרה למאמר: אכן נוגע ללב המפגש הראשון שלו עקב נישואיו לאשה ספרדייה עם התרבות הספרדית השופעת חום וקרבה, וכיצד השתלב בה. אולם מדובר בגבר בוגר שעוצב במשך שנים רבות כחבר בקבוצה ההגמונית, וגם אם למד דפוסים אחרים של קשרים חברתיים, אין פירוש הדבר שאלה מחקו את הזהות שעיצב בשנות ילדותו, נערותו ובחרותו. כך לגבי הדוגמאות האחרות שהוא מביא: כל אלה אין בידן כדי "למחוק" זהות, אלא לכל היותר להעניק עוד נקודת מבט שאפשר להעדיפה על פני זו הקודמת.

למעשה, אפשר לראות את מה שקרה לרובינשטיין לא כמחיקת זהותו האשכנזית, אלא כשלבים בבנייה של עמדה כלפי מזרחים שאותה אפשר לכנות "בעל ברית". כלומר רובינשטיין, וכל אשכנזי אחר (ובמיוחד אלה שזהותם מורכבת מכמה קבוצות הגמוניות, ולא רק מזהות עדתית, כמו מגדר, מעמד, מיקום יוקרתי בקרב האליטה וכדומה), כאשר הם מבינים לעומקו את הדיכוי של מזרחים, הם יכולים להחליט להיות בעלי ברית שלהם. מה שרובינשטיין ניסה בעצם לומר, זה שהוא הפך במרוצת השנים לבעל ברית למזרחים. אולם כמו כל בעל ברית מדובר במצב שבו הוא תלמיד נצחי – עליו קודם כל להקשיב לקולות הלא-הגמוניים, ובמיוחד לציפיות שלהם ממנו.

האם רובינשטיין מוכן לכך? האם הוא מוכן לשבת בקרב נשים מזרחיות החיות בפריפריות החברתיות, המעמדיות, ורק להקשיב להן וללמוד מהן? אם כן, אז הוא יכול לפחות לומר על עצמו שהוא "בעל ברית למזרחיות ולמזרחים", וזאת בתור גבר אשכנזי שבזכות כל הפריבילגיות שנתנו לו הגיע לפסגת האליטות בישראל. עובדה זו הוא לא יכול, וגם לא צריך, למחוק. מה שהוא יכול זה לנצל אותה כדי להיות בעל ברית טוב ויעיל יותר.

לקריאה נוספת:

רכבת שדים – פרויקט מיוחד

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמית

    על פי הגדרה, דווקא כן אפשר למחוק זהות. זהות היא הצורה שבה בן אדם מגדיר את עצמו ואחרים מגדירים אותו, ובהחלט אפשר לשנות\למחוק\להסיר אותה. עייני ערך "מתי ואיך הפסקתי להיות יהודי" של ש"ז.

    זהות חלשה כגון ה"זהות" האשכנזית היא עוד יותר קלה למחיקה. לאורך ההיסטוריה הגלותית היא מעולם לא הייתה זהות מרכזית עבור המשתייכים אליה, ולאורך תקופות ארוכות ספק אם היא בכלל התקיימה. היא התחזקה דווקא בשנותיה הראשונות של ישראל, איפה שניסו למחוק אותה. אבל מאז היא בתהליך היטשטשות מתמשך. מבחינה תרבותית כבר אין מאחוריה כלום; יהודי אשכנז איבדו את תרבותם ואימצו את התרבות המערבית-אמריקאית. מה שנותר ממנה זאת קטגוריה חברתית שגבולותיה דועכים, במיוחד במצב שבו שיעור הילדים שנולדים למשפחות בין-עדתיות עומד על עשרות אחוזים.

  2. אסתר עילם

    תשובתי מתייחסת הן לבחינה הפסיכולוגית והן לבחינה החברתית
    מבחינה פסיכולוגית אפשר בשלב מסוים בחיים להחליט לנטוש את הזהות שנרכשה במהלך החיים עד לקבלת אותה החלטה, אבל לא ניתן למחוק אותה, ובוודאי לא את מה שנעשה בעבר תחת אותה זהות. יתר-על-כן, גם לאחר קבלת ההחלטה נותרים דרכי מחשבה ודפוסי התנהגות הנעוצים בזהות הזו. יתרה מזאת, התכחשות לאותה זהות היא עקירה לא רק של מרכיבים שכעת נראים באור שלילי, אלא גם של מרכיבים שיצרו זכרונות נעימים ומפרים.
    מבחינה חברתית, הטענה ל"איבוד" הזהות של חבר/ה לקבוצה בעלת זכויות יתר – במקרה זה קבוצת האשכנזים/ות – איננה תקפה כל עוד אין ויתור על זכויות היתר הללו ועל מה שנרכש בעזרתן. במקרה של רובינשטיין, הוא החליט שהוא "איבד" את זהותו האשכנזית, אך ממשיך בזכות אותה זהות להיעזר בזכויות היתר וביתרונות שהן מעניקות לו בהשגת מעמד חברתי מועדף.