לראות, להעיד, לשתף, להשפיע

איך אפשר לייצר חיבור לאינטרנט באמצע שומקום? איך להפוך מידע מופשט לסיפור נגיש? כיצד לכתוב מכתבי אהבה מוצפנים? מה אפשר לעשות עם עפיפון, מצלמה ובקבוק פלסטיק? חוויות ממחנה האינפו-אקטיביזם 2013 באיטליה
חגית קיסר

חודשיים לפני פרוץ האביב הערבי בדצמבר 2010, פרסם מלקולם גלדוול מאמר יפה ב"ניו יורקר", שבו הוא מבקר את הקלות הבלתי נסבלת שבה המדיה החברתית ורשתות חברתיות הפכו להיות דגלי המהפכה והכלי המנצח של אקטיביזם חברתי ופוליטי עכשווי. הטענה שלו ושל אחרים, היא שהפלאות שניתן לחולל באמצעות טכנולוגיות המידע והרשתות החברתיות יצרו מציאות מתעתעת שבה נדמה שלתקשורת אין היסטוריה או משמעות לפני עידן הטלוויזיה והאינטרנט. אכן מה שהוביל להפגנות שהפילו את מובארק היו שנים של מאבקי עובדים, ובאופן ספציפי הקריאה להפגנה ההמונית הראשונה לא יצאה בטוויטר ובפייסבוק אלא באמצעות פלאיירים מהסוג הישן והמוכר בשכונות העוני של קהיר, לפי ג'ואל ביינין. גלדוול טוען עוד יותר מכך, שנדמה שבקדחת הטוויטר, הפייסבוק, הלייק וההאש-טאג הצלחנו לשכוח מה זה אקטיביזם.

גלדוול מחזיר את קוראיו למחאה נגד מדיניות ההפרדה בארה"ב בשנות ה-60, לפעולה הישירה (sit-in) בגרינסבורו בה נקטו ארבעה חברים לקולג' כאשר התיישבו לשתות קפה במזנון שהיה מותר רק ללבנים, שסחפה אחריה גל של מחאות ברחבי הדרום ששינו את התודעה האמריקאית. בשורה התחתונה, גלדוול כותב שהמדיה החברתית מאפשרת רק קשרים חלשים (weak ties), שהעיסוק בה כאקטיביזם מרחיק אותנו מאותם קשרים חזקים של קהילת אנשים החיים יחד וחולקים גורל המוכנים לעמוד אחד לצד השני, בלב הסכנה, כמו החברים בגרינסבורו ובנאשוויל, בכדי להשיג מטרות משותפות. הבאזז של הרשתות החברתיות, הוא טוען, מסיט את תשומת הלב שלנו מהארגון ההיררכי המעודד אסטרטגיה ומשמעת ושהוכיח את הצלחתו לאורך ההיסטוריה, לכיוון הביזור של הרשתות המציעות גמישות מבנית ויכולת התאוששות מהירה. מצד אחד הרשת מאפשרת לאקטיביסטים להביע את עצמם, ומצד שני מקשה על הביטויים האלו לצבור אימפקט, כך שבפועל הכלים של המדיה החברתית מאפשרים לסדר החברתי הקיים לפעול ביתר יעילות. הם אינם האויב הטבעי של הסטטוס קוו, הוא קובע: "אם את בדעה שהעולם צריך בסך הכל קצת יישור של הקצוות, אז הבעיה הזאת לא צריכה להטריד אותך. אבל אם את חושבת שעדיין יש מזנונים בעולם שזקוקים לאינטגרציה, זה אמור לעורר אצלך שאלה".

במהלך השבוע האחרון של חודש יוני 2013 השתתפתי בכינוס שהתקיים בהרים סביב אגם אורטה בצפון איטליה, מחנה אינפו-אקטיביזם שכלל כ-135 נשים וגברים (וכמה ילדים) הפועלים ב-42 מדינות בעולם בהקשרים שונים של זכויות אדם דרך מידע, טכנולוגיה, מחקר ואקטיביזם. המחנה אורגן על ידי Tactical Technology Collective וקדם לו מחנה אינפו-אקטיביזם בהודו ב-2009, שהיה חלוצי בתחום של אקטיביזם של טכנולוגיה ומידע, ובין השאר הוליד את הסרטון: Ten tactics for turning information into action. דווקא שם, במפגש פנים אל פנים, התחלתי להרגיש מה עשויה להיות המשמעות של להיות חלק מקהילה גלובלית, שעבור רובנו נותרת בסופו של דבר די וירטואלית ולא ממש נוגעת לחיי היומיום ולמטרות שמניעות אותנו במקומותינו. אני מנסה להבין ולהסביר לעצמי מה היה שם שהיה כל כך עוצמתי עבורי ודבר אחד אני יכולה לאמר בביטחה – זה לא קרה מכיוון שרעיונות על קהילה גלובלית של אקטיביסטים היו נושא השיחה המרכזי. רעיונות כאלו לא היו על סדר היום בכלל. סדר היום כלל הרבה טכנולוגיה, שיתוף במיומנויות, כלים, מעבדות מאולתרות, קבוצות עבודה בנושאים שונים, פרזנטציות של פרויקטים, הרבה שיחות קטנות ליד הברזייה (של הקפה) ובארוחות צהריים בגינה ירוקה ושטופת שמש. זה לא שלא היו שם רעיונות גדולים על קהילה גלובלית של אקטיביסטים, אבל אלו חלחלו באופן עקיף ובשכבת ה"מטא", של ארגון המחנה.

המחנה הוא ביתך

נחתתי בשדה התעופה במילאנו, משם במשך כל היום יצאו נהגי מיניבוסים שנסעו במהירות איטלקית לאתר המחנה, כשעה צפונה באזור אגם אורטה – מקום מרהיב ביופיו שנראה תלוש מאיזו גלויה ציורית. היינו שישה בוואן, בתחושה מוזרה של זרות מהולה בשותפות מסוימת. במקום כבר היו לא מעט אנשים מסביב, שותים בירה בבר, יושבים, מסתובבים, מפטפטים, לא הייתה קבלת פנים ייצוגית וכבר לא היה ברור מי מארגן ומי כרגע הגיע. ואז ניקו אמר לי בואי קחי תיק, וגם בקבוק למים, תבחרי צבע לקלסר שלך, ותבררי עם פורנימה איפה את ישנה. פורנימה המקסימה, לבושה בסארי תמידי, אמרה לי שאני ישנה קצת רחוק וצריכה לחכות שמישהו יסיע אותי. בינתיים ישבתי על הספה ודפדפתי בקלסר האדום שלי. אני זוכרת שקראתי את המילים האלו: This is your camp. מה לעזאזל אומרות המילים היפות האלו, שאלתי את עצמי, והאם התרגום הראוי לעברית יהיה "המחנה הוא ביתך, שמור על נקיונו". אף פעם לא סבלתי בסיסי צבא וגם לא מחנות. הייתי בצופים שנתיים מגיל 10-12 ונותרתי עם זכרונות טראומטיים שכוללים תחושות אובדניות בין סנדות ענקיות ביער עוספייה. יחד עם זאת, ומלבד הגוון הצבאי משהו בשמה של הקבוצה המארגנת, כל הסימנים בסביבה הראו שמדובר כאן במחנה מסוג אחר לגמרי. היה שם חופש, או במילים אחרות, כאוס מאורגן (organized chaos). בלי ההיררכיה המוכרת, בלי דוברים, בלי נאומי מפתח, בלי חדרי כנסים ובלי מצגות פאוור פוינט.

סטפני האנקי, מייסדת שותפה של הקולקטיב tactical-tech, מנחה סדנא על איך להעביר מידע ורעיונות מורכבים באמצעות אינפוגרפיקה. צילום: חגית קיסר
סטפני האנקי, מייסדת שותפה של הקולקטיב tactical-tech, מנחה סדנה על העברת מידע ורעיונות מורכבים באמצעות אינפוגרפיקה. צילום: חגית קיסר
משתתפים מתנסים בפרפורמנס ככלי לויזואליזציה של מידע. צילום: חגית קיסר
משתתפים מתנסים בפרפורמנס ככלי לוויזואליזציה של מידע. צילום: חגית קיסר

"ברגע שאת נותנת לאנשים חופש את מקבלת כאוס, אבל יחד איתו יצירתיות שלא תיאמן".1

למעלה משנתיים שחלפו אחרי האביב הערבי ולצמיחתה של תנועת ה-Ocuupy הביאו לקדמת הבמה את הכוח העצום של האינטרנט, ויותר מכך את סוג הקשרים החדשים שהרשת מאפשרת לדמיין. מלבד היציאה לרחובות, הקשרים והרשתות שנוצרו סביב מחאות מקומיות אפשרו לנסח הצעות פרגמטיות לדמוקרטיה גלובלית שתאפשר לאזרחי אפריקה, אסיה ודרום אמריקה להשתתף בקבלת החלטות עולמיות בדיוק כמו אזרחי מערב אירופה וצפון אמריקה.2 ועדיין, רעיון התהוותה של קהילה גלובלית והאופן שבו היא עשויה להפוך למשפיעה ורלוונטית בפרקטיקה של חיי היומיום של כל אחד ואחת מאיתנו בעולם, נותר מאוד לא ברור. השאלה הגדולה היא לא איך הכלים החדשים מאפשרים לנו להעביר את הדמוקרטיה מקנה המידה הלאומי לגלובלי, אלא איזו פוליטיקה חדשה, אחרת, הכוללת צורות חדשות של התארגנות יחד מתהווה עם השימוש המתרחב באינטרנט למטרות בעלות התכוונות פוליטית. חשיבותן של השאלות של גלדוול לגבי התנאים ליצירתם של קשרים חזקים המאפשרים אקטיביזם רדיקלי בעין הסכנה, עומדת בעינה, אבל המסקנה שלו מפספסת את הדבר הזה שקורה היום, ולא קרה בזמן מאבקי השחרור של שנות ה-60. לא מדובר על להיות יוזרים בפייסבוק ובטוויטר, אלא על יחסים הדדיים בין פרקטיקות אזרחיות לקודים וכלים שקודם לכן לא חווינו ביחסינו עם הטכנולוגיה.

אז מה זה היה החופש הזה? לחופש היו צורות שונות הן במובנו כחירות והן כחופשה. דבר ראשון, היה לחופש מקום. התארחנו בהרים שמשקיפים על אגם אורטה במרכז ד'אומפיו המורכב מבתי הארחה קטנים, מבנים ארעיים וחללים אקוסטיים שמשמשים לסדנאות, ומפוזרים בגינות שמשתלבות בחן בצמחייה הטבעית של החורש. ארוחות בוקר שקטות על שולחנות עץ למול נוף מרהיב להרים ולאגם, סופת ברקים, פרפרים, ארוחות צהריים בטראסה השמשית, טבילת בוקר בבריכה, בקיצור, מקום שפותח את הנשימה והנשמה. היה לחופש גם סדר יום, מרחב בתוכו הוא בא לידי ביטוי. במהלך הבוקר התנהלו סדנאות מקבילות שהציגו ארבע גישות שונות לעיבוד של מידע בהקשרים של זכויות אדם – תיעוד (documentation), אוצרות (curation), התערבות (intervention), וחקירה (investigation). אחרי ארוחת הצהריים היתה שעה אחת זריזה של שיתוף מיומנויות (skill share), ואחריה הוקמו מעבדות מאולתרות לבחינה והתנסות בכלים או נושאים שונים. בכל שלב במהלך היום כל משתתפת יכלה להעלות נושא/מיומנות חדשה לסדר היום, להקים מעבדה, להציע skill share, להציג את הפרויקט שלה או לפתוח קבוצת דיון בבעיה או בסוגיה שמעניינת אותה. סדר היום התעצב מחדש מיום ליום.

דוגמא לאיפוגרפיקה מתוך הסדנא: "אוצרות של מידע" (curating information). צילום: חגית קיסר
דוגמה לאינפוגרפיקה מתוך הסדנה "אוצרות של מידע" (curating information). צילום: חגית קיסר

Information Jiujitsu – לא רק לגיקים

הרעיון המרכזי שהתגלגל במחנה היה שמידע אינו רלוונטי רק לגיקים של מידע אלא שהוא חיוני עבור כל אחד ואחת הפועלים לקראת שינוי חברתי ופוליטי, ולכן יש צורך בפיתוח של כלים ופלטפורמות לאוריינות מידע. השאלות שחצו דרך כל הסדנאות והמעבדות היו איך לאסוף ולנתח מידע, מהם המקורות, איך לייצר מידע באמצעות פרקטיקות של חקירה וחשיפה של מנגנונים נסתרים, כיצד להשתמש בכלים שכבר מצויים בהישג ידינו. ג'יימי ברטלט מ-Demos Think Tank שכותב רבות על שינויים באקטיביזם פוליטי דרך המעורבות העצומה במרחב האינטרנטי, סיפק מבט יוצא דופן על טוויטר מנקודת מבטה של חוקרת. תוך בחינה ביקורתית של אתיקה, שקיפות, מהימנות, וצמצום פגיעה בפרטיות, ברטלט הציע כלים לשימוש בטוויטר ("tweetorology") בכדי לנתח שפה ושיח בנושאים מסוימים שרצים ברשת, או לעשות שימוש במודעות בפייסבוק למטרות סקרי מחקר. ראול בהרגבה מ-MIT, Center for Future Civic Media, הציג כלים למחקר וניתוח כמותני של חדשות, כמו Page One X תוכנה מבוססת רשת המאפשרת לבחון ולייצג את ההתגלגלות של סיפורים מרכזיים בחדשות דרך הופעתם ככתבות שער, או Open Gender Tracker המאפשרת לנטר בכתבות סוגיות הקשורות למגדר. ראול גם כותב כאן בהרחבה על כלים לפיתוח של אוריינות מידע.

ג'יימי ברטלט על טוויטר מנקודת מבטה של חוקרת. צילום: חגית קיסר
ג'יימי ברטלט על טוויטר מנקודת מבטה של חוקרת. צילום: חגית קיסר

כלים וטקטיקות בתחום של אבטחה דיגיטלית (digital security) הגיחו בכל סדנה, מעבדה ו-skill share, והדגישו את הכפילות של הטכנולוגיה ואת שני האפיקים שבאו לידי ביטוי בכינוס – מצד אחד פיתוח ושימוש אקסקלוסיבי בטכנולוגיה על ידי בעלי הכוח בכדי להגביל ולשלוט על תנועה וידע, ומצד שני ככלים ושיטות ליצירת תשתית העוקפת ומאתגרת הגבלות אלו ומאפשרת חופש תנועה ופעולה קולקטיבית. טקטיקות של "אבטחה דיגיטלית" היו רלוונטיות עד מאוד לאקטיביסטים, ובייחוד, אבל לא רק, עבור משתתפות שעד לפני רגע נחשפו לגז מדמיע ואלימות משטרתית בתקסים גזי פארק באיסטנבול או כיכר תחריר בקהיר. אן רות' ממקימות האתר האינטראקטיבי הראשון לאקטיביזם במדיה, אינדימדיה, בגרמניה ב-2001, דיברה על פרטיות ופרקטיקות של מעקב בעידן הדיגיטלי, מה בדיוק ה-NSA יודע על חשבון הג'ימייל שלי, ועל ארגז הכלים המאפשר לנהל את העקבות הדיגיטליים שאנו משאירים אחרינו ולהגן על המידע והפרטיות בעידן הדיגיטלי. שיתוף ידע בין אקטיביסטים הפועלים נגד אלימות ולקראת שקיפות ורפורמות במערכות בחירות במלזיה, בקניה, בזימבבואה, בג'ורג'יה ובמקומות אחרים העלה שיטות שונות לאיסוף מידע, החל מכלים של מיפוי חי של דיווחים על אלימות ברחובות ועד "גירוד" (scraping) של מידע מאזכורים פרטניים ברשתות החברתיות.

קבוצה של חמישה אקטיביסטים יוצאי דופן הובילה את מסלול הבוקר שהציע התנסות בכלים ושיטות לחקירה של פשע מאורגן, שחיתויות, צנזורה והגבלות מדיה: אליוט היגינס הידוע בכינויו Brown Moses, שהפך לאקטיביסט ומומחה מרכזי למלחמת האזרחים בסוריה התפרסם בזכות צפייה וניתוח של מאות קליפים ביוטיוב מהלחימה בסוריה שבהם עקב אחר סוגי כלי הנשק, זמן הופעתם במלחמה, מיקומם ומי משתמש בהם, וכל זאת ללא כל הכשרה מוקדמת בכלי נשק או בניתוח וידאו. סמי בן ג'רבייה פעיל זכויות אדם וחופש מידע, הקים את הבלוג השיתופי naawat.org שמילא תפקיד משמעותי במתן סיוע טכנולוגי לאקטיביסטים בתקופת ההפיכה בטוניסיה, הציג כמה פרויקטים מעוררי השראה, ביניהם: Geo-Bombing – שאיפשר לאקטיביסטים טוניסאים להעלות עדויות וידאו של אסירים פוליטיים ופעילי זכויות אדם בזמן ההפיכה בטוניסיה ל-google earth כדי לעקוף את החסימות של אתרי שיתוף וידאו כמו יוטיוב. על בסיס הניסיון שצבר בטוניסיה, בן ג'רבייה כתב מדריך מפורט והפך את הפרויקט הזה לכלי נגיש לאקטיביסטים בהקשרים שונים בעולם. Paul Radu, עיתונאי עצמאי החוקר שחיתות ופשע מאורגן בעיקר במזרח אירופה, היוצר כלים שיאפשרו ליותר אנשים לחשוף פשע באמצעות הנגישות ההולכת וגדלה של מידע בפלטפורמות דיגיטליות. על שיטות העבודה המרתקות שלו ועל כלים דיגיטליים שהוא הופך לזמינים עבור עיתונאים וחוקרים אחרים בעולם אפשר להכיר באחד מפרקי הסרט Exposing the Invisible – עוד פרויקט של הקבוצה, טקטיקל-טק, שיזמה את המחנה. לידיה מדלנד היא פעילה וחוקרת בארגונים מרכזיים המקדמים חופש מידע באירופה. שני פרויקטים שלה היו שימוש בזכות הגישה למידע כדי לאתר הטסות לא חוקיות של אסירים (rendition flights) ומעצרים של מהגרים. סמארי מקארתי, אקטיביסט מידע, ממקימי מפלגת הפיראטים האיסלנדית (שהתגבשה גם בישראל לקראת הבחירות האחרונות לכנסת), מנהל בפועל של Icelandic Modern Media Initiative, ארגון הפועל ליצירת עקרונות אופרטיביים לשינוי של חוקים המגבילים את המדיה, בסוגיות של חופש מידע וזכויות יוצרים. מקארתי היה שותף לפיתוח הפאב-פי (FabFi) עם תושבים מקומים באפגניסטאן, מערכת המאפשרת לייצר חיבור לאינטרנט באתרים מרוחקים או שאינם מחוברים לרשת מסיבות פוליטיות או סביבתיות.

שעת שיתוף מיומנויות (skill-share): איך לבנות מתקן למצלמה ליצירת צילום אוויר מעפיפון או בלון. צילום: חגית קיסר
שעת שיתוף מיומנויות (skill share): איך לבנות מתקן למצלמה ליצירת צילום אוויר מעפיפון או מבלון? צילום: חגית קיסר

מושון זר אביב, מעצב בקוד פתוח מתל אביב הפעיל בסדנה לידע ציבורי ואנג'לה מורלי מעצבת וטכנולוגית מידע מאוסלו השתתפו בהנחיית הסדנאות שעסקו בויזואליזציה של מידע ועסקו באיך להפוך מידע מופשט לסיפור נגיש, אטרקטיבי, שנצרב בתודעה וגורם לאנשים לפעול מחוץ לגבולות הרשת. שיטות וכלים למיפוי באופן עצמאי הוצגו בכמה סדנאות על ידי סג'אד אנוואר מתכנת והאקר מבנגלור, ומיקל מרון מוושינגטון DC, ממקימי openstreetmap ויוזם שותף של Map Kibera פרויקט שהעלה את הסלאם הכי גדול בנאירובי על המפה. באחת משעות ה-skill share אני שיתפתי מניסיוני במיפוי עצמאי בירושלים ובבניית ערכה ליצירת תצלומי אוויר ברזולוציה גבוהה, שניתן לתפור לכדי מפה מתוקנת גיאוגרפית ותוך שימוש בכלים זולים ונגישים. משתתפים רבים מצאו בשיטות האלו ליצירת תצלומי אוויר ומפות עניין רב. בשיחות שלי עם משתתפים אחרים עלו בין השאר רעיונות לתיעוד ולניטור של פינויים והריסות בתים בקניה, ויצירת תצלומי אוויר עם ילדים במחנות פליטים בגדה המערבית. במהלך הפלגה באגם אורטה אליה יצאנו באחד הימים, העלינו את רף הריגוש על הסירה ויחד עם מיקל, סג'אד ומושון, הטסנו מצלמה מחוברת לעפיפון הגדול והאדום שאיתו הגעתי לאיטליה.

מחנה אינפו-אקטיביזם 2013, איטליה. צילום אוויר באמצעות עפיפון
מחנה אינפו-אקטיביזם 2013, איטליה. צילום אוויר באמצעות עפיפון

הרשימה של skill share שהוצעו במחנה על ידי מרבית המשתתפים ארוכה ומגוונת וכללה טקטיקות וכלים שעונים על שאלות כמו איך אפשר לייצר חיבור לאינטרנט באמצע שומקום? מה הדברים החשובים שצריך לדעת כשמגישים בקשה לחופש המידע? כיצד לכתוב מכתבי אהבה מוצפנים? איך להתקין Jitsi בכדי להצפין שיחות? כיצד לעשות גרפיטי מסטנסיל? איך לראיין עדים ולקבל את המידע שאת מחפשת? אלו כלים קיימים מאפשרים לעבוד עם טלפונים ניידים בכדי לאסוף מידע ולבנות קמפיין אפקטיבי? מה אפשר לעשות עם Raspberry Pi, או איך לבנות לבד מכונת תא לצילום פספורט? איך אפשר לגרום לסיפור שלי "לעבוד" ובקלות עם טלפון נייד?

DIY photo-booth. צילום: חגית קיסר
DIY photo booth. צילום: חגית קיסר

הצליל של המעגל

מה שהחזיק ביחד את הריבוי שנדמה כאינסופי, של סדנאות, קבוצות עבודה ומיומנויות, היו התכנסויות הבוקר, המעגל. כל בוקר בשעה 9 התכנסנו כולנו במבנה עץ וזכוכית עגול וגדול שמחלונותיו הגדולים נשקפה הצמחייה הסבוכה של החורשה שבאחת מפינותיה שכן. זה היה מעגל ענקי ואנרגטי של 140 אישה ואיש, זה היה הרגע שבו מסתנכרנים יחד, נפגשים שוב, עוד הזדמנות לתפוס שיחה עם מישהי שמעניינת אותך, ולשמוע אנשים שעוד לא שמת לב אליהם. האופן שבו המעגל התנהל היה מעין מקור השראה לפוליטיקה האופקית שהתרחשה בכאוס המאורגן של המחנה. המעגל יצר טון מסוים, צליל, שלקחת אותו איתך למהלך היום. הצליל של המעגל התגלם בדמותו של Chris Michael, שהתהלך בקלילות בגרביים צבעוניות סביב מרכז המעגל. היתה לו רשימה של דברים שהיה צריך לאמר לכולנו כל בוקר על מה הולך להיות היום ואיך זה יעבוד, אבל בין השורות, האופן שבו כריס דיבר וחלק את הבמה, ראה והסב את תשומת לבנו לאחרים, הזמין אנשים לדבר, להוביל, לצחוק, לתרום ולו מילה אחת למעגל, היה מקור השראה לצליל שכל אחד מאיתנו יפיק לאורך היום ואפשר לייצר איזו אינטימיות ושותפות בלתי מתקבלת על הדעת בין עשרות אנשים, שעד לאותו הרגע לא פגשו אחד את השני.

תקרה של "החדר העגול" בו התקיימו סדנאות. צילום: חגית קיסר
תקרה של "החדר העגול" בו התקיימו סדנאות. צילום: חגית קיסר

קצרה היריעה מלתאר כאן את כל האנשים והמיומנויות במחנה ואת המאמצים הכבירים הכרוכים בהפיכתו של כינוס בסדר גודל כזה לאפשרי, ואולי חשוב יותר לנסות להבין ולתאר את מערכות היחסים והשותפויות החדשות שצומחות ועשויות לצמוח ממפגשים מהסוג הזה. בהמשך לדאגה שגלדוול מביע ביחס לדילול והסטה של השיח והפרקטיקה האקטיביסטית, מחנה האינפו-אקטיביזם מציב אלטרנטיבה מסוג אחר. כלומר, מפגש בין קבוצת אנשים שאינה מוגדרת על ידי קטגוריות קבועות מראש, שחברו יחד על בסיס דאגה משותפת לעולם ותשוקה לדעת ולספר. הזדמנות להפוך את הקשרים החלשים של הרשת לקשרים חזקים המבוססים על שיתופי פעולה שצומחים מתוך מפגש פנים אל פנים, עשייה ולמידה משותפת, הקשבה הדדית, רגישות לשונות תרבותית או מקצועית, ויותר מכך – עניין אמיתי בה.

לא מדובר רק על אקטיביזם שמחפש שינוי בסוגיה מסוימת אלא על שיתוף של ידע ומיומנויות כחלק מהותי מהעשייה, אפשר היה לראות את המאפיין המשותף הזה בעשייה וההתכוונות חוצה דרך הבדלים בשפות ובתחומי הידע והפרקטיקות של כל המשתתפים במחנה. בן ג'רבייה, ראדו, מדלנד, היגינס, רות', זר אביב, מרון, מורלי ועוד רבים אחרים עוסקים בשיתוף ידע במרחב האינטרנטי, פיתוח כלים דיגיטליים, והנחייה של סדנאות המאפשרים מפגש בלתי פוסק עם אנשים חדשים שמביאים איתם קונטקסט ומידע חדש ודרך כך גם מפתחים את הטכנולוגיה לכיוונים חדשים. דגש זה על שיתוף ושיתופי פעולה הוא קריטי להבנת הכוח העצום של הרשתות החברתיות online וכינוסים offline כמו מחנה האינפו-אקטיביזם. לא מדובר רק על שיתופי פעולה המתארגנים לקראת פרויקט כלשהו, אלא על פרקטיקות של שיתוף כדרך פעולה ומחשבה המתפרשת לרוחב ונפתחת מאדם לאדם. זוהי לא הרשת "הקרה" (net) של נקודות וחיבורים ביניהן, אלא סבך (mesh) של תנועה וצמיחה מתמשכת. המשמעות היא תפיסה אחרת של עשייה אקטיביסטית מקומית, פיתוח של מודעות והבנה של הקשרים הגלויים והנסתרים לתהליכים גלובליים ויצירתה של תשתית המאפשרת הרחבה בלתי פוסקת של מעגלי ההשפעה וההתחברות. מנקודת מבט המאוד פרקטית הזו אני יכולה להתחיל ולדמיין התהוותה של קהילה גלובלית במובנים הקונקרטיים והאופרטיביים ביותר.

כאן, ב-The Evidence and Influence Micro-Magazine – מיקרו-מגזין שנערך על ידי טקטיקל טק אחרי המחנה ועלה לרשת בימים אלו – אפשר לקרוא מאמרים קצרים שנכתבו על ידי משתתפי המחנה על עבודתם בהקשרים ומקומות שונים בעולם.

תודה למושון זר אביב שקרא והעיר

חגית קיסר מתגוררת ופועלת בירושלים, דוקטורנטית במחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון

———————————————————————————————————
1 ברפמן ובקסטורם The starfish and the spider – The unstoppable power of leaderless organizations.
2 "דמוקרטיה עולמית", שמרי צמרת ב"קריאת המחאה, לקסיקון פוליטי ( -2011)" עורכים הנדל (ראשי), אדלמן, גבעוני, יורן וקני. 2012. עמוד 85
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בארשבעי

    מעורר מחשבה, תודה!

    אירוני שאחד הנושאים של האינפו-אקטיביסטים הוא מעקב אחר הטסות חשודים בטרור; שהרי גם אל-קאעידה היא ארגון עם "פוליטיקה חדשה, אחרת, הכוללת צורות חדשות של התארגנות יחד [ה] מתהווה עם השימוש המתרחב באינטרנט למטרות בעלות התכוונות פוליטית. "
    המורדים בסוריה מוציאים סרטונים בכמות גדולה ובאיכות סבירה ומעלה. גם זה סוג של אינפו-אקטיביזם.

    הכלים המתוארים של הצפנה, תיעוד, קישור וכו' הם בעלי פוטנציאל עצום להיטיב, והם מגניבים בטירוף- אבל יש להם גם פוטנציאל טרוריסטי רב; גם לביצוע פעולות טרור, וגם לגיוס תמיכה בטרור.

    1. פוקסי

      תודה על פוסט מדהים ……..

      שני הערות :

      אחד , חוקרים ופרשנים נוטים לתפוס את אביב העמים הערבי , והכוח של המדיות המבוזרות כצמחו יש מאין . ולא כך היא : שכן , אנו נוטים לשכוח את האינתיפאדה הראשונה . אותה אינתיפאדה יצרה תקדים חדש בתודעה האנושית –

      המון רב , כלהקת סרדינים באוקיאנוס , בלי ראש , גוף , זנב , בלי הכוונה , בלי קבינט של ממש , הביא לשינוי היסטורי מהותי ביותר .

      זהו תחילת הכוח העולה המבוזר . לאור תקדים זה , ואילו , ממש במקרה , המדיות החברתיות נכנסו והעצימו את התופעה פי כמה אלפי מונים .

      כמו כן , נפילת סדאם חוסיין , והפגנות הענק בלבנון אחרי רצח רפיק חארירי , הפילו את מחסום הפחד מפני עריצות השליטים והמוחבארת , ואילו , המדיות החברתיות המבוזרות , רק במקרה העצימו פי כמה את מימדי ההתקוממות והלגיטימציה שלה .

      עושה לבסוף רושם , שכל הסדנאות המתוארות , העצימו את החלפת הידע ו – " פטנטלביטיות " השורה שם , אבל אסור לשכוח התובנה הבאה :

      בעידן כה טכנולוגי ומבוזר , הטכנולוגיה של היום , היא הצהוב של אתמול . הנישה , המגמה , הצורך , קריאת המפה , הכפיפות לצרכים עסקיים , חברתיים , כלכליים , מדיניים , הרבה יותר חשובה וקריטית , מבליל כה מורכב של יצירתיות .

      אין לזלזל כמובן בכך , אבל , קריאת המפה וההכפפה לדיסיפלינה , היא העיקר .

      תודה