• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

אשליות ואפליות בישראל

מה משותף לאלה שמבקשים להפריך את קיומה של האפליה נגד מזרחים ולאלה שמבססים אותה על חוויותיהם? שתי הגישות מהוות חלקים הפוכים של אותה אידיאולוגיה כלכלית-פוליטית
אלירן בר-אל

דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה. בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתל אביב כתב תיזה על "המחקר ההשוואתי של האביב הערבי". כעת כותב עבודת מחקר על סלבוי ז'יז'ק כתופעה סוציולוגית. מתרגם בסדרה לפילוסופיה בהוצאת רסלינג

שדים קיימים בכל תרבות, ומעמדם הלא-מציאותי הופך אותם לתופעה מעניינת ביותר. לאחרונה, מעל דפי עיתון "הארץ", התגולל הפולמוס התקופתי בנוגע ל"שד העדתי" והאפליה האתנית, העדתית או הגזעית בישראל. בהצבת מאמר אחד מול משנהו ניתן לזהות את כל מה ששגוי בדיון הנוכחי על יחסי המעמדות בישראל. יתרה מזאת, נראה ששאלת האפליה איננה עומדת מוכנה כבר ומחכה לתשובה כי אם דורשת מבט חוזר על עצם ניסוחה. מעבר לניסיון לומר, בדרכים שונות, אם יש או אין אפליה, חשוב אף יותר הוא לבחון את מורכבותה.

גישה ראשונה ורווחת, של צ'לו רוזנברג (31.08), מנסה להפריך את קיום האפליה הממסדית וטוענת שישנו פער עקבי בין הנטיות ההשכלתיות של יוצאי עדות המזרח לבין הדרישות המודרניות שפגשו ביעדם הישראלי. במדינות המוצא של המזרחים – מרוקו, תימן או עיראק למשל – עסקו יותר בהשכלה דתית מאשר במדעית ונטייה זו נשמרה, לפי רוזנברג, גם בעליית המזרחים ארצה בשנות החמישים. הפער והנטייה מסבירים לפיו את העדר ייצוג המזרחים בהשכלה הגבוהה או במערכת המשפט. עוד טען רוזנברג, כי "מאז קום המדינה ועד היום לא היתה ואין אפליה במערכת החינוך". הוא מחזק את הטיעון המריטוקרטי (שלטון המוכשרים) וגורס כי כל הרוצה מצליח, והעדר נוכחות מזרחית בולטת בלימודים גבוהים מראה על אחיזתה האיתנה של אותה נטייה מסורתית בימינו אנו.

גישה שנייה, של משה שרעבי (01.09), מנסה לחזק את קיום האפליה דרך חוויות אישיות שלטענת הכותב הן הצד הפרטי של הנתון הכללי, בדבר 9% מרצים מזרחים באקדמיה. הכותב, ד"ר לסוציולוגיה, מתאר את שלבי המעבר בקריירה המקצועית שלו, מתלמיד למתרגל, ואז למרצה. הוא מראה כיצד בכל שלב, או ליתר דיוק ביניהם, נתקל במחסום משונה: לא שכרוהו כמתרגל על אף ציוניו, לא העסיקוהו כמרצה למרות הישגיו, והקציבו לו שכר נמוך מעמיתיו, בגלל טענות שווא. שמו המזרחי משחק תפקיד מפתח בכל אחת מהסצינות הללו, ולכך עוד אחזור.

טענתי היא ששתי הגישות מייצגות תמונת מראה זו של זו, ובכך מעלות את כל מה ששגוי בדיון אפקטיבי על אפליה בחברה בישראל. שתי הגישות מהוות חלקים הפוכים של אותה אידיאולוגיה כלכלית-פוליטית. שני צדדים של אותו מטבע, המאפשרים לדיון להתרחש אך ורק במתכונת עקרה וחסרת כל אבחנה אמיתית. הטעות של רוזנברג היא גיוס פרטני של עובדות בכדי להסביר את החוויה המדומיינת וכמעט סטריאוטיפית של המזרחים, אותה הוא למעשה אינו מסביר. הטעות של שרעבי היא, גם-כן, גיוס פרטני של ניסיון חוויותיו לצורך הדגמת העובדות הכלליות והמחשת "מנגנוני האפליה המוסווים" הנותרים בלתי מוסברים. הראשון גורס שנתוני הפתיחה הם הממצא המכריע לפער שקיים ומיטיב עם האשכנזים; השני מציע שחוויותיו הן הוכחה חד-משמעית בדבר קיומה של אפליה נגד מזרחים. שתי הגישות חותכות חלק מהתופעה הנבחנת, מבודדות והופכות אותו, כל אחת בדרכה, ליסוד המאיר את ההסבר שלהם.

שני הכותבים מסכימים שישנה אפליה אך עבור הראשון היא לא ממסדית או מכוונת, אלא מקרית, ועבור השני היא יזומה ומתוכננת. לשניהם משותפת גישה פסימית או לכל הפחות אפאתית כלפי המתרחש. עבור רוזנברג אין האפליה בעיה ממשית, כלל חברתית, ולכן אין להרבות בדיון מעשי אודותיה. מאידך, שרעבי מציג את הבעיה בצורה כה גורפת ועמוקה עד שנדמה כי כל המחזיק בשם מזרחי דינו נגזר. כמובן, הם מתווכחים ביניהם על הסיבות לתופעה כתשובה לשאלה האם מתקיימת אפליה בישראל? אך רוזנברג לא מסביר מדוע הפער, גם אם היה, נשמר עד היום. שרעבי אינו מסביר את הקשר בין החוויות הפרטיות שלו לבין טענת האפליה הכללית.

כל גישה וכותב נשענים על פן אחד וחלקי של המציאות, העובדתי או החוויתי, ועליו בלבד. מה שנזנח בדרך זו הוא הקשר ביניהם. רוזנברג מדמיין פער קבוע שאותו הוא לא מסביר, אך על גבו מסביר את הטענות לאפליה. מצדו, שרעבי מנסה לגייס את חוויותיו כתומכות בנתון הכללי על האפליה בישראל. אולם מה שחסר בשני הטיעונים הוא היחס והקשר בין החוויה לעובדה, ובמלים אחרות, שאלת ייצוג המציאות. הן רוזנברג והן שרעבי חווים את התופעה מצדדים שונים, על סמך מה שנראה בעיניהם כדרך הקרובה יותר לאמת המציאותית של האפליה בישראל. אולם, בניגוד אליהם יש לשאול כיצד מתקיימת אפליה בישראל? לא מדוע או האם היא ישנה. יש לראות גם כיצד יתכן והיו נתוני פתיחה שונים בין מזרחים לאשכנזים, וגם, בנוסף, כיצד ללא 'תכנון מוקדם' נוצרות חוויות חוזרות של אפליה מזרחית. בשינוי המבט שלנו על השאלה נראה כי התשובה שוכנת בגוף השאלה, רק אם נזהה ונכניס לחשבון את הנעדרת הגדולה, הנוכחת\נפקדת מהדיון, היא כמובן המדינה שאחראית על התנאים שלנו, התושבים.

לעומת הכותבים אטען שיש, וצריך, לעשות הרבה בנידון. השאלה היא, כרגיל, מה לעשות? עוד לפי מרקס שהתווה את הקווים לביקורת האידיאולוגיה, ראשית יש לזכור למקם את האידיאולוגיה בצד של המציאות ולא של הבדיה. כלומר, במקום להניח שנכונותה של גישה אחת מוציאה בהכרח את נכונותה של האחרת, נוכל לנסות להציבן במקביל. כמו שמרקס לא התיימר לתאר את המציאות האמיתית שמאחורי הבדיות האנושיות שלנו, גם ברצוני להראות כיצד המציאות מכילה בעצמה צדדים בעלי אידיאולוגיה, אמונה ופטישיזם. מכאן, הפנטזיה היא ממשית, והיא מעצבת את הדרך שבה אנו מסתכלים על המציאות ופועלים בתוכה.

איור: עידן שניידר

מרקס מזכיר לנו שעצם הדמיון של מציאות ממשית ונייטרלית, הוא הסממן הראשון לפעולתה של אידיאולוגיה. העובדות, בסופו של דבר, לא משנות. האשליות נמצאות לא במה שאנו חושבים אלא דווקא במה שאנו עושים. הפנטזיה של המציאות כל כך בסיסית עד שמציבים אותנו כנגד עובדות לא נוחות אנו נוטים לומר: "כן, אני יודע טוב מאוד, אבל…". כך אנו מגיבים לטענות הגזענות נגד מהגרים וערבים, וכך אנו מגיבים נגד טענות לזיהום בריאותי וסביבתי. ברור לנו ואנו יודעים טוב מאוד שיש לקדם שוויון לכל אזרח, אך אנו בכל זאת מעדיפים פחות להשכיר דירה לערבים, או לא לשכור לעבודה מזרחיים. כמו-כן, מאוד הגיוני לנו שזיהום הסביבה מזיק ומסוכן, ובכל זאת, מדי פעם, אנו שוכחים להרים או מעדיפים לזרוק.

המנגנון הזה, שמכונה ההכחשה הפטישיסטית של העובדות, פעיל כל אימת שאנו דנים ביחס המעשי של פלוני לעולמו. בשביל שפלוני ידע לעשות משהו, הוא חייב להאמין במנגנון שמייצר את הידע. התייחסות זו לעולם, דרך מגנוני ידע כלשהם, כורכת יחדיו אמונה וידיעה. גם כאשר רופא אומר לנו את העובדות לגבי גופנו, אנו נשענים על אמונה במוסדות שהכשירו את הרופא כבסיס הלגיטימי לתקפות דבריו. כשאדם הולך לרופא כדי שיגיד לו עובדות, הוא מאמין בתעודות מאחוריו, ואם לא בהן אז בכריזמה שיש לרב. בשביל לדעת אנו צריכים להאמין.

מכאן ניתן ללמוד לקח חשוב שמקדם את בחינת האפליה בישראל מעבר לדמיון המשותף של שתי הגישות שהצגתי. המזרחי והאשכנזי אינם מייצגים אנשים ממשיים אלא דווקא ייצוגים ממשיים. האפליה נגד מזרחים איננה נגד מושאים ספציפיים, אנשים קונקרטיים כאלה או אחרים. לא ארץ לידה או מוצא ולא צבע עור הם אינדיקטורים אמינים דיים לבחינת תופעה מושגית ומבנית. כל קריטריון קבוע יימצא, במוקדם או במאוחר, בלתי-עקיב להכלת מיני הדוגמאות מהמציאות – למשל מזרחים אתאיסטיים או אשכנזים דתיים. מה שמייצגים המושגים 'מזרחי' ו'אשכנזי' הם עמדות חברתיות ולא בני אדם. אנשים יכולים לעבור בין עמדות שיח שונות, ולעתים להחזיק בכמה עמדות בה-בעת. לדוגמה, אדם בעל עור בהיר (או לבן) יכול להיות מזרחי אם יש לו תכונות אחרות האופייניות לעמדה זו, בדיוק כפי שאדם כהה עור יליד עיראק יכול להיות בעמדה אשכנזית בהתאם לאפיון אחר כלשהו. מה שחשוב הוא המנגנון שמייצר ומעריך את העמדות, זה שמכניס בהן סדר ומשמע(ו)ת.

העובדות בדבר נתוני הפתיחה של המזרחים בעבר וכן החוויות של חלק מהם כיום לא מייצגים את תופעת האפליה בכללותה, אלא הם מרכיבים אותה ביחד לכדי כוליות חברתית. בהמשך לכך יש לראות איזו פנטזיה עומדת בבסיס האידיאולוגי של השיח החברתי בישראל, כדי להסביר את הישנות המקרים, זהות התיאורים וחזרתיות החוויות של האפליה. כמדינה הרואה עצמה מערבית, ישראל שותפה במידה רבה לחלום האמריקאי. בית פרטי, רכב צמוד ומקצוע עם מימוש עצמי, אלו הם רק חלק מן רכיבי החלום הזה. לחלום שותפים מזרחים ואשכנזים גם יחד, ילידי תימן וגרמניה, והוא חלק יסודי באפליה בישראל. חלק ממנו סובלים כל הצדדים גם יחד. הצביון החברתי בישראל (מבחינה מוסדית ומוסרית) מופנה כולו כלפי המערב, שמביט עלינו חזרה במבט שופט – כמה אתם מערביים? לכן, ככל שאדם ממשי כלשהו (יליד עיראק או פולין) מתרחק מן האובייקט הדמיוני המדינתי – הוא האזרח הישראלי-מערבי המושלם על כל תכונותיו – כך יהיה אותו אדם ממשי מושא לאפליה קשה וחומרית יותר.

הבחינות והתנאים של מערכת החינוך והכלכלה בישראל נעוצים ברובם בהיגיון מערבי וקפיטליסטי. זהו מערך המקדש את הפרט ויכולותיו בלבד, ולכן מקום השיקולים החברתיים נסוג פעמים רבות לאחורי הבמה או אף מוצא לחלוטין מן הדיון הכלכלי-פוליטי. אך בהתחשב בשיקולים חברתיים, נראה כי ההיגיון המערבי, שבא לידי ביטוי בהסכמים מול מוסדות (חינוכיים וכלכליים) אירופאיים ואמריקאיים, מכיל בתוכו גם התנגדויות לסוגי היגיון אחרים, המתחרים בו, למשל ההיגיון המזרחי. כאשר מדינת ישראל נולדה אל ומתוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, החותמת לכינונה היה צידוד מערבי נגד הצד המזרחי, שמכיל בתוכו גם את הערבים. מכאן, האפליה נגד מזרחים נעוצה גם בדרכי הפעולה והחשיבה הפוליטיים בישראל. קשה לפספס את העליונות האשכנזית בטייס או בתע"ש, בסיירת מטכ"ל או ב-8200, וכן קשה להתעלם מהיכרות-היתר של המתנחלים האשכנזים עם בתי הדין האזרחיים לעומת תת-היחס לו זוכים התושבים הפלסטינים בבתי דין צבאיים. המתנחלים מכירים את הכללים הלא-כתובים ויודעים כיצד לתמרן במערכת, הפלסטינים יודעים פחות, ונתונים בהמשך ליחס שוויוני הרבה פחות.

בחינה לא הוגנתלא ניתן להפריד ולדבר על הכלכלה ועל האפליה בלי להתייחס לממדים הפוליטיים של התופעה. המצב רחוק מלהיות כזה בו כל אדם ניגש באופן שווה למערכת החינוך וההשכלה, שקובעת במידה רבה את העתיד התעסוקתי והכלכלי בישראל. ידוע שגם אם 'על הנייר' כל תלמיד יכול לעבור את המבחן במידה שווה, בפועל לא כל תלמיד מכיר את השפה והכללים של המבחן כדי לעבור אותו בהצטיינות. וחשוב להדגיש שאין הכוונה רק לשפה הכתובה, עברית או ערבית, אלא בעיקר לשפה הלא-כתובה, בבחינת הציפייה לדרך ההתנהגות והכתיבה, סגנונה, תמצותה וניסוחה. עולה חדש מארה"ב יתקשה אולי עם השפה הראשונה יותר מאשר השניה, אך תלמיד משכונת התקווה או מקטמון ימצא את העברית ברורה, אך את הכוונות עמומות לגמרי.

גם אם כל המזרחים 'ישתכנזו', אפליית המזרחיוּת תישאר על כנה מפני שזו איננה מכוונת נגדם. היא נועדה לשמר חזות של שלמות חסרה: מבלי כל התכונות 'המזרחיות' – היתה בישראל חברה מושלמת. בתורן, תכונות אלו עוברות בירושה כפויה מקבוצה חברתית אחת לאחרת. המעבר הפוליטי הטבעי ביותר, כביכול, הוא בין המזרחים לערבים. זאת לא משום קרבת צורתם (הביולוגית או התרבותית), אלא משום המקום שהצורה והתכונות תופסות במערך האידיאולוגי המדינתי. מכאן, המאבק המזרחי הוא גם מאבק ערבי, ובעצם משותף לכל הקבוצות המתקשות שמודרות ממרכז הפנטזיה הישראלית.

האפליה איננה קונספירציה בדיונית ולא מציאות פשטנית, אלא היא מבנה חברתי המכוון דווקא להשארת העמדה הראשונה – בראש. היא מכוונת לשעתוק לגיטימי של המנגנונים החוקיים שמטמיעים סגנון חשיבה וביצוע מסוים, המעלה את ערכן של תכונות כלשהן על חשבון אחרות, כאלו שהגיוניות יותר עבור הראש ופחות עבור שאר הגוף. כבר נכתב, אמנם לא מספיק, על אפליה גם בתוך המזרחים עצמם, בין עיראקים לתימנים למשל, או על אפליה בין מזרחים לבין אוכלוסיות אחרות של אתיופים או רוסים, ואיך כל אלו מפלים את הערבים על הבסיס הדתי. נראה שאפליה היא תכונה כלל חברתית, לעתים גם ממסדית וחוצת תרבויות. אך ההתנגדות לה באופן יעיל, אישי וקולקטיבי, היא מעלה של בודדות.

לסיכום, גישה פרקטית ופרגמטית לאפליה תראה שאין זו בעיה של מזרחים, כהי עור, או ילידי המזרח. ראשית, זוהי בעיה חברתית הפוגעת בכולם, מכל עדה שהיא, שהרי עצם ההיררכיה ביניהן היא העוולה הגדולה מעבר לוויכוח על המיקום בסולם. נראה כי גם אם היו מעשים אקטיביים לאפליית מזרחים, הם כוונו ופגעו גם באוכלוסיות אחרות. שנית, חשוב לזכור גם את המעשים הפסיביים של האפליה. למשל מה המדינה והמוסדות לא עושים כדי לצמצם הפערים בין הקבוצות השונות בחברה. כיצד הם מתקינים חומות ושערים הפתוחים לכולם אך מעוצבים רק לצורה יחידה, בזמן שלא תורמים לשיפור תנאי האחרות. ושלישית, יש לציין את דרכי ההתנגדות לעשייה ולאי-העשייה הפוגעת והמחלישה אוכלוסיות שלמות, בדרך טבעית כביכול של מבחנים והליכים 'סטנדרטיים'. צורות אלו כרוכות בלמידת החוקים החברתיים, הכתובים והלא-כתובים, ופרסומם ברבים. במקום להיעלב מכך שישנו סדר מפלה, חובה קודם כל ללמוד את שפת הסדר הזה, חוקיו ופעולותיו, בטרם ניתן יהיה לשנותו. יש להילחם ולהפיץ את הידע הזה: אפליות בוטות ואמצעי התנגדות יעילים, רזי הסדר השקוף אך הסודי, שגלוי לכולם אך ברור למעטים. כך נוכל לפתוח במלחמת חורמה נגד יחסי הדיכוי המעמדיים בישראל הפוגעים בחלשים למיניהם ואף בחברה כולה.

האפליה בישראל היא בדיוק קיימת כנעדרת. יש לה תפקיד אשלייתי בהדחקת האפליה הפוליטית נגד ערבים, תוך שהיא חוזרת מדי פעם בצורתה האידיאולוגית כאפליה כלכלית נגד מזרחים. במובן זה, השד העדתי נועד כשסתום להסוות את השד הדתי. המטרה בבחינת מאפיינים חברתיים-מבניים היא לא לרמוז למזרחים להתאמץ יותר, או לאשכנזים טיפה לוותר. המטרה, שהופכת להיות משותפת לכל הצדדים, היא בניית פנטזיה אחרת, טובה וצודקת יותר, מאשר זו המוכרת לנו משכבר הימים.

אלירן בר-אל הוא תלמיד ועוזר מחקר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ובן להורים מהגרים מעיראק ומברה"מ.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    התיזה העיקרית היא מנגנון ראיית המציאות דרך אידיאות, קרי "הכחשה הפטישיסטית של העובדות". מנגנון כזה אי אפשר כמובן להוכיח או לשלול אמפירית, ולכן יש לבדוק מה בעצם הוא נותן לנו; האם הוא מסביר מיקרי אפליה או קבלה שמודל פשוט יותר אינו מסביר*?
    למשל, מדוע דווקא מזרחים נתפסים כמרוחקים מאידיאל "האזרח הישראלי-מערבי המושלם", ולא פולנים גליציאנרים (שסבי היקה שנא בכל ליבו) או רומנים? למה האפליה שהיתה מול אלו נעלמה, בעוד שאפליית המזרחים שרירה וקיימת? אם ממילא יש קבוצות ייחוס שרחוקות מאוד מהאידיאל (חרדים וערבים), מדוע נדרשת מדרגת-ביניים של מזרחיים בינם לאידיאל החילוני-מערבי, ולא קיימות מדרגות נוספות, או מצב ללא דרגות-ביניים כלל (שזה היה האידיאל הציוני המוכרז-"כור היתוך")? המודל לא עונה לכך.

    ומהצד השני- היכן אותן קבוצות מזרחים שהתקרבו לאידיאל ולכן התקבלו? מזרחי שהתחנך בפנימיה, קיבוץ, תיכון מעורב וכו'- חזקה עליו שספג את השפה הכתובה והלא-כתובה של הישראליות, ואם הוא סבל אח"כ מאפליה- הרי שזה בגלל צבע עורו וכו', לא בגלל "אפליית המזרחיות".

    * אגב, איזה מזרחי בדיוק כן סבור שהאפליה היא נגד "מושאים ספציפיים, אנשים קונקרטיים כאלה או אחרים"? הרי כל מהות האפליה היא שהיא מתעלמת ממאפיינים ספציפיים של אנשים ומתייחסת אליהם באופן גורף.

  2. פרופ' צוויג

    תלמד לכתוב קריא יותר. לא יזיק.

  3. נונאי

    כתוב קולע ומרתק.

  4. פוקסי

    תודה על פוסט מענין ……

    טוב, לאחרונה הנושא עולה בצורה אינטנסיבית לכותרות . ואני חייב לציין , שעם כל הכבוד , קראתי לרוב דברי הבל שערורייתיים , ומעט מאוד שכל של ממש .

    הכותב אני חייב לציין , יותר מחובר לסיפא מאשר לרישא של דברי לעי"ל .

    הכותב מעדיף לתאר מציאות באספקלריה של תפיסות ולא אנשים או דינמיקה . בקליפת אגוז ניתן לסכם כך :

    התפיסות הייצוגיות של וקטורים סיזיפיים מערביים נחשבות כעליונות על פני אילו הטנטליים והמזרחיים . הברירה הטבעית והמחדלית בבחינת דרך המלך , היא של זו הראשונה ולא האחרונה , ומכאן תחושת האפלייה או גרעינה המהותי , בכך יסודם של דברים .

    ואם כך , מבלי דעת , הכותב הרי תומך בעמדתו של אותו רוזנברג נ' אותו שרעבי . שהרי :

    אין למעשה חברה , או אין בנמצא כמעט , חבר בני אדם , שלא נזקק / מקדש / מעדיף את הסיזיפי והמצליחן במובנים הפסאדו מערביים , על פני הטנטלי , המעגלי , המנוון משהו , או הפרה דסטינטיבי , המיוחסים למזרח .

    האם הכותב יוכל כהוא זה , להוכיח , שאילו השקפות מתחרות ? הכיצד ? האם כדרך משל , יוכל הכותב להוכיח שיש איזושהיא תפיסה נסתרת / סודית , או מיתודה דינן , שמאפשרת לפרט ולחברה להצליח מבלי :

    לקיים וקטורים סיזיפיים , העצמה של מדע וטכנולוגיה , רווחה בלי עושר , חינוך בלי מטעני ידע , הקדשה מירביים , משאבים עוצמתיים , וכו……

    ואם כך , הקושיה חזרה לסוגיה :

    השוני , הנטיה המנטלית ההשכלתית , יוצרת מצב מבני אפליתי , שלא מותנה או מופקע למעשה ממדיניות מכוונת משפיץ הפירמידה כלפי מטה .

    תודה ………

  5. דןש

    המשוואה הזאת אי לה רגליים כלל. למרות שיש הטוענים שביאליק באחת מ"שליפותיו" אמר שהוא שונא ערבים כי הם דומים למזרחיים. היה או לא היה זאת השאלה. כאן הכותב יוצר את המשוואה באופן מובהק ולא היא.
    אינני בא לדון כאן על יחסינו המחפיר כנגד הערבים אזרחי מדינת ישראל והערבים בכלל. אבל לבטח את המזרחיים היינו מחבקים אם הם לא היו מתבדלים.
    הטענה ש"גם אם כל המזרחים 'ישתכנזו', אפליית המזרחיוּת תישאר על כנה" – אין לה רגליים. אינני חושב שהמזרחיים חייבים להשתכנז על מנת להצליח. אבל הם חייבים לצאת מ"בועת הבערות" שהם הכניסו עצמם לתוכה, להיות פתוחים יותר ובעיקר לגלות רצון ויוזמה. ממשלות ישראל לדורותיהן, ניסו וללא הצלחה לגשר בין הפערים – אבל המזרחיים "הסתגרו בדלת אמותיהם" וראו בכל הצעה לפתרון ככפיה וכפגיעה.
    עורו וצאו מהחידלון והאופק יפתח ללא גבולות ומגבלות.

  6. ירמי

    בעניין של מוצא או ארץ, זה השתנה, כי הגזענות לא נשארה אלימה ואגרסיבית כמו פעם, עד שהפיצה אדוות חזקות, אפילו כנגד בהירי עור מזרחיים, מעירק לדוגמא או מרוקו,אלא נהייתה יותר עדינה, אפלייתית מוסוות, מטפטפים את טיפות הרעל שלה, מהפרסומות של תנובה ושטרואס ועד לחינוך ילדינו, ששם לומדים על "שלום עליכם" ולא על האביר היהודי החזק בערב "מרחב התימני" או יהודים משפיעים שייסדו בעצם את האיסלאם השיעי התריסרי כמו "עבדאללה איבן סבא" או בשמו העברי "עובדיה בן סבא", שהיה יהודי תימני, משם אני מגיע להשוואה הכוללנית והגזענית הזו, של תרבות יהודית ואיסלמית ערבית שונה, שמכלילה את כול בני המזרח, אפיחלו הערבים הפגאנים היו שונים בתכלית, מהפילוסופיה של המוסלמים הראשונים.
    העניין לקשור תרבות פילוסופית יהודית שונה בתכלית, לתרבות הערבית המוסלמית שכנגדה נלחמו במיוחד יהודי ערב ואף כמעט הושמדו בשל כך, כמה פעמים, היא מגוכחת מצד אחד וגזענית פושעת ומכלילה, מצד שני, מכיוון שהיא מתעלמת מההיסטוריה של יהודי ערב, מחייבר ועד גלות מוזע' וכול מה שבינהם ואחריהם.

  7. ירמי

    יהודי המזרח מעולם לא היו כת, הם היוו מארג אתני בריא לא כיתתי, ברוב מדינות המזרח, כמו בתימן או עירק ואף השפיעו על התפתחות הפילוסופיה והמדעים במזרח.
    מי שהגיעו לפה כקולוניאליסטים מתבדלים לגור "בוילה בג'ונגל" זה אתם.
    "בועת הבערות"? רוב החרדים הינם אשכנזים, הבערות היחידה פה היא הגזענות בעבר וההתנשאות ההדרגתית והרעילה שיוצרת אפליה מתוחכמת בהווה, מפרסומות במדיה ועד לחינוך שהופך את ההיסטוריה של יהודי המזרח לשקופה.
    יפן הינה ארץ מזרחית, לערבב התפתחות טכנולוגית, עם אינטלגנציה כללית של חברה מסוימת, היא חלק ממנגנון חשיבה לינארי צר אופקים של המעמדות הבורגניים שיוצר באירופה., צא אתה מהעיוורון והעצלות המחשבתית שלך, ואולי ראשך יפתח ותראה תרבויות צבעוניות שמקיפות אותך, ללא גבולות ומגבלות של חשיבה מערבית לינארית צרה.

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    יש הרבה גזענים בארץ לדעתי בעקר במגזר החרדי אשכנזי אבל אין גזענות ממסדית יש אפליה של אוכלוסיות מוחלשות וחסרי קשרים מכל מיני סיבות יש העדפה של חבר מביא חבר . מאפליה כזאת גם סבלו בשעתו היקס , בני דורם של הורי למרות שבאו ממרכז אירופה עם כישורים של חברה מערבית ,אבל עם הרבה קשיי שפה.

  9. ג. אביבי

    עקרונית, אני מסכים שאת המקום (הבור) שבו נמצאים המזרחים היום אפשר לאכלס באחרים והפלסטינים אזרחי ישראל מוכנסים לשם יותר ויותר. אני גם מסכים שהדיכוי כאן הוא לא נגד היהודים המזרחים אלא נגד המזרחים בכלל כולל הפלסטינים ומהגרים כהי-עור.
    המאמר הוא ארכני ואת כל המחצית הראשונה ניתן היה לקצר לחצי עמוד. אבל העובדה המטרידה היא שנראה שהכותב חושב על קידומו באקדמיה, והמאמר המופרך הזה בא לשרת מטרה זאת. הסבר של ממש או נקודת מבט מדעית על ניחשול המזרחים במדינת האשכנזים לא קיבלנו.
    כדאי שהכותב יקרא את "לא נחשלים אלא מנוחשלים" של ד"ר סבירסקי ואת ספרי פרופ' ס.ש. שטרית. זאת, לפני שיספר לנו שהאפליה והגזענות האשכנזית הממוסדת הכל כך ברורה ותוצאותיה ההרסניות, הן בעצם משהו אחר, או "אם תרצו אז בעצם לא הייתה נגד המזרחים…אתם רק מדמיינים".
    לשיטת המחבר:
    זה ממש לא בגלל המוצא, ששלחו את רוב המזרחים שהגיעו לכאן לפריפריה ולשכונות דלות אמצעים ולפני כן למעברות שהיוו מחנות הסגר לכל דבר ועניין. זה רק בגלל שהם ירדו מהאוניה בנמל חיפה ודרכו ברגל שמאל (רובם) ולפי זה פקידי הקליטה (התמימים) חשבו שהם אנשי יזע ומעדיפים את הדחק.
    זה ממש לא באשמת המערכת הקולטת האשכנזית, שהמזרחים זכו להשכלה כל כך רדודה ומעטים הגיעו לבגרות עד שנות ה80, לשיטתו של אלירן בר-אל, אלא זה נובע מהיכולות והמוטיבציה של המזרחים. וזה ממש לא קשור לעובדה, אליבא מחבר המאמר היומרני לקקני, שמחצית מיהודי צפון אפריקה שלא הגרו לישראל אלא לארצות אחרות (או נשארו ברוקו – תוניס) הגיעו להישגים אקדמיים מרשימים ועולים אף על האשכנזים בישראל ובחו"ל.
    כמובן שעובדת היות 90% מהסגל הבכיר באוניברסיטאות אשכנזים, לא מעיד על שום אפליה גזענית כלפי המזרחים והערבים, ע"פ המודל המוצג כאן, אלא על היות המזרחים מטבעם שונאי לימודים והשכלה בניגוד ליוצאי מזרח אירופה. וכך בוודאי יסביר הנ"ל את האחוז הכל כך נמוך של מזרחים בכל מוקדי השליטה במדינה.
    זה ממש מקרה שנחטפו למעלה מאלף תינוקות ש99.9% או 99.8% מהם מזרחים ונמכרו למאמצים ולמעבדות ניסויים. וגם זה ממש לא קשור לפשעי גזענות – שמבין עשרות אלפי הילדים שהוקרנו בקרינה קטלנית בסוף שנות ה50 ותחילת ה60 – 99.9% הם מזרחים.
    בנוסף:
    להשוות את הגזען המובהק צ'לו רוזנברג עם משה שרעבי – שחש ומבטא מה שחשים רוב המזרחים באקדמיה ובמשרות בכירות בתעשיhה – זה כמו להשוות את קורבנות השואה עם מכחישי השואה.
    אם המאמר עורר כאן הזדהות של גזענים אשכנזים שמביעים עמדות מבחילות בנוסח צ'לו רוזנברג, המאמר הצליח למחבר. לא לשוחרי השוויון בישראל.
    כדאי שהכותב יקרא את "לא נחשלים אלא מנוחשלים" של ד"ר סבירסקי ואת ספרי פרופ' ס.ש. שטרית. זאת, לפני שיספר לנו שהאפליה והגזענות האשכנזית הממוסדת הכל כך ברורה ותוצאותיה ההרסניות, הן בעצם משהו אחר, או "אם תרצו אז בעצם לא הייתה נגד המזרחים…אתם רק מדמיינים".

  10. אדם

    עד כדי כך היה נפוץ הגועל הפרימיטיבי והקולוניאליסטי שקרי הז, שאפילו מבין המזרחיים בהירי העור מהס"ט, המרוקאים הידועים כ"דרום צרפתים" (אלה שהסבתות הגזעניות שלהם קיוו שיצא להם ילד כחול עין, 'ברברי' בסגול ממוצא גרמאני, ששש סוד), עירקים שתמיד הדגישו את ההבדל בינם לבין יהודים מתימן, ותמיד לרוב אלה היו בהירי העור מבניהם ולא הכהים, או כאלה ששכחו להסתכל במראה כמו השר שחל, ולא מזמן מיטל להבי עם ההערה הידועה שלה, שהיוו כמעין משרתים, הרוב התעורר אבל חלק עדיין לא התעורר, אלה בד"כ בני תערובת תרבותיים, שהם אלה שמרשים לעצמם להיות הגסים ביותר לשני הצדדים דא"ג, או סתם אנשים עם רגשי נחיתות מטופשים.
    בעבר חלקם התנשא בצורה אלימה וגסה יותר מהאשכנזים, שרובם לא היה צריך בכלל "ללכלך את הידיים", על יהודים תימנים שהקדימו את רובם גם את המזרחיים ה"דרום צרפתים" וגם את המזרח אירופאים בדורות על גבי דורות, על יהודים מהודו, שאלה מחולקים גם לצדוקים ולהודים שהם כהים יותר, על יהודים חבשים שעלו עם היהודים לפני קום המדינה, כמה מאות עם יהודי תימן ולא התייחסו אליהם בכלל, עד לבלגאן של שר הפנים דאז בורג, שבגללו הציונות ב-1975 הושוותה לגזענות, מזל שהיה לנו את הרב עובדיה יוסף ז"ל, שזכר מה ומאיפה מקור העם שלנו, שלא נדבר על שהאפליה בעיקרה הייתה על ילידים ערבים בעיקר בדואים כהים , שעזרו ליהודים אז, כנגד הפולשים הפלשתינים שברובם היו ממוצא טורקי כלשהוא, כמו כורדי ארייתים או חורנים, (ישמעאלי צפוני).
    הגזענות הייתה כל כך בסיסית וגסה בראשית קום המדינה, שחלק מהמשת"פים האלה, אפילו פחד מלהשתזף בשמש, מכמה עדויות אמיתיות ששמעתי ממבוגרים כהי עור עירקים מהתקווה, אז בטח אי אפשר להכחיש שהייתה גזענות גרידא, ללא כחל ושרק, שכוונה בעיקר כנגד כהי עור, שנחשבו אומנם לילידים, אפילו שד"ר רופין הגזעני ניסה להכחיש זאת ולהמציא גזע אירופאי יהודי חדש, או ד"ר יוסף מאיר האאוגניטיקן שהתחרט על הגותו, רק אחרי שנוכח לדעת מה עשה המשטר הנאצי, שחלק מהאידאולוגיה שלו הוא אימץ, למרות זאת, גם אז כל הכהנים שנבדקו, רובם מעדות המזרח היו כהי עור, כולל חלק מהאשכנזים עצמם, אז זה שבר להם את כול הפסאודו מחקרים, ובחזרה לזמנינו, חוקרץ בשם ד"ר אריאלה אופנהיים, ניסתה בעדינות אופיינית לתקופה הזאת, כלומר אפליה עדינה והדרגתית ולא גזענות גסה ובהמית , לטעון על "גן יהודי" משותף ושקרי, שאינו שמי בכלל אלא כורדו ארייתי, הרצף השמי היחידי שהוכח הוא J1 ולא צריך לציין שהנגזרת ממנו היא של גנום הכהנים, ולמרות שכול המחקרים האלה גם אובססיביים ומראים על פתולוגיה כתית קורבנית, מכיוון שיהדות היא אינה גזע, מושג שנוצר באירופה וחודד במשמעותו רק ב-250 שנה האחרונות, אלא שבט, קרי אתנוס ודת.