מי כאן הקורבן

עיון ברטוריקה של פסק דין של העליון מן הזמן האחרון, מראה כי דבר לא חמק מעיניהם של השופטים – חוץ מסבלה של המתלוננת
יערה רשף

לא פעם, בתיקי חקירה העוסקים בעבירות מין, נדרשת המתלוננת להוכיח את אמיתות היותה נפגעת עבירת מין כאילו היתה חשודה. נוצרת תחושה לפיה המתלוננות הן שקרניות, לא פחות. נדמה כי אין זו אשמת המשטרה דווקא אלא אשמת המערכת כולה, כמו גם הרטוריקה של פסקי הדין – אף אלו המרשיעים. שלא לדבר על העונשים המגוחכים, המעליבים, המבזים את המתלוננת שגופה הפקר ועוד.

"תיק זה לא נתמזל מזלו מבחינת האינטרס הציבורי וזה של המתלוננת" – כך התבטא השופט רובינשטיין לא מזמן, בפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת חליווה שהתקבל לאחר 14 שנים (ע"פ 5019/09 דביר חליווה נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 20.08.13). בחלוף הזמן הארוך הזה המתלוננת ניסתה לשים קץ לחייה פעמיים, עובדה המבטאת היטב את הסבל העצום שבו הייתה שרויה. אולם סבלה המדמם של המתלוננת לא עמד לנגד עיני השופטים, ואלו בחרו להתחשב בנאשם שבחלוף הזמן נישא, חזר בתשובה וחי לו את חייו בשקט ובשלווה. הם זיכו אותו מאחד ממעשי האינוס ופרט מפרטי האלימות וגזרו עליו עונש של חצי שנת עבודות שירות בלבד. הרשעה במעשי אינוס, סדום, איומים ועוד נותרו בעינם.

הימשכות ההליכים בתיק הינה חריגה בכל קנה מידה, אך עדיין מבעיתה. לא יכולה שלא להישאל ביתר שאת השאלה כיצד עושה המערכת כולה יד אחת עם עינוי דין חריג זה, וזאת גם כאשר המתלוננת מגיעה לקצה גבול היכולת שלה במהלך התקופה. עד כמה עמוק היה סבלה וכמה מעט חמלה קיבלה מהמערכת אשר הפנתה לה עורף? האם אין מצוקתה ברורה לכל? באיזה שלב אבד האינטרס החברתי עליו אמונה התביעה אשר הגישה בתיק זה בקשות רבות לדחיית דיון מטעמה? מדוע לא התנגדה התביעה באופן נחרץ לבקשות הדחייה שהוגשו מטעם ההגנה? ומדוע בית המשפט לא הבחין שנפגעת העבירה מוזנחת, לא מיוצגת, נדחקת לפינה? שאלות אלה עולות בזעקה גדולה מפסק הדין ועלינו כולנו לשאול אותן בעוצמה רבה על מנת לנסות ולהבין כיצד התרחש כשל מסוג זה.

5245acfb0e9da
מתוך
Project Unbreakable

מסרים סמויים בפסק הדין

נדמה כי אבן הפינה של פסק הדין הינה המסרים הסמויים העולים מהבחירה המודעת שבה בחרו שופטי העליון לנמק את בחירתם הסופית להשית על האנס את העונש המחפיר על ריבוי המעשים המחרידים שביצע. השפה והניסוח שבה עשו שימוש אינה ניטרלית ולא מקרית.

בסקירת עובדות הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, הודגש כי המתלוננת הייתה בת זוגו של האנס במהלך התקופה הרלוונטית, כי היא קיימה עמו יחסי מין בהסכמה – לפני ואחרי מעשי האינוס, כי מערכת היחסים עמו הייתה "מורכבת" ובה "המערער והמתלוננת קינאו זה לזו" והמתלוננת ביצעה לקראת פרידה "אף ניסיון לפגוע בעצמה". כמו כן צוין, כי "בצד זה הייתה גם תלות כספית של המתלוננת במערער, והמתלוננת סברה שהמערער (שבאותה תקופה צרך גם קאנביס) – איננו נוהג בה כיאות, הן במישור האישי, הן במישור הרכושי והכספי".

קריאה ביקורתית של הצגת המתלוננת באופן זה עשויה ללמד כי ישנו ניסיון להציגה כאשה חלשה, לא יציבה, קנאית, אולי אף ככזו הזקוקה לטיפול פסיכיאטרי. כמו כן יש לשים לב כי כבר עתה נזרע זרע האמתלה להתנהגותו האלימה של האנס, כאילו היה גבר צעיר ומשוחרר ופשר ההליך הפלילי נבע על רקע מערכת יחסים עם אשה לא יציבה, תלותית וקנאית, בעוד הוא בסך הכל צורך מעת לעת קאנביס.

אם עד כה התמקדו השופטים במתלוננת ובהתנהלותה כפי שעלתה לפני עשור, עתה עברו השופטים להתמקד באנס בחלוף עשור והציגו כמי "ששינה את אורחותיו, הקים משפחה, השתלב במקום עבודה קבוע (שם הוא נפגע במהלך הדרך בתאונה קשה) ואף החל לתרום לקהילה (פעל להחזרת נערי שוליים למוטב)". אפשר כמעט להתבלבל ולחשוב שלא מדובר באדם שביצע פשעים מחרידים באכזריותם וטרם שילם את חובו לחברה בגינם, אלא במלאך, אדם שהינו מל"ו הצדיקים, מופת ממש לתרומתו לסביבה ולחברה. במאמר מוסגר, בשולי הדברים, ולמען ההגינות, ציין בית המשפט מאז הרשעתו בבית המשפט המחוזי הורשע האנס בעבירות נוספות (בכתבי אישום חדשים ואחרים) אך בית המשפט לא ראה נסיבה זאת לחומרת האנס משום "שנסיבותיהן של עבירות הנ"ל אינן חמורות, שכן העונשים שהושתו על הנאשם היו קלים יחסים. ומשכך, הוכיח המערער בטענתו, הלכה למעשה, ששינה בעשור האחרון את דרכיו". עינינו הנדהמות רואות, כי כאשר מבקש בית המשפט להוכיח טענה, דבר לא עומד בדרכו. גם לא הרשעות נוספות לאחר הגשת כתב האישום הנדון – נסיבה שבדרך כלל יש בה כדי להילקח לחומרת הנאשם בדין הפלילי.

לטעמי, פסק דין זה מהווה אות קלון חברתית למערכת המשפט, אך בעיקר תמרור אזהרה גדול. חובה עלינו לקרוא אותו בעיון, לא להתעלם מהכשל הנורא שחוללה המערכת – ובעיקר, חובה עלינו לא להתעלם מזעקת המתלוננת שצורחת באימה בניסיונותיה האובדניים, זעקה שהדיה מתעצמים נוכח עוצמת העונש הזניח, המעליב והירוד שנגזר על האנס. לבסוף, מוטלת עלינו האחריות לתת את הדעת על המסרים הסמויים המוטמעים בפסק הדין, שפירטתי לעיל רק על קצה המזלג.

הנצחת השליטה הגברית

אונס הוא אחד מן הפשעים החמורים ביותר בספר החוקים, ובעיקרו הוא פשע מגדרי. הוא פשע שמבוצע על ידי גברים ורוב הקורבנות הן נשים. תיאורטיקניות פמיניסטיות טענו ביתר שאת כי פשע האונס משליך באופן ישיר על יחסי הכוחות בין המינים, על הפערים המגדריים ועל הנצחת השליטה הגברית על הנשים בכל אספקט של החיים. המסר העולה מפסק דין זה של העליון וכן מפסקי דין דומים, הינו מסר חמור מאוד המסמן את נפגעת עבירת המין כאשה פגומה, מאשר הטלת דופי בה ודוחק לפינה את סבלה. מנגד, הוא מספק אמתלות הזויות לביצוע פשע האונס המחריד באלימותו לאנס ואוחז בכל כוחו בהצדקות שמספק המשפט הפלילי להקלה בעונש על נאשמים.

היום כבר ידוע שברובם המכריע של המקרים, מעשי האונס מתבצעים על ידי אדם מוכר. חרף זאת, כאשר בתי המשפט נתקלים בסיטואציה שבה נפגעת עבירת המין קיימה יחסי מין בהסכמה כחלק ממערכת זוגית עם האנס טרם האונס, טורחים לציין זאת השופטים בפסק הדין בנימה מוסווית של ביקורת ובכך מוטמע המסר הפטריארכלי לפיו לגברים קיימת ממילא זכויות יתר על נשותיהם – משמע, אם קיימת עמו יחסי מין בהסכמה, אל תתרעמי עכשיו שאנס אותך. אם טעית בבחירת בן הזוג שלך, אין לך אלא להלין אלא על עצמך. אם היית מופקרת ויצאת עמו לבילוי בשעת לילה מאוחרת מחוץ לביתך, מוטב כי תרכיני את ראשך ותערכי עם עצמך חשבון נפש היכן שגתה דרכך. ואכן, בחינת מתחמי ענישה שניתנו בשנים האחרונות מלמדת אותנו, למשל, כי באירוע בו בעל הורשע בשני מעשי אינוס של אשתו וכן באיומים עליה וכליאת שווא שלה על מנת למנוע ממנה מלקבל טיפול רפואי ולהתלונן עליו, נגזרו 5 שנות מאסר בפועל בלבד על כל אלה (תפ"ח (חי') 24991-06-12 מדינת ישראל נ' פלוני, גז"ד מיום 28.4.13).

כך גם במקום בו הורשע אדם באונס בת הזוג שלו, מעשה סדום וחטיפה – נגזרו 5 שנות מאסר בפועל בלבד על כל העבירות יחדיו (תפ"ח (י-ם) מדינת ישראל נ' נאיף שרחה, גז"ד מיום 15.7.13) (פסקי הדין מייצגים); זאת בעוד כאשר בית המשפט נדרש להגן על חסרי ישע, משתנה עמדתו באופן נחרץ והוא נחלץ להגנתם באופן תקיף וחד משמעי. לדוגמה, במקרה בו אישר בית המשפט העליון הרשעת אדם שביצע 4 עבירות אינוס ו-7 עבירות של מעשי סדום, כולן בנסיבות מחמירות של גרימת חבלה ו/או איום בנשק קר, במספר מתלוננות באזור התחנה המרכזית בתל אביב שהינן מכורות לסמים ונמצאות במעגל הזנות. בית המשפט ציין באשר למעשים כי בוצעו "באכזריות ובברוטאליות שקשה לתארם" וגזר 27 שנות מאסר בפועל (ע"פ 7340/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 24.6.13); במקרה אחר בו נאנסו (ריבוי מקרים) שני מתלוננים קטינים בית המשפט תיאר את המעשים ככאלה שרומסים את הערכים החברתיים "באכזריות ובברוטאליות על ידי הנאשם עד כדי סדיזם ממש ובהעדר כל אמפתיה לאדם באשר הוא אדם.. מדובר במעשים בזויים מאין כמותם שחברה אנושית לא תכירם". על האנס הושתו 30 שנות מאסר בפועל (תפ"ח (ת"א) מדינת ישראל נ' בני ג'אבר, גז"ד מיום 26.6.13). בית המשפט משתמש ברטוריקה חד משמעית שאינה מעניקה פתח לתהיות או לספק כלשהו באשר לאמינות או מהימנותן/ם של חסרי הישע ותקיפותו ועמדתו החד משמעית באה לידי ביטוי גם בעמדה העונשית החריפה.

אונס אינו מעשה עבירה שנעשה בחלל ריק

כבר לפני עשורים, הסכימו להכיר בתי המשפט בכך שאונס אינו מעשה עבירה שנעשה בחלל ריק, אלא הוא מעשה אלימות גברי שמבוצע כלפי אשה בהיותה אשה, והרקע לו נשען על מצע חברתי ותרבותי המאפשר זאת, מכונן זאת ומאשש זאת. בע"פ 45/79 מדינת ישראל נ' שלמה מיטרני (1979), העירו שופטי בית המשפט כי "מה שבא לידי ביטוי במקרה זה אינו תולדה של מתירנות כלשהי, אלא של המנטליות של רבים מאלה שהורשעו באשמת אינוס, שלפיה נערה המזדמנת לחברתו של פלוני הגברתן, עושה כן, למעשה, על סיכונה היא, כי לפי תפיסתו היא חייבת לנהוג בכל עת בהסכמה, וזאת לא מתוך שיקולי מתירנות אלא מתוך כניעה לרצונו. זוהי התפיסה שבה אנו נתקלים מעת לעת בבית-משפט זה והיא אינה אלא אחד מביטויי האלימות המצויה, שבה משופעת חברתנו יתר על המידה". עשור לאחר מכן, בפרשת האונס בשמרת, נקבע כי "סוג מקרים נוסף יסודו אף הוא בנרקיסיזם גברי, ותמציתו בהשקפה הגורסת כי 'טרם נולדה האשה שתעמוד בפניי'. בסוג זה גוונים מגוונים שונים, ובו האירועים המסוכנים ביותר. טעם הדבר הוא, שבחבורת אירועים זו יש שהאינוס אינו נעשה בברוטאליות… ובכל זאת המעשה הוא אינוס. כך, למשל, במקום בו מקרב גבר – או נער – את גופו אל גופה של אישה – או נערה – וזו מסרבת לו בדרך שבני תרבות מסרבים לזולתם, והיא באמירת 'לא'; זו אומרת 'לא', והוא בשלו עד גמירא." (ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, 1993).

אנו נמצאים בתקופה בה האלימות כלפי נשים גואה והופכת לשגרתית מיום ליום. השיח על מתלוננות, נפגעות ושורדות פשעי מין הופך לשיח על "מעלילניות, שקרניות ומגישות של תלונות שווא" והוא השיח הלגיטימי היום, בלא לדעת את עובדות המקרה לאשורן או לרדת לעומקם של דברים. הרדיפה אחר אותן נשים הופכת ללגיטימית, וחלק מנותני החסות הם אותם פסקי דין כדוגמת פסק הדין בפרשת חליווה שמעניק גושפנקא להצגת המתלוננת למצער כאשה לא יציבה, לא בריאה ומעורערת.

בפרשת חליווה, ביצע האנס חליווה במתלוננת מעשה סדום בכוח כאשר ישב על אסלת השירותים, בעודו אוחז בכוח בשערות ראשה של המתלוננת ומאלצה לבצע בו מין אוראלי. בית המשפט העליון קיבל את קביעת בית המשפט קמא לגבי מהימנות המתלוננת לגרסה זו, אך בד בבד שזורות בפסק הדין הערות אשר משמשת ככלי רטורי מכונן במיצובה של המתלוננת כסוטה. וכך כתב כבוד השופט רובנישטיין: "מערכת היחסים בין המערער למתלוננת הייתה מסובכת עד מאוד, כפי שתיארו בית המשפט קמא וחברי, ואין מחלוקת כי קיימו יחסים אינטימיים ביניהם במצבים שונים ומשונים, על כן קשה למוד את הדברים, חרף התמיהה, באמת מידה 'מן היישוב'…". דברים אלה מדברים בעד עצמם ויש בהם הטלת דופי ישירה על המתלוננת בקשר הישיר למעשה שנקבע על ידי הערכאה קמא שהוא מעשה סדום שנעשה בכוח, ואף רובינשטיין בעצמו באבחה אחת ובאותה הנשימה קובע כי "אילו נשמעה דעתי לא הייתי מתערב בהכרעתו בעניין זה". לכן, גם אם בסופו של יום פסק הדין הסתיים בהרשעה, אין משנה ההרשעה דבר וחצי דבר.

הרשעה בעבירה אינה מעלה ואינה מורידה, שכן עקב הרטוריקה ההרסנית של פסק הדין לעולם תיזכר המתלוננת כ"האשה המשוגעת ההיא או הסוטה הזאת… שבגללה הבחור הנחמד הזה יושב עכשיו בכלא". מולה מוצג מי שביצע מעשה או מעשי אונס מחרידים בעוצמתם כצדיק ירא שמים, גם כאשר מתגלה עברו הפלילי הנוסף. וכך, עבריין מורשע, שפוגע וזורע הרס בחברה, פעם אחר פעם, זוכה לחמלה, לשיקום ולהבנה.

עו"ד יערה רשף מתמחה בדין הפלילי, פעילה למען זכויות נשים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פוקסי

    תודה לכותבת על הפוסט …….

    תקצר היריעה כאן מכל כך הרבה דברים מופרכים בעליל ( אבל זה לא הוגן מבלי להעלותם , קצר אני במשאבים ) אבל , הנה , מפי הגבורה , ישירות מפסק הדין :

    " ייתכן איפוא שהתוצאה פה , אף שהיא מתחייבת משפטית לשיטתי , לא תניח את דעתה . יחד עם זאת , הנני תקוה כי היא תמצא נחמה פורתא באמון הבסיסי שנתן בה בית המשפט המחוזי הנכבד ואף אנו ………"

    את יצאת עם כל הכבוד , ככה טוב טוב , לקטיף דובדבנים , ובחרת לך דובדבנים ראויים . מה הבעיה? השופטים הרי ממילא לא יגיבו , ולא יתגוננו ……… באשר הם לא יכולים למעשה …….

    תודה …….

    1. עירית

      הציטטה שהבאת מפי השופט מלצר רק מדגישה את העוול שנעשה למתלוננת: השופטים מאמינים לה שבוצעה בה סדרת פשעי מין מזעזעים ביותר על-ידי הנאשם, משיתים על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות ומציעים למתלוננת להתנחם בכך שהאמינו לה. נו באמת…