• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אז מה הקטע עם יתרות מטבע חוץ?!

בנק ישראל והממשלה עסוקים בשנים האחרונות במניפולציה פיננסית דולרית, שנועדה לעצור את הדי המשבר העולמי מלהגיע אלינו. אולם המניפולציה אינה אלא מניפולציה שיצרה בועת יתרות מט"ח שעשויות לקרוס על ראשינו
אסף אורון

הפוסט הזה מציג פתרון חלקי לתעלומה פיננסית ומאקרו-כלכלית שמטרידה אותי כבר שנתיים-שלוש. לא, אני לא כלכלן, אבל לקרוא נתונים, לנתחם ולזהות את הקשר בינם לבין המציאות בשטח, ובעיקר לשים לב למשהו ש"לא מסתדר" – בזה יש לי קצת ניסיון. לפעמים צריך מישהו מבחוץ כדי לזהות כתם עיוור שהחבר'ה מבפנים מתעלמים ממנו. לזהות כתם עיוור, זה מה שעשיתי בפוסט הכלכלי הקודם שלי הנתון העיקרי שהצבעתי עליו, ושכלכלני ישראל מתעלמים ממנו כמעט לחלוטין, הוא שתקופת הצמיחה המשמעותית ביותר של ישראל ב-50 השנים האחרונות, בהפרש עצום מכל תקופה אחרת – כ-10% צמיחה שנתית לנפש בממוצע, על פני יותר מ-6 שנים,הייתה 1967-1973, תקופת הקמת משטר הכיבוש. אם גם זוכרים שרוב המשברים הקשים שחווה המשק הישראלי מאז 1967, היו בעצם משברים של משטר הכיבוש (מלחמת יום כיפור, אינתיפאדות) – קשה להתחמק מן המסקנה שכלכלת ישראל בת-זמננו היא בראש ובראשונה כלכלת-כיבוש: כלכלה שיחד עם כל המדינה הצמידה את גורלה לגורל הכיבוש, לטוב ולרע.

מי שלא מסכים יכול להתלונן לשר הכלכלה הנוכחי. הוא כמובן ישמח מאוד להכריז שאין חיה כזאת "כלכלת-כיבוש" ובכלל, אין כיבוש. הוא יודע, הוא היה שם. בכל מקרה, דיון כולל בכלכלת ישראל בלי התייחסות לכיבוש כגורם כלכלי דומיננטי, הופך להיות חסר משמעות. והנה מסר מרגיע: הפוסט הנוכחי לא קשור ישירות לכיבוש. הפעם זו באמת תעלומה פיננסית נטו. כשהזכרתי את התעלומה בפורום כזה או אחר, נתקלתי בסימני שאלה מלווים בפיהוקים. כבר חשבתי שסתם נדמה לי. אבל ממש בימים האחרונים מתחיל הערפל להתפזר: כנראה שיש כאן סיפור די מטורף.

חלאס הקדמות. מוכנים?

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. צילום: cc by-International Monetary Fund
נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. צילום: cc by-International Monetary Fund

שמעתם על הגירעון? בטח ששמעתם, בדיוק לפני הבחירות האחרונות הסתבר שצץ לו גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה. מי הזהיר אותנו מפני הידרדרות לגירעון כזה, יותר מכל אדם אחר? כמובן, שומר הסף: נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. ב-2009 פישר הזהיר: "אם לא נשמור על המשמעת התקציבית, שיעורי הריבית אצלנו יעמדו על רמות שיקשו מאוד על האוצר לגייס כסף. השנה הזו ההסתברות לקבל ערבויות מארה"ב (לגיוס הון) היא נמוכה"; וביוני 2012 "נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, תקף היום (ה') את החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להעלות את יעד הגירעון ל-3%. 'זה לא טוב וזה לא סביר', אמר הנגיד"; ושוב ב-2013, קצת לפני פרישתו ואחרי שנודע גודל הגירעון: "סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, אמר בשיחה עם העיתונאי ריצ'ארד קווסט, כי לממשלה הבאה תהיה בעיה תקציבית גדולה אם הגירעון השנה יעמוד סביב 4.2% מהתמ"ג. 'זה גירעון גדול למשק שמצוי במצב של תעסוקה מלאה'."

לעומת זאת, במאמרו המצוין מיום חמישי האחרון (גירעון של כ-39 מיליארד שקל – שאף אחד לא סופר), קובע רו"ח שלומי שוב ש"מהדו”חות הכספיים של בנק ישראל עולה כי לבנק המרכזי גירעון בהון ‏(עודף התחייבויות על נכסים‏) לתום 2012 בסך כ–39 מיליארד שקל. …

הגירעון הנוכחי העצום בהון של בנק ישראל נובע בעיקר מהפסד מהפרשי שער של כ–18 מיליארד שקל שנוצר ב–2010 בעקבות הרכישות המאסיביות של דולרים בהתאם למדיניות שהתווה פרופ’ סטנלי פישר, נגיד הבנק לשעבר, לאור הירידה בשער החליפין של הדולר ביחס לשקל.

מבנה המאזן הנוכחי של הבנק, שלפיו הנכסים הם במט"ח ‏(בעיקר דולר‏) ומניבים ריבית נמוכה ביחס לריבית המשולמת בגין ההתחייבויות השקליות, מוביל לכך שאפילו ב–2012, שבה שער החליפין הממוצע של הדולר ביחס לשקל עלה בכ–8%, לא צומצם הגירעון של בנק ישראל."

כמו שאמרו חכמינו: WTF???

הנה הנתונים עצמם: יתרות מטבע-חוץ בעשור האחרון, מתוך דו”ח סיכום 2012 של בנק ישראל.

יתרות מטבע חוץ 2003-2012

יתרות המט"ח של המדינה, שהיו פחות-או-יותר קבועות משך שנים רבות, קפצו עם פרוץ המשבר העולמי הנוכחי לשיאים חסריתקדים. שימו לב שבניגוד לכתוב במאמר, העלייה החדה החלה כבר ב-2008. ב-2010 אמנם היתה קפיצה נוספת, אבל רוב העלייה קרתה כבר קודם. במהלך 2013 המשיכו היתרות לתפוח, ובספטמבר הגיעו לשיא חדש של כל הזמנים – 79,902 מיליארד דולר – יותר מפי שלוש מרמתן לפני המשבר, ודומות בגודלן לתקציב המדינה השנתי כולו.

מוטי בסוק הבהיר ש"לרכישת מט"ח על ידי בנק ישראל מחיר גבוה, שהוא הפער בין הריבית הנמוכה שבנק ישראל מקבל על השקעת יתרות המט"ח בחו"ל, לבין הריבית הגבוהה שהוא משלם על מכירת מק"מים בארץ למימון רכישת הדולרים. מסיבה זה הגרעון בחוב בנק ישראל, כפי שהוא נחשף בדו"ח השנתי של הבנק, גדל בשנים האחרונות בצורה דרמטית." איך אפשר להחזיק 300 מיליארד ש"ח ביתרות? פשוט מאוד, לוקחים הלוואה מהציבור דרך מק"מים. ובאמת, בשנים האחרונות סך כל ההלוואות שהבנק מגלגל נע בין 300 ל-500 מיליארד ש"ח, המגוייסים במנות חודשיות (מתוך קובץ האקסל הזה). כמה זה עולה? בשנים 2008-2012 הריבית על המק"מים האלה נעה בין 2 ל-3.5 אחוז. כלומר, ה-200 מיליארד ש"ח הנוספים עולים לנו 4-8 מיליארד ש"ח בשנה. תכפילו ב-4.5 שנים, כמה תקבלו? משהו כמו 20-30 מיליארד ש"ח. תוסיפו עוד קצת הפסדים בשל חולשתו המתמשכת של הדולר, ותקבלו את הגירעון המדווח במאמר של שוב.

למה היה צריך את יתרות-הענק האלה? הדו"ח של בנק ישראל מספק הסברים ארוכים ומפותלים, אבל בשורה התחתונה מדובר, על פי הסברי הבנק עצמו, בהדיפת השפעות המשבר העולמי דרך מניפולציה של שער החליפין של השקל. בין השאר, בזכות היתרות המנופחות נשמר ואף השתפר דירוג האשראי של ישראל בשנים אלה. לדעת הבנק זה היה כמובן שווה את המחיר.

אבל לעניות דעתי הנהגת בנק ישראל, וסטנלי פישר בראשה, מעלו בתפקידם מעילה כפולה ומשולשת:

א. בעוד הם מטיפים נגד גירעון מעל כל במה, מאחורי גבנו הם יצרו גירעון עצום, שנמצא מחוץ לספרים ו"מתחת לשולחן". בניגוד לגירעון הממשלתי הישיר, הגירעון הזה אינו מבוקר באופן שיטתי. כמו שכותב רו"ח שוב: “מבחינה כלכלית, ניתן להתייחס לגירעון בהון של בנק ישראל כאל גירעון מצטבר בתקציב המדינה, על כל ההשלכות השליליות הנובעות מכך. אין הבדל משמעותי בין הנפקת אג”ח על ידי מדינה, כדי לממן גירעון בתקציב, למצב שבנק ישראל שעושה זאת כדי לגלגל את התחייבויותיו. לחיזוק הדברים, די להזכיר כי יש מדינות שבהן מוסדר כי תקציב המדינה מממן את הגירעון בהון הבנק המרכזי, כך שבאופן אוטומטי הגירעון שלו מקבל ביטוי גם בגידול בגירעון בתקציב.”

בקיצור: בנק ישראל הונה אותנו – ישראבלוף. יש כאן גם הונאה כלפי הרשויות הכלכליות העולמיות, כי היתרות הגדולות משדרות מסר של נורמליות ותקינות, אבל בעצם מדובר במגדל של קלפים.

ב. בעזרת היתרות האלה וטשטוש עלותן, פישר ושות' עזרו לביבי ושות' להסתיר מן הציבור את המחיר המלא של המשבר הכלכלי, ולהתפאר בהצלחה המופלאה של שמירה על רמת צמיחה טובה בהרבה מרוב העולם בשנות המשבר, כעדות ל"גאוניות הכלכלית" של מנהיגינו. בפועל יש כאן בחישה לא הגונה של הנהגת בנק ישראל, דרג שאמור להיות מקצועי טהור, בפוליטיקה הישראלית.

ג. האם זו דרך לנהל פיננסים של מדינה? לא. תפקידו של הבנק המרכזי הוא לעזור לייצב מטבע ומחירים, ולעודד תעסוקה מלאה וצמיחה בת-קיימא. לקיחת הלוואות-ענק מן הציבור ללא רשותו כדי לגלגל הימורי מט"ח לא מתאימה להגדרה הזאת.

לאורך ההיסטוריה, ממשלות באמת נטלו על עצמן גירעון גדול בשעת משבר כדי להשקיע במקומות עבודה זמניים, בחינוך, בתשתיות, בהלוואות-גישור לעסקים. כך הן שמרו על כוח הקנייה של הציבור עד יעבור זעם, ובנו את הבסיס לכלכלת העתיד. אפילו ממשל אובמה הצליח לעשות זאת חלקית, על אפם וחמתם של החברים הרפובליקנים של ביבי ופישר שניסו לחבל על כל צעד ושעל.

ובישראל? כל קברניטי המשק עמדו שכם-אל-שכם וסיפרו לציבור שאין כסף, שחייבים לקצץ בבשר החי כי יש משבר – ומאחורי הגב לקחו הלוואות של עשרות מיליארדים כדי לבנות סטיפה של מזומנים ולשחק בקזינו המט"ח העולמי. בקיצור, כך או כך היה כנראה צריך לפתוח גירעון בגלל המשבר העולמי. פישר ועוזריו פשוט בחרו בגירעון ספקולטיבי סמוי, שהתאים להם ולבוסים הפוליטיים המושחתים שלהם.

והעיתונות הכלכלית, הלוחמת, הביקורתית? פה ושם צצה ביקורת די מרומזת על יתרות המט"ח ועלותן. אבל עד המאמר הזה של שלומי שוב, לא נתקלתי בטיפול יסודי ומפורש בנושא.

נו בסדר, עבדו עלינו קצת, שחיתות בצמרת. צריך לדאוג או לא? הנה כמה אבחנות ונקודות פתוחות לדיון.

  1. מאחר ובנק ישראל בחר בפתרון דמוי אקמול, או אפילו דמוי סמים ממכרים, במקום טיפול בבעיות השורש הקשורות למשבר העולמי ולמצבה הייחודי של ישראל, יש שחיקת אמצעים ותופעות לוואי בלתי-צפויות. אני משער שב-2008 פישר חשב שתוך שנה-שנתיים יצליח להיפטר מהיתרות האלה ואפילו להרוויח. בינתיים עברו 5 שנים, היתרות כל הזמן רק גדלות. הדולר עדיין ברצפה, וזה אומר שאי-אפשר להיפטר מהן בלי להפיל אותו עוד יותר. בקיצור, אף אחד לא יודע איך לרדת מהעץ הזה.

  2. מניפולציה ממשלתית של שער חליפין זה עסק מסוכן, בעיקר עבור מדינה קטנה. ג'ורג' סורוס הרוויח מיליארדים בן-לילה, כשזיהה פוזיציה בלתי-ניתנת-להגנה שממשלת בריטניה לקחה על הפאונד לפני 20 שנה. הוא הכריז בפומבי שהוא מהמר נגדם על פיחות הפאונד – וניצח. עכשיו הכיוון אמנם הפוך (השקל עולה), אבל התרגיל אותו תרגיל. מי יודע כמה ג'ורג' סורוסים קטנים ובינוניים זיהו את הגמביט השקוף של ממשלת ישראל, עושים שורט לדולר מול השקל, ומחכים שבנק ישראל יישבר?

  3. הגירעון נגרם בעיקר בשל הריבית שמשלמים על יתרות המט"ח. אבל הסכנה האמיתית היא הר המט"ח עצמו. עם או בלי ספקולנטים, מספיק שאירוע בינלאומי נקודתי כלשהו יפיל ב-5% את ערך האג"חים הזרים בהם מושקעות יתרות המט"ח של המדינה – ובור של עשרות מיליארדים ייפער בן-לילה, בנוסף לגירעון הנוכחי. כמו למשל, אם החברים המטורפים של ביבי בארה"ב היו ממשיכים במשחק הצ'יקן עוד יממה אחת, וארה"ב היתה הופכת חדלת-פירעון.

  4. החשש הזה, ללא ספק, מחלחל לתודעה של ראשי הבנק. השנה הם הורידו את הריבית פעם אחר פעם, מדיניות שהרימה לא מעט גבות. האם זה היה לטובת המשק, או למען יתרות המט"ח? האם בנק ישראל עדיין יכול להבחין בין השניים?

  5. עוד תופעה פיננסית מסקרנת, שאולי קשורה לסיפור הזה: בדיוק בתקופה בה בועות הנדל"ן ברחבי העולם התפוצצו בעקבות התפוצצות הבועה הראשית בארה"ב, בישראל דווקא נוצרה בועת נדל"ן ב-2008-2009, והיא רק ממשיכה להתנפח בניגוד לתחזיות. מה קרה? יש גל עלייה? יש שגשוג מתפרץ? לא. מה שכן יש, זה שהבנק המרכזי משחק בבועה פיננסית ענקית שניפח לעצמו. יש קשר? לי יש תחושה שכן.

  6. אפילו אם אתם חושבים שהבנק יודע מה הוא עושה, והכל אחלה בחלה, זה לא משנה את העובדה שתושבי ישראלפלסטין הפכו שפניניסיון שלא מבחירתם, בניסוי פיננסי רדיקלי וחסרתקדים בהיקף ענק. ניסוי שיזם סטנלי פישר, שבעצמו הצליח לדלג הלאה, והשאיר את כולנו עם התוצאות, שעלולות להיות הרותאסון.

ציניקנים יכולים להעיר במידה לא מבוטלת של צדק, ש"להיות שפן ניסיון בניסוי רדיקלי שלא ממש שאלו אותך עליו" הוא בעצם תמצית הישראליות. אבל בכל זאת, הפעם מדובר בניסוי מופרך ומיותר לחלוטין.

כך או כך, כשיצליחו הגאונים נתניהו את לפיד למצוא סוף-סוף נגיד לבנק ישראל – אני לא מקנא בו…

(תודה לשיר חבר ולכלכלנים נוספים עימם התייעצתי. המאמר מבטא את דעתי האישית בלבד)

ד"ר אסף אורון הוא סטטיסטיקאי במחלקת המחקר של בית החולים לילדים בסיאטל. קודם להגעתו לסיאטל בסתיו 2002 היה פעיל ב"אומץ לסרב" ותעאיוש. כיום הוא תומך מרחוק בפעילותה של קבוצת הכפרים.

כנראה שיעניין אותך גם: