אז מה הקטע עם יתרות מטבע חוץ?!

בנק ישראל והממשלה עסוקים בשנים האחרונות במניפולציה פיננסית דולרית, שנועדה לעצור את הדי המשבר העולמי מלהגיע אלינו. אולם המניפולציה אינה אלא מניפולציה שיצרה בועת יתרות מט"ח שעשויות לקרוס על ראשינו
אסף אורון

הפוסט הזה מציג פתרון חלקי לתעלומה פיננסית ומאקרו-כלכלית שמטרידה אותי כבר שנתיים-שלוש. לא, אני לא כלכלן, אבל לקרוא נתונים, לנתחם ולזהות את הקשר בינם לבין המציאות בשטח, ובעיקר לשים לב למשהו ש"לא מסתדר" – בזה יש לי קצת ניסיון. לפעמים צריך מישהו מבחוץ כדי לזהות כתם עיוור שהחבר'ה מבפנים מתעלמים ממנו. לזהות כתם עיוור, זה מה שעשיתי בפוסט הכלכלי הקודם שלי הנתון העיקרי שהצבעתי עליו, ושכלכלני ישראל מתעלמים ממנו כמעט לחלוטין, הוא שתקופת הצמיחה המשמעותית ביותר של ישראל ב-50 השנים האחרונות, בהפרש עצום מכל תקופה אחרת – כ-10% צמיחה שנתית לנפש בממוצע, על פני יותר מ-6 שנים,הייתה 1967-1973, תקופת הקמת משטר הכיבוש. אם גם זוכרים שרוב המשברים הקשים שחווה המשק הישראלי מאז 1967, היו בעצם משברים של משטר הכיבוש (מלחמת יום כיפור, אינתיפאדות) – קשה להתחמק מן המסקנה שכלכלת ישראל בת-זמננו היא בראש ובראשונה כלכלת-כיבוש: כלכלה שיחד עם כל המדינה הצמידה את גורלה לגורל הכיבוש, לטוב ולרע.

מי שלא מסכים יכול להתלונן לשר הכלכלה הנוכחי. הוא כמובן ישמח מאוד להכריז שאין חיה כזאת "כלכלת-כיבוש" ובכלל, אין כיבוש. הוא יודע, הוא היה שם. בכל מקרה, דיון כולל בכלכלת ישראל בלי התייחסות לכיבוש כגורם כלכלי דומיננטי, הופך להיות חסר משמעות. והנה מסר מרגיע: הפוסט הנוכחי לא קשור ישירות לכיבוש. הפעם זו באמת תעלומה פיננסית נטו. כשהזכרתי את התעלומה בפורום כזה או אחר, נתקלתי בסימני שאלה מלווים בפיהוקים. כבר חשבתי שסתם נדמה לי. אבל ממש בימים האחרונים מתחיל הערפל להתפזר: כנראה שיש כאן סיפור די מטורף.

חלאס הקדמות. מוכנים?

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. צילום: cc by-International Monetary Fund
נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. צילום: cc by-International Monetary Fund

שמעתם על הגירעון? בטח ששמעתם, בדיוק לפני הבחירות האחרונות הסתבר שצץ לו גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה. מי הזהיר אותנו מפני הידרדרות לגירעון כזה, יותר מכל אדם אחר? כמובן, שומר הסף: נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. ב-2009 פישר הזהיר: "אם לא נשמור על המשמעת התקציבית, שיעורי הריבית אצלנו יעמדו על רמות שיקשו מאוד על האוצר לגייס כסף. השנה הזו ההסתברות לקבל ערבויות מארה"ב (לגיוס הון) היא נמוכה"; וביוני 2012 "נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, תקף היום (ה') את החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להעלות את יעד הגירעון ל-3%. 'זה לא טוב וזה לא סביר', אמר הנגיד"; ושוב ב-2013, קצת לפני פרישתו ואחרי שנודע גודל הגירעון: "סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, אמר בשיחה עם העיתונאי ריצ'ארד קווסט, כי לממשלה הבאה תהיה בעיה תקציבית גדולה אם הגירעון השנה יעמוד סביב 4.2% מהתמ"ג. 'זה גירעון גדול למשק שמצוי במצב של תעסוקה מלאה'."

לעומת זאת, במאמרו המצוין מיום חמישי האחרון (גירעון של כ-39 מיליארד שקל – שאף אחד לא סופר), קובע רו"ח שלומי שוב ש"מהדו”חות הכספיים של בנק ישראל עולה כי לבנק המרכזי גירעון בהון ‏(עודף התחייבויות על נכסים‏) לתום 2012 בסך כ–39 מיליארד שקל. …

הגירעון הנוכחי העצום בהון של בנק ישראל נובע בעיקר מהפסד מהפרשי שער של כ–18 מיליארד שקל שנוצר ב–2010 בעקבות הרכישות המאסיביות של דולרים בהתאם למדיניות שהתווה פרופ’ סטנלי פישר, נגיד הבנק לשעבר, לאור הירידה בשער החליפין של הדולר ביחס לשקל.

מבנה המאזן הנוכחי של הבנק, שלפיו הנכסים הם במט"ח ‏(בעיקר דולר‏) ומניבים ריבית נמוכה ביחס לריבית המשולמת בגין ההתחייבויות השקליות, מוביל לכך שאפילו ב–2012, שבה שער החליפין הממוצע של הדולר ביחס לשקל עלה בכ–8%, לא צומצם הגירעון של בנק ישראל."

כמו שאמרו חכמינו: WTF???

הנה הנתונים עצמם: יתרות מטבע-חוץ בעשור האחרון, מתוך דו”ח סיכום 2012 של בנק ישראל.

יתרות מטבע חוץ 2003-2012

יתרות המט"ח של המדינה, שהיו פחות-או-יותר קבועות משך שנים רבות, קפצו עם פרוץ המשבר העולמי הנוכחי לשיאים חסריתקדים. שימו לב שבניגוד לכתוב במאמר, העלייה החדה החלה כבר ב-2008. ב-2010 אמנם היתה קפיצה נוספת, אבל רוב העלייה קרתה כבר קודם. במהלך 2013 המשיכו היתרות לתפוח, ובספטמבר הגיעו לשיא חדש של כל הזמנים – 79,902 מיליארד דולר – יותר מפי שלוש מרמתן לפני המשבר, ודומות בגודלן לתקציב המדינה השנתי כולו.

מוטי בסוק הבהיר ש"לרכישת מט"ח על ידי בנק ישראל מחיר גבוה, שהוא הפער בין הריבית הנמוכה שבנק ישראל מקבל על השקעת יתרות המט"ח בחו"ל, לבין הריבית הגבוהה שהוא משלם על מכירת מק"מים בארץ למימון רכישת הדולרים. מסיבה זה הגרעון בחוב בנק ישראל, כפי שהוא נחשף בדו"ח השנתי של הבנק, גדל בשנים האחרונות בצורה דרמטית." איך אפשר להחזיק 300 מיליארד ש"ח ביתרות? פשוט מאוד, לוקחים הלוואה מהציבור דרך מק"מים. ובאמת, בשנים האחרונות סך כל ההלוואות שהבנק מגלגל נע בין 300 ל-500 מיליארד ש"ח, המגוייסים במנות חודשיות (מתוך קובץ האקסל הזה). כמה זה עולה? בשנים 2008-2012 הריבית על המק"מים האלה נעה בין 2 ל-3.5 אחוז. כלומר, ה-200 מיליארד ש"ח הנוספים עולים לנו 4-8 מיליארד ש"ח בשנה. תכפילו ב-4.5 שנים, כמה תקבלו? משהו כמו 20-30 מיליארד ש"ח. תוסיפו עוד קצת הפסדים בשל חולשתו המתמשכת של הדולר, ותקבלו את הגירעון המדווח במאמר של שוב.

למה היה צריך את יתרות-הענק האלה? הדו"ח של בנק ישראל מספק הסברים ארוכים ומפותלים, אבל בשורה התחתונה מדובר, על פי הסברי הבנק עצמו, בהדיפת השפעות המשבר העולמי דרך מניפולציה של שער החליפין של השקל. בין השאר, בזכות היתרות המנופחות נשמר ואף השתפר דירוג האשראי של ישראל בשנים אלה. לדעת הבנק זה היה כמובן שווה את המחיר.

אבל לעניות דעתי הנהגת בנק ישראל, וסטנלי פישר בראשה, מעלו בתפקידם מעילה כפולה ומשולשת:

א. בעוד הם מטיפים נגד גירעון מעל כל במה, מאחורי גבנו הם יצרו גירעון עצום, שנמצא מחוץ לספרים ו"מתחת לשולחן". בניגוד לגירעון הממשלתי הישיר, הגירעון הזה אינו מבוקר באופן שיטתי. כמו שכותב רו"ח שוב: “מבחינה כלכלית, ניתן להתייחס לגירעון בהון של בנק ישראל כאל גירעון מצטבר בתקציב המדינה, על כל ההשלכות השליליות הנובעות מכך. אין הבדל משמעותי בין הנפקת אג”ח על ידי מדינה, כדי לממן גירעון בתקציב, למצב שבנק ישראל שעושה זאת כדי לגלגל את התחייבויותיו. לחיזוק הדברים, די להזכיר כי יש מדינות שבהן מוסדר כי תקציב המדינה מממן את הגירעון בהון הבנק המרכזי, כך שבאופן אוטומטי הגירעון שלו מקבל ביטוי גם בגידול בגירעון בתקציב.”

בקיצור: בנק ישראל הונה אותנו – ישראבלוף. יש כאן גם הונאה כלפי הרשויות הכלכליות העולמיות, כי היתרות הגדולות משדרות מסר של נורמליות ותקינות, אבל בעצם מדובר במגדל של קלפים.

ב. בעזרת היתרות האלה וטשטוש עלותן, פישר ושות' עזרו לביבי ושות' להסתיר מן הציבור את המחיר המלא של המשבר הכלכלי, ולהתפאר בהצלחה המופלאה של שמירה על רמת צמיחה טובה בהרבה מרוב העולם בשנות המשבר, כעדות ל"גאוניות הכלכלית" של מנהיגינו. בפועל יש כאן בחישה לא הגונה של הנהגת בנק ישראל, דרג שאמור להיות מקצועי טהור, בפוליטיקה הישראלית.

ג. האם זו דרך לנהל פיננסים של מדינה? לא. תפקידו של הבנק המרכזי הוא לעזור לייצב מטבע ומחירים, ולעודד תעסוקה מלאה וצמיחה בת-קיימא. לקיחת הלוואות-ענק מן הציבור ללא רשותו כדי לגלגל הימורי מט"ח לא מתאימה להגדרה הזאת.

לאורך ההיסטוריה, ממשלות באמת נטלו על עצמן גירעון גדול בשעת משבר כדי להשקיע במקומות עבודה זמניים, בחינוך, בתשתיות, בהלוואות-גישור לעסקים. כך הן שמרו על כוח הקנייה של הציבור עד יעבור זעם, ובנו את הבסיס לכלכלת העתיד. אפילו ממשל אובמה הצליח לעשות זאת חלקית, על אפם וחמתם של החברים הרפובליקנים של ביבי ופישר שניסו לחבל על כל צעד ושעל.

ובישראל? כל קברניטי המשק עמדו שכם-אל-שכם וסיפרו לציבור שאין כסף, שחייבים לקצץ בבשר החי כי יש משבר – ומאחורי הגב לקחו הלוואות של עשרות מיליארדים כדי לבנות סטיפה של מזומנים ולשחק בקזינו המט"ח העולמי. בקיצור, כך או כך היה כנראה צריך לפתוח גירעון בגלל המשבר העולמי. פישר ועוזריו פשוט בחרו בגירעון ספקולטיבי סמוי, שהתאים להם ולבוסים הפוליטיים המושחתים שלהם.

והעיתונות הכלכלית, הלוחמת, הביקורתית? פה ושם צצה ביקורת די מרומזת על יתרות המט"ח ועלותן. אבל עד המאמר הזה של שלומי שוב, לא נתקלתי בטיפול יסודי ומפורש בנושא.

נו בסדר, עבדו עלינו קצת, שחיתות בצמרת. צריך לדאוג או לא? הנה כמה אבחנות ונקודות פתוחות לדיון.

  1. מאחר ובנק ישראל בחר בפתרון דמוי אקמול, או אפילו דמוי סמים ממכרים, במקום טיפול בבעיות השורש הקשורות למשבר העולמי ולמצבה הייחודי של ישראל, יש שחיקת אמצעים ותופעות לוואי בלתי-צפויות. אני משער שב-2008 פישר חשב שתוך שנה-שנתיים יצליח להיפטר מהיתרות האלה ואפילו להרוויח. בינתיים עברו 5 שנים, היתרות כל הזמן רק גדלות. הדולר עדיין ברצפה, וזה אומר שאי-אפשר להיפטר מהן בלי להפיל אותו עוד יותר. בקיצור, אף אחד לא יודע איך לרדת מהעץ הזה.

  2. מניפולציה ממשלתית של שער חליפין זה עסק מסוכן, בעיקר עבור מדינה קטנה. ג'ורג' סורוס הרוויח מיליארדים בן-לילה, כשזיהה פוזיציה בלתי-ניתנת-להגנה שממשלת בריטניה לקחה על הפאונד לפני 20 שנה. הוא הכריז בפומבי שהוא מהמר נגדם על פיחות הפאונד – וניצח. עכשיו הכיוון אמנם הפוך (השקל עולה), אבל התרגיל אותו תרגיל. מי יודע כמה ג'ורג' סורוסים קטנים ובינוניים זיהו את הגמביט השקוף של ממשלת ישראל, עושים שורט לדולר מול השקל, ומחכים שבנק ישראל יישבר?

  3. הגירעון נגרם בעיקר בשל הריבית שמשלמים על יתרות המט"ח. אבל הסכנה האמיתית היא הר המט"ח עצמו. עם או בלי ספקולנטים, מספיק שאירוע בינלאומי נקודתי כלשהו יפיל ב-5% את ערך האג"חים הזרים בהם מושקעות יתרות המט"ח של המדינה – ובור של עשרות מיליארדים ייפער בן-לילה, בנוסף לגירעון הנוכחי. כמו למשל, אם החברים המטורפים של ביבי בארה"ב היו ממשיכים במשחק הצ'יקן עוד יממה אחת, וארה"ב היתה הופכת חדלת-פירעון.

  4. החשש הזה, ללא ספק, מחלחל לתודעה של ראשי הבנק. השנה הם הורידו את הריבית פעם אחר פעם, מדיניות שהרימה לא מעט גבות. האם זה היה לטובת המשק, או למען יתרות המט"ח? האם בנק ישראל עדיין יכול להבחין בין השניים?

  5. עוד תופעה פיננסית מסקרנת, שאולי קשורה לסיפור הזה: בדיוק בתקופה בה בועות הנדל"ן ברחבי העולם התפוצצו בעקבות התפוצצות הבועה הראשית בארה"ב, בישראל דווקא נוצרה בועת נדל"ן ב-2008-2009, והיא רק ממשיכה להתנפח בניגוד לתחזיות. מה קרה? יש גל עלייה? יש שגשוג מתפרץ? לא. מה שכן יש, זה שהבנק המרכזי משחק בבועה פיננסית ענקית שניפח לעצמו. יש קשר? לי יש תחושה שכן.

  6. אפילו אם אתם חושבים שהבנק יודע מה הוא עושה, והכל אחלה בחלה, זה לא משנה את העובדה שתושבי ישראלפלסטין הפכו שפניניסיון שלא מבחירתם, בניסוי פיננסי רדיקלי וחסרתקדים בהיקף ענק. ניסוי שיזם סטנלי פישר, שבעצמו הצליח לדלג הלאה, והשאיר את כולנו עם התוצאות, שעלולות להיות הרותאסון.

ציניקנים יכולים להעיר במידה לא מבוטלת של צדק, ש"להיות שפן ניסיון בניסוי רדיקלי שלא ממש שאלו אותך עליו" הוא בעצם תמצית הישראליות. אבל בכל זאת, הפעם מדובר בניסוי מופרך ומיותר לחלוטין.

כך או כך, כשיצליחו הגאונים נתניהו את לפיד למצוא סוף-סוף נגיד לבנק ישראל – אני לא מקנא בו…

(תודה לשיר חבר ולכלכלנים נוספים עימם התייעצתי. המאמר מבטא את דעתי האישית בלבד)

ד"ר אסף אורון הוא סטטיסטיקאי במחלקת המחקר של בית החולים לילדים בסיאטל. קודם להגעתו לסיאטל בסתיו 2002 היה פעיל ב"אומץ לסרב" ותעאיוש. כיום הוא תומך מרחוק בפעילותה של קבוצת הכפרים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יורם אלפרוביץ

    תודה לאסף אורון על המאמר מאיר העיניים.

    אם הג'וב הזה כל כך מסוכן היום למה הפרופסורים נלחמים עליו?

    1. אסף אורון

      שאלה טובה.

      אולי בכל זאת יש דרך לגלוש מהר המט"ח גלישה נעימה עם נחיתה רכה… ואולי הם חושבים באמת שאפשר לקיים אותו לנצח…

      בכל מקרה, בכל מערכת מי שכבר מסתובב ליד הצמרת בדרך-כלל גם רוצה את הג'ובים שבצמרת ממש.

      בזמן מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב 2008 אמרתי שבנאדם צריך להיות מזוכיסט אמיתי כדי לרצות להזיע 4 שנים לנקות את כל החרא שג'ורג' W בוש השאיר ולנסות למנוע התמוטטות עולמית, כמעט בלי שום יכולת לקדם דברים שהוא באמת רוצה לעשות – וגם שבסוף הציבור קצר-הזיכרון והתקשורת המנוולת יאשימו אותו.

      ובכל זאת, היו לא מעט קופצים על התפקיד.

  2. פוקסי

    תודה על פוסט מענין ……..

    כמה וכמה נקודות שהכותב כלל לא מודע להן עושה רושם :

    יש כמה פרמטרים שקובעים את רמת הריבית בארץ ובכלל . במקרה שלנו , המירווח עם הריבית בארה"ב , ומעל הכל – מצב המשק וציפיות האינפלציה . מצב המשק היה טוב מאוד יחסית לעולם ( במהלך המשבר ולא ניכנס לסיבות ) הואיל וכך , הריבית נשארה גבוהה יחסית . כאשר התהפכו היוצרות , ובארה"ב חלה התאוששות , ואילו בארץ מצב הכלכלה החמיר , אזי , ירדה הריבית , הכל בעיקר בשביל להקל על יצואנים ( שקל חלש עוזר ליצואנים , וכידוע לך , אנו מדינה מוטת יצוא ) .

    מכאן אפשר להגיע לנקודה השניה –

    בועת הנדל"ן בארה"ב הוא סיפור מיוחד במקצת לארה"ב , שם הבניה היא לא גרביטציונית , משמע – מסביב למטרופולין ומרכז אורבני כמו בארץ ( בעיקרון , חוץ ממנהטן וכמה ערים מרכזיות ) . לכן , שם יש סיכוי טוב לתנודות חזקות במחירי הנדל"ן ( כפי שאירע במשבר הסאב פריים ) ואילו בארץ –

    הסיכוי קטן מאוד לתנודות חריפות ( 50 אחוזים וכו….) באשר הבניה כאן הינה צנטרפוגלית וסביב מרכזים אורבניים עם מרכזי כבידה חזקים , כל זה עם חסר משמעותי בקרקרעות ובניה , ולכן , גם אם פילוסופית תיתכן בועה , הרי הסיכוי שתתפוצץ קטן הרבה יותר .

    לגבי יתרות המט"ח , הרי בנק ישראל צריך להחזיק הכסף במטבע כלשהוא . ואם כך , מי לידך יתקע איזה מטבע יעלה איזה ירד . מניסיון אכזרי בתחום , אין סיכוי לצפות !! ג'ורג' סורוס סתם דוגמא מגוחכת לאדם או סוחר , שקונה בנקודות תמיכה או התנגדות קיצוניות , ואז ההסתברות קצת יותר גדולה לצפיה של שינויים משמעותיים בשערי המטבע . אבל , בתוך מירווחים ותחומי ביניים , הרי זה כמעט בלתי אפשרי לצפות לגמרי . רק אם אתה סוחר לטווחים מאוד קצרים , אתה עשוי להיוושע , בבנק ישראל את הכלים והמקצועיות והדדיקציה הנדרשים . כך שכל ניתוחי המט"ח הללו , הינם חוכמה בדיעבד , באחריות אומר לך !! הנושא סבוך ותקצר היריעה .

    לבסוף ( זמני קצר ומשאבי דלים ) הרי מקריאה שטחית יחסית בחדשות , הבנתי שאותו גירעון / חור בתקציב ( 40 מיליארד ) נוצר כתוצאה מההטבות בגין הקמתה של ועדת טרכטנברג , כמו ההצטידות של צה"ל לקראת תקיפה באיראן . לא יודע אם זה לגמרי נכון , אבל כלל לא אזכרת זאת , וכלל לא התמודדת עם זאת .

    תודה ………

    1. אסף אורון

      כתבת, "בארץ הסיכוי קטן מאוד לתנודות חריפות". אבל ב-5 השנים האחרונות המחירים עלו ב-72% בממוצע. לא יודע מה רמת החריף שאתה אוהב – בשביל רוב עם ישראל זה חריף מדי.
      http://tabo.tqsoft.co.il/%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%A1-%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C%D7%95-%D7%9E-2007-%D7%91-72-%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9D#.UmGaohCsqqI

      אני לא בטוח שיש קשר בין בועת המט"ח של בנק ישראל לבין בועת הנדל"ן בארץ. אבל לזו האחרונה אין שום הסבר כלכלי "נקי". כאמור, בסיס הביקוש האמיתי בארץ (התלוי בגודל האוכלוסייה ובכוח קניית הנדל"ן שלה) די מדשדש בשנים האחרונות.

      בקשר למט"ח עצמו, אתה כותב "הרי בנק ישראל צריך להחזיק הכסף במטבע כלשהוא." אבל:

      זה-לא-כסף-שלו.

      עד כמה שהבנתי, בנק ישראל לוקח הלוואות-ענק מהציבור כדי להחזיק יתרות-ענק של מט"ח.

      וכמו שהגרף בכתבה מראה, היתרות קפצו פי 3 בין 2008 ל-2010, והן ממשיכות לזחול הלאה. זו אנומליה על פי כל קנה-מידה.

      1. פוקסי

        תודה על התגובה ……

        טוב , בוא נעזוב חריף וחריפות , כי אתה צריך לקרוא היטב הדברים לפני שאתה מתחיל להתפלפל עם צ'ילי וכאילו .

        כתבתי במפורש – תיתכן בועה בנדל"ן , אבל הסיכוי שתתפוצץ ( בניגוד לארה"ב ) קטן יותר , והכל מהסיבות שפירטתי . לא גרסתי שמחירים לא יעלו , ועלו , ואכן עלו וחזק . אבל זהו הענין , בעוד שבארה"ב יעלו וירדו חזק ( משמע תנודות ) הרי פה , בגלל הבניה הצנטרפוגלית בעיקר , המחירים יעלו , אבל הרבה פחות סיכוי שירדו בחדות .

        לגבי יתרות המט"ח , הרי אני בכלל הגבתי על הטיעון שלך , שבנק ישראל ביצע עאלק מניפולציות פיננסיות מסוכנות עם דולר שקל . מה שהבהרתי לך , זה שאין דרך עקרונית לצפות שינויים בשערי חליפין . הדרך היחידה לשמור על ערך הוני הינה :

        מסחר לטווח קצר , אינטנסיבי , מקצועי מאוד , או איתור נקודות כניסה / חלונות הזדמנות די נדירות . בנק ישראל חסר כלים דינן . והרי הוא חייב להחזיק יתרות רזרבה , ובמטבע מסויים . כך שכל זה חוכמה בדיעבד .

        תודה …….

  3. שושנה גבאי

    אם לתוכים הממושמעים בעיתונות הכלכלית היו טיפת אומץ, מקוריות וחוט שדרה כמו שיש לך – אולי היו נחסכים לישראל הרבה משברים כלכליים.

  4. נתן

    כתוב במאמר –
    "רכישת מט"ח על ידי בנק ישראל מחיר גבוה, שהוא הפער בין הריבית הנמוכה שבנק ישראל מקבל על השקעת יתרות המט"ח בחו"ל, לבין הריבית הגבוהה שהוא משלם על מכירת מק"מים בארץ למימון רכישת הדולרים".

    לא יכול להיות שבנק ישראל משלם ריבית עבור מכירת מקמים מהסיבה הפשוטה שאחת ההגדרות של המק"מ היא קרן חוב שאינה צמודה ואינה נושאת ריבית.

    1. אסף אורון

      נתן, אתה דווקא מתייחס לציטוט מתוך הכתבה של דה מרקר, לא למילים שלי.

      הם קוראים לזה "ריבית". אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה.

      העובדה היא שבמק"מ – עד כמה שהבנתי – בנק ישראל מוכר לך 1 ש"ח שיחזיר לך עוד שנה, במחיר של X אגורות היום.

      כאמור, אתה יכול לקרוא להפרש בין 1 ל-X איך שאתה רוצה. אבל הוא הפרש שנמדד בכסף אמיתי, לא דמיוני.

  5. עמית

    פיהוק. הפוסט, כרגיל, רווי ביוהרה והתלהמות אך, כרגיל, הוא לא מחדש דבר. בנק ישראל רכש דולרים בכמויות עצומות כדי למנוע פגיעה ביצוא הישראלי – הוא-הוא המנוע של הכלכלה הישראלית, לא "הכיבוש" – תוך הכרה מלאה של היתרונות והחסרונות של הדבר. זה אחד הדברים הפעוטים האלה שכלכלנים לומדים.

    כמה חודשים לאחר תחילת רכישות של דולרים על ידי בנק ישראל שער הדולר הגיע לגבהים מרשימים, ועיתונאים ופובליציסטים מרושלים התחילו לכתוב אז על כך שבנק ישראל השיג רווחים של מיליארדי דולרים שיממנו את החינוך ואת הבריאות שלנו. כמובן שעד מהרה שער הדולר חזר לצלול, ועכשיו עיתונים ופובליציסטים מרושלים אחרים כותבים על איך בנק ישראל גרם להפסדים עצומים שנאלץ לממן אותם במקום החינוך והבריאות שלנו.

    אבל מהי בכלל המשמעות של רווחים\הפסדים כתוצאה מ"הפרשי שער"? כמו שהראשונים טעו כך האחרונים טועים; לעובדה שבנק ישראל מופסד כעת על הנייר בעשרות מיליארדים אין כל משמעות, בדיוק באותה מידה שלא הייתה לכך משמעות שבנק ישראל היה מורווח על הנייר בעשרות מיליארדים. הדבר דומה למשקיע שמחזיק מניה בבנק ושער המניה עולה ויורד. בנ"י נלחם נכון לעתה במגמה של ייסוף השקל מתוך אמונה שההתחזקות של השקל לא מייצגת מצב של שיווי משקל אלא תוצאה של פעילות של ספקולנטים, אם בנ"י צודק הרי שלבסוף השקל יתחלש ויתייצב סביב נקודת שיווי משקל חדשה. התאוששות המערב מהמשבר הכלכלי העולמי גם כן תעזור לכך. בנקודת הזמן הזאת בנ"י (אם הוא יהיה מעוניין בכך) יוכל לצמצם באיטיות את יתרות המט"ח שלו, סביר להניח ללא רווחים או הפסדים משמעותיים.

    1. אסף אורון

      עמית,

      כדי שאתייחס לדבריך, אנא ענה על שאלה פעוטה אחת:

      למה "הכיבוש" מופיע אצלך במרכאות כפולות?

      לצערי, כבר למדתי שחבל לבזבז את הזמן עם מכחישי-מציאות.

      1. ילדי תימן

        הלז הכחיש את חטיפת ילדי תימן, הצדיק את חטיפת הילידים השחורים באוסטרליה, מכחיש את היות הקרנות הרנטגן על המרוקאים כמעשה פשע, את היות הפלסטינים תחת כבוש ישראלי, את הפערים הכלכליים העצומים בין אשכנזים לתימנים ומרוקאים (ולעיתים מפברק ממצאים).

      2. עמית

        "הכיבוש" במרכאות כפולות כי זה ציטוט של טענה שלך שהכיבוש הינו גורם מרכזי בכלכלה הישראלית. אני הראשון לציין שישראל כובשת את הגדה המערבית.

        ולמגיב האלמוני –
        לא הכחשתי את חטיפת ילדי תימן.
        לא הצדקתי את חטיפת הילדים השחורים באוסטרליה (ולזה איך הגעת?)
        לא הכחשתי את היות הקרנות הרנטגן כפשע – ציינתי שהפשע הרפואי הזה, נגדי ילדים ברחבי העולם, נעשה בשיתוף עם סוכנות האו"ם למען ילדים, כי זאת הייתה שיטת טיפול מקובלת באותה תקופה.
        לא הכחשתי שהפלסטינים תחת כיבוש צבאי.
        ולא רק שלא הכחשתי את קיומם של פערים כלכליים בין עדתיים, אלא רפרנסתי למחקרים שמראים שהם עוד קיימים – ובאותה נשימה – גם מצטמצמים ובמגמת סגירה. ע"ע מחקרו של פרופ' מומי דהן מהשבוע האחרון.

        או בקצרה – תודה על כל תשומת הלב דווקא לתגובותיי, אבל נראה שאתה מתקשה מאוד להבין אותם.

      3. עמיש שחם מנקה לכלוך

        בודאי שיש כיבוש, אזה מה רע בזה?
        יש כיבוש ערבי של ארץ ישראל המאה ה-7.
        יש כיב מונגולי, מצרי, טורקי, בריטי ושוב ערבי ויהודי של ארץ ישראל. ככה העולם מזיז את ההיסטוריה. מה לעשות שאנחנו הכובשים האחרונים של ארץ ישראל והיא שלנו? למה אתה לא מתנכר לכיבוש הערבי?
        אין מה להאשים אותנו, כל כיבוש שלנו נגרם רק מתוצאה של תוקפנות רבית שניסתה לכבוש אותנו ולהשמיד אותנו.
        כבר אפריים קישון הדגול אמר "סליחה שניצחנו!"
        אז אני אומר "סליחה שסיפחנו!:
        למרות שכל מה שסיפחנו הוא שלנו, שנכבש בידי הערבים שוב ושוב ב-1400 השנים האחרונות!

  6. אביג

    לא קיים במציאות אלה אצלכם פנימה כאנשים סובקטיביים.
    האם העוקץ לא רוצה לכבוש חשיבתו ועמדתו של הזולת? חס וחלילה אם תכבשו את רוחו שלהאדם ותכתיבו לו מה היה הדרך, המחשבה ,גישה לחיים הנכונה.
    טוב אם תומיאו מהלכסיקון את המושג השיקרי הזה "כיבוש" כאן בתוככי ארץ ישראל.

  7. דאדא

    נא ראה את הכתוב להלן כנסיון להעלות קושיות בלבד.

    אם מביטים במה שקרה במבט מלמעלה, ואם הפסדי בנק ישראל הם ההפסדים שלנו הרי שבמאוחד לא קרה שום הפסד. כל מה שקרה הוא שאנחנו כולנו, עם השקלים של חלק מאיתנו, קנינו דולרים. כתוצאה מכך, בהיעדר ריבית על הדולר כספנו נשחק, אבל הרווחנו שער דולר גבוה יותר, העוזר ליצואנים לשמור על השווקים שלהם וכתוצאה מכך על התעסוקה. מה כל כך נורא בזה?

    תהייה אחרת:
    העובדה: בנק ישראל לווה מאיתנו, פרטיים ועסקים, על מנת לממן רכישות מט"ח.

    הכסף הזה שבנק ישראל לווה מאיתנו, מה היה קורה איתו לולא בנק ישראל היה לווה אותו? מה היינו עושים איתו, ואילו השלכות היו לכך על הריבית, על הצמיחה (הרי מדובר בספיגת כסף מהציבור), על מחירי הדירות, על מחירי נירות הערך?

    מה דעתך?

    1. אסף אורון

      דאדא,

      שאלות מצויינות. כאמור, אני לא כלכלן (תודה לאל), אבל אנסה לענות.

      למיטב ידיעתי, מי שקונה 30 מיליארד ש"ח מק"מ מבנק ישראל כל חודש זה לא אתה אני ויו-יו גם, אלא גורמים מוסדיים גדולים.

      מה היו עושים עם הכסף במקום מק"מ? אולי משקיעים בפעילות כלכלית אמיתית. בתקופות משבר זה לא כל-כך קורה לצערנו.

      אבל אם המדינה היתה מנפיקה אג"ח באותם סכומים, ומשקיעה אותו בתגבור מערכת החינוך מהגן ועד מחקר אקדמי – היינו מקבלים גם מקומות עבודה למכביר (גננות, מורות, וחוקרות), וגם עדכון חיוני למערכות האלה שיש קונצנזוס לגבי מצבן העגום הנוכחי. אז המשק היה נמצא היום בערך באותו מקום מבחינה פיננסית – אבל עם משהו ביד. בגדול זו היתה תכנית התמריץ של אובמה מ-2009 (או יותר נכון חצי ממנה) – השקעה במחקר, בחינוך, בטכנולוגיה נקייה ובחיסכון באנרגייה.

      כמובן, אם ממשלת ישראל היתה אפילו חולמת לעשות את זה (בתקופת ביבי זה חלום באספמיה, אבל נניח שהיתה ממשלה אחרת) – היא היתה מוצאת מולה את הנגיד פישר בעיניים מזרות אימה, מטיף ומסית נגד ה"הוצאה הגירעונית הפרועה" שהממשלה מעיזה לתכנן.

      בעיני, מבחינה זו כאמור פישר הונה את הציבור. כי גירעון זה בסדר מבחינתו, כל עוד זה גירעון פיננסי שהוא יכול להסתיר מתחת לבלטות של בנק ישראל.

      אז מה שיש לנו עכשיו זה
      א. גירעון אמיתי, מעבר לכל שערי חליפין – כי זה עלה הרבה כסף לתחזק את היתרות
      ב. המון-המון דולרים שקנינו בכסף שאול, ושערכם עלול להישחק כי עושה רושם שהשחקנים האחרים בשוק הש"ח-מט"ח יודעים יפה מאוד באילו נסיבות הם נקנו.

  8. עמוס

    אף אחד הולך "לשאול כמה חברים סטטיסטיקאים" ואז להעביר ביקורת על המחקרים של אסף אורון. אבל אסף אורון כן נכנס לנבכי הכלכלה המונטארית, בלי שום רקע, ולא ממש מציג הרבה דברים שעושים היגיון.

    העסק פשוט מאוד: בנק ישראל אכן מהמר שכלכלת ארה"ב תתאושש והדולר ישוב להתחזק. אם וכאשר זה יקרה, ערך הנכסים הדולרים של בנק ישראל יעלה, והבנק יעבור ליתרות חיוביות. האם זה הימור סביר? בטווח הבינוני, כנראה שכן. ומה האלטרנטיבה? המשבר היכה באירופה וארה"ב, שכלכלת ישראל בנויה על ייצוא אליהן. מה שאומר ששער השקל היה מתחזק, אולי אפילו לרמה של 2 שקלים לדולר או פחות, ואז התעשייה הייתה קורסת. אז יש הימור בסיכוי טוב בטווח הבינוני, מול וודאות בטווח הקצר. מה הייתם בוחרים? חוץ מזה, האם קניית הדולרים היא מה שהעלתה את מחירי הדירות בישראל? לא בטוח בכלל. חברים שלי בברלין מתלוננים שגם שם מחירי הנדל"ן עולים, וגם באזורים שונים בארה"ב זה מה שקורה. איפה שהרבה אנשים רוצים לגור, המחיר עולה. מעניין אם השכונות הטובות בסיאטל לא עלו גם כן בשנים האחרונות.

    צריך גם להבין שהגירעון הממשלתי, בשקלים מול שקלים, הוא גירעון שונה לחלוטין מהגירעון של בנק ישראל. זה גירעון שנוצר מכך שהממשלה מוציאה יותר שקלים ממה שהיא מכניסה במיסים. לעומת הנכסים של בנק ישראל, שערכם משתנה אבל בסיסם נשאר במאזן הבנק, הגירעון הממשלתי הוא כסף שאכלו אותו. זה לא גירעון חשבונאי, אלא גירעון ריאלי.

    האם ישראל מפסידה כסף בגלל שבנק ישראל קונה דולרים? ברור. הריבית הריאלית על הדולר שלילית. אבל זאת לא השאלה. השאלה היא, וכאן כושל הסטטיסטיקאי בלי ההכשרה הכלכלית, היא האם ישראל הייתה מפסידה **יותר** אם לא הייתה עושה את הצעד הזה, והתשובה היא כמעט בוודאות שכן.

    1. אסף אורון

      "אף אחד הולך "לשאול כמה חברים סטטיסטיקאים" ואז להעביר ביקורת על המחקרים של אסף אורון."

      זו בדיוק הבעייה. כלכלה זה תחום פרוץ, בו כישלון מזעזע, מ-ז-ע-ז-ע גם בהערכות לגבי העתיד הכלכלי הקרוב (בוא נזכור שהמשבר העולמי היה משבר כלכלי "טהור" בלי שום טראומה חוץ-כלכלית שגרמה לו), וגם בהערכת יציבותו ואיכותו של מצב נתון – לא מוביל לתשלום שום מחיר ברמת הקריירה המקצועית.

      כן, בוא תנסה להיכשל כישלון קטן פי 100 מזה בסטטיסטיקה מחקרית או אפילו יישומית. יזרקו אותך מכל המדרגות, ובצדק.

      לנוכח מצב זה, לא רק מותר אלא בעצם רצוי ונדרש שאנשים מתחומים עם קצת יותר חוט שדרה ייכנסו לעובי הקורה של שאלות כלכליות. לא שכל הכלכלנים דפוקים חלילה (ע"ע דין בייקר, פול קרוגמן ואליזבת וורן, למה אין לנו כאלה כאן?). אבל התחום בכללותו גם פרוץ ובעיקר מסריח מהראש.

      לעניין עצמו, כמו שכתבת "בנק ישראל אכן מהמר…"

      הז'טון הזה, להימור של 5 וחצי שנים, עולה הרבה כסף. הגירעון של בנק ישראל – כמו שכתוב בפוסט – הוא על הז'טון.

      חוץ מזה, יש את ההימור עצמו, שמופיע בכל הרשימות שקראתי לרגל מינוי פלוג, בתור אחת הדאגות העיקריות שלה. נכון יותר, בד"כ כתוב "הדולר נמוך".

      צ"ל כתוב: "הדולר נמוך אחרי ששפכנו תקציב-מדינה שלם בעלות של עשרות מיליארדים והורדנו ריבית לרצפה בזמן של בועת נדל"ן מטורפת – רק כדי לנסות להרים אותו".

      1. אסף אורון

        לעניין "מה היה קורה אילו" וה"אין ברירה" הישראלי הקדוש (אולי רכישת זיליון דולר מהיום למחר זה היה בכלל הכרח בטחוני?) – ראה למעלה בתשובה שלי לדאדא.

        יש ותמיד היו אפשרויות אחרות. בעיקר אם מציגים אותן לציבור ולמקבלי ההחלטות באורח הגון: "אתם יכולים ליטול על עצמכם סיכון גירעוני ולהשקיע בתשתיות, בחינוך וכו' כדי להגן על בסיס הכלכלה הישראלית באופן ישיר – או ליטול סיכון גירעוני וספקולטיבי, ולהגן על (חלק נבחר מן) הכלכלה באופן עקיף דרך שער-החליפין".

        לא יודע מה אתה היית בוחר, לי אישית די ברור מה עדיף. אבל זה לא איך שהדברים הוצגו; למעשה הם לא הוצגו כלל אלא הוכתבו תוך איומי "אין ברירה" שאתה מאמץ אל ליבך כתורה מסיני.

        בקשר למחירי הדירות: שוב כמו שאמור בפוסט, כאן זו יותר תחושת-בטן שיש קשר בין שני הדברים.

        מה שהוא *לא* תחושת בטן אלא עובדות מוצקות, זה שיש עכשיו בארץ אחו-שילינג של בועת נדל"ן, בעיתוי מוזר ביותר.

        עמוס, לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שעליית מחירים של 72% תוך 5 שנים, שאין לה הסבר פיזי ישיר (למשל גל עלייה מלווה בגל שגשוג, כמו נניח בראשית שנות ה-90), היא בועה.

        ואם אתה דווקא מתעניין, אז לא – שום דבר לא דומה לזה לא קרה בארה"ב ב-5 השנים האחרונות. המחירים מתאוששים מזה כשנה-שנתיים, אבל ברוב האזורים עדיין רחוקים מהשיא הבועתי שלהם מ2006-2008.

        אכן, זה מה שבועת הנדל"ן בישראל מזכירה יותר מכל: את בועת הנדל"ן בארה"ב (וארצות אחרות שהלכו בעקבותיה), בדיוק זו שהמפץ הגדול שלה החל את המשבר העולמי.

      2. עמוס

        קצת בסיס. שער החליפין והריבית קשורים אחד לשני בקשר הדוק. הריבית הייתה צריכה לרדת בכל מקרה, כי גם בכל העולם המערבי היא נמוכה ולא יכול להיות פער כזה גדול. אחרת, הפער היה מזרים לפה הון, השקל היה מתחזק והייצוא היה קורס. אותו דבר בדיוק. לגבי הנדל"ן, כשכל העולם היה מזרים לפה כסף בגלל פער הריבית, איפה נראה לך שהיו משקיעים אותו, כשהתעשייה קורסת? גם כן בנדל"ן, והמחיר שלו היה עולה. אגב, לא רק בנק ישראל עושה מניפוצליות בשע"ח, כל העולם עושה את זה, במיוחד בשנים האחרונות. סין מחזיקה את היואן נמוך כבר שנים כדי לתמוך בתעשייה שלה. למניפוצליית שע"ח של גרמניה וצרפת קוראים גוש האירו, והיא פועלת כבר למעלה מעשור.

        הכלכלה העולמית מדשדשת, ובנק ישראל עשה את מה שאפשר כדי לספוג את המכה. האם זה היה בחינם? לא. האם היה אפשר לעשות טוב יותר? אולי, אבל תוכיח את זה במקום להתבכיין על זה שכלכלה זה מקצוע מזעזע. תביא נתונים, תבנה מודל, תנתח אותם ותסיק מסקנה הגיונית. לבכות על כלכלנים ניאו-ליברלים להביא כמה קישורים לכתבות באינטרנט זה לא קל, אבל זה לא תחליף. אולי אם תלכלך קצת את הידיים במחקר חברתי, תבין למה אף אחד לא מושלם.

  9. אסף (המגיב)

    הפעם, אתעלם לחלוטין מהפריפריה של הטיעון, ונדבר רק על התוכן.

    נדמה לי שהנקודה החשובה ביותר כשבאים לדון בנושא היא שיש הבדל עקרוני בין גרעון של בנק ישראל, וגרעון של הממשלה. ההבדל הזה נוגע לכמה קשה או קל לסגור את הגרעונות השונים האלו.
    גירעון של הממשלה בדרך כלל, בוודאי שכל הגירעון הנוכחי, איננו דבר שחולף מעצמו. הוא נובע מחוק התקציב שמגייס פחות כסף מאשר הוא מוציא. בשנה הבאה, או שיעלו מיסים, או שיקצצו חזרה בתקציב, או שההגירעון ימשך, שנה אחר שנה. רוב מכריע של התקציב הוא על מה שנקרא "טייס אוטומטי" שגדל מדי שנה, ותוספות לתקציב שלא ממומנות על ידי מיסים אלא על ידי גרעון הן לא דבר שיעלם בשנה הבאה. הן בדרך כלל התחיבויות לטווח ארוך. אפילו מה שמכונה תמרוץ פיסקלי (השקעות חד פעמיות בתשתית) תמיד נמשך על פני תקופה לפחות בינונית, ובדרך כלל לא ברור בכלל שיש פרויקטים שאפשר פשוט להוציא לפועל מעכשיו לעכשיו. כך או כך – זה איננו המצב. הגירעון בתקציב הממשלה הוא כולו דחיית החלטות. אין בו תמרוץ פיסקלי שיסתיים מעצמו. אתה משום מה בטוח לחלוטין שפישר היהמתנגד לתמרוץ כזה, אבל כלל לא ברור על סמך מה. לא אחר מקרוגמן כתב פעם אחר פעם בשבחו של פישר. אתה יודע משהו שקרוגמן פספס?

    גרעון של בנק מרכזי הוא שונה בתכלית. הבנק יכול לסגור אותו מיד, ברגע שיחליט. יתר על כן, זה גירעון שלא משקף שום התחיבות לטווח ארוך. אין שום סיבה שהוא יחזור על עצמו מדי שנה. קניית המט"ח וההפסדים שכרוכים בה אולי יתחלפו ברווחים, ואולי לא. אם לא – הבנק יכול להדפיס את הכסף הדרוש, ולסגור את הגרעון בכל רגע שבו יחפוץ. זה יכול לגרום לאינפלציה, אבל אז הבנק יכול להפעיל כלים אחרים למזער את האינפלציה. אולי זה יצליח טוב יותר, אולי פחות. לשקול את נזקי האינפלציה מול יתרונות התעסוקה המלאה הוא לב התפקיד של בנק מרכזי.

    לסיכום – מה שחשוב הוא שה"גירעון" של בנק ישראל, בניגוד מוחלט לגירעון של הממשלה הוא א. זמני. ב. ברור איך סוגרים אותו.

    ההשוואה בין השניים, טענות על ה"צביעות" של פישר שמוכן לגירעון מסוג אחד אבל לא לגירעון מסוג אחר, וכל נימת הקונספירציה אינן במקום.

    1. אסף אורון

      אם אתה "אסף המגיב" מהפוסט הקודם, אז אני שמח על הטון הענייני יותר.

      אכן הופתעתי לראות שקרוגמן מהלל ומשבח את פישר. הנה למען שאר הקוראים, הפוסט הרלבנטי: http://krugman.blogs.nytimes.com/2013/02/17/stanley-and-the-crazies/

      כמו שהצהרתי מספר פעמים, יש לי הערכה עמוקה לקרוגמן כאחד הכלכלנים שגם לא פיספס וגם לא פחד להביע עמדות נגד הבריונים הפוליטיים התורנים, ולשלם על כך מחיר אישי בזמנו.

      עם זאת, אני גם לא חסיד שוטה, לא שלו ולא של אף אחד אחר. לעניין פישר, מה שיש לי על קרוגמן זה
      א. בניגוד לקרוגמן, אני לא אכלתי עם פישר מאותו מסטינג, כך ש(למרות שאין לי פקפוק ביושרה של קרוגמן) אין לי חיבה אישית לפישר (וגם לא להיפך, לא באמת מכיר אותו)
      ב. בניגוד לקרוגמן, אני כן מכיר את ישראל, ומבין איך הדברים מתנהלים בארץ ואיזה סוג של אדונים פישר היה צריך לשרת שם.

      בכל מקרה, שמחתי לקרוא בפוסט של קרוגמן אישור להשערותי הלא-כלכלניות, שכל הימור המט"ח הזה הוא כנראה מין גירסה של בנק ישראל להרחבה מוניטרית (QE). הסיכון כמובן גבוה לעין ערוך, כי מט"ח הוא תנודתי הרבה יותר מהחובות לטווח-ארוך שברננקי קנה במסגרת ה-QE.
      אבל בגדול ה-QE הזה לא נחשב להצלחה מסחררת, וניכרת שחיקת האמצעים – בדיוק כמו עם יתרות המט"ח.

      כך או כך, גם קרוגמן קורא לגמביט של פישר "לא אורתודוקסי" (חושב שקראתי את זה בפוסט אחר שלו). נכון לעכשיו בנק ישראל מציג את הגמביט לציבור כברירת המחדל החדשה, משהו נורמלי שגרתי וכמעט נטול סיכון. זה בעיני טעם לפגם.

      בקשר לגירעון מול גירעון: מוזר לי שאתה מזלזל בתוצאות של הדפסת כסף. יש לשער שגם הנגידה החדשה תעדיף לחתוך לעצמה יד ורגל לפני שתדפיס איזה 20-30 מיליארד ש"ח. עלולות להיות לצעד כזה תוצאות קטטסטרופליות.

      ולסיום: אתה שואל איך אני יודע שפישר לא תמך בחבילת תמריצים למשק.

      אם יש משהו שפישר לא ממש התבייש לעשות, זה לצאת לתקשורת ולהצליף בממשלה כל פעם שבא לו, ולהגיד בדיוק מה שהוא חושב על מה שהם עושים נכון או לא נכון (כמו שהציטוטים בפוסט מזכירים). אז אם הוא חשב שביבי צריך לצאת עם חבילת תמריצים למשק במקביל לתמרונים הפיננסיים ולקיצוצים – זה די מוזר שהוא שמר את המחשבה הזאת לעצמו. זה לא הפישר שהיכרנו. סביר יותר שהוא לא תמך בכך.

      ואם הוא כן חשב שצריך חבילת תמריצים כמו שעשו בארה"ב, אבל שמר את המחשבה הזו לעצמו, בזמן שהוא מטיף כל שני וחמישי ליותר קיצוצים – אז ההתנהגות שלו תואמת את ההגדרה מילונית למושג "צביעות."

      1. אסף (המגיב)

        אני לא מזלזל בהדפסת כסף באופן עקרוני. אני טוען שהדפסת הכסף שהייתה עלולה לנבוע מהפעילות של בנק ישראל ברכישת מט"ח היא בסבירות גבוהה מאד דבר לא מסוכן. זה חוזר לנקודה העיקרית שהעליתי: חד פעמיות של גירעון בנק מרכזי, לעומת המשכיות של גירעון ממשלה. בנק ישראל יכול לסגור את הגירעון שלו על ידי הדפסת כסף (אם נניח שאכן יהיה בכך צורך, מה שכלל לא ברור) ולפרוס את זה על פני כמה שנים, כך שההשפעה של זה תהיה מזערית. גרעון ממשלתי, שבודאות יהיה צריך לגבות מיסים כדי לסגור אותו מתישהו, חוזר על עצמו מדי שנה.

        שמע, יש עוד הרבה אי דיוקים במה שכתבת, ואפשר לדבר על עוד המון פרטים – כשמחפשים את הקונספירציה והשחיתות יש נטייה לא לדייק. אבל הנקודה המרכזית היא לא מה תהיה ההשפעה של הדפסת כסף אם וכאשר, לא ההשוואה בין היעילות וההיתכנות של תמרוץ מוניטרי מול פיסקלי, ולא האם המהלך של בנק ישראל היה יותר או פחות מסוכן מ QE2. הנקודה המרכזית היא שאין שום מקום להשוואה בין גירעון של בנק מרכזי וגירעון בתקציב הממשלה.

        1. אסף אורון

          אסף,

          חבל שאתה ממשיך לזרוק את המילה "קונספירציה". אני לא מחפש בכוח שחיתות וקונספירציה. אני לא מאלה שמעלים כל יום 5 פוסטים לאינטרנט בחיפוש אחר פירסום.

          אם לא שמת לב, יש שחיתות בשלטון הישראלי, זה דבר שדווקא יש עליו הסכמה ציבורית מקיר לקיר. זו שחיתות רב-מימדית, שהפן הסנסציוני שלה הוא יחידים שממש מועלים בכספים, אבל הפן היותר שיטתי ומזיק הוא סדרי-עדיפויות מעוותים שקיימים במערכת לאורכה ולרוחבה.

          לגבי התחום הפיננסי היו בעולם לצערנו יותר מדי קונספירציות אמיתיות לגמרי בשנים 2000-2008. מיליארדי אנשים חפים מפשע בכל רחבי העולם משלמים עכשיו את המחיר על זה שחבורות של נוכלים דחפו משכנתאות מנופחות ומפוקפקות לאנשים שלא גומרים את החודש, ואח"כ העבירו את המשכנתאות האלה במטחנות בשר כדי ליצור "מכשירים פיננסיים מתוחכמים" שאז נמכרו כמו לחמניות טריות והעשירו אותם ועוד הרבה אחרים. וזו רק דוגמא אחת.

          אז תסלח לי אם אני מבטא חשדנות בריאה, כשדווקא שימוש-יתר ב"מכשירים פיננסיים מתוחכמים" הוא השיטה המועדפת על בנק ישראל להתמודדות עם המשבר שנוצר כתוצאה מהאמונה העיוורת ב"מכשירים פיננסיים מתוחכמים".

          חס ושלום אני לא חושד ביושרה הפיננסית האישית של פישר, ובטח לא של פלוג. אבל אולי סדר העדיפויות היה קצת משובש.

          לעניין גירעון מול גירעון, לפחות רו"ח שלומי שוב חלוק עליך, ועל-פי המאמר שלו יש הרבה ממשלות בהן יש זיהוי מוחלט בין שני הגירעונות.

          בכל מקרה, לא משנה איך תסובב את זה, מדובר בסיכון פיננסי בעל אופי גירעוני, שיוצר לחץ אינפלציוני. עובדה שהם העדיפו את הסיכון הזה, על פני הסיכון של השקעה ישירה בחיזוק יסודות המשק עצמו.

  10. נתן

    אין פה שום בועת נדל"ן. מחירי הנדל"ן משקפים את הערך האמיתי של בניית דירות במדינת ישראל במציאות הנוכחית (ריבוי טיבעי גדול,ריכוז מרבית האוכלוסיה בגוש דן, שליש מהארץ שהוא מדבר, מחסור בשטחים ירוקים,חוסר אפשרות ליבוא יבשתי,רגולומיה מחמירה(שזה דוקא דבר חיובי),מנטליות של לא לגור בשכיורת כל החיים ועוד.
    מי שמצפה שמחריר הדיור ירדו יום אחד , יכול להמשיך לצפות.

    1. אסף אורון

      נתן,

      כמעט כל מה שאתה אומר –

      "ריכוז מרבית האוכלוסיה בגוש דן, שליש מהארץ שהוא מדבר, מחסור בשטחים ירוקים,חוסר אפשרות ליבוא יבשתי,…"

      וכו' –

      נכון. כל זה גם היה נכון ב-2008. בעצם שום דבר לא השתנה מאז, חוץ מזה שמצבו של מעמד הביניים החמיר בהרבה,

      קצב הריבוי (הטבעי והלא-טבעי) מצטמצם עם הזמן – כיום הוא בקושי 1.5% לשנה, והרבה פחות מזה מחוץ למגזר הדתי-חרדי.

      ובכל זאת, מחירי הנדל"ן קפצו ביותר מ-70% מאז 2008.

      זו הגדרה מילונית של בועה.

  11. יורם גת

    אסף,

    כמה נקודות (כולן בערבון מוגבל מאחר שהן מבוססות על ההבנה המוגבלת שלי במקרו-כלכלה):

    1. המניפולציה נראית לי דומה לזו של סין שרוכשת אג"ח אמריקאי בסכומי עתק על מנת להעלות את שער הדולר מול היואן ובכך מעודדת את היצוא שלה, לא?

    2. להמר מול בנק מפחת קשה הרבה יותר מאשר להמר מול בנק מייסף, משום שבנק מפחת יכול תמיד להדפיס כסף ולכסות את חובותיו שנקובים במטבע מקומי.

    3. לא הבנתי מה הנזק שנגרם לציבור כתוצאה מרכישת המט"ח. כאמור, את החובות תמיד אפשר לכסות על ידי הדפסת כסף, והריבית בישראל, כמו בכל העולם, היא בכל מקרה נמוכה כך שזהו זמן נוח ללוות כסף.

    4. העלות היחידה לתושבי ישראל היא ייקור היבוא, אבל מצד שני הדבר מעודד את התעשייה המקומית (ולכן את התעסוקה) שמוגנת על ידי הייקור הזה.

    5. מדינות שישראל מייצאת אליהן יכולות להתלונן על כך שכלכלתן נפגעת כתוצאה משער החליפין הנמוך של השקל. ארה"ב מתלוננת כלפי סין בשל כך, אבל ישראל היא מן הסתם קטנה מכדי שלמישהו יהיה אכפת.

    1. אסף אורון

      יורם,

      אין לי ויכוח עם שאלות 2, 4, ו-5. בגדול אני מסכים.

      לגבי #1, ע"ע הפוסט שלי על 67-73. אנחנו אוהבים לדמיין שאנחנו "רק עוד נמר אסייני", אפילו שאנחנו לא. איפה אנחנו ואיפה סין. הם יכולים להרשות לעצמם להחזיק יתרות דולריות. אנחנו עושים את זה על האוברדראפט.

      לגבי #3, הנזק הוא שהממשלה (או יותר נכון בנק ישראל) החליטה
      בתגובה למשבר העולמי לקחת סיכון פיננסי גדול עם אופי גירעוני, שמייצר כתופעות לוואי גם לחץ אינפלציוני וגם (כנראה) אווירה נוחה להתפתחות בועות. הציבור אולי נהנה באופן עקיף מכך שהמשבר נחת יותר ברכות בחופי הארץ – אבל מי שלמעלה נהנה יותר ומי שבאמצע ולמטה ממש סובל.

      באותה מידה, יכלו לקחת סיכון פיננסי גירעוני ישיר יותר, ולספק חבילת תמריצים שתעזור לכלל החברה. זה בטוח היה בריא יותר.

      בנוסף, לעניות דעתי (וכאן כמו שמובהר בפוסט, אני לא בטוח שאני צודק ובטח לא יודע 100% אם ואיך זה יתרחש) בעצם רק דחו את הקץ, והסיכון שגודלו כגודל כל הכלכלה הישראלית עודנו מרחף מעלינו. הלוואי שאני טועה. אבל בכל מקרה מדובר בסיכון חסר-תקדים בהיקפו, שברור שמי שישלם את רוב המחיר זו האזרחית הקטנה ולא שועי המשק למיניהם.

  12. דן

    כל כך הרבה מלל, ובמקום לפשט את הדברים אתה רק מסבך אותם.

    פישר קנה דולרים כדי להגן על הייצוא של מדינת ישראל. פשוט וקל, ולא מופיע במאמר שלך אפילו פעם אחת.

    לא יודע אם זה יצליח כשיסתכלו על הכל לאחור בעוד כמה שנים, אבל אפשר לתאר את זה בלי כל הדיבורים על צביעות ועל לשחק בקזינו.

    1. אסף אורון

      דן,

      שרי אוצר ישראלים מנסים להעלות שערי מט"ח כדי להגן על הייצוא, כבר 60 שנה.

      אבל אף אחד מהם לא קנה הר של מט"ח בגובה כל המדינה כדי לעשות את זה.

      (ובאותו זמן שהוא מצא את הכסף לקנייה הזו, גם ישב על הזנב של הממשלה כדי שלא תוציא כסף על תשתיות ותעסוקה)

  13. Yakov

    ועוד הוא מעז ללעוג לפנאטים הקיצוניים שבדת, כמו שהם מוצאים קשר בין כל דבר שקיים ביקום לדת כך גם השמאל מוצא קשרים בדרך לא דרך לדתו הרדיקלית