לכו חפשו דירה בשוק החופשי. או סתם לכו חפשו

לפי הרטוריקה של שר השיכון, ניתן היה לחשוב שהתיקון לחוק הדיור הציבורי שעבר השבוע יאפשר לאם החד-הורית משכונת הארגזים ולמשפחה שממתינה לדירה כבר שנים ברובע ג' באשדוד לקום ולשכור דירות נאות בגבעתיים השלווה, או אולי אפילו ברמת אביב הירוקה

 на русском

ביום ראשון העבירה ועדת השרים לענייני חקיקה תיקון לחוק הדיור הציבורי, שיאפשר, אם יעבור גם בכנסת, להתחיל ליישם את החוק שכה רבות דובר עליו וכה הרבה נדחה והוקפא. התיקון עסק בעיקר בתת-סעיף קטן אחד. סעיף 10 (ג) לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) תשנ"ט 1998 אומר כך: כספי הקרן ישמשו להגדלת המלאי של דירות ציבוריות בלבד.

"הקרן" היא קרן לדיור הציבורי שאמורה הייתה להיות מוקמת במשרד השיכון ולנהל את ההכנסות ממכירת דירות ציבוריות לזכאים, ולהשתמש בהן לבניית או קניית דירות חדשות.

שר השיכון אורי אריאל פירסם סטטוס ארוך בדף הפייסבוק שלו שעות אחרי הדיון בוועדה, בו הוא מסביר את השינוי:

ההכנסות ממכירת הדירות יופקדו כולן בקרן הדיור הציבורי שתוקם ותנוהל במשרד הבינוי והשיכון, ולא 'תיבלע' במשרד האוצר. הקרן תקצה כספים לרכישת דירות חדשות עבור זכאים הנזקקים לכך ולהגדלת הסיוע לשכר דירה ריאלי לשאר הזכאים לדיור.
ההחלטה תאפשר לזכאי הדיור הציבורי לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים עתה ועל ידי כך לשפר את מצבם ומעמדם הכלכלי והחברתי.
חידוש נוסף הוא שעל מנת לאפשר העברת עידוד הזכאים לעצמאות והסרת תלותם בדיוק הציבורי, יאפשר משרד השיכון העברת כספי הזכאות ישירות לבעל הדירה, כאשר המדינה תיתן ערבות מטעמה על הדיירים, כדי שהמשכיר לא יחשוש להשכיר להם.
ובנוסף, הזכאי, יוכל לשכור את הדירה בכל מקום שליבו חפץ ולא רק היכן שחייבו אותו עד היום.

נדמה שקשה למצוא טקסט ציני ומנותק יותר מזה, אפילו בין הבלי הפייסבוק שהפוליטיקאים שלנו מפרסמים חדשות לבקרים. "ההכנסות יופקדו בקרן הדיור הציבורי" – כפי שהיה צריך לקרות כבר לפני 15 שנה. "הקרן תנוהל במשרד השיכון ולא תיבלע במשרד האוצר" – כאילו לא היו אלו כל ממשלות ישראל מאז 1998 ש"בלעו" את כספי הקרן וניתבו אותם לשלל מטרות אחרות, התנהלות שחברי כנסת ומבקר המדינה כינו "עבריינית". אבל אלה רק משיחות הצבע שנועדו להסתיר את מה שמתחת, את השינוי האמיתי שהממשלה מקדמת, והוא מסתתר במשפט הבא של אריאל: "הקרן תקצה כספים לרכישת דירות חדשות עבור זכאים הנזקקים לכך ולהגדלת הסיוע לשכר דירה ריאלי לשאר הזכאים לדיור". כלומר, במקום להגדלת המלאי של דירות ציבוריות בלבד, כספי הקרן יופנו מעתה גם למתן סיוע בשכר דירה, ואם לשפוט לפי ההתבטאויות הרבות של אנשי משרד השיכון שהביעו עוינות מפורשת לעצם הרעיון של דיור ממשלתי, הכספים יופנו בעיקר, ואולי רק לסיוע בשכר דירה, בהנחה האופטימית שלא יופנו, כבעבר, למטרות כמו סלילת כביש למעלה אדומים.

צילום: חיים שוורצנברג
צילום: חיים שוורצנברג

השינוי מוצג כמובן כצעד שכל מטרתו לעזור לנזקקים לצאת לעצמאות, שהרי אם יצאו לשוק החופשי הם יהפכו לחופשיים בעצמם, הלא כן? "הזכאי יוכל לשכור דירה בכל מקום שלבו חפץ". האם החד-הורית משכונת הארגזים ואחותה מהקטמונים, המשפחה מרובע ג' באשדוד וזו שממתינה שנים לדיור ציבורי בשיכונים הישנים של רחובות או של לוד יקומו כולן וישכרו להן דירות נאות בגבעתיים השלווה או אולי ברמת אביב הירוקה, ויחיו שם בשלום ובנחת.

אלא שהמציאות ירוקה ורודה קצת פחות. את שוק השכירות הברוטלי בישראל מכירה כל שוכרת, וגם אלה מאיתנו שנטועים היטב במעמד הביניים מתקשים להתמודד איתו. בעלי דירות דורשים ערבויות, פקדונות, צ'קים דחויים ותשלומים לשלושה-ארבעה חודשים מראש, תנאים שכלל אינם אפשריים לאלה שסוחבים על גבם חובות וחשבונות בנקים מעוקלים, שאין להם פנקסי צ'קים ואין מי שיתן להם אשראי או יחתום ערבות. אלה אינם מקרים חריגים או קיצוניים, אלא מציאות החיים היומיומית של רוב המשתייכים לשלושת או ארבעת העשירונים התחתונים. ומכשול הערבויות הוא רק האחרון בשרשרת, בהנחה שבכלל נמצא בעל בית שמסכים להשכיר לאם חד-הורית, לאדם שאין לו חשבון בנק, למשפחה שבעל הבית יודע כי היא תלויה בסיוע ממשלתי שעשוי להישלל או להיות מקוצץ עם כל גחמה. המשמעות האמיתית של החוק היא צמצום נוסף של מאגר הדיור הסוציאלי, אחרי שדירות יימכרו ואחרות לא יתווספו במקומן, התארכות נוספת של התורים, ועוד עשרות-אלפי משפחות שייאלצו להסתמך על "סיוע בשכר דירה" אבל לא ימצאו דירה וגם לא יקבלו סיוע ויידחפו בלית ברירה אל השכונות החלשות ביותר, ולדיור לא תקני ולא ראוי. ערבויות המדינה שהשר מבטיח הן בינתיים בגדר הצהרה ריקה מתוכן, מכיוון ששום מנגנון להבטחת ערבויות כאלה לא הוצג עד היום.

מיכה רחמן הסביר כאן לפני כמה חודשים באופן מאיר עיניים את השקר הניאו-ליברלי שבדיבור על יציאה לעצמאות, כשהמהלך בפועל הוא של התנערות המדינה מאחריותה למלא את הזכות החוקתית לקורת גג. אפשר להוסיף לזה את הרטוריקה הקבועה והשקרית במכוון, שמבלבלת בין זרימה "חופשית" של כסף וטובין בשוק, ובין מושג החירות האישית. "גם העני וגם העשיר חופשים לישון מתחת לגשר" הייתה פעם אמירה סרקסטית שנועדה לחשוף את האבסורד שבהחלת עיקרון השוק החופשי על כל תחומי החיים. משרד השיכון כנראה נחוש בדעתו להפוך את האמירה למציאות, כשהוא שולח את זכאי הדיור הציבורי ללכת לחפש דירה בשוק החופשי, או סתם ללכת לחפש.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אסתר עקנין

    מחירי הנדל”ן המתנפחים בישראל בשנים האחרונות הם ההשמד הכלכלי השקט והאכזרי ביותר. האדישות של הפוליטיקאים לעובדה שהיחס בין השכר בישראל לבין מחירי הדירות הוא הגבוה בעולם היא הביטוי הבולט ביותר להשפעה של קבוצות קטנות על הפוליטיקה בישראל.
    המשך עליית מחירי הנדל”ן והשכירות מעידים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה בראשות בנימין נתניהו, יאיר לפיד ובנק ישראל לא מעוניינת להוריד את מחירי הנדל”ן באמת, אלא רק לדבר על הנושא. מספרם של “אחיו העבדים” של לפיד גדל במהירות מאז התיישב בכסאו – עבדים למשכנתא, לשכירות ולנדל”ן מנופח.

  2. נועם א"ס

    תודה על עוד פיסה חשובה במעקב אחר בגידתם המתמשכת של היודו-קפיטליסטים באחיותיהם ואחיהם – גירוש שיטתי וממוסד של ילדים וילדות מביתם ומקורת הגג שלהם למען בצע כסף; שידוד מערכות מוחלט של כל מובן של הדדיות אנושית וקהילתית שעולה על הדעת ("מערכת" מלשון "ערך"), חטא שאין עליו כפרה.

    תיקון שולי אך בעל משמעות: הממרה המופיעה בסוף המאמר, "גם העני וגם העשיר חופשיים לישון מתחת לגשר", אינה מדייקת למקור. ההיגד המקורי המלא מוסיף נדבך משמעותי לנושא המאמר, והוא – "רוח החוק".

    בתרגום חיוור שלי מהגרסה האנגלית שמופיעה בוויקיפדיה למקור בצרפתית, זה הנוסח המלא:

    "ברוח השוויון האצילית שלו, החוק אוסר גם על העשיר וגם על העני לישון תחת גשרים, לקבץ נדבות ברחוב, ולגנוב לחם".
    (The law, in its majestic equality, forbids the rich and the poor alike to sleep under bridges, to beg in the streets, and to steal bread)

    מקור המשפט באחד מספריו של הסופר הצרפתי אנטול פראנס. לפי עמוד הוויקי שלו, פראנס היה מחותמיו של ה-"אני מאשים" המפורסם של אמיל זולה בפרשת דרייפוס (שנכנסה לספר של פראנס מ-1901), שכל ספריו נכנסו לרשימה השחורה של הספרים האסורים להפצה בצרפת, ומושא להשמצות לאחר מותו בידי הפקידים הצרפתיים משתפי הפעולה עם הנאצים.

    ואם בתקופתו של פראנס אכן היה **אסור** גם לעני וגם לעשיר לישון תחת הגשר, כנראה שכיום יש להודות לחוק המטיב שאינו אוסר זאת יותר, גם על העני וגם על העשיר – לפחות לא באופן גורף. הרי "רוח השוויון האצילית" של החוק חולשת על כל תו ותו של טרור החוק היודו-קפיטליסטי ואלימות המשפט היודו-קפיטליסטי המופנים כלפי נתמכי ונתמכות הדיור הציבורי. או כפי שתמצתה זאת רבקה לוי, בלשון ישירה יותר אך שאינה חסרה דבר מדקויות האירוניה של הסופר הצרפתי: "כל פעם שהלכתי עם החוק הפסדתי", – שהייתה לכותרת של מאמר באתר זה, שאותו עוד ילמדו בכל תיכוני הארץ כשם שבצרפת לומדים את "אני מאשים" של זולה (שבעצמו נשפט והורשע על "בגידה במולדת", והוגלה בידי אחיו הצרפתים).

    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2013/02/05/%D7%9B%D7%9C-%D7%A4%D7%A2%D7%9D-%D7%A9%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%93%D7%AA%D7%99/

  3. אלי משולם

    אני מבקש להעיר רק הערה אחת ברמה העובדתית למאמר.
    במאמר נכתב "כשהמהלך בפועל הוא של התנערות המדינה מאחריותה למלא את הזכות החוקתית לקורת גג".

    הטעות היא לחשוב שבמדינת ישראל יש זכות לאזרחים-הנתינים זכות חוקתית לקורת גג. בישראל אין זכות חוקתית כזו כמו במדינות מערביות מתוקנות . האזרחות הישראלית היא מרוקנת או כמעט מרוקנת מכל זכויות אזרחיות ודאי כאלה שהן מטריאליות.

    יוקר המחיה היא תופעת הקצה , הקצף שעל פני המים של משטר הבנוי על אפליות ממוסדות. לכן גם מחאת 2011 נכשלה. מה שדרוש הוא מאבק של אזרחים לזכויות אזרח . בהקשר של המאמר יש להגדיר תחילה זכות חוקתית לדיור כי אין בנמצא כזו במדינת ישראל בשנת 2013 .

  4. רחל

    תודה אלי. בג"צ דווקא הכיר (אם כי בחצי פה) בזכות לדיור כזכות חוקתית שנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בפס"ד עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נגד שר האוצר. מבקר המדינה מצטט את הרעיון הזה בפרק על הדיור הציבורי בדו"ח שיצא בשבוע שעבר.