• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

בית חדש באותו פטיש ממש

אני עדיין מתרגשת מנשים שמשירות מבט, שבוכות, שכועסות, שנוגעות בעצמן, ויכולה רק לחלום על היום בו הן לא ייאלצו לעשות את זה תחת המבט הגברי. יעל משעלי עושה את החיבורים ההכרחיים בין פרשת מיילי-שינייד לזעם הקדוש על ריהאנה
יעל משעלייעל משעלי

כותבת ופעילה פמיניסטית וקווירית. מרצה למגדר וחוקרת מיניות ותיאוריה קווירית, פרפורמרית ומשוררת

כשהייתי קטנה אמא שלי זמזמה לי בכל פעם שבכיתי את "כשאת בוכה את לא יפה", מה שגרם לי לרוץ למראה דומעת ולוודא שפני לא הושחתו לעד. השיר שלך שינייד, Nothing Compares, שיצא כשהייתי בקושי נערה בת מצוות, הוכיח לי סופית שזה לא מחייב, ונהגתי לשמוע אותו בריפיט ולהתאמץ להרגיש דברים עמוקים. בשיר הזה – כשסירבת להיות אובייקט נאה למבט (כפי שג'ון ברגר הראה שנשים נאלצו להיות לאורך ההיסטוריה של האמנות) והישרת מבט דומע למצלמה, קצוצת שיער ומאופרת בהרבה שחור – לימדת אותי, בניגוד למה שלימדו אותנו שנשים יפות ונורמליות אמורות לעשות, כי אין תיקון לאובדן ואין סוף טוב ללב שבור, ושלהיות בדיכאון ולסרב לחזור מיד לתפקוד יכול להיות גם מעין התנגדות שלנו לקבל את המצב הקיים. השיר טלטל אותי עוד לפני שהבנתי אותו עד הסוף והפך לתיבת תהודה של אובדן לאורך חיי.

כשגילחתי את הראש לראשונה בגיל 16 כדי שנשים ידעו שמותר להן להסתכל עלי, ידעתי שזה גם בזכותך ושלא הייתי יכולה לדמיין את זה לפנייך. אז שינייד, תודה שהצבת אפשרות לנראות נשית מורדת מחוץ לקודים של מיתוס היופי הנשי. נתת לי ולאחרות עוד אפשרות של נראות ומבע. אבל האפשרות הזאת לא יכולה לבוא על חשבון אחרות. חלקנו מרגישות שאנחנו קיימות רק כשאנחנו נראות כבבואה כמעט מדויקת של תכתיבי הנשיות. חלקנו יכולות לחשוף את עצמנו רק כשאנחנו חושפות את גופנו.

השיר של מיילי, Wrecking Ball, הוא הומאז' יפהפה לשיר שלך, כי גם היא בוכה במקום לחייך למצלמה ולהיזהר שהאיפור לא יימרח וגם השיער שלה לא ארוך כהלכה, וגם היא מסרבת להעמיד פנים שטוב לה, גם היא זועמת על עולם שבור. אז שינייד, תודה שהצבעת על הניצול המיני של נשים בתעשיית המוסיקה, הערה שמושמעת מעט מדי מבפנים, אך האם עצרת לראות את הקליפ של מיילי ולחשוב למה בעצם השיר הזה עיצבן את כולם – למרות שיש בו פחות עירום מבאחרים? כן, במבט ראשון הקליפ נראה כמו עוד פרסומת להלבשה תחתונה, אבל מתחת יש כאן ניפוץ מאד דומה לזה שאת עשית של מיתוס האהבה הרומנטית.

אני לא יודעת מה נשים אחרות חושבות כשהן רואות אותך, מיילי, מלקקת פטיש. אני יודעת שבי זה מעורר משהו חשוב שאסור לי להודות בו כפמיניסטית, אבל לא להודות בו אומר להתכחש לעצמי ולפוטנציאל של הפמיניזם לשחרר אותי. כנשים מלמדים אותנו להימשך להרס עצמי, לפתח תלות כלפי כאב ולהעריץ את מי שגורמים לנו אותו, להרגיש תחושות ארוטיות כלפי איום על שלמות גופנו, והלב שלנו מותנה להיפתח רק כדי להישבר, והגוף שלנו נמצא ונוכח רק כשהוא נפלש. אז הדימוי הזה, של אשה הסוגדת למה שמאיים להכחיד אותה, הוא התמצית או הלוז של מה שאנחנו קוראות לו נשיות. כשאת רוכבת, מיילי, על כדור ברזל ענק מחובר לשלשלאות כבדות אני לראשונה עוצרת לחשוב על ביטוי הסלנג הקליל The old ball and chain שמשמעותו בת זוג, אשה, רעיה, אבל מקורו בתקופה בה אסירים היו נכפתים לכדור ושרשרת. דימוי מושלם לנישואים בעולם פטריארכלי.

היה ניתן להרגיש בהדים של הדיון הזה מתעוררים מחדש סביב גופה של ריהאנה שהגיעה בינתיים להופיע בישראל, עלתה על הבמה בלבוש מינימלי (ואבוי לא מספיק מגוון) וליוותה את עצמה בתנועות מיניות במיוחד.

גל אוחובסקי נורא רוצה שנצטרף אליו בזעמו הצודק על חוסר המקצועיות של ריהאנה, שעשתה מעשה נפשע על פי כל סטנדרט אמנותי מיינסטרימי – היא הופיעה עם פלייבק, כלומר, לא שרה "באמת". אף על פי שקיים כמעט קונצנזוס ביחס לכך שההופעה היתה מחופפת למדי, ההתמקדות בסוגיית האמת בולטת במיוחד כשהיא באה מחבר לקהילה שהוכיחה שדראג זו לא רק אמנות, אלא אף ערוץ לעולם ממשי יותר עבור חלקנו, מי מאיתנו שחיות בסכנה מתמדת שיחשפו שאנחנו "לא באמת".

מודה שלא ברור לי על מה כל הזעזוע (אולי משום שאף פעם לא הייתי יכולה להרשות לעצמי להוציא סכום כזה על הופעה), אך במידה שהיה מדובר בביקורת עניינית על חוסר מקצועיות לא הייתי מתערבת. במקרה של אוחובסקי, על כל פנים, נראה שהביקורת שהוא מפנה לנשים היא לעתים קרובות מדי רק תירוץ להפצת שנאת נשים, כאשר הדוגמה העדכנית ביותר באה על חשבון ריהאנה והגוף שלה, ותוך ניצול תחושות הזעם הקיימות בציבור הישראלי שכמעט ללא מאמץ ניתן ללבות ולהתסיס אותו לאייש את העמדה הישראלית מכל – עמדת הלא-פראייר. את הטקסט שכתב למאקו שיתף אוחובסקי על קיר הפייסבוק שלו תחת הכותרת: "בוא נקרע אותה בבית משפט", משפט מטרים לאמרות השפר המיזוגניות-אלימות-בניחוח ישראלי החוזרות לאורך הכתבה. הטקסט נעשה פארודי כשאוחובסקי מנסה להחליק את הסקסיזם הבוטה שלו כדאגה פמיניסטית המבקשת להסתפח לביקורת של חלק מהפמיניסטיות על ההתערטלות של סיירוס שבועות ספורים קודם לכן. מאמץ לא משכנע במיוחד לנוכח הכתבה שכתב הוא עצמו על סיירוס כחלק מאותו דיון והתעלמה לחלוטין מהאספקטים הפמיניסטיים של הפרשה שהוצגו כ"שאלות מעניינות שלא הוא יעסוק בהן". גם במקרה של סיירוס, המהלך הרטורי של אוחובסקי היה זהה – לחשוף את הזיוף של סיירוס ולהוכיח לכולם שהיא לא "באמת" כזאת זמרת גדולה כמו שלרגע התפתנו לחשוב רק בגלל שהיא "החליטה להיות השרמוטה של העולם".

ריהאנה בתל אביב. באיזה הקשר פמיניסטי בחירתך לתקוף את ריהאנה על כך שלא "סיפקה את הסחורה" יכולה להיעשות בלהפוך אותה לסחורה (צילום מהאינסטגרם)
ריהאנה בתל אביב. באיזה הקשר פמיניסטי בחירתך לתקוף את ריהאנה על כך שלא "סיפקה את הסחורה" יכולה להיעשות בלהפוך אותה לסחורה (צילום מהאינסטגרם)

אבל בינינו – מה "באמת" כואב לך מר אוחובסקי? שיש זמרות מצליחות, ואף ברמה בינלאומית, שלא נאלצות לרקד לפניך כדי לזכות בהערכתך, ככל אותן נערות ונשים שעברו דרכך (או יותר נכון לא עברו) בתחרויות "כוכב נולד" ונהנית שוב ושוב להשפיל ולהכשיל? שלא קיבלת את התמורה הכספית המלאה לכרטיס שוודאי ניתן לך בחינם? שנשים משתמשות במיניות של עצמן למטרותיהן? גם אם היה ניתן להחליק את הבחירה שלך לציין שריהאנה לא הפסיקה לגעת לעצמה "באיבר המין הנשי" לאורך ההופעה כאורגנית לסיקור הארוע, זה ללא ספק התחיל לחרוק כשהגדלת לעשות ולקחת על עצמך לבאר למי מקוראיך שאינם בקיאים בעניין האיבר האמור כי מדובר ב-"כוס". זאת ועוד, שצף זעמך הצודק אמור להסביר מדוע מבטך הביקורתי גולש אל מחוץ לבמה ולהופעה ומגיע עד ל"ציצי של ריהאנה בים המלח". האם פשוט ניסית לכסות את כלל קהלי היעד המדומיינים שלך – אלה שמעוניינים בתיאור גרפי שמדייק איבר-איבר, ואלה שהגוף הנשי הוא עדיין בגדר תעלומה עבורם וזקוקים לסיוע והכוונה כדי לפרקו לממשות? באיזה הקשר פמיניסטי הבחירה של אוחובסקי לתקוף את ריהאנה על כך שלא "סיפקה את הסחורה" יכולה להיעשות בלהפוך אותה לסחורה, ואת מי זה משרת שכלל קהל הקוראים הגברי של אוחובסקי לא יצא מהכתבה שלו וחצי תאוותו בידו, כי אחרי הכל בישראל כולנו אחים, בייחוד כשיש איזה אשה שמביאה לכולם את הסעיף.

הטענה המרכזית של אוחובסקי היא שלאמן אסור "להשתין על הקהל שלו" ושיש חוזה בלתי כתוב בין שני הצדדים. אז לא יודעת אם אוחובסקי הוא אמן בעיני עצמו או לא, אבל נדמה שככותב הוא אכן מקפיד לכבד את החוזה הבלתי כתוב שלו עם קהל הקוראים שלו. אין ספק שהוא מניח קהל יעד מיזוגני, ולטובת מי שאינו בא מוכן הוא מעביר מסר ברור – כל אשה שסוטה מהסטנדרט שאנחנו הצבנו תזכה בביקורת שתעשה ברדוקציה שלה לחלקי גופה. אוחובסקי כעיוור לתסמונת הטובל ושרץ בידו יוצא נגד האופן שבו ריהאנה נוגעת בעצמה תוך שימוש בשפה נגועה במיזוגניה, כזאת שמחפיצה נשים ומנציחה עליונות גברית.

לרגעים נראה שהדאגה הפמיניסטית של אוחובסקי היא על גבול המטרנלית – הוא לא רוצה לחשוף ילדות בנות 12 לאשה מינית שלא מתביישת במיניות שלה, וחורגת מכל תבנית שניסחה התרבות הפופולרית לנערות מאז ומתמיד – היא לא עומדת בשקט בזמן שמישהו ממשש אותה (או מסביר לה מתי, היכן וכיצד עליה להתמשש). בעולם בו רק לגברים הפריבילגיה להיות בעלי מיניות משל עצמם ולהפגינה לרוב באמצעות בעלות על גופים של נשים וגופים מוחלשים אחרים, אוחובסקי מעדיף באופן רדיקלי לחשוף את קוראיו (ככל הנראה בגירים לאחר וידוא) ללשון אמהית כגון: "כוס אמא שלה, של הריהאנה הזאת. מה היא חושבת לעצמה?" אז אוחובסקי, אם היתה לי בת או הייתי זוכה לקחת את האחיינית שלי להופעה של ריהאנה, הייתי שמחה על כך שפעם אחת היא תיחשף לאשה בקונטקסט מיני שלא לחלוטין כאובייקט שאחראי לספק צרכים של אחרים. כן, בעולם סקסיסטי-קפיטליסטי ברור לי שנשים נאלצות למכור את גופן כדי להצליח ואני לא מקלה ראש בנזקים של נורמה זו ביחס למעמד של נשים וייצוגן התרבותי. יחד עם זאת, אני אישית אעדיף בכל יום אשה שנהנית מגופה על פני גברים שמבתרים מילולית גוף של נשים טו מייק אה פוינט.

ואם נחזור רגע למיילי סיירוס, אז בינינו נשים חכמות וחזקות ומבינות עניין שידעו טוב יותר מאשר ללקק פטישים או לרכב על כדור ענק בתחתונים כשהשרשרת שלו מתנדנדת להן בין הרגליים, אבל מי מאיתנו לא בגלוי או בסתר מאשרת, מאפשרת, מתאהבת באלימות? אוחובסקי רכב כאן על גל של ביקורת לא בונה, אפילו מחרבת. כל כמה שהניסיון שלו למסגר את הסקסיזם הצרוף שלו כפמיניסטי מופרך, הוא ניצל סדק קיים. אין פיתוי פמיניסטי גדול יותר מלאייש בעצמנו את עמדת השופט, המבקר. להסביר לנשים אחרות מה הן עושות לא בסדר ואיך להיות נשים טובות. להיות בעצמנו פעם אחת בעמדה שיודעת מה הדבר הנכון. אך כל עוד נמשיך להתפלג כדי לתמוך באחת באמצעות דחיית השנייה, העולם לא ישתנה. הדרך הכי טובה לוודא שהכדור והשרשרת יצמיתו אותנו למקומנו המדוכא היא להפנות אותנו אחת נגד השנייה.

אולי זה דווקא לא מקרי שהשיר האהוב על האחיינית של אוחובסקי הוא s.m, ואולי, בניגוד למה שהוא חושב היא כבר מתחילה לנחש, בכוח החפצון שאנו חשופות אליו מרגע כניסתנו למרחב הלשוני שאוחובסקי כה מרבה לטפח, שאלה לא רק אותיות, ושבעולם פטריארכלי גם הפמיניזם לא יוכל לברוא יש מאין עולם חדש נטול כוח, אלא רק לנסח תנאים של הפעלה לא-נצלנית שלו, תנאים המאפשרים מרחבים יותר בטוחים לנשים, לא סתם של הסכמה אלא של רצון וכן, אפילו רחמנא ליצלן, של תשוקה.

אז שינייד, את עדיין יפה. וכל האייג'יזם והפטפוביה בעולם לא ישנו את זה. האהבה האמהית שלך למיילי היתה יכולה להיות מרגשת אם מוסד האמהות לא היה נשלט בידי מי שמעוניינים להפריד בינינו תוך שהם דוחפים אותנו להתחרות זו בזו ולאמץ מבנים פטריארכליים של היררכיה, פטרונות, עליונות. ומיילי וריהאנה, אין לי ספק שכשאתן נוגעות בעצמכן על במה או למול מצלמה אתן לא רק נהנות, אם בכלל. אין לי ספק שלייצר "הנאה תחת הפטריארכיה", במילותיה של קתרין מקינון, זאת משימה כמעט בלתי אפשרית בעולם שניכס את גופנו לצרכיו ונגד כבודנו וצלמנו. ועדיין, בעולם בו השליטה שלנו על גופנו כל כך מינימלית ואמצעית, ואנחנו למדות להפקיר את גופנו לשימוש חיצוני בזמן שאנחנו יושבות בשקט, לא עושות בעיות ומרשות לאחרים להגדיר עבורנו מה קרה שם, אני עדיין מתרגשת מנשים שמשירות מבט, שבוכות, שכועסות, שנוגעות בעצמן, ויכולה רק לחלום על היום בו הן לא ייאלצו לעשות את זה תחת המבט הגברי, משוחררות משעבוד הפריים והסטינג שהוגדרו לרווחת מעמד מגדרי אחד.

אותי הדימוי של אשה מלקקת פטיש, מלטפת את עצמה או מצליפה בקאמפ וקיטש מעורר, מעורר לאהוב אותה, את עצמי, נשים אחרות. מעורר אותי ללמוד לפרק את הכאב שלי לעונג, ובפרפרזה על אודרי לורד, דווקא לנסות לפרק את בית האדון בכליו שלו ולבנות לעצמי ולנשים אחרות סוג של בית חדש באותו פטיש ממש.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אברהם (אישה)

    תודה על הדברים שכתבת. מאמר מעניין ומעמיק מאוד. יש נקודות שהעלית שלא חשבת עליהם ואולי פשוט לא התעמקתי. יש בדברייך כאב וזעם אבל נדמה לי שדווקא האנשים אליהם מופנים הדברים לא יבינו את עומק דברייך. לדוגמא גל אוחובסקי שהוא דמות קלסית לקלות הבלתי נסבלת של הקיום.

  2. פוריה

    לא כל כך קשה למצוא את הקשר בין האוחובסקיות לפטריארכליות ומיזוגניות, אבל בהחלט לא מובן מאליו להצליח לנסח את זה במילים מדויקות

  3. אלירן

    נהנתי מאוד לקרוא את הדברים שרשמת. אכן מרגש אבל משהו שם מרגיש יותר מדיי עשוי.

  4. ליהי

    טרי ריצ'רדסון הוא צלם האופנה הסקסיסט שביים את הקליפ של מיילי סירוס. כבר למעלה מ-4 דוגמניות מאשימות אותו בניצול מיני על הסט. הוא גם אחראי על תמונות פורנוגרפיות של ריהאנה, מיילי סירוס, ועוד זמרות פופ ודוגמניות.
    קרוב לודאי שהפטיש הפאלי הזה שגורם לך להרגיש מועצמת הוא פרי מוחו הסקסיסטי.
    אם יש אצבע מאשימה שצריך להפנות זה אליו וכמובן לחברה שמעריכה נשים קודם כל על ניראות חיצונית והצגה של "מיניות", ומקדמת אותן על בסיס זה. גם בחברה סקסיסטית, אפשר להתנהל אחרת, ואפילו לפרוץ לתודעה, זאת כמובן אם נשתדל לקדם את אלו שמביאות קודם כל תוכן, בלי קשר למידת האטרקטיביות של ה"אריזה".

    1. יעל משעלי

      ליהי, כמובן, והעין של ריצ'רדסון בולטת במיוחד ברגעים שבהם הקליפ נראה כמו פרסומת להלבשה תחתונה בלי שום קשר לתוכן. מה שלא מובן לי הוא איפה את מזהה כל סתירה בין הדברים שאמרתי לביקורת שלך, ומדוע לדעתך כדאי לבחור מאבק אחד להתמקד בו. נראה לי שמיזוגיניה עובדת בצורה מתוחכמת מדי מכדי שרק לתקוף את מקדמיה ומפיציה יחלץ אותנו ממעמדנו. זו הסיבה ששילבתי ביקורת על אוחובסקי, שבאותה מידה היתה יכולה להיות נגד ריצ'רדסון (פשוט זו כבר נכתבה המון פעמים) עם מכתב אהבה לנשים. בעיניי התמקדות יתר בו משתפת פעולה עם האובייקטיפיקציה של מיילי שהופכת להיות פרופ על הסט. גם אם הוא ביים אותה, בעיני, בפועל, מיילי העבירה יותר מאשר את הכתוב. הדבר הזה שעובר במרווחים של התסריט שכתב עבורה גבר – זה בעיני פמיניזם

      1. נטליה

        ובעיניי פמיניזם זה עדה יונת, או חנין זועבי, שהגיעו לאן שהגיעו בלי להתפשט ובלי להזדקק למבט חתרני או לא חתרני של מישהו. החתרנות שלהן היתה במקום אחר, שצריך בשבילו קצת יותר אומץ, וגם שכל (כן, האבר הנלוז והלא דלזיאני הזה).

  5. נטליה

    מעולם לא שמעתי על ריהאנה. צפיתי עכשיו בכמה קליפים שלה. אני בהלם שאפשר להחשיב משהו שקשור אליה כסוג של פמיניזם. הכול מיזוגניה מהסוג הפשטני להחריד. האם הפמיניזם, או מה שלא מיוצג כאן בטקסט שמעליי, איבד קשר עם המציאות? מה לנשים ולדבר הזה?

  6. סתם

    AGEיזם, FATפוביה, "יודע טוב יותר מאשר"…

    השיח הפמיניסטי חייב לנסח את עצמו בכזאת שפה אמריקאית להחריד? אנחנו במזרח התיכון בפעם האחרונה שבדקתי.

  7. יעל משעלי

    נטליה, לא טענתי בשום מקום שהקליפים של ריהאנה באשר הם מבטאים בהכרח פמיניזם. למעשה כמעט לא התייחסתי לקליפים שלה (רק ל-s/m שהוא אכן פמיניסטי בעיניי), אלא להתנהלות המינית שלה בהופעה בארץ. אני מסכימה שחלק לא מבוטל מהקליפים של ריהאנה, מיילי ואחרות אכן בעייתיים, אבל התעכבותך על מיזוגיניה פשטנית, מעלה אצלי את הרצון להתעכב על נטיה רווחת לסמן פמיניזם בצורה טיפה פשטנית. אני לא מנסה לטעון שכל מה שברובד הגלוי אנחנו מזהות מיד כסקסיזם הוא למעשה ברובד הסמוי פמיניזם, אלא שלפעמים זה יכול להיות, ולהתחיל לפרום את ההפרדה בין השניים על ידי נשים יכול להרחיב את מה שאנחנו רגילות לתפוס כפמיניסטי. ההגדרה הצרה מרחיקה הרבה נשים מהזדהות פמיניסטית וגורמת ללא מעט מאיתנו להרגיש לא בסדר על תשוקות או התנהגויות שלא השכלנו לתקן לפי צו תקין פוליטית. אני חושבת שזה שם את הפמיניזם בסד ובעיקר מפריד בין נשים. לצד המאבק שלנו לסמן ביטויים של מיזוגיניה וסקסיזם, צריכים להתנהל עוד הרבה צורות של מחאה. ביניהם המחאה למען ביטויים של מיניות נשית. אף אחד מהמאבקים לא יכול לבוא על חשבון השני, ולצד זיהוי וגינוי של דיכויים אני רוצה להתחיל לנסות למצוא רמזים של סובייקטיביות בין השורות כפרקטיקת הישרדות קצת יותר אופטימית

    1. נטליה

      אני בהחלט מבינה את הנקודה העדינה הזאת, אבל הפרסונה הבימתית של ריהאנה כל-כך וולגרית, כל-כך תבניתית, ואני לא רואה איך הנקודה המורכבת הזאת יכולה להתחבר אליה. אני לא דתייה, ולא מתחסדת, ואוהבת מין, ופשוט קשה לי להסתכל עליה, ועל מיילי בהקשר זה. זה מביך אותי. אני חושבת שלפעמים תיאוריות שנוצרות במוחות קדחתניים אי שם בקמפוסים מוריקים, מפספסות את הרוב הדומם. למה ריהאנה ומיילי סיירוס, הן סוגייה בכלל? למה צריך לחשוב איך לקרב בינן לבין נשים? רק כי עכשיו הן מצליחות בקרב בנות 15 שלא יזכרו בעוד שנתיים מי הן? עם כל הכובד לבנות 15, אני לא חושבת שעל בסיס אהבותיהן הטנטטיביות צריך לטפח תיאוריות על מהות הנשיות. אוחובסקי אכן נאלח לעתים, אבל למה בגלל זה נענוני האגן של ריהאנה ונגיעותיה באיבר מינה הופכים למשהו שעשוי לשמח אישה כלשהי, משהו שאישה יכולה לדמיין את עצמה עושה אי פעם, תחת או לא תחת המבט הגברי?

  8. י

    בלי שום קשר לאוחובסקי: האם פורנוגרפיה זולה יותר הייתה מקבלת מקלחת מילים כזו? למה לא להמשיך ולראות גם בנערות מופעי הפינג פונג בתיאלנד "אשה מינית שלא מתביישת במיניות שלה, וחורגת מכל תבנית.." קשה לחשוב על פורנו שאי אפשר להלבין במכבסה של יעל משעלי. או שמא המכבסה הזו פתוחה רק כשהאמרגן שמרויח מהפורנו הוא בצבע הנכון ואז אפשר להמשיך ולהזדעזע מהמופעים בבנגקוק ולהכביר פילוסופיה בגרוש על ריהאנה.

    1. יעל משעלי

      כבר התייחסתי לשאלת הבמאי בתגובה לדברי ליהי, אך אומר זאת שוב – כל צורה של מיניות נשית בתרבות אונס היא תסריט שכתב וביים גבר, ובראשן – משגל הטרוסקסואלי שנעשה בצנעת חדר המיטות. אך התסריטים האלה מועלים על ידי נשים שיש להן גוף, תשוקות, מחשבות משל עצמן. הביצוע הוא תמיד חורג מהמקור כי נשים – בניגוד למה שחושב הבמאי, הפטריארכיה וגם רובנו – אינן בובות על חוט. אני מסרבת לשתף פעולה עם ההפיכה של מיילי, ריהאנה או כל אחת אחרת לאובייקט, ומציעה לראות לצד הניצול המובן מאליו, גם אפשרות סמויה יותר למשהו אחר שנשים עושות אפילו במקרה, ונשים אחרות יכולות להשתמש בו בכוונה.
      ועוד דבר – מצחיק בעיני הנסיון כאן להכניס בכוח לדיון את צבעו של הבמאי (כאשר לי הספיקה עובדת היותו גבר מנצל נשים כדי להביע את הסתייגותי המוחלטת ממנו) לצד סיווג קולוניאלי של פורנו. לא צריך להרחיק לתאילנד כדי לדבר על פורנו נצלני – יש לנו הרבה ממנו כאן ובכל העולם – מערבי כלא מערבי. שאלת הסיווג חשובה ואני אישית חושבת שהקליפ הוא גבולי ולא נכנס לקטגוריה של פורנו לחלוטין. אני מתנגדת באופן חד משמעי לפורנו מיינסטרימי, אבל כן מכירה בסוגים פחות מוכרים של פורנו שנעשים על ידי נשים ולמען נשים כאמצעי לקחת שליטה על מיניות שעד כה היה בידי גברים

  9. טלי

    לי זה נראה כמו וויכוח בין פמניזם מיתמם ומעצבן לשווניזם קלאסי ונוראי. הפמניזם המיתמם הוא זה של שינייד אוקונר, בפמניזם הזה היא חוגגת את זה שאם את יפיפיה (כמו שהיא הייתה בזמן שצולם הקליפ) מותר לך לעשות קרחת, באותו פמינזם מיתמם אם יש לך יופי טבעי מעודן מותר לך לאכול המבורגר כמו בהמה בפרסומת לבורגר קינג, ואם את אמא שלא מתפשרת על כלום מהאימהות שלה מותר לך לפתח קריירה, ולעומתו יש את השווניזם הקלאסי של מיילי שבו את הופכת את גופך לקרקס מיני. הפמניזם של הSUPERMOMS ושל "תהיי יפה למרות שאת קירחת" הוא אפילו אכזרי יותר מהשווניזם הקלאסי לפעמים, כי בו יש למעט נשים סיכוי בכלל להגיע לאיזושהיא הצלחה, לפחות כמו מיילי אפשר לנסות להיות, צריך רק לאמץ התנהגות מסוימת שמתאימה לגברים. כמו שנייד אי אפשר להיות בלי ניתוח פלסטי או להיות SUPERMOM בלי להגיע לקריסת מערכות. אבל למה לנסות לבחור ביניהן ? שתיהן פעלו בתוך מערכת סקסיסתית כל אחת מצאה את הפרצה שלה

  10. קורא

    אני הדיוט ובור. מביט במסך וכל מה שאני רואה הוא בחורה משפילה את עצמה בפוזות דוחות (לטעמי) לסיפוקם של גברים חרמנים. גם המוזיקה מאוד גרועה (שוב, לטעמי) אבל זה בשוליים.
    לא הייתי רוצה שבתי, אחותי, אמי ובעצם גם כל זכר בסביבה, יצפו בדברים כאלה, וישאבו מהם "מסר" כלשהו. בעיני זו תועבה. פסולת.
    עכשיו אני מבין שמשהו לא בסדר אצלי. אז מה לא הבנתי נכון?

    1. יעל משעלי

      הייתי רוצה להגיד שאתה לא מבין כי אתה גבר, ואתה לא חשוף לדיכוי הזה כמי שמותר לו להיות מיני ולבטא מיניות מבלי להיות מסווג מיד כתועבה, אבל כפי שתגובות לפניך מוכיחות זה רק חלק מהסיפור. נשים חשופות כל הזמן למסרים קשים – הן למדות לחשוב על עצמן רק כאובייקט לסיפוק צרכי גברים (והקליפים כאן הם באמת קצה הקרחון), אבל להוציא נשים מהתחום המיני זאת לא דרך התמודדות הגיונית כי היא מחזקת את המחיקה של נשים כבעלות מיניות ומחלישה את השליטה שלהן על גופן. אין רק שתי אופציות – או ניצול מיני של נשים בידי גברים או מחיקה של נשים כיצורים מיניים. חייבת להיות אופציה שלישית שמבקרת את הניצול לצד שאילת נשים מה הן רוצות וצריכות במין.
      באיזה תנאים לדעתך מותר לנשים לבטא מיניות? בזוגיות, לסיפוק צרכי הבעלים שלהן? האם יש לדחות את סיפוק צרכיהן המיניים של נשים שאינן רעיות ואמהות, ואין בעולם הזה שום מסגרת שתכיל את מיניותן כמהוגנת עד לעולם הבא?

      1. אדם

        אולי לא בתנאים של טלוויזיה מסחרית ותחת תעשייה מגה-קפיטליסטית ונצלנית?

        בחיי, מהפוסטים האחרונים באתר הזה (לא רק בנושא הפמיניסטי) נראה שהשמאל לגמרי ויתר על כל סוג של ניתוח מעמדי-כלכלי. חבל, בגלל שזה הדבר היחידי שהשאיר את הניתוחים שלו בגבול ההגיון. בלי זה הוא הופך לשיעור באמנות מודרנית במקרה הטוב והרמנויטיקה עתיקה במקרה הרע.

  11. גרגיר הנחלים

    ניתוח מעניין, רק חבל שהוא לא נכון. ולא בלתי נכון כשלעצמו (וגם על זה אפשר להתווכח), אלא בהחלה המלאכותית על מילי סיירוס.

    1. יעל משעלי

      אני מודה שאיני מודאגת כמו אוחובסקי מאמת וזיוף. כמובן, שיש מלאכותיות בדברים על מיילי, כפי שיש בכל אקט פרשני. אני לא דיברתי עם מיילי ולא נכחתי בסט, ולי כמו לאחרים אין דרך להכריע מה היה שם "באמת". כל קריאה תהיה כאן בגדר התבוננות אפשרית. אני מאמינה שבאותה מידה שאפשר וקל לקרוא את הקליפ כביטוי קלאסי של דיכוי נשי, אפשר גם לראות בו ביקורת של אותו הדיכוי. כשצפיתי בקליפ לראשונה הרגשתי מיד חיבור רגשי לכאב שלה שהדהד לי את העמדה שממנה נשים אמורות לאהוב, ואת הארוטיזציה הבלתי פוסקת של אלימות בקונטקסט מיני. זה היה נראה לי כל כך חד וברור שזה מיד עבר אצלי כביקורתי. יותר מזה, אני לא בטוחה שזה קריטי לעצם העניין. אני מציעה כאן לקרוא כל מופע נשי כפותח אפשרות חדשה בעולם – במובן זה, גם אם היא רק רצתה למכור יותר דיסקים זה לא משנה. נשים כל יום עושות את מה שהן אמורות אבל לרוב זה יוצא להן ליד או כמעט ולא תמיד בכוונה. אם מישהי שכחה לגלח רגליים או בטעות התאפרה בצורה "מוגזמת" ויצאה לרחוב, לא כאקט פמיניסטי/מחאתי אלא פשוט מלחץ של זמן, זה לא משנה את העובדה שאשה אחרת יכולה לראות את זה ולהרגיש שזאת אפשרות שגם היא יכולה לשקול עכשיו.

  12. noy

    הכתבה מעניינת מאוד, מעלה דיון ונושאים חשובים, נותן פתח לשאלות, לחקירה וכמו כן לדיון ומודעות.

  13. shira

    "… אעדיף אישה שנהנית מגופה.." נו באמת יעל, כיף, משחרר ונוח להצדיק את העובדה שנשים כאלה משתמשות בגופן לקדם את מטרותיהן האישיות, אבל הרי נשים כאלה רק מחזקות את העולם הפטריאכלי. איך את לא רואה את זה? בתור אישה לסבית אני בעד שכל אחת תעשה כרצונה והלוואי והן לא היו מקבלות ביקורות שליליות, אבל ברגע שאישה מציגה קליפ כמו מיילי או ריהאנה שמלטפת את עצמה בהופעה- אז כן אלה יהיו התגובות. למה הן מצפות? הן רק מחזקות את העובדה שהגוף שלהם משמש כחפץ. וזה עצוב. לא הכל מותר נקודה.
    אגב לא ראיתי יותר מדיי גברים שנוגעים בעצמם בהופעות או מצלמים קליפים כאלה פרובוקטיביים….