פוליטי נטול פוליטי

יום הזיכרון לרבין בבתי הספר. מחקר על האופנים שבהם היום מצויין בבתי הספר השונים ועל היחס של בני הנוער אליו
שמוליק צ'יצ'ק

כמו כל 4.11, גם אתמול עצרתי את המשך הלמידה הרגילה בכיתות השונות אותן אני מלמד והקדשתי את שיעוריי היום ללימוד תלמידיי את כל מה שהם לא למדו ולא ילמדו אף פעם בביה"ס ביום הזיכרון הרשמי ליצחק רבין ז"ל [בי"ב בחשוון].

לפני שלוש שנים, במסגרת לימודי תואר שני, ערכתי מחקר רחב-היקף בנושא יום הזיכרון ליצחק רבין בבתי הספר בישראל ועמדות בני הנוער ביחס ליום זה. תוצאות המחקר אמורות לזעזע כל אזרח ישראלי המודאג לעתידה הדמוקרטי של מדינתנו. ראשית יש לציין שבמסגרת "חוק יום הזיכרון ליצחק רבין – תשנ"ז" נקבע גם כי היום יצוין ויילמד בכל בתי-הספר בישראל. המדינה חשבה כי יש ללמד את דור העתיד על הסכנות האורבות לדמוקרטיה הישראלית, וכי יש להוקיע את הרצח הפוליטי. האומנם כך מתקיים בבתי-הספר? והיכן שהדבר מתקיים מה בדיוק מלמדים את התלמידים בנושא? אגב יש לזכור, מדובר בתלמידים אשר נולדו לאחר הרצח.

להלן תמצות של תוצאות המחקר ושל מחקרים קודמים בנושא:

בחינוך החרדי לא עוסקים בנושא ולא מזכירים את יום הזיכרון לרבין כלל. כלומר מפירים את חוק יום הזיכרון ליצחק רבין ואת הנחיות משרד החינוך.

בחינוך הממלכתי-דתי נמצא שבמרבית בתי הספר הממלכתיים-דתיים נוהגים כמו בחינוך החרדי ומתעלמים מהיום. לא מדברים אפילו על הקונצנזוס. מתוך 17 בתי-ספר ממלכתיים-דתיים שנבדקו (כולם בתחומי הקו הירוק ולא קיצוניים), במחוזות: מרכז, דרום, ת"א וי-ם, 16 לא ציינו כלל את היום. נמצא רק תיכון ממלכתי-דתי אחד שציין את היום בטקס משותף עם תיכון ממלכתי שצמוד אליו.

בחינוך הממלכתי הלימוד ביום הזיכרון לרבין מתמקד בקורות החיים של האיש יצחק רבין ובעיקר בקונצנזוס: פלמ"ח, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים. קורות החיים בשנותיו האחרונות מקוצצים או שלא מופיעים כלל. הרצח עצמו מוצג בקצרה ובצורה לא בהירה. נסיבות והקשר הרצח לא מוצג כלל במערכת החינוך בישראל. בעקבות זאת לא נלמדים הנושאים המהותיים של היום הזה. הלקח מן הרצח לא נלמד.

את הקשר הרצח מחליף נרטיב חלול של איסור אלימות הנעדר כל משמעות. מערכת החינוך מנצלת את יום הזיכרון כהזדמנות נוספת ללמד את הילדים שאלימות זה דבר רע, ושעליהם לשפר את התנהגותם היומיומית בביה"ס. במקום ללמד על איך נרצח במדינתו ראש ממשלה, מדברים על מכות בין תלמידים בהפסקה, נהיגה בשכרות בכבישים והתחצפות למורים.

בית הספר הממלכתי מאשים את החברה כולה באחריות לרצח ראש-הממשלה. אם מאשימים את כולם, אז אף אחד בעצם לא אשם. בעיקר מאשימים בבתי הספר את הנוער האלים. הם האחראים לרצח. על-כן נמצא, כי מבחינת התלמידים בגלל "אחד, מטורף בודד, שהשתגע" לפני כך וכך שנים, הם צריכים לשמוע כל שנה תוכחה נוספת ממוריהם, כי בשל התנהגותם האלימה בבית-הספר נרצחים ראשי ממשלות… לא רק שלימוד זה יוצר אנטגוניזם אצל התלמידים ליום זה, אלא שבנוסף על הלימוד בבתי-הספר הממלכתיים לא ניתן להבין מדוע נרצח רבין ומדוע מיסדו יום זיכרון ליצחק רבין בכלל.

התיכונים הממלכתיים בקיבוצים הם היחידים בישראל אשר עוסקים ביום הזיכרון ליצחק רבין בכל הנושאים הרלוונטיים ליום זה, כולל במסקנות ובלקח מהרצח. ועל-כן נמצא כי תלמידי החינוך הזה מבינים את חשיבות היום. לכן נמצאו בתיכונים אלה גם תלמידים ימניים, שמתנגדים לדעותיו ומעשיו של רבין, אך מבינים את חשיבות היום ואת הסכנות שבאו לידי ביטוי ברצח ראש-הממשלה.

לאור כל זאת, אין להתפלא על העמדות שנמצאו במחקר של בני הנוער, הדתיים והחילוניים, בעיר ובקיבוץ, ביחס ליום הזיכרון ליצחק רבין וחשיבותו מבחינתם. נמצא שמבחינת התלמידים הדתיים אין כל חשיבות לעסוק בנושא וניתן לבטל את יום הזיכרון.

איך הגענו למצב זה? די לבחון את מדיניות משרד החינוך מהיום הזיכרון הראשון לרצח רבין ועד ימינו. הנחיות משרד החינוך הן לא לעסוק בפוליטי. אבל, חוסר עיסוק בפן הפוליטי של הרצח מרוקן את היום מכל תוכן ממשי. במקום זאת עוסקים באיש עצמו, במאחד ירושלים ובהיותו סבא טוב. במקום לעסוק ברצח רבין עוסקים באיש רבין. אלה התאימו לגורמים הפוליטיים שאחזו בהגה השלטון ובמשרד-החינוך מן השנה הראשונה לציון הרצח. גורמים אלו ביקשו ומבקשים להקטין את היום, להשכיח, לטשטש, להכחיש, לעוות עובדות ולסלף את ההיסטוריה. לבתי-הספר נותר לדבר על אלימות באופן כללי ולעשות פולחן אישיות לאיש רבין. כתוצאה מפולחן אישיות זה נוצרת בקרב התלמידים תחושת אי-אמינות ביחס לחומר הנלמד, ועובר מסר סמוי כי כאשר יש ראש-ממשלה שהוא לא "גיבור אלוהי" כמו רבין, מותר לרצוח אותו.

היוצאים מן הכלל הם בתי ספר שבהם יש מורה/מנהל שאכפת לו מיום זה, אז מתקיים לימוד משמעותי של היום, הרקע לרצח, הלקח מן הרצח ואיך ניתן למנוע את הרצח הבא. אולם אין מדובר במדיניות של משרד-החינוך, אלא ביוזמות פרטיות של אנשי חינוך בודדים.

הציבור הדתי הוא כמובן החריג ביותר ביחסו לאירוע וליום הזיכרון לרבין לאורך השנים, ובמיוחד מועצת החינוך הממלכתי-דתי. מהרגע הראשון הם לא היו מוכנים לעסוק בנושא. בשנים הראשונות נאלצו ללמד מעט דברים שבקונצנזוס, אך אט-אט מימשו את עצמאותם וכך בתהליך הקצנה שהתפתח הגענו עד לתוצאות החמורות שנמצאו במחקר. הקושי של המחנכים במגזר זה להפריד בין דעותיהם הפוליטיות וסלידתם מרבין האיש לבין הרצח ונסיבותיו; הקושי שלהם להוקיע ולהתנער מהקיצוניים המתרבים בקרבם; והקושי שלהם להתמודד עם היבטים אנטי-דמוקרטיים בתורתם; כל אלה הובילו עד למצב שב"חינוך" הממלכתי-דתי לא מגנים כלל את רצח ראש-הממשלה, וזאת כי מתעלמים לחלוטין מהיום בבתי-הספר.

יום הזיכרון נוסד כדי לזכור את הרצח ונסיבותיו, להפיק לקחים, ולא כדי לזכור את מעשיו [אלו שבקונצנזוס] של הנרצח עצמו. לולא רבין היה נפטר, כמו לוי אשכול אשר נפטר בהיותו ראש-הממשלה, לא היה נוסד יום זה. אך רבין לא נפטר, הוא נרצח. ונרצח ע"י בן עמו ומסיבות פוליטיות. יום רבין גם לא נוסד כדי להתדיין אם מדיניותו הייתה נכונה או לא נכונה. זאת כדי שמוח מעוות לא יסיק כי אם לדעתו מדיניותו הייתה לא נכונה, אז הרצח היה מוצדק. ביום הזה יש לעסוק ברצח של רה"מ, רצח פוליטי שהתרחש באווירה ציבורית אשר אפשרה אותו. רצח לאחר מסע הסתה, דה-לגיטימציה ודמוניזציה שערכו לרבין וממשלתו יריביו הפוליטיים. רצח שהתקיים לאחר פסיקות רבנים בכירים שהתירו את דמו של ראש-הממשלה אותם רבנים אגב ממשיכים גם כיום לעסוק בעידוד האלימות, הגזענות והאנטי-דמוקרטיות. דב ליאור למשל. אותו רב שנתן לרוצח את הפסיקה כי דמו של רבין מותר, כיום ממליץ על הספר "תורת המלך”. על כל זאת לא נאמר מילה בחינוך הישראלי. וזאת כי את החינוך בישראל מנהלים לא אנשי מקצוע, אלא פוליטיקאים. אותם פוליטיקאים שיצרו את האווירה שאפשרה את רצח רה"מ, וגם כיום הם לא מפסיקים לשקר ולהסית כנגד יריביהם הפוליטיים ולהציגם כבוגדים.

רק דרך לימוד הלקח מרצח ראש-הממשלה, תעמוד הזכות לבתי-הספר לומר שתרמו את חלקם למניעת רצח פוליטי נוסף במדינת ישראל. יש לרענן את ההנחיות לבתי-הספר וגם לעדכן את ההנחיות. יש ללמד איך הגענו למצב שבו נרצח ראש-ממשלה במדינתו? מה היו הנסיבות וההקשר של רצח רבין? מה התחולל בישראל טרם הרצח? אפשר להביא ציטוט של הרוצח ממשפטו בו אמר כי לא היה פועל ללא פסיקה רבנית וללא התמיכה הציבורית שהוא חש בה. וכיצד נמנע את הרצח הפוליטי הבא? כמובן ההתעמקות נכונה יותר לגילאי העל-יסודי. בנוסף יש לדאוג לקיום החוק ולקיים פיקוח הדוק ביום זה למען אכיפת חוק יום הזיכרון ליצחק רבין בכל בתי-הספר, כולל בזרם החרדי והממלכתי-דתי.

בשנות התשעים שודר מערכון בתוכנית "החמישיה הקאמרית" בה שני מנחים בערוץ הילדים עונים על שאלות תלמידים. במערכון התלמידה אהובה בת ה-12 מבקשת את העזרה בחיבור שניתן לה להכין על 'רצח רבין בעד ונגד' (כשלעצמו חיבור תמוה ומקומם). המנחה שאל: "ואת בטח מתקשה למצוא טיעונים בעד הרצח?". המערכון נגמר עם תשובתה של הילדה: "לא. אני לא יודעת מי זה רבין". תלמידות ותלמידים דתיים רבים כתבו על שאלוני המחקר בדיוק את המשפט הזה. עלינו, הדרג המקצועי והחינוכי בשטח במסגרת הנחיות ראויות ממשרד החינוך לדאוג לשינוי המתבקש. כדי שמערכון אחר של החמישיה הקאמרית לא יתגשם.

שמוליק צ'יצ'ק הוא איש חינוך (מורה להיסטוריה ואזרחות) וחוקר הפוליטיקה בחינוך בישראל. בעל תואר שני M.ed בניהול מערכות חינוך

 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הצחקתני

    תודה על הטור, מעורר מחשבה