• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הפרוטוקולים של גיא בכור

מאז שעזב את המרכז הבינתחומי בהרצליה ב-2012, ואולי עוד קודם לכך, הוא פצח בקריירה חדשה של מספר סיפורים וכותב ספרות, בעיקר סיפורת בדיונית
אמנון פורטוגלי

ד"ר גיא בכור היה עד 2012 מרצה ללימודי המזרח התיכון במרכז הבינתחומי בהרצליה. בכור מופיע בתוכניות טלוויזיה ורדיו וכותב בבלוג שלו ובעיתונות כמומחה אקדמי ופרשן הבקיא ומבין את המהלכים במזרח התיכון. העוקץ התייחס לד"ר בכור בביקורתיות מספר פעמים בעבר (רוני מרגלית, יוסי דהאן, שלום זרביב ואמנון יובל) והוא אינו היחיד. הטענות הביקורתיות על דברי ד"ר בכור באות מצד רבים וטובים, וניתן לסכמן כך: ד"ר בכור מתמחה בבחירה סלקטיבית מכוונת של עובדות, ובחצאי אמת במטרה להרשים את הקוראים – ואל תבלבלו אותו עם עובדות.

בזמנו, לאחר מלחמת לבנון, אפשר היה לקרוא במאמרים של ד"ר בכור נקודת מבט חדשה עם מספר תובנות מעניינות. אבל עם הזמן הוא השתכר מהנקטר של עצמו, הביטחון העצמי שלו הרקיע שחקים, והוא החל לבנות טיעונים נחרצים הבנויים על כרעי תרנגולת, כמו טירות בחול. כיום קשה למצוא תובנות מעניינות בין כל הדיבורים הכלליים שלו. דבריו הנחרצים המשולבים בהכללות פרועות, גם אם הם כוללים לעתים טיעונים טובים, הרסו את האמינות שלו. אין טעם לקרוא את הדו"חות והמאמרים של ד"ר בכור ואין להתייחס ברצינות לניתוחים שלו על המזרח התיכון ובתחומים אחרים, שכן המגמתיות הבולטת והבוטה בהם מאפילה על התובנות המעניינות שלעיתים יש בהם. גם שעון מקולקל מורה פעמיים ביום את השעה הנכונה.

המבקרים גם מעלים את הבטחתו של בכור לקוראיו שמובארק יישאר בשלטון, "שהוא לא יוותר לעולם", "שהצבא המצרי ומערכת בטחון הפנים נמצאים אחרי מובארק", "שמצרים היא "מדינת המוסדות"….. ואם יש נשיא, הוא חייב להיות נשיא. הפרוטוקול מחייב שם תמיד, אין קיצורי דרך, ומי שרוצה לשנות את המשטר יתכבד ויעשה זאת בדרך מסודרת". תחזית כושלת זו לא הקטינה את הביטחון העצמי של ד"ר בכור, להיפך הוא הרחיב את תחומי פרשנותו מהמזרח התיכון לפוליטיקה האירופית והאמריקאית.

כל הטיעונים האלו נכונים, שרירים וקיימים, אבל נראה לי שאלו שביקרו את ד"ר בכור בהעוקץ והמבקרים האחרים מחטיאים את העיקר. ד"ר בכור אינו עוד האקדמאי המלמד במרכז הבינתחומי בהרצליה. מאז שעזב את המרכז ב-2012, ואולי עוד קודם לכך, הוא פצח בקריירה חדשה של מספר סיפורים וכותב ספרות, בעיקר סיפורת בדיונית.

גיא בכור כותב במשיכות עט רחבות, המכסות אזורים נרחבים ותחומי זמן ארוכים, מתוכם מבצבצים אירועים שאולי התרחשו במציאות או רק בדמיונו הקודח. בכור מתמקד בסיפורים קצרים בעלי רקע פוליטי, סוגה המזכירה את סדרות הטלוויזיה הומלנד, תא גורדין, ואחרות. בשונה מסדרות אלו, הסיפורים של בכור אינם עוסקים באנשים, בפרטים, אלא בארגונים ובמדינות, בעניינים העומדים ברומו של עולם. הסיפורים רוויים באינטריגות, בקונספירציות, ומשקפים פרנואידיות ואובססיביות. האמינות של סיפורים אלו משנית לעומת הצורך לרתק את הקוראים לסיפור ('מאמר'), ובאותה הזדמנות, להעביר גם מסרים ימניים קיצוניים.

לדוגמה, בסיפור הקצר (בהמשכים) שאפשר לקרוא לו 'אפריקה בישראל', מספר בכור על תוכנית חשאית של גורמים בישראל הרוצים לשנות את המאזן הדמוגרפי של המדינה. בסיפור העלילה, שורה של עמותות, ארגונים לזכויות אדם ואחרים מעודדים את ההגירה האפריקאית לישראל. מכוונים אותם עוד ממדינות המוצא, שומרים עליהם בדרכם, ומאפשרים להם בית חם בישראל. ארגונים אלו הוציאו ומוציאים את השמועה באפריקה שישראל היא גן עדן, וכי אפשר להגיע אליה ברגל. אדגיש שהסיפור אינו על העלייה האתיופית לישראל מלפני כמה עשרות שנים, לא על מרן עובדיה יוסף ז"ל שאיפשר אותה, ולא על פעילות האירגונים כמו 'האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה', הסוכנות היהודית ואף 'המוסד', אלא על ארגוני השמאל בישראל כיום.

בסיפור הקצר, "נשיקת איש העכביש" בכור מרחיב את היריעה ומשלב סיפור מסרט בשם זה. "תא מאסר מצחין, אי שם בדרום אמריקה, שני אסירים עלובים – ולנטין שנאסר ועונה בשל היותו חבר במחתרת שמאלנית קיצונית, ומולינה, חד-מיני שנכלא בשל קיום יחסים עם קטין". בהמשך, בכור מספר כי ארגוני זכויות האדם בשיתוף עם ממשלת גרמניה, חותרים תחת קיומה וזהותה של ישראל, ופועלים בקונספירציה שמטרתה הרס יסודותיה של מדינת ישראל. בסיפור העלילה של בכור, ממשלת גרמניה, באמצעות מימון ארגונים חתרניים שהם ארגוני זכויות האדם בישראל, מנסה להתנער מהתדמית הנאצית ולהעביר אותה לישראל.

סיפור קצר זה של גיא בכור כמו גם סיפורים אחרים שלו, ראויים להיקרא 'הפרוטוקולים של גיא בכור'. אלה הם סיפורי עלילה דימיוניים המתובלים בהסתה המזכירה את הפרוטוקולים של זקני ציון. אין כל טעם להתאמץ להראות את הפירכות הלוגיות ואת השגיאות העובדתיות בסיפוריו של בכור. את התפקיד הזה צריך להשאיר למבקרי ספרות, רצוי אלו המתמחים בספרות בידיונית.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר והמכללה החברתית כלכלית

כנראה שיעניין אותך גם: