נפולת של נמושות: הדור הבא

התיאור העכשווי של "הירידה מהארץ" משתדל להציג חזות ביקורתית על המדיניות הכלכלית הממשלתית אבל כל כולו נוטף דביקות של אמצע הדרך. את מי לא מראיינים? ולמה צריך להצטדק ולהצדיק את ההגירה?
הילה עמיתהילה עמית

​דוקטורנטית בחוג למגדר בסוא"ס, אוניברסיטת לונדון. עבדה בעבר ברופאים לזכויות אדם, שם טיפלה במבקשי מקלט הנרדפים בשל נטייה מינית, ובהנגשה לזכויות של תושבי מזרח ירושלים

כשהמשוררת עירית כ"ץ התראיינה לפני שנה על ספר השירה שכתבה באנגליה, שאלה אותה מיה סלע, המראיינת, אם לדעתה הציונות נכשלה, שכן כל כך הרבה צעירים עוזבים את הארץ. כ"ץ השיבה באופטימיות: "אולי זו הצלחה של הציונות. אולי נהיינו נורמלים ומותר להגר".

שנת 1976 היוותה מעין באזז תקשורתי ראשון סביב תופעת ההגירה מהארץ, שכלל בין השאר את נאומו של רבין ("נפולת של נמושות"), את מאמרו של יהושע בר-יוסף בכתב העת ב"מאזניים" ("היורד הוא דמות אומללה, חד מימדית"), מאמרו של יהודה גוטהולף ב"דבר" ("ירידה היא כמו בריחה משדה הקרב"), ואת א.ב. יהושע של שנות השבעים שהאשים את ה"נגועים בוירוס" הירידה.

כמעט 40 שנה עברו מאז ולא הרבה השתנה. נדמה כי הנושא התעורר ביתר שאת בחודשיים האחרונים, בשל ארבעת פרקי הסדרה "היורדים החדשים" של מתן חודורוב ששודרה בערוץ 10. מתגובתם של יאיר לפיד ועוזי דיין שזכו לתגובות רבות ועד לסדרה של מאמרי דיעה, כתבות ובלוגרים שהגיבו (בין השאר כאלו שחשפו את חוצפתו של לפיד במסריו הכפולים שמסר בנוגע למהגרים, ובשל העובדה כי הוא בעצמו חי שנים מספר מחוץ לישראל).

אולם כבר לפני שנה כתב דן מרגלית (שגם רואיין ב"היורדים החדשים") מאמר דעה ב"ישראל היום" שכותרתו הייתה "לחזור לתפיסת ה"נפולת של נמושות". לא רק שמרגלית ראה גם בשנת 2012 את תופעת הירידה כאסון לאומי, שמגשימה את חלומם הרטוב של אחמדינג'אד והפלסטינים, ברוב חוצפתו הוא גם מצא לנכון להתקשר לעירית כ"ץ, המשוררת המהגרת שהזכרתי לעיל, (אישה במחצית מגילו שמעולם לא פגש), ולנזוף בה על נטישתה. גם גיליון מוסף הארץ הוקדש לפני כשנה וחצי כולו לנושא ההגירה, וניכר בו החשש הגדול מ"התופעה הבעייתית".

לפי חודורוב, תופעת הירידה החדשה, של צעירים הנוטשים בשל קשיים כלכליים, שייכת לתקופה של לאחר כישלון המחאה החברתית. בפועל, כל מאמר כמעט שעסק בהגירה מישראל העמיד את הגורם הכלכלי כסיבה המרכזית לעזיבה ואת היורדים עצמם כפטריוטים שהמעבר נכפה עליהם מנסיבות כלכליות או רצון לרכישת השכלה גבוהה. מחקרים כאלו נכתבו כבר בשנות השבעים והשמונים (למשל ספרו של משה שוקד משנת 1986 – children of circumstance), והם דומים יחסית למחקרים מאוחרים יותר כמו מחקרה של נעמה צבר בן יהושע מ-1996.

בעשרות המאמרים האקדמים שקראתי בנושא, כמו גם בשלל הכתבות מהשבועות האחרונים המגמה דומה. הישראלים שנבחרו להתראיין מדברים על הקושי הכלכלי בארץ או אי היכולת להתקדם מקצועית/אקדמאית. החשש הגדול של מרבית ההורים שהיגרו הוא לגבי הילדים: אובדן העברית, חוסרם של הסבים והסבתות. מעבר לביקורת פשוטה על שחיקת מעמד הביניים, המסר נותר פטריוטי. לא רק זאת, חודורוב הזכיר פעמיים במהלך הסדרה שהוא ושאר היוצרים "חס וחלילה לא מטיפים לירידה מהארץ".

איננני מנסה לחתור תחת מטרתו החשובה של חודורוב ביצירת "היורדים החדשים", העלאת הקושי הכלכלי וקריאה לשינוי מדיניות הממשלה בעניינים כלכליים. אותי מעניין, למשל, מי לא מרואיין, ולמה. איפה קולות ההורים שעוזבים כי הם לא רוצים שילדיהם ירגישו צורך להתגייס ליחידה קרבית שתסכן את חייהם? איפה קולותיהם של זוגות שאינם מורשים להינשא כדין במדינת ישראל כי אחד מבני הזוג אינו יהודי כשר? איפה קולותיהם של זוגות חד מיניים שאינם יכולים לאמץ ילדים במדינת ישראל?

ברלין

על פי כתבת השער של "טיים אאוט תל-אביב" מלפני חודש, מי שלא עזב מסיבות כלכליות הם כנראה "קלאברים פרזיטים עם דרכון אירופאי שלוחצים על רגשות האשם הגרמניים". בסקר שנערך לצורכי הכתבה צוין כי 6 אחוזים עזבו "מסיבות פוליטיות". הנסיבות הפוליטיות לא נידונו בכתבה הזו, ולא באף אחת אחרת. גם הקישור שראוי להיערך בין הנסיבות הפוליטיות לאותו "מצב כלכלי בוער" ושחיקת מעמד הביניים אינו בנמצא.

עירית כ"ץ טעתה כשאמרה שאולי נהיינו נורמליים. נורמליים לא נהיינו. כשמהגרים צריכים להצדיק לעצמם ולאחרים את נסיבות העזיבה שלהם, וכשעיתונאים מרגישים צורך עז להזכיר שהם אינם חס וחלילה קוראים לירידה מהארץ, זה לא נורמלי. כששר האוצר מרגיש שהוא יכול להטיף לעוזבים, וכשדן מרגלית מרגיש שהוא יכול לנזוף אישית בעוזבים, זה לא נורמלי.

לא רק שהציונות לא נכשלה. היא הצליחה. ובגדול.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי גלברט

    היום המדינות רק מחבלות בקיום האנושי – עידן האינטרנט מראה לנו שהגבולות הם מלאכותיים – ולא רלבנטיים יותר – הגבולות נועדו להתעמר באזרח ולקחת ממנו בקשיש – אני כמעט בטוח – שבעוד 30 שנים לא יהיו מדינות איגודי ערים בלבד ומשחקי הנשק יגמרו

  2. גרשון יינון

    מאמר מצויין. שתי הערות: 1. מיותר להתייחס לדן מרגלית השוטה, הלוקה בפטריוטיות פתולוגית מן הזן הנחות ביותר (הוא גם מטיף לגיור). 2. הציונות אכן ניצחה במובן שאליו התכוונה עירית כ"ץ. אך הציונות גם ניצחה במובן זה שהיא נישלה את הפלסטינים מאדמתם, רכושם, ובעיקר מזכויותיהם האנושיות והאזרחיות. הניצחון הגדול ביותר של הציונות הוא בהוכיחה שהיא תנועה גזענית מובהקת.

    1. גיא יובל

      גרשון,

      זכותך לא להסכים עם דן מרגלית אבל אין שום סיבה בעולם לקרוא לבן אדם שוטה, אני מניח שלא בצעת לו אבחון מקצועי.
      דן מרגלית הוא עיתונאי הוגן, עקבי בדעותיו, בעל יכולת התנסחות טובה מאד.
      לגבי דעותיו, אלו הם דעותיו ואין צורך להסכים איתם אך ודאי לא לכנותו בשמות בעקבותם.

      דעותיך על הציונות לא מקובלות עלי במובן של השוואה לתנועות גזעניות. אתה משחק לידיים של שונאי יהודים וישראלים במובן הגרוע ביותר. גם אני נוטה לשמאל ובעד מדינה פלסטינית אבל לא תשמע אותי תוקף ככה את העם שלי.

      אתה בושה לאדם באשר הוא!
      גיא יובל

      1. דוד אבן

        הוא שונא את דן מרגלית כי הוא ציוני. אה…יהודי..אה…זאתומרת…ציוני! ציוני! כן. זאת הסיבה.

        מר יינון הוא אכן נציג אותנטי של "השמאל העקבי" בישראל.

  3. בארשבעי

    מה בעצם הטענה- שהתקשורת מתעלמת מגולים פוליטיים, שמהווים 6% בלבד מהיורדים?

    1. גיא יובל

      לא צריך לחקור רק לגבי 6% מהאוכלוסיה, זה מיותר. אבל צריך להעמיק בכתבה ולנתח מה הגורמים לסיבות הכלכליות שמובילות לירידה. צבא, בטחון, מצב חברתי, שיוויון, דמוקרטיה, ועוד. בדיקת האספקט הכלכלי מביא לכתבה שטחית, רדודה וחד ממדית.

      גיא יובל

  4. גרשון יינון

    הגדרת דן מרגלית "שוטה" היא קביעה המבוססת על קריאה בכתביו והאזנה לדבריו. האיש שוטה מופלג. עם זאת, זכותך לא להסכים עם קביעתי.
    אשר להגינותו של מרגלית ועקביותך, הרשה לי להסב את תשומת לבך שהאיש הזה, המנהל ונדטה בלתי-נלאית נגד חברו הטוב לשעבר אולמרט (תוך הפרה בוטה של האתיקה העתונאית) לא הצליח במשך 30 שנה להבחין במה שראו אפילו עיוורים: שאולמרט רודף בצע ומושחת. יתר על כן, מרגלית "בן האור" הלוחם ב"בני החושך" הלך לעבוד בשירותו של נמרודי לאחר שהלה הורשע בפלילים ונדון למאסר. הכסף מעוור עיני צדיקים, קל וחומר עיני שוטים המתיימרים לייצג את הצדק.
    התפעמותך מכושר ההתנסחות של מרגלית העילג מעוררת חשש לגבי מידת שליטתך בעברית.
    איני מופתע שהקביעה כי הציונות היא גזענות אינה מקובלת עליך, ושבאותה נשימה אתה מכריז על נטייתך לשמאל ועל תמיכתך במדינה פלסטינית. הציונות אינה רק גזענית; היא גם צבועה – ודבריך מעידים על כך.

    לאור כול האמור לעיל, אני רואה בהכרזתך הנרגשת כי אני "בושה לאדם באשר הוא!" מחמאה נאה, ותודתי נתונה לך.

    נ"ב – אתה, כמובן, נזר הבריאה.

    1. שמאלן ציוני וממש לא מתבייש בזה

      גרשון יינון. אני רק מבקש ממך ומדומיך ה"פוסט/אנטי ציוניים" דבר אחד.
      בבקשה תפסיקו להעמיד פנים שאתם שמאל, ותצאו מהארון- אתם אנטישמים.
      אתם מאמינים שהרעיון שיהודים יהיו עצמאים ,(מה שנקרא ציונות)
      ולא יטבחו על ידי כל מי שמתחשק לו (כפי שהיה 2000 שנה) כמו תרנגולות במטווח-
      הוא תועבה.

      זה ניכר מכל פיסת רעל שאתם משפריצים על המקלדת.
      אנא הפסיקו את העמדת הפנים, היא לא מכבדת אתכם. תחזרו אחרי:
      "אני אנ-טי-ש-מי, אני גז-ען"

      אבקש לא לצנזר, כי לא קיללתי, הבעתי דעה שהיא בתחום הלגיטימי וגם הוכחתי אותה לוגית.

      1. גיא יובל

        ישר ולעניין.

    2. גיא יובל

      גרשון,

      אני מסכים שדן מרגלית הוא די אובססיבי לגבי אולמרט ולכן כאשר אני קורא את טוריו אני נוטה לדלג על קטעים שבהם הוא מתייחס לאולמרט, כי לדעתי בנושא זה הוא מוטה לגמרי. אגב גם העיתונאי בן כספית מאד אובססיבי ביחס לברק וגם אותו אני משתדל לסנן בהקשר הזה. יחד עם זאת שניהם עיתונאים בזכות וראוי לקבל את השקפתם גם אם לא מסכימים איתם בכל, עדיין לא עושה אותם טיפשים.

      לגבי נושא הציונות והגזענות. לדעתי אפשר להיות שמאלן, ואפשר לתמוך בפתרון 2 מדינות ועדיין לחשוב שמדינת ישראל היא יותר יהודית מדמוקרטית. למען מדינה לעם שלי אני מוכן לחיות ב 90-95 אחוז דמוקרטיה. תזכור מה עבר על העם היהודי במשך דורות (השואה היתה רק השיא), בכל מדינה שהם היו בה ספגו חקיקה נגדם, פרעות, הגבלות, אני ממש מתפלא ששרדו 2000 שנה. ואחרי כל זה מותר שיהיו לנו פחדים וחששות ושנרצה להגן על עצמו בחירוף נפש. זה עדיין לא עושה שמאלן כצבוע.

      אני לא נזר הבריאה ואתה לא בושה לאדם, תרשה לי לקחת מילותיי אלו בחזרה.

      סליחה וכל טוב
      גיא יובל

  5. יוסי דהאן

    תודה על הילה על המאמר החד והמעניין

  6. שרית

    כל מי שדורש שנחזור לא יודע עד כמה כלכלית הפכו את זה לבלתי אפשרי. אין הקלות במכס על דברים יד שנייה שנביא איתנו. נצטרך לריב על כל פריט כאילו זה עשוי מינימום מזהב ולא מכונת כביסה ששימשה לפחות חמש שנים. אין הטבות לרכישת ציוד חדש למקרה שלא נוכל להרשות עצמנו לבוא עם מכולה ונבוא עם מזוודה וזהו. יש מס מכוער ומרגיז בעלות מפלצתית למי שבא כמשפחה שלמה כי כיבכול אנחנו בבת אחת נהיים נטל על מערכת הבריאות.

    הכתבה שנעשתה, נעשתה על ברלין. עיר מהזולות באירופה כולה. בגרמניה יש ערים יקרות יותר ובתכל'ס – אנחנו גרים בעיר לא זולה כל כך ומצליחים לסגור את החודש עם משכורת אחת. זה לא מה שיקרה בישראל. בארץ צריך ששנינו נעבוד. וכאן המוטיב הכלכלי – לא רק שסביר מאוד שאני כישראלית אהיה מובטלת בחודשים הראשונים לחזרתנו – גם בעלי על בטוח יתקשה לקבל עבודה כי הוא יצטרך אישור לתעודות שלו – תהליך שאמרו לנו שייקח חודשים מרובים.

    כשעזבנו – זה היה שילוב של אי הכרה בגיור של בעלי וקושי כלכלי. לא הכול שחור-לבן. לרוב זה חיבור של כמה סיבות.

    ולגבי נטישה כמילה, או עזיבה, או בגידה – אני זאת שמרגישה שהמדינה שלי ויתרה עליי, נטשה אותי. אני אחות שכולה, שירתתי בצבא, שילמתי מיסים, ופשוט התאהבתי במישהו שהמדינה שלי החליטה שהיא לא רוצה. זה הכול. עשו לנו את המוות. אז עזבנו.

    ויש לי בן. ואני רוצה לחזור לארץ. אבל זה חלום באספמיה. בעיקר בגלל שכלכלית זה לא יהיה מעשי עד שבארץ יוקר המחייה יהיה שפוי.

    1. גיא יובל

      שרית,

      תחיי איפה שטוב לך ואל תעשי חשבון לאף אחד זולת את ומשפחתך.
      בעולם המודרני הגבולות והמדינות הולכים ונעשים פחות ופחות רלוונטיים,
      אבל תזכרי שעדיין יש משקל ללאומיות ולדת ובפרט כשמדובר ביהדות.
      שנאה כלפי עמנו שהיתה 2000 שנה לא נפתרת בדור וגם לא בשניים או שלושה.
      תזכרי את זה טוב, ואל תהיי כמו היהודים בגרמניה של שנות ה 30 אשר התנהגו כבת יענה
      הטומנת ראשה בחול.
      טוב שיש מדינת ישראל היום, וחשוב שתהייה חזקה בכל המובנים כדי שתוכל לתמוך בקהילות
      אשר יקלעו למצב בעייתי.

      כל טוב,
      גיא יובל

  7. ג. אביבי

    אני בטוח שכל המהגרים מישראל שסיבתם היא כלכלית או קרייריסטית לא היו מתים ברעב אילו נשארו בישראל. הם העדיפו לקשור את הקיום והקריירה שלהם בגורלן של מדינות אחרות. סביר שחיים ברווחה חשובים להם יותר מהציות העיוור לפטריוטיזם הציוני. בנוסף, רובם של מי ש"עלו" לישראל לא עשו זאת מתוך בחירה ראשונית או אידיאולוגית אלא בעיקר מסיבות כלכליות או מחוסר ברירה.
    מכאן שלמושג "ירידה של מי שעזבו מסיבות פוליטיות" יש הקשר הרבה יותר רחב מה6% שהושמצו בתקשורת המגויסת. עצם זה שמראשית המדינה למעלה ממיליון ישראלים היגרו ממנה מעיד על כך שהציונות כאידיאולוגיה לא היוותה חלק מאסטרטגיית הקיום או 'התפישה הבסיסית' של רבים מהישראלים ואולי של רובם.
    מראשיתה הציונות הייתה פרויקט לשדרוג מעמדי-כלכלי, בטחוני ופוליטי של יהודי אירופה. כעת כשרבים מבני/נכדי המהגרים הללו נוטשים את ישראל הם משדרים (בעשייה ולאו דווקא במודע) שאת המטרה העיקרית הזאת הם משיגים גם בחו"ל.

  8. גיא יובל

    לדעתי אנשים צריכים לחיות איפה שטוב להם. זה לא בושה לבוא לפה כשרע ולעזוב כשרע לך פה וטוב במקום אחר. אנשים בוגרים צריכים לקבל החלטות מושכלות.
    המקרה של העם היהודי הוא קצת מיוחד בגלל שכולנו יודעים מה קורה לעם הזה כאשר יש בעיות ואירועי אלימות קשים עקב שנאה, ולכן חובה על העם היהודי באשר הוא לשמור על קשר עם המדינה ולחזק אותה, כי ישראל חזקה היא תעודת ביטוח לעם הזה. האלטנרטיבה לזה היא שהעם הזה יטמע במקום שבו הוא נמצא באופן מלא, כפי שקורא בארה"ב. אגב גם זה לא מי יודע מה, כי כידוע היטלר חיפש בעץ המשפחתי כל סימן ליהדות אצל כל בן אדם לפני שהרג אותו.