אל תקראי לו דושבאג

ברגע שמילה נאמרת היא נשארת ומהדהדת: על שימוש היתר במושג "דוש" לתיאור פגיעות רציניות בנשים
חמוטל סונג

הגדרת המושג "דושבאג", מתוך וויקיפדיה:

Douche bag, or simply douche, is considered to be a projective term, referring to an arrogant or obnoxious person. The slang usage of the term originated in the 1960s.

הדוש – קווים לדמותו

המושג "דושבאג", או בצורתו המקוצרת והנפוצה יותר – "דוש", הפך לאחת מהמילים האלו שנדמה שעולות בכל שיחה וממש אי אפשר לברוח מהן. הוא מחליף כל מילה אחרת שמתארת התנהגות שלילית של גברים, כמו למשל "חלאה" או "מניאק". אפשר להבין למה המילה תפסה כזו תאוצה – יש בה משהו מאוד אקספרסיבי, ולכאורה היא מכילה המון סוגים של התנהגויות.

אז זהו – שלא. במאמר הזה אנסה להסביר למה שימוש היתר במושג "דושבאג" מרדד את ההתייחסות לפגיעות רציניות בנשים.

כמו שההגדרה שהובאה בתחילת המאמר מסבירה, דושבאג הוא מין טיפוס חסר רגישות כזה, שפוגע באופן קבוע בנשים, ובדרך כלל לא מודע להתנהגות שלו. יש אפילו תופעה שמפתיע עד כמה היא נפוצה: גבר מתנהג בדושיות גמורה ובאופן קבוע, ורואה את עצמו כ"גוד גאי" או כ"נייס גאי". כלומר, הוא חווה את עצמו ואת ההתהגויות שלו ככאלו שנשים אמורות לאהוב, וסבור שהן שונות מההתנהגות הרגילה של גברים. ולכן, לדעתו, ידידותיו או בנות הזוג שלו צריכות להעריך את היחס שלו אליהן ואת עדינותו ורגישותו (בלי להיות מודע לכך שהוא רגיש בעיקר כלפי עצמו וצרכיו). למעשה, תופעת ה"נייס גאי", שהיא מטרידה בפני עצמה, זכתה ללא מעט התייחסויות במאמרים ובממים, כמו זה למשל:

דושים רבים מספור בטוחים שהם פמיניסטים. כשהם מואשמים בהתנהגות דושית, הדבר מכה בהם כרעם ביום בהיר
דושים רבים מספור בטוחים שהם פמיניסטים. כשהם מואשמים בהתנהגות דושית, הדבר מכה בהם כרעם ביום בהיר

דושים רבים מספור בטוחים שהם פמיניסטים. לכן כשהם מואשמים בהתנהגות דושית, הדבר מכה בהם כרעם ביום בהיר, והם מתנערים מהאישום מכל וכל. ההתנערות נעשית בכמה טקטיקות, שאמנה כאן אחדות מהן:

1. מתן דוגמאות למצבים בהם התנהג בצורה מתחשבת ואצילית, תוך הסחת הדעת מהמקרה הנוכחי – שבו התנהג בדושיות מוחלטת. הטקטיקה הזו כל כך נפוצה, שהיא קיבלה הגדרה משלה במילון האורבני, והיא נקראת "דירייליג" (Derailing: The act of throwing a thread in a discussion forum off topic, oftentimes so much so that the original discussion is unable to continue).

2. הפגנת ידע בלתי נתפס מבחינת כמות ואיכות בהגות פמיניסטית, תוך זריקת ציטוטים ושמות של פמיניסטיות ידועות (הרי לא ייתכן שאדם שקרא באטלר/מקינון/דבורקין יהיה דוש, נכון?). גם פה מדובר בדיריילינג רציני, שככל שהוא מקצועי יותר כך הוא מבלבל יותר.

3. ניתוח מהופך של המקרה שאירע בינו ובין האישה באופן שמציג אותו כקורבן. זוהי דרך מאוד פופולרית והיא גם מאוד אפקטיבית – משום שהיא מפעילה רגשות אשם, ורגשות אשם ידועים כמסיחי דעת מצוינים כמעט בכל סיטואציה.

צריך מילון חדש

בהנחה שאף אחת לא אוהבת דושבאג, למה בעצם לא להשתמש בביטוי הזה כדי לתאר את כל קשת ההתנהגויות הגבריות האלימות/ מגעילות/ חסרות התחשבות/ פוגעניות? קודם כל, כאשר משתמשות באותה מילה שוב ושוב היא מאבדת מכוחה. זוהי עובדה ידועה והיא אפילו לא קשורה למילה הספציפית הזאת. מעבר לכך, המילה "דוש" או "דושבאג" מתארת התנהגויות לא נעימות, לא רצויות, גועליות, אבל היא לא מתארת אלימות. ההגדרה שלה, במהותה, לא מתייחסת להתנהגות אלימה, בוודאי לא לאלימות גופנית. גם אם משמעויות המילה התרחבו עם הזמן והמושג כולל כיום עוד ועוד התנהגויות מעצבנות, סקסיסטיות, ובאופן כללי בלתי מתקבלות על הדעת, המושג המקורי אינו כולל אלימות, ולכן השימוש במילה לא מעורר אסוציאציה של אלימות כברירת מחדל.

מאחר שהאישי הוא הפוליטי וכך גם ההיפך, אספר בשלב זה סיפור אישי, שידגים איך שימוש במילה "דוש" עשה רדוקציה למצב אלים. לפני מספר חודשים עברתי תקיפה מינית. לא אכנס לפרטים, רק אספר שאמנם ספגתי אלימות קשה, אך הצלחתי להיחלץ מבלי שהמצב יגיע לאונס ממש. לקח לי לא מעט זמן להבין כמה נדיר שזה קורה וכמה מזל היה לי. ודווקא כשהבנתי את זה, הזעזוע חלחל עמוק יותר.

מיד אחרי שזה קרה התקשרתי לידידה קרובה – כתבתי לה כדי לבטל פגישה שקבענו, כי היה לי ברור שאחרי האירוע הזה אני לא יוצאת מהבית כמה ימים. למרות שעת הלילה המאוחרת היא ענתה לי מיד ועודדה אותי לספר לה את הסיפור. אחרי שסיפרתי לה פרטים רבים, כולל תיאור של אלימות קשה, היא כתבה לי בתגובה: "איזה דוש!". לרגע נאלמתי דום. דוש? באמת? אחרי כמה דקות הגבתי וכתבתי לה שהוא לא דוש. כתבתי לה שהוא חלאה אלימה ושהוא מסוכן. היא התנצלה ואמרה שאני צודקת – אבל תחושת הרדוקציה כבר היתה באוויר, אפילו שברור שזה לא נעשה בכוונה. אני רוצה לציין שמדובר באישה פמיניסטית, ושאני לא מביעה עמדה שלילית או ביקורתית כלפיה. אני מאמינה שהיא פשוט השתמשה במילה הראשונה שקפצה לה לראש, והיא קפצה לשם כי היא כל הזמן שם. ברור לי שאותה אישה חשבה בדיוק כמוני. היא פשוט קיצרה תהליכים.

לפעמים עדיף ואפילו חשוב לא לקצר תהליכים. למילים יש משמעות. ברגע שמילה נאמרת היא נשארת ומהדהדת – גם אם הדוברת חזרה בה.

6284726852_0cff20bb70_zקשה לי להאמין שאישה שחוותה תקיפה, אישה שנמצאת בקשר אלים, אישה שחוותה אונס – תגדיר את הגבר שפגע/ פוגע בה כ"דוש". אולי היא תספר על כך לחברותיה ותשתמש במילה הזאת, אבל זה בגלל שאין מבחר מילים רחב יותר לתיאור התנהגויות אלימות.

באופן אישי אני מאוד מתחברת למילה "חלאה", בעקבות הספר "מניפסט החלאה" של ואלרי סולאנס (שעליו אכתוב בהזדמנות אחרת) – למרות שנקודות המוצא של סולאנס ושלי הן מאד שונות – סולאנס באה מעמדה של שנאת גברים ומצהירה על רצונה בהשמדת "המין הגברי", מתוך האמונה כי זו הדרך היחידה בה נשים יוכלו להיות משוחררות באמת מהאלימות שהפטריארכיה מייצרת. המסר שלי הוא לא של שנאת גברים. המסר שלי הוא אחר והוא מורכב.

הוקעה של אלימות היא דבר מורכב, כי אלימות היא דבר מורכב. תקיפה מינית היא לא "מעשה גועלי". היא מעשה נפשע, אלים וחלאתי. אנס הוא לא דוש. גבר מתעלל הוא לא דוש.

ההצעה שלי היא כזאת: בואו נרחיב את השפה שלנו, אפילו על ידי המצאת מילים חדשות, שיתארו את קשת הפגיעות שאנחנו חוות. הקיצורים האלו, השימוש במילה שכולן/ם מכירות/ים מרדדים את המסר וגורמים לסיפורים שלנו להישמע גנריים. הם לא גנריים. כל פגיעה, כל תקיפה, כל מעשה התעללות פיזית או נפשית – צורבים בבשר החי. ועל זה צריך לשים דגש, ולכן יש חשיבות למילים בהן אנחנו בוחרות להשתמש.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושי שמיר

    מסכימה לגמרי שלאט לאט אנחנו מתרגלות לדבר באייקונים וחלק מהמילים מתפוגג, למרות שהחוויות לא משתנות. וכך אנחנו אילמות פתאום באין מילים לתאר, וכאילו החוויות האלה נעלמות מהעולם, וגם האנשים האלה שגרמו לנו עוול.
    אסור שזה יקרה, בעיקר לאור העובדה שחלק ניכר מהתקשורת היום הוא לא פנים אל פנים, ואפילו שפת הגוף לא נמצאת לנגד עינינו כשמדברות זו עם זו, ולעיתים קרובות גם טון הדיבור לא עומד לרשותנו, כשאנחנו מתכתבות. אסור לאבד עוד מילים וחייבות ליצור מילים חדשות!!!

  2. אדם

    יתכן וזה המאמר המוזר ביותר שפורסם אי פעם בהעוקץ.

    1. ענבל

      למה זה כל כך מוזר? למה הכי מוזר?

  3. חן

    נכון מאוד. המילה הזו פשוט לא מתאימה ולא מספיקה עבור מקרים של אלימות, התעללות, תקיפה, ועוד.

  4. אורי ביתן

    קודם כל תודה שסיפרת.
    שנית, תודה. מאמר חשוב מאוד.

  5. שירי

    אני מסכימה אתך שהמונח עשוי לסכן את המשתמשים בו ברדוקציה, ובהחלט שהוא לא מתאים לתיאור התקיפה שחווית (ותודה ששיתפת. מקווה שאת מחלימה).
    עם זאת אני תומכת בתפוצה שלו כי הוא מתאים מאוד לתיאור התנהגויות בתחום האפור, שהלך המחשבה שבין השאר מניע אותן משותף גם להתנהגויות של מי שנגדיר במונחים חמורים יותר: אנס, תוקף וכיו"ב.
    לפחות בהתפתחות הלשונית שלי זכור לי שלא תמיד הייתה לי מילה לתיאור מי שההתנהגות שלו לנשים בסיטואציות רומנטיות או מיניות היא בלתי ראויה אך לא פלילית, ובשבילי "דוש" מילאה את החסר הזה. זה קרה בד בבד עם הבנה שיש טעם לדבר על ולהוקיע התנהגויות כאלה, במקום להחליט שהפגיעות ה"אפורות" שחוויתי לא היו ממשיות כי אין חוק נגדן.
    (אם להיות נודניקית ולנקוט יומרה מילונאית שכזאת, הייתי אומרת ש"דוש" היא כנראה הגדרה הכרחית לכל גבר אלים כלפי נשים, אך בוודאי לא מספיקה. סביר להניח שכל תוקף אלים הוא גם דוש, אבל לא כל דוש הוא תוקף אלים.)
    לסיכום, אני חושבת שהבעיה היא לא במונח עצמו אלא באי-דיוק בכלל. לכל סיטואציה המונח שמתאים לה. חמור מאוד (באמת, אני אומרת את זה מכל הלב כי שפה היא בעיניי זירה חשובה של יישום אתיקה) שנוסף על האלימות שחווית נאלצת לספוג פגיעה נוספת שמקורה ברדוקציה וחוסר רגישות למורכבות.

  6. דוד אבן

    אגב, שימי לב שהטענה שלך ,כאשה פמיניסטית, דומה מאד לטענה שדווקא מבקרי הפמיניזם אוהבים לחזור עליה, לפיה כדאי שתהיה איזו היררכיה מינימלית בשיח הפמניסטי בין מעשים אלימים ופליליים כמו אונס והטרדה מינית, לבין סתם שוביניסטים חסרי טקט.

    חוסר בהיררכיה שכזאת הוא מסוכן מאד, ואופייני לראיית עולם פוסט-מודרניסטית/רדיקלית.

    נזכרתי לפתע באותה קבוצה ידועה לשמצה בפייסבוק שקראה לכל טמבל שישב עם רגליים פתוחות באוטובוס "תרבות אונס"

  7. פרוספר

    יפה אמרת.