• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

את אחיי אנוכי מבקש

צמצום הפערים העדתיים עד ביטולם מותנים בתיקון הכולל של החברה והמדינה, אבל הם לא יושגו בחזרה בלתי פוסקת אל עוולות העבר שנותנת פורקן לרגשות מבלי להביא לתוצאות. עם הפנים לעתיד
אורי יזהר

כרבים אחרים צפיתי גם אני בעניין רב בארבעת פרקי סדרתו של אמנון לוי "הפנים האמיתיות של השד העדתי" שהוקרנה בחודשי יולי-אוגוסט 2013 בערוץ 10 וקראתי תגובות רבות למה שנאמר (ולא נאמר) בה. הסדרה עוררה גלים גבוהים שהולכים ושוככים, אבל הפרובלמטיקה שהעלתה עדיין קיימת ולא תחלוף במהרה. העובדות שהתגלו בסדרה, הן הסטטיסטיות והן אלה שנשמעו בעדויות השונות לא היו זרות לי. כמי שמתעניין ולומד כבר שנים רבות את החברה הישראלית ובעיותיה, לבד ובמסגרות אקדמיות, ואף עסקתי בהוראת נושא זה בסמינרים שונים, אני מודע לנתונים ולמצב. בהרצאות על הפער העדתי גיבשתי מודל שדומה לזה שהציג שלמה סבירסקי בספרו המכונן "לא נחשלים אלא מנוחשלים", וכשקראתי את הספר, שמחתי שכיוונתי לדעת גדולים. את המאמר המובא בזה התכוונתי לכתוב ולפרסם ב"העוקץ" עוד לפני הקרנת הסדרה, קל וחומר לאחריה. נקודת המוצא שלי שתבוא לידי ביטוי בחלקו האחרון של המאמר היא הדאגה לעתידה של המדינה ולא רק למצבו ועתידו של מגזר זה או אחר. הסעיפים הראשונים עוסקים בביקורת דברים שנאמרו ונכתבו בסדרה, בתגובות לה ובפרסומים נוספים. שלושת הסעיפים האחרונים מנסים להראות את הדרך לתיקון.

א. חברה דיכוטומית או פלורליסטית-מפוצלת?

התמונה המצטיירת מהסדרה של אמנון לוי ומהתייחסויות נוספות של מזרחים רבים, בעיקר אקדמאים, היא של חברה המפולגת באופן דיכוטומי לאשכנזים ומזרחים. האשכנזים שולטים בכל המערכות החשובות והמזרחים מקופחים ונשלטים. התמונה הזאת היא פשטנית ושגויה. המציאות החברתית בישראל הרבה יותר מורכבת. לא אכנס כאן לכל הפירוט. אומר רק כי החברה הישראלית מפוצלת לכמה מגזרים סוציו-תרבותיים שהגבולות ביניהם לא תמיד ברורים וחדים. כך גם הגבולות החברתיים בין מזרחים לאשכנזים. הפער הכלכלי וההשכלתי בין אשכנזים ומזרחים הולך ומצטמצם, אם כי באיטיות, כפי שמראה פרופ' מומי דהן במחקרו האחרון ("גלובס" 11.10), יש מעמד בינוני מזרחי המשולב במעמד הבינוני האשכנזי, יש לא מעט נציגים מזרחיים בעילית העסקית ובצמרת הצבא והמשטרה, ויש רבבות בני נישואים בין עדתיים שאדישים לשאלת המוצא העדתי. גם המזרחים אינם ציבור הומוגני. הם מפוצלים בין חילונים (מיעוט) מסורתיים (הרוב) וחרדים המאוגדים במסגרת ש"ס. ההגמוניה האשכנזית נחלשה, לא נעלמה, מאז עלה הליכוד לשלטון, אבל כמה מהפעילים המזרחים עדיין דבקים בתמונה ההיא כי תמונת עולם דיכוטומית מתאימה יותר לעמדותיהם.

ב. אילוצים, לא מזימה

קרית גת
קרית גת. אילוצים והכרחים יותר מאשר תכנון מכוון

אחת המסקנות העולות מהטיעונים נגד ההגמוניה האשכנזית היא, שהבאת המזרחים לישראל אחרי קום המדינה, פיזורם בפריפריה וריכוזם בתעסוקות פשוטות, קשות ובעלות שכר נמוך הם תוצר של מזימה אשכנזית מתוכננת. המדינה, כך אומר הטיעון, הביאה את המזרחים כתגבורת דמוגרפית מול הערבים לאחר השואה, כדי ליישב אזורי ספר ריקים שנכבשו במלחמת העצמאות שהאשכנזים לא רצו להתיישב בהם, וכדי ליצור מאגר של פועלים פשוטים וחיילים פשוטים שימלאו פונקציות הכרחיות במדינה הציונית, כאלה שהאשכנזים לא רצו למלא. יש גרעין של אמת בטיעונים האלה, אבל מה שגרם למציאות הזאת להיווצר היו אילוצים והכרחים יותר מאשר תכנון מכוון. משום מה, וכנראה לא במקרה, לא מזכירים בעלי הטיעון ה"מזימתי" את מצב המדינה בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות. כבר ב-1948 החלה העליה ההמונית והאוכלוסייה היהודית הוכפלה תוך שלוש-ארבע שנים מ-650 אלף ב-1948 ל-1.3 מיליון ב-1951. זה היה מפעל חסר תקדים בהיסטוריה העולמית. כמחצית מהעולים היו פליטים ניצולי שואה וכמחצית היו יהודים מארצות האיסלם. באותן שנים שררו מחסור חמור במזון (תקופת הצנע), ובשיכון, הייתה אבטלה גדולה והיה מחסור חמור במטבע זר שנתמלא בחלקו על ידי תרומות של יהודים, מלוות ומענקים מארה"ב והשילומים מגרמניה המערבית. היה צורך להתחיל במהירות בייצור מזון ובניית שיכונים. בינתיים חילקו מזון בקיצוב ושיכנו עולים בבתים ערביים נטושים ובמעברות. פתרו בעיות עם מה שהיה בנמצא. גם אשכנזים היו במעברות וגם הם נשלחו להקים מושבים בספר, אם כי במספרים פחותים מהמזרחים. המצב היה כה קשה עד שנאלצו להפסיק את העלייה למספר שנים מחשש להתמוטטות המדינה. בנוסף, מעל המדינה ריחפה באותן שנים גם סכנת הסיבוב השני עליו דיברו הערבים לאחר תבוסתם במלחמת העצמאות. צריך היה לבנות צבא גדול וחזק עם חיילים ומפקדים. ושוב, עשו זאת עם מי שהיה זמין. נכון שבצה"ל היה ריבוד עדתי והוא לא שימש כור היתוך, אבל זה נבע באותה תקופה מהמצב ולא מזדון כלשהו.

מה שהיה בלתי מוצדק לחלוטין באותן שנים הייתה ההתנשאות התרבותית של האשכנזים הקולטים על המזרחים, תיוגם כפרימיטיביים. נראה לי שעוול זה היה קשה יותר מהתנאים החומריים הקשים. הוא קבע התייחסות רבת שנים כלפי המזרחים וסייע לדחיקתם לשלבים הנמוכים של הסולם הסוציו-אקונומי. הטראומות של הריסוס בדי. די. טי., ההקרנות הקטלניות נגד הגזזת, ההשלכה של עולים רבים ללב השממה בתנאים קשים, הסלקציה שהופעלה על העליה ממרוקו, ייסורי "מרבד הקסמים" (מבצע העלאת היהודים מתימן), והיעלמותם של תינוקות תימנים רבים בשנות המעברות – כל אלה עדיין נוכחים בתודעה, פצעים שאצל חלק מהמזרחים בני הדור השני והשלישי עדיין מדממים. אין לפטור את הממסד הקולט, האשכנזי ברובו, מאחריות להיווצרות הפער והנצחתו, אבל צריך להזכיר גם את התנאים הקשים ששררו אז במדינה, לתת את התמונה בכללותה.

ג. השתכנזות או התמערבות?

הציונות נוצרה על ידי אשכנזים ולמען האשכנזים, טוענים כמה מהדוברים המזרחים. הממסדים הישראליים למיניהם הנשלטים על ידי אשכנזים מאלצים את המזרחים להתכחש למזרחיותם, "להשתכנז" כדי להיחשב כשווים. פעילים מזרחים מתקוממים על כך שהמאפיינים של הישראליות הם ממקור אשכנזי ולא מזרחי או מעורב. מה שאשכנזי נחשב לישראלי ומה שמזרחי נחשב עדתי וזו אחת הדרכים להנצחת ההגמוניה האשכנזית. בסדרה ובתגובות לה נשמעה הקריאה לשוב ולגלות את המזרחיות כתגובה נגד ה"השתכנזות" של משכילים מזרחיים המתנכרים לכור מחצבתם. מזרחים מובילים, כפי שהתוודה אמנון לוי בעצמו, אף כועסים על עצמם שבשלב מסוים בחייהם הם נאלצו להתכחש למזרחיותם, להתבולל באשכנזיות כדי להתקדם ולהצליח. מהי אותה מזרחיות? מה שמסתמן מההתייחסויות הלא שיטתיות לנושא הוא שהמזרחיות היא יחסי משפחה חמים, מאכלים עדתיים, שירים מהתרבות הערבית, הכרה בערכה של התרבות הערבית עליה גדלו בני הדור הראשון של המזרחים בישראל, וכד'. בעצם, כפי שכבר עמד על כך באתר "העוקץ", הסופר אלמוג בהר, מזרחי בעצמו, אין לכך תשובה מוסכמת. האם זו מורשת ארצות המוצא או המציאות שנוצרה כאן בארץ? האם היא ממזגת את כלל תרבויות העדות המזרחיות? האם היא תוצר של אוריינטליזם אשכנזי או נוצרה מתוך התנגדות לו, האם המזרחיות משותפת ליהודים ולפלסטינים, או שהיא עניין יהודי בלעדי? האם המזרחיות היא אופן התייחסות ייחודי למציאות החברתית והמדינית? האם המזרחיות היא הגורם שיאפשר התקרבות בין יהודים לפלסטינים? אנשים שונים עונים תשובות שונות על השאלות האלה, אבל אין תשובה מוסכמת וברורה ולכן מושג המזרחיות נשאר עמום עבור הציבור הרחב ומזוהה בעיקר עם מאכלים, שירים והווי משפחתי.

אלמוג בהר
אלמוג בהר, מהי מזרחיות?

לי אין כל בעיה עם הסממנים התרבותיים של המזרחיות, אבל הם אינם העיקר. העיקר הוא שאורח החיים הישראלי הוא מערבי בעיקרו וחייב להמשיך ולהיות כזה אם ברצוננו להיות מדינה מפותחת לפי קני המידה של המאה ה-21. הדמוקרטיה הפוליטית, השוויון בפני החוק, חופש הביטוי וזכויות האדם והאזרח נוצרו במערב ואינם חלק ממורשת העולם הערבי או המוסלמי. הערבים תרמו למדע בימי הביניים, אבל המדע המודרני על המתודות שלו וממצאיו, החל מהמאה ה-16 (עם בייקון גלילאו וקופרניקוס) כמו גם הטכנולוגיה המודרנית הם תוצרים מערביים. כך גם הרפואה המודרנית. שוויון האישה לא היה קיים במזרח בו נהוגים עד היום בחלק מהמדינות והאוכלוסיות דיכוי נשים, נישואי קטינות ומילת ילדות. ההשכלה היא מערבית החל מגן הילדים ובית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, גם אם האוניברסיטה הראשונה בעולם נוסדה בפס שבמרוקו. המזרחים ברובם, שואפים לחיות באורח חיים מודרני מערבי, בדמוקרטיה עם השכלה מודרנית, תעסוקות מתקדמות וכל השאר. כל זה אינו אומר שבארצות המזרח, ליתר דיוק ארצות האסלאם, לא הייתה תרבות ולא נוצרו בהן, על ידי יהודים ולא יהודים, יצירות הגות, ספרות ואמנות גדולות. ספרד כפי שהייתה בעת השלטון המוסלמי היא דוגמה אחת מני רבות. ההתמערבות כפי שתוארה כאן אינה מחייבת התרחקות מהתרבות המזרחית ומן ההוויי המשפחתי המזרחי, כפי שמעיד (ב"דה מרקר קפה") כוכבי שמש, ממנהיגי הפנתרים, על עצמו.

ד. צדק חלוקתי? הרפורמה האגררית ומגבלותיה

אחת הטענות המרכזיות של הקשת הדמוקרטית המזרחית המוצגת לציבור תחת הסיסמה 'צדק חלוקתי' אומרת כי הקרקעות של המדינה חולקו באופן לא שוויוני. חלוקה זו היא אחד הגורמים החשובים לפער העדתי עד היום, במיוחד כאשר משווים את שפע הקרקעות מניבות הארנונה המצויות בתחומי המועצות האזוריות של החקלאים, הקיבוצניקים והמושבניקים האשכנזים ברובם, מול מיעוט הקרקעות העומד לרשות ערי הפיתוח בפריפריה המאוכלסות בעיקר על ידי מזרחים. לטענתם, חלוקה שוויונית של הקרקעות מניבות הארנונה או הקרקעות הדרושות לצורכי התרחבות, תאפשר לערי הפיתוח, הסובלות מקיצוץ בתשלומי האיזון שמעניקה הממשלה, להעניק שירותים משופרים יותר לתושביהן ולהתרחב. לחלוקה מחדש זו הם קוראים רפורמה אגררית. אני סבור שיש הגזמה רבה בתיאור המצב בתחום זה ובתקוות שתולים בשינויו, אבל לפני ההתייחסות לגופו של עניין אני מבקש לומר כי אני תומך בחלוקה מחדש של קרקעות לפי החלטות של וועדות ממשלתיות-מקצועיות. ואם יחליטו אלה שיש להעביר קרקע מניבת ארנונה (מפעל תעשייתי, מחנה צבאי) של מועצה אזורית כלשהי לעיר פיתוח סמוכה, מקובל עלי. שנית, אני גם מסכים עם הטוענים שהפיצוי על המרת קרקע חקלאית לשימוש אחר, תעשייה או מגורים, צריך להיות פיצוי על קרקע חקלאית, כלומר על מה שהושקע בה על ידי החקלאים שעיבדוה עם תוספת מסוימת על רווחים עתידיים אפשריים ולא לפי ערכה הנדל"ני העתידי שהוא הרבה יותר גדול. בכך אני מסכים עם הטענה המרכזית של אנשי הקשת בבג"צ הקרקעות המפורסם בו הם זכו לניצחון גדול. אבל בפועל לא נרשמו עיסקאות נדל"ן רבות מאז והכנסות המדינה ויישובי הפריפריה לא יצאו נשכרים מכך.

לגופו של עניין, הרפורמה האגררית, גם אם תתרחש, לא תשפיע הרבה על חלוקת ההכנסות בישראל ולא תצמצם הרבה את הפער בין מזרחים לאשכנזים. וזאת מן הסיבה הפשוטה שרובו המכריע של ההון בישראל מרוכז בתאגידים ריאליים ופיננסיים ולא בקרקעות. הטייקונים שהקימו אימפריות ממונפות באמצעות אגרות חוב ואשראי נטול ביטחונות, חברות הענק שאינן משלמות מס אמת ומבצעי העסקות ב"שחור" הם השודדים האמיתיים של העושר הלאומי ולא החקלאים, שרבים מהם מתפרנסים די בדוחק מהחקלאות שברשותם. ביטול העסקות פוגעניות כמו העסקה קבלנית ואי תשלום שכר מינימום ותנאים סוציאליים, יחד עם העלאת שכר, העלאת המסים הישירים, תוספת ניכרת לסל הבריאות והקטנת התשלומים הפרטיים לשם קבלת שירותי בריאות וחינוך, הבטחת פנסיה הוגנת לכל, חידוש הדיור הציבורי – צעדים אלה ודומים להם יתרמו להגברת השוויון הכלכלי-חברתי בישראל יותר מכל רפורמה אגררית. בנוסף, מאילו מקורות יצמצמו את הפער עבור מאות אלפי מזרחים שגרים בשכונות השונות בערים הגדולות שאינן סמוכות לאף מועצה אזורית?

ה. תרבות ישראלית ממוצא מזרחי

Inbal_1956
להקת ענבל, 1956

הטענה שרק מה שנוצר ומבוצע בתחום התרבות על ידי אשכנזים נחשב ישראלי ומה שנוצר או מבוצע על ידי מזרחים נחשב לעדתי מופרכת על-ידי קיומם בעבר ובהווה של יוצרים ומבצעים מזרחים נחשבים שביצירתם ובביצועיהם יש ביטוי למוצאם העדתי אבל גם מוטיבים ומופעים הנוגעים לכל או רוב הישראלים והם מצויים במרכז התרבותי או קרוב אליו. אזכיר רק חלק מהם. בתחום הזמר העברי מי לנו גדולות מברכה צפירה ומשושנה דמארי שאמנם שרו שירים שנכתבו על-יד יוצרים אשכנזים, אבל העניקו להם גוון מזרחי שהתקבל באהדה והערצה על ידי רבים. להקת המחול ענבל שהוקמה ונוהלה במשך שנים רבות על ידי שרה לוי-תנאי שגם זכתה בפרס ישראל הנחילה את אהבת המחול התימני לכל הרבבות שצפו בה, וגם ייצגה אל ישראל בכבוד בעולם. בתחום הספרות תופסים סופרות וסופרים, משוררות ומשוררים מזרחים, מקום מרכזי. ודי אם אזכיר את סמי מיכאל, שמעון בלס, אלי עמיר, ארז ביטון, רוני סומק, שמעון אדף, רונית מטלון, דורית רביניאן, ועוד. בצמרת עולם המשחק הישראלי, בתחום התיאטרון, הקולנוע והדרמה הטלוויזיונית נמצאים משה איבגי, רונית אלקבץ, ששון גבאי, חנה אזולאי הספרי, זאב רווח, אוולין הגואל, ועוד נוספים שהשתלבו בתחומים אלה ולא רק בתפקידי מזרחים. יוצרים מוזיקליים חשובים כמו שלמה בר, אביהו מדינה, חיים אוליאל וקובי אוז הצליחו להכניס את המוזיקה המזרחית אל לב התרבות הישראלית. הפיוט המזרחי זוכה בשנים האחרונות לפופולריות רבה בציבור הישראלי, כולל אשכנזים רבים, ומתקרב אל מרכז התרבות הישראלית. והיד עוד נטויה.

גם בבידור הקל המסחרי הצליחו מזרחים להגיע אל המיינסטרים הישראלי ולאו דווקא עקב השפלת מזרחים. הדוגמה הבולטת ביותר היא שלישיית הגשש החיוור, שלא הייתה כמוה לפופולריות, שהורכבה משני מזרחים ואשכנזי אחד ולגלגה על מזרחים ואשכנזים גם יחד. הם הטביעו את חותמם על השפה המדוברת במערכוניהם ושיריהם. האם יכול מישהו לומר שהם לא ייצגו ישראליות? התורם העיקרי של טקסטים עבורם היה יוסי בנאי המנוח, יוצר ומבצע רב תחומי, מזרחי במוצאו וישראלי בפעילותו בלי להתכחש למוצאו, בלי "להשתכנז". ויחד עמו כל שבט בנאי הענף ורב הכישרונות. האם הם הגיעו למעמדם בגלל שהתחנפו לאשכנזים? גם בדרנים בתקופתנו, כמו אלי יצפאן ושלום אסייג חצו מזמן את גבולות הפופולריות העדתית. האם אתי אנקרי וריטה אינן ישראליות? האם הן "משוכנזות"? ריטה הוציאה דיסק בפרסית כפי שחווה אלברשטיין הוציאה דיסק ביידיש ושתיהן נחשבות על ידי הציבור והמבקרים לישראליות במלוא מובן המילה. התהליך הזה לא תם והוא עדיין בעיצומו וצפויים ממנו פירות רבים.

ו. נישואים בין עדתיים – פיתרון או אשלייה?

תופעת הנישואים הבין-עדתיים והילדים המעורבים מעצבנת לא מעט מהאקטיביסטים המזרחים, כי היא סותרת את החלוקה הדיכוטומית שהם עושים לחברה הישראלית. אחת הדרכים שלהם ל"התמודדות" עם תופעת הנישואים הבין עדתיים הזאת היא התעלמות ממנה. פשוט לא מדברים עליה כאשר מתייחסים לפערים בין העדות. דרך אחרת היא למזער את התופעה. רק 25% מכלל הנישואים הם בין עדתיים טען פרופ' יהודה שנהב בסדרה של אמנון לוי. לעומת זאת, כוכבי שמש טען כי אם נוציא מכלל החשבון את החרדים האשכנזים והחרדים המזרחים שמתחתנים רק בתוך המגזר, נגיע ל-40% נישואים בין עדתיים. מאיר עמור כתב ב"העוקץ" כי קיומם של ילדים מנישואים בין עדתיים אינו משנה את המציאות החברתית בישראל. עדיין טוב להיות אשכנזי ממזרחי. כללית הוא צודק, אם כי יש לא מעט אשכנזים עניים ומסכנים ומזרחים עשירים ומאושרים. אבל מה מעמדם של בני הנישואים ה"מעורבים" שמספרם הולך וגדל, ומה יקרה אם הנישואים הבין עדתיים יהפכו להיות רוב הנישואים, כיצד נבדיל אז בין מזרחים לאשכנזים? פרופ' סמדר לביא, אנתרופולוגית מוערכת, כותבת ב"העוקץ" כי התופעה היא מקסם שווא. רוב "נישואי התערובת", כלשונה, הם עניין של כדאיות. נשים ממוצא מזרחי נישאות לגברים ממוצא אשכנזי כדי להעלות את הסטטוס החברתי שלהן ולשם כך הן "משתכנזות". כדי לאשש את התזה הזאת היא מסתמכת על ממצאי מחקר אנתרופולוגי משנות השמונים והתשעים. אבל מאז עברו עשרים ושלושים שנה וסביר להניח שהמצב בתחום זה השתנה. יש כיום יותר גברים ממוצא מזרחי שנישאים לנשים ממוצא אשכנזי. פרופ' מומי דהן במחקרו הנ"ל התרשם שהושג שוויון בתחום זה. הילדים שנולדו לזוגות "מעורבים" אדישים לשאלת מוצאם העדתי ורואים עצמם כישראלים. לדעתי, הנישואים הבין-עדתיים הם העתיד הרצוי. כדי שיהפכו למנהג הרוב דרוש כינונה מחדש של מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית שתחסל את העוני ותצמצם עוד יותר את הפערים הכלכליים והחברתיים. השוואת המעמד הסוציו-אקונומי והסטטוס החברתי בין העדות תגדיל את שיעור הנישואים הבין עדתיים ומיזוג הגלויות יתגשם כתהליך חברתי ספונטני.

ז. היכן הקשת?

הקשת הדמוקרטית המזרחית הופיעה בזירה הציבורית כגוף מבטיח בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת. דוברי הקשת הציגו אותה כגוף המאחד אוניברסליות ופרטיקולריזם, רוצה לומר, דורשים מימוש זכות אוניברסלית של שוויון עבור קבוצה ספציפית או קבוצות ספציפיות מקופחות ו/או מדוכאות על ידי ההגמוניה האשכנזית בישראל. בכך ביקשו אנשי הקשת לשאת בשורה לא רק למזרחים ולשאר המקופחים אלא לחברה הישראלית כולה. רוב אנשי הקשת, היו ועודם אקדמאים חילוניים והם בעלי עמדות שמאליות בתחומים המדיני והחברתי. בשמאל קיוו שהקשת תעביר המוני מזרחים מצביעי ליכוד וש"ס מן הימין הלאומני והדתי אל עמדות מתונות וחילוניות. התקוות שתלו בקשת, אנשיה שלה ואחרים, לא התממשו. הקשת בעלת המסרים הרדיקליים לא הצליחה להתחבר ל"שטח" המזרחי הרחב ולא שינתה הרבה במציאות הישראלית. הקשת היא כיום גוף שולי שפעילותו אינה ניכרת והיא אינה זוכה לחשיפה ציבורית רחבה ומשפיעה. כיצד קרה הדבר? ראשית, היו בקשת פיצולים ופילוגים בנושאים שונים שהביאו לפרישות והחלישו אותה. שנית, הניסיון להנחיל זהות מזרחית כגורם ראשי בפעולתה נכשל. המוני המזרחים שביקשו לשמר את זהותם העדתית נהרו דווקא לש"ס הדתית ולא לקשת החילונית. שלישית, אחרי הצלחתה הגדולה בבג"צ הקרקעות הקשת לא הצליחה למצוא נושאים חשובים למאבק. אנשי הקשת הפגינו לא פעם נגד בעלי הון, בעד עובדים ומקופחים ונגד מדיניות הממשלה, אבל לא הובילו מהלכים משמעותיים בתחום זה. ומה עם המאבק נגד ההתנחלויות עליהן נשפכו עשרות מיליארדי שקלים, הרבה מעבר לחלקם היחסי בקרב אזרחי ישראל? בשנים האחרונות הקשת אינה מתבלטת בתחום זה. האם הקשת נמנעת ממאבקעם ממשיים נגד ההתנחלויות בגלל שאלפי משפחות מהפריפריה עברו אליהן מסיבות כלכליות, או מפני שלהתנפל על הקיבוצים פופולרי יותר?

ח. אז מה עושים?

לאור המציאות הזאת נשאלת השאלה מה עושים כדי לצמצם עד לבטל את הפער הכלכלי-חברתי שקיים עדיין בין מזרחים לאשכנזים והאם צריך גם לשאוף לצמצום ההבדלים התרבותיים בין העדות השונות. לגבי צמצום עד ביטול של הפער הכלכלי-חברתי יש קונסנזוס מלא בחברה הישראלית, אם כי יש חילוקי דעות על הדרך להשיג זאת. לגבי ההבדלים התרבותיים אין קונסנזוס. יש מי שדוגל בהישארותם בשם העיקרון של רב תרבותיות, שפירושו מתן לגיטימציה ציבורית ומדינתית להמשך קיומו של הפיצול המגזרי בחברה הישראלית ונטישת הרעיון של חיזוק המכנה המשותף הלאומי בקרב היהודים. אחרים דווקא מבקשים לצמצם את הפיצול המגזרי ככל האפשר ולחזק את המכנה המשותף. צמצום הפער הכלכלי-חברתי יושג, לדעת רוב המתייחסים לנושא קודם כל ובעיקר על-ידי הקניית השכלה מתאימה לתקופתנו לכל הילדים ובני הנוער תוך העדפה מתקנת לבני השכבות הסוציו-אקונומיות שבפריפריה החברתית והגיאוגרפית. גם הדוגלים בשוק חופשי בנוסח הניאו ליברלי מסכימים לכך. אבל הניאו ליברליזם שולל ומחסל את מדינת הרווחה ומסתפק במתן שירותים מצומצמים ולקויים, בעיקר לתושבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית. החינוך אינו יוצא מכלל זה. עיקר השינוי הרצוי יבוא דרך כינונה של מדינת רווחה שוויונית, סוציאל דמוקרטית אמיתית. כינון מדינת רווחה כזאת תלוי בעצמתם של האיגודים המקצועיים ובהתמסרותם לענייני העובדים ולא לענייני עסקניהם, ובקיומה של מפלגה סוציאל דמוקרטית חזקה ואמינה שתפעל גם לסיום הכיבוש, כי לא יהיה תיקון אמת של החברה הישראלית והדמוקרטיה הישראלית כאשר הכיבוש נמשך. איגודים כאלה ומפלגה כזאת אינם קיימים היום בישראל.

המדינה והחברה זקוקים לתיקון כולל ולא לתיקונים חלקיים שהם בגדר תפירת טלאים על שמיכה מתרפטת. השמאל הקיים, בדמותן הנוכחית של מפלגת העבודה ומרצ, לא צפוי להביא ישועה למדינה. ראשית הן חלשות לעומת המרכז-ימין ושנית הן מייצגות מגזר שהוא מיעוט בחברה הישראלית, מה שקרוי "השבט הלבן" והן מקרינות, גם מבלי להתכוון לכך, מידה ניכרת של אליטיזם שדוחה מעליו את השכבות מעוטות ההכנסה וההשכלה, שברובן מורכבות ממזרחים מסורתיים, אשר יחד עם דוברי הרוסית והדתיים למיניהם מהווים את הרוב בציבור היהודי בישראל. אנשי "השבט הלבן" גילו חולשה, שטחיות וחוסר בגרות פוליטית כאשר שמו את מבטחם ביאיר לפיד ומפלגתו המלוקטת מפה ומשם שיביאו להם גם שיפור במצב הכלכלי וגם הסדר עם הפלסטינים. כדי שיהווה כוח פוליטי שיוכל להוביל למפנה של ממש, הן בתחום החברתי והן בתחום המדיני צריך השמאל הישראלי לחרוג מהגבולות המגזריים שלו ולרכוש את ליבם של חלק ניכר מהמזרחים המסורתיים ושל דוברי הרוסית, בעיקר מהצעירים יותר.

יש בקרב הפעילים והדוברים המזרחים מי שמטיף לביטול הגדרתה של ישראל כמדינת העם היהודי ולהגדרתה כמדינת כל אזרחיה. הם גם רואים אפשרות של שיתוף בין המאבק המזרחי למאבק הפלסטיני כאשר ברקע קיים המכנה המשותף של הזיקה לתרבות הערבית והמעמד החברתי של המקופחים והמדוכאים. לדעתי, אין לכך כל סיכוי. כל מאבק חברתי ומאמץ פוליטי שמתנער מהציונות אין לו סיכוי להניע ציבור יהודי גדול לתמוך בו. המאבק המרכזי אינו בין ציונות לאנטי ציונות אלא על איזו ציונות תהיה לנו – לאומנית או מתונה.

ט. תנאי הכרחי למפנה: יצירת מכנה משותף – ישראליות מחודשת

הצלחת יצירתו של כוח פוליטי חזק מותנית ביכולת מובילי התהליך לאגד אנשים ממגזרים שונים. לשם כך דרוש מכנה משותף זהותי-תרבותי שעדיין איננו קיים כיום. אני מגדיר מכנה משותף זה כישראליות חדשה או מחודשת. ישראליות בעיני היא ראיית ישראל כמדינת העם היהודי וכל אזרחיה (בלי לפרט כרגע מה פירוש מושג מורכב זה), זיקה לארץ ישראל כמולדתו של העם היהודי (בלי לשלול תמיכה בפתרון מדיני של חלוקת הארץ), חיים בישראל ונאמנות לחוקיה, אימוץ השפה העברית כשפת דיבור וכתיבה ראשית, והתערות בתרבות הנוצרת כאן בשפה העברית. מי שחי כאן ומקיים זיקה חיובית לכל אלה הוא, לדעתי, יהודי-ישראלי. המורשות התרבותיות למיניהן הן חלק מהישראליות במידה שגם הן מקיימות זיקה חיובית למאפיינים הנ"ל. מקומו של המיעוט הערבי-פלסטיני הוא נושא נכבד שחורג ממסגרת מאמר זה.

האתוסים הדומיננטיים בישראל של היום הם אינדיבידואליזם אנוכי ולאומנות דתית וחילונית. האינדיבידואליזם האנוכי פירושו היעדר סולידריות חברתית, שאיפת תועלת פרטית לפני כל מחויבות לכלל, הדגשת שיח הזכויות וזניחת שיח החובות, וכיו"ב. הוא מאפשר את הקפיטליזם החזירי ומחזק אותו. מרכיב מרכזי בלאומנות הישראלית הוא ראיית העם היהודי כקרבן נצחי ומוקף ולכן כחייב לעמוד כל העת על המשמר כנגד אויבים ולהכפיף כל פעולה כמעט לצורך זה. כל עוד אלה האתוסים הדומיננטיים לא תצמח ישראליות חדשה ולא יהיה שינוי משמעותי בחברה הישראלית. ישראל צריכה להתנער משני האתוסים המזיקים הללו ולחזור אל אתוס הבניין והיצירה שאיפיין אותה לפני הקמת המדינה ובעשורים הראשונים לקיומה. שיח של חובות צריך לאזן את שיח הזכויות וגישה ממלכתית צריכה לבוא במקום גישה מגזרית. כל אלה הם הכרחיים עבור יצירת המכנה המשותף. המכנה המשותף צריך לכלול גם נרטיב חדש של תולדות החברה והמדינה מאז הקמתה. בתוכו יש לתת מקום נרחב להבאת העולים בשנים 1948-1956, על החיובי והשלילי שבה. העולים החדשים, בעיקר המזרחים, אמנם נזרקו בחלקם הגדול לפריפריה מבלי ששאלו אותם וחיו בתנאים קשים, אבל הם היו חלוצים ומגשימי ציונות, ולו גם בעל כורחם, לא פחות מאלה שבאו לפני הקמת המדינה ייבשו ביצות והקימו יישובים.

י. את אחיי אנוכי מבקש

יוסף חושף את זהותו בפני אחיו. גוסטב דורה
יוסף חושף את זהותו בפני אחיו. גוסטב דורה

עם המסר של התיקון הכולל, הישראליות המחודשת והאתוס היצירתי-יצרני יש ללכת אל העם. שאלת המסגרת היא משנית לכך. האם זו תהיה תנועה חברתית לא פרלמנטרית או מפלגה? מוקדם מדי להחליט. דבר אחד ברור: אין מה לנסות ולהקים מפלגה או מפלגות מזרחיות. כמפלגה מזרחית דתית יש לנו את ש"ס. מפלגה מזרחית חילונית לא תסחף אחריה את המזרחים המסורתיים, שהם הרוב בקרב המזרחים. רק למפלגה כלל ישראלית שבבסיסה מסר לאומי-חברתי קוהרנטי יש לכך סיכוי. הפעילים המזרחים צריכים, לדעתי, לחבור אל קבוצות של פעילים חברתיים סוציאל דמוקרטים מכל הסוגים, המינים והמגזרים, ויש לא מעט כאלה, ולגבש יחד את הבסיס הפרוגרמטי והדרך הפוליטית כשהפנים מופנות החוצה, אל החברה הישראלית, ולא פנימה אל החברים הקרובים והדומים להם.

אם מסכימים על הצורך באימוץ מדיניות סוציאל דמוקרטית עקבית לשם חיסול הפער העדתי ומדיניות עקבית של חתירה לסיום הכיבוש, יש לבחון האם גישה רב תרבותית מסייעת לכך או מפריעה לכך. לדעתי, הרב תרבותיות – אם היא חורגת מסיוע לאמנים מזרחים, יוצרים ומבצעים, מכל הז'אנרים באותה מידה שהוא ניתן לאמנים לא מזרחים – אינה מסייעת לביטול הפער הכלכלי-חברתי. רב תרבותיות כאידיאל מקדמת התבדלות וגם משתלבת, כדברי דני גוטוויין, במשטר ההפרטה. לכן היא מהווה גורם מפריע על דרך התיקון. שלילת הרב תרבותיות אינה אומרת ביטול ערכן של מורשות תרבותיות של עדות שונות. לפני זמן לא רב נכחתי ברב שיח שנערך בירוחם על מקומו של הפיוט המזרחי בתרבות הישראלית. השתתפו בו המשוררים ארז ביטון ורוני סומק וכן פרופ' מאיר בוזגלו מוביל מרכזי של תנועת התחדשות הפיוט בישראל. יצאתי מהדיון בתחושה שהולכת וצומחת גאווה מזרחית על התרבות האיכותית של עדותיהם שנוצרה במאות השנים שעברו, שנחבאה או שהוחבאה, והיא הולכת ומתגלה לעין כל בשנים האחרונות. תרבות מזרחית כבר אינה מזוהה רק עם מאכלים ושירים ים תיכוניים, אלא גם עם פיוטים, שירה, והגות, מימי תור הזהב בספרד ועד ימינו. עם התרבות האיכותית הזאת, אמר פרופ' בוזגלו, יש לנו, המזרחים, בית תרבותי. רק כאשר יש בית כזה, אפשר לארח בו ואפשר לצאת ממנו החוצה. אני מסכים לאמירה זו ומבין ממנה שהיא אינה שוללת את המכנה המשותף עליו דיברתי. מכנה משותף זה, הישראליות החדשה, לא יצמח רק מערבוב מורשות תרבותיות אלא, קודם כל, מפעולה משותפת למען חברה אחרת, צודקת ושוחרת שלום. המעשה יהיה מלווה ביצירה תרבותית והיא, מצידה תעודד את המעשה ואף תדריך אותו.

"את אחיי אנוכי מבקש", אמר יוסף בן יעקב אבינו שיצא אליהם בשליחות אביו. פסוק זה נותק עם הזמן ממשמעותו המקורית ומשמש כיום בידי מי שמבקשים להם בני ברית בקרב בני עמם להגשמת חזון, לכינון עתיד משותף. קריאה זו אני מפנה היום לפעילים המזרחים, שצריכים ויכולים להיות קטליזטור ובעלי תפקיד מרכזי בגיבוש הישראליות החדשה והכוח הפוליטי הנחוץ. זה יקרה אם הם יאמצו את המעשה הפוליטי הקונסטרוקטיבי מתוך ראיית העתיד המשותף במקום העבר המפריד. מה שנחוץ זו פעולה בקנה מידה כלל לאומי – אידיאולוגית ופוליטית. אני רואה את צמצום הפערים העדתיים עד ביטולם כמותנים בתיקון הכולל של החברה והמדינה, לא בחזרה בלתי פוסקת אל עוולות העבר שנותנת פורקן לרגשות, אבל לא מביאה לתוצאות. התרפקות על העבר ואפילו נבירה בו הן לגיטימיות, אבל כאשר מסתפקים בהן, הן מובילות לעקרות חברתית ופוליטית. העיניים צריכות להיות מופנות אל העתיד.

אורי יזהר הוא חבר קיבוץ משאבי שדה וחוקר ביד טבנקין

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. כפיר אזולאי

    להפוך את המזרחים לסוציאל דמוקרטים ולאמץ מדיניות של מרצ זו הבשורה לפער העדתי? הפער ימשך כל עוד האתוס המרכזי של המזרחיות, דהיינו המסורתיות היהודית, לא יתקבל. המזרחיות מציעה ישראליות יהודית שיוצאת מהבינאריה חילוני\דתי ומחזירה את היהדות אל הישראליות, בלי להתקבע לאורתודכסיה דכאנית. זה לא מהלך קל, אבל זו התרומה העצומה שהמזרחיות יכולה להעניק למסורתיות

  2. דרור BDS

    "האשכנזים שולטים בכל המערכות החשובות והמזרחים מקופחים ונשלטים. התמונה הזאת היא פשטנית ושגויה. המציאות החברתית בישראל הרבה יותר מורכבת".
    המציאות החברתית במדינה הציונית אכן הרבה יותר מורכבת, אך מה שחשוב לכותב לציין הוא עצם הצגתם של "מזרחים רבים, בעיקר אקדמאים" (וברור למי מכוון הכותב) כבעלי דעה פשטנית ושגוייה. הצגה זו אינה תמימה, היות ולא יעלה על הדעת כי הכותב אכן הבין את דבריהם ככאלה.

    "… הבאת המזרחים לישראל אחרי קום המדינה, פיזורם בפריפריה וריכוזם בתעסוקות פשוטות, קשות ובעלות שכר נמוך הם תוצר של מזימה אשכנזית מתוכננת. המדינה, כך אומר הטיעון… יש גרעין של אמת בטיעונים האלה, אבל מה שגרם למציאות הזאת להיווצר היו אילוצים והכרחים יותר מאשר תכנון מכוון".
    אלו כמובן הבלים. פרופגנדה ציונית-אשכנזית של ממש. די לקרוא את מאמרה של אדריאנה קמפ "שליטה מדינתית והתנגדות בספר הישראלי" בתוך הקובץ 'מזרחים בישראל' (ון ליר והקיבוץ המאוחד) כדי לסלק את הטיעון הזה (ולדידי לפסול את פרסום כל המאמר הזה, או למצער לחסוך לקוראי העוקץ את המשך הקריאה).

    אפשר כמובן להמשיך ולנתץ את שאר הטיעונים, סעיף אחר סעיף, אך לדעתי דבר זה יוביל להכרה בלגיטימיות של עצם טעינת ההבלים. לא, לא לגיטימי לטעון טיעונים כאלה, ולא נותר לי אלא להמליץ לאחרים לא להתפתות ולעסוק בהפרכת שאר טיעוני הכותב.

    1. רתם

      מסכימה איתך, לצערי עיוורון ונאיביות חוברים כאן יחד

  3. אילנה שזור

    למי מטיף הכותב? למי הוא פונה כדי שיהיה תיקון לחברה הישראלית הקלוקלת?המדינה כבר מזמן זנחה את מצפונה בעבור חופן דולרים?
    אידיאלים זה פאסה.

  4. מאיר עמור

    בניגוד להמלצה שלא לקרוא את המאמר הזה, דווקא קראתי. עד הסוף. חשוב לומר: אין קושי רב ביצירתם של דחלילים. דחלילים אמורים להפחיד ציפורים בשדות. אך מי שממש עוקב, יכול לראות שציפורים לא נבהלות מדחלילים. פעמים רבות הציפורים בשדות נחות ומלשלשות על דחלילים. דחלילים הם ריטואלים. יש לדחלילים תפקידים אחרים ממה שמייעדים להם.
    מאמרו של אורי יזהר מסתכם ביצירת דחליל. משכילים מזרחים הופכים אצלו לדחלילים האמורים להפחיד את ציפורי הטרף הדורסניות של החברה הישראלית. דחליליו – משכילים מזרחים – רואים את העולם בשני צבעים. תמונת עולם מאניכיאנית של שחור ולבן. תפיסת עולם רדודה שאינה רואה את המורכבות, שאינה מתייחסת לקשיים, שאינה קשובה להיסטוריה, שאינה מבחינה בהרואיות של דור האבות, המייסדים, שנאבקו. תפיסת עולם שאינה רואה את החברה. תפיסת עולם דחלילית. זהו נוסח חדש של "הישראלים האחרונים" של "דור המדבר" של דוד אוחנה. משכילים מזרחים רואים הכל בשני צבעים: אשכנזים ומזרחים. אין הם מסוגלים לראות את החברה הישראלית. הם אטומים. כל שהם רואים הוא חלוקה דיכוטומית לא ממשית ולא עיניינית.
    למעשה דחליליו של אורי יזהר הם מטרה. מטרה אותה הוא מסמן לצורך חיסול. כל מי שעוקב אחרי שדות התבואה בישראל יודע שציפורי הטרף הישראלו-אשכנזיות לא ממש מתרשמות מקיומם של משכילים מזרחים. זה לא הופך משכילים אלה לדחלילים. אורי יזהר הופך אותם לדחלילים. אורי יזהר יוצר דחלילים מזרחיים כמטרה. חיסולם הוא התרופה הסכרינית שהוא מציע לעיוות החברתי המתמשך הקיים בחברה הישראלית. כל שאפשר לומר על כך הוא: שינעם לו. כנראה שתפקיד המסביר במשרד החוץ כבר מחכה לאורי יזהר. הוא הולך להיות נציגה טוב הלב והסכריני של ההסברה הישראלית את עצמה. הזהרה: סאכריניות רבה מסוכנת לבריאות. תמהיל גבוה הופך סאכריניות לרעל. אורי יזהר הוא סאכרין בתמהיל גבוה.
    באופן הכי כללי אפשר לומר משכילים מזרחים אינם אחראים להתנהגותם של ציפורי הטרף וגם לא לתבואה הצומחת בשדות. משכילים מזרחים אינם דחלילים. אין צורך למנות אף אחד או אחת. אציין רק את שירו של רועי חסן "מדינת אשכנז" ואת שירו של שלומי חתוכה "אלה השמות" כיצירה של אינטלקטואלים מזרחים אשר מאיימים באופן ממשי על השלווה של ציפורי הטרף הישראליות.
    לו יכול הייתי לבקש מאורי יזהר שימנה באופן ממשי את הצעדים שהוא ממליץ עליהם באופן כללי ותיאורטי היינו עשויים לקבל תשובה לשאלה היכן מרוחה החמאה של אורי. אני יכול לבקש, אבל לא בטוח שאורי יזהר יענה. לבטח לא תשובה של ממש. למשל: האזרחות היא שאלה שהוא לא יכול לדון בה "כאן" (זהו מושג מורכב -כך הוא אומר). גם מיקומו של המיעוט הערבי-פלסטיני "חורג" ממסגרת הדיון שלו "כאן". רפורמה אגררית אינה הכלי לשינוי לדעתו. במדינה שהוא מציע יש ישראלים ויש ישראליות אבל התוכן שלהם הוא יהודי בלבד. בקיצור, הוא לא אומר שום דבר חדש. הוא לועס את המזון שמאכילים אותנו כל "מבקשי השינוי הטוב" "השינוי המתון" השינוי שנעשה על ידי "מבוגרים אחראים", השינוי שלא ישנה שום דבר. השינוי שהביא אותנו להיכן שאנחנו. הוא ממליץ על סוציאל מוקרטיה ישראלית שלא ברור מדוע היא תתקבל עכשו לאחר כל שנות כישלונותיה הקודמים. בקיצור, זהו מאמר ארוך ומשמים.
    אצרף כאן דברים שפרסמתי במאמר ב"העוקץ" לאחר הצפייה בשני הפרקים הראשונים בסידרה של אמנון לוי. אני מביא זאת משום שאורי יזהר מתייחס לדברים שכתבתי. משום שעבור אורי יזהר אני כנראה חלק מהמשכילים המזרחים (הדחלילים) עליהם הוא מדבר. ובעיקר משום שהדברים שכתבתי אז עדיין רלוונטים היום. לעומת הסאכרין מבית מדרשו של אורי, אלה הם הדברים שאני אומר על "מה יש לעשות" (what is to be done"). בבקשה:
    "מזה שנים רבות אני ממליץ על סירוב חברתי, סירוב לשתף פעולה עם שיטת הדיכוי, הניצול, השיסוי והאלימות האשכנזו-ישראלית. אין זה מאבק נגד "אפליה וקיפוח", זהו מאבק שהוא חלק אינטגרלי ממאבק למען זכויות אזרח וזכויות אנוש בישראל, מאבק לתיקונה האזרחי של החברה הישראלית. הסירוב לשתף פעולה עם משטר הדיכוי, הניצול וההשפלה השליט בישראל הוא הכלי היחיד שנותר לבודדים/ות ולקבוצות המבינות את המצב לאשורו. משני הפרקים הראשונים עולה כי אמנון לוי עדיין רחוק מאוד מתובנה שכזו. אין הוא רואה או מסוגל להמשיג את הפריבילגיה האשכנזית ואת השפעותיה ההרסניות על החברה הישראלית. הוא עדיין מעריץ אשכנזים, ורחוק מאוד מהדרישה לשינוי המציאות באופן אזרחי ואנושי כך שאזרחיה של מדינת ישראל יוכלו לחיות כבעלי זכויות וחובות מלאים. מצב שכזה אמנון לוי עדיין לא מדמיין. הוא עדיין אפולוגטי על התחוורותו של הדיכוי."

  5. תודה ישראלי

    אתה חייב לקרוא את ספריו של אהרון יצחקי.

    אלה טיעונים שקשה להתיחס אליהם לאחר המחקר ההשואתי של יצחקי בשנים של הקמת המדינה והיחס לפי מוצא לאוכלוסיות.

    זה בקיצור לא רציני מבחינה אקדמית לדבר על זה בלי לקרוא את יצחקי.

    מצטער שם הפסקתי לקרוא.

  6. רוני

    המאמר שלמעלה באמת לא רציני מכל הבחינת. אבל מי זה יצחקי? על מה הוא כתב? באיזו הוצאה אקדמית מחקריו של יצחקי פורסמו? מהי הדיסציפלינה האקדמית שבמסגרתה הוא חוקר? איפה הוא מלמד? איפה הוא חוקר? מהו תחום ההתמחות שלו?

  7. אורי יזהר

    א. חלקן הגדול של התגובות שקראתי עד כה לא הפתיעו אותי. ידעתי שהן יגיעו. אלה אינן תגובות ענייניות אלא הטחות כנגדי. לגיטימי, אבל לא מחייב התייחסות עניינית מצדי. מי שכותב "הבלים" וכיוצא באלה ביטויים בתגובה לעובדות ולטיעונים שהעליתי כנראה שרוגזו העביר אותו על דעתו, ו/או שהוא לא מסוגל להתמודד עם הנאמר.
    ב. לפני כתיבת המאמר קראתי בעיון שני ספרים שלמיטב ידיעתי מייצגים את הנושא: "קשת של דעות" שהוא קובץ מאמרים של אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית המספרים את סיפור הקשת ומציגים את עמדותיה במלאת עשור לקיומה. הספר השני הוא "המאבק המזרחי בישראל" מאת סמי שלום שטרית שגדוש במידע חשוב. את קובץ המאמרים "מזרחים בישראל" כולל מאמרה של אדריאנה קמפ קראתי לפני כעשור ולכן לא אוכל כרגע להתייחס אליהם. אינני מכיר את יצחקי ואת כתביו ולכן לא אוכל להתייחס אליהם.
    ג. לכפיר אזולאי, אתה מציע זהות משותפת המבוססת על המסורתיות המזרחית. ומה על חילונים גמורים כמוני וכמו רבים אחרים? בזהות הישראלית שאני מציע יש מקום לחילוניות גמורה, למסורתיות מזרחית ואשכנזית וגם לדתיות ליברלית שאינה מנסה לכפות את עצמה על האחרים.
    ד. לאילנה שזור. נכון שהרבה הושחת בחברה ובמדינה, אבל אסור לומר נואש. תמיד יש תקווה ותמיד צריך לפעול לאורה. וגם "שבע יפול צדיק וקם". המאבק על דמות החברה והמדינה עוד לא תם ואיכפתניקים מכל העדות והמגזרים צריכים ליטול בו חלק.
    ה. למאיר עמור. יש משכילים מזרחים ויש משכילים מזרחים. לא כולם חושבים כמוך. אני מכיר חלק מהם ומוקיר את פעילותם החברתית והפוליטית. אסטרטגית הסירוב שאתה מציע היא הזויה לחלוטין. רק מיעוט זעיר בחברה הישראלית יהיה מוכן לנקוט בה.
    ו. לסיכום, בינתיים – במאמר כתבתי על חטאי המדינה והאשכנזים כלפי המזרחים ויש עוד באמתחתי אם יהיה בכך צורך. אבל אני חוזר ואומר שהעמדה דיכוטומית של מזרחים מול אשכנזים שקיימת גם בחלק מהתגובות למאמרי היא שגויה עניינית וגם כאסטרטגיה למאבק על תיקון החברה והמדינה.

  8. אורי יזהר

    א. חלק גדול של התגובות למאמרי הן הטחות ולא התייחסות עניינית לעודות וולטיעונים שהעליתי. לכן לא אתייחס אליהן עניינית.
    ב .לכפיר אזולאי. אם הבנתי אותך נכון, אתה מציע מסורתיות מזרחית כמכנה משותף זהותי לכלל היהודים הישראלים. ומה על החילונים? בישראליות שאני מציע יש מקום לחילונים, מסורתיים מזרחים ואשכנזים וגם לדתיים אורתודוקסים שאינם מנסים לכפות את דרכם על הכלל.
    ג. לאילנה שזור. נכול שהרבה הושחת במדינה, אבל אסור להתייאש ולחדול ממאבק או לברוח לחו"ל. תמיד יש תקווה וצריך לפעול מימושה.
    ג. לקראת כתיבת המאמר קראתי בעיון שני ספרים גדושי מידע חשוב – "קשת של דעות", שהוא קובץ מאמרים של אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית, ו"המאבק המזרחי בישראל" מאת סמי שלום שטרית. חלק ממה שכתבתי כאן מופיע גם בספרים אלה. את הקובץ "מזרחים בישראל" קראתי לפני כעשור ולכן לא אוכל להתייחס לאיו כאן. אבדוק ואראה. לא מכיר את יצחקי ולא את כתביו. אולי תשכילני?
    ד. למאיר עמור. לא כל המשכילים המזרחים עשויים מעור אחד ולא כולם חושבים כמוך. אני מכיר חלק מהשונים ממך ומוקיר את פעילותם החברתית והפוליטית. אסטרטגיית הסירוב שאתה מציע הזויה לחלוטין. רק מיעוט זעיר בישראל יהיה מוכן לנקוט בה.

  9. נפתלי אור-נר

    ראוי למחשבה ודיון

  10. מאיר עמור

    לאורי יזהר
    ברור היה לי שהתגובה שלך תמשיך את דרך ההתחמקות העיניינית. ישנם סרבנים חברתיים רבים בישראל. בתי הכלא הצבאיים מלאים בהם. זה באשר להזיה. מאחר ואתה "מבוגר אחראי" ו"בתוך עמך אתה יושב" אני בטוח שתציע משהו שאפשר לעשות: למשל ייצוג שווה במוסדות מייצגים של המדינה. מדוע שלא תציע זאת כחלק מהרפרומה הסוציאל דמוקרטית שלך? או שגם זה "הזוי"? רק תבקש. רק תעלה על דל שפתייך. רק תציע לעמך שבו אתה יושב. אולי עוד יהללוך סלה? אולי? היכולת שלך לנהל דיאלוג עינייני ורלוונטי היא נמוכה ביותר. אתה יוצר דחלילים מקצועי. האם אתה רוצה לנהל דיאולוג רק עם אלה המסכימים איתך? רק עם דחלילים? לסיום, אני לא אסיים בכך שכלי ריק עושה רעש רב אלא אציע לך הזדמנות נוספת ואבקש ממך להציע משהו רלוונטי מבחינה פוליטית. הצעה פוליטית רלוונטית אחת. רק אחת. ממך. תצביע על עיוות ותציע דרך ליישורו. רק אחד. הרי גם ידידנו תיאודור הרצל (בעבורך הוא היה והווה הרבה יותר) היה הוזה וחוזה ותראה האגדה שלו הפכה למציאות. היזהר בהוזים ובהזייה. לעיתים ההוזים הופכים לחוזים; והזייתם הופכת לחוויה. הזהר אורי יזהר. עכשו, לך לחלום מול הקבר, לתהות מול המדבר, לדמיין מול האינסוף של הקיום בשדה בוקר. ותלך לעבודה מחר טוב לב וטוב רגש. אתה את החלוציות שלך הגשמת.

  11. אורי יזהר

    למאיר עמור. למיטב ידיעתי רוב האסירים בבתי הכלא הצבאיים אינם אסירים אידאולוגיים או מצפוניים אלא מי שנשפטו על עבירות משמעת או עריקות מסיבות אישיות שונות. אגב, כאשר מטעמי גיל סיימתי את תפקידי בחטיבת מילואים בשריון לפני שנים רבות הוצע לי לשרת בגדוד שהיה מיועד לפעול בשטחי הגדה המערבית. סירבתי והודעתי שאם יכריחו אותי אסרב. למזלי לא העמידו אותי במבחן. אני מכבד סרבני שירות בשטחים מטעמים מצפוניים. למזלי את כל שירות המילואים שלי אחרי מלחמת ששת הימים עשיתי בתוך הקו הירוק וברמת הגולן ולא היה לי מגע עם פלסטינים מדוכאים.
    לדעתי תיקון המצב החברתיף הקיפוח והאפלייה שעדיין קיימים כלפי קבוצות שונות בחברה הישראלית יבוא דרך פעולה פוליטית באמצעות מפלגות וכן באמצעות פעולה חוץ פרלמנטרית לסיגיה. זו מלאכה ממושכת וסיזיפית אבל יש לה תוצאות אם כי מצומצמות מדי בינתיים. עובדה, פרופ' מומי דהן מצא כי פערי השכר הממוצעים בין אשכנזים ומזרחים קטנו במשך השנים מ-40% ל-25%. זה לא מספיק, אבל זו התקדמות. כחבר כוח לעובדים (הסניף הכללי) אני סבור שפעולתו של ארגון זה מסייעת למקופחים למיניהם יותר מכל סרבנות שהיא. השתתפתי בהפגנות למען גילה אדרעי, מהיגת עובדי הרכבת שהודחה על ידי עיני. לצערי לא הצלחנו שם, אבל זו הדרך גם להמשך. עובדה בכימיקלים חיפה הייתה הצלחה מרשימה לכוח לעובדים.

  12. אורי יזהר

    למאיר עמור. אינני מייצר דחלילים. אתה לא דחליל ואף אחד לא דחליל. מותר לבקר כל אחד בתנאי שהביקורת עניינית ובלי כינויי גנאי. יש לי ביקורת על אנשים מסוימים ויש לי כל הזכות לומר אותה בפומבי מבלי שידביקו לי כינויים והאשמות שווא.
    לידיעתך ולידיעת שאר המגיבים שהנפלו עלי: בפריימריס לפני האחרונים במפלגת העבודה הצבעתי עבור עמיר פרץ. אחרי שהפסיד ליחימוביץ נפגשתי אתו עם עוד כמה חברים והעלניו בפניו פרספקטיבה של חזרה להנהגת מפלגת העבודה באמצעות פעולה אידאולוגית וטיפול בנושאים בעלי חשיבות לאומית כמו מערכת הבריאות המקרטעת, במיוחד בפריפריה. אם היה נוקט בדרך שהצענו לו, היו לו כל הביכויים לנצח את יחימוביץ אחרי הבחירות בהן לא ממש הצליחה. אבל, כפי שנודע לי מאוחר יותר, הוא די זילזל במה שהצענו לו וביקש לדעת כמה קולות אנחנו יכולים להביא לו. הצענו לו דרך והנא ביקש קולות. ואחרי זה הוא נטש את מפלגת העבודה ואת תומכיו והצטרף לציפי לבני הניאו ליברלית., בקיצור – העדיף את נזיד העדשים על הבכורה.
    איך זה בתור יצרן דחלילים?
    אני שותף לכאבך על המציאות הישראלית ואני מציע שלא תראה כל ביקורת כאקט של עוינות.

  13. מאיר עמור

    לאורי יזהר שלום,
    ברור לי לגמרי שתמשיך להתחמק. לא תציע שום דבר רלוונטי. ממשי. וואוו..ירידה בפערים מ-40% ל-25% ועד מדווח על ידי פרופ' מומי דהן. האם זו התשובה הציונית שלך לקיבוץ גלויות? האם זו התשובה הסוציאל דמוקרטית שלך ליחס שווה ומכבד לעבודה? זה כל שיש לך להציע? זה כל שיש לך להגיד? לאחר 65 שנות ציונות וערבות יהודית עדיין מזרחי העובד באותה עבודה ובעל אותם כישורים עלול לקבל שכר נמוך ב- 25% מאשכנזי? זוהי תמצית ההבטחה שלך לעתיד טוב יותר. העליבות של האינטלקט. האומללות של הטיעון. העיקר "משכילים מזרחים" רואים הכל בשני צבעים בלבד.
    כפי שחשבתי ואמרתי, אתה שבוי בתוך גישה פורמליסטית. לא מסוגל לראות משמעויות חברתיות אפילו אם הן צועקות לך בפנים. ההיסטוריה של כלא 6 וכלא 4 הם ההיסטוריה הקצרה של סירובים חברתיים להשתתף במפעל הציוני הכי חשוב: צבא ההגנה לישראל.
    לחיי העם ולתפארת מדינת ישראל. אני עדיין ממתין להצעה קונקרטית אחת מהאדם הטוען כי הוא מחפש ומבקש את אחיו.

  14. אורי יזהר

    למאיר עמור. אנחנו ככל הנראה לא משדרים על אותו גל. אני אבולוציוניסט ולא רבולוציונר או אנרכיסט, ולכן אינני מזלזל בממצאים של פרופ' דהן. למיטב ידיעתי מזרחים ואשכנזים שעובדים באותה עבודה מקבלים שכר שווה. הבעיה היא ההתפלגות הלא שוויונית בתעסוקות. אני גם מתרשם שנקודות המוצא שלנו שונות. אני מגדיר עצמי כציוני ומבקש לתקן את מה שהתקלקל בהגשמת הציונות. אתה נראה לי כמי שרוצה לשרוף את המועדון בגלל שהקבוצה שלו הפסידה. גם הקובצה שלי הפסידה ולכן אני רוצה להחליף את המאמן. האנלוגיה לא ממש מדויקת, אבל מצביעה על ההבדלים בינינו. מה שהצעתי בתגובה קודמת היה רק רמז לכיוון הנכון לדעתי. אבל אני מניח ששום דבר שאציע לא ישביע את רצונך, כי אינני מסתובב ליד המועדון עם בקבוק בנזין.
    כמי ששירת בגולני בשנות החמישים בעית הנפקדות והעריקות מוכרת לי די טוב. כנ"ל הקשיים של רבים מבני העולים החדשים להסתגל למסגרת הצבאית הנוקשה.
    הנפקדים והעריקים לא היו סרבנים אידאולוגיים אלא מי שקשיי ההסתגלות למסגרת ו/או בעיות קשות בבית הביאו אותם להסתלקות מהצבא. סרבנות אידאולוגית החלה למיטב ידיעתי אחרי מלחמת ששת הימים ולא הקיפה המונים. רוב סרבני המצפון מאז היו למיטב ידיעתי אשכנזים. לקרוא לנפקדות ולעריקות ולכליאה בגלל עבירות משמעת "סירוב חברתי" זו קביעה שרירותית לחלוטין. שרירות טרמינולוגית. המקלדת סובלת הכל.

  15. מאיר עמור

    לאורי יזהר שלום רב
    לדעתי אתה לא אבולוציוניסט. אתה שמרן. אתה שמרן וכנראה אתה גם אשכנזי בתפיסות שלך ובמציאות חייך. זה כל מה שאתה. לא כיניתי אותך בשום שם גנאי. התייחסתי לדברים שלך בכובד ראש. אני לא מרמז בדברי על אלימות כפי שאתה מרמז בדבריך על אלימות שלי. בנוסף, אפילו בדיחות חדשות אין לך. שמענו עד לעייפה את "הגשש החיוור". כמו אשכנזים רבים בישראל, הגדרת המושג חוש הומור בשפה האשכנזית השגורה בפיכם היא: בדיחות על מזרחים. ואתה ממשיך את המסורת הזו. בדיוק כמו "הגשש החיוור" וכל אלה שכתבו להם את "הבדיחות". לא זילזלתי בפרופ' מומי דהן. אני מעריך אותו. לדעתי נכון יותר מההערכה שלך. הוא בהחלט אדם של אמצע הדרך. נוח מאוד לאשכנזים. פשוט שמתי את דבריו בפרספקיטה נכונה לדעתי. פרספקיטיבה לא נוחה לאשכנזים ולציונים אדוקים. לא מעניינת אותי ההתנסות הפוליטית שלך עם עמיר פרץ. אני לא פקיד משטרתי המנפק תעודות יושר. אתה יכול לבחור ולהיות חבר באיזה מפלגה שתרצה. אם עמיר פרץ הוא פוליטיקאי ישראלי מצוי האם זו סיבה שבגללה צריך להפסיק להיאבק חברתית על צדק? מזל שלא התבדחת על עמיר פרץ והמשקפת. את הבדיחה הזו לא אני כתבתי. מי ששרף את המועדון של עמיר פרץ לא הייתי אני. אלה היו אנשים "משמנה וסלתה" של ארץ ישראל הציונית. החברה הטובים. החברה שהם ברובם גם אשכנזים. לידיעתך. ביקשתי ממך התייחסות רצינית לפוליטיקה שאתה מציע. כל שאתה מסוגל כנראה לעשות זה להמשיך לטחון את אותה הגישה. עד לעייפה. ההסבר שלך לנפקדות ולעריקות של חיילים בגולני או בצבא הוא הסבר זניח, שולי, פסיכולוגיסטי. זהו הסבר של קצינת ת"ש. אולי של סמלת ת"ש. בקיצור הסבר של עובדת סוציאלית לא של אינטלקטואל חברתי. השאלה היא מדוע כל כך הרבה חיילים ממוצא מזרחי נתקלים בבעיות שכאלה? בעיות שבהם הקשיים בבית-ההורים מביאים אותם לצעד של סירוב להשתתף בסמל המרכזי של הציונות במדינת ישראל: צה"ל. על זה אין לך מה לומר דבר, זאת אומרת, חוץ מקלישאות. אני לא שורף שום מועדון, אבל אני בהחלט יכול לומר שהמועדון שלך לא שווה הרבה. אני מוכן להגדיר את עצמי כציוני אם תאמר לי מה עושים ציונים באופן רציני כאשר האידיאולוגיה שלהם ("קיבוץ גלויות" "שיויון ללא הבדל דת מין ומוצא" על פי "מוסר הנביאים" היהודיים של צדק חברתי והאידיאולגיה הסוציאל דמוקרטית) מסתברת כסיפורי מעשיות ובעיקר כאשר הם לא מוכנים לשנות שום פסיק באידיאולוגיה כאשר המציאות מצביעה לכיוונים שהאידיאולוגיה שלהם לא שווה את הנייר עליו היא רשומה. בקיצור שהיא סתם הבל פה. אי השיויון בין יהודים מזרחים ואשכנזים בישראל נוצר על ידי ציונים שפירשו את הציונות כאוות נפשם. לא על ידי. אם אתה מציע להמשיך ולהתעלם מכך ולקוות לטוב? "עד שיבוא המשיח"? בשבילי זהו פתרון פוליטי ואינטלקטואלי עלוב. זאת מהסיבה הפשוטה שאני נמצא בצד הסוחב אותך ואת הדיבור הנפוח והריק מתוכן שלך על הגב שלו. או שתאמר דברים משמעותיים ולא "רק רמז לכיוון הנכון" או שתישתוק. לא רמזים אלא ממש מה אתה בדיוק רוצה לעשות? האם יש לך הצעות רלוונטיות? אמור אותם. מדוע צריך לחלוב אותך? האם יש לך הסבר מדוע מה שאתה רוצה לעשות – נכשל? דיברת על כח לעובד. נקודה חשובה. מדוע כח לעובד לא מצליח לאגד עובדים בישראל על מנת לשפר את מצבה של העבודה לעומת ההון בישראל? כל פעם מחדש הם נכשלים (נכון, אני יודע על "ההצלחה" בבתי הזיקוק. אני לא מזלזל בזאת) אבל יש עוד מיליוני עובדים בישראל? מי הם המכשילים של כח לעובד? האם אתה מאשים את ממשלת ישראל (לדורותיה עד לבן גוריון ועד בכלל) ואת המעסיקים בישראל, זאת אומרת את המעמד הגבוה והבינוני בישראל באנטי-ציונות? הרי אני לבטח לא מכשיל את כח לעובד. אני רוצה בהצלחתו. אם כך על פי הניתוח שלך אני ציוני. לבטח אין אני אנטי ציוני על פי דרך החשיבה שלך. ובעיקר אני לא שורף שום דבר. מי ששורף את המועדון שלך הינם בעלי המועדון שלך. לא אני. תפסיק עם ההסתה העדתית שלך המצופה בבדיחות של "הגשש החיוור". דרך אגב, גם אם אתה שותף (בכיר) לכח לעובד אתה לא היית בין המקימים שלו. בנוסף, אינני יודע עדיין מה אתה בדיוק רוצה לעשות עם כח לעובד. מה אתה אומר לעובדים? איך אתה מנסה לארגן את המאבק שלהם? מה אתה מציע? לא ציינת כלום. הכל בלה בלה בלה בלה ועוד פעם בלה בלה בלה. עד לזרא. את שמרן. לא אבולוציוניסט. אתה אשכנזי לא ציוני. זו המסקנה שלי לאחר שאפשרתי לך לנהל איתי דיון ודיאלוג ארוך. לצערי הרב אתה מהווה דוגמה נוספת לכישלון של האליטה האשכנזית בישראל, גם זו שיש לה והיה לה רצון טוב. פשוט כלים ריקים. טענות שטוחות. לא רלוונטי. בלתי מספיק.

    1. הילי

      ההסבר שלך לנפקדות ולעריקות של חיילים בגולני או בצבא הוא הסבר זניח, שולי, פסיכולוגיסטי. זהו הסבר של קצינת ת"ש. אולי של סמלת ת"ש. בקיצור הסבר של עובדת סוציאלית לא של אינטלקטואל חברתי.
      נשים זה רע גברים זה טוב?

  16. יוסי אוחנה

    תודה לך מאיר שיש לך הכח והכישרון לענות לו. במאבק ההישרדות שאני נתון בו אין לי גם שום חשק לענות למופרכות ולהתחסדות שלו, ומתלבט אם יש טעם לכך בכלל. שוב תודה!

  17. איריס חפץ

    אחרי משפט כזה במאמר "אבל כמה מהפעילים המזרחים עדיין דבקים בתמונה ההיא כי תמונת עולם דיכוטומית מתאימה יותר לעמדותיהם." אין טעם להתייחס לשאר.
    אם לדעת הכותב המוטיבציה של פעילים מזרחים או כמה מהם היא רק לתחזק תמונת עולם דיכוטומית, הרי שהוא ממשיך לזלזל בנו. אין טעם לדבר עם מי שמזלזל בך, זה שיח חרשים ולא קשור בכלל לתוכן. דיבור מעמדה של אדון מזלזל צריך להישאר דיבור נרקיסי עם עצמו. לא המשכתי לקרוא בכלל. אם מישהו מזלזל בי, לפחות שזה יבוא עם כשרון כתיבה או הומור. גם זה לא היה עד הטיעון המוחץ הזה. מה יהיה? מתי יגיע איזה יריב אינטלקטואלי שכיף להתווכח איתו? שעמום מחץ…

  18. ג. אביבי

    יזהר מביא אוסף של טיעונים לביטול השיח המזרחי ולמניעת מאבק מזרחי למען שוויון. בחינה זריזה של אמירותיו מגלה את מופרכות טענותיו כמו גם של כוונתו המסרסת. להלן מבחר:
    "צמצום הפערים העדתיים עד ביטולם מותנים בתיקון הכולל של החברה והמדינה, אבל הם לא יושגו בחזרה בלתי פוסקת אל עוולות העבר שנותנת פורקן לרגשות מבלי להביא לתוצאות. עם הפנים לעתיד" –
    צמצום הפערים יבוא רק בעקבות מאבק פעיל של ציבור המזרחים להשגת שוויון מלא. אין אף גורם אחר במשק ובחברה שמעוניין בכך. האם מדיניות של העדפה מתקנת עד לשוויון מוחלט אפשרית בלי מאבק עיקש של המזרחים? מי שקורא לנו המזרחים לזנוח את המאבק המזרחי רוצה בחדלוננו ובהמשך נחיתותנו תוך הבטחות שווא. שום מאבק אחר לא יביא לשוויון למזרחים.
    בנוסף, הקריאה הפטרנליסטית לציבור המזרחים להפסיק לאזכר את עוולות העבר, שלא נפתרו גם בהווה, רוצה להוציא את המוטיבציה למאבק מזרחי. עוולות העבר בהן לא הודה הממסד הציוני עד היום (כגון: מדיניות היישוב המנצלת ומקפחת, חלוקת המשאבים והקרקעות המקפחת, קיפוח שטתי של מזרחים בכל המשרות הקובעות כולל כיום, חטיפת ילדי התימנים, הקרנות קטלניות לילדי המרוקאים) הן ההוכחה שלממסד הזה אין כל כוונה להשתנות ולהיות צודק ושוויוני.
    "ההגמוניה האשכנזית נחלשה, לא נעלמה, מאז עלה הליכוד לשלטון, אבל כמה מהפעילים המזרחים עדיין דבקים בתמונה ההיא כי תמונת עולם דיכוטומית מתאימה יותר לעמדותיהם." –
    ממש נחלשה… אם ההגמוניה האשכנזית נחלשה, איך יסביר אורי יזהר את עובדת הרכב העליון והמחוזי על רוב של כ95% אשכנזים בקדקוד השלטוני החשוב הזה שלא השתנה מאז קום המדינה? איך יסביר הנ"ל את העובדה שלא היה אף ראש ממשלה מזרחי עד כה? איך יסביר את היות רוב הנהלות הגופים התעשייתיים וכלכליים החשובים מנוהלים ע"י רוב אשכנזי עצום? איך יסביר הדרה כל כך חזקה של מזרחים מהסגל האקדמי, ממקבלי פרסי ישראל כאשר הייצוג האשכנזי שם מעולם לא נחלש? איך יסביר גזענות כל כך נפוצה בקרב האשכנזים נגד המזרחים שמתבטאת בחלוקת עבודה מקפחת?
    "גם אשכנזים היו במעברות וגם הם נשלחו להקים מושבים בספר, אם כי במספרים פחותים מהמזרחים. המצב היה כה קשה….אילוצים לא מזימה…" –
    האם הבדלים כל כך קיצוניים בהרכב אוכלוסיית המעברות ובמשך הממוצע בה שהתה משפחה מזרחית (שנים) כנגד משך ממוצע בו שכנה משפחה אשכנזית (שבועות עד חודשים), תיתכן ללא מדיניות מכוונת? והרי נחשפו פרוטוקולים מדיוני הכנסת והממשלה המראים העדפה ברורה של אכלוס האשכנזים במגורים נורמליים ע"ח המזרחים. "המצב היה קשה" תמיד שימש תירוץ לפשעי הגזענות האשכנזית.
    "רק 25% מכלל הנישואים הם בין עדתיים טען פרופ' יהודה שנהב בסדרה של אמנון לוי. לעומת זאת, כוכבי שמש טען כי אם נוציא מכלל החשבון את החרדים האשכנזים והחרדים המזרחים שמתחתנים רק בתוך המגזר, נגיע ל-40% נישואים בין עדתיים" – מה דעתו של אורי יזהר ששנהב מסתמך על עבודות מחקר ושמש (שהשכלתו משפטית) מסתמך על תחושת בטן מסביבתו הקרובה? רק התנשאות גזענית כלפי אינטלקטואלים מזרחים יכולה להביא טיעון כל כך מופרך. גם אם יש 50% נישואי תערובת זה לא מבטל את הקיפוח, כולל נגד המעורבים. זה לכל היותר מכניס לאוכלוסייה המקופחת חלק יותר גדול מבני התערובת. רק מבט על הרכב האליטות והאחוזונים הגבוהים של החברה הישראלית יראה מידית ששם הצבע הלבן לא נוטה להתכהות, ויש לזה השלכות מעמדיות.
    "בשמאל קיוו שהקשת תעביר המוני מזרחים מצביעי ליכוד וש"ס מן הימין הלאומני והדתי אל עמדות מתונות וחילוניות." –
    לאיזה שמאל יעברו המזרחים? למרצ האנטי-מזרחית שמתנגדת לחלוקת קרקעות צודקת? או לחד"ש מדירת המזרחים? או ל"עבודה" שמעדיפה גנרל מושחת, אנטיפת, אנטי-חברתי ומגלומן על פני יו"ר מזרחי? הליכוד וש"ס נתפשות כהרבה פחות אנטי מזרחיות.
    לא בינינו ימצא יזהר את אחיו. המזרחים (כולל האתיופים) ימצאו אחים למאבק הן בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל והן בקרב אשכנזים התומכים באמת בשוויון אתני בישראל. רק מאבק מזרחי למען שוויון מלא יביא לשוויון.

  19. שרלי

    כל עוד כותבים אשכנזים ימשיכו להתיחס לשאלה הזו בצורה רגשית לא יהיה ניתן בכלל לנהל דיון וחבל על הזמן.

    המאמר הזה לא רציונאלי.

  20. ירמי

    לאורי יזהר, מעניינת הגישה נאיבית או אולי מעושה,לגעת בלב המזרחיים ולדבר "בשפתם", אתה כותב "את אחיי אנוכי מבקש", כי לדעתך הם אלה שיטענו, כולנו אחים, מוסכמה שנלקחה מהאמרה הידועה, "כל ישראל עֲרֵבִים זה לזה.
    רוב בעלי המחשיבה המערבית שפגשתי, מתנערים מאמירה זו, בגישה מתנשאת, "אנחנו אחים של ה"ערסים" האלה"? הם הרי אפילו כבני אדם לא מקבלים את תרבות המזרח, דוגמא קטנה: לח' וה-ע' השורשיות ששקופות במקרה הטוב ומנודות מחמת מיאוס ונלעגות במקרה הרע. לא באשמתך ספגת את החינוך הזה ממש בבסיס שלו, שבנוי לחשיבה ממערב למזרח, משמאל לימין והרי בני המזרח כותבים וחושבים להפך, מימין לשמאל, וממזרח למערב, בצורה מקבילה לגמרי, שלא נפגשת עם המערב, לפחות לא במוסכמות פילוסופיות מסוימות.
    עוד ציטוט מדבריך: "התמונה הזאת היא פשטנית ושגויה", פה אני מסכים, אבל בצורה שונה, יש הרבה "בני תערובת", "מזרחיים" בהירי עור ושאר תומכי החשיבה המערבית, שעשו ועושים את העבודה השחורה של המערביים, כמובן תמיד תטענו "ידינו לא הייתה במעל" ובכך קלה הדרך לרחוץ את ידכם מזוהמת הגזענות. המדינה הזו הוקמה עקום, ע"י מנגנון פאודלי, והרי, אין מזרחיים בהירי עור שהתעללו בכהים מהם? יש דוגמאות למכביר, של מגרביים בירוחם, שהציקו להודים כהים מהם, לאתיופים בכרמיאל ולא חסרה התנשאות וגזענות, גם של יהודים עירקים, כלפי יהודי תימן, מההתבטאות המגעילה של שחל, שלא אזכיר ועד האמירה האומללה והמכלילה, של להבי, "תימנים הם כמו ערבים", ואדגיש, לעצמו זה לא רע, אבל מדובר בשתי קבוצות שונות, תרבותית, היסטורית ופילוסופית, להכליל בינהם רק בגלל כמה קשרים פולקלוריסטים דלים, שלא קיימים כמעט וקיימים דווקא בין יהודי עירק לערבים, זו ראייה נאיבית פולקלוריסטית במקרה הטוב, של כול הילידים במזרח, כולל הבבלים עצמם
    ופה הסמן לגרורות גזעניות האלה, שפשו אפילו בחשיבה הכי פשוטה, גם של המזרחיים עצמם, התבטאויות שלא נראות לאלה שמבטא אותם, כגזעניות/מתנשאות, פשוט מצויות הוטמעו אינסטינקטיבית ביום יום, תוצאה של חינוך עקום מראשית קום המדינה ולא משנה מאיזו עדה/ גוון אתה, אין ספק שצולבים בעת המודרנית, אנשים מכול הגוונים/ קצוות, ההבדל הוא בשיזוף הציבורי, הכהה משתזף ונשרף הרבה יותר מהר, ראו פרשת מרגול.
    כמובן תטען שיש שינוי ,לפחות ברמה המודרנית, והגזענות הגסה כנגד כהים, שהייתה אופנתית באמצע המאה ה-20 ולא רק בארץ דא"ג, פסקה, אבל היא לא פסקה, אלא התחלפה בהתנשאות הדרגתית ו"מתקתקה", רואים אותה בארץ מהפרסומות של שטראוס ותנובה ועד לחינוך, ילדינו לומדים את סיפורי "שלום עליכם" ולא על דמויות היסטוריות מהמזרח ,לדוגמה רק אצל יהדות תימן, יש דמויות עשירות יותר מהנ"ל כמו, "מרחב התימני", יהודי שהיה האביר החזק בערב, וחרבו הידועה, נקראת "סייף מרחב", או "עבדאללה איבן סבא",בשמו העברי, "עובדיה בן סבא", עוד יהודי תימני, שהיה אחראי לרעיונות הפילוסופים, ולהקמה של הזרם השיעי תריסרי, הזרם הכי גדול בשיעה, את "חי בן אחיטוב", מנהיג החורבן של שבט הצורפים "בני נאדיר", ששרידיהם ברחו לאחיהם בתימן, ועוד יהודי תימני בשם "כעב אל חאבר", אבל הם מבוטלים כשקופים, בטענה שמדובר בהיסטוריה אסלאמית, בדיוק כמו שאטען "ששלום עליכם" הוא היסטוריה אורתודקסית נוצרית. להזכיר מעט מהאישים הענקיים, של עדה קטנה זו, כמו ילידת הארץ "שרה תנאי הלוי", "שמחה צברי","אהרון אלמוג" שיחיה שבקושי מוזכר, הם לא ראויים להתנוסס על שטרות? מרדכי טביב, רצון הלוי, חבצלת חבשוש, עובדיה טוביה, שמעון גרידי וכול אלה, יוצאי תפוצה אחת, חלקם ילידי הארץ, רק מראשית המאה ה-20, ורק אומנים. לא הזכרתי אישים כמו, יוסף שער, ישראל ישעיהו-שרעבי, ושיזכו לחיים ארוכים, ישראל קיסר, משה צברי או הפרופסורים זכריה מדר, משה שרעבי , אפרים יצחק, ראם סרי, זו רשימה מקוצרת, של אנשים שחלקם שקוף תרבותית ולא הזכרתי בכלל פילוסופים ורבנים מאצל יהודי תימן. "הפיוט המזרחי", הוא מייצג חלקי מכלל התרבות והפילוסופיה של בני המזרח, שוב רק מאצל יהודי תימן יש את: "מדרש אלציאני", את "מאסף (פירוש למשנה)", או חיבור "גן השכלים", יש גם חיבורים של מדעים מדויקים כמו של יוסף בן יפת הלוי, בעל ה"זיג" היהודי, ואלואל בן ישע, מהמאות ה-12 עד ה-14 בקירוב, בכלל שמעת על חיבורים אלה?
    ציטוט אחר: "הילדים שנולדו לזוגות "מעורבים" אדישים", אני מסכים שהם אדישים, הם אדישים לתרבות המזרח, שמהווה מחצית מהם, בכך שהטמיעו את התרבות המערבית וכמו שהזכרתי, חלקם אף משתף פעולה בדיכוי, הידעת שכמה ממנהלי המועדונים שמפעילים סלקציות, הם "מעורבים" ולאו דווקא מערביים שלמים? זה מנגנון ידוע של מחיקה של מה שנשאר אצל יהודי המזרח, אני לדוגמא, אינני יכול לבקר בתימן, או לתור אחרי אבני הדרך של אבותיי, חלל שחור ועמוק נשאר אצלנו, אתם יכולים לבקר בפולין או גרמניה, ומילא שתעזרו, אבל הציונות הקדומה פשוט דחפה תרבות זו שהגיעה כבר מוכה. אצל יהודי תימן, המוסלמים ניסו במשך 800 שנה לדכא ואף לחסל, את השרידים שנותרו מהם, מגלות מוזע ולפני כן, עד לגזירות היתומים ועבודות בסטטוט משפיל ועד פרעות עדן. ראשי הציונות עם גישה מדכאת כמו ד"ר רופין או פרופ' מאיר האאוגנטיקן, שחזר בו אחרי שהיה נוכח בזוועות השואה, נתנו את האוירה למארש הסופי לחיסול תרבות זו, מה נשאר ממנה? ג'חנון, ריקודי עם? זו לא תרבות, ואתה יודע זאת, זה פולקלור, ולמרות זאת, יש שרידים, של ילדים שלומדים עדיין אצל המורי מגיל 3, אבל בכללית, חטפנו מכה קשה במיוחד, כמעט מחיקה תרבותית טוטאלית. במקרה הטוב, לא התייחסו אלינו, במקרה הרע, פירקו לנו את התרבות ובנו בצורה עקומה דור אחר, שאת התוצאה שלו אתה רואה היום, אנשים מבולבלים, בצורה אחרת זה כולל גם את ניצולי השואה, לחלקם יש לאן לברוח, למחוזות התרבותיים של מזרח אירופה, לאיפה אנחנו נברח? הרסו לנו את תימא, השמידו את חייבר, שדדו את האדמות שלנו בתימן? ביזו וחיללו את מקומות הקודש שלנו, את הקברים של אבותינו שנמצאים במדינה (חייבר לשעבר) ותימן, ושאר ערי הקודש הכבושות של האיסלאם, שלא נזכיר את הכיבוש הטורקי, של אותם ישמעאלים צפוניים, שגרמו לתמותת רעב אצל יהודי תימן, בכך שלקחו 90% ממכסת המזון שלהם בראשית המאה הקודמת, את העניין שאותם ישמעאלים צפוניים, הם 63% ממה שאתה מכנה הפלשתינאים, להבדיל מהבדואים, שנלחמו באותם אנשים בדיוק כמונו, 250 שנה לפני ראשית הציונות, אותם אנשים דא"ג גזרו את הגזירה המשפילה של יהודי תימן לניקוי ביובי צנעא, לכן, אתה יכול לדבר או להתנות, את הקבלה התרבותית שלנו, בתמיכה ובעיננו בהכנעות לתרבות פשיסטית, שמכריחה אותך להיטמע ולהשתחוות לקוביה השחורה במכה, זה לא יקרה, וממילא לא תהיה קבלה תרבותית, הכול דברים ריקים. דא"ג התרבות הניאו-ליברלית הקלוקלת החלה מהממשלה של שנת 1992, לא של 1996, ואת ההסתדרות ומהמעט שהיה טוב במדינה הזו הרס רמון ולא קהלני.
    לסיכום, יש את המודל היפני לתרבות מזרחית מתקדמת טכנולוגית ומחשבתית, אבל שונה, להיות מערבי זה לא אוטומטי להיות מודרני או מתקדם, זה מצביע על חוזק ועושר פיזי נכון, אבל בתרבות ובעיקר בפילוסופיה, נימי הרגש והמחשבה גוברים על היצרים והתאבות הפיזיות, והמטרה שלנו היא ישראל חזקה, בנוסח של מחבר "מדרש אלציאני", וזה דווקא לא אומר משיחיות ציונית, אלא שילוב של חשיבה מזרחית מעגלית ולינארית ביחד, שתידע להשתלב באזור, אבל לא להיטמע ולתבוע בו, מול חשיבה מערבית לינארית, נאיבית ומרוחקת.

  21. שאול סלע

    הקדמה

    המקאם העיראקי הוכרז כמורשת תרבותית לא גשמית של האנושות, ליהודים שהיגרו מעיראק חלק מרכזי בעיצובו ופיתוחו של המקאם. שום תוצר תרבות ישראלי בודאי בתחום המוסיקה לא זכה למעמד דומה.

    מוסיקה מזרחית כוללת בתוכה מוסיקה אנדלוסית,צפון אפריקאית,תורכית,ערבית,פרסית והודית. המאפיינים של מוסיקה מזרחית הם הלחנה במקאם,אימפרוביזציות/אילתורים וקישוטים מלודיים.הכלים הפחות מודרנים והיותר מודרנים הם הנאי (חליל) ,ריק (תוף מרים),עוד Oud ,קאנון Qanun ,כינור ערבי (כינור רגיל מכוון בצורה מסויימת)

    אפשר להגדיל את התזמורת ב 20 או 30 נגנים נוספים כמו התזמורות שליוו את פאריד אל אטראש,אום כולתום וכו

    לשושנה דמארי ולברכה צפירה לא היתה מעולם למוסיקה מזרחית

    ועכשיו לעניינינו

    בשנותיה של המדינה הציונית עסקה הציונות בשריפת ספרים בלי להבעיר מדורה ולהשליך לתוכה ספרים. את המלאכה עשו העורכים המוסיקלים שניצלו את אמצעי השידור כדי להשליט את הרפרטוראר שהיתה לו זיקה לאתוס הציוני,שלילת הגלות וכור ההיתוך. האמנים המזרחים ניצלו מציפורניהם של העורכים הציונים באמצעות הקסטות,הרדיו האזורי והיוטיוב.

    הערת שוליים – היתה תזמורת ערבית של קול ישראל בערבית עם אמנים שהיגרו מעיראק ,אבל קהל היעד לא היה המהגרים מארצות דוברות ערבית, אלא הערבים שלא גרו בפלסטין. אמן שבא מארץ דוברת ערבית ורצה לפתח ולהתפתח באמנות ששלט בה ,לא קיבל את ההזדמנויות של אמן שבא מאירופה וניגן שוברט.

    לפיכך כמו שרועי חסן שרף בצורה מטאפורית את ספריו של נתן זך,אני רוצה שייכרתו "שרתי לך ארצי" של דן אלמגור,העמק הוא חלום,ומפעלו של אליהו הכהן בזמר העברי ועמוד האש של יגאל לוסין.

    שיר על לילות תענוגות בוינה שהושמע בקהיר

    http://www.youtube.com/watch?v=Bb11C6zEQuE

  22. פינגבאק:

    המאבק המזרחי

  23. ירמי

    תרבות ערבית אינה שווה תרבות מזרחית אוטומטית, זו הטעות שעושים גם הרבה מזרחיים אחרים, ההכללה הזאת והשמת כולנו במקשה אחת.
    יש שבטים מזרחיים אחרים, מקופטים, אשורים ודרוזים ועד היהודים, נכון שהערבים הטמיעו את רוב התרבויות, וגם הכיבושים המונגוליים והטורקיים שינו את המנעד הטוני של ההשפעה הערבית-בדואית, להשפעה מקאמית, מרכז אסייתית יותר, עדיין זו תרבות מזרחית ואפילו עם מוטיבים קדומים יותר, כמו שיפן או סין קשורות לתרבויות המזרח, ללא השפעות הכיבוש.

    1. שאול סלע

      מה שאהובה עוזרי הגדירה כעשיית מוסיקה על פחים.

      יחד עם ד'ו עמאר ופילפל אל מסרי ההיקף של מוסיקה מזרחית שהמימסד לא יכול היה להתעלם ממנו ,היה בטל בשישים.

      אני ראיתי את סעדיה דמארי שר שירי קודש בסלסול תימני מלווה בפח.

      לסעדיה דמארי אין זכר ברשת

      1. אורי יזהר

        גם את שמשון בר נוי שכחו

        1. שאול סלע

          ויש עליו חומר גם בזמרשת

          1. אורי יזהר

            סעדיה דמארי מופיע ברשת. באנציקלפודיה של בוני היישוב (קטע קצר) ובמדירך לתולדות התיאטרון מאת שמעון לב ארי ועד מקומות. ואם אין בויקיפדיה, למה אתה או חבריך לא כותבים עליו גם באתר זה?

  24. אורי יזהר

    למאיר עמור שלום
    הרומאים אמרו: יופיטר, אם אתה כועס סימן שאינך צודק.
    הכעס בולט מאד בתגובתך האחרונה לדברי. הוא בא לידי ביטוי בשלל כינויי גנאי וזלזול שאתה מפנה כלפי: שמרן, המועדון שלך לא שווה הרבה, הדיבור הנפוח והריק מתוכן שלך, טענות שטוחות, לא רלוונטי, בלתי מספיק, מש"קית ת"ש, וכד'. ועל זה נאמר גם במקורותינו שאדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו.
    המאמר שלך מלא רטוריקה מתלהמת ומתייגת כלפי. אתה שופט אותי לפי קריטריונים שלך, שניתן לערער עליהם, ומבלי שאתה מכיר אותי מה עשיתי ומה לא עשיתי בתחום החברתי והפוליטי במשך השנים.
    אני מתרשם שלא היית מודע לכל מה שאתה כותב. לכן כתבת שאתה מעריך את פרופ' מומי דהן ובמשפט הבא אתה אומר שהוא "נוח מאד לאשכנזים". כל תוספת מיותרת. את נושא הגשש החיוור אתה מזיכר פעמיים, ללא כל צורך. להלן כמה הערות ענייניות, לא לפי סדר החשיבות.
    1. הגשש החיוור לגלגו גם על אשכנזים ולא רק על מזרחים. לכן זכו לפופולריות גדולה כל כך. מי שכתב להם את הבדיחות הוא יוסי בנאי המזרחי שלשיטתך וודאי ניתן לכנותו "משתכנז". לידיעתך: לא רק מזרחים כונו בכינויי גנאי וסבלו מראייה ספראוטיפית. להלן מספר דוגמאות: יקה פוץ, רומני גנב, זונה רוסיה, אמא פולניה, ובטח היו עוד כמה שאינני זוכר.
    2. כוח לעובדים הוא גוף חדש יחסית, הוקם ב-2007 ואין לו שום קשר לממשלות ישראל בעבר, כפי שאתה רומז. הגוף הזה לא נכשל. הוא החל לאגד עובדים במקומות קטנים שלא נהנו מכל הגנה – מאבטחים, מלצרים, וכד'. כיום מאוגדים בו כ-13 אלף עובדים. עיקר תרומתו הייתה בהערבת ההסתדרות מתרדמתה הממושכת בנושא ארגון העובדים. כוח לעובדים הוא הקטליזטור למגמת התאגדות העובדים שקיימת היום בישראל ואני מקווה שתתפוס תנופה גדולה יותר. אינני בכיר בכוח לעובדים ולא התיימרתי מעולם שהייתי בין מייסדיו. הצטרפתי אליו לפני מספר שנים והשתתפתי בכמה פעולות כמו הפגנה נגד הפרטת הרכבת, סיוע לארגון עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון, השתתפות בהפגנת הזדהות עם גילה אדרעי, היו"ר הנבחרת של וועד עובדי הרכבת שהודחה על-ידי עופר עיני שבעיני, ולא רק בעיני הוא משת"פ של ההון והשלטון בישראל. לא הרבה, אבל בגלל תנאים אובייקטיביים מסוימים שלא אפרט כדי שלא תרחם עלי, אינני זמין לכל קריאה.
    3. בנושא העריקים והאסירים אתה מאשים אותי בפסיכולוגיזם במקום ראייה חברתית. מה לעשות ובני אדם הם יצורים בעלי תודעה ורגש ואינם אוטומטים המתנהגים באופן פבלובי בתגובה על מעמדם ומצבם החברתיים. ברור לגמרי שהמצב הכלכלי והחברתי של רוב המזרחים בשנות החמישים והשישים היוו גורם אב לתופעות של עריקה מהצבא, לסרבנות פקודות, וגם לעבריינות אזרחית. אבל לא כל מי שסבל אז היה לעריק או עבריין. הרוב לא והם דווקא הזדהו עם הפרויקט הציוני, כל אחד בדרכו. בשנות שירותי בסדיר ובמילואים פגשתי לא מעט צעירים מזרחים שבאו משכבות מצוקה שתפקדו היטב בצבא ואף התקדמו בסולם התפקידים והדרגות. וגם אלה שברחו מהצבא או נעשו לעבריינים לא ראו זאת כמרידה נגד סמלי הציונות אלא כתגובה אישית למצבם, או פתרון לבעיותיהם. כלמור, המציאות היא מורכבת בעלת מספר רבדים שחלקם אפילו לא מודעים לפועלים עצמם.
    פסיכולוגיה אינה דיסציפלינה פסולה כשבאים להסביר התנהגות אנושית בסיטואציות חברתיות. וודאי שלא אחדש לך דבר אם אציין שיש ענף בסוציולוגיה הקרוי פסיכולוגיה חברתית. בהסבר התנהגות יש לתת לכל דיסציפלינה את המשקל הראוי כדי לקבל תוצאה קרובה לאמת ככל האפשר.
    אגב, גם במלחמת העצמאות היו משתמטים ועריקים, חלקם ממשפחות מבוססות שגם ברחו או הוברחו לחו"ל כדי שלא יסתכנו בפציעה או מוות. והם לא מרדו בסמלים הציוניים. אחרי המלחמה חלקם חזרו והשתלבו לא רע בחברה הישראלית, ביניהם פרופסור מכובד מאד שמטיף מוסר כיום לכל המדינה וגם הזדהה פומבית עם המסרים של אמנון לוי בסדרה שלו.
    4. אדריאנה קמפ ראתה במאמרה שפורסם בקובץ "מזרחים בישראל" את הנטישה יישובי הפריפריה ומעברלמרכז של המזרחים כגילויים של התנגדות למשימה הלאומית-ציונית. ואולי הייתה זו פשוט הימלטות מקשיים ומצוקות כמו כל הגירה אינדיבידואלית פנימית או למדינה אחרת? אין לי טענות כלפי מי שעזב מושב עולים ובא לעיר הגדולה בתקווה שלפר את חייו. לעומת זאת יש לי טענות לאנשי דור הפלמ"ח שהקימו כארבעים קיבוצים בשנים 1948/9, וברובם הגדול נטשו אותם תוך שנתיים שלוש לכיוון העיר הגדולה והקריירה האישית. אלה שנשארו במושבי העולים, בערי הפיתוח ובקיבוצים הקטנים והחזיקו מעמד על אף כל הקשיים, הם בעיני החלוצים האמיתיים של התקופה שאחרי הקמת המדינה.
    5. אתה דורש ממני להעלות הצעות מפורטו לפעולה, אחרת כל דברי יהיו בגדר מילה ריקה. במסגרת מאמר שגם כך היה ארוך מדי לטעמם של העורכים זה לא ניתן. העליתי רק עקרונות ורמזים. פירוט רב יותר נמצא בספרי "תיקון כולל לישראל" שיצא לאור לפני מספר שנים. אני מניח שאינך מכיר אותו, כי וודאי שלא הגיע לקנדה בה אתה יושב וממנה אתה משגר לעם היושב בציון אגרות מתלהמות.
    לאיריס פלג
    אינני מזלזל במשכילים מזרחים אלא מבקר חלק מהם, אלה הרואים בקונפליקט אשכנזים מזרחים את הבעיה מס' אחת של ישראל ושופטים כל אדם וכל תופעה לפי מה שנראה להם כמיקומם במסגרת הקונפליקט. הימנעותך מקריאת מאמרי נראית לי כתגובה של רוגז, לא של התמודדות. המאמר לא שווה? זכותך לחשוב כך. גם האדמירל הטורקי שנשלח על ידי הסולטן לכבוש את מלטה ותעה בדרך חזר ואמר כי "מלטה יוק", אין מלטה.
    לג. אביבי.
    1. צמצום פערים על ידי מאבק מזרחי בלבד? השיטה הזאת כבר נוסתה ולא הביאה לתוצאות משמעותיות ומאריכות ימים. כך היה עם מאבק הפנתרים (שרחשתי לו אהדה בזמנו) ועם מאבקיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית. אנשי הקשת עצמם מודעים לאי הצלחתם, כפי שכתוב בספר "קשת של דעות". המאבק צריך להיות כולל, על דמות החברה הישראלית ולכלול אאנשים מכל עדה ומגזר.
    2. לא הכחשתי שהיו אפליה קיפוח והתנשאות על ידי אשכנזים כלפי מזרחים. כתבתי זאת במפורש זה היהעוד לפני קום המדינה, בתקופת העלייה ההמונית וגם לאחריה. תופעות אלה קיימות עד היום אם כי בעוצמות פחותות ובהיקף מצטמצם. כפי שמראה מחקרו של פאופ' מומי דהן.
    הדרך לפתרון – גיבוש זהות-על ישראלית כללית, פוליטיקה סוציאל דמוקרטית וחיסול הכיבוש. וד"ל.
    3. נכון שהשמאל במפלגת העבודה ובמרצ לא קיבל את המזרחים כשווים והקצה להם נישות. זו אחת הסיבות מדוע הצבעתי בעד עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה תוך כדי וויכוחים קשים עם חברים שלי שלא רצו לשמוע על "המרוקאי הזה". לצערי פרץ עצמו תרם בהתנהגותו לדחיקתו החוצה ממפלגת העבודה ועל כך כבר כתבתי בתגובה קודמת.
    4.לגבי בני נישואים בין עדתיים (לא אוהב את המונח "בני תערובת") – הבן שלי נשוי לאישה שאביה בא כנער מטורקיה ואמה היא ממוצא עיראקי. והנכדים חמודים ואינטליגנטיים. לאף אחד לא איכפת המוצא. למכרה טובה שלי יש שלושה ילדים נשואים. הבן הבכור נשוי לאישה ממוצא עיראקי והבת הצעירה נשואה לבחור ממוצא סורי. והנכדים – כנ"ל. ולאף אחד זה לא מפריע. ואלה לא דוגמאות בודדות. צריך לדאוג לכך שהמגמה הזאת תגבר. שכולם יהיו ישראלים וכולם יצרמו משהו לישראליות כתרבות. ועל כך כבר כתבתי. הדרך לכך היא באמצעות אפליה מתקנת, וד"ל.
    לירמי.
    אינני אחראי לכל מיני התבטאויות מתנשאות וגזעניות של אחרים. אני מעולם לא השתמשתי בהן ותמיד אני מתנפל על מי שמנסה לסווג אנשים לטוב ולרע לפי מוצאם.
    אין ספק שבעולם המוסלמי נוצרו יצירות מופת ספרותיות, אדריכלות מרהיבה ויצירות הגות חשובות. לצערי לא כולן מוכרות לי.
    ממה שאני מכיר אני יכול לומר שהמרובעים של עומר כיאם אינם נופלים מהסונטות של פטררקה, שסיפורי אלף לילה ולילה אינם נופלים מסיפרי קנטרברי של צ'וסר, ארמונות גרנדה והמסקיטה בקורדובה לא נופלים מארמונות וקתדרלות אירופיות נוצריות, וכו'. וגם הרמב"ם שלנו שהיה יהודי מזרחי שכתב ערבית אינו נופל מפילוסופים נוצריים בני זמנו. שלא לדבר על שירתם של יהודה הלוי ושלמה אבן גבירול ואחרים. ואם יש יצירות ספרות והגות של יהודיםמזרחים שעדיין לא מוכרות לקהל הרחב בישראל, צריך לקרב אותן.
    כמי שאינו כמה לנסוע למקומות ההולדת של הורי, בפולין ובמולדובה, אני לא בטוח שאי היכולת של יהודים מזרחים לנסוע לבגדד או לצנעא היא לרעה. לעומת זאת, לאומן נוסעים גם המוני מזרחים שמצואים שם שורשים חדשים.
    לסיכום: אני מודה בבורותי: אינני יודע מה זה חשיבה מזרחית
    מעגלית ולינארית ובמה היא עדיפה על החשיבה המערבית הלינארית. אשמח לקבל הסבר.

    1. ג. אביבי

      צמצום פערים ע"י מאבק מזרחי בלבד? ראשית ע"פ גוף המאמר אתה מתנגד לו בעיקרון. אם יקום מאבק מזרחי ובו זמנית (או בעקבותיו) יקום מאבק של אשכנזים בעד חלוקת קרקעות שוויונית, אפשר יהיה לאחד כוחות לפחות אד-הוק. עד כה היו רק שני מאבקים מזרחים ורק הם הביאו הישגים לציבור המזרחים. בעקבות מרד ואדי סאליב הממשלה הגזענית האיצה את פינוי אסירי המעברות לשיכונים. הפנתרים השחורים הביאו לשינוי הן בהחלת הביטוח הלאומי על כל/רוב המזרחים – לפני כן רוב המזרחים היו מודרים ממנו, והן בפוליטיקה. ההישג הגדול של מרד הפנתרים הוא סילוק ממסד גזעני כעונש על וכניסתם של יותר ויותר מזרחים לחלק ממוקדי השלטון. ברור שעם גוויעת המאבק המזרחי לא חלו שפורים נוספים אלא רק נסיגה מתמדת למצב שלפני מאי-1977. הקשת הדמוקרטית לא ניהלה שום מאבק מזרחי, אלא בזבזה את האשראי שהצבור המזרחי נתן לה. זאת לטובת קריירה של אינטלקטואלים (עם ובלי מירכאות), לתמיכה בכל מאבק אחר זולת המזרחי, במעשים סמליים. המעט שנעשה הוא התמקדות בכמה נושאים תרבותיים. עוד לא ראיתי שהקשת קוראת לממסד הישראלי להכיל מדיניות העדפה מתקנת. לא שמעתי את הקשת יוצאת בגלוי נגד השליטה הכל-כך חד גזעית של אשכנזים במערכת המשפטית והאקדמית למשל, ובוודאי לא נגד ההדרה הכל כך בוטה של מזרחים ע"י גורמים ממסדיים אלה.
      ההסתמכות על אאא (איש אחד אמר) והתעלמות ממצאי מרכז אדווה וממצאי מרכז תמורה, כדי לטעון שהאפליה כמעט נעלה (ושלא נזכיר את השלכותיה בטווח הרחוק), היא לא רצינית. מרכז אדווה מראה שב20 השנים האחרונות הפערים בשכר בין האשכנזים למזרחים לא ממש השתנו. הרכוש שמחזיקה משפחה אשכנזית בממוצע גדול בהרבה מזה של משפחה מזרחית ממוצעת. המחקרים האלה מראים שעל כל מובטל אשכנזי יש 5 מזרחים ו-7-8 פלסטינים, וזה לא משתפר.
      ביטול הכבוש יהי טוב לכל אוכלוסיית האזור ולכן הוא חשוב. אבל הוא לא יבטל את הפערים בין אשכנזים למזרחים ולא יצמצם אותם.
      לגבי נשואי תערובת ("בין עדתיים"): יש מקומות בהם נשואי התערובת הם 50% – המקומות בהם דרים זה לצד זה מזרחים ממעמד יחסי גבוה ואשכנזים ממעמד יחסי נמוך. אלא שהמעמד האשכנזי הנמוך/בינוני כמעט נעלם – עקב התעשרות יחסית מתמדת של האשכנזים ביחס למזרחים והפלסטינים. אין מחקר מדויק על אחוז הנישואים האלה מאז אמצע ה90. אז הוא עמד על כ22%. מאז האוכלוסיות שלא מתחתנות כמעט עם בני/בנות עדות אחרות (חרדים, חרד"לים ומסורתיים אשכנזים ובמידה רבה גם המהגרים הסלאביים לצד דתיים ומסורתיים מזרחים) רק עולה. לכן נשואי התערובת האלה לא יביאו להעלמות המזרחים או האשכנזים ואף לא להפיכתם למיעוט בין היהודים. אם תוסיף לכך את הגזענות האשכנזית כלפי האחרים שלא מראה סימני נסיגה, גם חלק גדול מבני התערובת ירגישו מזרחים, מצב אותו אני מכיר מסביבתי הקרובה.
      "…הדרך לכך היא באפליה מתקנת וד"ל" – בתנאי שעל היישום שלה יהיו מזרחים ופלסטינים בייצוג של רוב. אחרת היא תצמצם פערים בין מהגרים סלאביים לאשכנזים ותיקים וגם בין אשכנזים לאשכנזים, אבל לא בין מזרחים ופלסטינים לבין האשכנזים. רק מצב בו יש מספר שווה של מזרחים ואשכנזים בכל מוקדי השלטון, התרבות, התקשורת והכלכלה יכול להביא ליצירת ישראלי חדש.

  25. שאול סלע

    אורי יזהר משתמש בשמן של ברכה צפירה ושושנה דמארי כעלה תאנה

    הויכוח שלי אינו עם ירמי אלא כנגד אורי יזהר שמנסה להכחיש את החורבן שניסה המימסד הציוני אשכנזי להמיט על נכסים רוחנים של המזרחים שנוצרו במשך אלפי שנים.

  26. מאיר עמור

    המאמר של אורי יזהר הוכתר בכותרת. הכותרת היא: "את אחיי אני מבקש". הוא מחפש את אחיו והשפה שהוא נוקט מעוררת את החיפוש התנכ"י (מזרחים הם מסורתיים והולכים/ת לבתי כנסת) כפי שיוסף יצא לחפש את אחיו. את מי מאחיו הוא מבקש? הוא מבקש את האחים שיחזרו על דבריו כהד. חלק מאחיו, מאותם אלה שהוא מבקש, מעדיפים לדבר "פוליטיקה" ולא "משפחה". במיוחד שלאחר המפגש הדרמטי שהתרחש – הוא והם יודעים – האחים השליכו את האח הצעיר המחפש לבור; בור מלא נחשים ועקרבים. עם אנשים כמו אורי יזהר ואחרים, אני מדבר אך ורק פוליטיקה. אני לא מחפש משפחה בפוליטיקה; ומנסה להימנע מפוליטיקה במשפחה (ככל שאני מצליח). בפוליטיקה יש טענות, יש הצגת קשיים, יש אינטרסים, יש שאיפה לשינוי מצב. מכאן שחיפוש המשפחה האובדת והדיון הפוליטי לא כל כך מתאימים האחד לשני. מאחר והמסגרת המרכזית של מחשבת חיפוש האחים וקימומה של המשפחה האובדת, מנסה לקומם את "המשפחה" שכנראה לא היתה קיימת מעולם, החיפוש המשפחתי הוא חיפוש סרק. הוא הטעייה. הוא הטיה. מאחר ויש גם תיוג, חיפוש "המשפחה" הוא בעיקר הסתה. חיפוש המשפחה הוא הסתה כנגד אלה הנמצאים בבור וכועסים על ההשלכה והחיים בבור ועל קיומם הממשי והכואב של נחשים ועקרבים בבור. חיפוש "המשפחה" הוא הטעייה, הטייה, תיוג והסתה, במיוחד שהוא בא מהכיוון החזקים המטיפים מוסר לחלשים השרויים וחיים בבור עם עקרבים ונחשים. מכאן נובע, שכל טענה פוליטית (של חלק מיושבי הבור) אשר תציג עמדה, החושפת קשיים עיוותים ואי צדק, ושואפת לשנות את המצב הקיים, עלולה להתקבל בחומרה על ידי מחפשי "קימום המשפחה" בכל מחיר. גם במחיר המשך הדיכוי על ידי הטעייה, הטייה, תיוג והסתה. כך בדיוק נוהג אורי יזהר. הוא מחמיר פנים לטוענים לשינוי ומסביר פנים למקוממי המשפחה. הוא רוצה סיפור אהבה, סיפור של קירוב לבבות, סיפור של רצון טוב שבו הילדים של נישואים בין עדתיים "הם חמודים ואינטלגנטים". בקיצור הוא רוצה הכל חוץ מדיון פוליטי. "אחי, אחי, העיקר שהאדמות ישארו אצלנו". כך סיכם את הדיון הזה בצורה אופיינית ובחדות מאפיינת, ידידי ניקי עשור. אני אסיים את הדיון הזה באמירה שאורי יזהר – כמו רבים ממחפשי הטוב ובעלי הרצון הטוב – מוכנים להיות ביקורתיים, אבל לעולם לא את העולם ממנו הם הגיעו. המאמר של אורי יזהר הוא ממש מש"ל. זוהי הדבשת הלא מוכרת של הגמל המביט במראה ורואה עופר איילים: חמוד ואינטליגנטי.

    1. אורי יזהר

      הפרשנות שלך מגוחכת. כאשר אני מביא עובדות וטיעונים גם פוליטיים, אתה גולש לסיפורי מעשיות. אתה לא מכיר אותי ולא יודע מה עשיתי ואת מי ביקרתי ועל מה. איני חש כל חובה להסביר את עצמי בפניך. נראה לי שאין כל טעם להמשיך ולענות לך. עם אחרים שמעלים טיעונים עניניים או מביאים עובדות שלא ידעתי עליהן, אשמח להתדיין ואף להכיר בטעיות ואי ידיעה שלי.

      1. מאיר עמור

        אתה צודק לגמרי. אין לנו על מה לדבר. אנחנו מצידיו השונים של המתרס הפוליטי והחברתי. אין ספק. כלל וכלל לא. "אחי, אחי, רק שהאדמות ישארו אצלנו".

  27. אורי יזהר

    לברכה כהן
    את מוכנה לפרט?

    1. שאול סלע

      התבלבלת ?

      1. אורי יזהר

        לשאול סלע
        אתה צודק, התבלבלתי. ובכל זאת אני מעוניין לדעת מהן היצירות הרוחניות של יהודי המזרח שהממסד הציוני אשכנזי ניסה להחריב.

          1. אורי יזהר

            גם על היידיש אסרו באותה תקופה. וחוץ מזה הייתה תפיסה שאמרה שהתרבות הערבית היא תרבות האויב. זה היה שנים ספורות אחרי מלחמת העצמאות וההקשר ברור. לאט לאט השתחררו מזה והיום היחס אחר. כתבתי במאמר ואניחוזר וכותב שיש לתת סיוע כספי שווה לכל מוסדות התרבות. אבל אני לא שר התרבות ולצערי אין לי גישה למי שמחליט על החלוקה הזאת. אינני טוען שאין קיפוח. יש. השאלה היא כיצד נאבקים נגדו.

          2. שאול סלע

            לאריק איינשטיין הישן והטוב הזה אני מתגעגע, באמת.
            רציתי להצביע על רגע הסטורי משמעותי וחשוב בעיצוב העמדה התרבותית שלי, מתוך כבוד והערכה עצומה לאיינשטיין. כשאני הייתי בתיכון איינשטיין היה משוקץ ושנוא המימסד, שייצג חשישניקיות, מתירנות, בוז – או לפחות סירוב להתיישר עם – ההכתבה של ערכים פוריטניים ולאומיים, אי של אינדיבידואליות, ונציגה של תרבות-נגד "היפית" בעיני מימסד ממלכתי שהינדס, מישטר, ופיקח על התרבות דרך להקות צבאיות, רדיו ממלכתי, וסצינת בידור ותרבות מאורגנת, מגוייסת, מנוהלת בקפידה בשירות אידאולוגיה… בתוך הנוסטלגיה הכללית, רציתי להצביע על הנון-קונפורמיזם שלו באותו רגע, על האופן שהוא וחבריו אפשרו למתבגרים בני דורי לחפש אחרי קול אישי ודרכי מבע ופעולה לא קולקטיביים ולא ממוסדים, ברגע מאוד מסויים של הסטוריה, של מלחמה, של חברים מתים בתעלה…
            (עמוס נוי)

  28. נעמי

    וואו, סליחה על התערבות שלי. נראה שנתקעתי בין בלפית-אשתר ובאשנונה לבין רבי ישמעאל שאמר: "אין לשור שמירה אלא סכין".
    זהו הטווח שמסמן את הרקע האקדמאי שלי.
    ולמדתי:
    1. הכתב השומרי (שפה לא שמית) והכתב האכדי (שפה שמית) נכתבו משמאל לימין במה שנקרא כתב היתדות.
    2. המונותיאיזם, זה שמגדיר את המערב, נוצר בקצה המערבי של הקשת הפוריה והתפשט משם בעיקר מערבה, כשמאוחר יותר קנה לו גם אחיזה גם במזרח (אימפריליזם נוצרי ומוסלמי).
    3. בתוך התרבות- הציויליזציה המערבית המונותיאיסטית ישנם הרבה קווי שבר אחד מהם הוא קו השבר בין המודרנה לדת. שר החוץ הלובי (לשעבר) הסביר את קו השבר הזה במפגש בין-דתי כך:
    אצלכם נישאים שני גברים ואנחנו לא מבינים את זה. אצלנו גבר יכול לשאת 4 נשים ואתם לא מבינים את זה. יש לנו עוד הרבה מה לברר (אין לי מושג איפה עומדת הקשת המזרחית בעניין הזה כאילו שהרבנים והכמרים שהשתתפו בדיון מסכימים לנישואי גברים).
    4. הקו הנוקשה ביהדות נולד בבבל-פרס, בעוד שהקו המתון יותר היה מקובל באיזור הים התיכון. (ראה למשל תלמוד בבלי/תלמוד ירושלמי ובישול עוף בחלב).

    5. המודרנה – למשל שווויון זכויות בין גברים לנשים, זכויות מיעוטים ושאר ה"קשקושים המערביים" שמופיעים בהכרזה לכל באי עולם של האו"ם – איפה עומדת הקשת בעניין אותה הכרזה מערבית? (שאלה מרגיזה נכון? בטח מרגיזה, הרי התשובה אמורה להיות מובנת מאליה, או שלא. ובכן לאור הטיעונים נגד אשכנזיות (מה זה? אני יודעת מה זה אשכנזים) ונגד המערביות (מה זה?) השאלה היא עניינית ומתבקשת).

    6. לא מבינה את החמקמקות של המושג אשכנזי. נראה לי שהוא מחליף משמעותויות כמו זיקית.
    אם הכוונה היא שהציונים האשכנזים הגיעו לכאן לפני המזרחיים והם מנצלים את היתרון הזה עד היום – אז תגידו את זה ודי, אבל אתם מטעינים במושג אשכנזים כל מיני משמעויות שנשגבות מבינתי והופכות את הדיון כאן למשהו מטפיזי שאי אפשר להבין ממנו כלום, חוץ מעצמת הרגשות שהוא מבטא.

  29. ירמי

    *לא טענתי שאתה אחראי אישית, אבל זו מציאות נתונה, ואפילו נפוצה בצורת החשיבה שלה, בשכבה שכביכול משכילה.
    *אינני מדבר על העולם המוסלמי, שוב הכללה שטחית של כול בני המזרח באותה קדרה, הזכרתי כמה מהיצירות של יהודי תימן, שנבעו מהתרבות שלהם, שיש להן שורשים קדומים בלי קשר לאסלאם שהגיע לאחר מכן, בגלל זה ציינתי בתגובתי הקודמת: "אבל הם מבוטלים כשקופים, בטענה שמדובר בהיסטוריה אסלאמית".
    אם הייתי רוצה לתת דוגמאות של מדעים מוסלמים-ערבים, הייתי שולח לך את זה:
    http://goo.gl/rYNizp או את זה http://goo.gl/ix6xMn

    *יצירות לא צריך לקרב, לא מדובר בבני אדם ורגשות, אלא בלוגיקה, שצריך להנחיל ולשלב, במידת האפשר כמובן, שלכולם יהיה מקום, התוצאה תהיה כמובן חברה סולידרית יותר וקירוב.
    *אין דבר כזה חשיבה מזרחית אחת, הבאתי דוגמא לחשיבה של יהודי תימן, מספרי ההגות שלהם, זו חשיבה שהבסיס שלו הוא בעצם הפוך מהחשיבה הפרסית-זראתוסטרית, במשמעות של עץ החיים, השורשים צומחים מלמעלה למטה, עם קישורים מפותלים(שורשים), אבל המעגליות סוגרת את העץ לשורשיו, במשמעות המופשטת, אין משמעות לזמן ולמקום, המשמעות מעבר, הבסיס החשיבתי הוא של נקודה שחוזרת על עצמה במעגל, ונעלמת ושוב מופיעה, מחזוריות, אבל פה היא מתקשרת בקווים לנקודות אחרות, מהבסיס הזה אתה יכול להוציא כמה אמיתות חשיבתיות, ולקשר בין תחומי הגות שונים. לעומת זאת חוסר המשמעות של המיקום והזמן באיסלאם, הוא בעצם עיוות של תפיסה יהודית זו, והוא נמצא בצורה בולטת בקוראן, שהסורות מופיעות בו בסדר הפוך לכרונולוגיה של הזמן והמיקום, אירועי נביא האיסלאם מוחמד במדינה מתוארים בהתחלה ואירועי מכה בסוף, שוב שינוי של זמן ומיקום בין שני ערי הקודש (אחת של עובדי האלילים והשנייה של היהודים), ולכן אין משמעות לזמן, אבל קווי המתאר, הם בחיתוך אנכי לקווים היהודיים, בהתחלה היהודים תוארו כעם הספר ובסוף כנבלים, לכן כאשר יש מחלוקת אצל חכמי האיסלאם, בענייני שריעה, הם יפסקו לפי הפסוקים האחרונים, האיסלאם בעצם הוא תמונת מראה מעוות של היהדות, והערבים רואים בה התפתחות, אחרי תקופת הבערות הג'אהלייה, וכך שספר התורה עוות ע"י חז"ל ושהיהודים הם "רוצחי" הנביאים הקדומים, המוסלמים השתמשו בעניין הסכסוך של יהודי תימן בעניין אותיות הקודש עם הגולים מבבל, לתקיפת נביאים, למרות ששבט כורש עצמו ניסה לתקוף את הנביא שיצא מתוכם (אין נביא בעירו כידוע), הסכסוך הוא על צורת האותיות ששונו לאשורית, הכתב המרובע שאנו משתמשים בו, והרי הכתב הקדום היה כתב מגעלי יותר, כתב דַעַץ,
    "וכאשר עלו מבבל ראו לעשות זכר לגאולה השנית ועשו זה בשני דברים:
    האחד שהניחו כתב עברי ובחרו להם כתב אשורי זכר שגלו אל אשור ונגאלו משם.
    וכן אמרו רבותינו ז"ל בתוספתא דמסכת סנהדרין (כ"א ע"ב)
    למה נקרא שמה אשורית? שעלה עימהם מאשור.
    רבי אומר: בכתב זה נתנה תורה לישראל וכו'
    ולמה נקרא שמה אשורית? שמאושר בכתב."
    זו בעצם האמיתה ההיסטורית של "הקללה", שנתן עזרא הסופר ליהודי תימן ואלה החזירו לו גם קללה שהתקיימה, שנפטר בגלות (רמז לנטמע בתרבות הבבלית), מקורה במחלוקת של שינוי האלפית העברי וגם שינוי סדר החודשים.
    הבאתי ממש בקצרה את העניין של ה"חשיבה", אם אתה מעוניין לדעת יותר, יש את הרש"ש, שמסביר חשיבה זו בפרוטרוט, בכתביו, ציטוט מדבריו, ספר חסדי דוד: "בניקודים יש בהם עיגולים ויושר", מעין תמצות לרעיון מחשבתי.

  30. ירמי

    השורשים צומחים מלמטה למעלה.
    בדת הפרסית הקדומה, שהייתה דת דואליסטית, דת הנביא זרתוסטרא, היו שני אלים האל החומרי והאל הרוחני, האל החומרי זוהה במעין מתקפה כנגד הדת המתחרה היהודית, כדמגוריוס, או סמאל, האל שמסתיר את אורו של האל הרוחני האמיתי, זו בעצם הדת האנטישמית הראשונה, הפרסים שלחו יותר מפעם אחת אמגושים (שליחים), למצוא משיחים ביהודה וישראל, שיביאו מרד בחשיבה היהודית עקשנית לשיטתם, והם הצליחו, ישוע היה שילוב יהודי, עם השפעות פרסיות שנוגעות יותר לרוח מאשר לטקסים של הכהנים בבית המקדש, אבל רוח זאת לא גובתה במעשים, שתיקנו את נפש האדם פנימית ואיזנה בין התאבות שלו לאמות המוסר האנושי
    אחרי שהפרסים ראו שהאימפריה שלהם מתחילה להתערער, החלה פלישה שלהם לאזורים של שבטים שמיים, זו הייתה מלחמה אתנית בשבטים אלה, עד שצורפו למוסלמים, גם שבט יהודי לוחם מתימן (צאצאים של גדוד לוחם שלא חזר, שהורדוס שלח לדרום ערב), וכך פרס נכבשה ע"י הערבים. לציין שיש טענה מבין הסונים שאומרים, שעבדאללה איבן סבא, היהודי התימני הוא שורש הסכסוך בין השיעה לסונה, או בין "אהלל אל ביית" לבין הראשידון, "מלווי הנביא". כמובן שזה לא נכון, מכיוון ששורשי סכסוך אלה היו פוליטיים, "קרב הגמל" בין עלי לאשתו של מוחמד, עיישה, וממילא "כעב אל חבר" יהודי תימני אחר, השפיע על יסודות האיסלאם הסוני, חוץ מעבדאללה איבן סבא, (עובדיה בן סבא), שכנראה נטרפה דעתו אחרי הפסד היהודים בחייבר,וטען שעלי שהוא גלגול של אדם, משה ואליהו הנביא (הוסיף לו את השם ישראל), אותו עלי הרג בקרב את מרחב התימני, אביר יהודי שלא נוצח אף פעם (חרבו הידועה הייתה סייף מרחב), אבל אחרי שעלי נהרג, מרחב התימני לא האמין וטען שעלי לא יכול למות, ולא מת והוא יחזור בתור המהדי, מכאן לומדים שעבדאללה איבן סבא, החדיר את אמונת ה"רג'עה", ה"חזרה", במשיח ואחרית הימים בצורה מובהקת באיסלאם השיעי לסוגיו.
    בנוגע לכאב של יהודי ערב, למזלך אינך חובה זאת, אבל מדובר בחלל ריק, שאליו מתנקז פולקלור שלא יכול למלא את החסר, אתה חי כדור חדש, תלוש במזרח למרות שאתה הינך חלק אינטגרלי ממנו, זו הרגשה איומה, של זר באדמתך, מוקף בבועה ציונית ומסביבה מרחב עויין, כמובן שרוב האשמה בג'נוסייד הזה היא על כתפי הישמעאלים, במיוחד הצפוניים (האימפריה העותומאנית), אבל את המארש הסופי במנגינה הזו נתנו יהודי אירופה, שלא השכילו להבין שמדובר בבני תרבות, למרות המרווח הטכנולוגי, כביכולף אבל זה לא מדד לאיכות תרבותית.
    לכן במיוחד שאתה מדבר על יהודי ערב, יש ביננו ובין האיסלאם חשבון לא סגור, במיוחד במאות האחרונות,הציונות פערה עוד תהום שממלא נפתחה מלפני כן, אנחנו חברות מתחרות, הן פילוסופית והן בכלל רעיונית, בבסיס לתפיסת האנושות, להכריח אותנו להיכנע לקבוצה שבעיננו היא המדכאת לרוב (צאצאי האימפריה העותומאנית), ובתמורה נקבל הכרה מכם, זו טענה מגוחכת ואין קשר בין הדברים, אם היינו חברה בריאה ההכרה הזו הייתה דבר אלמנטרי, אבל המדינה הוקמה על יסודות עקומים.

  31. ירמי

    השומרים, היו שבט צפוני פולש, אם את מכירה את תקופת עובייד, מקור אנשיה הם שבטים מדרום חצי האי הערבי וככה גם מקור אבותיהם של הפניקים הקדומים, כתב החרטומים וכמו דעץ או האשורית, נכתבו מימין לשמאל, האכדית הושפעה מהשומרית, אבל הייתה שונה ממנה בתכלית, לדוגמה חיכוכים לועיים שלא מצויים בשומרית, היא לא נכתבה מימין לשמאל, אלא בצורה של החלפה והמשכיות, מה שחשוב שהכתב הפניקי נכתב מימין לשמאל, מהכתב הפניקי התפתח גם הכתב היווני, שהיה הכתב האירופי הראשון. בתחילה נכתבה גם היוונית מימין לשמאל, ובסביבות המאה ה-6 לפני הספירה חל שינוי מעניין: השורות נכתבו לסירוגין, אחת מימין לשמאל והבאה אחריה משמאל לימין, וחוזר חלילה.
    מקור השומרים בכלל הוא מאזור צפון מזרח אירן ליד קווי החוף, הם אינם שבטים שמיים ילידי המקום ואנשי תקופת עובייד, קדמו אותם באלפי שנים.

    ושוב תיקון לתגובה קודמת:" ומה אנטישמית" הכוונה ל"אומה אנטישמית"

  32. ירמי

    המונותאיזם ממש לא נוצר בקצה המערבי של הקשת הפוריה, לא שזה משנה כי זה עדיין המזרח ולא המערב, לא משנה איך תנסי להגדיר זאת, ראשית רעיון המונותאיזם הוא בפרעה אחנתון, שנודע כאמנחותפ הרביעי, כמה אלפי שנים לפני מבשרי המונותאיזם באזור הסהר הפורה.
    המונותיאיזם, זה שמגדיר את המערב אולי כיום, אבל ממש לא בעבר, רק במהלך המאה ה-4, קונסטנטינוס, קיסר האימפריה הרומית החליט להפסיק לרדוף את הנצרות ולבסוף התנצר, אז על מה את מדברת? האימפריה הכי אדירה בעולם המערבית, האימפריה הרומאית, ברוב זמנה הייתה פאגנית, זו המהות של המזרח ומבינהם היהודים למערב, שהחזיק באדם כמרכז העולם ולא באל עצמו, כי האלילים שלהם היו בתחילה בשר ודם.
    המודרנה – למשל שווויון זכויות בין גברים לנשים, כולה בן 150 שנה בקירוב, ה"המפכה התעשייתית" בבריטניה,הקוויריות, נשים שחורות שהשתחררו מהקולוניאליזם ומהעבדות, וקדמה לזה ההשפעה של הליברליזם מעידן האורות במאה ה-18, כול אלה והשפעות שתי מלחמות עולם הביאו לשחרור האישה, לא התרבות המערבית, אלא תהליך עולמי, כמובן בהשפעת המערב, אבל היו חברות
    מטריארכליות, שבהן שלטו נשים, באפריקה ובמזרח הרבה לפני המערב, זה בעצם הפמינזם הראשוני.
    העדה היחידה שעלתה במחציתה לפני 48 היו יהודי תימן, הם הקדימו את הבילוי"ים בחודש, בשנות ה-20 יהודי תימן היו חלק מכריע בישוב היהודי.

  33. נעמי

    לירמי
    את האכדית שאני למדתי קראנו משמאל לימין.
    וכבר ציינתי שהשומרים לא היו שמים והאכדים כן.
    האחרונים לקחו את כתב היתדות מהראשונים ותרבות מפוארת נכתבה בכתב הזה, שמשפיעה עלינו עד היום.
    כדי לא ליצור עילות נוספות למלחמת חורמה הפסקתי לדבר על לוח השנה. שימשיך נסראללה לקרוא למלחמת ענבי זעם ח'רב ניסן, וישמשיכו החרדים להקפיד מצידם על כתיבת התאריך "שלנו" ולא חלילה של הלועזיים.
    ואחד לא צריך לדעת מהשני כי תתחיל מלחמת גרסאות מי גנב ממי, (כשהשניים לקחו מבבל), ומי צריך פה עוד עילות למבצעים?

  34. אורי יזהר

    לירמי שלום,
    את העניין של החשיבה המעגלית לא כל כך הבנתי, אבל המידע ההיסטורי שהעלית מעניין וחשוב ואנסה ללמוד על הדברים האלה קצת יותר.

  35. מאיר עמור

    "תנו לי לומר לכם מילה אחת על השקפת העולם המתקנת. תולדות החירות האנושית מלמדות שכל הישג וכל התקדמות לטובת דרישותיה הנשגבות נולדים ממאבק…. אם אין מאבק אין קידמה. מי שטוען שהוא בעד החירות אך מגנה את הפעילות, משול למי שרוצה יבולים ללא חרישת האדמה, גשם ללא ברקים ורעמים. הוא רוצה את הים ללא שאגת גליו הרבים. המאבק יכול להיות מוסרי, והוא יכול להיות פיזי; הוא יכול להיות שניהם. אך הוא לעולם יהיה מאבק. הכוח אינו מוותר על דבר ללא תביעה. כך היה מעולם וכך יהיה תמיד..
    פרדריק דאגלס, 1857.

    פרדריק דאגלס היה עבד שברח אל הצפון. שם הוא הפך לאחד מהמשכילים והאינטלקטואלים האפרו-אמריקאים המפורסם ביותר בדורו. הוא היה מרצה, עורך עיתון וסופר. אחד מספריו הידועים ביותר הינו האוטוביוגרפיה שלו: סיפור חייו של פרדריק דאגלס.
    הקטע הזה מובא בספרו של הווארד זין: היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1942 ועד ימינו. תירגם מאנגלית: נתן קמינר.

  36. יעל צדוק

    לאורי יזהר.

    מסע היחצ"נות שלך לקידום הנישואים הבין-עדתיים הוא מפלטם של מי שאינם מוכנים להתאמץ; מי שמתחמקים מעמדה ברורה ומפעולה ברורה. אם אתה נחוש לקדם את השיוויון בין מזרחים לאשכנזים – אתה תצהיר בקול חזק וברור מה, לדעתך, צריך לעשות, וגם תעשה מה שאתה יכול לעשות.
    נישואים אינם "פרוייקט לאומי". אנחנו לא במשטר קומוניסטי. שאנשים יתחתנו עם מי שבא להם. הנישואים שלהם אינם צריכים לשרת אג'נדה לאומית של "התערבבות".
    זאת ועוד: נישואים בין-עדתיים הם פתרון מדומה למי שרוצים להכניס את כולנו למיקסר ולערבב, ומהר. הם לא יפתרו דבר וחצי-דבר, כפי שלא פתרו דבר עד היום. זהו פתרון מדומה עבור מי שאינם רוצים להתאמץ. זוהי עמדה רשלנית, עצלנית.

    ואשר לשאלתך: "ומה יקרה אם הנישואים הבין עדתיים יהפכו להיות רוב הנישואים, כיצד נבדיל אז בין מזרחים לאשכנזים?" – זה באמת מה שמטריד אותך? באמת??? כי אותי זה כלל לא מטריד. מה איכפת לי מי מזרחי ומי אשכנזי – אם קיים שוויון בהקצאת המשאבים, בהזדמנויות העבודה, באפשרות להשיג חינוך, דיור, ובריאות; ואם קיים שוויון בערך המיוחס לכל אחד ולכל קבוצה.
    אבל שוב – אתה קופץ קדימה לאיזו הזייה עתידית ש"מדאיגה אותך", ובורח מהתמודדות עם העדר-השוויון הקיים היום, עכשיו, ברגע זה.

    1. אורי יזהר

      ליעל צדוק
      אני רואה בחיוב נישואים בין עדתיים ויש כבר עשרות אלפים כאלה שנעשו באופן ספונטני ולא באמצעות המדינה. וכך זה גם צריך להימשך. ככל שהפערים הסוציו אקנומיים בין העדות יצטמצמו, יגדל שיעור הנישואים הבינעדתיים. אני בהחלט בעד שוויון הזדמנויות שוויון בהקצאת משאבים וכל מה שכתבת בפיסקההשלישית של תגובתך. כתבתי זאת במאמר ובחלק מהתגובות. מי שרוצה להתעלם מכך ולסווג אותי בין האשכנזים המקפחים, המפלים, המדירים, המתנשאים, וכיוצא באלה, שיהיה בריא ויבושם לו.
      אינני בורח משום מאבק נגד העוולות כיום. גם בעבר לא ברחתי ושילמתי על כך מחירים אישיים לא קלים. אני לא מבקש שירחמו עלי. עשיתי מה שעשיתי כי חשבתי שזה נכון וצודק. אני רק מבקש שלא ישפטו אותי כאן על בסיס של קטעי משפטים ששהוצאו מהקשרם.
      יכול להיות שיש וויכוח על דרכי המאבק לשוויון. זה לגיטימי. הדרך שלי גורסת מאבק פוליטי, מאבק חוץ פרלמנטרי ומאבק מקצועי וגם מאבק אידאולוגי בחסידי הניאו ליברליזם המנציח את הפערים וכן במתעלמים משתי המארות המכרסמות בחברה הישראלית – הקפיטליזם החזירי והכיבוש. בחלק מהמאבקים האלה השתתפתי במידת יכולתי. עיקר יכולתי כיום היא בתחום האידאולוגי, מסיבות אישיות שלא כאן המקום לפרטן. במסגרת זו פרסמתי בשנים האחרונות שני ספרים: "תיקון כולל לישראל" שמנתח את המצב הישראלי ומציע דרך סוציאל דמקורטית לתיקון; ואת "חזון מצדה" התוקף את מדיניות הימין בכל הקשור ליחסי ישראל והפלסטינים. אינני יודע מה מידת השפעתם של ספרים אלה. אני מקווה שהייתה להם השפעה כלשהי. ספר נוסף שלי, על השמאל הישראלי ועתידו עתיד לצאת לאור בשנה הקרובה. אני מקווה שתהיה לו תהודה כלשהי. באון כללי אני מגדיר את גישתילמציאות הישראלית כ"פסימיזם קונסטרוקטיבי", כלומר אני ראוה עתיד לא טוב, אבל סבור שאסור להתייאש ויש לפעול למען מניעת הרע והתממשות הטוב. כיצד לעשות זאת? אני פתוח לכל רעיון ומוכן לקיים עליו דיון ענייני.

      1. אורי יזהר

        ליעל צדוק – תוספת קטנה
        בתגובתך כתבת כנגדי שנישואים אינם "פרויקט לאומי". שתי המילים האחרונות שנתונות במרכאות יוצרות את הרושם שזהו ציטוט של דברי בקטע של המאמר שעוסק בנושא זה. בדקתי שוב את הקטע ולא מצאתי את המילים האלה. דיברתי על נישואים בין עדתיים כמגמה רצויה שתבוא עם צמצום הפערים העדתיים. בשום פנים ואופן אינני חושב שהמדינה צריכה להכתיב נישואים. לכן אני גם בעד הנהגת נישואים אזרחיים בישראל ונגד כפייה דתית או כל כפייה אחרת בתחום זה. אני מבקש לדייק יותר כשמתווכחים אתי.
        דבר נוסף: כשכתבתי שאם הנישואים הבין עדתיים יתרבו יותר, לא יהיה ניתן להבדיל בין אשכנזים ומזרחים. כנראה שלא הבחנת באירוניה שבמשפט זה.

  37. מאיר עמור

    ליעל צדוק בהוקרה רבה. תודה רבה.

    יעל צדוק // 26.11.13 23:41

    לאורי יזהר.

    מסע היחצ"נות שלך לקידום הנישואים הבין-עדתיים הוא מפלטם של מי שאינם מוכנים להתאמץ; מי שמתחמקים מעמדה ברורה ומפעולה ברורה. אם אתה נחוש לקדם את השיוויון בין מזרחים לאשכנזים – אתה תצהיר בקול חזק וברור מה, לדעתך, צריך לעשות, וגם תעשה מה שאתה יכול לעשות.
    נישואים אינם "פרוייקט לאומי". אנחנו לא במשטר קומוניסטי. שאנשים יתחתנו עם מי שבא להם. הנישואים שלהם אינם צריכים לשרת אג'נדה לאומית של "התערבבות".
    זאת ועוד: נישואים בין-עדתיים הם פתרון מדומה למי שרוצים להכניס את כולנו למיקסר ולערבב, ומהר. הם לא יפתרו דבר וחצי-דבר, כפי שלא פתרו דבר עד היום. זהו פתרון מדומה עבור מי שאינם רוצים להתאמץ. זוהי עמדה רשלנית, עצלנית.

    ואשר לשאלתך: "ומה יקרה אם הנישואים הבין עדתיים יהפכו להיות רוב הנישואים, כיצד נבדיל אז בין מזרחים לאשכנזים?" – זה באמת מה שמטריד אותך? באמת??? כי אותי זה כלל לא מטריד. מה איכפת לי מי מזרחי ומי אשכנזי – אם קיים שוויון בהקצאת המשאבים, בהזדמנויות העבודה, באפשרות להשיג חינוך, דיור, ובריאות; ואם קיים שוויון בערך המיוחס לכל אחד ולכל קבוצה.
    אבל שוב – אתה קופץ קדימה לאיזו הזייה עתידית ש"מדאיגה אותך", ובורח מהתמודדות עם העדר-השוויון הקיים היום, עכשיו, ברגע זה.

  38. ירמי

    היוונים למעשה כינו את הפרסים, "אריים" קרי אנשים "אצילים", היטלר לדעתי היה נוצרי עם נטיות גנוסטיות, שחרגו מהזרם המקובל, מכיוון שהיו נגועות ברעיונות פגאניים או מהפכניים קדומים שיצאו, מהנוצרים הקדומים במצרים ויהודה, ונדחו ע"י ראשי הכנסייה שקבעו את הקאנון המוסכם, ראה פולחן "השמש השחורה", של הנאצים והקשר הפילוסופי שלהם למזרח הרחוק באזור מונגוליה.
    פרס, כמובן זו תרבות ואימפריה אדירה ומשפיעה, היו לה תקופות של הארה, בעצם האימפריה מולטי-תרבותית, וביחד עם שבא ואופיר הקדומות, מבחינה זו שנייה רק למצרים.
    זו תרבות שספגה לתוכה, משכילים מאפריקה, יהודים, ערבים, מהמזרח הרחוק וכו', זה מבוטא ברעיון של האמגושים שמגיעים לבית לחם, למצוא את ה"כוכב", "מאחד" השבטים שלהם, "האחד". אבל היו בה תקופות חושך, כמו בכול תרבות אחרת, למעשה האזור הזה ספג שני עידני בערות וחושך.
    אני מציג חלק מהרעיונות החשוכים, שנשמרו לצערי, אצל פרסים ודווקא כאלה שנוטים יותר למודרנה, בגלל הקשר שלהם לדתם הקדומה, דוגמה:
    Holocaust Was Carried Out by the Ancient Jewish Rulers of Yemen

    http://www.memritv.org/clip/en/2014.htm

    ולזה שאתה לא מבין את החלל השחור, במיוחד בלב יהודי ערב, תסתכל על תרבות הפולקלור היום, שהשתלטה בחלקה על התרבות העמוקה יותר, שהיא בעצמה פתרון מעושה שמקהה את הכאב, הרצון להשתחרר ולבעוט מעיד על רצון קלאוסטרופובי כמעט, לבעוט את המחסום הזה, כי מתחת יש חלל אינסופי של כאב, כמובן שה"אשכנזים", לא יצרו את הפקק, אבל הם יושבים עליו. אתה אישית, לפחות בעל ראש פתוח ולא אתנוצנטרי, כמו אחרים, הרעיון הוא שתזוזו ותפנו מקום לאחר, בלב התרבות שלכם, לא תשחררו את הפקק לכמה רגעים ואז תחזירו אותו בחזרה, כמו שאתה מציע ואתה עוד, בעל הראש הפתוח, והרצון ללמוד, על הרוב אין מה לדבר; יבוא מהולנד פרות שמנות, "פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן", יושבות על האבן שחוסמת את ראש הבאר ומתרפסות וגועות על עבר רומנטי מדומיין, מתחתן פרות בר רזות וכבשים שחורות בסדר היררכי.

    **אני חוזר על הדוגמה השנייה, כמובן אציין שהיא מזכירה ולא דומה לשואה האיומה, שלא מצאתי לה מקבילה היסטורית, של זוועה ממכונת ותעשייתית, של מכונה אאוגנטית.
    תוסיף את הכאב לכובשים ועוזריהם האידיאולוגיים, שעושים טיולים על קברות אבותיך השדודים, משל שהיו שריד של גן חיות חרב;
    http://goo.gl/Qy2UTA

    יש שם באר חסומה שהמוסלמים אוהבים לעמוד עליה, סימבולי, דמיין שגרמניה היית מוציאה צו שאסור ליהודים לדרוך באדמתה ואנחנו ילידי המזרח.
    הסכר ההרוס של היהודים
    http://goo.gl/1S00oq, לציין שהיהודים תיקנו את הסכר הכי גדול שהיה קיים סכר מעריב,השפעתה של היהדות מעידה הכתובת משנת 564 למניין החימיארים, ז.א. משנת 449 לספה"נ, כתובת שהתקין המלך שרחבאל יעפור בן אבוכרב אסעד, לזכר תיקון הסכר המפורסם של מארב. בכתובת זו נזכר בפעם הראשונה "אלוהים בעל השמים והארץ". כתובת אחרת, שגילה החוקר הידוע גלאזר ושעוררה עניין רב בעולם המדע, מתחילה במלים אלה: "ברך ותברך שם רחמנן דבשמין ויסראל ואלההמו רב יהד" וכו' ז.א.: "יבורך ויתברך שם הרחמן, אשר בשמים, וישראל ואלוהיהם, אדון יהודה" וכו', כלומר החימיירים ראו את היהודים ואלוהיהם חיצוניים אליהם, לכול אלה שטוענים שהם התגיירו, הם לא, פשוט קיבלו לפתנאון שלהם, אמונה עם סממנים פוליטיים מונותאיסטים ולקחו אספקט אחד מהאל היהודי בצורת ה"רחמן".

  39. ירמי

    הגישה שלך אתנוצטרית, אכדית קדומה כתובה גם מימין לשמאל, ההשפעה של הארמים גרמה לכתיבה גם משמאל וימין, ואת זה כמובן לימדה אותך האקדמיה, שבטבעיות נוטה לתרבות המערבית, אני לא רואה בזה פסול, כי זה הנוהג האנושי לצערי.
    לאורי, הבאתי את העניין של התרבות האירנית שבאה לידי ביטוי באנטישמיות טהורה, בג'נוסייד, שבה בצורת גרוש ערבים אתניים מאזור ערביסטן עד היום והחלפת שם האזור לח'וזסתאן, הסעודים אף הגישו על כך תלונה, מוזר לי שצינזרת את הקטע הזה, וגם הקישור שהבאתי, שמצביע עדיין על רעיונות אנטישמיים מאומה זו, שטבעי שעם כול גדולתה, היו בה כמה רעיונות גזענים:
    http://www.memritv.org/clip/en/2014.htm
    קטיעת התגובה הזו, הביאה לקטיעת הרעיון שרציתי להציג ואני לא חושב שצריך להיות מוסר, וכמובן שהדברים האחרונים חשובים, אף אחד לא מאשים אותך אישית, הביקורת היא על חלק מהרעיונות העקומים שעליהם מתבססים חלק מהאנשים במדינה.
    העולם הישן היה המזרח, אירופה בעברה, במיוחד בתרבויות האדירות שלה יוון ורומי ראו במזרח את ערש תרבותם, זה נכון גם היסטורית, כי מאז התקופה הנאוליטית, סוף מיני עידן קרח, אזורים שהיו פורים בתימן ומצרים ישבו, לכן הייתה נדידת תרבויות מאזור דרום ערב, שהיה מיושב ביושבי קבע, למצרים ושמצרים החלה להיות ישבה יותר לאזור הסהר הפורה, בכלל מדענים מסכימים שמוצא האדם בכללית הוא מהאזור של אפריקה, באתיופיה, משם הוא התפזר למזרח ומשם לאירופה, שהחלה נמסה והפכה לפוריה בסוף מיני עידן קרח זה.

    1. אורי יזהר

      לירמי,
      אני לא צינזרתי שום דבר. אני רק מגיב על תגובות. אין לי אפילו יכולת למחוק קטעים באתר הזה וגם אם הייתה לי לא הייתי מצנזר שום דבר. הפוסטים שלך על תרבויות המזרח הקדום דווקא מעניינים.

  40. ירמי

    "ושמצרים החלה להיות ישבה יותר" הכוונה ליבשה, והרעיון שאירופה הייתה אז העולם החדש והסתכלה על המזרח כ"עולם הישן", כמו שארה"ב מסתכלת כיום על אירופה.
    ** שכחתי לציין כתב יתדות או כתב לא הירוגליפי, צורתי, היה קיים במזרח לפני כתב היתדות השומרי,ובכלל כתב החרטומים היה גם משולב בלוגוגרמות כמו בכתב היפני, קרי סימנים שכול אחד יצג מילה שלימה, בנוסף לעיצורים או תנועות רגילות, אז זה היה כתב לא פחות מתקדם, אפילו יותר, כי כתב היתדות השומרי הוחלף כליל בראשית המאה ה-1 בכתב אלפביתי של עיצורים ותנועות.
    ובכלל האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, זו שפה אלפבית עיצורי, מקור כול השפות השמיות! לציין שאת אוגרית, הרסו "גויי הים" מאזור דרום אירופה, שפשטו עליה והרסו אותה.

  41. ירמי

    "… צורתי, היה קיים במזרח לפני כתב היתדות השומרי"
    הכוונה, …וכתב צורתי הירוגלפי משולב מונונגרמי"… היה קיים במזרח לפני כתב היתדות השומרי

  42. דוד אבן

    והעובדות הסטטיסטיות וההיסטוריות שמובאות במאמר זה מן הסתם נכונות ואין צורך להרחיב על כך.
    מעדיף לדבר על האג'נדה ולא רק על העובדות.

    אמר אורי יזהר יפה:" יש מי שרוצה להחליף את המאמן ולשנות טקטיקה כי הקבוצה מפסידה, ויש מי שרוצה לשרוף את המועדון"
    הציונות (=מדינת ישראל) לא מושלמת אבל היא האופציה הכי נסבלת שיש לנו היהודים על כדור הארץ. מזרחים ואשכנזים כאחד.
    כדאי שננסה לשפרה יחד במקום לחרחר ריב ומדון ולהשתלח בקבוצות אתניות שלמות ("פשעי האשכנזים …" "המזרחים הרסו את המדינה") או
    לברוח לארצות אחרות ומשם לעודד הזיות פוסט ציוניות חסרות כל קשר למציאות.

  43. אהוד

    כי גם האמירה האחרונה כלא מכלילה, היא אמירה גזענית, אני מסכים שגם האמירה הראשונה שנאמרת בהכללה, היא אמירה גזענית,ומבחינה אחרת, זה לא קשור ל"אשכנזים", אז גם זה סוטה בכלל מהרעיון המרכזי מאחוריה, אמירה זו מצביעה על נורמות גזעניות ששררו בכול העולם, בשנות ה-50 של המאה ה-20, בלי קשר לעדות, והנורמה הרווחת הייתה לצערינו, שכהי עור הם נחותים ובהירי העור, מצביעים על יתרון, תרבותי או, ****, בנוסח האאוגנטיקה, למרות השואה, הירידה בגזענות כלפי כהי העור ירדה, רק אחרי כמה עשורים ובמינונים ובמקומות מסוימים, היא עדיין שרירית וקיימת, גם בישראל

  44. אורי יזהר

    אינני יודע אם תגיע לקריאת התגובה שלי, כי המאמר כבר בדרך להורדה מהאתר, אבל בכל זאת אומר כי התגובה שלך היא די יוצאת דופן במכלול התגובות שהיו על מאמרי. לתגובות ביקורתיות עינייניות אין לי טענות. זה לגיטימי לומר שאני טועה ולהראות את זה עניינית. אבל חלק גדול מהתגובות, ואלי רוטבן, לא ספרתי היו התנפלויות בשצף קצף עם "רצח בעיניים" על מי שהעז למתוח ביקורת על חלק מהמזרחים המשכילים ועל עמדותיהם. מגיבים אלה לא התייחסו כמעט לביקורת שלי על הממסד הישראלי ולהצעותי לשינוי. וכאשר התייחסו זה היה בעוניות ו/או בביטול. לכן הפסקתי גם אני להתייחס אל המגיבים האלה וכך אעשה גם בעתיד. יש הרבה מה לעשות, מזרחים ואשכנזים ו"בני תערובת" מכל הסוגים כדי לתקן את החברה הישראלית. אני מקווה שאתה נמצא בין אלה.
    אשמח לשמוע ממך גם מחוץ לתגובות כאן.
    המייל שלי – uri.izh@kms.org.il

  45. מאיר עמור

    מול מסיתים: לעמוד. מול שקרנים: להוקיע. מול גזענים: (מודעים וכאלה שאינם מודעים לגזענותם) אין מקום לנהל שיג ושיח. מול גזענות וגזענים: להילחם.

    המאבק הפוליטי עם מוסד האשכנזיות עדיין לא החל באופן מעשי. תארו לכם מה יהיה המצב כאשר המאבק האמיתי יתממש. זאת אומרת כאשר תוצג תוכנית רפורמות ממשית:
    (1) רפורמה אגררית. רפורמה של ייצוג ורפורמה של מיסוי. ברפורמה האגררית קביעת גבול לישראל וביטול הקק"ל, מנהל מקרקעי ישראל, ביטול הנוסחאות המעמדיות של "בנים חוזרים" ו"בנים ממשיכים" וחיסולן של המועצות האיזוריות שבשליטת הקיבוצים והמושבים הותיקים;
    (2) רפורמה בייצוג. קביעה כי על מוסדות המדינה המרכזיים להיות מייצגים של החברה הישראלית. החל במוסדות המשפט, דרך מוסדות האקדמיה, התקשורת הציבורית (רדיו, טלויזיה, גופי תקשורת ציבוריים אחרים), ומשרדי הממשלה בארץ ובחו"ל (יותר ערבים, יותר נשים יותר מזרחים). כל זאת תוך 15 שנה.
    (3) רפורמה במיסוי. שינוי היחסים שבין מיסוי עקיף ומיסוי ישיר והגדלת המיסוי הישיר. מיסוי על הכנסה ולא מיסוי על הוצאה. שינוי היחס שבין עבודה והון והערכת העבודה כיוצרת הון ולא כתומכת הון.
    (4) רפורמה אזרחית. יש וצריך להיות מקום. זאת אומרת הצורך העקרוני לקביעת אזרחות ישראלית ושלטון החוק על פיו ברור מהן החובות, הזכויות והאחריות האזרחיות של האזרחים אל מול המדינה ומהן ההגבלות, החובות, האחריות של המדינה כלפי אזרחיה. זה אומר עמדה עדכנית ומעודכנת לגבי היחסים בין דת ומדינה בישראל.
    (5) רק כוח פוליטי יכול לממש זאת.

    לא להסתה. לא לשקר. לא לגזענות המודעת והחבויה.

    1. אשכנזי אותנטי

      לכל מי שמצפה (כמו מאיר עמור) שהמזרחים "יתקוממו" ויאבקו על מקומם הראוי בישראל צפויה אכזבה. התופעה הבלתי מדוברת, והחשובה ביותר היא השתיקה וה"כניעה" של המזרחים לתוך המצב החברתי הבלתי שוויוני.
      הכניעה השקטה הזו היא הרסנית. לממסד האשכנזי היא משמשת כהוכחה שהכל בסדר – ואפשר להמשיך במבנה הקיים.
      השתיקה הזו גורמת לנוער אשכנזי שחי בבועות האשכנזיות לא לדעת שום דבר על מה קורה במרחק של כמה קילומטרים ממנו עד שהוא מגיע לאולם ולתור לתעודת זהות במשרד הפנים ופתאום רואה שהמדינה שלו שונה מאד ממה שחשב עד עכשיו.
      והכי גרוע, זה מגביר את התסכול וחוסר האונים של המזרחים שאינם רוצים להפוך את עורם ולהתחפש לרוסים או פולנים.
      למה אין מאבק ואין התקוממות?
      יש רק תשובה אחת שאני יכול לחשוב עליה: הדמיון והקרבה לערבים.
      הנשק הגרעיני שמחזיקים האשכנזים הוא הקרבה התרבותית, השורשית של המזרחים לערבים, והאיום המוסווה שהם יכולים בקלות להיתפס כאויבים של המדינה, אם רק יצייצו ציוץ קטן, – ביחד עם הערבים שבמילא דומים להם.
      לא יעזור כלום – הנשק הזה עובד. אם מדובר בחבית חומר נפץ, זוהי חבית עם דפנות פלדה עבים והיא לא תתפוצץ כל כך מהר.
      לחבית הזו יש שם: הבושה.
      הבושה במוצא הערבי.
      רוצים שינוי? רוצים מזרחים שחותרים לשינוי תפיסה? דברו על שחרור מהבושה.

  46. אסף

    הפסקתי לקרוא בפסקה ה'. שמה הבנתי את תבניתיות המאמר ואת חוסר האחיזה שלו במציאות. משה איבגי ורונית אלקבץ… אחד על תקן העבריין והשניה על תקן המרוקאית ההיסטרית. אתה מנסה להציג לי תמונה בה הגוף מכוסה במיטב הבגדים ומציג לי עלי תאנה שגם בהם יש חורים. לא תודה.

  47. אשכנזי אותנטי

    מציע את השלבים הבאים:
    1. להסכים שיש בעיה: כלומר שמשהו ביחסי מזרחים אשכנזים לא תקין, לא טוב ויש להתאמץ כדי לשפר
    2. להגדיר מהי הבעיה: כלכלית, תרבותית, פסיכולוגית, שילוב של הקודמים?, וגם, אם יש כמה בעיות לסדר לפי קושי.
    3. לחפש פתרונות לאור הבעיות.

    אולי אפשר להתחיל את הדיון הזה מחדש?

  48. מאיר עמור

    לאשכנזי אותנטי אתה צודק. אני חושב שהניתוח שלך הוא נכון. הבושה או במרוקאית "החשומה" הוא נשק עצום מימדים. כפי שאמר סטיב ביקו (מי שנרצח על ידי שלטון האפרטהייד הלבן של דרום אפריקה) הנשק הכי חזק בידיהם של המדכאים הוא מחשבתם של המדוכאים. אין ספק שרבים מאוד מאלה שנקראים מזרחים עדיין מתביישים להביט בעצמם ובדמות המשתקפת להם במראה, ולראות נכוחה ובלי עיוות אשכנזי את שמשתקף משם. משתקף שם אדם חצוי. אדם חצוי שלא מוכן להודות שביתו הוא בית מריבה שחלק אחד נאבק בחלק השני של אישיותו. זה נכון. אבל זוהי רק ההתחלה של התהליך. השינוי החברתי המבוקש בישראל אינו רק שינוי פסיכולוגי של תפיסת עצמי אישית או אפילו קולקטיבית. יש כאן מבנה חברתי של אי שיויון במשאבים כולל המשאבים המתארים ומגדירים את התרבות. המאבק על משאבים וכוח שובר את המסגרת הפסיכולוגית ומגיע לשלב הפוליטי סוציולוגי. תיקון קל: אני לא מצפה לשום דבר מאף אחד/ת. אני אומר את דעתי. לשמחתי, אני יכול לומר שדעתי – הולכת ומקבלת תנופה אצל רבים ורבות, טובים וטובות. אני לא המצאתי שום דבר. קיבלתי רבות מחברים וחברות שחיו לפני. למדתי מעשרות ומאות אחרים ואחרות שהיו איתי לאורך הדרך והייתי אתם בדיונים ובשאלות. אם לפני 25 שנה היינו בודדים שאמרו טענות מהסוג הזה, כיום ישנם כבר אלפים האומרים זאת, בשירה, בריקוד, בצעד פוליטי, בתפיסת עצמי וביצירת עתיד שונה. מבחינה זו אני בהחלט שמח ומצפה לשינוי גדול. יבוא היום והוא יבוא. עד כמה יכולים טרחנים כמו אורי יזהר הזה להיות הדברים המרכזיים של המציאות? לא להרבה זמן.