טרור של מדינה

הממשלה החליטה לדכא בכוח פראי, ברוטלי ומוגזם כל סימן של התנגדות להחלטותיה, למעשיה, למדיניותה. אבל לא די לה בכך. על יום הזעם נגד "תוכנית פראוור"
סנאית גיסיס

בראשית קיץ 2012 – 22 ביוני – היו נשים ואנשים שהודיעו על כוונתם להעיר מחדש את ההפגנות המחאה החברתית של קיץ 2011. ראשית לכל, לפני ההפגנה הוזמנו פעילים ל"שיחות ידידותיות" על ידי רשויות למיניהן, כדי להפחידם. הפעילים סירבו לשוחח ושולחו באזהרות מאיימות. האגודה לזכויות האזרח מחתה.

קבוצה זעירה עד כאב של פעילות ופעילים ניסתה להקים מאהל באחד מקודשי הפיתוח-העירוני-המואץ-לגובה של חולדאי – שדרות רוטשילד. מולם נאספו משטרה, יס"מ ומיליציות עירייה שמספרי אנשיהן וכלי המשחית שהביאו אתם היו מוגזמים באופן מבהיל לעומת הקבוצה הקטנה של הפעילים. עוד לפני שהספיקו אלה להפגין, כבר נלקחו אוהלי המפגינים בברוטליות עם כל הציוד שבתוכם והובלו ישירות למתקני אשפה. לדפני ליף שברו את אמת היד, ונותרה תמונה שבה מספר שוטרים גברתנים מסובבים ומכופפים שלא-כדרך-הטבע את ידיה של אשה צעירה אחת. כתבי אישום הוגשו נגד רבים מן המפגינים. בית המשפט סבר שכתבי האישום לא היו מוצדקים, כן סבר שהמפגינים לא איימו על השוטרים, לא תקפו אותם, וכי היה שימוש בכוח לא סביר בעליל מצד המשטרה.

ביום שבת – 30 בנובמבר – ארגנו הבדואים של הנגב הפגנה, שקיבלה רישיון, נגד תוכנית פראוור. במקום ההפגנה נאספו כ-1,000-1,200 אנשים, כשליש עד מחצית מתוכם באו מתל אביב, מיפו ומירושלים כדי להזדהות עם הבדואים ולתמוך בהתנגדותם לתוכנית פראוור (שעברה בקריאה ראשונה בכנסת ברוב דחוק).

כמו בקיץ 2012, גם כאן נקראו פעילים בדואים צעירים ל"שיחות ידידותיות" מאיימות ביותר במהלך השבועיים שלפני ההפגנה.

גם כאן המשטרה נערכה במספרים אדירים של שוטרים, שוטרים רכובים על סוסים וכן שתי מכונות המתיזות סילונות ארוכים של מים (לבן) ושל מים צובעים (כחול). אפשר היה לראות בבירור בקצה שורת השוטרים הארוכה גם את אלה שהיו מצויידים בשרשרות ארוכות של מה שנראה ככדורי ספוג ואולי היו גם מטולים של רימוני גז.

הפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", חיפה 30.11.13. צילום: activestills.org
הפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", חיפה 30.11.13. צילום: activestills.org

שוטרים, שוטרים רכובים על סוסים וכל הציוד ההתקפי הרב שברשותם נערכו לאורך צד אחד של שולי הכביש. במרחב שמעבר לו עמדו המפגינים, בתוכם קבוצות של ילדים צעירים שבאו כשהם נושאים בובות שהכינו בראש מוטות ארוכים. היו קבוצות שקראו סיסמאות והניפו דגלים, אחרות תופפו. הילדים הרימו והורידו את הבובות בקריאות קבוצתיות כמו "פראוור לא יעבור" בעברית ובערבית. מפגינים אחרים התבוננו בשקט, כשהם הולכים אנה ואנה מקצה אחד של קבוצות המפגינים אל הקצה האחר.

הפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", חורה 30.11.13. צילום: activestills.org
הפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", חורה 30.11.13. צילום: activestills.org
הפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", ירושלים 30.11.13. צילום: activestills.org
הפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", ירושלים 30.11.13. צילום: activestills.org

פתאום, כשעה לאחר תחילת ההפגנה, זינקו הסוסים בפראות ישר אל לב קבוצות המפגינים, שהיו לחלוטין לא מוכנות למתקפה זו, ובאותה עת עצמה החלו שתי מכוניות הזרנוקים להתיז סילונות ארוכי טווח אל לב הקהל מן הכביש. מלמעלה החל לרחף הליקופטר נמוך למדי, כשהוא משמיע צווחות אדירות קורעות תופי אוזניים. המפגינים נפוצו לכל עבר. הכוחות התוקפים, לא הסתפקו בכך והחלו במרדפים מתוכנננים לכל הכיוונים אחרי הקבוצות המתפזרות במהירות, גם בסוסים וגם במכוניות הזרנוקים שנכנסו אל תוך המרחב, ונסעו בתוכו מאות מטרים כשהן תוקפות את המפגינים הבורחים בבהלה בסילונות של מים ושל מים צובעים. בעקבותיהם באו שוטרים, המוני שוטרים, מזויינים במגינים רחבים, במוטות וכיוצא בזה.

אז, ורק אז, החלו צעירים בקרב הבדואים הנמלטים להרים אבנים, קטנות וגדולות יותר, מן הקרקע וליידות אותם בכוחות התוקפים, כשהם רצים אחורה ושוב אחורה.

כשנסעתי משם, קצת אחרי השעה חמש ובטרם חשיכה, מתקפת השוטרים הייתה בעיצומה, אבל הכביש היה לגמרי ריק ממפגינים וגדוש בשוטרים, במכוניות משטרה, ובשוטרים רכובים על סוסים.

אז מה היה לנו כאן?

נראה לי שכמו במקרה של המפגינים מראשית קיץ 2012, הממשלה החליטה לדכא בכוח פראי, ברוטלי ומוגזם כל סימן של התנגדות להחלטותיה, למעשיה, למדיניותה.

אבל לא די לה בכך. היא גם משקיעה מאמץ מכוון להציג את המפגינים כתוקפנים, כמסוכנים, ככאלה שיש לדכא בכל מחיר, בין שהם פעילים חברתיים שלא נואשו עדיין, בין שהם בדואים שלא ויתרו על זכותם להיות שותפים מלאים לקביעת מתווה חייהם העתידי. אם זה אינו טרור של מדינה, איני יודעת טרור כזה מהו.

סנאית גיסיס היא מורה וחוקרת  במכון כהן, חברת מחסום ווטש משלהי 2002

לקריאה נוספת:

פלישת חוטפי הגופות | נעמית מור חיים

לומדים לשדוד: על אדמות הנגב, 1948 | גדי אלגזי

עוד על תוכנית פראוור

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גבריאל בן חורין

    כמו שכתב אהרון דוד גורדון ואני מצטט באופן חופשי:
    אם אתה מדינה מותר לך לגנוב לרצוח לשקר,וזה נחשב,אחלה.
    המגמה הנמשכת של דיכוי בניי האדם אינה סוד,ואף פעם לא היתה סוד.
    אנחנו אלה שחייבים להיתנער מכול הגדרה,של ימין או שמאל,חכם או טיפש,
    ולהבין, במחשבה, שהיציאה האפשרית היחידה מהכלא המחשבתי הזה,
    היא הבנת הזהות האישית הקולקטיבית העתיקה שלנו:
    ישראל (במקור) אומר : " כי שרית עם אנשים ועם אלוהים,ותוכל."
    נלחמת עם החברה,נלחמת עם הערכים הכי גבוהים שלך, ולא נתקעת.
    זהו אדם! ומשם יכול לקרות משהו רדיקלי.

  2. ראובן גרבר

    כאשר כותבים דו"ח, אף שהייתה בו כוונה טובה, אך הוא לא נעשה בדיאלוג עם השייחים ונציגי הציבור, מגיעים לתוצאות לא מספקות. והאילמות הזאת מביאה לאלימות שנועדה להגן על הדו"ח. ההצעה היא קודם לקחת מהם שטחים ולהבטיח להם פיצוי. הלקיחה ודאית, והפיצוי בעתידי? כפי אמר ליברמן – יצאנו למלחמה על אדמות הלאום. במי הוא יצא למלחמה? באזרחים. המשטרה נערכה מראש בכדי לכסח, זה היה קרב על יבש (להבדיל משימוש באש חיה). צר לי על היחס לבדוואים אזרחי המדינה. זה חלק מהלאומנות של השלטון הנוכחי. מייחל ליחס המקראי לגר.

  3. נפתלי אור-נר

    ראשית, מפעילים אלימות מופרזת ללא כל צורך וצידוק.
    שנית, משקרים במצח מחושה בטענה כי המפגינים היו האלימים בעוד שהמשטרה אך פעלה להשבת הסדר הציבורי על כנו.
    שלישית, דואגים שהתקשורת תהא צייתנית: לא תדווח על השקרים והעובדות להוויתן אלא תמשיך ב"שטיפת המוח" הציבורית

  4. תמר הופמן

    גם אני הייתי שם. היו שם פרובוקטורים של המשטרה שזרקו אבנים וגרמו למיתקפה המאסיבית. בהפגנה זהה עם אותם המשתתפים שנערכה כמה חודשים לפני, בצומת להבים, לא נזרקה אבן אחת ולא היתה אלימות של המשטרה למרות שגם שם היו פרשים והרבה מידי שוטרים. ההבדל בין שתי ההפגנות הוא ש"יחידת יואב" סיימה את אימוניה וכעת היא חייבת להביא תוצאות.
    יתר על כן. חוק פראוור עוד לא עבר קריאה שניה ושלישית והוא החל להיות מיושם בשנת 2010 ואולי לפני. הממשלה אינה ממתינה לכנסת ומתעלמת מהוראות בג"צ. הממשלה שלנו יודעת רק כוח ואלימות
    וסופה כפועלה.