פלישת חוטפי הגופות

האם הילד שחולצתו מופשלת, עם כל משפחתו ושאר הבדואים המתנכלים האלה, נשים וטף וגברים, יודעים שבדיוק נפלה עטרת ראשנו שהם באים עכשיו? אולי זה מה שמעצבן את השוטרים, שהרי היינו ברגע כל כך יפה, מאחד ומפלג. על יום הזעם נגד "תוכנית פראוור"

גם אני תמיד משתוקקת לדעת מה קרה קודם, וברמה שזה די משגע אותי. נגיד מה קרה שלשום, לפני שהורידו לקרקע בנשקים שלופים ילד ועצרו אותו. חייב היה לקרות משהו מאוד דראסטי כדי שנגיע למצב כזה. כלומר ברור שקודם היו אש חיה ולא חיה והמון תמרות עשן, ופלוגות ממוגנות כאילו מדובר מינימום במכבים נגד היוונים, וערבים מחוצפים ויהודים בוגדניים, אבל מה לעזאזל קרה קודם לכן? האם הילד ההיפראקטיבי מעצבן השוטרים, עם כל משפחתו ושאר 80 אלף יושבי הכפרים הלא-מוכרים – שלא לדבר על ה-120 אלף שמתגוררים בעיירות ובערים המוסדרות, ככל שגטו בנגב יכול להיות מוסדר – האם כל אלה פשעו כנגד כוחותינו באופן שאין לשאת אותו?

האם כל אותם בדואים הגיעו אל השוטרים הביתה לנחלת אבותיהם מזה דורות ואיימו להעיף אותם משם באופן חוקי וחלק, שיסתום את הגולל על כל תביעה עתידית מצדם? האם הם הציעו להם עסקה שאי אפשר לסרב לה – למכור את האדמה בפח שמן עכשיו או מיד, או להפסיד אותה לגמרי? כי אם כן, אני מבינה את השוטרים. איום כזה יכול להוציא מגדרו כל אדם סביר. אבל בכל זאת, יש דרך להתנהג. לא מורידים על דבר כזה ילד בכיתה ה' לאדמה. אם יש לו כיתה בכלל זאת אומרת.

תוהה אם כל הבדואים המתנכלים האלה, נשים וטף וגברים, יודעים שבדיוק נפלה עטרת ראשנו, שהם באים עכשיו. הפגנות יום הזעם בחורה שבנגב, 30.11.13. צילום: מרים אבו גאנם, תל שבע
מעצר של ילד בהפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", חורה 30.11.13. צילום: מרים אבו גאנם, תל שבע

כמובן, ייתכן שכל אותם בדואים ערמומיים וערלי לב הוסיפו חטא על פשע והכניסו סעיף של נישול מהקרקע לטובת קרקע חלופית, שתהיה במקרה או שלא שייכת לשוטר אחר מימים-ימימה, מה שיכול לפתוח סכסוכי משפחות איומים. לך תבין את הבדואים האלה, מה יש להם מהשוטרים? אולי הייתי מבינה את זעם השוטרים אם היה מסתבר שהעוול הנוכחי לכאורה מצד אותם בדואים מפחידים סוגר 65 שנות ייבוש והשפלה. שנים בהן המסים שלהם אינם שווים תשתיות מינימליות, והירושה מאבותיהם שווה כקליפת השום. ואפילו קרה כל זה, באו הבדואים ולקחו ופשעו וניכסו, ואותם שוטרים לא גילו תושיה מספקת לרכוש את אדמת אבותיהם במאות-אלפים לחלקה לפני כך וכך שנים, עדיין ילד שחולצתו מופשלת, נשמתו פורחת ואקדח מתנוסס לעבר ראשו מחייב הסבר יותר טוב.

חייבים ללכת אחורה, ובאמת שואלת את עצמי, אם כך מה קרה מקודם-קודם, כמו שנהגה סבתי החכמה לשאול. תוהה אם כל הבדואים המתנכלים האלה, נשים וטף וגברים, יודעים שבדיוק נפלה עטרת ראשנו, שהם באים עכשיו. אולי זה מה שמעצבן את השוטרים, שהרי היינו ברגע כל כך יפה, מאחד ומפלג. פתאום היתה פה בידי כל אחד ואחת מאיתנו פיסת אדמה מדומיינת, וזה במדינה שמנוהלת בסגנון קומוניסטי, שרובה אדמות מנהל וליהודים אין בה חלק ונחלה, רק לא עלינו, לאויב. מצב מוזר ומתמיה במדינה ריבונית. איך לכל הרוחות נפלו לידיהם כל השטחים הללו? איפה היינו כשזה קרה ואיך נתנו לזה להתרחש? ואז הם עוד מעזים להטריד שוטרים ברגע כה רגיש, טייקוניי האדמות המדבריים. ברגע היחיד בו לכולנו היה רגב או שעל מהארץ, כשבניכוי ערבים, חרדים, עולים מעשרים השנה האחרונות וצעירים רבים נפטר אחד האנשים האהובים בה, והתיר באחת את הכישוף שאסר עלינו לעשות בו כבשלנו. עשרות קלישאות הותרו מחרצובותיהן, הציפו את הרחובות ושוכפלו למיליונים כאן, בארץ המראה. נסתלק מאיתנו מורא האיש שצליל קולו, מילות שיריו ודמויותיו מפתח חולצתו התגלגלו במטבעות לשון, משפטי מפתח, ודימוי אולטימטיבי עוד בחייו. עכשיו הוא כבר לא רואה איך אנחנו מתנהגים. לא נשתמש? אנחנו מדינה ריבונית, באמ-אמא שלו נשתמש.

מחאה נגד "תוכנית פראוור", חיפה 30.11.13. צילום: activestills.org
הפגנת יום הזעם נגד "תוכנית פראוור", חיפה 30.11.13. צילום: activestills.org

הוא איחד אותנו והפך זמר לאומי במותו, כיוון שאין זמר חי שיכול היה ליצג את כל השבטים המקוטבים של הציונות וקצוותיה במקביל. אבל כמת הוא אידיאלי לכולם: הוא חושב שמאל והמסר שלנו ימני? הוא במילא לא יוכל להגיב. הוא נשוי לפרענקינייה ואנחנו רוצים להיכנס במזרחים? משווים שורות של חלפי לשורות של גיספן. הוא שר באירוניה על ארץ ישראל הישנה והטובה? נסנן את הטקסט, נשנה את הטון ונדפוק כותרת. יש לו פחד קהל? אין בעיה, כי לביבי אין. הוא אוהב להיות בבית? זב"שו. בנותיו חרדיות, אבל לנו בדיוק מתחשק ללהג על ההתחרדות ולהשוות בבוז ללווית עובדיה יוסף? מי שואל אותו? הוא מת. ככה בעלנו את הקרקע הסימבולית והרגשנו לרגע על הסוס של יואל משה סלומון. כמו בסרט הקלאסי "פלישת חוטפי הגופות", כשאנחנו בתפקיד החוצנים המחיים את הגופות ומשתמשים בהן כפיתומים לצרכיהם.

ומה היה מקודם קודם? אומרים שהיה פה שמח.
ולפני זה? התנ"ך.

נעמית מור חיים היא בימאית ופעילה פוליטית

לקריאה נוספת:

לומדים לשדוד: על אדמות הנגב, 1948 | גדי אלגזי

עוד על תוכנית פראוור

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. קיפוד

    פוסט מעולה. רעיון טוב לחבר את הבדואים לאיינשטיין. כתוב מעולה.

  2. מרב

    מאמר כל כך חשוב, וכמה חבל שהציבור הישראלי נגוע כל כך בפחד מהזר והשונה, ואיך נוח להכות את ילדיהם על פי החוק בשעה שאצלנו מכניסים מכי ילדים לכלא. כל מדינה והחוק שלה, של כל חברה והמוסר שלה. דיבור כפול ומוסר כפול, ואנשים לא מבינים למה הכל כאן מטושטש כל כך: ערכים, גבולות ואג'נדות. מי שמכוון אקדח כלפי ילד מתפרע, הוא עבריין. נקודה.

  3. רתם

    לא נמצא כזה איום ליהודים בישראל, כמו
    הילד הזה. עכשיו מצפה שביום השואה ראש הממשלה ינאם על איראן ועל הילד הגרור- שכוב- מאויים באקדח הזה
    תודה לכותבת זעמך מוצדק וכל דברייך נובעים מעמדה מוסרית נכונה