תרצו או לא: דו-לאומיות פתרון ציוני

גם מי שסבור שפתרון שתי המדינות הוא פתרון צודק ומוסרי צריך להכיר בכך שהוא אינו פתרון אפשרי. אברהם פרנק, חבר מפלגת העבודה, מתפכח מחלום המדינה היהודית האקסקלוסיבית
אברהם פרנק

יש רעיונות שממשיכים להיות צודקים וראויים אלא שבמציאות שנוצרת ובאילוצים הקיימים הם כבר אינם ברי ביצוע. פג תוקפם. הרעיון הציוני של הקמת מדינה יהודית דמוקרטית לצידה של מדינה פלסטינית, הוא רעיון טוב וצודק. אין ספק שמגיע לעם היהודי וגם לעם הפלסטיני שתהיה להם מדינה משלהם. זהו הפיתרון התיאורטי הטוב ביותר, כנראה אפילו הצודק ביותר כדי להתמודד עם הקונפליקט המדמם בין היהודים והפלסטינים כבר מאה שנים בשטחי ארץ ישראל. אבל האם הוא אפשרי?

46 שנים של כיבוש שטחי הגדה המערבית והעם הפלסטיני, יחד עם 350,000 מתנחלים עשו את שלהם. המצב של אי היתכנות החלוקה לשתי מדינות הוא תוצאה של עובדות שנוצרו "בשטח" במשך עשרות שנים באמצעות מדיניות מוגדרת, ובדרך-כלל גם מוצהרת, של ממשלות ישראל לדורותיהן. אבל היתה גם הרבה מדיניות של עשייה בסתר, כפי שהודה שר האוצר הקודם שטייניץ (הארץ, 12.11.12): "הכפלנו את התקציבים ליהודה ושומרון. עשינו זאת בפרופיל נמוך כי לא רצינו שגורמים בישראל ובחו"ל יכשילו את המהלך". גם שאיפתם הלגיטימית של הפלסטינים למדינה משלהם, ומאבקם, לא יועילו.

הרצל בבאזל, 1902, בזמן הקונגרס הציוני החמישי
הרצל בבאזל, 1902, בזמן הקונגרס הציוני החמישי

"בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בקול, היו הכול צוחקים לי. אולי בעוד חמש שנים, וודאי בעוד חמישים שנה, יכירו בכך הכול", כתב הרצל. ואכן, הדברים שנכתבו ביומנו בשנת 1897 הפכו למדינה יהודית כעבור חמישים שנה – ב-1947. איני הרצל, אבל אני לוקח על עצמי את הניבוי, שבתוך 7 או 10 או 12 חודשים יסתיימו השיחות עם הפלסטינים בכישלון, והכל יכירו בכך ש"אופציית שתי המדינות" כבר אינה קיימת. אולם גם אם יגיעו הצדדים להסכם כלשהו, הוא לא יהיה בר-מימוש.

הסיבה לעובדה המצערת ש"אופציית שתי המדינות" אינה קיימת עוד היא פשוטה: כוחם המכריע של המתנחלים ובני בריתם. בשטחי יו"ש יושבים עתה כ-350,000 מתנחלים (ללא השכונות הירושלמיות), חלקם הגדול מחוץ לגושי ההתנחלות הגדולים, מה שהופך את הישובים "הבודדים" לגורם מרכזי בדמוגרפיה ההתנחלותית. אליהם יש להוסיף את כוחם החשוב של גורמי הימין בכנסת ומחוצה לה, שמעניקים למתנחלים את הגיבוי הפוליטי הדרוש. אין כמו דבריו של יו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין, אל רה"מ נתניהו – "במקום שבו יקום מנהיג בליכוד שינסה למסור חלקי מולדת, האיש הזה לא יהיה חלק מהליכוד" (14.10.2013) – בכדי להמחיש את עוצמתם ותעוזתם של נציגיהם הפוליטיים של המתנחלים.

למען האמת, מאז מלחמת ששת הימים היה ככל הנראה עשור אחד בלבד שבו ניתן היה "להחזיר שטחים" ולקרב שלום: 1977-1967. בשנים הללו שלט המערך, ומבחינה אידיאולוגית היה עשוי לוותר על שטחים. אולם משזה לא ארע ומשעלה בגין לשלטון עם "20 אלוני מורה", כבר לא היה סיכוי של ממש לעשות שינוי. במהרה חל טישטוש גבולין בין "מדינת ישראל" ל"ארץ ישראל" ונפרץ לתמיד גבולנו המזרחי.

ולא מדובר בתיאוריה: מגוש קטיף למדנו, שגם פינוי של 7000 נפש, משטח שאינו ברמת הקדושה של "ארץ ישראל", מְקרב מלחמת אזרחים; ומגבעת האולפנא למדנו, שגם פינוי של חמישה בתים ביו"ש הוא משימה גדולה ובעייתית. אי לכך, אין כל אפשרות לפנות מאות-אלפים מבלי שתפרוץ מלחמת אזרחים ממש. לא משאל-עם ולא "נסיגה חד צדדית" (כפי שמציע המכון למחקרי ביטחון לאומי) יביאו לפינוי המתנחלים. יתרה מכך: גם עבודתו החשובה של יונתן מנדל ("האולטרסאונד של פלסטין", הארץ 20.9.13), המציגה את מבנה הגיאוגרפיה "האופטימאלית", אבל הבלתי-אפשרית, של מדינת פלסטין עם תום המו"מ – אינה דרושה כאן. מפעל ההתיישבות ניצח! ניצח, כלומר, ניצחון פירוס. ארץ ישראל ניצחה את מדינת ישראל, ומדינת היהודים, האחת ויחידה, הולכת ונכחדת. הימין לא היטיב לראות לאן כל זה מוביל, ואולי לא רצה לראות, ובמו-ידיו מביא חורבן על מה שלכאורה כל-כך חשוב לו. יש סרקאזם בוטה בעובדה, ש"ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי", הציוני-המדיני וממשיכו של הרצל, לכאן הביאונו.

האם קיים פיתרון אחר שבאמצעותו ניתן ליישב את הקונפליקט המתמשך בין שני העמים הנאבקים על מימוש זכויותיהם הלגיטימיות לחיות במסגרת עצמאית בשטחי הארץ הזאת?

בפני מדינת ישראל יוצבו, לאחר כשלון השיחות הנוכחיות, שתי אופציות חדות: הראשונה היא המשך המצב הקיים, בו ישראל שולטת בפלסטינים; והשניה – מדינה דו-לאומית דמוקרטית. ספק רב אם העולם יאפשר לישראל עוד 46 שנים של שליטה בפלסטינים כפי שהיו מאז 67'. למרות שהאפשרות הזאת נראית על-פניה בעייתית פחות מאפשרויות אחרות, היא עלולה להביאנו לבידוד בין-לאומי בנוסח דרום אפריקה. לישראל אין פוטנציאל כלכלי-חברתי לעמוד מול חרם עולמי מתמשך, והתוצאה תהיה משבר חמור והרה-אסון, בין צורך לסיים את הכיבוש לבין חוסר יכולת לעשות זאת.

הנתונים הללו – הפשוטים להבנה גם אצל מי שאינו חוקר מקצועי של ההיסטוריה, המשפט, הסוציולוגיה והדמוגרפיה של ארץ ישראל – מביאים אותנו אל אופציית המדינה הדו-לאומית. כאן אני עושה מה שרבים נמנעים ממנו: מכניס את ידי לאש. מדינה דו-לאומית, מן הירדן לים, כבר אינה מדינת ישראל ואינה מדינתם של היהודים אזרחי ישראל והעם היהודי. היא נעשית מדינתם המשותפת של יהודי ישראל וערביי פלסטין.

כפי שנכתב עד כה, מאוחר מדי להזדעזע; צריך להיערך. אמנם נפסיד את מדינת ישראל היהודית, אבל בהתכוונות נכונה אפשר להגיע לפתרונות חלופיים מניחים את הדעת. מרעיון הקנטונים, דרך מדינה דו לאומית ללא חלוקה פנימית, וכלה ב"שתי מדינות" במסגרת טריטוריאלית אחת המנהלות ביניהן יחסים מיוחדים.

בעיות קשות אחדות דווקא עשויות להיפתר ביתר-קלות בַמסגרת הדו-לאומית: שאלת ירושלים; בעיות המים; השפכים; הביטחון (שייהפך מהגנה על "גבולות" לבטחון-פנים); ועוד. מאידך גיסא, חוק השבות ליהודים ולפלסטינים ודאי יקשה על התהליך. התנאי להצלחה של המהלך הוא קיומה של מדינה – או קונפדרציה – דמוקרטית באופן מלא: זכויות אזרח שוות לכולם.

"סוף מעשה במחשבה תחילה", נאמר במקורותינו. נראה שהגיע הזמן להיפרד מרעיונות ישנים שהיו טובים לזמנם, אך כיום אינם ישימים עוד. חובה עתה להשקיע מחשבה ותכנון מדוקדקים כדי לממש את האפשרות הדו-לאומית בצורה הטובה ביותר. ניתן לומר שהתגלגלנו למקום הזה מבלי שנרצה בכך, אבל משהגענו אליו חובה לעשות את הטוב ביותר בכדי לשמור על האינטרסים הלאומיים והקיומיים של מדינת ישראל והעם היהודי.

האם נשכיל הפעם להתבונן בעיניים פקוחות על המציאות שיצרנו ולעשות את הנדרש?

אברהם פרנק הוא בעל תואר שלישי בחינוך, וכותב בנושאים שונים. חבר מפלגת העבודה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    1. כמובן שפתרון שתי המדינות אפשרי; אתה יכול לשחק לעצמך במפות באתר (http://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/view/imagining-the-border-options-for-resolving-the-israeli-palestinian-territor) ולראות כמה אפשרויות יש עבור אותו פתרון תוך צורך בהעברות מינימליות של מתנחלים וחילופי שטחים. לרוב זעקת "פתרון שתי המדינות בלתי אפשרית, צריך מדינה אחת" באה ממי שמלכתחילה לא באמת מעוניין לראות את פתרון שתי המדינות מתגשם, או לחילופין ממי שרוצה להפחיד את הישראלים עם האלטרנטיבה של מדינה אחת כדי שהם יתמכו בפתרון שתי המדינות.

    2. זה משעשע שהמדברים על אי-ההתכנות של פתרון שתי המדינות, משתמשים אחר כך בסטנדרטים אחרים לחלוטין כדי לקבוע ש"פתרון" המדינה האחת דווקא כן אפשרי. אם הראשון לא ייתכן אז ודאי וודאי שהשני לא. אף אחד כאן לא הולך להמר על המשך הקיום היהודי בארץ לשם פנטזיה שלא עבדה בשום מקום אחר.

  2. צבי לירז

    אברהם, שמחתי לקרוא.
    מסכים לגמרי, המציאות השתנתה, מה שהיה הזוי לפני שלושים שנה הופך היום לאיום אדיר – מדינה מתבדלת בחזון המצדה, או להבטחה סבירה – מדינה מחדשת ומעדכנת את עצמה.

  3. יאיר שרן

    ציונות ודולאומיות זה כמעט אוקסימורון
    מטרת הציונות מדינה לעם היהודי בטריטואיה בתחומי ארצ ישראל. מדינה דולאומית דמוקרטית משמעותה מיעוט יהודי בתוך רוב ערבי בטווח הארוך. הדמוגרפיה סופה לעשות את העבודה.
    אותה דמוגרפיה פועלת גם באירופה. המוסלמים יהיו לרוב עד אמצע המילניום. אין מפלט. הפתרון של אירופה הוא להפוך את המוסלמים לאירופים על ידי חחנוך ותרבות. ואז מה חשובה הדת? נאיבים שכמותם.
    לנו אין את הלוקסוס הזה. איננו יכולים ליהד אותם. אם רוצים מדינה עם רוב יהודי ארוך טווח אזי דולאומיות אינה אופציה . כל זאת אלא אם נוותר על דמוקרטיה וזו לא הכוונה.

    אין ברירה יש להפריד בין שתי הישויןת גם אם למשל יתקים מיעוט יהודי במדינה הפלשתינאית.

  4. דןש

    אני מסכים ש"חובה לעשות את הטוב ביותר בכדי לשמור על האינטרסים הלאומיים והקיומיים של מדינת ישראל והעם היהודי." אבל מדינה דו- לאומית בפירוש לא תאפשר זאת. מהר מאד נהפוך לאחת המדינות המכונות "מדינות ערב", במיוחד אם יבוטל חוק השבות.
    לא כל כך איכפת לי להיות דווקא מדינה יהודית – איכפת לי כן להיות מדינה מערבית. מדינה שתרבותה מושתתת על ההיסטוריה והתרבות של עם ישראל לדורותיו. מדינה שוויונית ודמוקרטית מדינה בה אזרחיה אינם כבולים למנהגי/חוקי דת כל שהיא ומסוגלים לחיות יחד ולפתח בהמשך נרטיב משותף.. מצב אידאלי כזה אינו נראה לי בר השגה, אפילו מתוך גישת חשיבה אופטימית לחלוטין.
    לפיך הדרך היחידה לשמר את דרך חיינו הנוכחית ולשפרה – היא ההפרדות והחיים בשתי מדינות שכנות בסימביוזה. כאשר חברה אחת תורמת את יתרונותיה לחברתה.

  5. דוד אבן

    ולא רק שלנו. מדינה דו לאומית=מלחמת אזרחים= דם.
    שמאלן שמציע רעיון פסיכוטי כזה כופר ביעודו.
    יוגוסלביה ז"ל
    דארפור
    סוריה
    לבנון
    עיראק
    קונגו
    צ'צ'ניה

    אנחנו נוותר תודה.

  6. אדם

    עזוב יהודים פלסטינים אבי, מה דעתך על פרשת אייל גולן??

  7. רוני דיין

    ברור גם מתןך המאמר כי הסטטוס-קוו מוביל לאבדון ולא רק לקץ הציונות.
    אין מנוס מדרוג ערכים, ושלום עולה על ציונות.
    שתי מדינות לשני עמים מובילה לשלום וזה צריך להיות היעד הנכסף.
    נכסף כל כך עד כי שווה כל מאמץ להשגה ואני לא מקל ראש באלה המתוארים במאמר.
    לסיכום – המטרה (שלום) מקדשת את האמצעים (פינוי).

  8. אלי קליר

    אפשר לדבר בלי סוף על הנושא הזה אך כדאי לקחת בחשבון שגדולי המנהיגים
    של הציונות- ומי לנו גדול יותר מחיים וויצמן, אמרו עוד בשנות הארבעים של המאה הקודמת כי חלוקת הארץ כפתרון קבע לא תהיה אפשרית.
    מספיק להשתעשע במשאת נפש מנותקת מהמציאות.
    אמנם, יתכן שבשלב ראשון נצליח לחלק את הארץ לשתי מדינות, אך כמה זמן חלוקה כזו תחזיק מעמד? עשר שנים? ואפילו קצת יותר- כאמור, בסופו של דבר זו תהיה מדינה דו לאומית.

  9. בן דוד

    המציאות שנוצרה מובילה למדינה דו לאומית? אנחנו הולכים לקראת תוהו ובוהו,
    לא מדינה דו לאומית, והסוף יהיה כאוס נורא שאחריו תהיה היפרדות, כי אין ברירה אחרת.

  10. ליכודניק

    מה קשה יותר- להעתיק 20-30 אלף מתיישבים מביתם ביו"ש, או לשכנע את הפלסטינים (ובעצם, גם את היהודים בישראל) שמדינה דו לאומית היא המיטב עבורם?
    הפלסטינים יצטרכו לוותר על חיפה ויפו ולהסתפק ב-"ועדות שלום ופיוס" בנוסח דרא"פ (או שהכותב מציע רפורמה קרקעית כפויה בנוסח זימבבואה, ואז מאי נפקא מינה- הרי אפשר להפעילה על המתיישבים ביו"ש).
    היהודים יצטרכו להאמין בשני נושאים קשורים זה לזה:
    * שהפלסטינים ויתרו לתמיד על יפו וחיפה.
    * שעדיף להם לחיות במדינה אחת, יחסית בטוחה צבאית, עם מיליוני ערבים.

  11. אילן ארד

    לא צריך לפנות מתנחל אחד מביתו. הויכוח הוא לא איפה יושבים יהודים וכמה. אם רוצה ישראל להחשב למדינה דמוקרטית עליה להחליט בעצמה ולעצמה היכן היא מציבה את הגבול. באיזה שטח יחול החוק והמשפט הישראלי על כל האזרחים שחיים באותו שטח. הרי זו משמעותה של מדינה. שטח מוגדר (במקרה שלנו גם מגודר) שבה חל חוק אחד שווה לכולם.
    יהודי שרוצה לחיות מחוץ לגבולות המדינה כי חשובה לו האדמה עליה הוא דורך יותר מאשר המדינה בה הוא חי יוכל להשאר בביתו. אם הוא רוצה להיות אזרח מדינת ישראל יוכל לעשות עליה.

  12. ראובן גרבר

    לאחר שנים רבות של אי הגעה ליהודה ושומרון, הגעתי השנה לשם עקב השתתפות בקורס טיולים. מה שראו עיני היו התנחלויות קטנות ועלובות למדי, מוקפות ברוב של יישובים ערביים גדולים. לכן, אני כופר במספרים של הכותב. אני דוגל, כציוני לחלוקת הארץ, כפי שנכתב במגילת העצמאות. ומסכים כי מי מהמתנחלים שירצה להשאר על אדמת ארץ ישראל, תחת ריבונות פלסטינית, ישאר. כאשר העם יבחר בעד החלוקה וכנגד התאבדות יהודית-לאומית במדינה דו לאומית, פינוי ההתנחלויות יהיה פשוט יותר. עצוב שהציונות הדתית הובילה בעיוורון של אמונה מהלך משיחי העלול להוביל לסוף החלום היהודי בן אלפים על מדינה יהודית.

  13. אריה הס - מרכז מועצת הקנטונים בישראל

    על רקע כשלון המאמצים הבלתי נלאים לקידום תפישת 2 המדינות שהנה תפישה מדינית שהביאה כבר לצמיחת מדינת גטו פלסטינית עניה ברצועת עזה ועתה מובילה ליצירת מדינת גטו שנייה – פלסטין בגדה שבירתה ירושלים שחסידי 2 המדינות חולמים ומייחלים לה בכל מאודם אך אינם רוצים להבין שהיא תוביל לפלסטיניזציה של ערביי ישראל המסוכנת למדינת ישראל הרבה יותר מכינון ועיצוב מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שוויונית ומפותחת דוגמת שווייץ עד נהר הירדן, על רקע המו"מ התקוע כצפוי, עת לבחון קידום תוכנית מדינית חלופית שהליבה שלה, כינון ועיצוב מדינת ישראל עד נהר הירדן, תחת ריבונות ישראל המושתתת על מערך של 26 קנטונים דוגמת שווייץ, כדרג ממשל אזורי בין הממשל המרכזי והממשל המקומי המופקד על הפיתוח החברתי כלכלי ברמה אזורית.

    בשונה, מדגם הקנטונים של שווייץ מוצע בתוכנית הקנטונים של ישראל עד נהר הירדן לכונן 8 קנטונים של ישובים ערבים כולל קנטון דרוזי וקנטון בדווי ו 18 קנטונים יהודים. קנטון ירושלים הוא הקנטון היחיד בו כלולות גם רשויות מוניציפליות לא יהודיות.

    עם יישום תוכנית הקנטונים וכינון מדינת ישראל עד נהר הירדן כמדינה אחת, דמוקרטית, מפותחת ושוויונית לכל תושביה תמנה מדינת ישראל כ 10 מיליון תושבים, מהם, כ 6,5 מיליון יהודים , מהם, מעל 300,000 עולים שעלו לישראל מתוקף חוק השבות אך אינם מוכרים עדיין כיהודים בידי הרבנות הקראשית, לעומת כ 3,1 מיליון ערבים, מהם, מיליון ערבים מוסלמים, 120,000 דרוזים, 200,000 בדווים, 150,000 ערבים נוצרים בישראל וכ 1,5 מיליון ערבים מוסלמים בחבלי יהודה ושומרון.
    באחוזים, כ 65% יהודים לעומת כ 35% לא יהודים.

    לכל החוששים ממדינה דו – לאומית, לא נעים לומר לכולנו ועת להפנים זאת, גם ללא חיבור הגדה המערבית למדינת ישראל, ישראל היא מדינה דו לאומית.

    כותב תגובה זו, מתגורר בירושלים שהיא עיר סופר דו לאומית אך היא גם העיר הכי יהודית בעולם. הגליל הוא חבל ארץ דו לאומי וגם הנגב חבל ארץ דו לאומי.

    לא נעים לומר, גם תל אביב רבתי עם הסודנים והעובדים הזרים היא לא בדיוק עיר חד לאומית.

    תוכנית הקנטונים היא תפישה מדינית – כלכלית – חברתית משולבת שתוביל לדו קיום משותף בין יהודים וערבים בארץ ישראל המערבית. זו תפישה שהעולם יאהב וגם רוב ערביי ארץ ישאל רוצים בה.

    עת להפסיק להפחיד את כולנו עם השד הדמוגרפי.

    עת שישראל תחזור להיות מדינה מוסרית, דמוקרטית, שוויונית לרווחת כל תושביה, יהודים וערבים יחד. ככתוב וכמפורט במיגלת העצמאות.

    ישראל היא מדינת העם היהודי אך היא גם מדינת אזרחיה הערבים ועת להטמיע זאת בכולנו.

    לסיום, עמי תוכנית מפורטת לרעיון הקנטונים ואף פתחתי אתר מיוחד המוקדש לרעיון הקנטונים ובחינתו.

    אשמח להיפגש עם כל אחד על רעיון הקנטונים ואשמח לכל תגובה כולל בקורת.

    אריה הס

    מרכז מועצת הקנטונים בישראל