• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לטאטא את החול מהמדבר

תוכנית פראוור הגנוזה ועימה הרעיון שאפשר להעביר בכפייה אוכלוסיית ילידים ולייצר עבורה מרחב מחייה לגיטימי, כמו נשלפו ממגירתו המאובקת של הנדריק פרוורד, ארכיטקט האפרטהייד בדרום אפריקה. ושם זה ממש לא עבד
הילה דייןהילה דיין

מרצה ביוניברסיטי קולג׳ אמסטרדם, ממקימות הארגון "אקדמיה לשוויון"

English

עכשיו, כשהתפזר מעט ענן הטיהור האתני בעקבות ההחלטה לא להעלות להצבעה בכנסת את חוק פראוור במתכונתו הנוכחית, אפשר לעשות איזה סיכום ביניים ולהביט נכוחה בעתיד לבוא. אין ספק ש"יום הזעם" ב-30 בנובמבר היווה הישג של התגייסות שטח סולידרית, שהביאה בין היתר לביטולה (הזמני לפחות) של התוכנית. לאחר חודשים של מחאות שלא שכו להתייחסות, האירוע המתוקשר חשף לציבור הישראלי התנגדות מאורגנת ורהוטה, שנרקמה בעמל רב ולאורך שנים. אבל קשה להימנע מלהרהר בהשלכות כשלונה של תוכנית פראוור – שנמכרה לציבור הישראלי-יהודי כנאורה, נדיבה והיסטורית. הרי ברור שמתנגדי פראוור בממשלה, ליברמן בראשם, סבורים כי היתה כאן הפגנת חולשה "שמאלנית", שכשלונה היה ידוע מראש. כתבתה של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר" שפורסמה מיד לאחר אירועי "יום הזעם" הציגה טיעונים כאילו מתוחכמים בעד התוכנית, מובחנים במודע משיח דיכוי המיעוטים הליברמני, "שמאלנים" יעני.

מה ההבדל בין הפקעת האדמות המאסיווית של אדמות יישובים ערביים בשנות החמישים לצורך ייהודם, לבין מה שתוכנית פראוור חותרת ליישם היום? לפי ארלוזורוב – אין כל הבדל. מדובר במהלך דומה של הפקעת קרקעות, צמצום מרחב מחייה והעברת אוכלוסייה בכפייה. אלא שבניגוד לעבר, לטענתה, לפני ממשלת ישראל עומדת כיום טובתה של האוכלוסייה הבדואית בנגב, שרק תצא מרווחת מהתוכנית. כלומר, כדאי לבדואים לקחת את היד המושטת הזאת מממשלה שסוף-סוף מוכנה להשקיע בהם, לפתח, לקדם, לגאול אותם מנחשלותם ולמהר לסגור עסקה. וארלוזורוב מבינה ללבם: לבדואים יש זיכרון ארוך ופצעי קום המדינה עדיין שותתים, אבל ההתנגדות שלהם לא רציונלית. למה להיאחז ב"מוקד של עזובה, נחשלות, פשע ועוני" כשאפשר לעשות כסף, רווח ממש, מפינוי? היא תוהה. הבדואים לא שמעו כנראה על אפגרייד או אקזיט, צריך לרמוז להם שיבינו שמדובר פה, בפריצת דרך, לא פחות. מבחינת ארלוזורוב, כמו בהיי-טק, יישובים "קטנים מדי" צריכים פשוט להתמזג בגדולים מהם או להיעלם. כך זה עובד היום בעולמנו הגלובלי והניאו-ליברלי, העולם הראשון.

ארלוזורוב מאכילה אם כן את קוראיה בסיפורי הבדותה על ממשלה חסידת אומות ראשונות. זאת בשעה שהתוכנית שנגנזה כאילו נשלפה ממש ממגירתו המאובקת של הנדריק פרוורד, ארכיטקט האפרטהייד. הרעיון שאפשר להעביר בכפייה אוכלוסית ילידים ולייצר לה מרחב מחייה לגיטימי, שהוא לגיטימי בעיני השלטון בלבד וכל מטרתו היא נישול והדרה מוחלטת של קבוצת הלא-שייכים ממשאבי המדינה, הוא רפליקה של הטיהור האתני הפנימי של שלטון הלבנים בדרום אפריקה. הוא שהביא להרס קהילות שלמות ושהפך כ-8 מיליון אנשים שם לפליטים בארצם שלהם.

Architects_of_apartheid
דיון בתיחום הבנטוסטנים. 8 מיליון איש הפכו פליטים בארצם. צילום: Apartheid Museum archives

בשבוע שעבר נפרד העולם מאייקון המאבק לחירות, נלסון מנדלה. זו היתה גם הזדמנות להיזכר בכך שהניסוי האכזרי בטיהור אתני פנימי בדרום אפריקה לא צלח. למעשה, הוא היה כישלון גמור ותוצאתו היתה צמיחת התיישבויות לא חוקיות של squatters camps. ככל שהשקיעה מדינת האפרטהייד מאמץ אדיר בהריסה, פינוי ויישוב מחדש של אוכלוסיות, כך צצו באורח פרא יישובים לא-חוקיים וחתרו תחתיה, עד שיצאו מכל שליטה. בקייפטאון חולפים כל התיירים בדרכם משדה התעופה על פני מראה מלבב של ערי השאנטי, ערי פחונים בהן שוכנים פליטי ועקורי האפרטהייד ככל שהעין רואה. ההשקעה המאסיבית בהרס אוכלוסיות ופינויין בכפייה העניקה לדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד את מקומה בהיסטוריה, מקום שלצערנו שמור לה עד היום, כמדינה שבה אוכלוסיית דיירי הפחונים היא מהגדולות בעולם. לתוכנית פראוור, אם וכאשר תחזור במתכונת חדשה, תהיינה תוצאות דומות.

שאנטי טאון בסווטו, דרום אפריקה. חתירה תחת מדינת האפרטהייד. צילום: cc by-Matt-80
שאנטי טאון בסווטו, דרום אפריקה. חתירה תחת מדינת האפרטהייד. צילום: cc by-Matt-80

מדינת ישראל לא מבינה ככל הנראה את ההזדמנות ההיסטורית שהיא מחמיצה בכך שהיא מסרבת להכיר ב-37 כפרים שחיים בהם למעלה מ-80,000 בני אדם מתוך כלל אוכלוסיית הנגב הערבי, המונה כ-200,000 נפש. אלה לא יישובים כל כך קטנים כמו שטוענת ארלוזורוב. פעילי התחברות-תארבוט סיכמו את העובדות עבורנו: מספר התושבים הממוצע בכפרים הערבים ה"בלתי-מוכרים" בנפת באר שבע – 1,740 – גדול פי שלושה ממספר התושבים הממוצע ביישובים יהודיים שבסביבה – 309. מאז 1997 הוקמו בנגב 59 "חוות בודדים", משפחות של מקורבים שקיבלו אדמות מן המדינה וסיוע תשתיתי ממוסדותיה ומקק"ל. אלה מפריחי הנגב החדשים עם הגבינות האורגניות, עזי הבוטיק וה"אקו" צימרים שלהם, המתיימרים להעניק לתיירי סוף השבוע היהודים תחושה אותנטית של הפרחת השממה לשמע שכשוך מי הג'קוזי. כיום, שטח כל העיירות הבדואיות קטן יותר משטח 59 חוות בודדים. כמרבית אזרחיה היהודים של המדינה, אין לארלוזורוב מן הסתם בעיה עם זה שרוב החוות נבנו באופן בלתי-חוקי ללא אישורי בנייה וללא תוכניות מתאר תקפות ושכולן הוכשרו בדיעבד באמצעות חקיקה ביולי 2010. היא גם לא מזכירה מי עוד מרוויח מנישול הבדואים בנגב – הצבא, למשל (לא סתם ממונה על ביצוע התוכנית אלוף במילואים). זה לא רק משום שהבדואים הם "ערבים מסוכנים", זה בגלל שלצבא גם יש אינטרסים להשתלט על קרקעות מדינה בנגב לצרכיו השונים. ואת ה"בודדים" דה-מרקר לא יכול להאשים, כי הם הרי יזמים, אנשי העולם הראשון.

כעת, כאשר התוכנית הנוכחית נגנזה, צריכים הממונים על סילוק המפגע הסביבתי המרכזי מבחינת "הבודדים", המפגע האנושי-הבדואי, לחשוב על דרכים אחרות להשגת המטרה. אפשר להניח שאת מקום הפינויים וההריסות הסדרתיים יתפסו יותר ויותר מעצרים וכליאה המכוונים לדיכוי לא רק של פעילים, אלא של כלל האוכלוסייה. שערוריית עצורי "יום הזעם" היא אות לבאות שאולי הגרוע מכל, ריכוז בכפייה וכליאה מאסיווית של אוכלוסייה הנתפסת כבר כפושעת בהגדרה, תהיה השלב הבא. אבל גם אסטרטגיית הדיכוי האלימה ביותר בסופו של דבר תיכשל – כפי שנכשלה בדרום אפריקה. המפגע האנושי לא ייעלם, לא משנה כמה כוח ורוע יפעילו כנגדו.

הפגנה נגד "תוכנית פראוור", חורה 30.11.13. אפשר להניח שאת מקום הפינויים וההריסות הסדרתיים יתפסו יותר ויותר מעצרים וכליאה. צילום: activestills.org
הפגנה נגד "תוכנית פראוור", חורה 30.11.13. אפשר להניח שאת מקום הפינויים וההריסות הסדרתיים יתפסו יותר ויותר מעצרים וכליאה. צילום: activestills.org

אחד הפוליטיקאים של ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה המשיל פעם את הנסיונות לפינוי אוכלוסייה בכפייה למלאכה סיזיפית מתסכלת, "כמו לטאטא מים מהים". יש לביטוי הזה גירסה מקומית: ממשלת ישראל ניסתה ותמשיך במאמציה "לטאטא את החול מהמדבר". הנחישות להיפטר מקהילות שלמות במחיר של סבל אנושי כבד מאוד בטח שלא נעלמה, ואולי אף התחזקה בעקבות המחאה והאכזבה "השמאלנית" ממנה. כמו כן ברור לחלוטין שאת ההשקעה המאסיבית מתכוונת הממשלה להשקיע במאמצי טאטוא ולא באוכלוסייה עצמה. אך כמו בדרום אפריקה, ספק רב אם משימתה האכזרית תצלח.

ד"ר הילה דיין מרצה באמסטרדם יוניברסיטי קולג'. תזת הדוקטורט שלה (ניו סקול, 2008) מנתחת את משטר האפרטהייד ואת משטר ההפרדה הישראלי

עוד על פראוור ב"העוקץ"

הילה דיין על מורשתו של נלסון מנדלה

עוד של הילה דיין

כנראה שיעניין אותך גם: