מאה פליטים באמצע המדבר

יום חמישי בצהריים, טלפון בהול, עוד קבוצת פליטים החלה לצעוד, אין להם מים, אין להם כלום. אחרי שנים בכלא, הם החליטו לקום ולצעוד בדרישה לחופש
מיכל רותם

אז קיבלתי טלפון בהול, יש פליטים בתחנה המרכזית בבאר שבע, יותר ממאה, הם יצאו ממתקן הכליאה הפתוח החדש. כבר חושך בחוץ, אני לא בטוחה שהבנתי את מה שאמרו לי הרגע עד הסוף, אבל יוצאת מיד לכיוון התחנה המרכזית. בדרך עוד מצלצלת לחברותיי למאבק הזה, הן כבר יודעות. אין מילה אחרת לתאר את המחזה הזה חוץ מ"הזוי". מאה וחמישים פליטים עומדים בחושך, מחוץ למקדונלדס, ופקחי רשות ההגירה והאוכלוסין, שליוו אותם כל הדרך, מסתכלים עליהם די מבולבלים. הם מבקשים שנגיד להם שיחזרו לכלא, שנסביר להם שיעשו מקלחת חמה, ישתו תה, ילכו לישון, ומבטיחים שהם לא יענשו על התעלול שהם עשו.

אבל הפליטים נחושים בדעתם, הם מסבירים שאין להם שום דבר להפסיד יותר, שנתיים הם היו בסהרונים, ועכשיו העבירו אותם לכלא מסוג חדש, חולות, שלא משנה איך נסתכל עליו, הוא כלא. הם לא היו צריכים להסביר, אבל הסבירו, שכשאתה מרחק עשרות קילומטרים מבאר שבע, וצריך לחתום שלוש פעמים ביום, אתה בעצם במקום שאי אפשר לצאת ממנו. הם רוצים לצעוד לירושלים, הם רוצים להגיע לבית המשפט העליון ולהגיד להם שם שהם לא פושעים ושצריך לשחרר אותם מהכלא.

הדבר הכי מבלבל בסיטואציה הזאת היתה ההתנהלות של פקחי רשות ההגירה. הם ליוו אותם כל הדרך, טענו שפינו את מי שהתמוטטו בחזרה אל המתקן, האירו עליהם עם אורות הרכב כדי שלא ידרסו. בערב הקפוא הזה בבאר שבע, הם עומדים ומסתכלים על הפליטים ולא כל כך יודעים מה לעשות. הם מסבירים שהם לא יכולים לעצור אותם כי לא עברו 48 שעות מאז שעזבו את המתקן. הפליטים נחושים להמשיך במסע המחאה הזה, והולכים לשבת בחוץ, ברציף לדימונה. קופאים מקור, הם יושבים שם שעות ארוכות, ולא מוכנים לוותר על המחאה הזאת. הפעילות במקום מתחילות לחשוב איך נעביר את הלילה, ולבקש מכל מי שרק יכולה להגיע ולהביא ציוד. די ברור שהכוחות השונים שהתאספו במקום מצפים מאיתנו לפתור את המצב. הצעדה הזאת הסתיימה בירושלים, אחרי שלושה ימים קשים, במעצרים אלימים.

יום חמישי בצהריים, טלפון בהול, קבוצה חדשה של פליטים החלה לצעוד, אין להם מים, אין להם כלום, בקושי נתנו להם אוכל בבוקר. אוספת חברה טובה, אוכל והרבה מים ויוצאת לדרך, משהו בסיטואציה הזאת הרגיש מאוד דחוף. ואכן, כשהגענו, ראינו כוחות משטרה, פקחים ואוטובוס מלווים את הצעדה. רוב הפליטים לא רצו לקחת מים, והמשיכו לצעוד. השוטרים אמרו לפקחים שאי אפשר לעצור אותם ועזבו את השטח, והפליטים אכן עברו את האוטובוס והמשיכו בצעדה על שולי הכביש. אלא שבפעם הבאה שבה הגיעו הפליטים אל האוטובוס, והשוטרים כבר לא היו שם, הפקחים החליטו לעצור את הצעדה.

ברגע אחד, הפקחים הסתערו על הפליטים הצועדים. הרוב הצליחו לברוח אל תוך המדבר, אבל כמה נתפסו ובאלימות, תוך שהם צורחים ובוכים וקוראים לחופש, נגררו אל תוך האוטובוס. עיתונאית שהתקשרה אלי אמרה שברשות ההגירה טוענים שלא מדובר במעצרים, אבל על ידיהם של הפליטים שמו אזיקים ולא אפשרו להם לרדת מהאוטובוס. הצעדה המשיכה, עכשיו במדבר, כשברור שעל הכביש יעצרו את כולם. אלא שלפתע, רכב ספארי של רשות ההגירה שעט אל תוך הצעדה, כמעט דורס את הפליטים. מהפקחים שהיו לידי שמעתי, שהכוונה היתה לגרום לחזור לחזור לכביש. עוד מעצרים, הצעדה נמשכת. לאט-לאט נעצרו כל הפליטים. בשעות החשיכה נעצרה הקבוצה האחרונה שעוד הצליחה להמשיך לצעוד.

עצורים בתום צעדת הפליטים השנייה, 19.12.13. פליט אחד אמר לי ביום ראשון בערב שהוא לא חוזר לכלא, הוא צועד לירושלים, כי הוא לא פושע ולכן הוא לא צריך להיות בכלא. צילום: activestills.org
עצורים בתום צעדת הפליטים השנייה, 19.12.13. פליט אחד אמר לי ביום ראשון בערב שהוא לא חוזר לכלא, הוא צועד לירושלים, כי הוא לא פושע ולכן הוא לא צריך להיות בכלא. צילום: activestills.org

עכשיו כבר לא היה שום דבר מבלבל בהתנהלות של הפקחים ושל מי ששלח אותם לשם. הם היו נחושים לעצור את הצעדה הזאת ויהי מה. בתדריך שלהם נאמר שעוצרים את הצעדה, גם אם צריך להשתמש בכוח. והם השתמשו בכוח. כל כך קל להתנהג ככה בסוף העולם, באמצע המדבר, כשאף אחד לא רואה. קבוצה של כמאה פליטים, יצאו לצעוד בדרישה לחופש, לא נהגו באלימות, רק בכו כשתפסו אותם, המשיכו לצעוד בתוך המדבר, אחרי שכמעט לא אכלו ולא שתו כל היום, רצו בשארית כוחותיהם בניסיון להמשיך ולמחות על הכלא החדש הזה, והדבר היחיד שמדינת ישראל יודעת לעשות במצב הזה, כמו באלף מצבים אחרים, זה להפעיל כוח.

אבל דבר אחד הם לא יקחו לפליטים: הם יכולים להמשיך לטעון עד הנצח שאלה היו ארגוני זכויות אדם, פעילים או חברי כנסת שהסיתו אותם או דחפו אותם או אמרו להם לצעוד. אבל זה לא נכון. הם בחרו לעשות מעשה אקטיבי, ולמחות על הפגיעה בחופש שלהם בעצמם. הנסיונות להציג אותם כאנשים כנועים, חסרי חשיבה חופשית, שנגררים אחרי אחרים, פשוט לא יצליחו. פליט אחד אמר לי ביום ראשון בערב שהוא לא חוזר לכלא, הוא צועד לירושלים, כי הוא לא פושע ולכן הוא לא צריך להיות בכלא, ואף פוליטיקאי או נציג של הרשויות שינסה להציג את זה אחרת לא ישנה את זה. אני לא יודעת אם צעדות החופש ימשיכו או לא, אני רק יודעת שכשבני אדם צועדים במדבר ודורשים חופש, אני אהיה שם כדי לסייע במה שאפשר, אבל לא משנה מה אעשה, אני לא אקח מהפליטים את העובדה שזאת הצעדה שלהם, שהם, תחת הדיכוי הכי נורא שקיים, אחרי שנים בכלא, החליטו לקום ולצעוד אל החופש.

מחר בערב (שבת) תתקיים בתל אביב משמרת מחאה על מצב הפליטים. לפרטים

עוד בנושא פליטים ומבקשי מקלט ב"העוקץ"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    מול מדינה שאיבדה את ערכיה האנושיים. שולחת משלחות סיוע לכל העולם אולם מדכאת חלכאים ונדכאים, ומיעוטים בתוכה

  2. י.א

    בשולי הדברים – שלשר הפנים יש משטרה פרטית שסרה לפקודתו ושאנשיה אינם כפופים לכללים
    הימורים היכן עוד נזכה לראותךם, ומתי?